ויותר מזה - ב"ה המטיילים במסילה, מבארים חידושים נפלאים ומסלסלים בדברי רבנו וכו'. כאשר בירור המדמה הנצרך לזה הוא גדול מסתם שפיכת אור וביאור פשוט.
ונראה שזה עיקר כוונת ראב"ן לומר שכאשר מתבוננים במניה וביה ויוצאים חידושים נפלאים שהם כהררים התלוים בשערה כפשוטו. מדיוק מילים וקישורים פנימים שבתוך התורה שאינם נראים בלי עיון גדול. בזה הותר לנו לחדש כיד ה' הטובה עלינו. כיון שלזה כיוון רבנו שכך נלמד כל תורה ומאמר שלו.
אך כל ביאור פשוט ושפיכת אור להבין דברים, זה כלל לא שייך להגדרת המילה 'חידוש', והוא רק ביאור בעלמא.
ולבאר זאת אכתוב צורת הלימוד שהיתה בישיבתו של הרב כדורי (כך שמעתי) שהיה אומר לפלוני לקרוא בעץ חיים או בשער הכוונות וכו' והוא היה שומע ומדי פעם מתקן או מעיר הערה. וכאשר היה אחד התלמידים החדשים שואל שאילה התשובה היתה קבועה 'חסר הקדמות'. דהיינו כאשר תלמד קצת יותר הענין יבואר לך.
וסיפור זה קדום יותר בברסלב. שאמר רבנו לר' נתן ללמוד עץ חיים ואמר לו ומה אני יעשה אם מה שאני לא יבין. אמר לו רבנו תציין לך בנקודה. ובפעם הבאה שתלמד תראה שירדו כמה נקודות וכו'.
נמצא שלפעמים להבנת דבר 'צריך הקדמות' ולא צריך לנסות למצוא את זה דיקא מתוך אותו מאמר. אך מצד שני אחרי שיש לך את ההקדמות אתה צריך לעגן את זה בתוך התורה בדרך מניה וביה.

@חבר-אני ואעפ"כ רואים שגיבה את דבריו משיחות הר"ן. ולא ראה בזה בריחה ממניה וביה.

@נחמד כעת יש לעיין א. שנמצא שכבר כאן נוקט רבנו את הדברים מעילא לתתא.
ב. ישל"ע שכל זה נאמר כבר בשעת הדבקות, שהוא בטל לאסב"ה.
ג. האם זה פעולה שתעזור לאותו אדם, לתקן את הד' יסודות, ואולי על כן כתבו רבנו בשעת הביטול. שהרי"ז האדם הוא עדין לא שלם, שהרי האאסב"ה נפתח לו בשיעור בחמלת ה' עליו. וא"כ רבנו מלמדנו עוד דרך לזיכוך הד' יסודות ע"י מה שבחמלת ה' עליו נפתח לו אאסב"ה וזוכה לבוא למסירת נפשו וביטול כוחותיו וכו'. וא"כ לפי"ז מה שרבנו מבאר בדרך מעילא לתתא הוא שיש ב' דרכים א. לעבוד על זיכוך היסודות ואח"כ לזכות לביטול לאסב"ה. ב. שזוכה בחמלת ה' עליו שנפתח לו אאסב"ה ועי"ז יזכה לזכך יסדותיו?
ד. אולי ביטול כוחותיו, או מסירות נפשו. הם גם דרכים שעל ידם יבוא לדבקות גדול (כעין החשמונאים וכמבואר בלקו"ה גביית חוב וכו').

@Chaim-Klein בכללות חכמה דס"א, היא לקחת את החכמה האלוקית המונחת בבריאה. ולקשרה לצורכי עצמו. ולא לקשרה למה שהבורא מכוון בגילוי חכמתו שבבריאה. אך כיון שזה בסה"כ הכנסת החכמה האלוקית הקיימת בבריאה לצורכי עצמו. זה לא נחשב לחכמה שלהם.
(ועיין בתורה לה, א. שרבנו מדבר על חכמות חיצוניות ומגדיר זאת כקנה המחסר מקום הקדושה שעליו נבנים המידות רעות. כלומר שהחכמה החיצונית היא בסה"כ מחסרת את תכלית החכמה האלוקית. ועל ידה נבנים המידות הרעות והתאוות של או"ה. שלצערנו כפי שאנו מתפעלים מהם זה נקרא שנפל חן וחשיבות אמיתי לחשיבות וחן של העכו"ם).

@לב-העולם-אתה בפשט קשה לומר שלא יבין וכי בשופטני עסקינן.
ולא מוכרח הכוונה שיתכן מאד כמו שאתה אומר, אך אפשר להבין אחרת וכפי שכתבתי לך בהודעה האחרונה.

@אוצרבלום ותכף אחר בתר תריסר ירחי שתא, שהוא יום 'ראש השנה' הנקרא 'יום תרועה' שהוא לשון שבירה. שבכח השופר שבא מבחינת 'עצם' מתקנים את השבירה של העצמות. בכח שבירת הלב שמעורר השופר הנקרא 'יום תרועה'.

לשון רבנו - וְאִידְחוּהוּ מַיָא זֶה בְּחִינַת צְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת יא) "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמַּיִם". וּכְתִיב (יְשַׁעְיָהוּ לב) "אַשְׁרֵיכֶם זוֹרְעֵי עַל כָּל מַיִם.
קטע זה צריך ביאור א. מדוע רבנו מביא ב' פסוקים.
וביותר שבב' הפסוקים המילה מים לא הולכת על 'צדקה', בפסוק הראשון הצדקה היא במילה 'לחם' ובפסוק השני במילה 'זורעי'?

@לב-העולם-אתה הולך ואור עד נכון היום. תהליך עתידי. בהתחלה מאיר כלבנה, והולך ומשתלם להיות אור הלבנה כאור החמה.
ובעבודה מתחיל באמונה שיש בזה שכל, עד אשר זוכה להשיג השכל שבכל דבר.

@לב-העולם-אתה מחילה שלא הייתי ליד המחשב לענות.
רבנו שם אומר 'לחדש' ולחדש זה לא פשט.
והוספתי שלהבין פשט ולטעות בכוונת רבנו, שייך לאנשים שלא יודעים ללמוד כלל. ולא נראה שלכזה אדם רבנו דבר.
ולגבי עצם דברי ראב"ן איני קובע מסמרות. אתה מבין כדברך. ואני הסברתי שעקר כוונתו להורות את 'היתר' החידוש גם אם זה 'חידוש גדול' כאשר זה מעוגן בתורה במניה וביה.

@לב-העולם-אתה ייש"כ. הגענו כבר להבנה אחת משותפת שאחרי שיהיה לנו בסיס ל'חידוש' ע"פ מניה וביה. נוכל לגבותו ממקום אחר בדברי רבנו.
נקודה זו עד כעת לא הובררה.

@אוצרבלום כמו"כ בפשט 'דבקות גדול' ולעיל במשל האם המניקת 'בזרזות גדול'. הכוונה למעלה ממדרגתו. ועל כן כשמתעלה לבחינת אין זהו בחינת 'גדול' שעולה למעלה מכליו בחי' רצוא.

@יאשע-הלברשטאם הח"ן דקדושה שנפל ודאי שכשמקימים את המלכות דקדושה, שהיא סוד הח"ן (ביאור הליקוטים ד"ה ועוד בא). אזי היא חוזרת לקדושה. כי היא 'קדושה' אלא שנפלה למקום הס"א.
אך לגבי עצם הענין לא רק שמחזירים את המלכות דקדושה. אלא בתיקון החסרון מכניסים גם את החסרון שהוא שייך למלכות דס"א לקדושה (עיין ביאור הליקוטים אות כ).
ולגבי השאלה איך מושכים, מתבאר במקו"א בדברי רבנו, שיקח החמימות של היצה"ר ויעבוד איתו את השי"ת.

@חבר-אני כתב:

אופן גילוי ואמירת התורה
הפעולות שנעשים ע"י לימוד ועיון בתורה
חלק עיוני "איך ללמוד את התורה הזאת"

אשמח מאד אם תוכל לבאר זאת במילים של הכלל הרביעי.
אני מבין איך 'מכניסים' את זה ל'כוונת' המילים, אך אני לא כ"כ מצליח להבין את זה ב'פשט' המילים שכל הכלל.

@לב-העולם-אתה היינו הך.
הארכתי בזה באשכול ח"י כללים, שגם בדברי רבנו יש את הכלל הפשוט לכל 'לומד תורה' בכל חלקי התורה. דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר.

וַחֲזִינָן הַאי כַּוְרָא יִשְֹרָאֵל מְכֻנִּין בְּשֵׁם דָּגִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית מ"ח): "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".
האם ענין זה של 'וידגו לרוב בקרב הארץ' קשור לכלל התורה?

@ברוך-מאן פתיל הוא ודאי לשון התקשרות, ושייך להתקשרות עצמו בשכל ובחכמה שבכל דבר, שהתבאר שהוא הכרת השי"ת ורצונו.
ושם בתורה ב נזכר כִּי כָל מַה שֶּׁיּוֹדְעִין וּמַכִּירִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר, סְמוּכִים אֵלָיו בְּיוֹתֵר, משמע שהסמיכות היא חלק מהכרתו ביותר.

@חבר-אני עד כעת מרוב הדוגמאות שהובאו.
נמצא מבואר שבכל תורה, רבנו גילה תורתו, עם אותם ענינים המבוארים באותה תורה.
ובכללות הביאור בזה שהתורה 'נדרשת', היינו שכל דבר ש'דורשים' בתורה. יש לו כח 'לדרוש' שכך תהיה המציאות, דאסתכל באורייתא וברא עלמא.
ואולי זה הכוונה 'שבתוך הכלים היו האותיות שמהם יוצרים את הכלים'. כי דרשת התורה היא עצמה פועלת שכך תהיה המציאות.

@חבר-אני אמת ויציב. שכל דבריו מבוססים על קשרי התורה, ולא חשבתי אחרת.
אך על זה שאלתי, אם ר' אברהם לא היה כותב זאת. ואתה היית כותב זאת האם היו מקבלים זאת בברכה, או שהיו אומרים שהפלגת בדרך דרש, כיון שלמעשה לא מוזכר ג' תפילות בתורה.
וכבר שאלתי באחד ההערות למעלה אם הייתי מקשר זאת לימי בין המצרים האם זה היה דרש או מקשרי התורה. והשיבו שזה היה דרש.
ומה אעשה שר' נתן כן מקשר זאת להלכות מצרנות, ובתפילין ה"ו אע"פ שלא על תורה דידן הוא מקשר אם קשרים השייכים לתורה דידן לבין המצרים.
והבאתי דוגמא שלמה על דרוש בענין חורבן ביהמ"ק וכו', שאפשר לומר שזה בדרך דרש. אך מה אעשה שיש לזה קשרים בתורה, ענין 'חורבן' ומה נעשה שהגלות שורשה בחטא העגל כפרש"י לענין המרגלים שעלה במחשבה כבר בחטא העגל. וכן ענין הגאולה נזכר בתורה דידן וכו'.
והבאתי את דוגמת החידוש של ר' אברהם שלקח מושגים מהתורה ובנה עליהם מהלך לגבי התפילה. וצורת דרש כזאת נקראת מניה וביה. אומנם לא בדרך פשט. אך היא דרש מקשרי התורה.

@ברוך-מאן יש שתי תיקונים, אך יש קשר ישיר ביניהם. בהקמת מלכות דקדושה. אחד בלי לפגום במלכות דקדושה, ואחד אחרי שנפגמה. 'הטוב והמטיב' ודו"ק כמבואר במקו"א.

@ברוך-מאן ולהרחבת הרעיונות ללומדים.
בתורה פד תנינא - דַּע, שֶׁעִקָּר הִתְחַבְּרוּת וּדְבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה. כִּי הַתְּפִלָּה הוּא שַׁעַר, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִכְנָסִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִשָּׁם אִשְׁתְּמוֹדָעִין לֵהּ. כִּי תְּפִלָּה הִיא מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים ק"ט) "וַאֲנִי תְפִלָּה"; וּתְפִלָּה לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ל): "נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי", תַּרְגּוּמוֹ: 'לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת':‏
וּבִשְׁבִיל זֶה עַל פִּי רֹב כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל נוֹפְלִים לוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל גַּדְלוּת. כִּי הַתְּפִלָּה, הַיְנוּ בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת אֲנִי, הִיא בַּגָּלוּת בְּתוֹךְ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל א): "וַאֲנִי בְּתוֹךְ הַגּוֹלָה". וּכְשֶׁהִיא רוֹצָה לָצֵאת, אֲזַי מִתְאַחֶזֶת בָּהּ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה הַיְנוּ גַּדְלוּת, שֶׁגַּדְלוּת הִיא מִמַּלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁרוֹצָה לְהִתְגַּדֵּל וְלִמְלֹךְ. וְזֶה שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בְּכֹחַ, בָּזֶה נוֹתֵן כֹּחַ בַּתְּפִלָּה לְהִתְחַזֵּק כְּנֶגֶד מַלְכוּת הָרְשָׁעָה לָצֵאת מִגָּלוּתָא. וְזֶה (תְּהִלִּים ס"ח): "תְּנוּ עֹז לֵאלֹקִים עַל יִשְֹרָאֵל גַּאֲוָתוֹ". כַּד הַגַּאֲוָה, הַיְנוּ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, גּוֹבֶרֶת עַל יִשְֹרָאֵל, הַתִּקּוּן לָזֶה שֶׁתִּתְפַּלְּלוּ בְּכֹחַ וּתְחַזְּקוּ אֶת אֱלֹקִים, הַיְנוּ בְּחִינַת אֲנִי:‏
ובשיחות הר"ן שיחה קד - "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש" (קדושין ל:). כי לפעמים הוא (הינו הבעל דבר) מתפלל מתוך האדם ואזי האדם כמו בית הכנסת ואחד מתפלל בתוכו. וכן בלמוד לפעמים האדם הוא כמו בית המדרש ואחד לומד בתוכו. אך אף על פי כן למוד כזה טוב יותר מתפלה כזו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם):‏
"אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ". וזהו אם פגע בך מנוול זה. פגיעה לשון תפלה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות כו:). הינו כשהמנוול מתפלל מתוכך ואתה רק כמו בית הכנסת, משכהו לבית המדרש כי טוב יותר שיהיה נעשה בחינת בית המדרש כי הלמוד טוב יותר כנזכר לעיל:‏
ויש לציין שהגמ' בברכות כו לומדת שפגיעה לשון תפילה על יעקב אבינו שנאמר בו ויפגע במקום ההוא שתקן תפילה. ותקן תפלת ערבית שהיא בזמן אופל וחושך.