האם יש דבר כזה "חכמה דסט"א"?

[ישי משה]

לכאו' "לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות ליבו" הוא מכיון שהוא כן חושב שיש לו חכמה ולכן לא לוקח ומקבל מהשכל (שזה לכאו' החכמה דסט"א)

[חבר אני]

מסופר שבאו משכילים להקשות קושיות לא' מהצדיקים (נראה לי ר' חיים מבריסק)
ענה להם:
אין לי תירוץ בשבילכם כי תירוצים יש לי על קושיות ולכם יש רק תירוצים, ואין תירוצים על תירוצים.
אתם מתרצים לעצמכם למה לא לשמור תורה ומצוות לכן אתם מקשים קושיות.

"אשר אינם חפיצים כלל בחכמה האמיתית כנ"ל. ומחמת זה לבד, הם תועים ונבוכים בחכמות חיצוניות". (ביאוה"ל ד"ה היצה"ר)

[יחיש להרגיעי]

@נחום-בקר כתב:

ומכותלי דבריו משמע שרוצה לומר שאין 'חכמה דס"א' אלא החכמות חיצוניות הם תוצאה מהתגברות מלכות דס"א המושכת את האדם לתעות ולהיות נבוך בחכמת חיצוניות.
ומקשרי התורה מבואר כפי שכתב יוסף, שכאשר החכמה אינה מקושרת להשי"ת זה עצמו 'חכמה חיצונית' שאיתה מתעה היצה"ר את האדם.

ך-מאן כתב:

שעיקר הבעיה שלהם בגלל שלא חוזרים להיות בהמה

הבעיה שלהם היא לא שהם לא חוזרים להיות כבהמה, (אולי יהיה יותר מדויק לומר שהם לא מגיעים לבחי' בהמה בקדושה)
להיפך הם כל הזמן עושים מעשה בהמה,
ועי"ז מגבירים מלכות הרשעה
ומזה נמשך לאדם חכמות של הבל, שבבאה"ל לכאורה כתב שזה לא חמה דסט"א

אני יסביר את דברי @נחום-בקר במילים אחרות(כמובן לפי הבנתי):
יש חמה דקדושה
כדי לבא אליה צריך את הלבנה / מלכות = להתנהג כבהמה
אבל אם עושה מעשה בהמה > מגביר מלכות דסט"א >
נמשך מזה חכמות של הבל / חכמות חיצוניות.

וכאן אומר הביאה"ל שהחכמות האלו אינם 'חמה דסט"א'
כלומר הם לא שורש השפעה, כי בשורש אין נפתל ועיקש
כלומר אין להם משהו מעצמם (כמו חמה דקדושה, שיש לה מעצמה)
אלא בגלל שפגם במלכות לכן הגיע לחכמות של הבל
ובכל זאת הוא מסיים שבעבור זה מכנים את החכמה החיצונית 'חמה'

[ישי משה]

ברור ש"באמת" אין דבר כזה "חמה דסט"א", כי חכמה היא רק "אלוקות".
אך הסיבה שהם לא רוצים לקבל מהחכמה היא כי הם חושבים שיש להם חכמה מעצמם. ומתלבש במצוות כאילו החכמה נמצאת אצלו.
(לדוגמא: כשנופל בדעתו ואינו רוצה להתחזק, הוא מחמת שאינו מקבל מה"חכמה", שהצדיק מלמד אותו שהשי|"ת מחכה לו ושיש לו תקוה. ומתלבש במצוות ו"חכמה" כאילו הוא בכלל הצדיק ש"לא נותן לעצמו הנחות...")

[חבר אני]

למעשה ר"א מדייק זאת (שאין באמת חכמה דסט"א) מזה שרבינו אומר בפירוש רק על ההמלכות דסט"א ולא אמר שיש גם חכמה דסט"א (לעיל הביאו לשונו, עיי"ש)
[כי רבינו בעצם לא היה צריך לומר כלום מה יש בצד הסט"א, והיינו לומדים זאת לבד מהכלל השישי, והוא כן טרח ואמר זאת לגבי המלכות, וא"כ מדוע לא אמר גם לגבי החכמה?]

אמנם גם בלא זה, הכלל השישי אומר גם שמה שיש בצד הסט"א הוא כלום ושום דבר, - רק "כקוף בפני אדם".
(הקוף עושה פעולות חיצוניות כמו האדם אבל בפנימיות אינו מבין כלום!)

וא"כ קצת קשה מה החידוש של ר"א, כי בעצם גם למלכות דסט"א אין באמת מלכות, אלא הכל כקוף כנ"ל ?

[נחום בקר]

@חבר-אני יש חידוש. כי העולה מהדברים. שחכמה דס"א היא בעצם חכמה שנתעית ממקומה. וההתעיה שלה היא מחמת המלכות. ועל כן כשתתקן את המלכות ממילא תפול חכמתם. (ואין צורך בב' תיקונים א כנגד המלכות ואחד כנגד החכמה).

[ישי משה]

@חבר-אני כתב:

כי בעצם גם למלכות דסט"א אין באמת מלכות,

"מלכות" היא "לית לה מגרמה כלום" ומימילא באמת אין "מלכות" דסט"א כי הוא לא חפץ בתבונה.

[חבר אני]

@ישי-משה כתב:

באמת אין "מלכות" דסט"א כי הוא לא חפץ בתבונה.

המלכות דקדו' לית לה מגרמה, והסט"א ג"כ לית לה אלא שגם נשארית בזה ואינה חפיצה בשכל (אדרבא מעדיפה שיהיה משוגע...)
אבל עדיין אין זה משיב כ"כ על השאלה, שהרי כמו שאין לה באמת חכמה כך אין לה מלכות, אז מה החילוק?

ונ"ל שהתכונה של הלית ליה (מלכות) זה יש לה יותר מאשר את העניין של החכמה, כי כל החכמה שלהם באה כדי שישארו עם ה"כלום", רק מה שבהתגלות ליבם.

הם ממצאים פטנטים - שכלים וחכמות איך להיות עוד יותר ועוד יותר משוגעים!
משתמשים עם השכל כדי להיות בלי שכל!
[ולכן אע"פ שגם מלכות אין להם באמת, אעפ"כ הם נדמים - כקוף בפני אדם - כמי שיש להם תכונה כזו של 'לית ליה מגרמיה', אבל חכמה כמה שהם מנסים להידמות לחכמה האמיתית מתברר שאת זה אין להם כלל!]

וכדברי מוהרנ"ת במקו"א:

"וּבֶאֱמֶת עִקַּר הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים וּבֵין הַחֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהֵם חֲכָמִים שֶׁל שֶׁקֶר, הֵן חֲכָמִים בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת מַמָּשׁ שֶׁהֵם הַפִּילוֹסוֹפִים וְהַמְחַקְּרִים הֵן כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל שֶׁל כָּל מִינֵי מִתְנַגְּדִים אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת, עִקַּר הַחִלּוּק שֶׁבֵּינֵיהֶם הוּא בַּבְּחִינָה הַזֹּאת שֶׁהִוא הַחִלּוּק שֶׁבֵּין אֲכִילַת שַׁבָּת לַאֲכִילַת יְמֵי הַחֹל, כִּי בְּחִינַת אֲכִילַת חֹל הוּא שֶׁהַכָּבֵד נִזּוֹן תְּחִלָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲכִילַת עֵשָׂו שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּבֵד כּוֹעֵס שֶׁאָמַר הַלְעִיטֵנִי נָא. וּבְחִינַת אֲכִילַת שַׁבָּת הוּא כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ בְּחִינַת הַמֹּחַ נִזּוֹן תְּחִלָּה כַּנַּ"ל. כִּי חִיּוּת הָאָדָם נִמְשָׁךְ כְּפִי הָאֲכִילָה וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַתַּאֲוֹת. הַיְנוּ כִּי הַחֲכָמִים שֶׁל הַשֶּׁקֶר הֵם מִסִּטְרָא דְּעֵשָׂו, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת הַכָּבֵד שֶׁהוּא מָלֵא דָּם, שֶׁהוּא כְּלַל תַּאֲוֹת הַגּוּף שֶׁבָּאִים מֵרְתִיחַת הַדָּמִים, שֶׁהוּא נִזּוֹן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַמֹּחַ.

הַיְנוּ שֶׁבֶּאֱמֶת עִקַּר חָכְמָתָם כֻּלָּם הֵם רַק בִּשְׁבִיל תַּאֲוֹת עוֹלָם הַזֶּה. כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ בְּהַמְחַקְּרִים שֶׁכָּל חֲקִירָתָם הִוא בְּעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה וְתַאֲוֹתָיו אֵיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּלִים נָאִים בָּאֳמָנוּת גָּדוֹל וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כְּגוֹן מְדִידָה וּמִסְפָּר וְכוּ' שֶׁהַכֹּל הוּא בְּעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה לְצֹרֶךְ הַגּוּף. וַאֲפִלּוּ שְׁאָר חָכְמוֹת הַדַּקִּים יוֹתֵר. אֲבָל כָּל חָכְמָתָם וַחֲקִירָתָם בָּהֶם כֻּלָּם בִּשְׁבִיל תַּאֲוֹת הַגּוּף וּמִדּוֹתָיו הָרָעִים. כִּי הֵם מְלֵאִים כָּל הַתַּאֲוֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ כִּי לֹא הִתְחִילוּ מִימֵיהֶם לְשַׁבֵּר שׁוּם תַּאֲוָה וּמִדָּה רָעָה וְכָל חֲקִירוֹתָם וְחָכְמָתָם הִוא בִּשְׁבִיל אֵיזֶה תַּאֲוָה וּמִדָּה רָעָה. כְּגוֹן כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ כָּבוֹד וְשֵׁם גָּדוֹל עַל-יְדֵי חָכְמָתוֹ אוֹ שֶׁיְּקַבֵּל מָמוֹן הַרְבֵּה וְהִתְמַנּוּת וְהִתְנַשְּאוּת אֵצֶל הַמְּלָכִים וְהַשָּרִים עַל-יְדֵי חָכְמָתוֹ כַּנּוֹדָע וּמְפֻרְסָם כָּל זֶה לַבְּקִיאִים קְצָת בָּהֶם"

(ליקו"ה שבת ו, ד)

[Chaim Klein]

השאלה מה זה חכמה של הסט"א כי הרי זה קשור לשמש והרי הם לא רוצים לקבל מהשמש מצד שני בורר שיש שמש גם אצלם מצד אחד שמש ומצד שני נבנית מהתגלות ליבו אשר על פניו נראים סותרים אחד השני ....השאלה מה בא קודם החכמה או המעשים זה אומר הסט"א לא רוצה חכמה וזה בעצם השמש שלו כי לא יחפוץ כסיל הוא כך שם לנגד עיניו וממילא הוא מביא כל מיני חכמות אחרות ליישב את ההתגלות הלב אשר אחר כך הופכים ממש לחכמה אבל הוא התחיל מהשמש אלא התחיל ההתגלות הלב כלי ראשית כי אין לו את הלפני שמש שיש למלכות.....

[נחום בקר]

@Chaim-Klein בכללות חכמה דס"א, היא לקחת את החכמה האלוקית המונחת בבריאה. ולקשרה לצורכי עצמו. ולא לקשרה למה שהבורא מכוון בגילוי חכמתו שבבריאה. אך כיון שזה בסה"כ הכנסת החכמה האלוקית הקיימת בבריאה לצורכי עצמו. זה לא נחשב לחכמה שלהם.
(ועיין בתורה לה, א. שרבנו מדבר על חכמות חיצוניות ומגדיר זאת כקנה המחסר מקום הקדושה שעליו נבנים המידות רעות. כלומר שהחכמה החיצונית היא בסה"כ מחסרת את תכלית החכמה האלוקית. ועל ידה נבנים המידות הרעות והתאוות של או"ה. שלצערנו כפי שאנו מתפעלים מהם זה נקרא שנפל חן וחשיבות אמיתי לחשיבות וחן של העכו"ם).