[image: 1782320212696-screenshot-2026-06-24-121206.png] [image: 1782320236387-screenshot-2026-06-24-121614.png]

@נחמן כתב: ועוד משהו מעניין ששמתי לב בתורה , כל הדוגמאות שרבינו מביא בתורה על וידוי דברים , לא מבואר שם שהוידוי דברים נעשה בפני הצדיק , יהודה , ( ראובן ) , רב עמרם (כל המומתים מתוודים)........ זאת שאלה שצריך להבין, אמנם התיקון של יהודה נעשה בסופו של דבר ע"י שזכר משה את הווידוי. בנוגע להנ"ל, ראו בליקוטי תפילות על תורה זו "וּוִדּוּי דְּבָרִים שֶׁהִתְוַדֵּיתִי לְפָנֶיךָ, יִהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ הִתְוַדֵּיתִי לִפְנֵי הֶחָכָם וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר..." (אמנם אפשר קצת לדחות, שהוא מתפלל שם תפילה זו, כי הוא מבקש שם לדעת מיהו הצדיק וכו' ולעת עתה מבקש שיתקבל הווידוי כאי' היה לפני צדיק, אבל זה ברור שרנ"ת ידע גם ידע מיהו הצדיק, וכבר דנו בזה באשכול זה)

@כפטיש-יפוצץ נפלא! ובמילים אחרות או שעצמות "עלו כל חד לדוכתיה" -שהם מחוברים למקום שורשם, או שהם 'ננסרים' ונפרדים ח"ו, כפי שכ' לעיל.

שאלה איך אפשר להרגיש התקשרות לרבי שכבר עלה לשמי רום? היפוכה למה נוסעים חסידי ברסלב כל היום לאומן? יש הרי המון קבר"ץ בא"י

שמעתי מבנו ר' נחמן: ר' נתן נסע פעם לפולין, ואז רצה מאוד לבקר באושוויץ (נדמה לי שמשפחת אביו נספתה שם בשואה) וכשנכנס הביאו להם מדריכה גויה, מיד הוא אמר: "כואב לי הראש, אני חוזר לרכב", אמרו לו המשפחה, נסעת כ"כ הרבה זמן, אפשר לסדר שיביאו מדריך -גבר, אז הוא אמר: "אני לא רוצה לבייש בן אדם"! וכמה שניסו להסביר שאפשר לסדר זאת בדרך כבוד, הוא היה בשלו -"כואב לי הראש"!

@חבר-אני הנני מציע לבאר גם באופן של מתתא לעילא. פה אל פה אדבר בו - זה בחינת אביק באור התורה, המבטל עצבות ותאוות. וזהו 'פה אל פה' חבור גמור שזהו ענין 'אביק'. ומחמת זה פירש מהאשה, שפורש מהתאווה והחומר לגמרי. ומראה ולא בחידות - בחינת 'עלות השחר' שבו רואים בברור ולא בלילה כבחידות. והשגה זו תלויה בביטול הגאוה והישות בתכלית, שעי"ז 'רואה באספקלריא המאירה'. ותמונת הוי"ה יביט - הוא התכללות 'התמונות' שמצד המלכות בחינת 'אלהים' העולה ומתייחד בבחינת הרצון העליון שמבחינת 'הוי"ה' וזהו ותמונת ה' יביט. ואם שגיתי יכפר ה'.

תבקש פתיחה , אולי כל אחד שמעלה קובץ שידאג לפתיחה מנטפרי לתועלת הציבור , תודה רבה

@נחום-בקר נפלא. בוא נסכם שא"א רצוא ללא שוב וא"א שוב ללא רצוא. וממילא זה לא יגמר: כי אני הדגשתי שהמטרה היא השוב - אמנם בשביל שאכן אח"כ יזכה לרצוא גבוה יותר, אבל גם זה כדי שיורידנו לשוב גבוה יותר וכו'. ואתה הדגשת את הרצוא. ולכן נהיה כאן הרצוא ושוב בינינו

זה ממש מדוייק גם מלשון הפסוק שהבאת והולכתי עוורים בדרך לא ידעו אשים מחשך לפניהם... מה ההפך? יש אחד שרוצה דרך ברורה עליו כתוב יש דרך ישרה לפני איש ואחריתה דרכי מות...

@האש-שלי-תוקד כתב: אני רוצה לברר את התורה בליקוטי מוהר''ן לא זוכר איפה שמדברים תורה ברבים אזי גם הטיפי זרע לבטלה של אותו אדם הלומד תורה נכנסים באדם עצמו ואחר כך צריך לשפוט עצמו משהו כזה אני לא זוכר אותה ממש אני לא בקי בה אני יודע שלא צוטטתי נכון אבל זה בכיוון בטח תדעו איזה תורה זאת. הנה כמה מראה מקומות, שכנראה עליהם התכוונת: קבלת עצה מאחר: תורה ז': "ואי-אפשר לבוא לאמת אלא על-ידי התקרבות לצדיקים וילך בדרך עצתם; ועל-ידי שמקבל מהם עצתם, נחקק בו אמת; כמו שכתוב (תהלים נא ח): "הן אמת חפצת" כשאתה חפץ אמת; "בטחות ובסתם חכמה תודיעני". כי העצות שמקבל מהם הוא בחינת נשואין וזווג, וכשמקבלין עצות מרשעים, הוא בחינת נשואין בקלפה. "הנחש השיאני" (בראשית ג יג) לשון נשואין, עצות הנחש שקבלה הוא בחינת נשואין, ועל-ידי נשואין הטיל בה זהמא". שמיעת דיבורים של רשע: תורה מ"ג: "דַּע כִּי הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע שֶׁהוּא בַּר דַּעַת, מוֹלִידִים נִיאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ"... זהירות באמירת תורה לרבים: תורה קל"ד: "עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה אֲפִלּוּ לְיָחִיד, כָּל שֶׁכֵּן לְרַבִּים כִּי צָרִיך לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלּא יאמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְשֵׂכֶל הַמְקַבֵּל כי הוא בחינת ניאוף, שמשליך הַשֵּׂכֶל בַּאֲתָר דְּלָא אִצְטְרִיך וְנִקְרָא לְבַטָּלָה..." כשמקרב רחוקים צריך לעשות משפט: תורה נ"ט: "מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך צָרִיך לִשְׁמר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלּא יִתְאַחֲזוּ בּוֹ הַקְּלִיפּוֹת וְהָרָע שֶׁל אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם... עֵצָה עַל זֶה, שֶׁיַּזְמִין מַלְאֲכֵי לִבּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְלַהֲבוּת הַלֵּב שֶׁהַהִתְלַהֲבוּת הוּא בְּחִינַת מַלְאָכִים, בִּבְחִינַת: "וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַך ה' בְּלַבַּת אֵשׁ" וְאֵשׁ הַזֶּה הוּא שׂוֹרֵף אוֹתָם וְאָז גַּם הֵיכַל הַקּדֶשׁ מְקַבֵּל כּחַ הָאֵשׁ וְשׂוֹרֵף אֶת הַקְּלִיפּוֹת גַּם מִלְּהִתְאַחֵז בּוֹ, בִּבְחִינַת: "וּכְבוֹד ה' כְּאֵשׁ אכֶלֶת". ב. וְאֵשׁ הַמַּלְאָך הַזֶּה, נַעֲשֶׂה מִבְּחִינַת מִשְׁפָּט שֶׁמְּכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט שֶׁאָדָם שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ..."

אכן במקחו של צדיק כותב על זה. אבל לענ"ד עיקר הדגש של כדבר איש אל רעהו, זה העניין של לשפוך את הלב ו"לספר לפניו כל ליבו", כמו שמספרים לחבר. [חבר טוב אמיתי] דהיינו לא רק איך לדבר, אלא בעיקר ה'לדבר הרבה' ולפרט הכל, לא 'להתקמצן' במילים. המשל -אפשר לכתוב כותרת בעיתון, ואפשר לכתוב סיפור עם תיאורים צבעוניים בספר שלם. (הביאו כבר באשכול "וידויניקעס" את המובא בשיש"ק ח"ד אות א: הָיוּ אוֹמְרִים [אנשי שלומינו]: מַהוּ הַנִּקְרָא "חָבֵר אֲמִתִּי", זֶה שֶׁלֹּא עוֹזֵב אֶת רֵעֵהוּ אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּקַלְקָלָתוֹ, וְדִיְּקוּ זֹאת מֵהַנֶּאֱמַר בְּמַעֲשֶׂה "יְהוּדָה וְתָמָר", שֶׁתְּחִלָּה כִּנָה הַכָּתוּב אֶת חִירָה גַּם בְּשֵׁם "חִירָה הָעֲדֻלָּמִי" סְתַם, וּלְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה כָּתוּב "רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי", לְלַמְּדֵנוּ כִּי זֶה נִקְרָא חָבֵר וְרֵעַ אֲמִתִּי כְּשֶׁאֵינוֹ מַפְסִיק אֶת יְדִידוּתוֹ עִם חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּקַלְקָלָתוֹ, כִּי עַל יְדֵי זֶה סוֹף כָּל סוֹף יַטֶּה אֶת לֵב חֲבֵרוֹ לִתְשׁוּבָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְעַל כֵּן לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה נִקְרָא בַּתּוֹרָה בְּשֵׁם "רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי", וּבָזֶה נִבְחַן חִירָה הָעֲדֻלָּמִי אִם חָבֵר אֲמִתִּי הוּא לִיהוּדָה, שֶׁאף עַל פִּי שֶׁיָּדַע בְּקַלְקָלַת יְהוּדָה לֹא עֲזָבוֹ אֶלָּא הִמְשִׁיךְ לְהִתְרוֹעֵעַ עִמּוֹ, וְעַל כֵּן הֵעִידָה עָלָיו הַתּוֹרָה וְאָמְרָה "רֵעֵהוּ" הָעֲדֻלָּמִי. ושמעתי שפירשו זאת אנ"ש גם לעניין השיחה בל"ק שיספר לפני השי"ת הכל גם הדברים הלא נעימים (אמנם לחבר אסור לספר הכל וכפי שדנו רבות באשכול הנ"ל)

[image: 1781855076300-c4f5a21f-4de3-46cd-846c-fffa06fb7f87-image.jpeg]

@נחום-בקר כתב: @חבר-אני אם הפרוש הראשון נכון היה צ"ל אתה ראית את הדעת. ולא אתה 'הראת לדעת' ודו"ק.. כמו"כ הביאור על ההתקשרות יפה מאד. אך יוצא שרבנו הרכיב דבר חדש בביאור רבב"ח שלא הזכירו. (אם תפרש את אתה הראת הראשון כפי שפירשת). ראה רש"י שם: "הראת: כְּתַרְגּוּמוֹ "אִתְחֲזֵיתָא"; כְּשֶׁנָּתַן הַקָּבָּ"ה אֶת הַתּוֹרָה פָּתַח לָהֶם שִׁבְעָה רְקִיעִים, וּכְשֵׁם שֶׁקָּרַע אֶת הָעֶלְיוֹנִים כָּךְ קָרַע אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, וְרָאוּ שֶׁהוּא יְחִידִי, לְכָךְ נֶאֱמַר "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת": לפי פירושו הכונה לראייה. בפירוש הראשון שרבינו מפרש: "וזה שאמר משה לדורו (דברים ד): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים". כי משה הוא בחינת אין, ודורו הדבוקים אליו ראוי להם לדעת, הינו להאיר לדעת, בחינת אין סוף, בחינת רעוא דרעוין, בחינת: ה' הוא האלהים:" (יכול להיות שלפי"ז "הראת" זה מלשון "ראוי") ועכ"פ למה רבינו הוסיף את המשפט הזה "ודורו הדבוקים"? אלא יש כאן רמז להתקשרות לצדיק. בפירוש השני הוא אומר: "ואח"כ כשחוזר בבחי' רצוא ושוב, אז ממשיך מאור אי"ס....אתה הראית לדעת, שממשיך אור אין סוף לדעתו, שידע האחדות, שה' הוא האלקים, ויברך הטוב והמטיב על הכל כמו לעתיד לבוא:" כאן מפרש "הראת" מלשון אור, היינו שצריך להמשיך את האור שהיה לו ברצוא, אל הדעת שזה השוב. אם נקשר שני הפירושים יוצא שעניין ההתקשרות לצדיק קשור לעניין השוב. בנוגע לשאלה השנייה, הוא לא הרכיב דבר חדש! רצוא ושוב כבר הוזכר קודם, הג' בחי': ראיה, צדקה ווידוי ג"כ הוזכר. השאלה הייתה על הסדר וכאן ברבב"ח כותב בפירוש שהוא "מעילא לתתא" והדבר אומר דרשני. רמז נוסף לכך, רבינו אומר "וזה בכל פעם שבא אצל תלמיד חכם" דהיינו שכל הזמן צריך לעשות את התיקונים הללו שוב ושוב. (פעם מתתא לעילא ופעם מעילא לתתא) (אגב בדרך צחות, במכתב הידוע של ראבר"נ מענין הנסיעה לאומן מא"י הוא כותב: "והדרך כבוש ותמידי עד שיש ביכולת לנסוע ולבוא ברצוא ושוב גם משם לאומאן לימי ראש השנה הקדושים" (מובא בביאוה"ל, קנ"ה)

@חיפוש-הצדיק הארה - המלכות הכללי לעולם הוא לא אצל העכו"ם, מה שיש להם זה יניקה שמזה הם מקבלים 'ממשלה' דו"ק בלשון התורה.

@7272 עניתי כך מחמת ששמתי לב שאלו שהצטרפו בפעימה האחרונה מעלים שאלות שנודנו כבר בארוכה. ומהם אני מבין שלא פתחו ועברו על הנושא. על כן הארתי שהשאלה נידונה וממילא מסתמא לא ידונו בה הכותבים בעבר. וכמובן שיפתחו אשכולות כרצון איש ואיש וכו'.

@נחלי-דבש דוגמה נוספת היא מתורה ס שניקדו את המילה זקן באופן מסוים למרות שזה יכול להיות כך או כך לדעתי כל הניקוד אמנם עוזר למתחילים אבל יכול לפגוע בלומד אם לא יידע לשים הניקוד בעירבון מוגבל... אבל מחילה בוא נתמקד...

מי זה ה'זקני מרומי אנ"ש'? אולי ר/ שלמה ווקסלר?