הלקאה עצמית

[חבר אני]

@נחום-בקר כתב:

@איש-היער עיין תורה טו ותורה נט מענין 'המשפט' שצריך כל אחד לשפוט עצמו. וחלק מהשפיטה בדרך כלל כוללת סוג של הלקאה וכו'.

ראה בליקו"ה (הרשאה ג' על תורה טו):
"וְזֶה שֶׁגָּזְרוּ אַרְבָּעָה תַּעֲנִיּוֹת עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, גַּם נוֹהֲגִין לְהִתְאַבֵּל בֵּין הַמְצָרִים וְלוֹמַר חֲצוֹת לִבְכּוֹת עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמְסַגְּפִין עַצְמָן מִבָּשָֹר וָיַיִן וְכַיּוֹצֵא כָּל אֶחָד כְּפִי מִנְהָגוֹ, כִּי כָּל הַתַּעֲנִיתִים וְהַסִּגּוּפִים שֶׁהַיְרֵאִים עוֹשִֹין, הַכֹּל הוּא בִּבְחִינַת מִשְׁפָּט הַנַּ"ל שֶׁשּׁוֹפְטִין אֶת עַצְמָם קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא הַדִּין שֶׁל מַעְלָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּדֵי לְבַטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה עַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ כַּנַּ"ל.

כִּי לִפְעָמִים הָאָדָם רוֹאֶה שֶׁאֵין דַּי לוֹ בְּדִבּוּרִים מַה שֶּׁהוּא שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ וַאֲזַי הוּא בְּעַצְמוֹ נוֹתֵן מִשְׁפָּט עַל עַצְמוֹ שֶׁיִּתְעַנֶּה וִיסַגֵּף עַצְמוֹ כָּךְ וְכָךְ עַל מַעֲשָֹיו שֶׁעָשָֹה וְאַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי אֵין זֶה מַסְפִּיק אֲפִלּוּ חֵלֶק מֵאֶלֶף כְּנֶגֶד מַה שֶּׁפָּגַם, כִּי כָּל יָמֵינוּ לֹא יַסְפִּיקוּ לְהִתְעַנּוֹת וְלִסְגֹּף עַצְמֵנוּ עַל פְּגַם הִרְהוּר וּמַחֲשָׁבָה זָרָה אַחַת לְמִי שֶׁמַּאֲמִין בְּעֹצֶם הַפְּגָם הַנּוֹגֵעַ בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹגֵעַ כַּנַּ"ל, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁעָשָֹה אֵיזֶה עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁקִּלְקֵל הַרְבֵּה מְאֹד, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמָּצוּי עַכְשָׁו בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וְאִם כֵּן לִכְאוֹרָה מַה יּוֹעִילוּ לוֹ אֵלּוּ הַתַּעֲנִיתִים וְהַסִּגּוּפִים כְּנֶגֶד מַעֲשָֹיו, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל לִזְכּוֹת לְכַפָּרַת עֲווֹנוֹתָיו עַל יָדָם, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא הַמִּשְׁפָּט, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ וְעַל כֵּן מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ וְאֵינוֹ מַמְתִּין עַל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה עַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לְבַטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה עַל יְדֵי תַּעֲנִיתִים וְסִגּוּפִים שֶׁלּוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה כַּנַּ"ל.
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָדָם יָכוֹל לְהִנָּצֵל עַל יְדֵי סִגּוּף אוֹ תַּעֲנִית אֶחָד מִדִּינִים קָשִׁים וּמָרִים הַרְבֵּה מְאֹד וְגַם לִזְכּוֹת עַל יָדָם לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, כִּי אִיתָא שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִין שֶׁבָּעוֹלָם אִם יִתְקַבְּצוּ יַחַד עַל אָדָם אֶחָד כָּל הַשִּׁבְעִים שָׁנָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֵינָם נֶגֶד רֶגַע אַחַת נֶגֶד כְּוִיָּה אַחַת שֶׁל גֵּיהִנֹּם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁשּׁוֹפְטִין אֶת הָאָדָם שְׁנֵים עָשָֹר חֹדֶשׁ בַּגֵּיהִנֹּם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ עֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁיּוֹרְדִין עֲלֵיהֶם וְאֵין עוֹלִים, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה מִינֵי עֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים יוֹתֵר מִצַּעַר שֶׁל גֵּיהִנֹּם הַקָּשֶׁה, כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים, וְאַף עַל פִּי כֵן עַל הַכֹּל מוֹעִיל תְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל, כִּי עַל יְדֵי שֶׁאָדָם מִתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל מַעֲשָֹיו שֶׁעָשָֹה וּמְעוֹרֵר עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם וְעַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ מִשְׁפָּט לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה כַּנַּ"ל, וּבִפְרָט אִם זוֹכֶה לְהִתְעוֹרֵר עַד שֶׁעוֹשֶֹה מִשְׁפָּט בְּעַצְמוֹ מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּתְעַנֶּה וּמְסַגֵּף עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לִכְלוּם נֶגֶד מַעֲשָֹיו כַּנַּ"ל, אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ עוֹשֶֹה הַדִּין בְּעַצְמוֹ עַל יְדֵי זֶה מְבַטֵּל מִמֶּנּוּ כָּל הַדִּינִים שֶׁלְּמַעְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָֹה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת יוֹתֵר בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, אַף עַל פִּי כֵן מְבַטֵּל כֻּלָּם עַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ כַּנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה כַּנַּ"ל.

וְזֶהוּ בְּחִינַת הַתַּעֲנִיתִים וְהָאֲבֵלוּת שֶׁמְּסַגְּפִין עַצְמָן בְּתַעֲנִיּוֹת וּבִמְנִיעַת בָּשָֹר וָיַיִן וּרְחִיצָה וְכוּ' בִּשְׁבִיל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא בִּשְׁבִיל פְּגַם הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל, עַל כֵּן אָנוּ עוֹשִֹין עַכְשָׁו תְּשׁוּבָה וּמְתַקְּנִין זֹאת וְאָנוּ עוֹשִֹין מִשְׁפָּט בְּעַצְמֵנוּ וּמִתְעַנִּין וּמְסַגְּפִין עַצְמָן כְּדֵי לְבַטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה כַּנַּ"ל: (שם אות ז)

הבאתי את כל הקטע, כי אנו עומדים לפני ימי בין המצרים, שיתהפכו עלינו לטובה אמן.

[איש היער]

אל תתעלם מהשאלה על "הלקאה עצמית",
מי אמר שתוכחה זה להלקות??
דווקא דבר @בדרך נראים לעייני

[חבר אני]

@איש-היער
איפה כתבתי תוכחה?
אם כוונתך היתה ליסורי מצפון, אז למרות שזה דבר טוב, ואולי זה עצמו מה שמעורר את האדם לשוב בתשובה, כמובא שכל יהודי בשורשו הוא מאמין ולכן א"א ליהודי לומר "איני מאמין".
ואעפ"כ בגלל זה "לאכול את עצמך" וכו', זה לא, ואכן בזה אני ג"כ מסכים עם @בדרך.
ואם כונתך לעניין הזה שמובא בספרי מוסר, שיש מושג שאדם קונס את עצמו על מעשיו הרעים, לזה הבאתי מליקו"ה הנ"ל שיש ענין כזה לפעמים.

[קשור בשק]

אני חושב שהלקאה עצמית מטבעה גורמת לעצבות ומרה שחורה ודכדוך לכן צריך לקחת את זה למקום שבמקום הלקאה עצמית למקום
לעבוד על שינוי וכו' לא להתעלם מהמעשה שבו הרגשת הלקאה עצמית

[חיפוש הצדיק]

בליקו"ת ס"א יש קטע נדיר בו רבי נתן הקדוש מוכיח את עצמו הקיצה אחי משנת פתיותך וכו'
כמו"כ בשיר נעים נפשי החזקה והפיקחת וכו'
רבינו אמר לתלמידו רבי שמואל אייזיק שידבר אל איבריו שיעבדו את ד'
אבל הכל לא בשוטים ובאלות רק בנעימות

[נאר ד'רבה]

אני חושב כפי שר' נתן כותב הרבה בליקו"ה שאדם - כדי לדעת אם מעשיו טובים שיסתכל על התוצאות
ולפי רוב אדם שמלקה את עצמו במובן של האשמה עצמית לא מגיע מזה למקומות טובים...
לאחר שהתבודדתי על הנושא רבות למדתי על עצמי שכשהאדם מקבל את עצמו איך שהקב"ה ברא אותו... הוא יכול להתקדם הלאה ולא לשקוע בחיים של... זוועה,
זוהי הגישה שלי וכמובן אשמח לשמוע דעות נוספות.

[האש שלי תוקד]

תראו חברי'ה כל חסיד ברסלב באשר הוא יבין בליבו שהיצר הוא זקן וכסיל ומי שמכונה כבעל דבר שמנסה עד היום האחרון שלנו לתפוס אותנו ברגעי משבר והמצב הכי מרוסק שיש עלי אדמות שתופסות כל חסיד ברסלב ונותן לו להתרפס על עצמו ולהלקות נפשו בכל יום ויום עד שהוא נשבר. לכן פשוט לנו מאד תכסיסיו המעולים של הבעל דבר ועלינו לא ליפול בדעתינו אף פעם ולהצמד לעצות של רבינו דרך ר' נתן שיוכל להראות לנו פתח מילוט ולא להתייאש ח''ו ממה שעובר עלינו לכן גם הרבה ר' נתן מדבר על זה בליקוטי הלכות שדרכו של הבעל דבר להראות כמה האדם לא טוב ולהכניס אותו בתוך אמבטיה של האשמות עצמיות בדברי תורה שלקוחים מהספרים הקדושים כמו ראשית חכמה ועוד ספרים שמדברים על שכר ועונש ומשם היישר לתוך היאוש שגורמות לאדם ליפול לתוך האשמות כאלו ואחרות בדורות כאלו חלושות ולכן העצות והתורה הכי גדולה נגד אשמות עצמיות זו תורת אזמרה. דיבורים הללו אני משתדל לכתוב הכל בתמימות ופשיטות.

[חיפוש הצדיק]

אכן, בלי אזמרה אל תנסה להגיד לעצמך מוסר! אף אחד לא יכול להבטיח לך שלא תיפול לעומק העצבות רח"ל שהיא מקור כל התאוות
כשקיבלת מרבינו משקפיים של אזמרה אז תוכל לשמוע תוכחה ואז זה באמת יקדם אותך

[אם היו]

@איש-היער כתב:

אם יוכלו החברים לברר לי את העניין,
כי מצד אחד זה דבר נורא, ונשמע הכי לא ברסלבי,
אבל מצד שני האם אין מושג של כאב ומוסר פנימי?
ובלעדי זה האדם יעשה כל דבר בלי שום ביקורת...
אני שומע הרבה על זה כאילו זה נורא ורוצה לפתוח את העניין במשנתו של רבינו הקדוש.

אם ההלקאה מביאה אותך להתקדמות, והיא מגיעה מתוך מקום שמבין כמה אתה באמת שווה, אזי מה טוב ומה נעים, ואם היא רק לוקחת אותך אחורה אזי ברור שהיא עצת היצר.

[האש שלי תוקד]