@איש-היער כתב:

אם יוכלו החברים לברר לי את העניין,
כי מצד אחד זה דבר נורא, ונשמע הכי לא ברסלבי,
אבל מצד שני האם אין מושג של כאב ומוסר פנימי?
ובלעדי זה האדם יעשה כל דבר בלי שום ביקורת...
אני שומע הרבה על זה כאילו זה נורא ורוצה לפתוח את העניין במשנתו של רבינו הקדוש.

אם ההלקאה מביאה אותך להתקדמות, והיא מגיעה מתוך מקום שמבין כמה אתה באמת שווה, אזי מה טוב ומה נעים, ואם היא רק לוקחת אותך אחורה אזי ברור שהיא עצת היצר.

@נחום-בקר כתב:

@איש-היער עיין תורה טו ותורה נט מענין 'המשפט' שצריך כל אחד לשפוט עצמו. וחלק מהשפיטה בדרך כלל כוללת סוג של הלקאה וכו'.

ראה בליקו"ה (הרשאה ג' על תורה טו):
"וְזֶה שֶׁגָּזְרוּ אַרְבָּעָה תַּעֲנִיּוֹת עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, גַּם נוֹהֲגִין לְהִתְאַבֵּל בֵּין הַמְצָרִים וְלוֹמַר חֲצוֹת לִבְכּוֹת עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמְסַגְּפִין עַצְמָן מִבָּשָֹר וָיַיִן וְכַיּוֹצֵא כָּל אֶחָד כְּפִי מִנְהָגוֹ, כִּי כָּל הַתַּעֲנִיתִים וְהַסִּגּוּפִים שֶׁהַיְרֵאִים עוֹשִֹין, הַכֹּל הוּא בִּבְחִינַת מִשְׁפָּט הַנַּ"ל שֶׁשּׁוֹפְטִין אֶת עַצְמָם קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא הַדִּין שֶׁל מַעְלָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּדֵי לְבַטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה עַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ כַּנַּ"ל.

כִּי לִפְעָמִים הָאָדָם רוֹאֶה שֶׁאֵין דַּי לוֹ בְּדִבּוּרִים מַה שֶּׁהוּא שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ וַאֲזַי הוּא בְּעַצְמוֹ נוֹתֵן מִשְׁפָּט עַל עַצְמוֹ שֶׁיִּתְעַנֶּה וִיסַגֵּף עַצְמוֹ כָּךְ וְכָךְ עַל מַעֲשָֹיו שֶׁעָשָֹה וְאַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי אֵין זֶה מַסְפִּיק אֲפִלּוּ חֵלֶק מֵאֶלֶף כְּנֶגֶד מַה שֶּׁפָּגַם, כִּי כָּל יָמֵינוּ לֹא יַסְפִּיקוּ לְהִתְעַנּוֹת וְלִסְגֹּף עַצְמֵנוּ עַל פְּגַם הִרְהוּר וּמַחֲשָׁבָה זָרָה אַחַת לְמִי שֶׁמַּאֲמִין בְּעֹצֶם הַפְּגָם הַנּוֹגֵעַ בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹגֵעַ כַּנַּ"ל, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁעָשָֹה אֵיזֶה עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁקִּלְקֵל הַרְבֵּה מְאֹד, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמָּצוּי עַכְשָׁו בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וְאִם כֵּן לִכְאוֹרָה מַה יּוֹעִילוּ לוֹ אֵלּוּ הַתַּעֲנִיתִים וְהַסִּגּוּפִים כְּנֶגֶד מַעֲשָֹיו, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל לִזְכּוֹת לְכַפָּרַת עֲווֹנוֹתָיו עַל יָדָם, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא הַמִּשְׁפָּט, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ וְעַל כֵּן מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ וְאֵינוֹ מַמְתִּין עַל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה עַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לְבַטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה עַל יְדֵי תַּעֲנִיתִים וְסִגּוּפִים שֶׁלּוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה כַּנַּ"ל.
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָדָם יָכוֹל לְהִנָּצֵל עַל יְדֵי סִגּוּף אוֹ תַּעֲנִית אֶחָד מִדִּינִים קָשִׁים וּמָרִים הַרְבֵּה מְאֹד וְגַם לִזְכּוֹת עַל יָדָם לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, כִּי אִיתָא שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִין שֶׁבָּעוֹלָם אִם יִתְקַבְּצוּ יַחַד עַל אָדָם אֶחָד כָּל הַשִּׁבְעִים שָׁנָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֵינָם נֶגֶד רֶגַע אַחַת נֶגֶד כְּוִיָּה אַחַת שֶׁל גֵּיהִנֹּם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁשּׁוֹפְטִין אֶת הָאָדָם שְׁנֵים עָשָֹר חֹדֶשׁ בַּגֵּיהִנֹּם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ עֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁיּוֹרְדִין עֲלֵיהֶם וְאֵין עוֹלִים, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה מִינֵי עֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים יוֹתֵר מִצַּעַר שֶׁל גֵּיהִנֹּם הַקָּשֶׁה, כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים, וְאַף עַל פִּי כֵן עַל הַכֹּל מוֹעִיל תְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל, כִּי עַל יְדֵי שֶׁאָדָם מִתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל מַעֲשָֹיו שֶׁעָשָֹה וּמְעוֹרֵר עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם וְעַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ מִשְׁפָּט לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה כַּנַּ"ל, וּבִפְרָט אִם זוֹכֶה לְהִתְעוֹרֵר עַד שֶׁעוֹשֶֹה מִשְׁפָּט בְּעַצְמוֹ מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּתְעַנֶּה וּמְסַגֵּף עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לִכְלוּם נֶגֶד מַעֲשָֹיו כַּנַּ"ל, אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ עוֹשֶֹה הַדִּין בְּעַצְמוֹ עַל יְדֵי זֶה מְבַטֵּל מִמֶּנּוּ כָּל הַדִּינִים שֶׁלְּמַעְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָֹה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת יוֹתֵר בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, אַף עַל פִּי כֵן מְבַטֵּל כֻּלָּם עַל יְדֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ כַּנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה כַּנַּ"ל.

וְזֶהוּ בְּחִינַת הַתַּעֲנִיתִים וְהָאֲבֵלוּת שֶׁמְּסַגְּפִין עַצְמָן בְּתַעֲנִיּוֹת וּבִמְנִיעַת בָּשָֹר וָיַיִן וּרְחִיצָה וְכוּ' בִּשְׁבִיל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא בִּשְׁבִיל פְּגַם הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל, עַל כֵּן אָנוּ עוֹשִֹין עַכְשָׁו תְּשׁוּבָה וּמְתַקְּנִין זֹאת וְאָנוּ עוֹשִֹין מִשְׁפָּט בְּעַצְמֵנוּ וּמִתְעַנִּין וּמְסַגְּפִין עַצְמָן כְּדֵי לְבַטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה כַּנַּ"ל: (שם אות ז)

הבאתי את כל הקטע, כי אנו עומדים לפני ימי בין המצרים, שיתהפכו עלינו לטובה אמן.

@איש-היער כתב:

אם יוכלו החברים לברר לי את העניין,
כי מצד אחד זה דבר נורא, ונשמע הכי לא ברסלבי,
אבל מצד שני האם אין מושג של כאב ומוסר פנימי?
ובלעדי זה האדם יעשה כל דבר בלי שום ביקורת...
אני שומע הרבה על זה כאילו זה נורא ורוצה לפתוח את העניין במשנתו של רבינו הקדוש.

בשביל זה יש התבודדות.

ובהתבודדות, יש משפט. תדון את עצמך אם היית בסדר או לא.

'להלקות' - תלקה את היצר הרע. שים אותו על כסא הנאשמים, וספר להקב"ה כמה רע הוא היה אליך היום.