@האש-שלי-תוקד כתב:
אני רוצה לברר את התורה בליקוטי מוהר''ן לא זוכר איפה שמדברים תורה ברבים אזי גם הטיפי זרע לבטלה של אותו אדם הלומד תורה נכנסים באדם עצמו ואחר כך צריך לשפוט עצמו משהו כזה אני לא זוכר אותה ממש אני לא בקי בה אני יודע שלא צוטטתי נכון אבל זה בכיוון בטח תדעו איזה תורה זאת.
הנה כמה מראה מקומות, שכנראה עליהם התכוונת:
קבלת עצה מאחר: תורה ז':
"ואי-אפשר לבוא לאמת אלא על-ידי התקרבות לצדיקים וילך בדרך עצתם; ועל-ידי שמקבל מהם עצתם, נחקק בו אמת; כמו שכתוב (תהלים נא ח): "הן אמת חפצת" כשאתה חפץ אמת; "בטחות ובסתם חכמה תודיעני". כי העצות שמקבל מהם הוא בחינת נשואין וזווג, וכשמקבלין עצות מרשעים, הוא בחינת נשואין בקלפה. "הנחש השיאני" (בראשית ג יג) לשון נשואין, עצות הנחש שקבלה הוא בחינת נשואין, ועל-ידי נשואין הטיל בה זהמא".
שמיעת דיבורים של רשע: תורה מ"ג:
"דַּע כִּי הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע שֶׁהוּא בַּר דַּעַת, מוֹלִידִים נִיאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ"...
זהירות באמירת תורה לרבים: תורה קל"ד:
"עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה אֲפִלּוּ לְיָחִיד, כָּל שֶׁכֵּן לְרַבִּים כִּי צָרִיך לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלּא יאמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְשֵׂכֶל הַמְקַבֵּל כי הוא בחינת ניאוף, שמשליך הַשֵּׂכֶל בַּאֲתָר דְּלָא אִצְטְרִיך וְנִקְרָא לְבַטָּלָה..."
כשמקרב רחוקים צריך לעשות משפט: תורה נ"ט:
"מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך צָרִיך לִשְׁמר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלּא יִתְאַחֲזוּ בּוֹ הַקְּלִיפּוֹת וְהָרָע שֶׁל אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם...
עֵצָה עַל זֶה, שֶׁיַּזְמִין מַלְאֲכֵי לִבּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְלַהֲבוּת הַלֵּב שֶׁהַהִתְלַהֲבוּת הוּא בְּחִינַת מַלְאָכִים, בִּבְחִינַת: "וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַך ה' בְּלַבַּת אֵשׁ" וְאֵשׁ הַזֶּה הוּא שׂוֹרֵף אוֹתָם וְאָז גַּם הֵיכַל הַקּדֶשׁ מְקַבֵּל כּחַ הָאֵשׁ וְשׂוֹרֵף אֶת הַקְּלִיפּוֹת גַּם מִלְּהִתְאַחֵז בּוֹ, בִּבְחִינַת: "וּכְבוֹד ה' כְּאֵשׁ אכֶלֶת". ב. וְאֵשׁ הַמַּלְאָך הַזֶּה, נַעֲשֶׂה מִבְּחִינַת מִשְׁפָּט שֶׁמְּכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט שֶׁאָדָם שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ..."