@תלמיד_אמיתי ועיי"ש בתורה ו כי יעקב הוא בחינת וא"ו.

@ברוך-מאן פתיל הוא ודאי לשון התקשרות, ושייך להתקשרות עצמו בשכל ובחכמה שבכל דבר, שהתבאר שהוא הכרת השי"ת ורצונו.
ושם בתורה ב נזכר כִּי כָל מַה שֶּׁיּוֹדְעִין וּמַכִּירִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר, סְמוּכִים אֵלָיו בְּיוֹתֵר, משמע שהסמיכות היא חלק מהכרתו ביותר.

@ברוך-מאן ולהרחבת הרעיונות ללומדים.
בתורה פד תנינא - דַּע, שֶׁעִקָּר הִתְחַבְּרוּת וּדְבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה. כִּי הַתְּפִלָּה הוּא שַׁעַר, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִכְנָסִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִשָּׁם אִשְׁתְּמוֹדָעִין לֵהּ. כִּי תְּפִלָּה הִיא מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים ק"ט) "וַאֲנִי תְפִלָּה"; וּתְפִלָּה לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ל): "נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי", תַּרְגּוּמוֹ: 'לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת':‏
וּבִשְׁבִיל זֶה עַל פִּי רֹב כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל נוֹפְלִים לוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל גַּדְלוּת. כִּי הַתְּפִלָּה, הַיְנוּ בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת אֲנִי, הִיא בַּגָּלוּת בְּתוֹךְ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל א): "וַאֲנִי בְּתוֹךְ הַגּוֹלָה". וּכְשֶׁהִיא רוֹצָה לָצֵאת, אֲזַי מִתְאַחֶזֶת בָּהּ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה הַיְנוּ גַּדְלוּת, שֶׁגַּדְלוּת הִיא מִמַּלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁרוֹצָה לְהִתְגַּדֵּל וְלִמְלֹךְ. וְזֶה שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בְּכֹחַ, בָּזֶה נוֹתֵן כֹּחַ בַּתְּפִלָּה לְהִתְחַזֵּק כְּנֶגֶד מַלְכוּת הָרְשָׁעָה לָצֵאת מִגָּלוּתָא. וְזֶה (תְּהִלִּים ס"ח): "תְּנוּ עֹז לֵאלֹקִים עַל יִשְֹרָאֵל גַּאֲוָתוֹ". כַּד הַגַּאֲוָה, הַיְנוּ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, גּוֹבֶרֶת עַל יִשְֹרָאֵל, הַתִּקּוּן לָזֶה שֶׁתִּתְפַּלְּלוּ בְּכֹחַ וּתְחַזְּקוּ אֶת אֱלֹקִים, הַיְנוּ בְּחִינַת אֲנִי:‏
ובשיחות הר"ן שיחה קד - "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש" (קדושין ל:). כי לפעמים הוא (הינו הבעל דבר) מתפלל מתוך האדם ואזי האדם כמו בית הכנסת ואחד מתפלל בתוכו. וכן בלמוד לפעמים האדם הוא כמו בית המדרש ואחד לומד בתוכו. אך אף על פי כן למוד כזה טוב יותר מתפלה כזו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם):‏
"אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ". וזהו אם פגע בך מנוול זה. פגיעה לשון תפלה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות כו:). הינו כשהמנוול מתפלל מתוכך ואתה רק כמו בית הכנסת, משכהו לבית המדרש כי טוב יותר שיהיה נעשה בחינת בית המדרש כי הלמוד טוב יותר כנזכר לעיל:‏
ויש לציין שהגמ' בברכות כו לומדת שפגיעה לשון תפילה על יעקב אבינו שנאמר בו ויפגע במקום ההוא שתקן תפילה. ותקן תפלת ערבית שהיא בזמן אופל וחושך.

@ברוך-מאן ע"פ תורה ב תנינא שככל שמודים מכירים ויודעים אותו יותר. מובן שתפילה הוא לשון פתיל כמובא ברש"י על קריאת השם נפתלי ע"פ התרגום עיי"ש.
אומנם יש לציין שתפלה זה לא רק הודאה. אלא כבכל תפילת שמונה עשרה שהג' ראשונות הם שבח שזהו בחינת פי שניים שציינת מתורה ב. והביאור כנ"ל.

@ברוך-מאן סמכתי על הלומדים שידעו לחלק בין התפילות הטובות לרעות. ותפלות רגילות לתפילות לזכות לקיים התורה כמבואר בלקו"ה. וכן שיקפידו על הלכות תפלה.

@יאשע-הלברשטאם הח"ן דקדושה שנפל ודאי שכשמקימים את המלכות דקדושה, שהיא סוד הח"ן (ביאור הליקוטים ד"ה ועוד בא). אזי היא חוזרת לקדושה. כי היא 'קדושה' אלא שנפלה למקום הס"א.
אך לגבי עצם הענין לא רק שמחזירים את המלכות דקדושה. אלא בתיקון החסרון מכניסים גם את החסרון שהוא שייך למלכות דס"א לקדושה (עיין ביאור הליקוטים אות כ).
ולגבי השאלה איך מושכים, מתבאר במקו"א בדברי רבנו, שיקח החמימות של היצה"ר ויעבוד איתו את השי"ת.

@לב-העולם-אתה אהי"ה - דא אנא זמין למהוי. כל דבר שהוא הולך להיות. היינו עתיד, שייך לשם אהי"ה.
אך מדבריך אני מבין שאתה רוצה קשר למהות שם 'אהי"ה'. ולזה כעת אין לי ביאור.
אך עיין בביאור הליקוטים אותיות כב-כג. ותמצא שייכות.

@לב-העולם-אתה הולך ואור עד נכון היום. תהליך עתידי. בהתחלה מאיר כלבנה, והולך ומשתלם להיות אור הלבנה כאור החמה.
ובעבודה מתחיל באמונה שיש בזה שכל, עד אשר זוכה להשיג השכל שבכל דבר.

@Chaim-Klein בכללות חכמה דס"א, היא לקחת את החכמה האלוקית המונחת בבריאה. ולקשרה לצורכי עצמו. ולא לקשרה למה שהבורא מכוון בגילוי חכמתו שבבריאה. אך כיון שזה בסה"כ הכנסת החכמה האלוקית הקיימת בבריאה לצורכי עצמו. זה לא נחשב לחכמה שלהם.
(ועיין בתורה לה, א. שרבנו מדבר על חכמות חיצוניות ומגדיר זאת כקנה המחסר מקום הקדושה שעליו נבנים המידות רעות. כלומר שהחכמה החיצונית היא בסה"כ מחסרת את תכלית החכמה האלוקית. ועל ידה נבנים המידות הרעות והתאוות של או"ה. שלצערנו כפי שאנו מתפעלים מהם זה נקרא שנפל חן וחשיבות אמיתי לחשיבות וחן של העכו"ם).

@ברוך-מאן התורה בעצמה יש בה סם חיים וסם המות. צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.
האות תי"ו שמוזכרת היתה תי"ו חיים ונהפכה לתי"ו מות.
הרעיון הוא - שכל דבר שבעולם מצד החומר שבו הוא 'מת', ומצד החיות אלוקות שבו הוא 'חי'.
כאשר מתחברים לחיות אלוקות, היינו התורה המולבשת בדבר, מתחברים לשכל ולחכמה (המחיה את בעליה). ובזה כוללים את הדבר בבורא ואזי מתעלה הדבר לחיי נצח. וכאשר מתעסקים עם חיצוניות הבריאה היינו החלק הגשמי (כעשיו) אזי מתעסקים עם חלק ה'מת' שבבריאה. וזהו צדיקים במיתתם קרוים חיים (יעקב אבינו לא מת). ורשעים בחייהם קרוים מתים.

@יודע-נגן הנקודה השניה מבוארת בביאור הליקוטים.

@חבר-אני כמו"כ תפלה היא בחינת מלכות כידוע.
ובמאמר המוסגר יצא שהתלבשות היצה"ר במצוות הוא למשוך את האדם לתפלה מאשר לתורה (וכמבואר מזה מענין לענין בשיחות הר"ן האם עדיף תפלה שלא לשמה או תורה שלא לשמה). ובתפלה עצמה יפתה את האדם שלא להתפלל בזמנה וכדו'.

@ברוך-מאן כי החכמה והשכל הוא החיות של כל דבר.
החיים שבכל דבר, זה הגילוי אלוקות שבכל דבר. 'חי העולמים'.
הדרך לבוא לחיים הוא בכח התורה כי הם 'חיינו'.
כאשר מגלים את התכלית הנרצית שבכל דבר ע"פ התורה, בזה מתחברים לשכל שבכל דבר.

@חבר-אני במסילת ישרים פרק ה - כי הבורא יתברך שמו שברא היצר הרע באדם, הוא שברא התורה תבלין לו, וכמו שאמרו ז"ל (קידושין ל): בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין: והנה פשוט הוא, שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשבו להנצל זולתה, אינו אלא טועה, ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו. כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאד, ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו. ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח הרפואה שנבראה לו שהיא התורה, כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חליו אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו. הא, למה זה דומה: לחולה שדרש ברופאים והכירו חליו ואמרו לו שיקח סם זה. והוא, מבלתי שתקדם לו ידיעה במלאכת הרפואה, יניח הסם ההוא ויקח מה שיעלה במחשבתו מן הסמים, הלא ימות החולה ההוא ודאי, כן הדבר הזה. כי אין מי שמכיר בחלי היצר הרע ובכחו המוטבע בו אלא בוראו שבראו, והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה. מי איפוא יניחה ויקח מה שיקח זולתה ויחיה, ודאי שחושך החומריות ילך ויגבר עליו מדרגה אחר מדרגה והוא לא יבין עד שימצא שקוע ברעה ורחוק מן האמת הרחק גדול שאפילו הרהורי דברים לא יעלו על לבו לבקש האמת. אך אם הוא עוסק בתורה בראותו דרכיה, ציוויה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב. והוא מה שאמרו ז"ל (פתיחתא דאיכה רבתי): הלואי, אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירו למוטב: והנה בכלל זה גם כן קביעות העתים אל חשבון המעשה ותקונו כמו שכתבתי למעלה. ומלבד כל זה מה שישאר לו פנאי מעסקיו, אם חכם הוא ודאי שלא יאבדהו, אלא יאחז בו מיד ולא ירפהו, לעסוק בו בעסק נפשו ותקון עבודתו:

|=@פשטן-מושבע משלי כה, (כא) אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם:
(כב) כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַיהוָה יְשַׁלֶּם לָךְ.
ודחז"ל אם רעב שונאך היינו היצה"ר האכלהו וגו' היינו תלמד תורה, כי דיקא במצות תלמוד תורה אתה חותה גחלים על ראשו.
ובביאור הגר"א שם - והענין שקאי על היצה"ר שנקרא שונא כמ"ש בגמרא ואמרו אם פגע בך מנוול זה משכיהו לבהמ"ד אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ והיינו אם יפגע בך מנוול שהוא היצה"ר ורוצה להטות אותך מן התורה שלא תלמוד כלל משכיהו לבהמ"ד כי אם האדם יתחיל ללמוד תיכף לשמה לא יניח לו אך יתחיל שלא לשמה ומתוך שלא לשמ' בא לשמה וזהו משכיהו ג"כ לבהמ"ד שיהיה עמך והיינו שתלמוד שלא לשמה וממילא יתבטל כי מתוך שלא וכו' ומכ"ש שכוונתך לש"ש וגם הוא אינו רוצה באמת אפי' בהשלא לשמה ואמרו שם אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ אם אבן הוא נימוח שנאמר אבנים שחקו מים ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש גו'...
כי גחלים אתה חותה גו' כלומר ובזה שאתה לומד שלא לשמה הוא גחלים על ראשו שאין רצונו שתלמוד שלא לשמה רק לפי שעה שסובר שבזה יפתה אותך שלא תלמוד כלל אבל באמת אין רצונו גם בזה שגם זה גחלים על ראשו. וה' ישלימנו לך ולסוף גם מה שאתה לומד שלא לשמה לא תהיה ולא תקום אלא לסוף שתלמוד לשמה כי גם הוא ישלים עמך בראותו שלא נתקיים עצתו כי מתוך שלא לשמה כו' מאחר שכוונתך לשם שמים וברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו:=|

@מירונער האם אתה מקבוצת הפלגיים שהצטרפה לאחרונה לפורום. אם כן תעדכן ונענה לך לפי המוחין של החכם הפלגי.
כי אנחנו אנשים פשוטים שעונים על מה ששואלים אותנו. ולא מחפשים הבנות נסתרות.

@פשטן-מושבע שהוא ל @לית-ליה-מגרמא.
הם עדין לא הבינו שיש לך מהלך של הרב פלג.
הם בתמימותם חושבים שאתה בא להדיין איתם.
אך לי באופן אישי קשה לקרוא את הקושיות והתרוצים.
אם תוכל להעלות ישר את הביאור של החכם הפלגי, נשכיל נחכים ונתקדם.

@חבר-אני יש חידוש. כי העולה מהדברים. שחכמה דס"א היא בעצם חכמה שנתעית ממקומה. וההתעיה שלה היא מחמת המלכות. ועל כן כשתתקן את המלכות ממילא תפול חכמתם. (ואין צורך בב' תיקונים א כנגד המלכות ואחד כנגד החכמה).

@יאשע-הלברשטאם אולי הכשר כלים ד - אותיות ז,יב,טו, כ.

@ברוך-מאן ההתגברות של יוסף הצדיק!