מתוך ספר 'שיחות מהרלוי"צ':

@איש-היער כתב:

אם יוכלו החברים לברר לי את העניין,
כי מצד אחד זה דבר נורא, ונשמע הכי לא ברסלבי,
אבל מצד שני האם אין מושג של כאב ומוסר פנימי?
ובלעדי זה האדם יעשה כל דבר בלי שום ביקורת...
אני שומע הרבה על זה כאילו זה נורא ורוצה לפתוח את העניין במשנתו של רבינו הקדוש.

בשביל זה יש התבודדות.

ובהתבודדות, יש משפט. תדון את עצמך אם היית בסדר או לא.

'להלקות' - תלקה את היצר הרע. שים אותו על כסא הנאשמים, וספר להקב"ה כמה רע הוא היה אליך היום.

@האש שלי תוקד היקר
שמתי לב לאחרונה שאתה עוסק הרבה בנושא של בירור המדמה.
אלא שבנוסח השאלה שלך יש ענין לא ברור [ובעיקר הביטוי 'המדמה של רבינו'].

הסוגיא של בירור המדמה היא,

שכדי לדמות מילתא למילתא צריכים בירור מאוד גדול.

זאת אומרת - כאשר אדם לומד משהו כללי, וכעת עליו להקיש מזה למקרה פרטי שלו,

למשל - אדם לומד דין בהלכות תערובות, וכעת עליו להשוות, האם זה דומה למקרה הפרטי והשונה שקרה במטבח שלי? עבור כך האדם זקוק ל'מדמה' מבורר, שיידע כיצד להשתמש נכון במה שלמד.

או - אדם למד תורה או שיחה בספרי רבינו, וכעת הוא ניצב מול דילמה בחיים האישיים שלו, יש מולו או בחייו סיטואציה שקשורה קצת למה שהוא למד, אבל האם זה דומה בדיוק למה שכתוב? או שזה דוקא שייך יותר לציטוט אחר של רבינו ממקום אחר? למה מדמים את המקרה הפרטי שלי? איך זוכים לעצה נכונה ומדוייקת בתוך הסיפור הפרטי הזה? עבור זה, שוב זקוק האדם ל'מדמה' מבורר.

יש נושא עוד יותר כללי, והוא: תפיסת המציאות בצורה הנכונה. להסתכל על כל מה שקורה, על כל מה שניתן לראות - בצורה מדוייקת ואמיתית. כי יש 'רע שנאחז במדמה', שגורם לכולנו לעיוותים בראיה. לתפיסת מציאות עקומה ומשובשת.

כל מה שנתפס בחושים של האדם, עובר בעצם דרך הצינור של ה'מדמה'. השכל - הוא טהור ונקי, אבל איך מסיקים מסקנות שכליות בקשר למאורעות שאנו רואים / שומעים / מרגישים / חווים? אנחנו תמיד נזקקים לתיווך של החושים שלנו, כדי להבין ולהסיק מסקנות שכליות ולגבש עמדות כלפי המציאות. כלל החושים נקראים 'מדמה', וכדברי מוהרנ"ת בהלכות שלוחין - ה'מדמה' הוא 'שליח השכל', שליח שנשלח כדי לתווך בין המציאות לבין השכל.

היות והמדמה של כולנו אינו נקי ואינו מבורר, הרי שהמסקנות השכליות שלנו כלפי המציאות כולה הן מעוותות ועקומות.

משום כך יש צורך קריטי בבקשה וחיפוש אחר צדיק שיש לו בחינת רוח הקודש, רוח נבואה, שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד מאיתנו, ויכול לברר את המדמה שלנו.

למוהרנ"ת היה 'מדמה' ברור, נקי וצח. רבינו התבטא אודותיו בפירוש שהוא נתן לו מדמה טוב ויפה ושהוא רשאי לחדש בתורתו.

ידוע אפילו לגבי פסיקת הלכות, שרבינו העמיד לתפקיד הרב דברסלב את תלמידו הקדוש רבי אהרן, ואמר שהוא נתן לרבי אהרון בירור המדמה בפסיקת שאלות. כשהיתה בבית מוהרנ"ת איזו שאלה של איסור והיתר, היה מוהרנ"ת מבקש מבני ביתו שיקריבו קודם את השאלה אליו, הואיל וגם לו נתן רבינו בירור המדמה, ואחר כך היו הולכים לשאול את רבי אהרן, וכדי לראות ולהתפעל מכך שרבינו אכן המשיך לשניהם בירור המדמה, ושניהם מכוונים לדעה אחת, לאמיתה של תורה.

כל מה שמוהרנ"ת מחדש בליקוטי הלכות, הרי הוא חתום באותה חותמת של בירור המדמה המופלא; כל מסקנה שגזר מוהרנ"ת בכתביו או בשיחותיו שבעל פה מדברי רבינו - כמוה כדברי הרב בעצמו, היות והיא נמשכה ממדמה נקי ומבורר של מוהרנ"ת.

שאר תלמידי רבינו הקדושים, אף שזכו והשיגו את שהשיגו, אשרי להם ואשרי לחלקם, ומחלקם יהי חלקנו, לא זכו לשלימות בירור המדמה במידה שזכה לה מוהרנ"ת. וכפי שהתבטא רבי נחמן מטולטשין, כשעימתו דברים שאמר, עם דבריו של גדול אחר מאנ"ש, שהיה בעצמו מתלמידי רבינו, ורנ"ט השיב: 'אולם אני זכיתי לקבל מתלמיד שהלכה כמותו'.

לכן דבריו של מוהרנ"ת הם סוף פסוק, ובירור ודאי ומוחלט בכל קדשי בית רבינו, לו משפט הבכורה, ואין אחר הכרעתו כלום.

|-מרכוז

ההתבודדות אמנם מכילה דברי תפילה. ההכוונה של רבינו היא לעסוק בזמן ההתבודדות בדברי תחינה ובקשה, בתפילה חמה ואישית להשי"ת.

ועם כל זה, ההתבודדות איננה 'תפילה'.

אל ההתבודדות לא באים דוקא בשביל לבקש, להתחנן ולהתפלל.

ההתבודדות - היא הרגע המזוקק של הקשר החי שלי עם הקב"ה. היא רגע של צוותא. של יחד. של השם ואני. ההתבודדות היא המקום בו רק אני וה' נמצאים, ואולי אפילו לא צריך לבקש בו דבר.

התבודדות היא בעיקר שיתוף, זו המילה המדוייקת.

שיתוף, כשאני מרגיש בנוח לספר לו את כל מה שקרה היום, ואת איך שזה הרגיש לי. שיתוף, כשאני חולק איתו אנקדוטות מרגשות, משעשעות, משמחות, או מבלבלות, מתסכלות, וכאלה שהעמידו אותי חסר אונים. שיתוף, כשאני מספר לו את כל מאוויי הכי כמוסים. רגע בו אני מתקלף מכל הפוזות, גם אלו שאני מוכר בכלל לעצמי. רגע בו מותר לי להרגיש חלש. רגע בו מותר לי לשים את עצמי בגודל טבעי. שיתוף - הוא שיתוף - הוא שיתוף. שיתוף, זה אומר שאני יכול להתבודד את השעה, בלי שבכלל ביקשתי משהו. שיתוף, זה אומר - שבעצם השיתוף כבר הוקל לי. שהתמונה נעשתה אצלי יותר בהירה, שיתוף זה אומר - שסיפרתי את לבי לאישיות הכי קרובה אליי, ושאני באמת מרגיש שהיא רוצה בטובתי, שמחה או מצטערת ביחד איתי במה שקורה אצלי, ובעיקר: הכי רוצה להקשיב לי...

התבודדות היא קשר. התבודדות היא החיים בעצמם. התבודדות היא הרבה הרבה מעבר למסגרת של השלש תפילות של חז"ל. התבודדות היא הביטוי הכי פשטני והכי אותנטי של פשוט -

קרבת השם.

@מקורב-מכבר כתב:

@בדרך
מקנן בך הפחד של הברסלבער הוותיק שמפחד שהמקורב לא יבין נכון את דברי רבינו ומי יודע איזה דור יגדל לנו כאן....
בכו"א הכל בדרך צחות רק רציתי את המקור להנ"ל
הכלל שצריך תמיד לאחוז בשני הקצוות וד"ל

א. אני בעצמי מקורב. תהלה לאל. ולא מקונן בי שום פחד מערכתי, ואינני כותב מתוך רצון לשמור על איזה מודל ספציפי של ברסלביות.

ב. אינני חושב שההלצה שאתה מחפש את מקורה - אכן שרשה נטוע בברסלב.

@ידידיה-סרוסי כתב:

א. ברור שהאות שהייתה כתובה אצל רבינו בספר המידות שהיה כתוב שם את כל הרפואות, זה דומה ומקביל מאד לספר הרפואות שגנז חזקיהו, פירוש מדובר במימד אחר לחלוטין כשיש לרבינו ספר של כל הרפואות לכל המחלות והוא גונז אותו. מדובר בהשגה אלוקית שרבינו קיבל ובכל זאת בחר שלא להוציא אותה החוצה, גם אם נראה שזה בשביל שיתפללו לה'. כמו הסיבה שגנז חזקיהו המלך את ספר הרפואות. מדובר פה בעולם אחר לחלוטין, זה כמו הספר הנשרף,
זה לא דומה בשום אופן לשום השתדלות פשוטה, ולנקודת הבחירה שלנו.

ר' ידידיה היקר,

אין לי דעה מוצקה בדיון הזה, ואני, כמו כל שאר אנ"ש, נהנה לראות את השיח הפורה והמעמיק, האיכפתי עד תמצית הנפש.

לגופה של טענה שכתבת, שרבינו גנז את אות רפואה בדומה לחזקיהו המלך, רציתי לסייע לך מדברים מפורשים שכותב רבי יצחק אייזיק מבוקרסט [מדור תלמידי מוהרנ"ת] באותו מאמר ידוע [וגם בכלליות יש לדקדק בדבריו וללמוד מזה הרבה על המדובר כאן באשכול, ועל אמיתת כונת רבינו בענין זה]:

@מאיר-לב כתב:

@גרודניק כתב:

פגישת רבינו ז"ל עם להבדיל אלף אלפי הבדלות הקיסר נאפוליון

מה המקור של הסיפור הזה?
כי אצל אנ"ש לא היה לזה שום איזכור, וגם היסטורית זה לא כל כך מסתדר.
אשמח אם מישהו יכול לשפוך אור על הסיפור הזה ועל רמת אמינותו

קיבלתי בעבר:

@מאיר-לב כתב:

ובשונה ממה שחושבים בעולם שהדרך היא רק אמצעי להגיע למטרה...
אצל רבינו הפוך -
העיקר זה הדרך!

אגב, שלושת ספריו של רבינו פותחים בענינה של הדרך:

'אשרי תמימי דרך'

'בדרך סיפרתי מעשה'

מִי שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיֵּלֵךְ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מֵהֵיכָל אֶל הֵיכָל וְיִרְאֶה אֶת הַהֵיכָלוֹת בְּעֵינֵי הַשֵּׂכֶל, יִשְׁמר אֶת עַצְמוֹ מִלּוֹמַר שֶׁקֶר אֲפִלּוּ בְּטָעוּת.

הלוא דבר הוא!

ולפי דרכנו למדנו, שהעיקר היא הדרך, ולא התוצאה.

נ.ב. גילוי נאות - זו גם הסיבה לשם הניק שלי. כאן, ובפורום לתורה...

זאת ועוד:

בהתבודדות משתמשים בכלים שאינם כלולים בתפילה הרגילה.

בהתבודדות מרצים את השי"ת. מפייסים אותו. משכנעים אותו כביכול בכל מיני אמצעי שכנוע, כמה ממש כדאי לו להתחיל לקרב אותנו אליו ולעבודתו.

בהתבודדות משתמשים בטענות ואמתלאות, שהן בעצם דרך עדינה ומופלאה 'להראות' להשי"ת שגם הוא מסכים עם הבקשה שלנו ליכנס בעבודת השם.

בהתבודדות נהוג לקבול, ולהתאונן, פשוט לספר כמה כואב לנו הריחוק ממנו יתברך, כמה ימים ושנים אנחנו מנסים וזה פשוט לא הולך.

התבודדות היא הזמן לשבת ולרצות. לשבת ומה? כן, לשבת ולרצות. פשוט לשבת ולהתחיל להפעיל את כח התשוקה, הכיסופים והגעגוע, ו'להפעיל' געגועים להשי"ת. להפעיל געגועים אל קדושת יהדותינו. להפעיל תשוקה למצב מתוקן של גילוי שכינה ומלכות שמים. להפעיל כיסופים לקרבת ה', לדבקות, לאהבה, להתכללות בו יתברך...

בהתבודדות מודיעים לעצמנו ולהשי"ת, שאנחנו מאמינים, מספרים לו שאנו מאמינים בו, מאמינים בתורה הקדושה, מאמינים בחכמים ובצדיקים, מאמינים בקדושת נשמתינו ובכך שאני רצוי וחשוב אצלך יתברך, ושלכל פעולה שלי יש חשיבות אינסופית.

בהתבודדות יש את האפשרות, וזה גם ממש מומלץ - להתרפק על השי"ת. להתנהג ממש כאילו היית תינוק מעורסל בידיה של אימא רחמנייה. להתמסר לתחושה שאתה עטוף, חבוק ומוגן, ולנצל זאת עד תום.

בהתבודדות כדאי וטוב מאוד להתפנק על השי"ת. לספר לו שאתה ילד ממש מפונק, ואולי לא היה נעים לך לבקש את זה ממנו, אבל מאבא שלך אתה מצפה, ואתה לא יכול להימנע מלהגיד לו את זה.

זה רק קצה הקרחון של העולם האינסופי הזה, שהתבודדות שמו.

אגב, ביחס למה שכתבתי לעיל תגובה שיכל להשתמע ממנה זלזול כלפי הגאון החסיד הקדוש רבי גדליה זצוק"ל [וכונתי היתה ביחס לטיב השמועה, לא ביחס לגדולתו ואישיותו של רבי גדליה], הרי שכתבתי זאת מבלי היכרות, ועל כן הדבר היה לי זר ומוזר. אולם שוחחתי בימים האחרונים עם נכדו וסיפר לי סיפורים נפלאים אודות כוח הפדיון שהיה אצל רבי גדליה, ואני מוריד את הכובע, ומסתבר שאכן יש בשמועה זו דברים בגווה.

@אור-בהירות כתב:

האם אנ"ש נהגו לקיים את זאת העצה?

בימי שמואל כותב שחבריו הזכירו לו בשמחת תורה כשאוחזים בידיים ס"ת, שכעת הוא הזמן הראוי לזה. ושכן עשו.

הנושא איננו השבועה כשבועה.

עיקר הנושא הוא מה שהרבי כותב שם בחיי מוהר"ן אות קא: שכפום מה שאיתדבק בר נש בהאי עלמא - כן הוא לעלמא דאתי.

אם אדם היה דבוק ברבי בחייו בכל כוחו וציית לו, אז גדלים הסיכויים שזה יקרה יותר מהר.

ואם ההיכרות של האדם עם הרבי היתה בעיקר חיצונית, השתייכותית קהילתית, ולא להיאפות - 'איינבאקן אין הארץ', אז לא בטוח שתעזור לו שבועה...

ובכלל, אם האדם לא זכה להיות קשור עם הרבי כראוי, לבקש ולחפש בדמעות שליש אחר רוח קדשו האמיתית, הרי יוכלו גם שם למכור לו 'רבי נחמן' מזוייף וחילופי, ואיך הוא יוכל לזהות מה אמת ומה שקר?

ובקיצור, צריכים הרבה תפילה ותחנונים, והתקשרות וחיפוש אמיתיים. אין לזה תחליפים מפלסטיק. השבועה - היא בעיקר חיזוק על זה.

@האש-שלי-תוקד כתב:

לכל אנ''ש שבוע טוב וחודש טוב!
רציתי לברר את העניין איתכם בדיון מעניין מאד
לפני שהתקרבתי לרבינו ז''ל כל העבודת ה' הייתה טכנית משעממת ביותר שאי אפשר להסביר.
אממה שנתקרבתי לרבינו ז''ל ע''י עצותיו ספריו וכל הנילווים אליו קרה לי משהו מעניין שבוודאי אתם חווים אותו ללא ספק. מלחמות אין סופיות בעבודת ה' כמו שאמר רבינו ז''ל אחרי שאני אומר עצות בעבודת ה' יהיה לכם קשה לקיים אותם בגלל שאני אומר.
ואילולי ללא התקרבותי לרבינו לא הייתי נכנס למלחמות כמו היום הכל זורם. מעניין?

שיחות הר"ן עט:

מַה שֶּׁכְּשֶׁאָדָם מַתְחִיל לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּלְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיק הָאֱמֶת, בָּאִים עָלָיו הִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים גְּדוֹלִים. זֶהוּ כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּלִי מַיִם שֶׁמִּתְּחִלָּה נִרְאֶה כְּאִלּוּ הַמַּיִם צְלוּלִים, וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁשּׁוֹפְתִין וּמַעֲמִידִין הַמַּיִם אֵצֶל הָאֵשׁ וּמַתְחִיל לְהִתְבַּשֵּׁל, אֲזַי מִתְבַּלְבֵּל הַמַּיִם וּמַעֲלֶה הָרְתִיחָה כָּל הַפְּסֹלֶת שֶׁהָיָה בַּמַּיִם, וְעוֹלָה כָּל הַפְּסֹלֶת לְמַעְלָה, וְצָרִיךְ שֶׁיַּעֲמֹד אֶחָד לְהָסִיר חֶלְאַת וּפְסֹלֶת הַמַּיִם בְּכָל פַּעַם. וּמִתְּחִלָּה נִדְמֶה כְּאִלּוּ הַמַּיִם צְלוּלִים לְגַמְרֵי, וְאַחַר-כָּךְ נִרְאֶה הַפְּסֹלֶת שֶׁבַּמַּיִם הָעוֹלָה בְּכָל פַּעַם לְמַעְלָה. וַאֲזַי כְּשֶׁמְּסִירִין בְּכָל פַּעַם חֶלְאַת וּפְסֹלֶת הַמַּיִם, אֲזַי אַחַר-כָּךְ נִשְׁאָרִין הַמַּיִם צְלוּלִים וְזַכִּים בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי. כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ, קֹדֶם שֶׁמַּתְחִיל הָאָדָם לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת ה', אֲזַי הַטּוֹב וְהָרָע מְעֹרָבִין בּוֹ. וּמֵחֲמַת שֶׁהֵם מְעֹרָבִים מְאֹד אֵין נִרְאֶה הַפְּסֹלֶת וְהָרָע שֶׁבּוֹ כְּלָל כִּי הֵם מְעֹרָבִים יַחַד לְגַמְרֵי, הָרָע עִם הַטּוֹב. אַךְ אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁמַּתְחִיל לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּמִתְקָרֵב לַצַּדִּיק הָאֱמֶת, אֲזַי מַתְחִיל לְהִזְדַּכֵּךְ וּלְהִתְבָּרֵר, וַאֲזַי עוֹלָה הַפְּסֹלֶת וְהָרָע בְּכָל פַּעַם לְמַעְלָה כַּמָּשָׁל הַנַּ"ל. וְצָרִיךְ שֶׁיַּעֲמֹד אֶחָד שֶׁיָּסִיר מִמֶּנּוּ חֶלְאָתוֹ וּפְסֹלְתּוֹ בְּכָל פַּעַם, וַאֲזַי יִשָּׁאֵר אַחַר-כָּךְ זַךְ וְצָלוּל לְגַמְרֵי בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי.
הָיָה אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא הַפְּסֹלֶת וְהָרֶפֶשׁ מִיָּד, מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ בְּגַשְׁמִיּוּת מִתְּחִלָּה וְנִתְקָרְבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַךְ מַה יִּהְיֶה, אִם יִהְיֶה מוֹצִיא הָרֶפֶשׁ יוֹצִיא הָרֶפֶשׁ עִם הַמֹּחַ מֵאַחַר שֶׁמְּעֹרָב הַכֹּל יַחַד. עַל-כֵּן הַהֶכְרֵחַ לִהְיוֹת מָתוּן מָתוּן עַד שֶׁיִּזְדַּכֵּךְ מְעַט מְעַט:

מצאתי היום בקונטרס השיחות שכתב ר' שמואל טוקצינסקי ע"ה מפיו של רבי שמואל הורוויץ זצ"ל [אות פא]:

ביום ו' ערב שבת קודש פרשת צו תשכ"ב (בעת לויית הגרי"ז מינצברג זצ"ל) שאלתיו אם כיום יש עצה בענין להנצל מעולם התוהו, כי בחיי רבינו אמר שמי שיהיה אצלו על הג' זמנים: ראש השנה, שבועות, שבת חנוכה, ינצל מעולם התוהו. והשיב לי שיש עצה על זה מרבינו ז"ל, היינו לישבע בנקיטת חפץ שאחר סתימת הגולל ילכו מיד אל רבינו ז"ל. וצריך לישבע בספר תורה שלא יסור מרבינו ומחסידות ברסלב לעולם, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ותיכף אחר המיתה שיובילו אותו לרבינו ז"ל. ועל זה אמר רבינו שידע שזה עצה גדולה אבל לא יודע שהיא עצה גדולה מאד מאד.
גם רבינו אמר שעצה זו היא לכל אחד. כמו שאמר רבינו שכל מי שיהיה מקושר אליו בחייו יהיה מקושר אליו גם כן לאחר מיתה. כי לאחר מיתה קשה מאד מאד להתחיל להתקרב לרבינו ז"ל.

הרי לנו ברור - כי היא עצה השווה לכל!!!

@נחלי-דבש כתב:

@ע.י.ר.נ.י כתב:

ובעברית: ____________________________________ _____________________________________________ _____________________________________________ _____________________________________________ _____________________________________________

השואל: ראבר"נ לא אכל בצל ירוק?
רלוי"צ: הוא היה אומר שלזה הרבי לא התכוין. הירוק, רק בזמן שעוד יש להם את השערות הלבנות - עוד אין שום חריפות בתוכם, אבל כשמתחילים לאכול - הבצל גדל הרי מאוד מהר, וכשהיום אני עוד יכול לאכול ולמחרת אינני יכול, כשאני אוכל היום אני יאכל מחר גם כן.
מבושל מותר לאכול.
השואל: שרוי?
שרוי זה כבר - - מבושל מותר! שוין. שהשי"ת יעזור שתהיה לנו אמונת חכמים - -

באשכול זה יהיה ניתן לאחל ברכת הדרך למצטרפים החדשים.

אפתח בברכה לידידיי ומכובדיי היקרים:

@מ.-ד. הבקי הנפלא בליקוטי מוהר"ן,
@הייליג - שאותו אין צורך כלל להציג,
@ברוך-חשין העמקן והחכם,
ו @בצילו הצנוע שהיה מן הסתם מעדיף שלא אכביר אודותיו במילים.

לרגל הצטרפותם לפורום.

תהי השתתפותכם לברכה בפורום זה!

@ברוך-מאן כתב:

על רש"ש מספר רימ"ש שהיה לומד בעיון עצום תורות

אכן.

עלון 'משיב נפש' מרי"מ שכטר (תז"מ תשפ"ה):

התיאור של איך הם למדו, לדעתי מחודש בברסלב,
ויתירה מכך - לא הייתי מדביק אותו על אף אחד משניהם...
אבל מעשה שהיה, כך היה.