לכאורה בפשט 'מניה' הולך על הדג. ובהלבשה משמע שזה הולך על העבודה בחרוב 'מניה' על עבודת הוידוי, ואכלו 'מניה על עבודת הצדקה, ומלחו 'מניה' על ההתקרבות לצדיק. האם מקשרי התורה אפשר לבאר שאעפ"כ זה הולך על הדג כפשט האגדתא.

@אולי-אזכה
כלל נוסף - והוא לא בדיוק כלל.
א. שמעתי מהר"ר אליהו עטיה בשם ר' משה ביננשטוק שכמדומה אמר זאת בשם ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל.
שכאשר רבנו פותח את דבריו במילה 'כי' זה מורה על שאלה נסתרת שאותה בא רבנו לתרץ בדבריו. דוגמא לדבר תורה ו שפותחת במילים 'כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו' וכו'. שבא לתרץ את השאלה מדוע אמר השי"ת למשה לבוא עם יהושע לאהל מועד אע"פ שבסופו של דבר ה' יצוה את יהושע בלי משה. ומתרץ רבנו שזה נעשה בשביל למעט בכבוד עצמו ואפילו משה רבנו הוצרך לזה (עיין בפרוש עוטה אור על תורה ו.)
ב. כמו"כ לפעמים המילה 'כי' היא נתינת טעם והסבר למה שאומר רבנו. ודוגמא לדבר בתורה דידן באות ה - וּכְשֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה עַל זֶה, אֲזַי נִתְחַדֵּשׁ אֶצְלוֹ בְּכָל פַּעַם סֵפֶר, כִּי חוֹזְרִים וְנֶחֱשָׁבִים אֶצְלוֹ כָּל הַסְּפָרִים שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ בְּעֵינָיו כְּלֹא.
דהנה על הקלקול אומר שם רבנו - וּבַתְּחִלָּה כְּשֶׁלֹּא הָיָה לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים, אֲזַי הָיוּ כָּל הַסְּפָרִים אֶצְלוֹ כְּלֹא,
ומדוע בתיקון אומר רבנו 'נתחדש אצלו בכל פעם ספר (אחר)' דהיינו שכל פעם חוזר ונחשב בעיניו עוד ספר ועוד ספר ולא כולם כאחד. ולזה תכף אומר רבנו 'כי חוזרים ונחשבים אצלו כל הספרים' וכו'. היינו שבאמת כששב על פגם אמונת חכמים חוזרים ונחשבים בעיניו כל הספרים אך זהו בכלליות. ובפרטות להבין התועלת שיש מכל ספר זה לא קורה בפעם אחת אלא 'נתחדש אצלו בכל פעם ספר' וזהו שדייק לומר 'נתחדש' היינו שמבין את ההתחדשות שיכול לקבל מכל ספר. בבחינת לקבל ולהוציא מלימודו משפטי אמת הנהגות ישרות. וכן בקשרי התורה תחלת התשובה היא בבחינת שכל הכולל והמשך התשובה להמשיך הארת שכל הכולל לשכלים הפרטיים שבכל פעם ממשיך לשכל פרטי אחר.

@ברוך-מאן התורה בעצמה יש בה סם חיים וסם המות. צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.
האות תי"ו שמוזכרת היתה תי"ו חיים ונהפכה לתי"ו מות.
הרעיון הוא - שכל דבר שבעולם מצד החומר שבו הוא 'מת', ומצד החיות אלוקות שבו הוא 'חי'.
כאשר מתחברים לחיות אלוקות, היינו התורה המולבשת בדבר, מתחברים לשכל ולחכמה (המחיה את בעליה). ובזה כוללים את הדבר בבורא ואזי מתעלה הדבר לחיי נצח. וכאשר מתעסקים עם חיצוניות הבריאה היינו החלק הגשמי (כעשיו) אזי מתעסקים עם חלק ה'מת' שבבריאה. וזהו צדיקים במיתתם קרוים חיים (יעקב אבינו לא מת). ורשעים בחייהם קרוים מתים.

@חבר-אני בדרך אפשר - כידוע שיש נררנח"י, וכאו"א בתחלה מקבל נפש וכשמשלים תקון הנפש מקבל רוח, ואח"כ נשמה. ואפשר 'שנשמתו' דיקא לא היתה בחטא עה"ד טו"ר, אך כדי לזכות ל'נשמה' צריך הרבה יגיעות וזהו שאמר רבנו שבא למעלתו ע"י תעניות וסיגופים וכו'. ואזי זכה לקבל נשמתו שהיא לא היתה בחטא עה"ד טו"ר.

@רוחני לשון המדרש (ילקו"ש משלי) רבי נתן ורבי אחא בשם רבי סימון אם עשית חבילות חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות חבילות של מצות.

|=|=|=@חבר-אני כמדומני שאנו אומרים אותו דבר רק אני מדגיש את יכולת הטיול והשייט ממקום למקום. להבין את דברי רבנו. כדרך לימוד כל חלקי תורת משה רבנו.
ואתה מדגיש את הצורך להבין את הדברים מתוך קשרי אותה תורה.
והדגשתי שמוכח מר' נתן שתחלת לימודו לא היתה בעיקר על דרך מניה וביה. אלא קישור מתורות אחרות. ועל כן דרך זו לא פסולה.
וכן מצורת לימוד הפרפאות בספריו היקרים שמקשר לתורות אחרות ומבאר ענינים שונים ע"י קישור לתורה הנלמדת ואעפ"כ דבריו הם בדרך דרש ותוספת. ואין בזה פגם. ומי שחושב שיכול לחדש בש"ס ובפוסקים ולא חושש לחוסר 'בירור המדמה' גם בלקו"מ יכול ללמוד כך.
אלא שלא יאמר שזה כוונת התורה הזאת בדיקא. כי בזה קשה לברר המדמה לגמרי. אך בדרך חידוש אין בעיה.
ומי גדול לנו מרבז"ל שאמר בתורה קה תנינא - שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד, שֶׁהִזְהִיר אוֹתוֹ, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְעַיֵּן בְּתוֹרָתוֹ, וְיִרְאֶה לְחַדֵּשׁ בְּתוֹרָתוֹ אֵיזֶה דָּבָר, (כַּאֲשֶׁר הִזְהִיר עַל זֶה לְכַמָּה וְכַמָּה מֵאֲנָשָׁיו). וְאָמַר לוֹ: אִם תִּזְכֶּה לְכַוֵּן אֶל תֹּכֶן כַּוָּנָתִי בְּתוֹרָתִי מַה טּוֹב, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא תּוּכַל לְכַוֵּן כַּוָּנָתִי, אַף עַל פִּי כֵן טוֹב מְאֹד כְּשֶׁזּוֹכִין לְחַדֵּשׁ אֵיזֶה דָּבָר בַּתּוֹרָה, כִּי הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לְהִרְהוּרִים. כִּי כָל הַהִרְהוּרִים בָּאִים עַל יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה, וְעַל יְדֵי שֶׁמְּחַדְּשִׁין אֵיזֶה דָּבָר בַּתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְדַמֶּה מִלְּתָא לְמִלְּתָא, עַל יְדֵי זֶה מְתַקְּנִין פְּגַם הַהִרְהוּרִים שֶׁבָּאִין עַל יְדֵי הַמְדַמֶּה:‏|=רגיל=|
היינו שלחדש אפשר כפי שאתה מבין, ולא בדרך מניה וביה, אלא שכאשר אתה רוצה להבין את 'עמקי התורה' תחפש בעמקיה דיקא.=|

@לב-העולם-אתה יש לציין שחוץ משתיה בקידוש וכו'. ר' נתן מדבר בהרבה מקומות גם על 'כוס של ברכת המזון' שעל ידה זוכים להארת הרצון. ובפשטות הכוונה גם בכל יום חול כאשר מזמנים על הכוס אפשר לשתות כוס יין.(במיץ ענבים לא נראה שבאים להארת הרצון).

@לב-העולם-אתה אך את בחינת המלכות ביאר רבנו על המילה 'ספינה'. ולא על כורא ששם רבנו מביא את הפסוק וידגו לרוב בקרב הארץ.
ועצם דבריך הם בודאי נכונים וכמבואר בביאור הליקוטים, שכאו"א מישראל הוא בחינת מלכות, ועל כן אמר רבנו בתחלת אות ט 'ואתה' נכלל באין סוף. שאע"פ שמדברים על העלאת המלכות לאין סוף. נקט רבנו ו'אתה' כי כאו"א מישראל הוא בחינת מלכות, הוא מבחינת שינוי התמונות והרצונות שבמלכות. ובקשרי התורה הוא אחד מאותיות התורה.

@חבר-אני לתוספת בירור הדברים אני מביא דוגמאות איך ר' נתן בכמה תורות מציין להבין הדברים מתורות אחרות והנני מביא רק חלק.
א. בתורה עג רבנו מבאר ענין אשה ריח ניחוח ומציין לעיין בתורה טו ששם מבואר.
ב. בתורה עה - מציין ר' נתן להבין ענין תיקון הרגלין הנעשה ע"י תורה ותפלה לעיין בתורה נד.
ג. בתורה עו - ר' נתן מציין להבין ענין הראיה לעיין בתורה יג ובתורה סה.
ד. בתורה קעח - ר' נתן מציין להבנת הענין שהדברים מבוארים בתורה עח.
וכעת אכתוב רעיון שעליו אומר ראב"ן שנשמור עצמינו מדרך הדרש.
דהנה בתורה עח מדבר רבנו מענין וידוי דברים שכיון שהחטאים פוגמים בעולם הדבור על כן במה שחטא שם יתקן. ושם בתורה עח מבאר רבנו שהדבור הוא כמו אמא כמו 'האם שהולכת אחר בניה אף למקום הטנופת'.
ואפשר לקשר זאת לתורה דידן ולבאר שענין וידוי דברים לפני ת"ח, הוא מחמת שהת"ח הוא כמו אמא המניקה חלב לבניה, וממילא הולכת אחריו אפילו למקום הטנופת, היינו למקום העבירות. ונמצא שבכל עבירה גורם פגם גם לצדיק שלקח אותו איתו למקום הטינופת. ועל כן כאשר צריך לתקן בוידוי דברים צריך לעשות את זה לפני הת"ח כיון שגרם לקחת אותו למקום הטינופת. ובפרט אם נוסיף לזה את דברי רבנו בתורה מט, ז עה"פ כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל. שכאשר ישראל חוטאים אזי גם הצדיק לא מקבל את ההשגות שלו. ובזה נרצה לבאר ענין הוידוי דברים לפני ת"ח זהו כבר ביאור בדרך דרש שאינו מוכח, כי אינו רק אסמכתא וסיוע אלא ביאור במה שלא נתבאר, ועל כאלו דברים אומר ראב"ן שאין המדמה שלנו מבורר לבאר עד כדי כך.
עוד דוגמא - בתורה שלנו מבואר שכל מאורעותיו הם לטובתו ואפילו העבירות וכפי שהתבאר באחד האשכולות. שגם את העוונות הופכים לזכויות. ודבר זה מבואר להדיא בתורה כב, יא. עה"פ ביום ההוא יבוקש את עון ישראל ואיננו, שכל העונות יהיו נכללים באין ויהפכו להיות תורה (היינו צרופי אותיות התורה ע"פ תורה דידן). ואם נלך בדרך דרש נאמר שהמילה 'יבקש' הם צרופי אותיות 'יבק - ש' ויתבאר ע"פ תורה דידן יב"ק גי' הוי"ה אלהי"ם שיחודם ע"י ש' שעושים מג' מה ג' מאה העולה שי"ן. והוא ע"י שמתבטלים ונכללים באסב"ה וחוזרים לדעת וכו' כמבואר בשלהי התורה. זהו דרוש יפה. אך לא מבואר בתורה, וממילא נתמקד בכתוב ולא בדרך דרושים.
אך כאשר הדברים מבוארים במקום אחר בהרחבה, אין בזה שום פסול לומר שיש דברים שהתבארו במקומו בקצרה ובמקום אחר בארוכה. וכפי שהבאתי דוגמא מכמה תורות.

@חרב-החכמה יש מעשה יפה בענין 'טעמי המצוות' שדיבר ר' חיים מבריסק עם ר' שמעון שקאפ תלמידו. איני זוכר את כל פרטי המעשה אם יש מישהו שיודע את כל המעשה שיעלה אותו לתועלת המעיינים.
אך הנוגע לסוגיין שר' חיים אמר לר' שמעון שאין צורך בטעמי המצוות, וכי לא די במה שהתורה אמרה לעשות כך וכך. 'רחמנא אמר'.
והביט ר"ש בר' חיים כמתמיה, והלא כתובים טעמי מצוות בספרי הראשונים וכו'.
וביאר לו ר' חיים שהטעמים הכתובים הם בכדי שיהיה 'לנו' טעם טוב בפה. היינו שגם לנו יהיה חיבור למצוה כפי ערכנו. אך לא שזה 'טעם קיום המצוה'.

@ברוך-מאן זה שאני טיפש אני יודע, ואגלה לך יותר שאני 'רבן של משוגעים'.
אך לעניננו. 'פנימיות התורה' הוא 'הדעת' כמבואר בביאור הליקוטים.
ומה שמצוות וידוי דברים היא יותר גבוה. דבר זה אינו מוכרח כלל ועיקר. אלא ש'מספר כל לבו' דיקא, היא הגורמת לבוא לענווה שלמה, ועי"ז נכלל באין ואזי זוכה לעלות לבחינת 'דעת' (אחר הירידה מהרצוא, כמבואר באות ט). אך וידוי דברים כשלעצמו הוא מצוה ככל מצוות התורה.
נ.ב. גם הענין של 'צדיק וצדיק הדורות' לא הגבתי בלייק לא מחמת שאיני מסכים איתך. אדרבה אני מסכים ומסכים. אלא שדבר זה כבר ניגון באשכול אחר בארוכה, ושם כתבתי את דעתי כדעתך בענין. על כן לא חזרתי על הדברים כאן.

@לב-העולם-אתה כתב:

יען אשר לעניות דעתי, כוונתו באיסור חדש הנ"ל הוא, לחדש ולגלות דבר שלא נגלה כלל עד הנה.

הדגשת את המילים האלו - וכעת תבאר בביאור מילולי פשוט. שלא לחדש ולגלות דבר שלא התגלה עד היום.
נמצא מבואר שכל חידוש שאינו מגלה דבר חדש, אלא שופך אור וביאור על השגה נגלית אינה נקראת דבר חדש.
ובפרט שראב"ן לא בא למחוק את תורה קה תנינא שציינתי, שאמר לאחד לחדש בתורתו ואם יזכה לכוון לתוכן כוונתו הנה מה טוב, ואם לא אעפ"כ זה טוב שמחדש.
ובהכרח הכוונה שכל חידוש שאינו מגלה דבר חדש שלא נגלה עד עתה. הוא בכלל חידושים המותרים. וחידושים חדשים אל לנו להכנס בהם ודו"ק.

@וועלן-וועלן א. מהיכן אני שואב זאת - מרוחו הגדולה של רבנו שאמר 'תפסקו להיות עניים לכו השתמשו באוצרות שלכם'. רבנו נתן לנו 'אוצרות של עבודת ה'' חוץ מאותם שיחות שגם אותם אני מקיים ככל חסיד ברסלב. אך כבר כתבי במקום אחר שכמה מוזר שבאשכול על רופאים יש למעלה ממאה פוסטים אולי כבר ממאתיים, כאשר כולם חוזרים על דברי כולם. ואילו בפורום על התורה שבעבור זה הוקם הפורום אין כזאת השקעה בהבנת דברי רבנו. או בעבודת אזמרה והתבודדות וכו' גם אם פתחו אשכול הוא נשאר קטן מאד.
ואף שאנו אמונים על דברי מוהרנ"ת ותלמידיו. ולא על שאר התלמידים. אך שאר תלמידי רבנו לא היו 'קטלא קניא באגם'. ומסתמא עשו את שאר עבודות הקודש שהנחיל רבנו וכו', ובודאי שבסדר העדפויות היכן למסור את הנפש קודם או אח"כ נוכל להשתמש בהם לדוגמא. ונבין שיש סולם עדיפויות. ואינני בא להחליש ולומר לאנשים לעשן או לקחת טבק. אך בוא ונכנס לכלל האוצרות שהנחיל לנו רבנו.
ב. בענין 'הבצל' שכתבת שהיה שם רזין, איני יודע מהיכן שאבת זאת. שהלא זה לא שרבנו ישב אם התלמידים ואמר להם תלמידי היקרים אסור לאכול בצל. אלא זה שיחה שנכתבה ממעשה שהיה ושם רבנו הדגיש שאין היתר לאכול דברים המזיקים ותו לא מידי. אם יש לך מקור להשגה בבצל דיקא נשמח כולנו להעשיר את ידיעתנו בענין. (ושוב אני כמוך לא אוכל בצל כחסיד המצייט לרבו וכו', ומקווה מאד שאזכה לקיים את שאר דברי אותה שיחה לא לאכול שום דבר שאינו בריא שלצערי עדין אני רחוק מזה וה' יעזור לי להתחזק בענין).
ג. כשהמשיח יבוא וכן כשנראה את רבנו, אני מאמין ע"פ התוה"ק שהם יעוררו אותי לכה"פ להתחזק בהרבה דברים בסיסים לפני התוספות. וכדוגמא לדבר להצילני ממידת הכעס ההקפדה המחלוקת הגאוה וכו'.

@אוצרבלום כדבריך מבאר הביאור הליקוטים. וביאר שהאש היא עדין בבחינת דינא דמלכותא שצריך לסבול יסורים מצד אש הקדושה. והמדרגה השניה היא שם הוי"ה ששם המהלך הוא רחמים.
אך יתכן שגם שם הוי"ה שהוא 'רחמים' למעשה הוא השורש לבנין המלכות מצד הגבורות של האש, וכפי זה גם האש נמשך בשורשו מצד שם הוי"ה, אלא שזה מה שמשפיע ההוי"ה לאלהים לצורך בנין המלכות בגבורתיה שהם אש דקדושה. (ועל כן הבאתי צד שבבחינה זו שם הוי"ה גם נחשב לשורש האש דקדושה, ורבנו בתורה הביא הפסוק הלא כה דברי כאש. אך ע"פ הכלל שצריך לראות את כללות הפרשה צריכים לראות בתורה דידן את כל הפסוקים שבתחלת וזאת הברכה ששם נכתב פעם יחידה בתורה שמשה נקרא 'איש האלהים' ושם הפסוק שרבנו מביא בתורה 'וזאת ליהודה' ובסוף הפרשה קברו של משה מול בית פעור. ובפסוקים שם כתוב על התורה 'מימינו אש דת למו' וממילא מבואר שיש בחינה שהאש נמשכת ג"כ 'מימינו').

@יהושע-קליין ואלו שלא זכו בזמן רבנו להשכיל הח"י כללים, מה הם הבינו בדברי רבנו. האם לא כפשוטו שהתפלות מתקבלות./ וזה שיהיה לנו תובנות חדשות ע"פ קשרי המאמר זה תוספת ע"ג הפשט הפשוט.

@האש-שלי-תוקד אם תוכל להגדיר קצת יותר את שאלתך מה הכוונה 'בירור המדמה של רבנו'?
אני יודע שיש 'בירור המדמה' ותו לא מידי. מהיכן נכנס המילים 'של רבנו'. כאשר יש לאדם 'בירור המדמה', אזי הוא מבין את דברי הצדיק לאמיתתם (בחינת אמת לאמיתה). אך זה לא רק בקשר 'לרבנו' אלא זה בירור 'המדמה' בכל הנוגע לעניני 'מדמה'. אם יש לך הגדרה מבוארת יותר לשאלתך אשמח לשמוע.

@חבר-אני דבריך מאירים ויפים.
ואין לי צד לעשות וידוי דברים לפני ת"ח אחר וכו'.
אך עכ"פ בסדר מבנה התורה יש כמה בחינות בתקון הוידוי דברים לפני ת"ח. ובחלקם לא מוזכר כלל ענין ההתכללות באין סוף ובצדיק הדור וכו'.
וכך סידר רבנו את דבריו.
א. וידוי דברים (מהי פעולתם)
ב. וידוי דברים להחזיר המלכות לשורשה ששם הזכיר לשון תלמיד חכם.
ג. העלאת המלכות והתקשרותה באין סוף ששם הזכיר לשון צדיק/ משה.
וממילא יתכן שיש בחינה מסוימת שבאמת תעשה ע"י ת"ח וכפי שהזכרו ממקומות אחרים.
ואעפ"כ אנחנו המקושרים לרבנו אין לנו צורך בזה. כי בעצם התקשרותנו אליו וודיוי דברינו ע"פ תורותיו ועצותיו הריהם בבחינת וידוי דברים לפני ת"ח. וק"ו כאשר זוכים לעשות כסדר הזה אצל הציון הקדוש או בהתקשרות בפיו לצדיק בעת התשובה שפועלים הדברים ועל כן איננו צריכים לזה. אך לא שרבנו שולל שיש תקון בודוי דברים לפני ת"ח. אלא שאצלנו זהו בכלל מאתים מנה.

@רוחני כאשר כותבים פעם אחר פעם, שהלימוד של לומדי התורה, הוא בבחינת התגלות לבו וכו'. פעם אחר פעם (בכל פוסט שני). הוי אומר שהכוונה שלומדים לכבוד עצמם ואינם חפצים כלל לדעת את רצון ה' באמת וכו'. ואם אצלך זה נקרא 'אויר הנח והזך'. אצלי כבקי ורגיל בסגננות אנ"ש. זה אלו שלא סובלים את הלומדים והמתמידים בתורת ה'. כי אם את הלומדים את תורת רבנו. וכל קהלה מאלו הקהלות 'כפי שהם לומדים את תורת רבנו'.
ומחילה סליחה וכפרה. אך סגנון הכתיבה הזה שחוזר על עצמו לכל מי שכותב רעיון בפורום הוא דוחה וכו'.
וכבר כתבתי שאם הכותב הנ"ל היה בבחינת 'לית ליה מגרמא כלום' באמת, אזי היו לדבריו 'חן'. ומה נעשה שמתגובות אנ"ש בפורום נראה שאין לדבריו 'חן'.
ואקוה של נצטרך לדון בזה שוב. אלא פשוט מאד לשנות את סגנון הכתיבה, ללשון עדינה ונעימה. תראה את 'הטוב' שיש בך, תלמדנו ותחכמנו באופן הלימוד שאתה חושב שצריך ללמוד. אך די לתקיפות.

@וועלן-וועלן לכאורה זה מדויק בלשון רבנו שם שכתב 'כי ע"י שמוצאין בו עוד מעט טוב, איזה נקודה טובה, ודנין אותו לכף זכות, עי"ז מוצאין אותו באמת מכף חובה לכף זכות'. ואף שקודם לכן כותב רבנו שעי"ז יכול לשוב בתשובה. נראה מהתנסחות התורה. שבבעל בחירה מה שאתה מכניס אותו לכף זכות יועיל לו בכח הבחירה שלו לשוב בתשובה. ואילו לאלו שכבר אינם בעלי בחירה עדין אתה מוציא אותו מכף חובה לכף זכות.
ולכאורה זוהי עבודת הצדיקים עם הנפטרים למצוא בהם את הנקודה טובה ולתקנם. ואף שאין אתנו יודע פעולת הצדיקים אך בתמימות ופשיטות ודאי שמועיל לנפטרים.
ויתכן מאד שיש לנו עבודה גדולה לדון את אדם הראשון לכף זכות ובזה אנו מתקנים את עצמנו את חלקנו באותו חטא, וכן בשאר הדורות וכו'.

@נחמן צע"ק דאם אינו כלול באין גם אם לא יהיה כתוב שמו ולא יתגאה, עדין סימן הוא שלא ביטל כל הרגשותיו וחמריותיו. [אך כלללת הביאור יפה מאד].