-
@ברסלבר
בקשר להודעה שנמחקה...
אז אני לא יחזור עליה, כדי לא להסתכן במחיקת משתמש ח"ו...
אבל אני כן יתייחס לתוכן דבריך, כי יוצא מזה כלל מאוד מעניין:
הסיפור היה שראבר"נ התארח בבית הרב ... זצ"ל בעיר יפו, בטרם נסיעתו לראש השנה לאומן.
והם דיברו ביניהם, מה הוא הענין העיקרי של רבינו, שאותו צריך להוציא מתוך התורות שלו [חוץ מהח"י כללים, ואולי זה הבסיס לכל הכללים!].
ראבר"נ אמר שהעיקר הוא "אמונה", והרב הנ"ל אמר שהעיקר הוא "יראה".
ע"כ הסיפור.
ושמעתי מאנ"ש, שלפי מוהרנ"ת עיקר ושלימות היראה היא ה"התחדשות", ולפי"ז הרב הנ"ל כיוון יותר לדברי רבינו.
ע"כ מה ששמעתי.
ודפח"ח@ברוך-מאן
כמו שכתבו לך הדיון לא היה בין ראבר"נ לרב קוק אלא בין ר' שמואל העשיל פרידמן.
אבל צ"ע מה היה הויכוח, הרי נודע בלי סוף פעמים בכל הספרים וכן בליקוטי הלכות שיראה ואמונה הם אחד, אז מה ההבדל? -
באופן כללי, הייתי מבקש מכל מי שמשתתף בדיונים יפים, לא להסיט אשכולות מהתוכן שלהם, בואו נחזור לתוכן האשכול בעצמו הוא כל כך מעניין
-
@אולי-אזכה לדעתי אין פה "כלל"
זה תהליך השגתי שקיים בכל התורות.בנוסף, הרעיון הנ''ל אכן נכלל בכלל השמיני.
@מאמין-בעצמי
למה בכלל השמיני? -
@מאמין-בעצמי
לענ"ד זה לא הכלל השמיני, אלא הכלל הראשון...
שממנו עולה שכל המאמר הוא אחד, ואין להפריד בחינה אחת מהשניה.
ולכן "אין יודעין היכן ההתחלה" - כי באמת הכל אחד.
ולכן אין להפריד כלל, ועי' בכלל יד.@מאמין-בעצמי
לענ"ד זה לא הכלל השמיני, אלא הכלל הראשון...
שממנו עולה שכל המאמר הוא אחד, ואין להפריד בחינה אחת מהשניה.
ולכן "אין יודעין היכן ההתחלה" - כי באמת הכל אחד.
ולכן אין להפריד כלל, ועי' בכלל יד.יכול להיות שזה גם נכלל בכלל הראשון, אבל יש מי שאומר שזה קשור מאוד מאוד גם לכלל הרביעי.
-
@מאמין-בעצמי
הנני מביא כמה כללים אומנם לא מהלקו"ה אלא מדברי ר' נתן בלקו"מ. ואע"פ שלא נכתבו ככללים מבואר שכך למד ר' נתן את הלקו"מ.
א. בסוף תורה סט כותב ר' נתן [זֹאת הַתּוֹרָה שֶׁל חֹמֶר אִסּוּר גְּזֵלָה, וְהַתּוֹרָה שֶׁבְּסִימָן ס"ח הַקּוֹדֵם, מֵעִנְיַן פְּגַם הַכַּעַס שֶׁמַּפְסִיד הָעֲשִׁירוּת. שְׁנֵי הַתּוֹרָה אֵלּוּ, יֵשׁ לָהֶם חִבּוּר וְשַׁיָּכוּת זֶה לָזֶה, כַּמּוּבָן לְמַשְֹכִּיל. וְהֵם מְחֻבָּרִים יַחַד בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁל הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁבְּסִימָן נ"ט, כִּי שָׁם הוּבְאוּ שְׁנֵי עִנְיָנִים אֵלּוּ בְּקִצּוּר בְּתוֹךְ הֶמְשֵׁךְ הַתּוֹרָה הַהִיא. עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב]
מבואר שישנם תורות שהרעיון שלהם כתוב בתורה אחרת. ובהקשר לתורה דידן כתבתי באשכול שיחות הקשורות לתורה סא שתורה ה תנינא מקושרת ביותר לתורה דידן אע"פ שלכל אחד יש את המהלך שלה ואת העצות שלה.
ב. בסוף תורה ז תנינא כותב ר' נתן - הַתּוֹרָה הַזֹּאת מְדַבֶּרֶת מִכָּל הָעֶשֶֹר סְפִירוֹת: שֶׁפַע הַכֶּתֶר, חָכְמָה וּבִינָה, יָדַיִם גַּם יִרְאָה. גַּם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כְּתֻבּוֹת צו): 'הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד, כְּאִלּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד, וּפוֹרֵק מִמֶּנּוּ יִרְאַת שָׁמַיִם'. גַּם בֵּן וְתַלְמִיד בֵּן, אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (יִתְרוֹ דַּף עט:): מַה שְּׁמוֹ, דָּא חָכְמָה. מַה שֵׁם בְּנוֹ דָּא תִּפְאֶרֶת. תַּלְמִידִים הֵם לִמּוּדֵי ה', דָּא נֶצַח הוֹד. כֹּל, דָּא יְסוֹד, וּמַלְכוּת הַנַּ"ל. רֵאָה הִיא אֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים. וְיֵשׁ סְפִירוֹת שֶׁמְּדַבֵּר מֵהֶם כַּמָּה פְּעָמִים. (אַשְׁרֵי אָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ וְכוּ').
מבואר מדברי ר' נתן שבכל תורה צריכים להתבונן בהקשרים הפנימים ולגלות את הקומה הפנימית שבמהלך התורה. ונקשרים הדברים לחיי"מ (אות שסב) גַּם בְּכָל מַאֲמָר יֵשׁ כַּוָּנוֹת שֶׁל מִצְווֹת, שֶׁכָּל מַאֲמָר שַׁיָּךְ לְאֵיזֶה כַּוָּנוֹת הַמְבֹאָרִים בַּכְּתָבִים בְּ"עֵץ חַיִּים" וּפְרִי עֵץ חַיִּים. כְּגוֹן הַתּוֹרָה שֶׁל מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים (בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ל"ג) יֵשׁ בּוֹ סוֹד כַּוָּנַת לוּלָב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִזְכָּר בּוֹ דָּבָר מִמִּצְוַת לוּלָב, וְכֵן בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים" כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּוָּנַת קִדּוּשׁ (עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן שפז), וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי הַמַּאֲמָרִים. וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר, שֶׁרָצָה לַעֲשֹוֹת פֵּרוּשׁ עַל הָעֵץ חַיִּים, אַךְ פֵּרוּשׁ פָּשׁוּט אֵינוֹ נִצְרָךְ, רַק צְרִיכִין לוֹמַר תּוֹרָה שֶׁיִּהְיוּ פֵּרוּשׁ, וּכְבָר אָמַרְתִּי כַּמָּה תּוֹרוֹת הַשַּׁיָּכִים לָעֵץ חַיִּים. גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, שֶׁזֶּה סָמוּךְ גָּמַר הָעֵץ חַיִּים וְרָאָה שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מוּסָר. וְכֵן כַּמָּה תּוֹרוֹת יֵשׁ בְּהַסֵּפֶר, כְּגוֹן "מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה" (בְּלִקּוּטֵי א, סִימָן ד), "אַשְׁרֵי הָעָם זַרְקָא" (שָׁם, סִימָן לה) וְעוֹד כַּמָּה תּוֹרוֹת שֶׁאָמַר בְּאוֹתָן הָעִתִּים, וְכֻלָּם הֵם סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין.
ג. מש"כ ר' נתן צבי קעניג בהקדמה למפתחות ללקו"מ וז"ל - וזה כמה אשר עלה ברעיוני על דבר מה שכתב מוהרנ"ת ז"ל בהקדמתו לספר הקדוש 'לקוטי הלכות' וז"ל בד"ה וזה ברור וידוע לכל משכיל שבכל המקומות שנמצא בספרים קדושים חידושים וביאורים באריכות גדול וכו' או בספרי האריז"ל שכל דרוש הולך ומתרחב והולך מאד וע"פ רוב הדרוש שבסוף מקושר מאד להדרוש שלפני כן כמה וכמה דפין, ומי שבקי היטב בכתבי האריז"ל מבין שכמעט כל הספר עץ חיים ופרי עץ חיים הם דרוש אחד גדול וכו'. ע"כ. לפענ"ד דבריו יסובו ג"כ על ספר אדמו"ר הקוה"ט, אשר יחשב לבנין אחד נהדר בקודש [וכ"נ מדברי בליקו"ה שדרש סמוכין בתורת אדמו"ר ממאמר למאמר] ובזה יושב מה שהיה תמוה בעיני על מה שמובא בהשיחות אשר בתחלת ספר 'ביאור הליקוטים' וז"ל שנה האחרונה (להסתלקות אדמו"ר זיע"א) אמר רז"ל למוהרנ"ת - מהיום אומר לכם תורה בכל שבת, כי אז התחיל לומר תורה על פרשת בראשית ונח, ולא אמר עוד. ואמר ר' אברהם ע"ה שכוונת רז"ל היה באופן שיהיה מוהרנ"ת אצלו בכל שבת ואז יאמר, אבל כשהוא לא היה, לא היה לו בפני מי שיאמר תורה. וזה שאמר איך וועל אייך זאגן תורה. ומוהרנ"ת לא הבין כוונתו, וזה הענין של הראשי פרקים שבליקוטי תנינא סי' עט, ואם אומנם כדבריו אשר מוהרנ"ת זצ"ל מרוב ענוותנותו לא ירד בזה לסוף דעת אדמו"ר נ"ע. יפלא הדבר איך לקח מוהרנ"ת ופירש את כל הראשי פרקים כמאמר אחד, המקושר בטוב טעם ודעת, כי הרי לפי דברי הגראב"נ אין כאן מאמר אחד אלא ראשי פרקים של י"א מאמרים, ואיך נפרש אנו את הקשר ביניהם. אלא הדרן לקמייתא כי אם אומנם הם י"א מאמרים חלוקים מ"מ מקושרים הם בקשר נפלא, כי לעומקן של דברים כל דבריו הם מקושרים והם דרוש אחד גדול כדברי מוהרנ"ת לעיל בדברו על עץ חיים ופרי עץ חיים (ואין דברנו אלו לגבי דרך הלימוד והעיון בספרי אדמו"ר אם לפרש מניה וביה או ממאמר אחד למשנהו ועיין בשיחות וסיפורים דף פח להגראב"נ ז"ל) עכ"ל ר' נתן צבי קעניג.
ואף מי שאינו רוצה לקבל את דברי ר' נתן צבי קעניג. צריך לבלי לשכוח את כלל יח וז"ל הוא בהדברים הנודעים ומבוארים בדברי חז"ל או בספרי הקבלה, שנמצא כמה פעמים שאינו מזכיר בהם זולת בראשי פרקים, וסומך עצמו על המעיין שיודע מהם או ידרוש אחריהם.
וכתלמידים וחסדים לרבנו הקדוש והנורא שדבריו בעינינו כתיקו"ז וכתבי האריז"ל צריכים אנו לזכור שדברי רבנו בשאר תורות הם לגבינו כדברים המבוארים בחז"ל ובספרי קבלה. ועל כן כאשר ישנם מושגים מקבילים בין התורות בודאי שרבנו סמך על תלמידיו המסלסלים בתורתו שידעו לקשר מושגים שכבר לימדם בעבר אם אלו שמלמדם כעת.@מאמין-בעצמי
הנני מביא כמה כללים אומנם לא מהלקו"ה אלא מדברי ר' נתן בלקו"מ. ואע"פ שלא נכתבו ככללים מבואר שכך למד ר' נתן את הלקו"מ.
א. בסוף תורה סט כותב ר' נתן [זֹאת הַתּוֹרָה שֶׁל חֹמֶר אִסּוּר גְּזֵלָה, וְהַתּוֹרָה שֶׁבְּסִימָן ס"ח הַקּוֹדֵם, מֵעִנְיַן פְּגַם הַכַּעַס שֶׁמַּפְסִיד הָעֲשִׁירוּת. שְׁנֵי הַתּוֹרָה אֵלּוּ, יֵשׁ לָהֶם חִבּוּר וְשַׁיָּכוּת זֶה לָזֶה, כַּמּוּבָן לְמַשְֹכִּיל. וְהֵם מְחֻבָּרִים יַחַד בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁל הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁבְּסִימָן נ"ט, כִּי שָׁם הוּבְאוּ שְׁנֵי עִנְיָנִים אֵלּוּ בְּקִצּוּר בְּתוֹךְ הֶמְשֵׁךְ הַתּוֹרָה הַהִיא. עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב]
מבואר שישנם תורות שהרעיון שלהם כתוב בתורה אחרת. ובהקשר לתורה דידן כתבתי באשכול שיחות הקשורות לתורה סא שתורה ה תנינא מקושרת ביותר לתורה דידן אע"פ שלכל אחד יש את המהלך שלה ואת העצות שלה.
ב. בסוף תורה ז תנינא כותב ר' נתן - הַתּוֹרָה הַזֹּאת מְדַבֶּרֶת מִכָּל הָעֶשֶֹר סְפִירוֹת: שֶׁפַע הַכֶּתֶר, חָכְמָה וּבִינָה, יָדַיִם גַּם יִרְאָה. גַּם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כְּתֻבּוֹת צו): 'הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד, כְּאִלּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד, וּפוֹרֵק מִמֶּנּוּ יִרְאַת שָׁמַיִם'. גַּם בֵּן וְתַלְמִיד בֵּן, אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (יִתְרוֹ דַּף עט:): מַה שְּׁמוֹ, דָּא חָכְמָה. מַה שֵׁם בְּנוֹ דָּא תִּפְאֶרֶת. תַּלְמִידִים הֵם לִמּוּדֵי ה', דָּא נֶצַח הוֹד. כֹּל, דָּא יְסוֹד, וּמַלְכוּת הַנַּ"ל. רֵאָה הִיא אֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים. וְיֵשׁ סְפִירוֹת שֶׁמְּדַבֵּר מֵהֶם כַּמָּה פְּעָמִים. (אַשְׁרֵי אָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ וְכוּ').
מבואר מדברי ר' נתן שבכל תורה צריכים להתבונן בהקשרים הפנימים ולגלות את הקומה הפנימית שבמהלך התורה. ונקשרים הדברים לחיי"מ (אות שסב) גַּם בְּכָל מַאֲמָר יֵשׁ כַּוָּנוֹת שֶׁל מִצְווֹת, שֶׁכָּל מַאֲמָר שַׁיָּךְ לְאֵיזֶה כַּוָּנוֹת הַמְבֹאָרִים בַּכְּתָבִים בְּ"עֵץ חַיִּים" וּפְרִי עֵץ חַיִּים. כְּגוֹן הַתּוֹרָה שֶׁל מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים (בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ל"ג) יֵשׁ בּוֹ סוֹד כַּוָּנַת לוּלָב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִזְכָּר בּוֹ דָּבָר מִמִּצְוַת לוּלָב, וְכֵן בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים" כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּוָּנַת קִדּוּשׁ (עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן שפז), וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי הַמַּאֲמָרִים. וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר, שֶׁרָצָה לַעֲשֹוֹת פֵּרוּשׁ עַל הָעֵץ חַיִּים, אַךְ פֵּרוּשׁ פָּשׁוּט אֵינוֹ נִצְרָךְ, רַק צְרִיכִין לוֹמַר תּוֹרָה שֶׁיִּהְיוּ פֵּרוּשׁ, וּכְבָר אָמַרְתִּי כַּמָּה תּוֹרוֹת הַשַּׁיָּכִים לָעֵץ חַיִּים. גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, שֶׁזֶּה סָמוּךְ גָּמַר הָעֵץ חַיִּים וְרָאָה שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מוּסָר. וְכֵן כַּמָּה תּוֹרוֹת יֵשׁ בְּהַסֵּפֶר, כְּגוֹן "מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה" (בְּלִקּוּטֵי א, סִימָן ד), "אַשְׁרֵי הָעָם זַרְקָא" (שָׁם, סִימָן לה) וְעוֹד כַּמָּה תּוֹרוֹת שֶׁאָמַר בְּאוֹתָן הָעִתִּים, וְכֻלָּם הֵם סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין.
ג. מש"כ ר' נתן צבי קעניג בהקדמה למפתחות ללקו"מ וז"ל - וזה כמה אשר עלה ברעיוני על דבר מה שכתב מוהרנ"ת ז"ל בהקדמתו לספר הקדוש 'לקוטי הלכות' וז"ל בד"ה וזה ברור וידוע לכל משכיל שבכל המקומות שנמצא בספרים קדושים חידושים וביאורים באריכות גדול וכו' או בספרי האריז"ל שכל דרוש הולך ומתרחב והולך מאד וע"פ רוב הדרוש שבסוף מקושר מאד להדרוש שלפני כן כמה וכמה דפין, ומי שבקי היטב בכתבי האריז"ל מבין שכמעט כל הספר עץ חיים ופרי עץ חיים הם דרוש אחד גדול וכו'. ע"כ. לפענ"ד דבריו יסובו ג"כ על ספר אדמו"ר הקוה"ט, אשר יחשב לבנין אחד נהדר בקודש [וכ"נ מדברי בליקו"ה שדרש סמוכין בתורת אדמו"ר ממאמר למאמר] ובזה יושב מה שהיה תמוה בעיני על מה שמובא בהשיחות אשר בתחלת ספר 'ביאור הליקוטים' וז"ל שנה האחרונה (להסתלקות אדמו"ר זיע"א) אמר רז"ל למוהרנ"ת - מהיום אומר לכם תורה בכל שבת, כי אז התחיל לומר תורה על פרשת בראשית ונח, ולא אמר עוד. ואמר ר' אברהם ע"ה שכוונת רז"ל היה באופן שיהיה מוהרנ"ת אצלו בכל שבת ואז יאמר, אבל כשהוא לא היה, לא היה לו בפני מי שיאמר תורה. וזה שאמר איך וועל אייך זאגן תורה. ומוהרנ"ת לא הבין כוונתו, וזה הענין של הראשי פרקים שבליקוטי תנינא סי' עט, ואם אומנם כדבריו אשר מוהרנ"ת זצ"ל מרוב ענוותנותו לא ירד בזה לסוף דעת אדמו"ר נ"ע. יפלא הדבר איך לקח מוהרנ"ת ופירש את כל הראשי פרקים כמאמר אחד, המקושר בטוב טעם ודעת, כי הרי לפי דברי הגראב"נ אין כאן מאמר אחד אלא ראשי פרקים של י"א מאמרים, ואיך נפרש אנו את הקשר ביניהם. אלא הדרן לקמייתא כי אם אומנם הם י"א מאמרים חלוקים מ"מ מקושרים הם בקשר נפלא, כי לעומקן של דברים כל דבריו הם מקושרים והם דרוש אחד גדול כדברי מוהרנ"ת לעיל בדברו על עץ חיים ופרי עץ חיים (ואין דברנו אלו לגבי דרך הלימוד והעיון בספרי אדמו"ר אם לפרש מניה וביה או ממאמר אחד למשנהו ועיין בשיחות וסיפורים דף פח להגראב"נ ז"ל) עכ"ל ר' נתן צבי קעניג.
ואף מי שאינו רוצה לקבל את דברי ר' נתן צבי קעניג. צריך לבלי לשכוח את כלל יח וז"ל הוא בהדברים הנודעים ומבוארים בדברי חז"ל או בספרי הקבלה, שנמצא כמה פעמים שאינו מזכיר בהם זולת בראשי פרקים, וסומך עצמו על המעיין שיודע מהם או ידרוש אחריהם.
וכתלמידים וחסדים לרבנו הקדוש והנורא שדבריו בעינינו כתיקו"ז וכתבי האריז"ל צריכים אנו לזכור שדברי רבנו בשאר תורות הם לגבינו כדברים המבוארים בחז"ל ובספרי קבלה. ועל כן כאשר ישנם מושגים מקבילים בין התורות בודאי שרבנו סמך על תלמידיו המסלסלים בתורתו שידעו לקשר מושגים שכבר לימדם בעבר אם אלו שמלמדם כעת.מה אתה רוצה לומר? שהכלל הראשון לא כל כך נכון?
-
@מאמין-בעצמי
הנני מביא כמה כללים אומנם לא מהלקו"ה אלא מדברי ר' נתן בלקו"מ. ואע"פ שלא נכתבו ככללים מבואר שכך למד ר' נתן את הלקו"מ.
א. בסוף תורה סט כותב ר' נתן [זֹאת הַתּוֹרָה שֶׁל חֹמֶר אִסּוּר גְּזֵלָה, וְהַתּוֹרָה שֶׁבְּסִימָן ס"ח הַקּוֹדֵם, מֵעִנְיַן פְּגַם הַכַּעַס שֶׁמַּפְסִיד הָעֲשִׁירוּת. שְׁנֵי הַתּוֹרָה אֵלּוּ, יֵשׁ לָהֶם חִבּוּר וְשַׁיָּכוּת זֶה לָזֶה, כַּמּוּבָן לְמַשְֹכִּיל. וְהֵם מְחֻבָּרִים יַחַד בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁל הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁבְּסִימָן נ"ט, כִּי שָׁם הוּבְאוּ שְׁנֵי עִנְיָנִים אֵלּוּ בְּקִצּוּר בְּתוֹךְ הֶמְשֵׁךְ הַתּוֹרָה הַהִיא. עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב]
מבואר שישנם תורות שהרעיון שלהם כתוב בתורה אחרת. ובהקשר לתורה דידן כתבתי באשכול שיחות הקשורות לתורה סא שתורה ה תנינא מקושרת ביותר לתורה דידן אע"פ שלכל אחד יש את המהלך שלה ואת העצות שלה.
ב. בסוף תורה ז תנינא כותב ר' נתן - הַתּוֹרָה הַזֹּאת מְדַבֶּרֶת מִכָּל הָעֶשֶֹר סְפִירוֹת: שֶׁפַע הַכֶּתֶר, חָכְמָה וּבִינָה, יָדַיִם גַּם יִרְאָה. גַּם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כְּתֻבּוֹת צו): 'הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד, כְּאִלּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד, וּפוֹרֵק מִמֶּנּוּ יִרְאַת שָׁמַיִם'. גַּם בֵּן וְתַלְמִיד בֵּן, אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (יִתְרוֹ דַּף עט:): מַה שְּׁמוֹ, דָּא חָכְמָה. מַה שֵׁם בְּנוֹ דָּא תִּפְאֶרֶת. תַּלְמִידִים הֵם לִמּוּדֵי ה', דָּא נֶצַח הוֹד. כֹּל, דָּא יְסוֹד, וּמַלְכוּת הַנַּ"ל. רֵאָה הִיא אֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים. וְיֵשׁ סְפִירוֹת שֶׁמְּדַבֵּר מֵהֶם כַּמָּה פְּעָמִים. (אַשְׁרֵי אָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ וְכוּ').
מבואר מדברי ר' נתן שבכל תורה צריכים להתבונן בהקשרים הפנימים ולגלות את הקומה הפנימית שבמהלך התורה. ונקשרים הדברים לחיי"מ (אות שסב) גַּם בְּכָל מַאֲמָר יֵשׁ כַּוָּנוֹת שֶׁל מִצְווֹת, שֶׁכָּל מַאֲמָר שַׁיָּךְ לְאֵיזֶה כַּוָּנוֹת הַמְבֹאָרִים בַּכְּתָבִים בְּ"עֵץ חַיִּים" וּפְרִי עֵץ חַיִּים. כְּגוֹן הַתּוֹרָה שֶׁל מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים (בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ל"ג) יֵשׁ בּוֹ סוֹד כַּוָּנַת לוּלָב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִזְכָּר בּוֹ דָּבָר מִמִּצְוַת לוּלָב, וְכֵן בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים" כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּוָּנַת קִדּוּשׁ (עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן שפז), וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי הַמַּאֲמָרִים. וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר, שֶׁרָצָה לַעֲשֹוֹת פֵּרוּשׁ עַל הָעֵץ חַיִּים, אַךְ פֵּרוּשׁ פָּשׁוּט אֵינוֹ נִצְרָךְ, רַק צְרִיכִין לוֹמַר תּוֹרָה שֶׁיִּהְיוּ פֵּרוּשׁ, וּכְבָר אָמַרְתִּי כַּמָּה תּוֹרוֹת הַשַּׁיָּכִים לָעֵץ חַיִּים. גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, שֶׁזֶּה סָמוּךְ גָּמַר הָעֵץ חַיִּים וְרָאָה שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מוּסָר. וְכֵן כַּמָּה תּוֹרוֹת יֵשׁ בְּהַסֵּפֶר, כְּגוֹן "מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה" (בְּלִקּוּטֵי א, סִימָן ד), "אַשְׁרֵי הָעָם זַרְקָא" (שָׁם, סִימָן לה) וְעוֹד כַּמָּה תּוֹרוֹת שֶׁאָמַר בְּאוֹתָן הָעִתִּים, וְכֻלָּם הֵם סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין.
ג. מש"כ ר' נתן צבי קעניג בהקדמה למפתחות ללקו"מ וז"ל - וזה כמה אשר עלה ברעיוני על דבר מה שכתב מוהרנ"ת ז"ל בהקדמתו לספר הקדוש 'לקוטי הלכות' וז"ל בד"ה וזה ברור וידוע לכל משכיל שבכל המקומות שנמצא בספרים קדושים חידושים וביאורים באריכות גדול וכו' או בספרי האריז"ל שכל דרוש הולך ומתרחב והולך מאד וע"פ רוב הדרוש שבסוף מקושר מאד להדרוש שלפני כן כמה וכמה דפין, ומי שבקי היטב בכתבי האריז"ל מבין שכמעט כל הספר עץ חיים ופרי עץ חיים הם דרוש אחד גדול וכו'. ע"כ. לפענ"ד דבריו יסובו ג"כ על ספר אדמו"ר הקוה"ט, אשר יחשב לבנין אחד נהדר בקודש [וכ"נ מדברי בליקו"ה שדרש סמוכין בתורת אדמו"ר ממאמר למאמר] ובזה יושב מה שהיה תמוה בעיני על מה שמובא בהשיחות אשר בתחלת ספר 'ביאור הליקוטים' וז"ל שנה האחרונה (להסתלקות אדמו"ר זיע"א) אמר רז"ל למוהרנ"ת - מהיום אומר לכם תורה בכל שבת, כי אז התחיל לומר תורה על פרשת בראשית ונח, ולא אמר עוד. ואמר ר' אברהם ע"ה שכוונת רז"ל היה באופן שיהיה מוהרנ"ת אצלו בכל שבת ואז יאמר, אבל כשהוא לא היה, לא היה לו בפני מי שיאמר תורה. וזה שאמר איך וועל אייך זאגן תורה. ומוהרנ"ת לא הבין כוונתו, וזה הענין של הראשי פרקים שבליקוטי תנינא סי' עט, ואם אומנם כדבריו אשר מוהרנ"ת זצ"ל מרוב ענוותנותו לא ירד בזה לסוף דעת אדמו"ר נ"ע. יפלא הדבר איך לקח מוהרנ"ת ופירש את כל הראשי פרקים כמאמר אחד, המקושר בטוב טעם ודעת, כי הרי לפי דברי הגראב"נ אין כאן מאמר אחד אלא ראשי פרקים של י"א מאמרים, ואיך נפרש אנו את הקשר ביניהם. אלא הדרן לקמייתא כי אם אומנם הם י"א מאמרים חלוקים מ"מ מקושרים הם בקשר נפלא, כי לעומקן של דברים כל דבריו הם מקושרים והם דרוש אחד גדול כדברי מוהרנ"ת לעיל בדברו על עץ חיים ופרי עץ חיים (ואין דברנו אלו לגבי דרך הלימוד והעיון בספרי אדמו"ר אם לפרש מניה וביה או ממאמר אחד למשנהו ועיין בשיחות וסיפורים דף פח להגראב"נ ז"ל) עכ"ל ר' נתן צבי קעניג.
ואף מי שאינו רוצה לקבל את דברי ר' נתן צבי קעניג. צריך לבלי לשכוח את כלל יח וז"ל הוא בהדברים הנודעים ומבוארים בדברי חז"ל או בספרי הקבלה, שנמצא כמה פעמים שאינו מזכיר בהם זולת בראשי פרקים, וסומך עצמו על המעיין שיודע מהם או ידרוש אחריהם.
וכתלמידים וחסדים לרבנו הקדוש והנורא שדבריו בעינינו כתיקו"ז וכתבי האריז"ל צריכים אנו לזכור שדברי רבנו בשאר תורות הם לגבינו כדברים המבוארים בחז"ל ובספרי קבלה. ועל כן כאשר ישנם מושגים מקבילים בין התורות בודאי שרבנו סמך על תלמידיו המסלסלים בתורתו שידעו לקשר מושגים שכבר לימדם בעבר אם אלו שמלמדם כעת.מה אתה רוצה לומר? שהכלל הראשון לא כל כך נכון?
@כפטיש-יפוצץ הכלל הראשון מאד נכון והוא נר לרגלי הלומד להבין את התורה הספצפית שלומד.
כי בעומק קשרי כל תורה מונחים תובנות עמוקות שאינם נראים בקריאה השטחית.
אך אעפ"כ הספר לקו"מ יש בו בחינה של דרוש ארוך וממילא אפשר ללמוד גם ממקומות אחרים ביאורים לדברים ובפרט למושגים שרבנו לא האריך בהם בתורה הנלמדת אך מבוארת במקומות אחרים. [והוא ככל התורה כולה שדברי תורה עשירים במקום אחר]. וזה לא זלזול לומר שאני יכול ללמוד ממקום אחר.
והראיתי שישנם דברים שרבנו כפל אותם במקומות נוספים, ולא נזדעק לומר אוי איך אפשר לומר והרי צריכים 'מיניה וביה'.
עוד הוספתי והדגשתי שע"פ כלל יח מוכרחים אנו לומד שכל תורה שנאמרה מאוחר יותר, רבז"ל סמך על שומעי לקחו שיודעים הקדמות מתורות אחרות. [לדוגמא בתורה דידן שנאמרה אחרי תורה לח שגם מדברת על כוונת תפילין וגם מוזכר שם תקון אותיות. אין שום רעותא ללמוד ממנה דברים לתורה שלנו].
והדבר העיקרי שהנני רוצה לומר - שכל מי שמכיר קצת את הלקו"ה יודע שר' נתן בעצמו הגיע לכלל 'מניה וביה' בעיקר בהלכות המתקדמות ולא בהלכה א-ב. ששם מביא הרבה פעמים קישורים מתורות אחרות. כידוע לכל לומד לקו"ה.
וזה לא כמו שיש שרוצים לומר שרק ר' נתן יכל לדמות וכו'. שהרי ר' נתן בעצמו אח"כ עסק פחות בדימוים מתורות אחרות ועסק יותר במניה וביה.
ועל כן אנו הקטנים שכל ימינו אולי נגיע לתחלת לימודו של ר' נתן גם מותר לנו להביא סיעתות וביאורים מתורות אחרות.
ובפרט שהפרפאות לחכמה נהג כן לכתחלה, וידע את כל ספרי רבנו עם שאר כל התורה כולה באופן שמח אנושי לא מבין זאת כידוע למעיינים ביקרא דשבת ושאר ספריו הקדושים.
ויותר מזאת - שלפעמים הדרושים של 'מניה וביה' הם יותר 'דרש' מכל דרש אחר, ופעמים הם בבחינת רמז רחוק, ואעפ"כ הם 'מניה וביה' ואין בהם פסול. אך כאשר אפשר לבאר דברים בדרך קלה ופשוטה ממקומות אחרים אין בזה שום פסול. ועל כגון דא אמר רבנו 'התורה שלי היא כולה הקדמות' והיינו שתוכל למצוא את דברי ולהבינם מעוד הרבה מקומות אחרים.
[וכמדומני שתמיד כשהעירו על חוסר מניה וביה, הבאתי תכף מקורות מניה וביה, תכף ומיד כמימא לטיגנא. ובכוונה בתחלה איני מביא את ההוכחות מניה וביה. כאשר הדברים מובנים ע"פ הקדמות פשוטות שכל מוחא סביל דא. ואיני נצרך לנתוח מעמיק של מניה וביה שהמשכלים בלבד יבינו את הדברים.
עד כאן הצעת דברי. וכמובן יש שחולקים והנני מכבד את דעתם, וחושבני שאין בזה פסיקה. כיון שבכל הדורות היו כל מיני סוגי לימודים. ואין אדם לומד אלא בדרך שלבו חפץ. -
@כפטיש-יפוצץ הכלל הראשון מאד נכון והוא נר לרגלי הלומד להבין את התורה הספצפית שלומד.
כי בעומק קשרי כל תורה מונחים תובנות עמוקות שאינם נראים בקריאה השטחית.
אך אעפ"כ הספר לקו"מ יש בו בחינה של דרוש ארוך וממילא אפשר ללמוד גם ממקומות אחרים ביאורים לדברים ובפרט למושגים שרבנו לא האריך בהם בתורה הנלמדת אך מבוארת במקומות אחרים. [והוא ככל התורה כולה שדברי תורה עשירים במקום אחר]. וזה לא זלזול לומר שאני יכול ללמוד ממקום אחר.
והראיתי שישנם דברים שרבנו כפל אותם במקומות נוספים, ולא נזדעק לומר אוי איך אפשר לומר והרי צריכים 'מיניה וביה'.
עוד הוספתי והדגשתי שע"פ כלל יח מוכרחים אנו לומד שכל תורה שנאמרה מאוחר יותר, רבז"ל סמך על שומעי לקחו שיודעים הקדמות מתורות אחרות. [לדוגמא בתורה דידן שנאמרה אחרי תורה לח שגם מדברת על כוונת תפילין וגם מוזכר שם תקון אותיות. אין שום רעותא ללמוד ממנה דברים לתורה שלנו].
והדבר העיקרי שהנני רוצה לומר - שכל מי שמכיר קצת את הלקו"ה יודע שר' נתן בעצמו הגיע לכלל 'מניה וביה' בעיקר בהלכות המתקדמות ולא בהלכה א-ב. ששם מביא הרבה פעמים קישורים מתורות אחרות. כידוע לכל לומד לקו"ה.
וזה לא כמו שיש שרוצים לומר שרק ר' נתן יכל לדמות וכו'. שהרי ר' נתן בעצמו אח"כ עסק פחות בדימוים מתורות אחרות ועסק יותר במניה וביה.
ועל כן אנו הקטנים שכל ימינו אולי נגיע לתחלת לימודו של ר' נתן גם מותר לנו להביא סיעתות וביאורים מתורות אחרות.
ובפרט שהפרפאות לחכמה נהג כן לכתחלה, וידע את כל ספרי רבנו עם שאר כל התורה כולה באופן שמח אנושי לא מבין זאת כידוע למעיינים ביקרא דשבת ושאר ספריו הקדושים.
ויותר מזאת - שלפעמים הדרושים של 'מניה וביה' הם יותר 'דרש' מכל דרש אחר, ופעמים הם בבחינת רמז רחוק, ואעפ"כ הם 'מניה וביה' ואין בהם פסול. אך כאשר אפשר לבאר דברים בדרך קלה ופשוטה ממקומות אחרים אין בזה שום פסול. ועל כגון דא אמר רבנו 'התורה שלי היא כולה הקדמות' והיינו שתוכל למצוא את דברי ולהבינם מעוד הרבה מקומות אחרים.
[וכמדומני שתמיד כשהעירו על חוסר מניה וביה, הבאתי תכף מקורות מניה וביה, תכף ומיד כמימא לטיגנא. ובכוונה בתחלה איני מביא את ההוכחות מניה וביה. כאשר הדברים מובנים ע"פ הקדמות פשוטות שכל מוחא סביל דא. ואיני נצרך לנתוח מעמיק של מניה וביה שהמשכלים בלבד יבינו את הדברים.
עד כאן הצעת דברי. וכמובן יש שחולקים והנני מכבד את דעתם, וחושבני שאין בזה פסיקה. כיון שבכל הדורות היו כל מיני סוגי לימודים. ואין אדם לומד אלא בדרך שלבו חפץ.@נחום-בקר
הבאת ראיה מדברי רנ"צ, אבל זה מ"ש בסופו: (ואין דברנו אלו לגבי דרך הלימוד והעיון בספרי אדמו"ר אם לפרש מניה וביה או ממאמר אחד למשנהו ועיין בשיחות וסיפורים דף פח להגראב"נ ז"ל) עכ"ל ר' נתן צבי קעניג.וכעת לגבי מה שכתבת:
יש לחלק כמובן בין לימוד הדרש לבין לימוד הפשט. אמנם גם אני חושב שאפשר גם בלימוד הפשט, להביא ממקו"א אם רואים את זה גם במיניה וביה, (והרבה פעמים רנ"ת כותב "כעין המבואר במקו"א", אע"פ שגם זה לא כ"כ ראיה, כי הוא קיבל מרבינו מדמה מבורר (עיין ביאוה"ל על תורה נ"ד אות ד'))
וגם כשמביאים ראיה ממקו"א, אח"כ עלינו לשאול "אז מה החידוש בתורה זו?"
כלומר כעת אנחנו צריכים במיניה וביה בלבד להבין את החידוש המיוחד שיש בנושא זה שלכאו' נמצא בעוד מקומות.לגבי כלל י"ח, אצטט את מ"ש באשכול וידויניקעס:
"לענ"ד ההבנה הזאת שמחד רבינו הוא מלא ישן ומאידך הוא קנקן חדש זה בדיוק התשובה ללכאורה סתירה שיש בין כלל א' לכלל י"ח
והתשובה היא: כי אכן רבינו סמך על המעיין שידע מהנושאים הנודעים, ואעפ"כ עלינו למצוא לכך פירוש והבנה חדשה ומאירה "מיניה וביה" מתוך התורה עצמה!
דוגמא פשוטה: רבינו יודע וסומך עלינו שאנו יודעים מהי שבת ואעפ"כ יש לו הרבה מה לומר בנושא! ועדיין לעובדא ולמעשה נשאר הנקודה הפשוטה ש"צריך לשמור שבת."
העניין הזה נגזר גם מהכלל הי"א שרבינו לא סותר את הפשט הפשוט ודוק." -
@נחום-בקר
הבאת ראיה מדברי רנ"צ, אבל זה מ"ש בסופו: (ואין דברנו אלו לגבי דרך הלימוד והעיון בספרי אדמו"ר אם לפרש מניה וביה או ממאמר אחד למשנהו ועיין בשיחות וסיפורים דף פח להגראב"נ ז"ל) עכ"ל ר' נתן צבי קעניג.וכעת לגבי מה שכתבת:
יש לחלק כמובן בין לימוד הדרש לבין לימוד הפשט. אמנם גם אני חושב שאפשר גם בלימוד הפשט, להביא ממקו"א אם רואים את זה גם במיניה וביה, (והרבה פעמים רנ"ת כותב "כעין המבואר במקו"א", אע"פ שגם זה לא כ"כ ראיה, כי הוא קיבל מרבינו מדמה מבורר (עיין ביאוה"ל על תורה נ"ד אות ד'))
וגם כשמביאים ראיה ממקו"א, אח"כ עלינו לשאול "אז מה החידוש בתורה זו?"
כלומר כעת אנחנו צריכים במיניה וביה בלבד להבין את החידוש המיוחד שיש בנושא זה שלכאו' נמצא בעוד מקומות.לגבי כלל י"ח, אצטט את מ"ש באשכול וידויניקעס:
"לענ"ד ההבנה הזאת שמחד רבינו הוא מלא ישן ומאידך הוא קנקן חדש זה בדיוק התשובה ללכאורה סתירה שיש בין כלל א' לכלל י"ח
והתשובה היא: כי אכן רבינו סמך על המעיין שידע מהנושאים הנודעים, ואעפ"כ עלינו למצוא לכך פירוש והבנה חדשה ומאירה "מיניה וביה" מתוך התורה עצמה!
דוגמא פשוטה: רבינו יודע וסומך עלינו שאנו יודעים מהי שבת ואעפ"כ יש לו הרבה מה לומר בנושא! ועדיין לעובדא ולמעשה נשאר הנקודה הפשוטה ש"צריך לשמור שבת."
העניין הזה נגזר גם מהכלל הי"א שרבינו לא סותר את הפשט הפשוט ודוק."|=|=|=@חבר-אני כמדומני שאנו אומרים אותו דבר רק אני מדגיש את יכולת הטיול והשייט ממקום למקום. להבין את דברי רבנו. כדרך לימוד כל חלקי תורת משה רבנו.
ואתה מדגיש את הצורך להבין את הדברים מתוך קשרי אותה תורה.
והדגשתי שמוכח מר' נתן שתחלת לימודו לא היתה בעיקר על דרך מניה וביה. אלא קישור מתורות אחרות. ועל כן דרך זו לא פסולה.
וכן מצורת לימוד הפרפאות בספריו היקרים שמקשר לתורות אחרות ומבאר ענינים שונים ע"י קישור לתורה הנלמדת ואעפ"כ דבריו הם בדרך דרש ותוספת. ואין בזה פגם. ומי שחושב שיכול לחדש בש"ס ובפוסקים ולא חושש לחוסר 'בירור המדמה' גם בלקו"מ יכול ללמוד כך.
אלא שלא יאמר שזה כוונת התורה הזאת בדיקא. כי בזה קשה לברר המדמה לגמרי. אך בדרך חידוש אין בעיה.
ומי גדול לנו מרבז"ל שאמר בתורה קה תנינא - שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד, שֶׁהִזְהִיר אוֹתוֹ, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְעַיֵּן בְּתוֹרָתוֹ, וְיִרְאֶה לְחַדֵּשׁ בְּתוֹרָתוֹ אֵיזֶה דָּבָר, (כַּאֲשֶׁר הִזְהִיר עַל זֶה לְכַמָּה וְכַמָּה מֵאֲנָשָׁיו). וְאָמַר לוֹ: אִם תִּזְכֶּה לְכַוֵּן אֶל תֹּכֶן כַּוָּנָתִי בְּתוֹרָתִי מַה טּוֹב, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא תּוּכַל לְכַוֵּן כַּוָּנָתִי, אַף עַל פִּי כֵן טוֹב מְאֹד כְּשֶׁזּוֹכִין לְחַדֵּשׁ אֵיזֶה דָּבָר בַּתּוֹרָה, כִּי הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לְהִרְהוּרִים. כִּי כָל הַהִרְהוּרִים בָּאִים עַל יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה, וְעַל יְדֵי שֶׁמְּחַדְּשִׁין אֵיזֶה דָּבָר בַּתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְדַמֶּה מִלְּתָא לְמִלְּתָא, עַל יְדֵי זֶה מְתַקְּנִין פְּגַם הַהִרְהוּרִים שֶׁבָּאִין עַל יְדֵי הַמְדַמֶּה:|=רגיל=|
היינו שלחדש אפשר כפי שאתה מבין, ולא בדרך מניה וביה, אלא שכאשר אתה רוצה להבין את 'עמקי התורה' תחפש בעמקיה דיקא.=| -
|=|=|=@חבר-אני כמדומני שאנו אומרים אותו דבר רק אני מדגיש את יכולת הטיול והשייט ממקום למקום. להבין את דברי רבנו. כדרך לימוד כל חלקי תורת משה רבנו.
ואתה מדגיש את הצורך להבין את הדברים מתוך קשרי אותה תורה.
והדגשתי שמוכח מר' נתן שתחלת לימודו לא היתה בעיקר על דרך מניה וביה. אלא קישור מתורות אחרות. ועל כן דרך זו לא פסולה.
וכן מצורת לימוד הפרפאות בספריו היקרים שמקשר לתורות אחרות ומבאר ענינים שונים ע"י קישור לתורה הנלמדת ואעפ"כ דבריו הם בדרך דרש ותוספת. ואין בזה פגם. ומי שחושב שיכול לחדש בש"ס ובפוסקים ולא חושש לחוסר 'בירור המדמה' גם בלקו"מ יכול ללמוד כך.
אלא שלא יאמר שזה כוונת התורה הזאת בדיקא. כי בזה קשה לברר המדמה לגמרי. אך בדרך חידוש אין בעיה.
ומי גדול לנו מרבז"ל שאמר בתורה קה תנינא - שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד, שֶׁהִזְהִיר אוֹתוֹ, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְעַיֵּן בְּתוֹרָתוֹ, וְיִרְאֶה לְחַדֵּשׁ בְּתוֹרָתוֹ אֵיזֶה דָּבָר, (כַּאֲשֶׁר הִזְהִיר עַל זֶה לְכַמָּה וְכַמָּה מֵאֲנָשָׁיו). וְאָמַר לוֹ: אִם תִּזְכֶּה לְכַוֵּן אֶל תֹּכֶן כַּוָּנָתִי בְּתוֹרָתִי מַה טּוֹב, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא תּוּכַל לְכַוֵּן כַּוָּנָתִי, אַף עַל פִּי כֵן טוֹב מְאֹד כְּשֶׁזּוֹכִין לְחַדֵּשׁ אֵיזֶה דָּבָר בַּתּוֹרָה, כִּי הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לְהִרְהוּרִים. כִּי כָל הַהִרְהוּרִים בָּאִים עַל יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה, וְעַל יְדֵי שֶׁמְּחַדְּשִׁין אֵיזֶה דָּבָר בַּתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְדַמֶּה מִלְּתָא לְמִלְּתָא, עַל יְדֵי זֶה מְתַקְּנִין פְּגַם הַהִרְהוּרִים שֶׁבָּאִין עַל יְדֵי הַמְדַמֶּה:|=רגיל=|
היינו שלחדש אפשר כפי שאתה מבין, ולא בדרך מניה וביה, אלא שכאשר אתה רוצה להבין את 'עמקי התורה' תחפש בעמקיה דיקא.=|היינו שלחדש אפשר כפי שאתה מבין, ולא בדרך מניה וביה, אלא שכאשר אתה רוצה להבין את 'עמקי התורה' תחפש בעמקיה דיקא.=|=|
אבל יש לסייג שאם רוצה לפרסם החידושים שחידש ברדך דרש ברבים, צריך לציין שזה בדרך אפשר וכדו', וכן משמע מדברי ר"א בכלל הראשון שיש איסור לדרוש ברבים הלימוד הנ"ל, ולכן כשפונה לדרך הדרש הוא מסייג "לולא דמיסתפינא".
וכפי שקיימנו דיון בעניין זה באשכול זה
-
היינו שלחדש אפשר כפי שאתה מבין, ולא בדרך מניה וביה, אלא שכאשר אתה רוצה להבין את 'עמקי התורה' תחפש בעמקיה דיקא.=|=|
אבל יש לסייג שאם רוצה לפרסם החידושים שחידש ברדך דרש ברבים, צריך לציין שזה בדרך אפשר וכדו', וכן משמע מדברי ר"א בכלל הראשון שיש איסור לדרוש ברבים הלימוד הנ"ל, ולכן כשפונה לדרך הדרש הוא מסייג "לולא דמיסתפינא".
וכפי שקיימנו דיון בעניין זה באשכול זה
@חבר-אני לתוספת בירור הדברים אני מביא דוגמאות איך ר' נתן בכמה תורות מציין להבין הדברים מתורות אחרות והנני מביא רק חלק.
א. בתורה עג רבנו מבאר ענין אשה ריח ניחוח ומציין לעיין בתורה טו ששם מבואר.
ב. בתורה עה - מציין ר' נתן להבין ענין תיקון הרגלין הנעשה ע"י תורה ותפלה לעיין בתורה נד.
ג. בתורה עו - ר' נתן מציין להבין ענין הראיה לעיין בתורה יג ובתורה סה.
ד. בתורה קעח - ר' נתן מציין להבנת הענין שהדברים מבוארים בתורה עח.
וכעת אכתוב רעיון שעליו אומר ראב"ן שנשמור עצמינו מדרך הדרש.
דהנה בתורה עח מדבר רבנו מענין וידוי דברים שכיון שהחטאים פוגמים בעולם הדבור על כן במה שחטא שם יתקן. ושם בתורה עח מבאר רבנו שהדבור הוא כמו אמא כמו 'האם שהולכת אחר בניה אף למקום הטנופת'.
ואפשר לקשר זאת לתורה דידן ולבאר שענין וידוי דברים לפני ת"ח, הוא מחמת שהת"ח הוא כמו אמא המניקה חלב לבניה, וממילא הולכת אחריו אפילו למקום הטנופת, היינו למקום העבירות. ונמצא שבכל עבירה גורם פגם גם לצדיק שלקח אותו איתו למקום הטינופת. ועל כן כאשר צריך לתקן בוידוי דברים צריך לעשות את זה לפני הת"ח כיון שגרם לקחת אותו למקום הטינופת. ובפרט אם נוסיף לזה את דברי רבנו בתורה מט, ז עה"פ כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל. שכאשר ישראל חוטאים אזי גם הצדיק לא מקבל את ההשגות שלו. ובזה נרצה לבאר ענין הוידוי דברים לפני ת"ח זהו כבר ביאור בדרך דרש שאינו מוכח, כי אינו רק אסמכתא וסיוע אלא ביאור במה שלא נתבאר, ועל כאלו דברים אומר ראב"ן שאין המדמה שלנו מבורר לבאר עד כדי כך.
עוד דוגמא - בתורה שלנו מבואר שכל מאורעותיו הם לטובתו ואפילו העבירות וכפי שהתבאר באחד האשכולות. שגם את העוונות הופכים לזכויות. ודבר זה מבואר להדיא בתורה כב, יא. עה"פ ביום ההוא יבוקש את עון ישראל ואיננו, שכל העונות יהיו נכללים באין ויהפכו להיות תורה (היינו צרופי אותיות התורה ע"פ תורה דידן). ואם נלך בדרך דרש נאמר שהמילה 'יבקש' הם צרופי אותיות 'יבק - ש' ויתבאר ע"פ תורה דידן יב"ק גי' הוי"ה אלהי"ם שיחודם ע"י ש' שעושים מג' מה ג' מאה העולה שי"ן. והוא ע"י שמתבטלים ונכללים באסב"ה וחוזרים לדעת וכו' כמבואר בשלהי התורה. זהו דרוש יפה. אך לא מבואר בתורה, וממילא נתמקד בכתוב ולא בדרך דרושים.
אך כאשר הדברים מבוארים במקום אחר בהרחבה, אין בזה שום פסול לומר שיש דברים שהתבארו במקומו בקצרה ובמקום אחר בארוכה. וכפי שהבאתי דוגמא מכמה תורות. -
אני חושב שצריך לרענן את זה...
אפשר להגיד שיש עוד דרכים מלבד ראב"ן, אבל לביות ברורים בדעתו של ראב"ן מהי.כלל הראשון:
הוא המסלה הנ"ל [בהקדמת מורנ"ת] אשר בה סולל וסובב בכל ספרו הקדוש. כי מלבד הנסתר והדרש שנמצא במאמריו הקדושים בעשרם ממקום אחר, וממאמר אחד לחבירו, [וכמה פעמים נראה, שגם עצם המאמר הוא כעין חידה והלבשה נפלאה להשגתו, כעין הלבשת השגתו בסיפורי מעשיותיו], עוד גם בבואם בסוג הנגלה, נכונים ונפלאים הם בחכמה ובתבונה. הרישא והסיפא והמציעתא שבכל מאמר וענין, מפרשים ומבארים זה לזה. [כלל הראשון: הוא הפלאתו לבאר בדבריו מזה על זה בהפלאות שונות, ובכל מאמר וענין מניה וביה. כי הוא לימוד הנגלה אשר הוכן בהם, להיותם שוים לכל נפש, מלבד הנסתרות והדרושים שנמצא בהם ממאמר אחד לחבירו. אף על פי שגם העצם שבהם הוא אור הנסתר דאתקרי רזא, ברזי וסתרי תורתינו הקדושה, אבל עוד נסתר לנסתר, גבוה מעל גבוה, כאשר ידבר מזה לקמן בסימן נ"ו]. ויען אשר מבואר מדבריו הקדושים בסימן י"ח ליקוטי תנינא, שאין לדרוש ולחדש רק הראוי לזה, ודי והותר לרחוקים ושפלים כמונו ללמוד ולהבין בהנסתר והדרוש שנתחדשו מקדושי עליון -סבותי את לבי ברובם ככולם מדברי זה הספר, לבלי לצאת מסוג הנגלה, ולבלי לבאר בכל מאמר וענין רק מניה וביה ומרישא לסיפא וכו' כנ"ל. יען אשר לעניות דעתי, כוונתו באיסור חדש הנ"ל הוא, לחדש ולגלות דבר שלא נגלה כלל עד הנה. אבל כל אשר כבר הורידו והוציאו לנו מהנסתר להנגלה, ולא יחסר בלימוד הנגלה רק החיפוש ועיון, בלי ספק שבזה הניחו לנו מקום להתגדר ולזכות גם כן על ידם בתלמוד תורה דרבים. ואם גם ברוב ההסתבכות שבאלמוגי ים חכמתו, כל אשר ירבה בהם הפלפול והעיון, מבואר נראה לעינים כמה פעמים, כי פירוש הפשוט והדרש שבהם יוצאים ועולים בקנה אחד, ואין להמלט מלבא אגב אורחא גם בפירוש הדרש, אבל גם בזה נזהרתי על כל פנים לבלי להפליג ולהתרחק מפירוש הפשוט כאשר יבין המעיין בעצמו. וגם בכל מקום אשר ראיתי אגב אורחא צירופים נפלאים בראשי תיבות וסופי תיבות, לא מצאתי את לבבי לכותבם בביאור, ולא הצבתי רק ציונים בנקודות ועגולים על האותיות:(לא כתוב דווקא ברבים)
-
אני חושב שצריך לרענן את זה...
אפשר להגיד שיש עוד דרכים מלבד ראב"ן, אבל לביות ברורים בדעתו של ראב"ן מהי.כלל הראשון:
הוא המסלה הנ"ל [בהקדמת מורנ"ת] אשר בה סולל וסובב בכל ספרו הקדוש. כי מלבד הנסתר והדרש שנמצא במאמריו הקדושים בעשרם ממקום אחר, וממאמר אחד לחבירו, [וכמה פעמים נראה, שגם עצם המאמר הוא כעין חידה והלבשה נפלאה להשגתו, כעין הלבשת השגתו בסיפורי מעשיותיו], עוד גם בבואם בסוג הנגלה, נכונים ונפלאים הם בחכמה ובתבונה. הרישא והסיפא והמציעתא שבכל מאמר וענין, מפרשים ומבארים זה לזה. [כלל הראשון: הוא הפלאתו לבאר בדבריו מזה על זה בהפלאות שונות, ובכל מאמר וענין מניה וביה. כי הוא לימוד הנגלה אשר הוכן בהם, להיותם שוים לכל נפש, מלבד הנסתרות והדרושים שנמצא בהם ממאמר אחד לחבירו. אף על פי שגם העצם שבהם הוא אור הנסתר דאתקרי רזא, ברזי וסתרי תורתינו הקדושה, אבל עוד נסתר לנסתר, גבוה מעל גבוה, כאשר ידבר מזה לקמן בסימן נ"ו]. ויען אשר מבואר מדבריו הקדושים בסימן י"ח ליקוטי תנינא, שאין לדרוש ולחדש רק הראוי לזה, ודי והותר לרחוקים ושפלים כמונו ללמוד ולהבין בהנסתר והדרוש שנתחדשו מקדושי עליון -סבותי את לבי ברובם ככולם מדברי זה הספר, לבלי לצאת מסוג הנגלה, ולבלי לבאר בכל מאמר וענין רק מניה וביה ומרישא לסיפא וכו' כנ"ל. יען אשר לעניות דעתי, כוונתו באיסור חדש הנ"ל הוא, לחדש ולגלות דבר שלא נגלה כלל עד הנה. אבל כל אשר כבר הורידו והוציאו לנו מהנסתר להנגלה, ולא יחסר בלימוד הנגלה רק החיפוש ועיון, בלי ספק שבזה הניחו לנו מקום להתגדר ולזכות גם כן על ידם בתלמוד תורה דרבים. ואם גם ברוב ההסתבכות שבאלמוגי ים חכמתו, כל אשר ירבה בהם הפלפול והעיון, מבואר נראה לעינים כמה פעמים, כי פירוש הפשוט והדרש שבהם יוצאים ועולים בקנה אחד, ואין להמלט מלבא אגב אורחא גם בפירוש הדרש, אבל גם בזה נזהרתי על כל פנים לבלי להפליג ולהתרחק מפירוש הפשוט כאשר יבין המעיין בעצמו. וגם בכל מקום אשר ראיתי אגב אורחא צירופים נפלאים בראשי תיבות וסופי תיבות, לא מצאתי את לבבי לכותבם בביאור, ולא הצבתי רק ציונים בנקודות ועגולים על האותיות:(לא כתוב דווקא ברבים)
יען אשר לעניות דעתי, כוונתו באיסור חדש הנ"ל הוא, לחדש ולגלות דבר שלא נגלה כלל עד הנה.
הדגשת את המילים האלו - וכעת תבאר בביאור מילולי פשוט. שלא לחדש ולגלות דבר שלא התגלה עד היום.
נמצא מבואר שכל חידוש שאינו מגלה דבר חדש, אלא שופך אור וביאור על השגה נגלית אינה נקראת דבר חדש.
ובפרט שראב"ן לא בא למחוק את תורה קה תנינא שציינתי, שאמר לאחד לחדש בתורתו ואם יזכה לכוון לתוכן כוונתו הנה מה טוב, ואם לא אעפ"כ זה טוב שמחדש.
ובהכרח הכוונה שכל חידוש שאינו מגלה דבר חדש שלא נגלה עד עתה. הוא בכלל חידושים המותרים. וחידושים חדשים אל לנו להכנס בהם ודו"ק. -
אם תקרא שוב את הכלל הזה תבין שפשט זה כבר נתגלה בעולם ואנוו רק צריכים למצוא אותו,
ולעומת זאת דרש זה דבר חדש הכלול באיסור הנ"ל (לדעתו של ראב"ן, כמובן שיש חולקים על זה) -
אם תקרא שוב את הכלל הזה תבין שפשט זה כבר נתגלה בעולם ואנוו רק צריכים למצוא אותו,
ולעומת זאת דרש זה דבר חדש הכלול באיסור הנ"ל (לדעתו של ראב"ן, כמובן שיש חולקים על זה)@לב-העולם-אתה קראתי שוב פעם, ואני מבין מהיכן אתה מבין זאת. אך איני חושב שפרושך מוכרח.
ובעיקר מה תענה אל תורה קה תנינא שבפשטות לא נאמרה לר' נתן שזכה לבירור המדמה. שהרי אומר לו רבנו ואם לא תזכה לכוון וכו'. -
מניין שאינו מתכוון שם לפשט ולא לדרש?
לגבי מה שלדעתך פירושי אינו מוכרח, שאלה, לא מוכרח או שלא? -
@לב-העולם-אתה קראתי שוב פעם, ואני מבין מהיכן אתה מבין זאת. אך איני חושב שפרושך מוכרח.
ובעיקר מה תענה אל תורה קה תנינא שבפשטות לא נאמרה לר' נתן שזכה לבירור המדמה. שהרי אומר לו רבנו ואם לא תזכה לכוון וכו'.ויותר מזה - ב"ה המטיילים במסילה, מבארים חידושים נפלאים ומסלסלים בדברי רבנו וכו'. כאשר בירור המדמה הנצרך לזה הוא גדול מסתם שפיכת אור וביאור פשוט.
ונראה שזה עיקר כוונת ראב"ן לומר שכאשר מתבוננים במניה וביה ויוצאים חידושים נפלאים שהם כהררים התלוים בשערה כפשוטו. מדיוק מילים וקישורים פנימים שבתוך התורה שאינם נראים בלי עיון גדול. בזה הותר לנו לחדש כיד ה' הטובה עלינו. כיון שלזה כיוון רבנו שכך נלמד כל תורה ומאמר שלו.
אך כל ביאור פשוט ושפיכת אור להבין דברים, זה כלל לא שייך להגדרת המילה 'חידוש', והוא רק ביאור בעלמא.
ולבאר זאת אכתוב צורת הלימוד שהיתה בישיבתו של הרב כדורי (כך שמעתי) שהיה אומר לפלוני לקרוא בעץ חיים או בשער הכוונות וכו' והוא היה שומע ומדי פעם מתקן או מעיר הערה. וכאשר היה אחד התלמידים החדשים שואל שאילה התשובה היתה קבועה 'חסר הקדמות'. דהיינו כאשר תלמד קצת יותר הענין יבואר לך.
וסיפור זה קדום יותר בברסלב. שאמר רבנו לר' נתן ללמוד עץ חיים ואמר לו ומה אני יעשה אם מה שאני לא יבין. אמר לו רבנו תציין לך בנקודה. ובפעם הבאה שתלמד תראה שירדו כמה נקודות וכו'.
נמצא שלפעמים להבנת דבר 'צריך הקדמות' ולא צריך לנסות למצוא את זה דיקא מתוך אותו מאמר. אך מצד שני אחרי שיש לך את ההקדמות אתה צריך לעגן את זה בתוך התורה בדרך מניה וביה. -
מניין שאינו מתכוון שם לפשט ולא לדרש?
לגבי מה שלדעתך פירושי אינו מוכרח, שאלה, לא מוכרח או שלא?@לב-העולם-אתה בפשט קשה לומר שלא יבין וכי בשופטני עסקינן.
ולא מוכרח הכוונה שיתכן מאד כמו שאתה אומר, אך אפשר להבין אחרת וכפי שכתבתי לך בהודעה האחרונה. -
תכתוב לי עניינית על דברי, אני לא יכול להגיב על כל פשעטל
-
@לב-העולם-אתה בפשט קשה לומר שלא יבין וכי בשופטני עסקינן.
ולא מוכרח הכוונה שיתכן מאד כמו שאתה אומר, אך אפשר להבין אחרת וכפי שכתבתי לך בהודעה האחרונה.@נחום-בקר
אתה רוואה כמה קשה הפשט - הרבה יותר מהדרש הנשלף -
תכתוב לי עניינית על דברי, אני לא יכול להגיב על כל פשעטל
@לב-העולם-אתה מחילה שלא הייתי ליד המחשב לענות.
רבנו שם אומר 'לחדש' ולחדש זה לא פשט.
והוספתי שלהבין פשט ולטעות בכוונת רבנו, שייך לאנשים שלא יודעים ללמוד כלל. ולא נראה שלכזה אדם רבנו דבר.
ולגבי עצם דברי ראב"ן איני קובע מסמרות. אתה מבין כדברך. ואני הסברתי שעקר כוונתו להורות את 'היתר' החידוש גם אם זה 'חידוש גדול' כאשר זה מעוגן בתורה במניה וביה.
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות