@נחמן מחילה שאני יוצא מדרך הפשט. ואיני הולך לבאר. אלא לעורר המעיינים.
א. בקטע הזה רבנו מזכיר 'טומאה קטנה שמבלבלת אותו'. אומנם קודם לכן לשון רבנו 'שֶׁנִּתְעָרֵב שֶׁרֶץ, הַיְנוּ טֻמְאָה בִּתְפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ'. ובבאה"ל עמד על דוגמת התפלה וכו'.
תורה דידן על הפסוק אנכי ה' אלקיך וגו', ובאות ג מביא רבנו את הלאו 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' שהוא ענין ע"ז פגם התפלה. שפונה לאלהים אחרים. וכיון שלא יהיה לך זהו הזה לעומת זה של אנכי ה' אלקיך מבואר שהיא מצוות תפלה.
ב. תפלה היא בחינת יחוד קוב"ה ושכינתיה. 'אנכי הוי"ה אלהיך'.(עיין תורה מו תפלה בחינת זווג). נמצא שזלע"ז הוא 'תאות עריות ונאוף' המשוייך גם לחוטם בבחינת לא תנאף לא תהנה אף (עיין תורה לב תנינא/ ובתורה ב קמא מבואר שתפלה תלויה בטהרה בתקון תאות נאוף). וזהו שאמר רשב"י לתלמידיו כשראו נשים וכו' אל תפנו אל האלילים.
ג. ע"פ הקדמות הנ"ל נמצא 'טומאה קטנה' נקשרת סביב תאות נשים, שהיא הגשמת היחוד הרוחני העליון. ודבר זה נקשר לכמה דוגמאות שמביא רבנו בתורה דידן. א. וידוי של יהודה שהיה על מעשה תמר, ועי"ז הודה ראובן שבלבל יצועי אביו. והם יסדו את ענין התשובה (ראובן כדרש בחז"ל) ווידוי דברים (יהודה). ויהודה שעשה תשובה וכו' ויצא בת קול ואמרה 'ממני' יצאו הדברים. ובמעשה זה נתקנו 'ער ואנון' בזרח ופרץ' שמהם יצא משיח תקון התפלה ותקון הרע של העולם.
ב. במעשה העגל דחז"ל שהיה מחמת שהתאוו להתיר להם עריות. וזה טומאה קטנה שבלבלה אותם לעזוב את אנכי ה' אלקיך ולפנות לאלהים אחרים רח"ל. ואעפ"כ כשעשו תשובה והתפלל עליהם משה רבנו זכו ללוחות שניות שהתווסף בהם תורה שבע"פ. ופעל מרע"ה כמה טובות לישראל בתפלותיו על עוון העגל. ג. במעשה דר' עמרם חסידא שמביא רבנו. התעורר טומאה קטנה בעת 'עבודתו' של הפדיון שבויים וכו'. וכשעמד על זה ועשה תקון וידוי דברים לפני ת"ח בזה שהזעיק אותם לראות את כשלונו. זכה אח"כ להשביע את היצה"ר שיצא ממנו וסיים בו אנת אשא ואנא בישרא ואנא עדיפנא ממך. נמצא שדיקא בכח ההתעוררות של הטומאה זכה אח"כ להוציא ממנו את היצה"ר ואמר לו' ואנא עדיפנא מנך' שיתבאר שנהיית עדיף 'ממך' מחמת ההתגרות שלך. (ועיין תורה א, ב. שבישרא מרמז על כסא הכבוד. ואולי יש לקשר למבואר כאן מתקון כסא לקדושה)

@יאשע-הלברשטאם כתובת המייל - nuvri37269107@gmail.com

@חבר-אני את הנקודה האחרונה כתבתי באשכול הזה במאמר הקודם.

@לב-העולם-אתה כאו"א יכול להתחיל ללמוד ואם הוא אמיתי עם עצמו יכול לשים לב. אם מתגבר אצלו התאווה וכו'.

@לב-העולם-אתה בדרך מניה וביה. דבר זה נעשה לכאו"א בשבת קודש. וכמדומני שמבואר מדברי הלקו"ה יו"ט.

@פשטן-מושבע כתב:

ולא אלו שלא סופרים אותו.

|=על כאלו לא היה דיון אם להתקשר אליהם או לא.
נ.ב. נשמח שתכתוב את זקני אנ"ש ששמשת אותם, וקבלת מהם, הוראותיך!
כי עד כמה שאני מכיר את זקני אנ"ש, הם מכבדים כל ת"ח. ומעריכים גם צדיקים מחסידויות אחרות. אע"פ שכל לבם מסור לרבה"ק. ומקור דברי להתקשר לכל הצדיקים הוא בשיחות הר"ן שהצדיקים שבדור רבנו, לא היו בטלים לרבה"ק. (למעט בודדים) ורבנו אמר בפשטות להתקשר לכולם. וכן בחיי"מ אמר ללכת להתברך מהצדיקים, ולא הזכיר אלו המבוטלים אלי.=|

@7272 כתב:

ואם היה מתוודה אפילו אם לא היה איש כשר באמת היה זוכה להדבק בצדיק....
והצדיק היה עוסק בתיקונו ומפריש לו דרך

חלק מלשון הלקו"ה (כלאי הכרם ב) כשמצוטט בתחלת ההלכה את התורה כותב כך 'וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמַּחֲזִירִין הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם, דְּהַיְנוּ שֶׁעוֹשִין תְּשׁוּבָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו וּמְשַׁבְּרִין כָּל הַתַּאֲוֹת וְכָל הַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וּמִתְוַדִּין וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַחֲזִירִין הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל.
נראה מדברי ר' נתן שאם האם לא יהיה איש כשר וכו' לא כלפיו נאמרו כל תיקוני תורה דידן. והלשון של ר' נתן מזכירה את ההתנסחות עם האיש והבעש"ט שעשה תשובה שלמה ותקן כל הפגמים וכו'.

@חבר-אני גם המטרה היא רק למדרגה העכשווית, אך תכף ומיד עולים לביטול הבא ולמטרה הבא וחוזר חלילה לעולם ועד גם בעולם העליון ילכו מחיל אל חיל וכו'. וכנ"ל

@חבר-אני זה בחינת 'אתה הראת לדעת וכו'' שאומר משה רבנו לדורו.
ובהקשר לתכלית וכו'. אני מציע רעיון שכותלי הרעיון בנוי על דברי הלקו"ה כלאי הכרם על תורה דידן.
הנה ידוע בעולם שתכלית הבריאה להיטיב לברואיו (עיין תורה סד), ומה שברא באופן של עבודה וכו' זה שלא יהיה נהמא דכיסופא וכו' (עיין תורה עב תנינא).
אומנם מדברי ר' נתן מתבאר ביאור פנימי נוסף. שבכדי שהזרע יוציא צמחים הוא חייב להרקיב (לפשוט צורה) ולהגיע לבחינת 'אין' ומשם מתחיל כח הצומח שבו וכו'.
וכאשר נקביל את זה לחיי האדם, כשהנשמה יורדת מלמעלה היא מתלבשת בחומר שכולא את אורה, וכוחותיה מתגלים בחומר הגשמי, וממילא נמשך לנטיות הגוף ותאוותיו וכו'.
אך כאשר זוכה לשבר את רצונות הגוף ולהטות את הגוף לרצון הנשמה, נהפכים אותם נטיות להיות כלים לאור הנשמה, כלים לאור אין סוף. נמצא שדיקא בירידת הנשמה לעולם מתגלים הכוחות הטמונים בה, וזוכה להשגה עמוקה יותר בהשי"ת.
וכיון שזה הדרך היחידה וכו' על כן באמת זה גלגל החוזר 'לעולם ועד' וכנ"ל בדברי ממאחז"ל ילכו מחיל אל חיל וכו'. דאע"פ שהתכלית היא ההתכללות באסב"ה וכו'. אך הכלים להתכללות הזאת היא ע"י הכלים שמכינים בשוב והמשכת הדעת, ואזי מתגלים עוד כלים לעוד רצוא וכו'.
ובתחלה זה בוידוי דברים להפוך הכלים הרעים לכלים לקדושה.
ולאחר מכן מספר לבו לזכך כליו מדרגה לדרגה להשגתו יתברך.
תן למסלסלים ויוסיפו כיד ה' הטובה עליהם

@לב-העולם-אתה תמיד אני מקבל בשמחה את מה שהשי"ת מזמן לי בלימוד תורת רבנו. ואני גם יודע שרבנו פועל בעבורי שהשי"ת יזמן לי את הדברים הנצרכים ללימודי בתורתו הקדושה.
אך כיון שאתה חסיד אדוק לכלל הראשון על כן לא אמנע ממך.
והתשובה לשאלתך היא בשאלה נוספת האם העוונות עצמם הם זדונות או זכויות ודו"ק ע"פ סוף התורה ותרווה נחת.

@מדלג-על-ההרים את המקור אינני זוכר.
ובאמת זה דומה ללעשות מהתורות תפלות.
אך כאן לא מדברים על התבודדות, אלא על וידוי של לספר כל לבו.
וכיון שבספרי רבנו ובביאורי ר' נתן (שדבריו הם ביאור ללקו"מ כדבריו) ממילא אין כמעט דבר שצריך להתוודות עליו שלא תוכל לעשותו באופן של לספר כל לבו לפני הצדיק על מה שעבר ועשה, ובקשת תקון לנסירת העצמות שנעשתה בעקבות זאת.
[לא שצריך לעשות כן. אלא שזה בחינה של לעשות זאת 'לפני הצדיק' ולא רק לפתוח ספר ליקו"מ ולעשות וידוי לפניו. כי זה נראה מוזר בעיני על גבול...]

@לב-העולם-אתה אני דברתי על הקלקול של האדם.
ואתה מבאר יפה מצד התקון שהצדיק נותן לאדם.
ואותה דרך שהצדיק נותן היא כזאת דרך של אמונה בהשי"ת שרואים את האין סוף בכל דבר וכו' וממילא כל הדרכים הם דרך אחת, להתקשר לאין סוף המחיה את הכל, ושם בעינא חד דרחמי הכל טוב ומברך על הכל הטוב והמטיב.

@חבר-אני להוסיף על הדברים.
בתורה כב, ו. מבאר רבנו שהצדיק ביחס לעם הם כיחס 'עצם ובשר'. נמצא שאע"פ שבפרטות ודאי מועיל הוידוי דברים להוציא את הפגם מהעצמות. אך כל זה כלפי האדם עצמו. אך יש בחינה כללית שבה הצדיק הוא 'עצם' והאדם הפרטי בכללותו כולל עצמותיו הוא בבחינת בשר. ועל כן כל עוד ואינו עושה וידוי דברים לפני הת"ח נקרא שלא תיקן את פגם 'העצמות' בשלמות. ועל כן היתה אחיזה לחיצונים בעצמותיו של האדם הזה וה' יאיר עיני להבין הדברים יותר.

@שמחה בסוף התורה מבואר שאותו דג שהחריב את הערים, מעצמותיו המנוסרים (המרמזים על העונות שחקוקים בעצמות) בנו את הערים. שמרמזים על מלכות דקדושה. שזהו ענין זדונות הנעשים לזכויות.

@7272 בביאור הליקוטים נגע בנקודה זו. והתבאר כבר באשכול אחר.
ונחזור לנקודה הנוגעת לענייננו. 'הדעת' יכולה להתבטאות בחסד ויכולה להתבטאות בדין. אך כל זה הוא לא 'עיקר' הדעת. ועיקר 'הדעת' הוא אחדות של חסדים וגבורות.
ובתורה דידן יש בחינה של בהוי"ה אהלל דבר, ויש בחינה של באלהים אהלל דבר. ויש בחינה של ה' אחד ושמו אחד. שזה עיקר הדעת.
וזהו חלוקת הסוגיות בין מסכת ברכות ששם מובא הפסוק בהוי"ה אהלל דבר לבין הסוגיא בפסחים ששם מובא הפסוק ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

@מדלג-על-ההרים הנני מסכים איתך בכל לב. שהכוונה בוידוי הוא לעשות את הוידוי הנהוג בצורה של לספר כל לבו. ולא באופן של קריאת טקסט של וידוי. שאינו מעורר אותי בכל אופן.
אך כאשר לוקח את הוידוי ומספר את כל לבו בקשר על אותה חטא או מדה רעה וכדו' אזי נפתח לבו כבהתבודדות.
ובבחינה זו דיקא מתקיים 'כל עצמותי תאמרנה' שהדבור יוצא מהעצמות. מעצמיות האדם, ולא מס שפתיים גרידא.

@בעל-מוח לעת עתה אין הרחבה. אך הראיה אינה ראיה. כיון ששמו של משה כתוב בתורה. ואת התורה צריכים כלל ישראל ללמוד, ובהכרח הם יקראו שם שבחו של משה. ומשה מלמד לישראל את התורה ובזה הוא מלמד אותם שבחיו.
כמו"כ זה לא איום, זה בקשה להנצל מגאוה.
וביותר פנימיות, זה גם לא בקשה אלא זה הוכחה מיניה וביה להשי"ת שיש בכוחו של משה לכפר העונות של ישראל. שהרי התורה היא חכמתו יתברך, ובודאי מה שכתוב שם לא נתן להמחק. ואם כתוב שם שמשה רבנו ענו מכל האדם זה בהכרח כך, וא"כ בהכרח יש לו כח להתפלל על ישראל ולכפר עוונם.

עד אות ט' רבנו מדבר על וידוי דברים, ובאות ט רבנו משנה את את הוידוי דברים ל'מספר כל לבו' וכו'.
עד אות ט' רבנו מדבר על העלאת המלכות שהיא בחינת 'דבר' בתחילה להעלות אותה ממלכות דס"א, אח"כ להעלות אותה לשורשה באש. ואחר כל העליות והתיקונים עדין המלכות בסכנת נפילה עד שהצדיק יפריש לו דרך לפי שורש נשמתו בכח הוידוי שהתוודה לפניו וכמבואר בסוף אות ח.
וכעת רבנו מתחיל 'קומה חדשה' ומשנה את ההגדרה 'מספר כל לבו'...'אתה נכלל באין סוף'. שכאשר רוצים לעלות לשורש השורשים של המלכות בבחינת 'אין סוף', ששם אין 'שינויי התמונות' ואין ב' הנהגות של 'חסד ודין' דלית שמאלא תמן.
בכדי להכלל בבחינה זו, אתה צריך 'לספר כל לבך' לא להשאיר בלב דברים מוסתרים, כל הסתרה היא הגבלה, הסותרת את בחינת האין שעל ידה נכללים באין סוף. על כן צריך לעלות 'מוידוי דברים' שנכנס לגדר 'דברים' המוגדרים, ולהעלות 'לספר כל לבו' בלי שום מחיצה ועי"ז זוכים להכלל באין סוף. ועי"ז זוכים להשגה שכל מאורעותיו לטובתו.

@בעל-מוח חושבני שודאי שיש ענין בספור שמו ושבחו של הצדיק. והוא המגלה את ענותנותו וכמבואר במעשה ממלך עניו עיי"ש.
אך בתורה דידן לא מצאנו הכרח לדבר.
אא"כ נאמר שעצם זה שאדם בא לצדיק ומספר לו כל לבו. ובזה בעצם הוא אומר לצדיק, איני יודע את כחך הגדול, ועל כן אני בא אליך.
ועי"ז הצדיק שלא לוקח לעצמו את מעלותיו, וכששומע מעלותיו הוא שומע בזה שבחו של מקום, ועי"ז נכלל במקומו של עולם בחינת אסב"ה המחיה את הכל.
ועי"ז נעשה בחינת זרקא דאזדרקת לאתר דאתנטילת מתמן וכו'.

@בעל-מוח בדרך צחות - פרשת דרכים זה השורש של הד' יסודות ששם מתאחדים כל הדרכים ומשם הם יוצאים. וכאשר זוכה להשיב כל הד' יסודות למקום אחדותם בזה נצול מכולם. שמגלה אסב"ה בכל דרכיו. בכל דרכיך דעהו.