איפה המהלך הזה מופיע בתחילת התורה?
-
הרעיון עמוק יש כאלו שיאמרו שזה בדרך דרוש ורמז אך המתבונן בין יבין שזהו עומק דברי רבנו.
העברות שעוברות מעבר לעבר כלשון רבנו באות ו. זהו היציאה לאחורי הקדושה. הנתקנות ע"י וידוי דברים וכו'.
והכלל כלול במשפט הראשון של התורה 'שאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובותו' כוונת רבנו היא שאף העבירות הם לטובתו.
והם סוד הצרופים הרעים שהוו את בנין הס"א ונחרבים ומהווים את בנין מלכות דקדושה.(הנזכר בסוף אות ה וז"ל 'ועי"ז נתתקן בחינת מלכות, ונחרב הצרוף הרע' ודו"ק). -
@שפחה-על-הים - תודה רבה הארת את עיני הלומדים
נשמח שתבאר יותר באריכות איך זה מסתדר עם לשון רבינו בהלבשה
תודה רבה -
בכפרת משה בחטא העגל לא מצינו שעם ישראל יתוודה אדרבה משה יתוודה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה . אז מה בעצם זה שייך לתיקון של עם ישראל
ואולי הכיוון הוא שעם ישראל שחטאו נחשבים אחורי הקדושה ומשה יש לו שרץ בנחיריו -אולי בחינת לך רד מגדולתך אולי הבילבול בתפילתו - האם הוא עניו או לא, והתשובה שלו גרמה לעם ישראל להיות כסא לקדושה
זה עדיין בוסר אבל כיוון,כמובן אשמח שהחברים יפתחו את העניין -
הרעיון עמוק יש כאלו שיאמרו שזה בדרך דרוש ורמז אך המתבונן בין יבין שזהו עומק דברי רבנו.
העברות שעוברות מעבר לעבר כלשון רבנו באות ו. זהו היציאה לאחורי הקדושה. הנתקנות ע"י וידוי דברים וכו'.
והכלל כלול במשפט הראשון של התורה 'שאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובותו' כוונת רבנו היא שאף העבירות הם לטובתו.
והם סוד הצרופים הרעים שהוו את בנין הס"א ונחרבים ומהווים את בנין מלכות דקדושה.(הנזכר בסוף אות ה וז"ל 'ועי"ז נתתקן בחינת מלכות, ונחרב הצרוף הרע' ודו"ק).@נחום-בקר
ברשותך אחדד את דבריך, מרומז כאן העניין של "ירידה תכלית העלייה". מידת המלכות/ אלוקים היא דין (דינא דמלכותא) מובן שכשהיא נופלת היא נהפכת לדין קשה (נקמה, תמותת רשע רעה) אח"כ כשמעלים אותה בשלימות אזי היא בטילה לגמרי באי"ס עד שאפי' הדין שבהתחלה מתבטל.
ועניין זה מרומז כאמור ברבב"ח שאפי' הרחוקים נעשים כסא לקדושה וכמו שכתבת. -
בכפרת משה בחטא העגל לא מצינו שעם ישראל יתוודה אדרבה משה יתוודה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה . אז מה בעצם זה שייך לתיקון של עם ישראל
ואולי הכיוון הוא שעם ישראל שחטאו נחשבים אחורי הקדושה ומשה יש לו שרץ בנחיריו -אולי בחינת לך רד מגדולתך אולי הבילבול בתפילתו - האם הוא עניו או לא, והתשובה שלו גרמה לעם ישראל להיות כסא לקדושה
זה עדיין בוסר אבל כיוון,כמובן אשמח שהחברים יפתחו את הענייןואולי הכיוון הוא שעם ישראל שחטאו נחשבים אחורי הקדושה ומשה יש לו שרץ בנחיריו -אולי בחינת לך רד מגדולתך אולי הבילבול בתפילתו - האם הוא עניו או לא, והתשובה שלו גרמה לעם ישראל להיות כסא לקדושה
זה עדיין בוסר אבל כיוון,כמובן אשמח שהחברים יפתחו את הענייןראייה לדבריך שמרומז ברבב"ח שהבילבול בתפילה היא אצל משה, לשון רבינו שם הוא: "ולא היה יכול איש הישראלי הזה לעבד עבודתו תמה. מה עשה האיש הזה?... חוץ מזה שזה לשון מיותרת, מסתמא אפשר לדייק מכמה מקומות בתורה שמשה נקרא איש, ואיש חכם יכפרנה, והאיש משה עניו מאוד.
ההסבר בזה, שכמו בפרטיות כשיש פגם זה מתבטא בשבירת עצמותיו, דהיינו בנין הגוף רעוע, כך בכלליות כשיש אנשים שנפלו מאחורי הקדו' זה גורם למשה רבינו להתבלבל בתפילתו כי בנין המלכות הכללית לא שלימה. -
כִּי הַדְרָן וְאֶתְאַן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא וְקַחֲזִינֵן דָּהוּי מִנִּסְרָא מְגָרְמֵהוּ לְבִנְיָנָא הִנְּךָ מָחוֹזָא כִּי מֵאֲחוֹרֵי הַקְדָּשָׁה, שֶׁהֵם שְׁנֵים-עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁעַל-יָדָם נִתְתַּקֵּן מַלְכוּת הַנָּ"ל, וְאַחֲרֵיהֶם הוּא הַטְּמֵאָה. וְיֵשׁ בְּנֵי-אָדָם שֶׁיּוֹצְאִין מֵהַקְּדֵשָׁה, וְזֶה שֶׁסֵּפֶר הַתַּנָּא, שֶׁהֲדַר וְחָזַר לָעַיִן בְּאֵלּוּ שֶׁהֵם בָּתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, שֶׁהֵם אֲחוֹרֵי שְׁנֵים-עָשָׂר שְׁבָטִים דֵּקַדְשָׁה, שֶׁיּוֹצְאִין מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וַחֲזִינָן דַּהְווּ מְנַסְּרֵי מְגָרְמֵהוּ הִנּוֹ שֶׁעַל-יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים הַחֲקוּקִים עַל עַצְמוּתָם, וְהַחֲקִיקָה עוֹבֵר מֵעֵבֶר לֶעָבָר כִּנְסִירָה מַמָּשׁ. אֲבָל עַל-יְדֵי שֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הַנָּ"ל נִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה עַל-יְדֵי שֶׁרֶץ קָטָן שֶׁבִּנְחִירָיו, עַל-יְדֵי שֶׁהִרְגִּישׁ טְמֵאָה קְטַנָּה שֶׁמְּבַלְבֶּלֶת אוֹתוֹ, עַל-יְדֵי תְּשׁוּבָתוֹ גּוֹרֵם, שֶׁגַּם אֵלּוּ הָרְשָׁעִים נַעֲשׂוּ כִּסֵּא לְקַדְּשָׁהּ. וִיהָבֵי לְבִנְיָנָא הִנְּךָ מָחוֹזָא שֶׁעוֹזְרִים גַּם הֵם לְעוֹבְדֵי הַשֵּׁם, שֶׁיִּבְנוּ הִנְּךָ מָחוֹזָא הַנָּ"ל:
האם יש למישהו הסבר מניח את הדעת (לא רמזים ודרושים)
איפה יש את הקטע הזה בתחילת התורה
לא מצאנו שרבינו מדבר לפני זה על האנשים שהם מאחורי הקדושה וע"י הוידוי של האיש הישראלי שנתעורר בתשובה ע"י שרץ קטן בנחירו , הוא גורם שהם יהיו כסא לקדושה
תודה רבה@נחמן מחילה שאני יוצא מדרך הפשט. ואיני הולך לבאר. אלא לעורר המעיינים.
א. בקטע הזה רבנו מזכיר 'טומאה קטנה שמבלבלת אותו'. אומנם קודם לכן לשון רבנו 'שֶׁנִּתְעָרֵב שֶׁרֶץ, הַיְנוּ טֻמְאָה בִּתְפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ'. ובבאה"ל עמד על דוגמת התפלה וכו'.
תורה דידן על הפסוק אנכי ה' אלקיך וגו', ובאות ג מביא רבנו את הלאו 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' שהוא ענין ע"ז פגם התפלה. שפונה לאלהים אחרים. וכיון שלא יהיה לך זהו הזה לעומת זה של אנכי ה' אלקיך מבואר שהיא מצוות תפלה.
ב. תפלה היא בחינת יחוד קוב"ה ושכינתיה. 'אנכי הוי"ה אלהיך'.(עיין תורה מו תפלה בחינת זווג). נמצא שזלע"ז הוא 'תאות עריות ונאוף' המשוייך גם לחוטם בבחינת לא תנאף לא תהנה אף (עיין תורה לב תנינא/ ובתורה ב קמא מבואר שתפלה תלויה בטהרה בתקון תאות נאוף). וזהו שאמר רשב"י לתלמידיו כשראו נשים וכו' אל תפנו אל האלילים.
ג. ע"פ הקדמות הנ"ל נמצא 'טומאה קטנה' נקשרת סביב תאות נשים, שהיא הגשמת היחוד הרוחני העליון. ודבר זה נקשר לכמה דוגמאות שמביא רבנו בתורה דידן. א. וידוי של יהודה שהיה על מעשה תמר, ועי"ז הודה ראובן שבלבל יצועי אביו. והם יסדו את ענין התשובה (ראובן כדרש בחז"ל) ווידוי דברים (יהודה). ויהודה שעשה תשובה וכו' ויצא בת קול ואמרה 'ממני' יצאו הדברים. ובמעשה זה נתקנו 'ער ואנון' בזרח ופרץ' שמהם יצא משיח תקון התפלה ותקון הרע של העולם.
ב. במעשה העגל דחז"ל שהיה מחמת שהתאוו להתיר להם עריות. וזה טומאה קטנה שבלבלה אותם לעזוב את אנכי ה' אלקיך ולפנות לאלהים אחרים רח"ל. ואעפ"כ כשעשו תשובה והתפלל עליהם משה רבנו זכו ללוחות שניות שהתווסף בהם תורה שבע"פ. ופעל מרע"ה כמה טובות לישראל בתפלותיו על עוון העגל. ג. במעשה דר' עמרם חסידא שמביא רבנו. התעורר טומאה קטנה בעת 'עבודתו' של הפדיון שבויים וכו'. וכשעמד על זה ועשה תקון וידוי דברים לפני ת"ח בזה שהזעיק אותם לראות את כשלונו. זכה אח"כ להשביע את היצה"ר שיצא ממנו וסיים בו אנת אשא ואנא בישרא ואנא עדיפנא ממך. נמצא שדיקא בכח ההתעוררות של הטומאה זכה אח"כ להוציא ממנו את היצה"ר ואמר לו' ואנא עדיפנא מנך' שיתבאר שנהיית עדיף 'ממך' מחמת ההתגרות שלך. (ועיין תורה א, ב. שבישרא מרמז על כסא הכבוד. ואולי יש לקשר למבואר כאן מתקון כסא לקדושה) -
@נחמן מחילה שאני יוצא מדרך הפשט. ואיני הולך לבאר. אלא לעורר המעיינים.
א. בקטע הזה רבנו מזכיר 'טומאה קטנה שמבלבלת אותו'. אומנם קודם לכן לשון רבנו 'שֶׁנִּתְעָרֵב שֶׁרֶץ, הַיְנוּ טֻמְאָה בִּתְפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ'. ובבאה"ל עמד על דוגמת התפלה וכו'.
תורה דידן על הפסוק אנכי ה' אלקיך וגו', ובאות ג מביא רבנו את הלאו 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' שהוא ענין ע"ז פגם התפלה. שפונה לאלהים אחרים. וכיון שלא יהיה לך זהו הזה לעומת זה של אנכי ה' אלקיך מבואר שהיא מצוות תפלה.
ב. תפלה היא בחינת יחוד קוב"ה ושכינתיה. 'אנכי הוי"ה אלהיך'.(עיין תורה מו תפלה בחינת זווג). נמצא שזלע"ז הוא 'תאות עריות ונאוף' המשוייך גם לחוטם בבחינת לא תנאף לא תהנה אף (עיין תורה לב תנינא/ ובתורה ב קמא מבואר שתפלה תלויה בטהרה בתקון תאות נאוף). וזהו שאמר רשב"י לתלמידיו כשראו נשים וכו' אל תפנו אל האלילים.
ג. ע"פ הקדמות הנ"ל נמצא 'טומאה קטנה' נקשרת סביב תאות נשים, שהיא הגשמת היחוד הרוחני העליון. ודבר זה נקשר לכמה דוגמאות שמביא רבנו בתורה דידן. א. וידוי של יהודה שהיה על מעשה תמר, ועי"ז הודה ראובן שבלבל יצועי אביו. והם יסדו את ענין התשובה (ראובן כדרש בחז"ל) ווידוי דברים (יהודה). ויהודה שעשה תשובה וכו' ויצא בת קול ואמרה 'ממני' יצאו הדברים. ובמעשה זה נתקנו 'ער ואנון' בזרח ופרץ' שמהם יצא משיח תקון התפלה ותקון הרע של העולם.
ב. במעשה העגל דחז"ל שהיה מחמת שהתאוו להתיר להם עריות. וזה טומאה קטנה שבלבלה אותם לעזוב את אנכי ה' אלקיך ולפנות לאלהים אחרים רח"ל. ואעפ"כ כשעשו תשובה והתפלל עליהם משה רבנו זכו ללוחות שניות שהתווסף בהם תורה שבע"פ. ופעל מרע"ה כמה טובות לישראל בתפלותיו על עוון העגל. ג. במעשה דר' עמרם חסידא שמביא רבנו. התעורר טומאה קטנה בעת 'עבודתו' של הפדיון שבויים וכו'. וכשעמד על זה ועשה תקון וידוי דברים לפני ת"ח בזה שהזעיק אותם לראות את כשלונו. זכה אח"כ להשביע את היצה"ר שיצא ממנו וסיים בו אנת אשא ואנא בישרא ואנא עדיפנא ממך. נמצא שדיקא בכח ההתעוררות של הטומאה זכה אח"כ להוציא ממנו את היצה"ר ואמר לו' ואנא עדיפנא מנך' שיתבאר שנהיית עדיף 'ממך' מחמת ההתגרות שלך. (ועיין תורה א, ב. שבישרא מרמז על כסא הכבוד. ואולי יש לקשר למבואר כאן מתקון כסא לקדושה)@נחום-בקר נפלא!
ועפ"ז יש לבאר עוד מעניין ה"ירידה תכלית העליה" שהזכרתי לעיל.
1 ממעשה יהודה ותמר יצא דוד כפי שהזכרת, [ואגב עפ"ז מבואר עוד מדוע "יהודה הוא בחי' מלכות" שכן כמו ש"דוד בא ממואב" ולכן "ארץ מואב זה בחי' מלכות" כך גם דוד בא מיהודה, וכנ"ל]
2 דוד בא ממואב, ממעשה בנות לוט! [ואגב "מואב" ע"ש הסיפור עצמו, שבנה הגיע מאביה, ורש"י מציין כבר שציינה המעשה באופן לא צנוע, כמו חקקה את העבירה בשם העצם של בנה]
וראה זה פלא! הלשון שרבינו אומר לגבי ההתלהבות בתפילה: "וזה שאנו רואים, שלפעמים נתלהב אדם בתוך התפלה ואומר כמה תבות בהתלהבות גדול, זה בחמלת ה' עליו, שנפתח לו אור אין סוף והאיר לו".
הלשון הזה לקוח מפסוק אצל לוט בעת הפיכת סדום: "וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהֹוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר". (כמובן צריך עוד ביאור בזה, מה הקשר של זה דווקא לתפילה, אבל לשאר קשרי התורה זה פלאי פלאות!)
לפי כל זה ניתן לפרש שדוד עצמו הגיע מ"בתר.. ירחי שתא" -מחוץ לקדושה, ואדרבא זה עיקר תיקון המלכות.
ולפי"ז ניתן לומר בזהירות "שכל מאורעותיו לטובתו", גם המעשים הרעים לבסוף נהפכים לטוב, כלומר הרע בעצמו הוא רע אלא שגם הוא לטובה לבסוף. (אולי כתבו זאת לפני) -
@נחמן מחילה שאני יוצא מדרך הפשט. ואיני הולך לבאר. אלא לעורר המעיינים.
א. בקטע הזה רבנו מזכיר 'טומאה קטנה שמבלבלת אותו'. אומנם קודם לכן לשון רבנו 'שֶׁנִּתְעָרֵב שֶׁרֶץ, הַיְנוּ טֻמְאָה בִּתְפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ'. ובבאה"ל עמד על דוגמת התפלה וכו'.
תורה דידן על הפסוק אנכי ה' אלקיך וגו', ובאות ג מביא רבנו את הלאו 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' שהוא ענין ע"ז פגם התפלה. שפונה לאלהים אחרים. וכיון שלא יהיה לך זהו הזה לעומת זה של אנכי ה' אלקיך מבואר שהיא מצוות תפלה.
ב. תפלה היא בחינת יחוד קוב"ה ושכינתיה. 'אנכי הוי"ה אלהיך'.(עיין תורה מו תפלה בחינת זווג). נמצא שזלע"ז הוא 'תאות עריות ונאוף' המשוייך גם לחוטם בבחינת לא תנאף לא תהנה אף (עיין תורה לב תנינא/ ובתורה ב קמא מבואר שתפלה תלויה בטהרה בתקון תאות נאוף). וזהו שאמר רשב"י לתלמידיו כשראו נשים וכו' אל תפנו אל האלילים.
ג. ע"פ הקדמות הנ"ל נמצא 'טומאה קטנה' נקשרת סביב תאות נשים, שהיא הגשמת היחוד הרוחני העליון. ודבר זה נקשר לכמה דוגמאות שמביא רבנו בתורה דידן. א. וידוי של יהודה שהיה על מעשה תמר, ועי"ז הודה ראובן שבלבל יצועי אביו. והם יסדו את ענין התשובה (ראובן כדרש בחז"ל) ווידוי דברים (יהודה). ויהודה שעשה תשובה וכו' ויצא בת קול ואמרה 'ממני' יצאו הדברים. ובמעשה זה נתקנו 'ער ואנון' בזרח ופרץ' שמהם יצא משיח תקון התפלה ותקון הרע של העולם.
ב. במעשה העגל דחז"ל שהיה מחמת שהתאוו להתיר להם עריות. וזה טומאה קטנה שבלבלה אותם לעזוב את אנכי ה' אלקיך ולפנות לאלהים אחרים רח"ל. ואעפ"כ כשעשו תשובה והתפלל עליהם משה רבנו זכו ללוחות שניות שהתווסף בהם תורה שבע"פ. ופעל מרע"ה כמה טובות לישראל בתפלותיו על עוון העגל. ג. במעשה דר' עמרם חסידא שמביא רבנו. התעורר טומאה קטנה בעת 'עבודתו' של הפדיון שבויים וכו'. וכשעמד על זה ועשה תקון וידוי דברים לפני ת"ח בזה שהזעיק אותם לראות את כשלונו. זכה אח"כ להשביע את היצה"ר שיצא ממנו וסיים בו אנת אשא ואנא בישרא ואנא עדיפנא ממך. נמצא שדיקא בכח ההתעוררות של הטומאה זכה אח"כ להוציא ממנו את היצה"ר ואמר לו' ואנא עדיפנא מנך' שיתבאר שנהיית עדיף 'ממך' מחמת ההתגרות שלך. (ועיין תורה א, ב. שבישרא מרמז על כסא הכבוד. ואולי יש לקשר למבואר כאן מתקון כסא לקדושה) -
@נחום-בקר נפלא!
ועפ"ז יש לבאר עוד מעניין ה"ירידה תכלית העליה" שהזכרתי לעיל.
1 ממעשה יהודה ותמר יצא דוד כפי שהזכרת, [ואגב עפ"ז מבואר עוד מדוע "יהודה הוא בחי' מלכות" שכן כמו ש"דוד בא ממואב" ולכן "ארץ מואב זה בחי' מלכות" כך גם דוד בא מיהודה, וכנ"ל]
2 דוד בא ממואב, ממעשה בנות לוט! [ואגב "מואב" ע"ש הסיפור עצמו, שבנה הגיע מאביה, ורש"י מציין כבר שציינה המעשה באופן לא צנוע, כמו חקקה את העבירה בשם העצם של בנה]
וראה זה פלא! הלשון שרבינו אומר לגבי ההתלהבות בתפילה: "וזה שאנו רואים, שלפעמים נתלהב אדם בתוך התפלה ואומר כמה תבות בהתלהבות גדול, זה בחמלת ה' עליו, שנפתח לו אור אין סוף והאיר לו".
הלשון הזה לקוח מפסוק אצל לוט בעת הפיכת סדום: "וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהֹוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר". (כמובן צריך עוד ביאור בזה, מה הקשר של זה דווקא לתפילה, אבל לשאר קשרי התורה זה פלאי פלאות!)
לפי כל זה ניתן לפרש שדוד עצמו הגיע מ"בתר.. ירחי שתא" -מחוץ לקדושה, ואדרבא זה עיקר תיקון המלכות.
ולפי"ז ניתן לומר בזהירות "שכל מאורעותיו לטובתו", גם המעשים הרעים לבסוף נהפכים לטוב, כלומר הרע בעצמו הוא רע אלא שגם הוא לטובה לבסוף. (אולי כתבו זאת לפני)ולפי"ז ניתן לומר בזהירות "שכל מאורעותיו לטובתו", גם המעשים הרעים לבסוף נהפכים לטוב, כלומר הרע בעצמו הוא רע אלא שגם הוא לטובה לבסוף.
לגמרי!
זה מבואר גם בפשט התורה כי אלמלא השרץ הוא לא היה זוכה לביטול המוחלט.
כלומר דווקא הטומאה כביכול גרמה לכל התיקון ע"י הצדיק.
ובכך זה מתחבר גם לתחילת התורה על המלכות שנמצאת אצל העכו"ם, ובעצם העלאה שלה מלמטה נבנה הכסא לקדושה -
@נחום-בקר נפלא!
ועפ"ז יש לבאר עוד מעניין ה"ירידה תכלית העליה" שהזכרתי לעיל.
1 ממעשה יהודה ותמר יצא דוד כפי שהזכרת, [ואגב עפ"ז מבואר עוד מדוע "יהודה הוא בחי' מלכות" שכן כמו ש"דוד בא ממואב" ולכן "ארץ מואב זה בחי' מלכות" כך גם דוד בא מיהודה, וכנ"ל]
2 דוד בא ממואב, ממעשה בנות לוט! [ואגב "מואב" ע"ש הסיפור עצמו, שבנה הגיע מאביה, ורש"י מציין כבר שציינה המעשה באופן לא צנוע, כמו חקקה את העבירה בשם העצם של בנה]
וראה זה פלא! הלשון שרבינו אומר לגבי ההתלהבות בתפילה: "וזה שאנו רואים, שלפעמים נתלהב אדם בתוך התפלה ואומר כמה תבות בהתלהבות גדול, זה בחמלת ה' עליו, שנפתח לו אור אין סוף והאיר לו".
הלשון הזה לקוח מפסוק אצל לוט בעת הפיכת סדום: "וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהֹוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר". (כמובן צריך עוד ביאור בזה, מה הקשר של זה דווקא לתפילה, אבל לשאר קשרי התורה זה פלאי פלאות!)
לפי כל זה ניתן לפרש שדוד עצמו הגיע מ"בתר.. ירחי שתא" -מחוץ לקדושה, ואדרבא זה עיקר תיקון המלכות.
ולפי"ז ניתן לומר בזהירות "שכל מאורעותיו לטובתו", גם המעשים הרעים לבסוף נהפכים לטוב, כלומר הרע בעצמו הוא רע אלא שגם הוא לטובה לבסוף. (אולי כתבו זאת לפני)
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות