@נחום-בקר
הבאת ראיה מדברי רנ"צ, אבל זה מ"ש בסופו: (ואין דברנו אלו לגבי דרך הלימוד והעיון בספרי אדמו"ר אם לפרש מניה וביה או ממאמר אחד למשנהו ועיין בשיחות וסיפורים דף פח להגראב"נ ז"ל) עכ"ל ר' נתן צבי קעניג.

וכעת לגבי מה שכתבת:
יש לחלק כמובן בין לימוד הדרש לבין לימוד הפשט. אמנם גם אני חושב שאפשר גם בלימוד הפשט, להביא ממקו"א אם רואים את זה גם במיניה וביה, (והרבה פעמים רנ"ת כותב "כעין המבואר במקו"א", אע"פ שגם זה לא כ"כ ראיה, כי הוא קיבל מרבינו מדמה מבורר (עיין ביאוה"ל על תורה נ"ד אות ד'))
וגם כשמביאים ראיה ממקו"א, אח"כ עלינו לשאול "אז מה החידוש בתורה זו?"
כלומר כעת אנחנו צריכים במיניה וביה בלבד להבין את החידוש המיוחד שיש בנושא זה שלכאו' נמצא בעוד מקומות.

לגבי כלל י"ח, אצטט את מ"ש באשכול וידויניקעס:

"לענ"ד ההבנה הזאת שמחד רבינו הוא מלא ישן ומאידך הוא קנקן חדש זה בדיוק התשובה ללכאורה סתירה שיש בין כלל א' לכלל י"ח
והתשובה היא: כי אכן רבינו סמך על המעיין שידע מהנושאים הנודעים, ואעפ"כ עלינו למצוא לכך פירוש והבנה חדשה ומאירה "מיניה וביה" מתוך התורה עצמה!
דוגמא פשוטה: רבינו יודע וסומך עלינו שאנו יודעים מהי שבת ואעפ"כ יש לו הרבה מה לומר בנושא! ועדיין לעובדא ולמעשה נשאר הנקודה הפשוטה ש"צריך לשמור שבת."
העניין הזה נגזר גם מהכלל הי"א שרבינו לא סותר את הפשט הפשוט ודוק."

@ברוך-מאן ר"א מבאר שם ע"פ כלל השלישי מדוע רבינו תפס את הדוגמא של "הלאו שלא יהיה לך".
ואכן ביארו זאת במחוברים תמוז, שהדגש של הווידוי צריך להיות על השפלת המלכות וגרימת יניקה לאלהים אחרים הנה הקטע השייך לעניינינו

אבל לא הבנתי איך זה קשור למ"ש כאן.
חיפשתי מ"מ שבו מובן מר"א שיש 2 דרכים להגיע אל הידיעה שכל מאורעותיו לטובה. למדתי את כל הביאוה"ל ואולי פיספסתי משהו.

(אני בעצמי לא יודע מי אני

האם אפשר להשיג את הקבצים "מבועי הנחל"
בספרים או בצורה מקוונת ?

יותר מזה, אור הביהמ"ק הוא מאור הצדיק כמובן שם בתורה.
"וְזֶהוּ: בְּרֵאשִׁית ראשׁ בַּיִת, בְּחִינַת הַבַּעַל הַבַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם הַיְנוּ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא הַיּפִי וְהַפְּאֵר שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף, בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית מ"ב) : "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט הוּא הַמַּשְׁבִּיר" וְכוּ בְּחִינַת ראשׁ בַּיִת, בְּחִינַת בַּעַל הַבַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם כִּי עַל יָדוֹ קִיּוּם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְקִיּוּם הַבָּתִּים וְהַדִּירוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי שֶׁנִּתְגַּדֵּל הַשֵּׁם שֶׁל זֶה הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת ראשׁ בַּיִת עַל יְדֵי זֶה נִפְתָּחִין הָעֵינַיִם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל בְּרֵאשִׁית, הַיְנוּ ראשׁ בַּיִת, בְּחִינַת הַצַּדִּיק הַנַּ"ל שֶׁהוּא הַפְּאֵר שֶׁל הָעוֹלָם כַּנַּ"ל עַל יָדוֹ נִפְתָּחִין עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל."

עיין עוד בכלל התורה שם מעניין שבת וכו'
"כִּי הַמִּקְדָּשׁ הוּא גַם כֵּן בְּחִינַת עֵינַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל כ"ד) : "גְּאוֹן עֻזְּכֶם, מַחְמַד עֵינֵיכֶם" (עַיֵּן בָּבָא בַּתְרָא ד) וְשַׁבָּת הוּא בְּחִינַת הַגְּוָנִין הַמְּאִירִין בַּמִּקְדָּשׁ"
(ועפ"ז אולי יובן השיר: "שבת קדשינו, מחמד עינינו, מאיר עינינו, בזכות רבינו")

@נחום-בקר הסוד של הכסא הוא לדעת איך לסדרו, כך גם את הסיפור צריך לסדר. ר"א מציין שזהו מהכלל הזה.
רציתי לחדד את הדברים כדי שנבין ולכן כתבתי שיוצא בעצם שהסיפור עצמו הוא הכסא.

במעשה הנ"ל שמדובר בחילופים, אזי המעשה עצמו התחלף. ואילו בתורה אחרת השפה והמבנה שלה תהיה ע"פ העניינים שם.

דוגמא מובהקת: בתורה י"ב שרבינו מדבר על 'למדנים', אזי התורה בעצמה כתובה באופן למדני, יש כמה וכמה פעמים את הלשון "ואם יקשה לך"... ואכן רבינו אמר אז: "אמרתי א לומדישע תורה". כביכול אתה נהפך להיות למדן כשאתה לומד תורה שמדברת על למדנים! וזה מסביר לך את הלשונות המיוחדים שנאמרו בתורה ההיא.

הכלל בשתי מילים אומר: "האור והכלי מאוחדים!" כשאתה תופס את הכלי יש לך כבר את האור כי הכלי עצמו עשוי מהאור שבו (וכידוע בקבלה שהכלי נוצר מעצם האור, הלוא כן @נחום-בקר ? נדמה לי שראיתי פעם בליקו"ה את העניין הזה) וזה מה שמסופר שם במעשה מאורח שראה כלים שמצויירים בו הכלים והאותיות לעשיית אותם כלים (כעין "צבת בצבת עשויה")

הציווי "וקשרתם לאות על ידך" הוא בעצמו חלק מהתפילין! (אם חז"ל לא היו אומרים זאת, הייתי חושב שאת הפרשה שאותה צריך לקשור, צריכה להכתב ללא הפסוק הזה, שהרי פסוק זה הוא רק כעין "הוראות הפעלה". ולא, ה"הוראות הפעלה" הם חלק מהעניין עצמו!, סליחה על המשל החולין לדברים קדושים)

את עניין השמן אפשר לראות ברמז גם בהל' כלאי הכרם ב' (אות ה) :

"כִּי בְּחִינָה זוֹ שֶׁל בִּטּוּל הַנַּ"ל לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה וְלֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם נוֹטֵל, וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל הַנַּ"ל כִּי אִם כְּשֶׁמְּקַדְּשִׁין עַצְמוֹ תְּחִלָּה וּמְשַׁבְּרִין כָּל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת וְשָׁבִין בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּמִתְוַדִּין וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם אָז דַּיְקָא יְכוֹלִין לְהִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף וְגַם אָז אִי אֶפְשָׁר לְהִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי כִּי ה' יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ, עַל-כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַבִּטּוּל בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע עֲדַיִן בְּתַאֲוֹת גַּשְׁמִיּוֹת בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִזְכּוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל וַאֲפִלּוּ אִם יִתְנוֹצֵץ לוֹ לִפְעָמִים וְיִרְצֶה לַעֲלוֹת וּלְהִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף יוֹתֵר מֵהָרָאוּי לוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ יוּכַל לִפְגֹּם בָּזֶה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁזֶּה בְּחִינַת פֶּן יֶהֶרְסוּ לַעֲלוֹת אֶל ה' וַאֲפִלּוּ בְּצַדִּיקִים גְּדוֹלִים מָצִינוּ בְּאַרְבָּעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס שֶׁלֹּא יָצְאוּ בְּשָׁלוֹם כִּי אִם רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לַבִּטּוּל הַזֶּה לְפִי מַדְרֵגָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ רִבּוּי הָאוֹר חַס וְשָׁלוֹם, כִּי רִבּוּי הַשֶּׁמֶן גּוֹרֵם כִּבּוּי הַנֵּר"

בביאוה"ל (בד"ה גרבי) מבאר, שללא הגרבי /כלים א"א לקבל שמן /דעת, ואפ"ל שהמקור לדבריו זה הליקו"ה הנ"ל, שבעצם ללא זיכוך היסודות [שעיקרם הוא הענווה וביטול הישות, שזה בחי' 'תלת מאה' - לעשות עצמו 'מה' מתלת בחי' - חכם גיבור ועשיר (וכבר דנו באשכול אחר שזה מקביל לג' תיקונים בהתקרבות לצדיק)] לא יהיה את ה'גרבי' לקבל בהם את ה'משחא',
ואזי אדרבא "לא זכה משממו" והוא רק נופל יותר אל מתחת לדעת (והוא 'אינו יודע' באיזה דרך הוא מהלך, ובוודאי שאינו 'יודע' שכל מאורעותיו לטובה)

"ספרים נדירים" המייל:‏ ‪5377957@gmail.com‬‏
פעם השתמשתי בשירותיו ונשמר לי המייל.
בפורום לתורה הביאו גם מספר: 025377957

שמואל-גוטליב כן וכפי הבנתי אם מבינים איך זה עובד, אז זה כמו להזמין אינסטלטור לתקן את הצינור שנשבר

לתועלת הלומדים החשובים, נזכרתי שיש מאמר שר' אברהם גלינסקי שליט"א כתב על הכלל הזה, המאמר לא מוכן (בכדי להדפיסו עלי גליון ולהפיצם) אבל אפשר להבין הרבה ממה שכן הספיק לכתוב.
(הוא מחלק את הכלל לששה חלקים כדרכו שאוהב סדר, למשל החלק הראשון שכתבתי הוא חילק לג' חלקים. מה שרבינו פעל לפני אמירת התורה, תוך כדי ואחרי וכו')
כדאי מאוד לשבת על הדברים ולקרוא בעיון.
הרי הוא לפניכם:
כלל ד' כי תשא תשע''ח. אברהם גלינסקי pdf

@נחום-בקר כתב:

@חבר-אני את הנקודה שאת מחפש בענין השגת כל מאורעותיו לטובתו בב' דרכים. זה לא במ"מ שהבאתי מהביאור הליקוטים.
כי כל אלו המ"מ סובבים על ב' הדרכים של חו"ג המבוארים בתורה.
אומנם במה שביאר שענין החו"ג שניהם הוא לתקון המלכות. ובתיקונה אין יניקה לאלהים אחרים, ומתגלה בחינת 'אנכי הוי"ה אלקיך' עי"ז משיג האדם שכל מאורעותיו הם לטובתו.

יישר כח על כל המ"מ, אכן הארת את עיני שמובן מדברי ר"א שכיוון שתיקון המלכות הוא ע"י חו"ג, נמצא שמוכרח להיות ב' דרכים לתיקונה.

1. ע"י הגבורה שהוא מניעת השפעת המלכות לסט"א.
2. ע"י החסד שהוא - "במצות האמונה בדעת אנכי, נחשב האדם למשפיע את המלכות אל הקדושה [כי אין מלך בלא עם]."
   ועפ"ז מיושב איך נכנס בתורה העניין של חבילות של מצוות כי אכן יש עוד דרך והוא מצוות האמונה שהוא ה"אנוכי", וכמובן מדברי ר"א שם.

[כעת יש לברר את מה שר"א אומר בהמשך "ונראה מבואר, שעל זה נתנו לנו בדרך כלל, שני הדרכים, תורה, ותפלה", היכן לשייך כל דבר, האם תורה זה גבורה ("הלא כה דברי כאש") ותפילה זה חסד, א"כ זה לא כ"כ מסתדר עם ה"חבילות של מצוות" שלכאו' יותר שייכים ל'תורה',(ולעומת זה ווידוי מתחבר לכאו' יותר עם תפילה) והרי לעיל אמרנו ש'חבילות של מצוות' הוא החסד והשפעת המלכות אל הקדושה. ? ואולי ע"פ כלל ז' כל בחי' כלולה וכו', גם בתורה עצמה יש ב' בחינות]

@ברוך-מאן כתב:

@חבר-אני [שאיני יודע שמך...]
מנסה להעלות אפשרות נועזת:
אולי יש תמיד, בכל תורה, 2 תיקונים.

@רוחני כתב:

האמת שאני לא מונח בכלל הרביעי, אז לא כל כך הבנתי עד הסוף מה אמרת שרבינו בנה את התורה וכל העניין של ה'קודים' אולי צריך לדבר על זה באשכול ששייך לזה.

אכן כדאי שאפתח אשכול מיוחד לזה בל"נ, רק בקצרה ממש לעניינינו, בכלל ד' יש כמה וכמה חלקים, חלק א' מהם הוא ממש כלל עיוני "איך ללמוד את התורה הזאת", הכלל הזה אומר שחוץ מהח"י כללים, יש לכל תורה כמו קוד מיוחד, שאם תמצא את הקוד הזה, יהיה לך כלל חדש ספציפית לתורה זו, זה לוקח את ה"מיניה וביה" למקום אחר לגמרי! בתוך התורה הזאת רבינו ילמד אותך איך ללמוד אותה!

[ראיה לדבר: בחכמה ותבונה ר"א כותב על ה"מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו", ששם מסופר שהמבחן לבדוק מיהו הבן מלך האמיתי, זה שהיה צריך לסדר את הכסא, בסוף המעשה אומר רבינו כך: "פרוש המעשה הוא, כמו הכסא שעשה המלך כנ"ל שעקר החכמה שצריכין לדעת איך לסדר הדברים, כמו כן מי שבקי בספרים ולבו שלם, יוכל להבין הפרוש, אך צריכין לסדר הדברים היטב, כי פעם נקרא כך ופעם נקרא כך".
דהיינו המעשה עצמו היא הכסא, אם תרצה פירוש על המעשה תצטרך רק לסדר אותו כמו שהבן מלך סידר את הכסא שכן לא רק ש"הבן מלך התחלף" אלא כל המעשה "התחלף"!, ר"א מציין שם שזהו כלל ד']

דוגמא איך להשתמש בכלל הזה, בתורה ל' רבינו מביא את העניין ש"סיבבוהו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת" ומשמע שם לפי"ז שתורה ל' עצמה בנוייה כך שכביכול רבינו אמר בה הרבה הקדמות עד שהגיע למכוון!

כמובן צריך הרבה להרחיב בזה ובעזר"ה באשכול נפרד.

לעניינינו כיון שהמטרה של התורה הזאת, היא להגיע אל הדעת [לידע שכל מאורעותיו לטובה] המורכבת מחו"ג, אם כן יש בתורה זו יימצא ב' דרכים להגיע אל אותה מטרה, ולפי"ז נצטרך להבין גם איך ב' הדרכים מתחברים יחד. (שהרי הדעת היא אחדות של חו"ג)
ואע"פ שלפום ריהטא נראה שיש דרך א' - ווידוי וכו'. אבל לפי הנ"ל יוצא שרבינו רימז, שבכל זאת אם תעיין היטב, תראה שיש דרך נוספת המתחברת לאותה דרך.

אבל לא התכוונתי לומר שבכל תורה יהיה בהכרח ב' דרכים.

עד כאן כתבתי מבלי לראות את שאר השירשור. (התחלתי לכתוב אתמול והמשכתי כעת ובלי עין הרע הלומדים הוסיפו עוד ועוד..)

(וכעת ל @ברוך-מאן האם זהו שמך האמיתי? א"כ גם אני לא מכיר. אבל מה זה משנה כולנו אחים לאותה אמא - ה"ה רביה"ק!)

"וּכְמוֹ שֶׁאַחַר־כָּךְ הוֹדָה אֶסְתֵּר לְמָרְדְּכַי וְאָמְרָה (שָׁם ד, טז): וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מְגִלָּה טו.): 'שֶׁלֹּא כַּדָּת שֶׁל תּוֹרָה', כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי שֶׁעַל־פִּי דָּת שֶׁל תּוֹרָה בְּוַדַּאי אֵינִי רָאוּי לָבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו, כְּפִי מַה שֶּׁאֲנִי יוֹדֵעַ חַטֹּאתַי וַעֲוֹנוֹתַי, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן אָבֹא לְפָנָיו שֶׁלֹּא כַּדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי - הַיְנוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם אֵינוֹ לְרָצוֹן תְּפִלּוֹתַי וְהִתְבּוֹדְדוּתִי עַתָּה לְפָנָיו מֵרִבּוּי קִלְקוּלִי כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי - עַל־יְדֵי מַעֲשַׂי הָרָעִים, אָבָדְתִּי - וְיַעֲשֶׂה הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ עִמִּי מַה שֶּׁיִּרְצֶה, אֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְאֶצְעַק לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, אוּלַי יְרַחֵם."

(בכור בהמה טהורה ד, טז)

להבא אם אתה מחפש משהו יש ב'אתר רבינו' אפשרויות חיפוש לפי מילים.

אתר רבינו

@לב-העולם-אתה כדאי שתקראו את מה שכ' הרב כרמל, נראה לי שהדברים ברורים!
תשובה לשאלתך: כשאני מזמין טכנאי שיתקן משהו שהתקלקל, אני מזמין אותו כי אני לא יודע לעשות את זה, אבל אני מבין שזה הגיוני מה שהוא עושה. אנטיביוטיקה זה מוכח שזה הורג את החיידקים וכן על זה הדרך.
אבל אכן בדברים מסובכים, ובפרט שהרופא בעצמו מסתפק בהם, כותב שם הר' כרמל שזה לא פשוט.
שיהיה לכולנו בריאות ואריכות ימים מלאים בעבודת ה' אמן.

@יודע-נגן כתב:

ולא מסתפק רק בלדרוש ולהראות לנו מה שאנו צריכים להיות כשאר ספרים, אלא מבין את הקושי להגיע לזה ונותן את העצה לזה.

העצה לזה, חוץ מהעצות הכתובות בתוך התורה, היא התורה בעצמה!

חבר-אני כתב:

מבואר מדבריו שיש ב' שמות הוי"ה (בי"ג מידות של רחמים) ולפי"ז אפשר לומר כדבריך שגם שם הוי"ה הוא שורש האש והיינו השם הראשון, אבל השם השני שהוא שלים יתיר הוא הרחמים גדולים שבאי"ס (וזה מחמת שכל בחי' כלולה וכו')

כעת אני חושב כיוון אחר.
דנו כאן האם הוי"ה שהוא חסד, האם הוא שורש האש.
שלפי"ז מובנים דברי ר"א בעניין ג' עליות המלכות: אש, הוי"ה ואי"ס. כלומר הם נמצאים זה למעלה מזה.

אפ"ל עוד כיוון, שבמלכות עצמה יש ב' שינויים חסד ודין (וכדברי ר"א בד"ה שינויי התמונות. אמנם ר"א מציין בהמשך שיש בה את החיצוניות - דין, ויש את הפנימיות - חסד, משמע שכן יש מדריגות, אך עדיין מדובר במלכות עצמה.)

וכשהמלכות נופלת בין העכו"ם אזי מהדין הקדוש משלשל יסורים ומאורעות רעים ח"ו, ומהחסד משתלשל הרצונות והתאוות הרעים
וזה וזה צריך תיקון:

1. עליית המלכות לאש מתקנת את קלקול הדין [החיצוניות שבה]
2. עלייתה להוי"ה מתקנת את קלקול החסד [הפנימיות שבה]
   ואחרי שהמלכות מתוקנת, ואין ממנה יותר יניקה לסט"א, לא מצד הדין ולא מצד החסד, או אז היא יכולה לחזור לאתר דאיתנטילת מתמן ולהכלל באי"ס, שאזי נעשה חיבור גמור בין החסד והדין עד שכולו טוב!

בפירוש זה לא צריך לומר שההוי"ה הוא שורש הדין, אלא שהוא עומד מצידו. וכפי שר"א מביא ראיה מ"בה' אהלל דבר באלוקים אהלל דבר", שזה וזה בדבר המלכות. (ביאוה"ל אות ב')

שאלו כבר פעם בפורום האם @יאשע-הלברשטאם הוא בעל המעשה של 'א רעבישע מעשה'

עכ"פ נהנתי וכספתי מכל מילה.

@וועלן-וועלן כתב:

ברור שכיום הרופאים הרבה יותר זהירים ויודעים הרבה יותר דברים שפעם כלל לא העלו על דעתם שיש בהם בכלל בעיה, אולם דעת רבינו לאסור היא תמידית ונצחית, ורבינו ידע ב'רוח הקודש' שהיה לו במדריגה הכי גדולה את כל הדורות הלאה, וכשהוא ומוהרנ"ת דיברו נגד הרופאים, הם לקחו אחריות עצומה על דבריהם עם כל הסיכונים שמשתמעים מכך.

אבל לפי דברי הר' כרמל שהביאו כאן, מוהרנ"ת לא הלך לרופאים בגלל מידת הביטחון החזקה שהייתה לו, ולכן אפי' הרפואות שכ' בספה"מ הוא לא לקח.
ולדעת הר' כרמל, בדברים ברורים, אם לא ישתמש בהם, יכול אפי' להחשב כמאבד עצמו לדעת.

בוא נסכם כך:
זה ברור שלרופא שיניים לכו"ע מותר וצריך.
ומאידך לגשת לרפואה שהרופאים בעצמם חולקים בזה, זה וודאי לא מומלץ כלל! ויש לאסור!
השאלה היא ברפואות אחרות שכן ברורות ומובנות בהגיון, האם לדמות את זה לטיפול שיניים או לעניין השני.

חבר-אני כתב:

הוא השיג את אותו עניין שמלכתחילה חשב עליו. זה מסביר היטב את העניין של עושי דברו וכו' הנ"ל.

הנ"ל דומה לסיפור של מוהרנ"ת שהביא @אוצרבלום
שמוהרנ"ת בעצמו התחיל להתבודד בלילה בדרך יחידי.
ואח"כ רבינו אמר לו את אותו עניין עצמו - את תורה "הניעור בלילה", ואכן בחיי"מ מפורש שזה היה בבחי' עושי דברו וכו'

"מַאֲמָר "הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה" סִימָן נ"ב נֶאֱמַר בִּשְׁנַת תקס"ג בִּבְחִינַת "עוֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" (תהלים ק"ג). כִּי מוֹרֵנוּ הָרַב ר' נָתָן זַצַ"ל קִיֵּם עִנְיָן זֶה מִתְּחִלָּה מִדַעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ. וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם בָּא אֶל אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל, וְהוּא כִּוֵּן בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ הַנּוֹרָא וְהַנִּפְלָא מְאֹד וְגִלָּה לְפָנָיו הָעִנְיָן הַזֶּה..."

ר"א מציין (בכוכ"א שהביא @אוצרבלום) שגם רבינו קיים זאת קודם:

"וְכֵן בְּעִנְיָן זֶה, כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנִּתְהַוּוּ עַל יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה וְהַקִּיּוּם שֶׁל אַדְמוֹ"ר זַ"ל, (אֲשֶׁר הוּא בְּעַצְמוֹ עָשָׂה וְקִיֵּם כְּכָל הַנַּ"ל בְּכִפְלֵי כִפְלַיִם בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, עַד שֶׁזָּכָה לְהַהִתְבַּטְּלוּת וְהַדְּבֵקוּת בְּיִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו),

התוספת שר"א מוסיף על חיי"מ (חוץ מהפירוט של הסיפור) הוא, שמוהרנ"ת הגיע לביטול עד שרצה לרוץ בשווקים וכו', כי בעצם אמירת המאמר בפניו גרמה לו להתבטל בחיוב המציאות המובא שם בתורה.
וזה מפני שמוהרנ"ת כבר קיים זאת קודם.
(וכאן רואים את העניין של קיום העצות תוך כדי הלימוד)

@נחום-בקר כתב:

@חבר-אני ודאי שכך!
אך הארתי שבפועל תקון 'יסוד האש' הוא בתקון השני. ומסתבר שמה ש'יסוד האש' נמצא בתיקון השני. שיש שייכות ל'אש' הקדושה, גם בתיקון השני השייך לשם הוי"ה, וכמובן שכל זה בדרך אפשר.
ובאחד ההודעות הקודמות הבאתי שבפסוקי וזאת הברכה השייכים לתורה דידן. מוזכר שייכות האש לימין 'מימינו אש דת-למו'.

קראתי כמה פעמים את מ"ש, עד שנפל לי האסימון, אתה מתכוון שתיקון הגאוה שהוא מיסוד האש, התיקון שלו הוא ע"י צדקה לצדיק, שזהו חסד והוי"ה כנ"ל.
וזו אכן הערה ושאלה טובה, שהחסד מתקן את קלקול הדין?

אשאל עוד, שהרי לפי"ז תיקון התאוות שהוא מיסוד המים, הוא מקביל לחסד, (וכידוע תאוות הם אהבות נפולות) ותיקונו ע"י אבוקה של אור - אש - דין ?

אמנם כל בחי' כלולה מכל הבחי', - שזה מה שהכי קל לענות על כאלו קושיות, אבל נדמה שצריך למצוא לכך תשובה חזקה יותר, כי השאלה ממש זועקת!
התחלת לענות לעניין האש, מה עם המים?

?

@ברוך-מאן כתב:

זה רצון רבינו?!
בשביל זה רבינו מסר נפשו להציל את נשמותינו משאול, כדי שלא נלך לרופאים, לא נאכל בצל, לא נשתה קפה לפני התפילה, ועוד כמה זוטות [אני מרשה לכם לכעוס על המילה זוטות, תהנו..

"הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁהַכּל תָּלוּי בּוֹ לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר וּלְקַבֵּל דְּבָרָיו עַל כָּל אֲשֶׁר יאמַר כִּי הוּא זֶה, דָּבָר קָטן וְדָבָר גָּדוֹל וְלִבְלִי לִנְטוֹת חַס וְשָׁלוֹם, מִדְּבָרָיו יָמִין וּשְׂמאל"

אגב (לא קשור לנושא האשכול באופן ישיר) סיפר הרה"ח ר' בצלאל פרידמן שליט"א שפעם בימי בחרותו היה בשבת חנוכה יחד עם אנ"ש במירון, וכדרכם של בחורים, הם יצאו לעשן בחצר הציון.
עבר שם רלוי"צ בנדר זצ"ל ואמר להם: לאחר הפטירה שכנגיע לשמים, כמובן נבוא לבקש תיקון מרבינו, רבינו ישאל אותנו במה אנו חסידיו? אמנם את הדברים הגדולים שהוא ציווה עלינו, אולי נתחמק בטענה שמפני שהם היו קצת קשים עבורינו לא התמדנו בהם כ"כ, אבל מה נענה לגבי הדברים הקטנים?
(מדגיש שלא דייקתי, אבל זה כיוון הסיפור)