למעבר לתורה ד' לחצו כאן
השמן והנרות...
-
ברור שזה עוד מדרגה של תיקון!
למעשה אף אחד לא לייק לי על הרעיון שיש בתורה שני מדריגות של תיקון, כלל הצדיקים - ורבינו.
אבל אני לא מתרגש מזה, כי רבינו אומר שמי שלא מסכים איתי הוא טיפש...
איפה?
טיפש הוא מי שקם לספר תורה, ולא קם לפני ת"ח שהוא שורש התורה.
ראבר"נ מסביר שהת"ח הוא פנימיות התורה, ולכן הוא יותר חשוב מהס"ת.
אבל נשאלת השאלה, איפה ראבר"נ מצא בתורה שיש תורה - ופנימיות התורה?התשובה היא כנ"ל; יש שני סוגי דיבורי התורה, המצוות הם סוג אחד, ווידוי דברים זה הדיבור העמוק יותר.
אז התיקון של כל הצדיקים שהולכים בנגלות התורה [בחינת ספר תורה], זה לחבר את העצמות ע"י מצוות.
והתיקון של ראש כל הצדיקים הוא לעשות וידוי דברים, ואז מתבטלת מציאות הגשמיות לגמרי.
ומי שחושב שהמצוות יותר חשובות מוידוי דברים, ולא מבין שהוידוי דברים יותר חשוב מהמצוות, הוא טיפש, וכנ"ל.
נ.ב. ולפי"ז מתורצת הקושיא שהרבה הקשו למה רבינו לא מזכיר את ענין שבירת העצמות וחיבורם, החל מאות ח' והלאה, ודוק.
@ברוך-מאן זה שאני טיפש אני יודע, ואגלה לך יותר שאני 'רבן של משוגעים'.
אך לעניננו. 'פנימיות התורה' הוא 'הדעת' כמבואר בביאור הליקוטים.
ומה שמצוות וידוי דברים היא יותר גבוה. דבר זה אינו מוכרח כלל ועיקר. אלא ש'מספר כל לבו' דיקא, היא הגורמת לבוא לענווה שלמה, ועי"ז נכלל באין ואזי זוכה לעלות לבחינת 'דעת' (אחר הירידה מהרצוא, כמבואר באות ט). אך וידוי דברים כשלעצמו הוא מצוה ככל מצוות התורה.
נ.ב. גם הענין של 'צדיק וצדיק הדורות' לא הגבתי בלייק לא מחמת שאיני מסכים איתך. אדרבה אני מסכים ומסכים. אלא שדבר זה כבר ניגון באשכול אחר בארוכה, ושם כתבתי את דעתי כדעתך בענין. על כן לא חזרתי על הדברים כאן. -
@חבר-אני את הנקודה שאת מחפש בענין השגת כל מאורעותיו לטובתו בב' דרכים. זה לא במ"מ שהבאתי מהביאור הליקוטים.
כי כל אלו המ"מ סובבים על ב' הדרכים של חו"ג המבוארים בתורה.
אומנם במה שביאר שענין החו"ג שניהם הוא לתקון המלכות. ובתיקונה אין יניקה לאלהים אחרים, ומתגלה בחינת 'אנכי הוי"ה אלקיך' עי"ז משיג האדם שכל מאורעותיו הם לטובתו.יישר כח על כל המ"מ, אכן הארת את עיני שמובן מדברי ר"א שכיוון שתיקון המלכות הוא ע"י חו"ג, נמצא שמוכרח להיות ב' דרכים לתיקונה.
- ע"י הגבורה שהוא מניעת השפעת המלכות לסט"א.
- ע"י החסד שהוא - "במצות האמונה בדעת אנכי, נחשב האדם למשפיע את המלכות אל הקדושה [כי אין מלך בלא עם]."
ועפ"ז מיושב איך נכנס בתורה העניין של חבילות של מצוות כי אכן יש עוד דרך והוא מצוות האמונה שהוא ה"אנוכי", וכמובן מדברי ר"א שם.
[כעת יש לברר את מה שר"א אומר בהמשך "ונראה מבואר, שעל זה נתנו לנו בדרך כלל, שני הדרכים, תורה, ותפלה", היכן לשייך כל דבר, האם תורה זה גבורה ("הלא כה דברי כאש") ותפילה זה חסד, א"כ זה לא כ"כ מסתדר עם ה"חבילות של מצוות" שלכאו' יותר שייכים ל'תורה',(ולעומת זה ווידוי מתחבר לכאו' יותר עם תפילה) והרי לעיל אמרנו ש'חבילות של מצוות' הוא החסד והשפעת המלכות אל הקדושה. ? ואולי ע"פ כלל ז' כל בחי' כלולה וכו', גם בתורה עצמה יש ב' בחינות]
@חבר-אני [שאיני יודע שמך...]
מנסה להעלות אפשרות נועזת:
אולי יש תמיד, בכל תורה, 2 תיקונים.האמת שאני לא מונח בכלל הרביעי, אז לא כל כך הבנתי עד הסוף מה אמרת שרבינו בנה את התורה וכל העניין של ה'קודים' אולי צריך לדבר על זה באשכול ששייך לזה.
אכן כדאי שאפתח אשכול מיוחד לזה בל"נ, רק בקצרה ממש לעניינינו, בכלל ד' יש כמה וכמה חלקים, חלק א' מהם הוא ממש כלל עיוני "איך ללמוד את התורה הזאת", הכלל הזה אומר שחוץ מהח"י כללים, יש לכל תורה כמו קוד מיוחד, שאם תמצא את הקוד הזה, יהיה לך כלל חדש ספציפית לתורה זו, זה לוקח את ה"מיניה וביה" למקום אחר לגמרי! בתוך התורה הזאת רבינו ילמד אותך איך ללמוד אותה!
[ראיה לדבר: בחכמה ותבונה ר"א כותב על ה"מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו", ששם מסופר שהמבחן לבדוק מיהו הבן מלך האמיתי, זה שהיה צריך לסדר את הכסא, בסוף המעשה אומר רבינו כך: "פרוש המעשה הוא, כמו הכסא שעשה המלך כנ"ל שעקר החכמה שצריכין לדעת איך לסדר הדברים, כמו כן מי שבקי בספרים ולבו שלם, יוכל להבין הפרוש, אך צריכין לסדר הדברים היטב, כי פעם נקרא כך ופעם נקרא כך".
דהיינו המעשה עצמו היא הכסא, אם תרצה פירוש על המעשה תצטרך רק לסדר אותו כמו שהבן מלך סידר את הכסא שכן לא רק ש"הבן מלך התחלף" אלא כל המעשה "התחלף"!, ר"א מציין שם שזהו כלל ד']דוגמא איך להשתמש בכלל הזה, בתורה ל' רבינו מביא את העניין ש"סיבבוהו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת" ומשמע שם לפי"ז שתורה ל' עצמה בנוייה כך שכביכול רבינו אמר בה הרבה הקדמות עד שהגיע למכוון!
כמובן צריך הרבה להרחיב בזה ובעזר"ה באשכול נפרד.
לעניינינו כיון שהמטרה של התורה הזאת, היא להגיע אל הדעת [לידע שכל מאורעותיו לטובה] המורכבת מחו"ג, אם כן יש בתורה זו יימצא ב' דרכים להגיע אל אותה מטרה, ולפי"ז נצטרך להבין גם איך ב' הדרכים מתחברים יחד. (שהרי הדעת היא אחדות של חו"ג)
ואע"פ שלפום ריהטא נראה שיש דרך א' - ווידוי וכו'. אבל לפי הנ"ל יוצא שרבינו רימז, שבכל זאת אם תעיין היטב, תראה שיש דרך נוספת המתחברת לאותה דרך.אבל לא התכוונתי לומר שבכל תורה יהיה בהכרח ב' דרכים.
עד כאן כתבתי מבלי לראות את שאר השירשור. (התחלתי לכתוב אתמול והמשכתי כעת ובלי עין הרע הלומדים הוסיפו עוד ועוד..)
(וכעת ל @ברוך-מאן האם זהו שמך האמיתי? א"כ גם אני לא מכיר. אבל מה זה משנה כולנו אחים לאותה אמא - ה"ה רביה"ק!)
[כעת יש לברר את מה שר"א אומר בהמשך "ונראה מבואר, שעל זה נתנו לנו בדרך כלל, שני הדרכים, תורה, ותפלה", היכן לשייך כל דבר, האם תורה זה גבורה ("הלא כה דברי כאש") ותפילה זה חסד, א"כ זה לא כ"כ מסתדר עם ה"חבילות של מצוות" שלכאו' יותר שייכים ל'תורה',(ולעומת זה ווידוי מתחבר לכאו' יותר עם תפילה) והרי לעיל אמרנו ש'חבילות של מצוות' הוא החסד והשפעת המלכות אל הקדושה. ? ואולי ע"פ כלל ז' כל בחי' כלולה וכו', גם בתורה עצמה יש ב' בחינות]
בפשטות תפלה - וידוי. הם בחינת חסד, כי על ידם אתה נכלל באין סוף בבחינת 'רצוא' שהיא מקבילה לבחינת 'חסד'. (וכל תפילה מתחילה 'ברצונות' שהם בחינת 'מלכות' בחינת 'גבורה' אך הוא בא להתבטלות להשי"ת ע"י התפלה ונכלל בבחינת חסד).
והתורה היא בחינת 'שוב' שמשה עלה לשמים והוריד את התורה לארץ דיקא. והתורה ומצוותיה, הם 'כלים' לקבל בהם את אור אין סוף מהשי"ת כמבואר בלקו"ה גביית יתומים שהביא 'רוחני' בתחלת האשכול. ועל כן אע"פ שבכללות היא בחינת 'גבורה - אש' אעפ"כ בתוכה מאיר אור אין סוף שהוא 'חסד'. והוא כעין שכתבת שכל בחינה כלולה מב' הבחינות.=| -
@לב-העולם-אתה בתורה שלנו יש ג' מדרגות כמבואר בביאור הליקוטים. ושורש המלכות באש אין הכוונה לאין סוף, אלא זוהי הדרגה האמצעית (לפי הסבר אחד, יש כאלו שיחלקו ויאמרו שזה המדרגה הראשונה) עכ"פ אין סוף זה השורש של ב' המדרגות יחד של חו"ג. שהם הוי"ה בחינת שורש אש של התורה. ושל המלכות.
נ.ב. אם תאשר לי אני אסביר את מקור הדברים בכתבי האריז"ל.
אך גם בלי המקור. הדברים מוכרחים בקשרי התורה כפי שביאר הביאור הליקוטים להדיא. -
@אוצרבלום אכן, אך צריך להבין בדבריו מהי המדרגה השניה שהיא בחינת הוי"ה האם היא גם שייכת לשורש האש.
-
@נחום-בקר אני הבנתי שהמדריגה הראשונה היא (סעיף ב') העלאת המלכות מהגלות מבין העכו"ם, שאז ע"א שלהם נקרא בשם 'אלהים', וכשמעלין אותה אזי "מלך כל הארץ" הוא הנקרא 'אלקים', והיא בחי' העלאת המלכות לשרשה שהוא אש, כי 'אלקים' הוא סוד הגבורה והאש, והיא (סעיף ה') החרבת הצירופים הרעים ובניין העצמות וכו', ואח"כ (סעיף ג' ד') העלאת 'אלקים' ל'הוי"ה', ה' ושמו אחד, כלומר כללות המלכות במידת החסד, ולענ"ד זה מפורש בדברי ראבר"נ.
אשמח להבין את כוונתך -
@לב-העולם-אתה בתורה שלנו יש ג' מדרגות כמבואר בביאור הליקוטים. ושורש המלכות באש אין הכוונה לאין סוף, אלא זוהי הדרגה האמצעית (לפי הסבר אחד, יש כאלו שיחלקו ויאמרו שזה המדרגה הראשונה) עכ"פ אין סוף זה השורש של ב' המדרגות יחד של חו"ג. שהם הוי"ה בחינת שורש אש של התורה. ושל המלכות.
נ.ב. אם תאשר לי אני אסביר את מקור הדברים בכתבי האריז"ל.
אך גם בלי המקור. הדברים מוכרחים בקשרי התורה כפי שביאר הביאור הליקוטים להדיא. -
@נחום-בקר אני הבנתי שהמדריגה הראשונה היא (סעיף ב') העלאת המלכות מהגלות מבין העכו"ם, שאז ע"א שלהם נקרא בשם 'אלהים', וכשמעלין אותה אזי "מלך כל הארץ" הוא הנקרא 'אלקים', והיא בחי' העלאת המלכות לשרשה שהוא אש, כי 'אלקים' הוא סוד הגבורה והאש, והיא (סעיף ה') החרבת הצירופים הרעים ובניין העצמות וכו', ואח"כ (סעיף ג' ד') העלאת 'אלקים' ל'הוי"ה', ה' ושמו אחד, כלומר כללות המלכות במידת החסד, ולענ"ד זה מפורש בדברי ראבר"נ.
אשמח להבין את כוונתך@אוצרבלום כדבריך מבאר הביאור הליקוטים. וביאר שהאש היא עדין בבחינת דינא דמלכותא שצריך לסבול יסורים מצד אש הקדושה. והמדרגה השניה היא שם הוי"ה ששם המהלך הוא רחמים.
אך יתכן שגם שם הוי"ה שהוא 'רחמים' למעשה הוא השורש לבנין המלכות מצד הגבורות של האש, וכפי זה גם האש נמשך בשורשו מצד שם הוי"ה, אלא שזה מה שמשפיע ההוי"ה לאלהים לצורך בנין המלכות בגבורתיה שהם אש דקדושה. (ועל כן הבאתי צד שבבחינה זו שם הוי"ה גם נחשב לשורש האש דקדושה, ורבנו בתורה הביא הפסוק הלא כה דברי כאש. אך ע"פ הכלל שצריך לראות את כללות הפרשה צריכים לראות בתורה דידן את כל הפסוקים שבתחלת וזאת הברכה ששם נכתב פעם יחידה בתורה שמשה נקרא 'איש האלהים' ושם הפסוק שרבנו מביא בתורה 'וזאת ליהודה' ובסוף הפרשה קברו של משה מול בית פעור. ובפסוקים שם כתוב על התורה 'מימינו אש דת למו' וממילא מבואר שיש בחינה שהאש נמשכת ג"כ 'מימינו'). -
@לב-העולם-אתה ביאור הליקוטים אות ד וז"ל.
ולפי הנ"ל נראה לבאר, שגם בדבר המדות הנ"ל, נחשב מדת הדין והגבורה [אשר בשם אלקים] לחיצוניות כביכול, כנגד שם ה' במדת הרחמים, שהוא היותר פנימי, ונקרא שם העצם, כנודע. והעולה על שניהם, הוא [שם ה' השני] מדת הדעת, שעל ידו לבד, עולים ונכללים באין סוף יתברך, ששם לא ידע, ולמעלה מכל דעת וחכמה. ושם נהפך לגמרי מדת הדין, לאיכות מדת הרחמים, ונתאחד בו.
ולפי זה יש לבאר עוד, שמחמת זה גם הדעת שמקבל משם, מוכרח שיהיה באחדות הרחמים והדין והוא אתערותא דלתתא שבו, לקבל את הרשימו מעצם האחדות שבאין סוף בעצמו, ובמשכן הרשימו שבתוכה, תקרא גם הוא על שמו, אין ושלים יתיר הנ"ל: -
@לב-העולם-אתה ביאור הליקוטים אות ד וז"ל.
ולפי הנ"ל נראה לבאר, שגם בדבר המדות הנ"ל, נחשב מדת הדין והגבורה [אשר בשם אלקים] לחיצוניות כביכול, כנגד שם ה' במדת הרחמים, שהוא היותר פנימי, ונקרא שם העצם, כנודע. והעולה על שניהם, הוא [שם ה' השני] מדת הדעת, שעל ידו לבד, עולים ונכללים באין סוף יתברך, ששם לא ידע, ולמעלה מכל דעת וחכמה. ושם נהפך לגמרי מדת הדין, לאיכות מדת הרחמים, ונתאחד בו.
ולפי זה יש לבאר עוד, שמחמת זה גם הדעת שמקבל משם, מוכרח שיהיה באחדות הרחמים והדין והוא אתערותא דלתתא שבו, לקבל את הרשימו מעצם האחדות שבאין סוף בעצמו, ובמשכן הרשימו שבתוכה, תקרא גם הוא על שמו, אין ושלים יתיר הנ"ל:ועיי"ש עוד באותיות יג-יד-טו.
-
@לב-העולם-אתה ביאור הליקוטים אות ד וז"ל.
ולפי הנ"ל נראה לבאר, שגם בדבר המדות הנ"ל, נחשב מדת הדין והגבורה [אשר בשם אלקים] לחיצוניות כביכול, כנגד שם ה' במדת הרחמים, שהוא היותר פנימי, ונקרא שם העצם, כנודע. והעולה על שניהם, הוא [שם ה' השני] מדת הדעת, שעל ידו לבד, עולים ונכללים באין סוף יתברך, ששם לא ידע, ולמעלה מכל דעת וחכמה. ושם נהפך לגמרי מדת הדין, לאיכות מדת הרחמים, ונתאחד בו.
ולפי זה יש לבאר עוד, שמחמת זה גם הדעת שמקבל משם, מוכרח שיהיה באחדות הרחמים והדין והוא אתערותא דלתתא שבו, לקבל את הרשימו מעצם האחדות שבאין סוף בעצמו, ובמשכן הרשימו שבתוכה, תקרא גם הוא על שמו, אין ושלים יתיר הנ"ל:והעולה על שניהם, הוא [שם ה' השני] מדת הדעת, שעל ידו לבד, עולים ונכללים באין סוף יתברך
מבואר מדבריו שיש ב' שמות הוי"ה (בי"ג מידות של רחמים) ולפי"ז אפשר לומר כדבריך שגם שם הוי"ה הוא שורש האש והיינו השם הראשון, אבל השם השני שהוא שלים יתיר הוא הרחמים גדולים שבאי"ס (וזה מחמת שכל בחי' כלולה וכו')
-
ואני מפחד מ @לב-העולם-אתה ...
יש לך למה
אבל נשאלת השאלה, איפה ראבר"נ מצא בתורה שיש תורה - ופנימיות התורה?
יש לזה מקור ברור.
רבינו אומר שהתורה היא האש שמשם המלכות (- "הלא כה דברי כאש" כמוב"פ), היינו שהתורה היא שורש המלכות - אין סוף.
ומאידך אומר רבינו (באות ט') שהאותיות של הצירופים (- של התורה. כמבואר באות ה') הם מלכות - רצונות - סוף...אלא מאי שמוכח שיש שני רבדים בתורה. יש את האותיות. הגילוי של התורה. שזה מלכות וכו', ויש את פנימיות התורה שהיא שורש המלכות וכל היישות שזה הת"ח שהוא עיקר התורה בחי' אין סוף.
אלא מאי שמוכח שיש שני רבדים בתורה
כבודו הוא מרן בעל ה"מיניה וביה"
אבל כבודו שכח איך זה עובד...
כלומר, כאשר יש לי קושיא בתורה האם התורה היא המלכות או שורש המלכות, אני "לא יכול" לתרץ שזה נגלות התורה ופנימיות התורה - כי זה לא כתוב בתורה ד'.
אני יכול לתרץ רק דרך רעיונות שכתובים בתורה עצמה!
או לחילופין, לעמול ולהביא ראיה איפה יש בתורה שלנו נגלות ופנימיות התורה.
אמנם @נחום-בקר הביא ראיה לפנימיות התורה שזה ה"דעת".
אבל עדיין קשה, איפה מצאנו בתורה נגלות התורה שאינן פנימיות?!נ.ב. ובלי קשר לתורה, הרב הצדיק הגאון @נחום-בקר כותב שהוא "רבן של רשעים".
ובכן,
לפני למעלה מעשור, השתתפתי בהלווייה של אחד מהצדיקים הנסתרים שבדורינו, שהוא היה תלמיד של הרב בקר.
לא אשכח את הרגעים המרטיטים בהר המנוחות, במוצאי שבת קודש.
היינו שם בקושי מנין, וע"פ צוואת הצדיק המנוח שרנו שירי מלווה מלכה.
החברים ניגנו בחלילים ובגיטרות, והרב בקר התנשא בקולו הנעים "אדיר איום ונורא".
זה היה מחזה שכמוהו לא ראיתי מעולם.
ואם כך, הרב בקר "רבן של צדיקים".
נכון?! -
@לב-העולם-אתה
זה לא באמת מחלוקת, זה ענין דק שנוגע כמעט בכל תורה.
ואני ינסה להסביר בקיצור במשפט אחד:האם ה'הפי אנד' של התורה זה וידוי דברים שמביא ביטול לצדיק, כיסופים לה' וכו'.
או שה'הפי אנד' זה שתזכה לקיים מצוות?כמובן, שכל ברסלבע'ר יגיד שזה הולך ביחד - אבל תמיד נשארת השאלה מה הנקודה העיקרית, ומה הנקודה הנלווית לה.
מובן?
-
אלא מאי שמוכח שיש שני רבדים בתורה
כבודו הוא מרן בעל ה"מיניה וביה"
אבל כבודו שכח איך זה עובד...
כלומר, כאשר יש לי קושיא בתורה האם התורה היא המלכות או שורש המלכות, אני "לא יכול" לתרץ שזה נגלות התורה ופנימיות התורה - כי זה לא כתוב בתורה ד'.
אני יכול לתרץ רק דרך רעיונות שכתובים בתורה עצמה!
או לחילופין, לעמול ולהביא ראיה איפה יש בתורה שלנו נגלות ופנימיות התורה.
אמנם @נחום-בקר הביא ראיה לפנימיות התורה שזה ה"דעת".
אבל עדיין קשה, איפה מצאנו בתורה נגלות התורה שאינן פנימיות?!נ.ב. ובלי קשר לתורה, הרב הצדיק הגאון @נחום-בקר כותב שהוא "רבן של רשעים".
ובכן,
לפני למעלה מעשור, השתתפתי בהלווייה של אחד מהצדיקים הנסתרים שבדורינו, שהוא היה תלמיד של הרב בקר.
לא אשכח את הרגעים המרטיטים בהר המנוחות, במוצאי שבת קודש.
היינו שם בקושי מנין, וע"פ צוואת הצדיק המנוח שרנו שירי מלווה מלכה.
החברים ניגנו בחלילים ובגיטרות, והרב בקר התנשא בקולו הנעים "אדיר איום ונורא".
זה היה מחזה שכמוהו לא ראיתי מעולם.
ואם כך, הרב בקר "רבן של צדיקים".
נכון?!@ברוך-מאן לא אמרתי שאני רבן של רשעים, כי לזה צריכים להיות צדיקים גדולים. אלא רבן של 'משוגעים' שזה האמת.
-
אלא מאי שמוכח שיש שני רבדים בתורה
כבודו הוא מרן בעל ה"מיניה וביה"
אבל כבודו שכח איך זה עובד...
כלומר, כאשר יש לי קושיא בתורה האם התורה היא המלכות או שורש המלכות, אני "לא יכול" לתרץ שזה נגלות התורה ופנימיות התורה - כי זה לא כתוב בתורה ד'.
אני יכול לתרץ רק דרך רעיונות שכתובים בתורה עצמה!
או לחילופין, לעמול ולהביא ראיה איפה יש בתורה שלנו נגלות ופנימיות התורה.
אמנם @נחום-בקר הביא ראיה לפנימיות התורה שזה ה"דעת".
אבל עדיין קשה, איפה מצאנו בתורה נגלות התורה שאינן פנימיות?!נ.ב. ובלי קשר לתורה, הרב הצדיק הגאון @נחום-בקר כותב שהוא "רבן של רשעים".
ובכן,
לפני למעלה מעשור, השתתפתי בהלווייה של אחד מהצדיקים הנסתרים שבדורינו, שהוא היה תלמיד של הרב בקר.
לא אשכח את הרגעים המרטיטים בהר המנוחות, במוצאי שבת קודש.
היינו שם בקושי מנין, וע"פ צוואת הצדיק המנוח שרנו שירי מלווה מלכה.
החברים ניגנו בחלילים ובגיטרות, והרב בקר התנשא בקולו הנעים "אדיר איום ונורא".
זה היה מחזה שכמוהו לא ראיתי מעולם.
ואם כך, הרב בקר "רבן של צדיקים".
נכון?!@ברוך-מאן המקור הוא בביאור הליקוטים שודאי לקח זאת מניה וביה.
והוא מלשון רבנו באות ו - וְזֶה בְּחִינַת הַחְזָרַת הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ, כִּי שֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת הוּא אֵשׁ...וְעִקַּר הַתּוֹרָה הֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים וכו'. וביאר ביאור הליקוטים ע"פ צרופי אותיות ג- ו-ט. ששורש המלכות שהיא נגלות התורה היא פנימיות התורה שהיא הדעת. -
והעולה על שניהם, הוא [שם ה' השני] מדת הדעת, שעל ידו לבד, עולים ונכללים באין סוף יתברך
מבואר מדבריו שיש ב' שמות הוי"ה (בי"ג מידות של רחמים) ולפי"ז אפשר לומר כדבריך שגם שם הוי"ה הוא שורש האש והיינו השם הראשון, אבל השם השני שהוא שלים יתיר הוא הרחמים גדולים שבאי"ס (וזה מחמת שכל בחי' כלולה וכו')
חבר-אני כתב:
מבואר מדבריו שיש ב' שמות הוי"ה (בי"ג מידות של רחמים) ולפי"ז אפשר לומר כדבריך שגם שם הוי"ה הוא שורש האש והיינו השם הראשון, אבל השם השני שהוא שלים יתיר הוא הרחמים גדולים שבאי"ס (וזה מחמת שכל בחי' כלולה וכו')
כעת אני חושב כיוון אחר.
דנו כאן האם הוי"ה שהוא חסד, האם הוא שורש האש.
שלפי"ז מובנים דברי ר"א בעניין ג' עליות המלכות: אש, הוי"ה ואי"ס. כלומר הם נמצאים זה למעלה מזה.אפ"ל עוד כיוון, שבמלכות עצמה יש ב' שינויים חסד ודין (וכדברי ר"א בד"ה שינויי התמונות. אמנם ר"א מציין בהמשך שיש בה את החיצוניות - דין, ויש את הפנימיות - חסד, משמע שכן יש מדריגות, אך עדיין מדובר במלכות עצמה.)
וכשהמלכות נופלת בין העכו"ם אזי מהדין הקדוש משלשל יסורים ומאורעות רעים ח"ו, ומהחסד משתלשל הרצונות והתאוות הרעים
וזה וזה צריך תיקון:- עליית המלכות לאש מתקנת את קלקול הדין [החיצוניות שבה]
- עלייתה להוי"ה מתקנת את קלקול החסד [הפנימיות שבה]
ואחרי שהמלכות מתוקנת, ואין ממנה יותר יניקה לסט"א, לא מצד הדין ולא מצד החסד, או אז היא יכולה לחזור לאתר דאיתנטילת מתמן ולהכלל באי"ס, שאזי נעשה חיבור גמור בין החסד והדין עד שכולו טוב!
בפירוש זה לא צריך לומר שההוי"ה הוא שורש הדין, אלא שהוא עומד מצידו. וכפי שר"א מביא ראיה מ"בה' אהלל דבר באלוקים אהלל דבר", שזה וזה בדבר המלכות. (ביאוה"ל אות ב')
-
חבר-אני כתב:
מבואר מדבריו שיש ב' שמות הוי"ה (בי"ג מידות של רחמים) ולפי"ז אפשר לומר כדבריך שגם שם הוי"ה הוא שורש האש והיינו השם הראשון, אבל השם השני שהוא שלים יתיר הוא הרחמים גדולים שבאי"ס (וזה מחמת שכל בחי' כלולה וכו')
כעת אני חושב כיוון אחר.
דנו כאן האם הוי"ה שהוא חסד, האם הוא שורש האש.
שלפי"ז מובנים דברי ר"א בעניין ג' עליות המלכות: אש, הוי"ה ואי"ס. כלומר הם נמצאים זה למעלה מזה.אפ"ל עוד כיוון, שבמלכות עצמה יש ב' שינויים חסד ודין (וכדברי ר"א בד"ה שינויי התמונות. אמנם ר"א מציין בהמשך שיש בה את החיצוניות - דין, ויש את הפנימיות - חסד, משמע שכן יש מדריגות, אך עדיין מדובר במלכות עצמה.)
וכשהמלכות נופלת בין העכו"ם אזי מהדין הקדוש משלשל יסורים ומאורעות רעים ח"ו, ומהחסד משתלשל הרצונות והתאוות הרעים
וזה וזה צריך תיקון:- עליית המלכות לאש מתקנת את קלקול הדין [החיצוניות שבה]
- עלייתה להוי"ה מתקנת את קלקול החסד [הפנימיות שבה]
ואחרי שהמלכות מתוקנת, ואין ממנה יותר יניקה לסט"א, לא מצד הדין ולא מצד החסד, או אז היא יכולה לחזור לאתר דאיתנטילת מתמן ולהכלל באי"ס, שאזי נעשה חיבור גמור בין החסד והדין עד שכולו טוב!
בפירוש זה לא צריך לומר שההוי"ה הוא שורש הדין, אלא שהוא עומד מצידו. וכפי שר"א מביא ראיה מ"בה' אהלל דבר באלוקים אהלל דבר", שזה וזה בדבר המלכות. (ביאוה"ל אות ב')
@חבר-אני אציין רעיון כמדומני שהביאור הליקוטים מרמז לזה ואולי יותר ממרמז.
שהתקון הראשון הוא באבוקה של אור. ובעליה השניה מתקנים בפועל את יסוד האש. ודו"ק. -
@חבר-אני אציין רעיון כמדומני שהביאור הליקוטים מרמז לזה ואולי יותר ממרמז.
שהתקון הראשון הוא באבוקה של אור. ובעליה השניה מתקנים בפועל את יסוד האש. ודו"ק.@נחום-בקר להבנתי אבוקה של אור זהו כנגד האש וזהו העלייה הראשונה של המלכות, ואח"כ יש את התיקון השני שהוא כנגד החסד (=צדקה)
וז"ל ר"א:- "כי בסימן ו', ובתחלת אות ז', ידבר אודות ההמתקה הראשונה לשכך חמת המלך ומדת דינו, כאשר יבא וירד באש הטומאה, עד שזה לעומת זה, נהפך שם מדת הדין ושם אלקים, ליתן יניקה וכח לההיפך חס ושלום. ועל זה מוכרח בתחלה, להעלותו ולהעבירו [להיות על כל פנים] באש הדין והגבורה דקדושה הנ"ל.
- וגם לזה מצורף דבריו בסימן ג' הנ"ל, להעלות ולהשיב זה השם אלקים להשם הויה, מדת הרחמים והחסד. להעלות ולהשיב זה השם אלקים להשם הויה, מדת הרחמים והחסד.
- עד שיתייחדו ויעלו שניהם באמצעות הדעת, שנתהווה על ידי זה לשם ה' ומדת הרחמים רבים שבאין סוף בעצמו, כאשר מבאר ומפרט בזה בסימן ט' הנ"ל:" (אות יד)
מעניין שהוא מציין "המתקה ראשונה" ואח"כ אינו אומר "המתקה שנייה ושלישית", ומשמע קצת כדברי לעיל, שתיקון החו"ג הם שני תיקונים במדת המלכות העומדים זה בצד זה, ואח"כ שניהם מתחברים ע"י הביטול לאי"ס, וכדבריו בסוף: "עד שיתייחדו ויעלו שניהם באמצעות הדעת"
ומיד באות הבא מבאר איך זה קשור לג' התיקונים בהתקרבות לצדיק:
"בהעלאתו הנ"ל מדבריו הקדושים, לשלשה קדושות המלכות. מבאר יותר בהכרח השלשה תיקונים בהתקרבות נפשות המלכות לבחינת משה, הנחשב כנגדם במדריגת האין ואין סוף כנ"ל.
ובצירוף ענין התפלה [הנ"ל בדיבור המתחיל בנחיריו זה בחינת תפלתן] המוכרחת לזה התיקון, יש לבאר, שהן הן השלשה תפלות שמחויב האדם בכל יום.
תפלה הראשונה, היא באישון לילה ואפילה המוב"פ, שיזדמן בה האבוקה, באש התלמיד חכם והתורה, שבמדת הדין והגבורה, בשם אלקים דקדושה, והיא עליה הראשונה אשר תעלה מלכות הירח [כלליות הנפשות] מגלותא וירידתה אשר ירדה תחלה לתכלית ההיפך, כנ"ל באות הקודם.
תפלה השניה, היא להעלותה משם למדת החסד והצדקה לתלמיד חכם, כאשר יבקע כשחר אור החמה המאירה מעצמה, בעצם שם ה', שהוא במדת הרחמים והחסד המוכרח להמלכות כנ"ל.
תפלה השלישית, היא להעלותה לעיקר הדעת, [אשר ביחוד השני מדות הנ"ל תתוסף ותהיה גם למדה בפני עצמה], אשר בזה הדעת, רצים ועולים ללא ידע"...את המ"מ אתה בוודאי מכיר ולתועלת הלומדים הבאתי.
-
@נחום-בקר להבנתי אבוקה של אור זהו כנגד האש וזהו העלייה הראשונה של המלכות, ואח"כ יש את התיקון השני שהוא כנגד החסד (=צדקה)
וז"ל ר"א:- "כי בסימן ו', ובתחלת אות ז', ידבר אודות ההמתקה הראשונה לשכך חמת המלך ומדת דינו, כאשר יבא וירד באש הטומאה, עד שזה לעומת זה, נהפך שם מדת הדין ושם אלקים, ליתן יניקה וכח לההיפך חס ושלום. ועל זה מוכרח בתחלה, להעלותו ולהעבירו [להיות על כל פנים] באש הדין והגבורה דקדושה הנ"ל.
- וגם לזה מצורף דבריו בסימן ג' הנ"ל, להעלות ולהשיב זה השם אלקים להשם הויה, מדת הרחמים והחסד. להעלות ולהשיב זה השם אלקים להשם הויה, מדת הרחמים והחסד.
- עד שיתייחדו ויעלו שניהם באמצעות הדעת, שנתהווה על ידי זה לשם ה' ומדת הרחמים רבים שבאין סוף בעצמו, כאשר מבאר ומפרט בזה בסימן ט' הנ"ל:" (אות יד)
מעניין שהוא מציין "המתקה ראשונה" ואח"כ אינו אומר "המתקה שנייה ושלישית", ומשמע קצת כדברי לעיל, שתיקון החו"ג הם שני תיקונים במדת המלכות העומדים זה בצד זה, ואח"כ שניהם מתחברים ע"י הביטול לאי"ס, וכדבריו בסוף: "עד שיתייחדו ויעלו שניהם באמצעות הדעת"
ומיד באות הבא מבאר איך זה קשור לג' התיקונים בהתקרבות לצדיק:
"בהעלאתו הנ"ל מדבריו הקדושים, לשלשה קדושות המלכות. מבאר יותר בהכרח השלשה תיקונים בהתקרבות נפשות המלכות לבחינת משה, הנחשב כנגדם במדריגת האין ואין סוף כנ"ל.
ובצירוף ענין התפלה [הנ"ל בדיבור המתחיל בנחיריו זה בחינת תפלתן] המוכרחת לזה התיקון, יש לבאר, שהן הן השלשה תפלות שמחויב האדם בכל יום.
תפלה הראשונה, היא באישון לילה ואפילה המוב"פ, שיזדמן בה האבוקה, באש התלמיד חכם והתורה, שבמדת הדין והגבורה, בשם אלקים דקדושה, והיא עליה הראשונה אשר תעלה מלכות הירח [כלליות הנפשות] מגלותא וירידתה אשר ירדה תחלה לתכלית ההיפך, כנ"ל באות הקודם.
תפלה השניה, היא להעלותה משם למדת החסד והצדקה לתלמיד חכם, כאשר יבקע כשחר אור החמה המאירה מעצמה, בעצם שם ה', שהוא במדת הרחמים והחסד המוכרח להמלכות כנ"ל.
תפלה השלישית, היא להעלותה לעיקר הדעת, [אשר ביחוד השני מדות הנ"ל תתוסף ותהיה גם למדה בפני עצמה], אשר בזה הדעת, רצים ועולים ללא ידע"...את המ"מ אתה בוודאי מכיר ולתועלת הלומדים הבאתי.
@חבר-אני ודאי שכך!
אך הארתי שבפועל תקון 'יסוד האש' הוא בתקון השני. ומסתבר שמה ש'יסוד האש' נמצא בתיקון השני. שיש שייכות ל'אש' הקדושה, גם בתיקון השני השייך לשם הוי"ה, וכמובן שכל זה בדרך אפשר.
ובאחד ההודעות הקודמות הבאתי שבפסוקי וזאת הברכה השייכים לתורה דידן. מוזכר שייכות האש לימין 'מימינו אש דת-למו'. -
@לב-העולם-אתה ביאור הליקוטים אות ד וז"ל.
ולפי הנ"ל נראה לבאר, שגם בדבר המדות הנ"ל, נחשב מדת הדין והגבורה [אשר בשם אלקים] לחיצוניות כביכול, כנגד שם ה' במדת הרחמים, שהוא היותר פנימי, ונקרא שם העצם, כנודע. והעולה על שניהם, הוא [שם ה' השני] מדת הדעת, שעל ידו לבד, עולים ונכללים באין סוף יתברך, ששם לא ידע, ולמעלה מכל דעת וחכמה. ושם נהפך לגמרי מדת הדין, לאיכות מדת הרחמים, ונתאחד בו.
ולפי זה יש לבאר עוד, שמחמת זה גם הדעת שמקבל משם, מוכרח שיהיה באחדות הרחמים והדין והוא אתערותא דלתתא שבו, לקבל את הרשימו מעצם האחדות שבאין סוף בעצמו, ובמשכן הרשימו שבתוכה, תקרא גם הוא על שמו, אין ושלים יתיר הנ"ל:והעולה על שניהם, הוא [שם ה' השני] מדת הדעת, שעל ידו לבד, עולים ונכללים באין סוף יתברך,
עדיין לא רואים שעליית המלכות היא לשלב אמצעי כהגדרתך. יתכן שכמו שהבנתי מחברינו @חבר-אני שהמלכות יש בה שני בחי' אלו , ובסוף בכל אופן זה עולה לא"ס. בכל אופן הבאתי ראיה מפורשת לעליית המלכות לא"ס מאות ט' שרבינו מדבר על עליית הדיבורים שזה מלכות לא"ס. זה כתוב שם במפורש שחור ע"ג לבן, ועליך החובה לבאר זאת.
כלומר, כאשר יש לי קושיא בתורה האם התורה היא המלכות או שורש המלכות, אני "לא יכול" לתרץ שזה נגלות התורה ופנימיות התורה - כי זה לא כתוב בתורה ד'.
זה כן כתוב בתורה ד'. כתוב במפורש שהתורה היא שורש המלכות וכתוב במפורש שצירופי התורה הם מלכות. ככה שכל מה שנותר לילעשות זה רק להבין איך שתי הדברים המפורשים להדיא מסתדרים. ולזה היטיתי אוזני להבדל שבין דברי רבינו על התורה לדבריו על האותיות
-
והעולה על שניהם, הוא [שם ה' השני] מדת הדעת, שעל ידו לבד, עולים ונכללים באין סוף יתברך,
עדיין לא רואים שעליית המלכות היא לשלב אמצעי כהגדרתך. יתכן שכמו שהבנתי מחברינו @חבר-אני שהמלכות יש בה שני בחי' אלו , ובסוף בכל אופן זה עולה לא"ס. בכל אופן הבאתי ראיה מפורשת לעליית המלכות לא"ס מאות ט' שרבינו מדבר על עליית הדיבורים שזה מלכות לא"ס. זה כתוב שם במפורש שחור ע"ג לבן, ועליך החובה לבאר זאת.
כלומר, כאשר יש לי קושיא בתורה האם התורה היא המלכות או שורש המלכות, אני "לא יכול" לתרץ שזה נגלות התורה ופנימיות התורה - כי זה לא כתוב בתורה ד'.
זה כן כתוב בתורה ד'. כתוב במפורש שהתורה היא שורש המלכות וכתוב במפורש שצירופי התורה הם מלכות. ככה שכל מה שנותר לילעשות זה רק להבין איך שתי הדברים המפורשים להדיא מסתדרים. ולזה היטיתי אוזני להבדל שבין דברי רבינו על התורה לדבריו על האותיות
@לב-העולם-אתה זה ברור שבשלב השלישי המלכות עולה לאין סוף כמבואר באות ט.
אך תורה דידן מיוסדת על הפסוק 'אנכי ה' אלקיך' וגו'. שהם ג' מדרגות אנכי בחינת הדעת שהיא אחדות החסדים והגבורות שהיא בחינת אין סוף דאות ט. ושם הוי"ה שהיא בחינת הרחמים, ושם אלהים שהוא בחינת הדין. ובביאור הליקוטים אות ד' שהעתקתי לך. מבואר שיש ג' עליות של המלכות א. לשורשה שבאש דקדושה בחינת גבורות וכו' כמבואר בדבריו. ב. לשם הוי"ה היינו יחוד שם 'הוי"ה אלהים' (ונזכר בלשון רבנו באות ג). ג. עליית שניהם לאסב"ה. שזהו תוכן דברי הביאור הליקוטים.
ואעתיק לך ביאור הליקוטים ששם נשמע כדבריך - שורש המלכות הוא אש וכו', התורה נקראת אש, שמשם המלכות. אין זה סותר להמבואר לעיל מדבריו הקדושים בסימן ג', ולקמן בסימן ט', שהדיבורים של התורה הם בעצם המלכות. כי בזה נתכוון על הדעת [והפנימיות] של התורה, והוא דעת התלמיד חכם האמיתי, בחינת משה, הנחשב לנגדנו כאין ואין סוף [כמבואר גם זה מדבריו הקדושים לקמן בסימן ט'], והוא כל השורש [של] (מ)דברי התורה שבנגלה:
וכן משמע באות ה - ועל כולם, מכנה וקורא בשם שורש [וראש] המלכות, לדעת משה ותורתו כנ"ל מהמוב"פ, שזה לבד עיקר הכלי המזוככת לקבלת הרשימו מהאין סוף, עד שנקרא על שמו אין [כמוב"פ בסוף סימן ט'].
אך באות יד חוזר ומבאר כפי שכתבתי לך ע"פ אות ד - וז"ל לפי הנ"ל יש לבאר אגב אורחא גם בהשתנות לשונותיו הקדושים בענין החזרת המלכות. כי בתחלת סי' ט' כתב בזה הלשון: זרקא, דאיזדריקת לאתר דאיתנטילת מתמן, שתחזיר את המלכות לאין סוף.
ובתחלת סימן ו' כתב בדברהחזרת המלכות לשרשה: כי שורש המלכות הוא אש.
*ובסימן ג' מבואר מלשונו הקדוש, שיש להעלות ולהשיב את המלכות לשם הויה.
וכל זה יתבאר, בהשתלשלות המדריגות הנ"ל, [ואין מוקדם ומאוחר בתורה] . כי בסימן ו', ובתחלת אות ז', ידבר אודות ההמתקה הראשונה לשכך חמת המלך ומדת דינו, כאשר יבא וירד באש הטומאה, עד שזה לעומת זה, נהפך שם מדת הדין ושם אלקים, ליתן יניקה וכח לההיפך חס ושלום. ועל זה מוכרח בתחלה, להעלותו ולהעבירו [להיות על כל פנים] באש הדין והגבורה דקדושה הנ"ל. וגם לזה מצורף דבריו בסימן ג' הנ"ל, להעלות ולהשיב זה השם אלקים להשם הויה, מדת הרחמים והחסד. עד שיתייחדו ויעלו שניהם באמצעות הדעת, שנתהווה על ידי זה לשם ה' ומדת הרחמים רבים שבאין סוף בעצמו, כאשר מבאר ומפרט בזה בסימן ט' הנ"ל:
וכן כותב באות טו (מעתיק חלק) - תפלה הראשונה, היא באישון לילה ואפילה המוב"פ, שיזדמן בה האבוקה, באש התלמיד חכם והתורה, שבמדת הדין והגבורה, בשם אלקים דקדושה, והיא עליה הראשונה אשר תעלה מלכות הירח [כלליות הנפשות] מגלותא וירידתה אשר ירדה תחלה לתכלית ההיפך, כנ"ל באות הקודם. תפלה השניה, היא להעלותה משם למדת החסד והצדקה לתלמיד חכם, כאשר יבקע כשחר אור החמה המאירה מעצמה, בעצם שם ה', שהוא במדת הרחמים והחסד המוכרח להמלכות כנ"ל. תפלה השלישית, היא להעלותה לעיקר הדעת, [אשר ביחוד השני מדות הנ"ל תתוסף ותהיה גם למדה בפני עצמה], אשר בזה הדעת, רצים ועולים ללא ידע, ולהראות לדעת בשובו משם, כי ה' הוא האלקים וכו' עיי"ש כל האות.
ועיי"ש אות יז - מענין ג' בחינות ענוה, שהם עצמם ענין ג' עליות המלכות כמובן.
ואני חוזר ואומר שאם תרשה לי אציין לך את מקור הדברים באריז"ל ותבין את דברי ראב"ן ביתר שאת וביתר עוז.
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות