למעבר לתורה ד' לחצו כאן
השמן והנרות...
-
@לב-העולם-אתה ביאור הליקוטים אות ד וז"ל.
ולפי הנ"ל נראה לבאר, שגם בדבר המדות הנ"ל, נחשב מדת הדין והגבורה [אשר בשם אלקים] לחיצוניות כביכול, כנגד שם ה' במדת הרחמים, שהוא היותר פנימי, ונקרא שם העצם, כנודע. והעולה על שניהם, הוא [שם ה' השני] מדת הדעת, שעל ידו לבד, עולים ונכללים באין סוף יתברך, ששם לא ידע, ולמעלה מכל דעת וחכמה. ושם נהפך לגמרי מדת הדין, לאיכות מדת הרחמים, ונתאחד בו.
ולפי זה יש לבאר עוד, שמחמת זה גם הדעת שמקבל משם, מוכרח שיהיה באחדות הרחמים והדין והוא אתערותא דלתתא שבו, לקבל את הרשימו מעצם האחדות שבאין סוף בעצמו, ובמשכן הרשימו שבתוכה, תקרא גם הוא על שמו, אין ושלים יתיר הנ"ל:והעולה על שניהם, הוא [שם ה' השני] מדת הדעת, שעל ידו לבד, עולים ונכללים באין סוף יתברך
מבואר מדבריו שיש ב' שמות הוי"ה (בי"ג מידות של רחמים) ולפי"ז אפשר לומר כדבריך שגם שם הוי"ה הוא שורש האש והיינו השם הראשון, אבל השם השני שהוא שלים יתיר הוא הרחמים גדולים שבאי"ס (וזה מחמת שכל בחי' כלולה וכו')
-
ואני מפחד מ @לב-העולם-אתה ...
יש לך למה
אבל נשאלת השאלה, איפה ראבר"נ מצא בתורה שיש תורה - ופנימיות התורה?
יש לזה מקור ברור.
רבינו אומר שהתורה היא האש שמשם המלכות (- "הלא כה דברי כאש" כמוב"פ), היינו שהתורה היא שורש המלכות - אין סוף.
ומאידך אומר רבינו (באות ט') שהאותיות של הצירופים (- של התורה. כמבואר באות ה') הם מלכות - רצונות - סוף...אלא מאי שמוכח שיש שני רבדים בתורה. יש את האותיות. הגילוי של התורה. שזה מלכות וכו', ויש את פנימיות התורה שהיא שורש המלכות וכל היישות שזה הת"ח שהוא עיקר התורה בחי' אין סוף.
אלא מאי שמוכח שיש שני רבדים בתורה
כבודו הוא מרן בעל ה"מיניה וביה"
אבל כבודו שכח איך זה עובד...
כלומר, כאשר יש לי קושיא בתורה האם התורה היא המלכות או שורש המלכות, אני "לא יכול" לתרץ שזה נגלות התורה ופנימיות התורה - כי זה לא כתוב בתורה ד'.
אני יכול לתרץ רק דרך רעיונות שכתובים בתורה עצמה!
או לחילופין, לעמול ולהביא ראיה איפה יש בתורה שלנו נגלות ופנימיות התורה.
אמנם @נחום-בקר הביא ראיה לפנימיות התורה שזה ה"דעת".
אבל עדיין קשה, איפה מצאנו בתורה נגלות התורה שאינן פנימיות?!נ.ב. ובלי קשר לתורה, הרב הצדיק הגאון @נחום-בקר כותב שהוא "רבן של רשעים".
ובכן,
לפני למעלה מעשור, השתתפתי בהלווייה של אחד מהצדיקים הנסתרים שבדורינו, שהוא היה תלמיד של הרב בקר.
לא אשכח את הרגעים המרטיטים בהר המנוחות, במוצאי שבת קודש.
היינו שם בקושי מנין, וע"פ צוואת הצדיק המנוח שרנו שירי מלווה מלכה.
החברים ניגנו בחלילים ובגיטרות, והרב בקר התנשא בקולו הנעים "אדיר איום ונורא".
זה היה מחזה שכמוהו לא ראיתי מעולם.
ואם כך, הרב בקר "רבן של צדיקים".
נכון?! -
@לב-העולם-אתה
זה לא באמת מחלוקת, זה ענין דק שנוגע כמעט בכל תורה.
ואני ינסה להסביר בקיצור במשפט אחד:האם ה'הפי אנד' של התורה זה וידוי דברים שמביא ביטול לצדיק, כיסופים לה' וכו'.
או שה'הפי אנד' זה שתזכה לקיים מצוות?כמובן, שכל ברסלבע'ר יגיד שזה הולך ביחד - אבל תמיד נשארת השאלה מה הנקודה העיקרית, ומה הנקודה הנלווית לה.
מובן?
-
אלא מאי שמוכח שיש שני רבדים בתורה
כבודו הוא מרן בעל ה"מיניה וביה"
אבל כבודו שכח איך זה עובד...
כלומר, כאשר יש לי קושיא בתורה האם התורה היא המלכות או שורש המלכות, אני "לא יכול" לתרץ שזה נגלות התורה ופנימיות התורה - כי זה לא כתוב בתורה ד'.
אני יכול לתרץ רק דרך רעיונות שכתובים בתורה עצמה!
או לחילופין, לעמול ולהביא ראיה איפה יש בתורה שלנו נגלות ופנימיות התורה.
אמנם @נחום-בקר הביא ראיה לפנימיות התורה שזה ה"דעת".
אבל עדיין קשה, איפה מצאנו בתורה נגלות התורה שאינן פנימיות?!נ.ב. ובלי קשר לתורה, הרב הצדיק הגאון @נחום-בקר כותב שהוא "רבן של רשעים".
ובכן,
לפני למעלה מעשור, השתתפתי בהלווייה של אחד מהצדיקים הנסתרים שבדורינו, שהוא היה תלמיד של הרב בקר.
לא אשכח את הרגעים המרטיטים בהר המנוחות, במוצאי שבת קודש.
היינו שם בקושי מנין, וע"פ צוואת הצדיק המנוח שרנו שירי מלווה מלכה.
החברים ניגנו בחלילים ובגיטרות, והרב בקר התנשא בקולו הנעים "אדיר איום ונורא".
זה היה מחזה שכמוהו לא ראיתי מעולם.
ואם כך, הרב בקר "רבן של צדיקים".
נכון?!@ברוך-מאן לא אמרתי שאני רבן של רשעים, כי לזה צריכים להיות צדיקים גדולים. אלא רבן של 'משוגעים' שזה האמת.
-
אלא מאי שמוכח שיש שני רבדים בתורה
כבודו הוא מרן בעל ה"מיניה וביה"
אבל כבודו שכח איך זה עובד...
כלומר, כאשר יש לי קושיא בתורה האם התורה היא המלכות או שורש המלכות, אני "לא יכול" לתרץ שזה נגלות התורה ופנימיות התורה - כי זה לא כתוב בתורה ד'.
אני יכול לתרץ רק דרך רעיונות שכתובים בתורה עצמה!
או לחילופין, לעמול ולהביא ראיה איפה יש בתורה שלנו נגלות ופנימיות התורה.
אמנם @נחום-בקר הביא ראיה לפנימיות התורה שזה ה"דעת".
אבל עדיין קשה, איפה מצאנו בתורה נגלות התורה שאינן פנימיות?!נ.ב. ובלי קשר לתורה, הרב הצדיק הגאון @נחום-בקר כותב שהוא "רבן של רשעים".
ובכן,
לפני למעלה מעשור, השתתפתי בהלווייה של אחד מהצדיקים הנסתרים שבדורינו, שהוא היה תלמיד של הרב בקר.
לא אשכח את הרגעים המרטיטים בהר המנוחות, במוצאי שבת קודש.
היינו שם בקושי מנין, וע"פ צוואת הצדיק המנוח שרנו שירי מלווה מלכה.
החברים ניגנו בחלילים ובגיטרות, והרב בקר התנשא בקולו הנעים "אדיר איום ונורא".
זה היה מחזה שכמוהו לא ראיתי מעולם.
ואם כך, הרב בקר "רבן של צדיקים".
נכון?!@ברוך-מאן המקור הוא בביאור הליקוטים שודאי לקח זאת מניה וביה.
והוא מלשון רבנו באות ו - וְזֶה בְּחִינַת הַחְזָרַת הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ, כִּי שֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת הוּא אֵשׁ...וְעִקַּר הַתּוֹרָה הֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים וכו'. וביאר ביאור הליקוטים ע"פ צרופי אותיות ג- ו-ט. ששורש המלכות שהיא נגלות התורה היא פנימיות התורה שהיא הדעת. -
והעולה על שניהם, הוא [שם ה' השני] מדת הדעת, שעל ידו לבד, עולים ונכללים באין סוף יתברך
מבואר מדבריו שיש ב' שמות הוי"ה (בי"ג מידות של רחמים) ולפי"ז אפשר לומר כדבריך שגם שם הוי"ה הוא שורש האש והיינו השם הראשון, אבל השם השני שהוא שלים יתיר הוא הרחמים גדולים שבאי"ס (וזה מחמת שכל בחי' כלולה וכו')
חבר-אני כתב:
מבואר מדבריו שיש ב' שמות הוי"ה (בי"ג מידות של רחמים) ולפי"ז אפשר לומר כדבריך שגם שם הוי"ה הוא שורש האש והיינו השם הראשון, אבל השם השני שהוא שלים יתיר הוא הרחמים גדולים שבאי"ס (וזה מחמת שכל בחי' כלולה וכו')
כעת אני חושב כיוון אחר.
דנו כאן האם הוי"ה שהוא חסד, האם הוא שורש האש.
שלפי"ז מובנים דברי ר"א בעניין ג' עליות המלכות: אש, הוי"ה ואי"ס. כלומר הם נמצאים זה למעלה מזה.אפ"ל עוד כיוון, שבמלכות עצמה יש ב' שינויים חסד ודין (וכדברי ר"א בד"ה שינויי התמונות. אמנם ר"א מציין בהמשך שיש בה את החיצוניות - דין, ויש את הפנימיות - חסד, משמע שכן יש מדריגות, אך עדיין מדובר במלכות עצמה.)
וכשהמלכות נופלת בין העכו"ם אזי מהדין הקדוש משלשל יסורים ומאורעות רעים ח"ו, ומהחסד משתלשל הרצונות והתאוות הרעים
וזה וזה צריך תיקון:- עליית המלכות לאש מתקנת את קלקול הדין [החיצוניות שבה]
- עלייתה להוי"ה מתקנת את קלקול החסד [הפנימיות שבה]
ואחרי שהמלכות מתוקנת, ואין ממנה יותר יניקה לסט"א, לא מצד הדין ולא מצד החסד, או אז היא יכולה לחזור לאתר דאיתנטילת מתמן ולהכלל באי"ס, שאזי נעשה חיבור גמור בין החסד והדין עד שכולו טוב!
בפירוש זה לא צריך לומר שההוי"ה הוא שורש הדין, אלא שהוא עומד מצידו. וכפי שר"א מביא ראיה מ"בה' אהלל דבר באלוקים אהלל דבר", שזה וזה בדבר המלכות. (ביאוה"ל אות ב')
-
חבר-אני כתב:
מבואר מדבריו שיש ב' שמות הוי"ה (בי"ג מידות של רחמים) ולפי"ז אפשר לומר כדבריך שגם שם הוי"ה הוא שורש האש והיינו השם הראשון, אבל השם השני שהוא שלים יתיר הוא הרחמים גדולים שבאי"ס (וזה מחמת שכל בחי' כלולה וכו')
כעת אני חושב כיוון אחר.
דנו כאן האם הוי"ה שהוא חסד, האם הוא שורש האש.
שלפי"ז מובנים דברי ר"א בעניין ג' עליות המלכות: אש, הוי"ה ואי"ס. כלומר הם נמצאים זה למעלה מזה.אפ"ל עוד כיוון, שבמלכות עצמה יש ב' שינויים חסד ודין (וכדברי ר"א בד"ה שינויי התמונות. אמנם ר"א מציין בהמשך שיש בה את החיצוניות - דין, ויש את הפנימיות - חסד, משמע שכן יש מדריגות, אך עדיין מדובר במלכות עצמה.)
וכשהמלכות נופלת בין העכו"ם אזי מהדין הקדוש משלשל יסורים ומאורעות רעים ח"ו, ומהחסד משתלשל הרצונות והתאוות הרעים
וזה וזה צריך תיקון:- עליית המלכות לאש מתקנת את קלקול הדין [החיצוניות שבה]
- עלייתה להוי"ה מתקנת את קלקול החסד [הפנימיות שבה]
ואחרי שהמלכות מתוקנת, ואין ממנה יותר יניקה לסט"א, לא מצד הדין ולא מצד החסד, או אז היא יכולה לחזור לאתר דאיתנטילת מתמן ולהכלל באי"ס, שאזי נעשה חיבור גמור בין החסד והדין עד שכולו טוב!
בפירוש זה לא צריך לומר שההוי"ה הוא שורש הדין, אלא שהוא עומד מצידו. וכפי שר"א מביא ראיה מ"בה' אהלל דבר באלוקים אהלל דבר", שזה וזה בדבר המלכות. (ביאוה"ל אות ב')
@חבר-אני אציין רעיון כמדומני שהביאור הליקוטים מרמז לזה ואולי יותר ממרמז.
שהתקון הראשון הוא באבוקה של אור. ובעליה השניה מתקנים בפועל את יסוד האש. ודו"ק. -
@חבר-אני אציין רעיון כמדומני שהביאור הליקוטים מרמז לזה ואולי יותר ממרמז.
שהתקון הראשון הוא באבוקה של אור. ובעליה השניה מתקנים בפועל את יסוד האש. ודו"ק.@נחום-בקר להבנתי אבוקה של אור זהו כנגד האש וזהו העלייה הראשונה של המלכות, ואח"כ יש את התיקון השני שהוא כנגד החסד (=צדקה)
וז"ל ר"א:- "כי בסימן ו', ובתחלת אות ז', ידבר אודות ההמתקה הראשונה לשכך חמת המלך ומדת דינו, כאשר יבא וירד באש הטומאה, עד שזה לעומת זה, נהפך שם מדת הדין ושם אלקים, ליתן יניקה וכח לההיפך חס ושלום. ועל זה מוכרח בתחלה, להעלותו ולהעבירו [להיות על כל פנים] באש הדין והגבורה דקדושה הנ"ל.
- וגם לזה מצורף דבריו בסימן ג' הנ"ל, להעלות ולהשיב זה השם אלקים להשם הויה, מדת הרחמים והחסד. להעלות ולהשיב זה השם אלקים להשם הויה, מדת הרחמים והחסד.
- עד שיתייחדו ויעלו שניהם באמצעות הדעת, שנתהווה על ידי זה לשם ה' ומדת הרחמים רבים שבאין סוף בעצמו, כאשר מבאר ומפרט בזה בסימן ט' הנ"ל:" (אות יד)
מעניין שהוא מציין "המתקה ראשונה" ואח"כ אינו אומר "המתקה שנייה ושלישית", ומשמע קצת כדברי לעיל, שתיקון החו"ג הם שני תיקונים במדת המלכות העומדים זה בצד זה, ואח"כ שניהם מתחברים ע"י הביטול לאי"ס, וכדבריו בסוף: "עד שיתייחדו ויעלו שניהם באמצעות הדעת"
ומיד באות הבא מבאר איך זה קשור לג' התיקונים בהתקרבות לצדיק:
"בהעלאתו הנ"ל מדבריו הקדושים, לשלשה קדושות המלכות. מבאר יותר בהכרח השלשה תיקונים בהתקרבות נפשות המלכות לבחינת משה, הנחשב כנגדם במדריגת האין ואין סוף כנ"ל.
ובצירוף ענין התפלה [הנ"ל בדיבור המתחיל בנחיריו זה בחינת תפלתן] המוכרחת לזה התיקון, יש לבאר, שהן הן השלשה תפלות שמחויב האדם בכל יום.
תפלה הראשונה, היא באישון לילה ואפילה המוב"פ, שיזדמן בה האבוקה, באש התלמיד חכם והתורה, שבמדת הדין והגבורה, בשם אלקים דקדושה, והיא עליה הראשונה אשר תעלה מלכות הירח [כלליות הנפשות] מגלותא וירידתה אשר ירדה תחלה לתכלית ההיפך, כנ"ל באות הקודם.
תפלה השניה, היא להעלותה משם למדת החסד והצדקה לתלמיד חכם, כאשר יבקע כשחר אור החמה המאירה מעצמה, בעצם שם ה', שהוא במדת הרחמים והחסד המוכרח להמלכות כנ"ל.
תפלה השלישית, היא להעלותה לעיקר הדעת, [אשר ביחוד השני מדות הנ"ל תתוסף ותהיה גם למדה בפני עצמה], אשר בזה הדעת, רצים ועולים ללא ידע"...את המ"מ אתה בוודאי מכיר ולתועלת הלומדים הבאתי.
-
@נחום-בקר להבנתי אבוקה של אור זהו כנגד האש וזהו העלייה הראשונה של המלכות, ואח"כ יש את התיקון השני שהוא כנגד החסד (=צדקה)
וז"ל ר"א:- "כי בסימן ו', ובתחלת אות ז', ידבר אודות ההמתקה הראשונה לשכך חמת המלך ומדת דינו, כאשר יבא וירד באש הטומאה, עד שזה לעומת זה, נהפך שם מדת הדין ושם אלקים, ליתן יניקה וכח לההיפך חס ושלום. ועל זה מוכרח בתחלה, להעלותו ולהעבירו [להיות על כל פנים] באש הדין והגבורה דקדושה הנ"ל.
- וגם לזה מצורף דבריו בסימן ג' הנ"ל, להעלות ולהשיב זה השם אלקים להשם הויה, מדת הרחמים והחסד. להעלות ולהשיב זה השם אלקים להשם הויה, מדת הרחמים והחסד.
- עד שיתייחדו ויעלו שניהם באמצעות הדעת, שנתהווה על ידי זה לשם ה' ומדת הרחמים רבים שבאין סוף בעצמו, כאשר מבאר ומפרט בזה בסימן ט' הנ"ל:" (אות יד)
מעניין שהוא מציין "המתקה ראשונה" ואח"כ אינו אומר "המתקה שנייה ושלישית", ומשמע קצת כדברי לעיל, שתיקון החו"ג הם שני תיקונים במדת המלכות העומדים זה בצד זה, ואח"כ שניהם מתחברים ע"י הביטול לאי"ס, וכדבריו בסוף: "עד שיתייחדו ויעלו שניהם באמצעות הדעת"
ומיד באות הבא מבאר איך זה קשור לג' התיקונים בהתקרבות לצדיק:
"בהעלאתו הנ"ל מדבריו הקדושים, לשלשה קדושות המלכות. מבאר יותר בהכרח השלשה תיקונים בהתקרבות נפשות המלכות לבחינת משה, הנחשב כנגדם במדריגת האין ואין סוף כנ"ל.
ובצירוף ענין התפלה [הנ"ל בדיבור המתחיל בנחיריו זה בחינת תפלתן] המוכרחת לזה התיקון, יש לבאר, שהן הן השלשה תפלות שמחויב האדם בכל יום.
תפלה הראשונה, היא באישון לילה ואפילה המוב"פ, שיזדמן בה האבוקה, באש התלמיד חכם והתורה, שבמדת הדין והגבורה, בשם אלקים דקדושה, והיא עליה הראשונה אשר תעלה מלכות הירח [כלליות הנפשות] מגלותא וירידתה אשר ירדה תחלה לתכלית ההיפך, כנ"ל באות הקודם.
תפלה השניה, היא להעלותה משם למדת החסד והצדקה לתלמיד חכם, כאשר יבקע כשחר אור החמה המאירה מעצמה, בעצם שם ה', שהוא במדת הרחמים והחסד המוכרח להמלכות כנ"ל.
תפלה השלישית, היא להעלותה לעיקר הדעת, [אשר ביחוד השני מדות הנ"ל תתוסף ותהיה גם למדה בפני עצמה], אשר בזה הדעת, רצים ועולים ללא ידע"...את המ"מ אתה בוודאי מכיר ולתועלת הלומדים הבאתי.
@חבר-אני ודאי שכך!
אך הארתי שבפועל תקון 'יסוד האש' הוא בתקון השני. ומסתבר שמה ש'יסוד האש' נמצא בתיקון השני. שיש שייכות ל'אש' הקדושה, גם בתיקון השני השייך לשם הוי"ה, וכמובן שכל זה בדרך אפשר.
ובאחד ההודעות הקודמות הבאתי שבפסוקי וזאת הברכה השייכים לתורה דידן. מוזכר שייכות האש לימין 'מימינו אש דת-למו'. -
@לב-העולם-אתה ביאור הליקוטים אות ד וז"ל.
ולפי הנ"ל נראה לבאר, שגם בדבר המדות הנ"ל, נחשב מדת הדין והגבורה [אשר בשם אלקים] לחיצוניות כביכול, כנגד שם ה' במדת הרחמים, שהוא היותר פנימי, ונקרא שם העצם, כנודע. והעולה על שניהם, הוא [שם ה' השני] מדת הדעת, שעל ידו לבד, עולים ונכללים באין סוף יתברך, ששם לא ידע, ולמעלה מכל דעת וחכמה. ושם נהפך לגמרי מדת הדין, לאיכות מדת הרחמים, ונתאחד בו.
ולפי זה יש לבאר עוד, שמחמת זה גם הדעת שמקבל משם, מוכרח שיהיה באחדות הרחמים והדין והוא אתערותא דלתתא שבו, לקבל את הרשימו מעצם האחדות שבאין סוף בעצמו, ובמשכן הרשימו שבתוכה, תקרא גם הוא על שמו, אין ושלים יתיר הנ"ל:והעולה על שניהם, הוא [שם ה' השני] מדת הדעת, שעל ידו לבד, עולים ונכללים באין סוף יתברך,
עדיין לא רואים שעליית המלכות היא לשלב אמצעי כהגדרתך. יתכן שכמו שהבנתי מחברינו @חבר-אני שהמלכות יש בה שני בחי' אלו , ובסוף בכל אופן זה עולה לא"ס. בכל אופן הבאתי ראיה מפורשת לעליית המלכות לא"ס מאות ט' שרבינו מדבר על עליית הדיבורים שזה מלכות לא"ס. זה כתוב שם במפורש שחור ע"ג לבן, ועליך החובה לבאר זאת.
כלומר, כאשר יש לי קושיא בתורה האם התורה היא המלכות או שורש המלכות, אני "לא יכול" לתרץ שזה נגלות התורה ופנימיות התורה - כי זה לא כתוב בתורה ד'.
זה כן כתוב בתורה ד'. כתוב במפורש שהתורה היא שורש המלכות וכתוב במפורש שצירופי התורה הם מלכות. ככה שכל מה שנותר לילעשות זה רק להבין איך שתי הדברים המפורשים להדיא מסתדרים. ולזה היטיתי אוזני להבדל שבין דברי רבינו על התורה לדבריו על האותיות
-
והעולה על שניהם, הוא [שם ה' השני] מדת הדעת, שעל ידו לבד, עולים ונכללים באין סוף יתברך,
עדיין לא רואים שעליית המלכות היא לשלב אמצעי כהגדרתך. יתכן שכמו שהבנתי מחברינו @חבר-אני שהמלכות יש בה שני בחי' אלו , ובסוף בכל אופן זה עולה לא"ס. בכל אופן הבאתי ראיה מפורשת לעליית המלכות לא"ס מאות ט' שרבינו מדבר על עליית הדיבורים שזה מלכות לא"ס. זה כתוב שם במפורש שחור ע"ג לבן, ועליך החובה לבאר זאת.
כלומר, כאשר יש לי קושיא בתורה האם התורה היא המלכות או שורש המלכות, אני "לא יכול" לתרץ שזה נגלות התורה ופנימיות התורה - כי זה לא כתוב בתורה ד'.
זה כן כתוב בתורה ד'. כתוב במפורש שהתורה היא שורש המלכות וכתוב במפורש שצירופי התורה הם מלכות. ככה שכל מה שנותר לילעשות זה רק להבין איך שתי הדברים המפורשים להדיא מסתדרים. ולזה היטיתי אוזני להבדל שבין דברי רבינו על התורה לדבריו על האותיות
@לב-העולם-אתה זה ברור שבשלב השלישי המלכות עולה לאין סוף כמבואר באות ט.
אך תורה דידן מיוסדת על הפסוק 'אנכי ה' אלקיך' וגו'. שהם ג' מדרגות אנכי בחינת הדעת שהיא אחדות החסדים והגבורות שהיא בחינת אין סוף דאות ט. ושם הוי"ה שהיא בחינת הרחמים, ושם אלהים שהוא בחינת הדין. ובביאור הליקוטים אות ד' שהעתקתי לך. מבואר שיש ג' עליות של המלכות א. לשורשה שבאש דקדושה בחינת גבורות וכו' כמבואר בדבריו. ב. לשם הוי"ה היינו יחוד שם 'הוי"ה אלהים' (ונזכר בלשון רבנו באות ג). ג. עליית שניהם לאסב"ה. שזהו תוכן דברי הביאור הליקוטים.
ואעתיק לך ביאור הליקוטים ששם נשמע כדבריך - שורש המלכות הוא אש וכו', התורה נקראת אש, שמשם המלכות. אין זה סותר להמבואר לעיל מדבריו הקדושים בסימן ג', ולקמן בסימן ט', שהדיבורים של התורה הם בעצם המלכות. כי בזה נתכוון על הדעת [והפנימיות] של התורה, והוא דעת התלמיד חכם האמיתי, בחינת משה, הנחשב לנגדנו כאין ואין סוף [כמבואר גם זה מדבריו הקדושים לקמן בסימן ט'], והוא כל השורש [של] (מ)דברי התורה שבנגלה:
וכן משמע באות ה - ועל כולם, מכנה וקורא בשם שורש [וראש] המלכות, לדעת משה ותורתו כנ"ל מהמוב"פ, שזה לבד עיקר הכלי המזוככת לקבלת הרשימו מהאין סוף, עד שנקרא על שמו אין [כמוב"פ בסוף סימן ט'].
אך באות יד חוזר ומבאר כפי שכתבתי לך ע"פ אות ד - וז"ל לפי הנ"ל יש לבאר אגב אורחא גם בהשתנות לשונותיו הקדושים בענין החזרת המלכות. כי בתחלת סי' ט' כתב בזה הלשון: זרקא, דאיזדריקת לאתר דאיתנטילת מתמן, שתחזיר את המלכות לאין סוף.
ובתחלת סימן ו' כתב בדברהחזרת המלכות לשרשה: כי שורש המלכות הוא אש.
*ובסימן ג' מבואר מלשונו הקדוש, שיש להעלות ולהשיב את המלכות לשם הויה.
וכל זה יתבאר, בהשתלשלות המדריגות הנ"ל, [ואין מוקדם ומאוחר בתורה] . כי בסימן ו', ובתחלת אות ז', ידבר אודות ההמתקה הראשונה לשכך חמת המלך ומדת דינו, כאשר יבא וירד באש הטומאה, עד שזה לעומת זה, נהפך שם מדת הדין ושם אלקים, ליתן יניקה וכח לההיפך חס ושלום. ועל זה מוכרח בתחלה, להעלותו ולהעבירו [להיות על כל פנים] באש הדין והגבורה דקדושה הנ"ל. וגם לזה מצורף דבריו בסימן ג' הנ"ל, להעלות ולהשיב זה השם אלקים להשם הויה, מדת הרחמים והחסד. עד שיתייחדו ויעלו שניהם באמצעות הדעת, שנתהווה על ידי זה לשם ה' ומדת הרחמים רבים שבאין סוף בעצמו, כאשר מבאר ומפרט בזה בסימן ט' הנ"ל:
וכן כותב באות טו (מעתיק חלק) - תפלה הראשונה, היא באישון לילה ואפילה המוב"פ, שיזדמן בה האבוקה, באש התלמיד חכם והתורה, שבמדת הדין והגבורה, בשם אלקים דקדושה, והיא עליה הראשונה אשר תעלה מלכות הירח [כלליות הנפשות] מגלותא וירידתה אשר ירדה תחלה לתכלית ההיפך, כנ"ל באות הקודם. תפלה השניה, היא להעלותה משם למדת החסד והצדקה לתלמיד חכם, כאשר יבקע כשחר אור החמה המאירה מעצמה, בעצם שם ה', שהוא במדת הרחמים והחסד המוכרח להמלכות כנ"ל. תפלה השלישית, היא להעלותה לעיקר הדעת, [אשר ביחוד השני מדות הנ"ל תתוסף ותהיה גם למדה בפני עצמה], אשר בזה הדעת, רצים ועולים ללא ידע, ולהראות לדעת בשובו משם, כי ה' הוא האלקים וכו' עיי"ש כל האות.
ועיי"ש אות יז - מענין ג' בחינות ענוה, שהם עצמם ענין ג' עליות המלכות כמובן.
ואני חוזר ואומר שאם תרשה לי אציין לך את מקור הדברים באריז"ל ותבין את דברי ראב"ן ביתר שאת וביתר עוז. -
@חבר-אני ודאי שכך!
אך הארתי שבפועל תקון 'יסוד האש' הוא בתקון השני. ומסתבר שמה ש'יסוד האש' נמצא בתיקון השני. שיש שייכות ל'אש' הקדושה, גם בתיקון השני השייך לשם הוי"ה, וכמובן שכל זה בדרך אפשר.
ובאחד ההודעות הקודמות הבאתי שבפסוקי וזאת הברכה השייכים לתורה דידן. מוזכר שייכות האש לימין 'מימינו אש דת-למו'.@חבר-אני ודאי שכך!
אך הארתי שבפועל תקון 'יסוד האש' הוא בתקון השני. ומסתבר שמה ש'יסוד האש' נמצא בתיקון השני. שיש שייכות ל'אש' הקדושה, גם בתיקון השני השייך לשם הוי"ה, וכמובן שכל זה בדרך אפשר.
ובאחד ההודעות הקודמות הבאתי שבפסוקי וזאת הברכה השייכים לתורה דידן. מוזכר שייכות האש לימין 'מימינו אש דת-למו'.קראתי כמה פעמים את מ"ש, עד שנפל לי האסימון, אתה מתכוון שתיקון הגאוה שהוא מיסוד האש, התיקון שלו הוא ע"י צדקה לצדיק, שזהו חסד והוי"ה כנ"ל.
וזו אכן הערה ושאלה טובה, שהחסד מתקן את קלקול הדין?אשאל עוד, שהרי לפי"ז תיקון התאוות שהוא מיסוד המים, הוא מקביל לחסד, (וכידוע תאוות הם אהבות נפולות) ותיקונו ע"י אבוקה של אור - אש - דין ?
אמנם כל בחי' כלולה מכל הבחי', - שזה מה שהכי קל לענות על כאלו קושיות, אבל נדמה שצריך למצוא לכך תשובה חזקה יותר, כי השאלה ממש זועקת!
התחלת לענות לעניין האש, מה עם המים? -
@לב-העולם-אתה זה ברור שבשלב השלישי המלכות עולה לאין סוף כמבואר באות ט.
אך תורה דידן מיוסדת על הפסוק 'אנכי ה' אלקיך' וגו'. שהם ג' מדרגות אנכי בחינת הדעת שהיא אחדות החסדים והגבורות שהיא בחינת אין סוף דאות ט. ושם הוי"ה שהיא בחינת הרחמים, ושם אלהים שהוא בחינת הדין. ובביאור הליקוטים אות ד' שהעתקתי לך. מבואר שיש ג' עליות של המלכות א. לשורשה שבאש דקדושה בחינת גבורות וכו' כמבואר בדבריו. ב. לשם הוי"ה היינו יחוד שם 'הוי"ה אלהים' (ונזכר בלשון רבנו באות ג). ג. עליית שניהם לאסב"ה. שזהו תוכן דברי הביאור הליקוטים.
ואעתיק לך ביאור הליקוטים ששם נשמע כדבריך - שורש המלכות הוא אש וכו', התורה נקראת אש, שמשם המלכות. אין זה סותר להמבואר לעיל מדבריו הקדושים בסימן ג', ולקמן בסימן ט', שהדיבורים של התורה הם בעצם המלכות. כי בזה נתכוון על הדעת [והפנימיות] של התורה, והוא דעת התלמיד חכם האמיתי, בחינת משה, הנחשב לנגדנו כאין ואין סוף [כמבואר גם זה מדבריו הקדושים לקמן בסימן ט'], והוא כל השורש [של] (מ)דברי התורה שבנגלה:
וכן משמע באות ה - ועל כולם, מכנה וקורא בשם שורש [וראש] המלכות, לדעת משה ותורתו כנ"ל מהמוב"פ, שזה לבד עיקר הכלי המזוככת לקבלת הרשימו מהאין סוף, עד שנקרא על שמו אין [כמוב"פ בסוף סימן ט'].
אך באות יד חוזר ומבאר כפי שכתבתי לך ע"פ אות ד - וז"ל לפי הנ"ל יש לבאר אגב אורחא גם בהשתנות לשונותיו הקדושים בענין החזרת המלכות. כי בתחלת סי' ט' כתב בזה הלשון: זרקא, דאיזדריקת לאתר דאיתנטילת מתמן, שתחזיר את המלכות לאין סוף.
ובתחלת סימן ו' כתב בדברהחזרת המלכות לשרשה: כי שורש המלכות הוא אש.
*ובסימן ג' מבואר מלשונו הקדוש, שיש להעלות ולהשיב את המלכות לשם הויה.
וכל זה יתבאר, בהשתלשלות המדריגות הנ"ל, [ואין מוקדם ומאוחר בתורה] . כי בסימן ו', ובתחלת אות ז', ידבר אודות ההמתקה הראשונה לשכך חמת המלך ומדת דינו, כאשר יבא וירד באש הטומאה, עד שזה לעומת זה, נהפך שם מדת הדין ושם אלקים, ליתן יניקה וכח לההיפך חס ושלום. ועל זה מוכרח בתחלה, להעלותו ולהעבירו [להיות על כל פנים] באש הדין והגבורה דקדושה הנ"ל. וגם לזה מצורף דבריו בסימן ג' הנ"ל, להעלות ולהשיב זה השם אלקים להשם הויה, מדת הרחמים והחסד. עד שיתייחדו ויעלו שניהם באמצעות הדעת, שנתהווה על ידי זה לשם ה' ומדת הרחמים רבים שבאין סוף בעצמו, כאשר מבאר ומפרט בזה בסימן ט' הנ"ל:
וכן כותב באות טו (מעתיק חלק) - תפלה הראשונה, היא באישון לילה ואפילה המוב"פ, שיזדמן בה האבוקה, באש התלמיד חכם והתורה, שבמדת הדין והגבורה, בשם אלקים דקדושה, והיא עליה הראשונה אשר תעלה מלכות הירח [כלליות הנפשות] מגלותא וירידתה אשר ירדה תחלה לתכלית ההיפך, כנ"ל באות הקודם. תפלה השניה, היא להעלותה משם למדת החסד והצדקה לתלמיד חכם, כאשר יבקע כשחר אור החמה המאירה מעצמה, בעצם שם ה', שהוא במדת הרחמים והחסד המוכרח להמלכות כנ"ל. תפלה השלישית, היא להעלותה לעיקר הדעת, [אשר ביחוד השני מדות הנ"ל תתוסף ותהיה גם למדה בפני עצמה], אשר בזה הדעת, רצים ועולים ללא ידע, ולהראות לדעת בשובו משם, כי ה' הוא האלקים וכו' עיי"ש כל האות.
ועיי"ש אות יז - מענין ג' בחינות ענוה, שהם עצמם ענין ג' עליות המלכות כמובן.
ואני חוזר ואומר שאם תרשה לי אציין לך את מקור הדברים באריז"ל ותבין את דברי ראב"ן ביתר שאת וביתר עוז.מכיון שעדין לא אישרת לציין לך המקור באריז"ל.
אציין לך מתוך התורה ע"פ הקדמת ביאור הליקוטים הנ"ל. שהתיקון של ה'אש', הביא רבנו הוכחה מנבט שראה שיצאה אש מ'אמתו'. והוא שורש המלכות ביסוד.
ומה שבכללות שורש המלכות הוא בתורה וכפי שרבנו אומר שהתורה נקראת אש, (והתורה כידוע היא בחינת תפארת כלל יח) זה העלאת המלכות לתפארת, שלזה קורא ביאור הליקוטים העלאת שם אלהים של המלכות, לשם הוי"ה. היינו יחוד הוי"ה אלהים, שתמיד ביחוד שם הוי"ה בפשטות הוא כנגדת תפארת.
ובאות ט שמעלים המלכות לאסב"ה, ומבואר מהלקו"ה שהוא פנימיות התורה היינו דעת. הוא העלאת המלכות לדעת. -
באות ו' רבינו כותב שהמצוות מחברות את שברי העצמות, דבר לא מובן כשלעצמו, שהרי הוידוי הוא זה שמחבר את דברי העצמות, ולא יתכן שבתורה אחת יש כביכול שני מסלולי תיקון נפרדים בלי שרבינו מצהיר על כך במפורש!
באות ח' רבינו חוזר לעסוק בעניין המצוות ברמז ובדרך נסתרת. שהרי הגמרא בסוטה שמדברת על המשל של מי שהולך באישון לילה ואפילה, כל עיסוקה שם הוא בהבדל שיש בין האור של התורה לאור של המצוות, האור של התורה דומה לאור של יום גדול.. בעוד האור של המצוות הוא כמו נר ואבוקה, כי נר מצווה ותורה אור...
עכשיו שימו לב!
באות ט' בהלבשה של המעשה דרבב"ח, רבינו מכניס עניין חדש שלכאורה אינו נזכר במאמר כלל (כלל י"ז שיש להתבונן בכזה דבר) והוא עניין השמן ששאבו מעינו של הדג.
ועכשיו יש להבין האם הנרות שהם המצוות, דולקות על ידי השמן שמוציאים מעינו של הדג?!
אם אתם רוצים לראות פלאות, שורו והביטו בליקוטי הלכות גביית חוב מיתומים ה"ד בעניין הנירות והשמן ותראו את גודל ביאוריו של מוהרנ"ת מניה וביה.
אם לומדים את ההלכה ולא מבינים מה הקשר של כל פרט לתורה, הכל נראה תלוש, אבל אחרי ההקדמה דלעיל, גם תוכלו לקבל תשובה על כל מה שהובא למעלה וגם תראו את גדולת נפלאות ביאוריו של מוהרנ"ת.
אשמח לקבל תגובות...באות ו' רבינו כותב שהמצוות מחברות את שברי העצמות, דבר לא מובן כשלעצמו, שהרי הוידוי הוא זה שמחבר את דברי העצמות, ולא יתכן שבתורה אחת יש כביכול שני מסלולי תיקון נפרדים בלי שרבינו מצהיר על כך במפורש!
באות ח' רבינו חוזר לעסוק בעניין המצוות ברמז ובדרך נסתרת. שהרי הגמרא בסוטה שמדברת על המשל של מי שהולך באישון לילה ואפילה, כל עיסוקה שם הוא בהבדל שיש בין האור של התורה לאור של המצוות, האור של התורה דומה לאור של יום גדול.. בעוד האור של המצוות הוא כמו נר ואבוקה, כי נר מצווה ותורה אור...
עכשיו שימו לב!
באות ט' בהלבשה של המעשה דרבב"ח, רבינו מכניס עניין חדש שלכאורה אינו נזכר במאמר כלל (כלל י"ז שיש להתבונן בכזה דבר) והוא עניין השמן ששאבו מעינו של הדג.
ועכשיו יש להבין האם הנרות שהם המצוות, דולקות על ידי השמן שמוציאים מעינו של הדג?!
אם אתם רוצים לראות פלאות, שורו והביטו בליקוטי הלכות גביית חוב מיתומים ה"ד בעניין הנירות והשמן ותראו את גודל ביאוריו של מוהרנ"ת מניה וביה.
אם לומדים את ההלכה ולא מבינים מה הקשר של כל פרט לתורה, הכל נראה תלוש, אבל אחרי ההקדמה דלעיל, גם תוכלו לקבל תשובה על כל מה שהובא למעלה וגם תראו את גדולת נפלאות ביאוריו של מוהרנ"ת.
אשמח לקבל תגובות...אולי מתוך סברה אפשר להגיד שיש כמה דרגות לקבלת הדעת, והמצוות, ועצם ההתקרבות לצדיק ששם הדעת הכי גדולה כי אז ניצול מכולם כמו שכתוב בתורה שהצדיק נמשל לפרשת דרכים שנותן לך דרך אמיתית לך לפי שורש נשמתך ואז אתה בבחינה שיש לך דעת שאתה רואה את הדרך לטובה והדברים גלויים שלך.
ואפשר להגיד שהם תלויים אחד בשני, ומעצימים אחד את השני, ושאתה עושה מצווה אתה מעצים את התורה וכן להיפך וגם יש לך יותר כלים אולי לקבל את הדעת של הצדיק.
נראה שזה רומז על הכיוון הנל בפרט בסיפור של רבה בר חנה אבל צריך לבסס את זה יותר.
יש בחינה דומה לזה כמו שאומרים חזל שישראל ערבים זה לזה ורבי נתן מבאר זאת לעניין התריג מצוות שכל אחד מישראל שעושה חלק מהם לכך יוצאים חובת הערבות בהתקשרות לרבנו בפרט בראש השנה שהכל נכלל בצדיק.
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות