@מאיר-לב כדבריך מבוארים בביאוה"ל וז"ל:
"אפילו הוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב ודן אותו לכף זכות על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה עיין שם.
כפי המובן מדבריו הקדושים, שהעלאת הרשע לכף זכות להשיבו בתשובה, הוא על ידי שדנים אותו לכף זכות, שבאמת אינו חייב כל כך ברשעתו ופשעיו העצומים, וכענין המובא בחלק ב' סימן א', כי מי יודע כל המקומות שעבר בהם עיין שם.
(שואל ר"א:) ומה [זה] שמזהיר כל כך למצוא בו דוקא מקודם איזה מעט טוב, ומבאר זאת בהפסוק ועוד מעט וכו'. (?)
(תירוץ ראשון:) אמנם שמובן מדבריו הקדושים, שמחמת זה בעצמו, יכולים לדון את הרשע לכף זכות. כי על ידי שאנו רואים, שגם הוא מתעורר ומתגבר ממקום שהוא שם לעשות איזה דבר טוב, שגם בעת ההעדר התגברותו, אינו חייב כל כך.
(תירוץ שני:) עוד יש לבאר כוונת דבריו הקדושים, על פי מה שכתב בספר הא"ב , שמי שמלמד זכות על הרשע וכו'. ועל כן, הוא מזהיר כאן מאד, למצוא בו מקודם איזה דבר טוב, ששם אינו רשע, לדונו לכף זכות, וגם על ידי זה בעצמו, הוא נידון לכף זכות כנ"ל.
(ומי אמר שאכן יש לכ"א נקוד"ט? על זה אומר:) כי כל אחד מישראל, איך שהוא, מאחר שיש בו איזה ניצוץ דניצוץ ישראל, שהם חלק אלוק ממעל, עצם הטוב, אי אפשר בשום אופן להיות נופל לרע לגמרי, שיהיה רשע גמור, [ומה שלעינינו נדמה לרע חס ושלום, הוא מסמיית עינינו מלמצוא בו טוב], וכמובא בהשיחות שאחר הספורי מעשיות באות י' עיין שם:"
אני הבנתי כך: בתי' הראשון הוא עונה שכשאתה רואה בן אדם שמונח היכן שמונח ואעפ"כ הוא מתגבר ממקומו לעשות איזה דבר טוב, אז גם כשאינו מצליח להתגבר אתה מבין שאינו חייב כ"כ [כי "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" ( - המובא בתורה א' תנינא - הזכיר זאת בשאלתו)]
תי' זה לא מתרץ איך מותר לדון רשע, ולכן הוא עונה תירוץ שני
-שאחרי שמצאת בו נקודה טובה, כעת אתה מוציא אותו מגדר רשע, (ואדרבא זה מה שיביא אותו לחזור בתשובה.)
ועוד הוא מוסיף שאין מושג כזה של 'רשע גמור' והוא מציין את שיחה י' בשהר"ן, וז"ל:
"הרשעים הם מלאים חרטות, והם אינם יודעים כלל מהו חרטה; כי זהו בעצמו שהם מתגברים בענין רשעתם, זהו בעצמו חרטה. כי מחמת שבא בדעתם חרטות, על כן הם מתגברים ביותר ברשעתם, כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה, שכשאחד רואה שחברו מתגבר נגדו אזי הוא מתגבר ביותר כנגדו, כמו כן ממש כשהרע רואה שמתחיל איזה טוב להתעורר אצלם אזי הוא מתגבר ביותר, והבן:.."
ונראה שיש כאן עוד מהלך בלדון לכף זכות - לראות בהתגברות רשעתם את הנקודה הפנימית - שזהו בעצם חרטה! והיינו לא שאני אומר שהמעשה הרע שעשה הוא טוב, אלא אני מסתכל על המניע שמאחורי זה.
(ואגב, לכאו' קשה: איך הביא בהתחלה מתורה א' תנינא, לכאו' זה לא "מיניה וביה"? ונראה שזהו בעצמו התירוץ שמתרץ מתוך התורה, שלכן כדי "לדון לכף זכות כפי תורה אזמרה" צריך מקודם לחפש נקוד"ט. משא"כ בתורה א', שם רבינו אומר שאין להיכנס בכלל לדיון על האדם, אלא מי ש"יודע מקומו של עולם")
אמנם נראה מהמשך דבריו בביאוה"ל שם, שהעניין הזה של לדון לכף זכות אפי' את הגרוע שבגרועים נעשה בעיקר ע"י הצדיק וז"ל:
"והנה, אף על פי שברהיטת לשונו הקדושה, נראה לכאורה, שהוא מדבר בפשיטות…. (חסר) מוריד הענין הזה בדרך כלל, מריש כל דרגין עד….(חסר) שכל אחד צריך לבקש ולמצא. שגם הגרוע שבגרועים צריך לברר הנקודות טובות מתוך הרע והפסולת, שעל ידי זה נתהוה ונעשה הנגינה וזמרה, עד שיוכל להיות שליח צבור, ולהוציא גם אחרים בתפלתו.
אבל באמת נראה מבואר מדברי מוהרנ"ת ז"ל בחלק א' באות, ומשאר דבריו הקדושים שבענין זה בכתב ובעל פה, כי בכל זאת גבהה דעתו ודרכו נסתרה גם בזה [וכן בכל תורותיו הקדושים], ושיש בזה ענינים נפלאים ונעלמים בתכלית ההעלם, עד שאין מי שידע איך להתנהג ולהשתדל בענין הזה כי אם מי שגילה זאת בעצמו, שהוא היה המשה משיח האמיתי, ...כי הוא אשר בכוחו לברר ולמצוא הנקודות טובות גם במי שנפל וירד בתכלית הירידה שאין ירידה אחריו..."
ואכן אחרי שרבינו גילה זאת, כעת גם אנחנו יכולים לדון לכף זכות, והוא גם צריך שנעסוק בזה. וכדבריו בהמשך:
"ועל כן עשה דרך כבושה לכל אחד ואחד, כי אף על פי כן הוא צריך לכל זה אתערותא דלתתא גם מאתנו, כמובא במקום אחר."
(כדאי לקרוא את כל הקטע שם, זה קטע מאוד 'לבבי'!)
[ואם נרצה לעיין יותר כפי שביקש @ברוך-מאן. - דבריו הנ"ל מבוארין מתוך התורה, שלכן רבינו מתחיל את התורה שצריך לדון לכף זכות את האחר, ואח"כ רבינו מוסיף שגם את עצמו צריך לדון לכף זכות. ומובן שהכוח לדון את עצמי לכף זכות, מגיע בזכות שמישהו אחר דן אותי לכף זכות - והיינו הצדיק.]
)