@איש-הפלא כתב:

בתוך התורה לא מוזכר שזה נקרא מיתה, אלא שהתפשטות הגשמיות הוא בחי׳ עולם הבא

עכ"פ רואים שאפשר לבוא לידי מיתה, ולכן כל התפשטות הגשמיות בוודאי ביחס לדרגה הקודמת זהו בחי' מיתה או יותר נכון "הסתלקות" [לשון עליה]

ענינא דיומא:
"כל האוכל ושותה בתשעה באב, אינו רואה בשמחת ירושלים; וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה. וכל האוכל בשר או שותה יין בסעודה המפסקת, עליו הכתוב אומר: "ותהי עונותם על עצמותם": (שו"ע סי' תקנד, כה)

@איש-הפלא כתב:

שמבואר בחי׳ עליית המלכות דקדושה ולאו דווקא בחי׳ בניין.

לא הבנתי, הרי כן כתוב כמה וכמה פעמים העניין של "בנין"!

"ומחריב הבנין והצרוף הרע, ובונה מהם מלכות דקדשה."

"ויהבי לבנינא הנך מחוזא"

@נחום-בקר כתב:

ומבואר מתוך דבריו שכל 'בטול לאסב"ה' זהו בחינת מיתה, ולזה צריך להקדים וידוי.

זה מבואר גם מתוך התורה:
"וזה: "ולא ידע איש", אפלו משה לא ידע, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה יד א), כי נתבטל לגבי אין סוף. וכל זה היה במותו, אבל בודאי גם בחייו היה לו התפשטות הגשמיות, והיה מדבק את עצמו באור אין סוף, אבל ההתפשטות היה בבחינת: והחיות רצוא ושוב. כי הקדוש-ברוך-הוא רוצה בעבודתנו, כמו שכתוב: 'ואבית תהלה מגושי עפר, מקרוצי חמר', ובשביל זה צריך שלא ישאר כן, אלא עד עת שיבוא הקדוש ברוך הוא בעצמו ויטל נשמתו."

@נחום-בקר כתב:

ובהקשר ל'מקום' הוי ביהמ"ק בבחינת למעלה מהמקום, כמאחז"ל מקום ארון אינו מן המדה, ועומדים צפופים ומשתחוים רווחים.

מרומז עניין בנין ביהמ"ק ב"חרוב מיניה" -"ומחריב הבנין והצרוף הרע, ובונה מהם מלכות דקדשה".
הגלות ג"כ מפורשת בתורה - להעלות את המלכות מה"גלות בין העכו"ם. ואח"כ: "כל הגלויות נקראים ע"ש גלות מצרים".
נמצא שע"י בנין ה'מקום', נזכה להגיע אל הדעת - (כל מי שיש בו דעה כאי' נבנה ביהמ"ק בימיו) - שכולו טוב, שהוא מעל המקום.

@איש-הפלא השתמשתי במטבע הלשון "אור וחושך משמשים בעירבוביא"

אכן הכלי הוא האמצעי לאור, אבל בשורש הדברים זה כי האור עצמו עשוי מ-כלי ואור יחדיו. (כמו שהאב הוא אב ובן כחדא ואח"כ הבן נפרד ממנו והוא נעשה כאמצעי אליו)

המקום והזמן הם בעצמם נבראו, והקב"ה מעל כל זה, ואעפ"כ יש גם אצלו ית' בחי' של מקום וזמן (תקופות הימים, תקופות השנים - תורה ז' תנינא) שמזה משתלשל המקום והזמן הגשמי.
זה תמיד ישאר שני הפכים: יש ואין יחדיו. ואין לנו יכולת להבין ולהכיל את זה!

במילים אחרות: אנחנו המוגבלים במקום וזמן, לא יכולים להבין יש ואין יחד, כי 'יש' הכונה המקום מלא, ו'אין' הכונה שהמקום ריק, ואילו השי"ת אצלו יש ואין הם אחד ובגלל זה הוא מעל המקום והזמן!
הדברים עמוקים, אבל ר"א הציב אותו לכלל שצריך לדעת כשניגשים לספר הקדוש הזה!

@ישי-משה כתב:

לאלו שמשתדלים לקחת עמם טלפונים כשרים בלבד! עם סים כשר בלבד!
הוט מובייל- *444
0.5 שקל לדקה.

לעשות זאת דרך שיחה טלפונית עם נציג, או באתר ואח"כ לוודא עם נציג שאכן התוכנית הופעלה.
אני הפעלתי את התוכנית לפני שנה באתר, ואחרי ר"ה חוייבתי באשראי 2,500 ש"ח !!! כמה שניסיתי להסביר, לא עזר, לא היה לי כל הוכחה, חיפשתי באתר וכאי' כלום. לכן חובה לוודא מול נציג שהתוכנית הופעלה!

@לב-העולם-אתה כתב:

אבל יוצא לכאורה שזה לא נודע גם כי כיוון שהוא נתבטל אז לא היה כלל את המקום...

יש את הכלל הי"ג, שלא הודפס, בו מדובר הענין של למעלה מהזמן והמקום.
(ואגב דברי @נחום-בקר, כנראה שלא לחינם הוא הוצב במקום הי"ג, אולי כנגד הי"ג מידות של רחמים, שהם למעלה ממעשי האדם, ולמעלה ממידת הדין של התורה)
דהיינו שבכל תורה מגיעים לבסוף לנקודה הזאת של מעל הזמן והמקום.

בעניין הזמן, בא' האשכולות כבר רימזו לכך, שאע"פ שמשה הגיע אחרי יהודה, מכיון שמשה הוא בחי' אין, א"כ הוא מעל הזמן, כך שאין לפני ואחרי וממילא ע"י שזכר את הווידוי, נעשה כאי' יהודה התוודה בפניו ממש. [ומובן שדבר זה יכול להיות רק אצל ת"ח בחי' משה שהוא אין - מעל הזמן והמקום!]

וכעת התחדש גם ענין המקום.
וזה בעצם עומק נוסף בעניין ביטול היש.
אכן כל הענין של להיות כאן בעוה"ז במעין עוה"ב, זה בחי' שבתוך הזמן והמקום, להיות למעלה מזה.
כל מאורעותיו שבמקום וזמן - כולם הם לטובה, כי כולם נמשכים מעינא חד! - מקום שאין בו חילוק, ואין בו שינוי תמונה של מקום וזמן מסוים!

כמובן הכלל לא הודפס מחמת השיבוש שיכול להיווצר מזה, הכלל מחובר לכלל שלפניו, כלל י"ב - שני הפכים בנושא אחד, דהיינו שיש מקום וזמן, ואין, משמשים בעירבוביא.
גם הסתלקות משה היה דייקא בשעתא דמנחה ורק מתוך הזמן הזה, הגיע אל ביטול הזמן.

צריך להכין הרבה מידות / כלים /אותיות ודיבורים, כדי לקבל בהם את האור אין סוף שהוא בלתי גבול!
(ראה ביאוה"ל בד"ה גרבי דמשחא, שלולא כלי ה'גרבי', לא היה נכנס 'משחא' - אור אין סוף)
מנגד ככל שנופלים יותר לישות ולגשמיות, כך משתעבדים יותר תחת מגבלות המקום והזמן. וממילא יש חילוקים ושינויים בין מאורעותיו, לפעמים טוב ולפעמים רע.
(בתורה א' כתוב שהחקיקה גורמת ל"מקום" בלב. לפי"ז החקיקה בעצמות מורה על נפילה תחת המקום)

באשכול אחר כתבתי, שיש כאן רמז לעשיית וידוי דברים בערב ר"ה, שכן הוא "לבתר תרייסר ירחי שתא"

@נחום-בקר כתב:

מבואר ענין 'כל עצמותי תאמרנה', שמקשים העולם שהלא פסוק זה לא נאמר לגבי וידוי, כי אם לענין שירת דוד להשי"ת על הנפלאות שעשה לו.

גם הפשט הפשוט מתבאר, שהרי ע"י הוידוי יזכה להודות ולברך על הכל הטוב והמטיב. דהיינו - ככל שיזדכך יותר ויתבטל באי"ס, - [ע"י ווידוי בכלות הנפש] כך יזכה יותר לידע שכל מאורעותיו לטובתו.

(בהרבה מקומות רואים שדרכו של ראבר"נ בכלל הי"א, - שהפשט והדרש מתאחדים, הוא שאחד מביא את השני - הפשט את הדרש או להפך.
ולעינינינו, הדרש של רבינו בענין כל עצמותי וכו' מביא לבסוף את הפשט הפשוט, - להודות ולהלל ולשבח!)

אפשר לומר, (אמנם זה לא מתרץ את שאלתך,) שהווידוי צריך להיות באופן של "כל עצמותי תאמרנה" עד שכמעט תצא נפשו, ולפחות כמו ווידוי של אדם הנוטה למות. [ובכך מתחברים הדרש והפשט של "ת"ח ויום המיתה"] וכמו שכ' לגבי התפילה והדביקות באי"ס שצריך להזהר שלא ימות עד שיבוא הקב"ה בעצמו ויטול נשמתו. וראה כאן בהרחבה

@חיפוש-הצדיק כתב:

זה לא יכול להיות שאותה דרך בדיוק תתאים לעשר אלף אנשים שכל אחד צריך למלא תפקיד שונה בעולם,

אולי זה ההסבר לדברי רבינו:
"אמר לענין המפרסמים של שקר. כי על הבעל דבר קשה מאד לטרח עם כל העולם להטעותם מדרך הישר, על-כן העמיד מפרסם אחד במקום פלוני ומפרסם אחד במקום פלוני. ואמר על מפרסם אחד שהוא עקר ראש אלף אנשים, שבודאי לא יקומו בתחית המתים:"

כמובן אין כאן הכללה שכולם הם מש"ש ח"ו, אבל בהחלט אפשר להבין שדרך אחת לאלף איש, הרי זה כעקירתם מהשאיפה האישית - ה'ראש' שלהם.

@נחום-בקר כבוש (בשמן, כמו בהערינג) הוא עדיין קצת חריף, מבושל אינו חריף כלל.

@מקורב-מכבר כתב:

אגב השיחה הנ"ל מה זה נקרא שלעתיד לבוא כולם יהיו חסידי ברסלב
יהיו משוייכים לחסידות ברסלב וזה יהיה להם השם הראשון והאחרון ?
או משויכים כשם שני זה גם יכול להיות ?
כמובן תוך הקפדה בכל דברי רבינו אבל מעורים בתוך ישיבות ומוסדות הכלליים

הועבר מאשכול אחר: -
פעם שמעתי מר' זושא שטיצר שליט"א שאמר בדרך צחות, על השיחה של רבינו: שלעת"ל כל העולם יהיו ברסלב. שיהיה בעלזא -ברסלב, וויז'ניץ -ברסלב, גור -ברסלב וכו' וכו' אבל אני רוצה להישאר ברסלב -ברסלב

@לב-העולם-אתה מסכים איתך, ונראה לי שאף אחד לא חולק על זה.
אמנם שני צדדים למטבע: אפשר להסתכל על הצימצום, על הכלי. ואפשר להסתכל על האור שהוא מכיל.
אכן בלי צמצום אין אור. - "הרי שולחן, הרי בשר והרי סכין, - ואין לנו פה לאכול!" בלי היכולת להכיל את האור לא יכנס כלום, ובשביל זה צריך כלים, גדרים וסייגים. [בלי ה"תלת מאה גרבי" לא יהיה "מישחא". עיין ביאוה"ל]
זה מדהים כשחושבים על זה, רבינו הכין לנו הכל!!! הכל נמצא בתוך התורה! לא צריך להיות גאון, לא סיני ולא עוקר הרים, רק תפתח את הפה ותתחיל לאכול!
"תשתמשו באוצרות שלכם"
(אם תרצו זה עוד כלל, אבל אני חושב שזה הכלל הט"ו)

@אלך-ואנסה צריך בירור מה היתה כוונתו, אשאל בל"נ שוב את ר' זושא.

מובן מדברי ר"א שהח"י כללים זה כדי שיהיה שוה לכל נפש (אמנם הוא אומר זאת לגבי שלא כ"א ראוי ללמוד בדרך דרש, משא"כ בדרך מיניה וביה - שהוא שווה לכל נפש, אבל גם זה בכלל דבריו)
א"כ החי כללים לא באים לצמצם, (כלומר. זה לא המטרה) אלא הם באים לאפשר לכל אחד ללמוד בעיון, לכל נפש!!!

יש תמונה של ר' נחמן בורשטיין זצ"ל בו הוא עומד באמצע חצר, בדיוק במקום בו עמד בתור בחור בעת הגירוש מהעיר העתיקה בתש"ח. הביהכ"נ נמצא ממש שם. אם יש למישהו את התמונה שיעלה לכאן. תודה (התפרסם בזמנו ב'ניצוצות')

ביהכ"נ ממוקם בעליה של הכביש שמעל שער האשפות באמצע העליה לכיון הר ציון.

יוצא מכאן שהת"ח עצמו, כשקמים בפניו, כדי שלא יפול לגאוה, צריך שיבטל כל הרגשותיו וחומריותיו! (אמנם לדידן אין נפק"מ, ועלינו לקום בפני כל ת"ח כפי שההלכה אומרת)

ראיה מפורשת שיש ענין לשבח ולפאר את הצדיק (ואין זה רק דבר צדדי בתורה דידן):
"כמה טיפשאי... ולא קמו מפני צורבא דרבנן"
צריך לקום ו[להקים ולהעלות מלכותו - ] לשבחו !