והוא כאילו הסביר למה בפולין והונגריה לא היה מתנגדים לרבינו שלא היה היכרות עם רבינו משא"כ ברוסיה (עפ"ל).
לא הבנתי מה נחשב בזה כהתנגדות, ס"ה אנקדוטה היסטורית וצריך לברר אם זה נכון או לא.
[ואגב, איך אמר לי מישהו, הברסלברס מעולם לא 'סבלו' מהליטאים הם סבלו מהחסידים!]
"ולקשר עצמו אל החכמה והשכל" זה בוודאי נשאר!
כי זה בוודאי קשור למה שכ' בהמשך -
"וַאֲזַי מְקַבֶּלֶת הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת נ, חִיּוּת מִן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת ח, וְנִתְחַבֵּר וְנִתְקַשֵּׁר הַח וְהַנ, וְנַעֲשֶׂה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה."
גם קצת משמע שע"י התגברות המלכות דקו' על הסט"א נעשה ההתקשרות הזאת ממילא
ועיין בליקו"ה שכתב:
"וְעַל כֵּן עִקַּר הַשְּׁמִירָה הוּא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַגְבִּירִין מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה עַל מַלְכוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְבַטְּלִין כָּל הַהֶזֵּקוֹת כַּנַּ"ל,
כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה נוֹתְנִין כֹּחַ לְמַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת תִּקּוּן צִמְצוּם הַמֹּחִין, בְּחִינַת נוּ"ן, עַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ הֶאָרַת הַשֵּכֶל וְהַחָכְמָה שֶׁהוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְּחִינַת ח', וְאָז זוֹכִין לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, לְהִתְקָרֵב עַל יְדֵי זֶה לַה' יִתְבָּרַךְ," (פיקדון ד, יג)
ולפני כן (בסעי' ג) כתב:
"וּכְלַל הַכַּוָּנָה שֶׁל הֲנָפַת הָעֹמֶר שְֹעוֹרִים וּסְפִירָה הוּא לָצֵאת מִזֻּהֲמַת וְטֻמְאַת מִצְרַיִם וְלִזְכּוֹת לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא עִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּכֶל כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר וּלְהִתְקָרֵב עַל יְדֵי זֶה לַה' יִתְבָּרַךְ."
מבואר מדבריו שלימוד התורה עצמה הוא עיקר החכמה והשכל, [בפשטות התורה מלמדת את האדם איך לראות בדברים הגשמיים את הרוחניות]
לסיכום:
@וועלן-וועלן זו היתה הסיבה?
כי אני שמעתי שזה היה קשור למחלוקת שקמה אז (דגל התורה הוקמה אז) ורלוי"צ החליט לא להצביע לאף אחד ובכך לא להכנס למח'.
יזכיר לו יום המיתה
כנראה זלע"ז מעשיו, כלומר אפשר להזכר ביום המיתה ולהתחיל לחיות מחדש, ואפשר לחשוב - "אכול ושתה כי מחר נמות"
כמו לגבי הלית ליה מגרמיה שאפשר שיהיה בקדושה ואפשר שבגלל זה לא ירצה כלום.
ברבב"ח רבינו אומר "שֶׁעִיקַּר הַכְנָעָתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר־הָרָע הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה."
משמע יש עוד עצות איך להכניעו אלא שהעיקר הוא ע"י התורה.
ואכן אם נפתח את המאמר חז"ל של "לעולם ירגיז וכו' נגלה עוד כמה עצות להכנעתו. לקרוא קר"ש ולהזכיר לו יום המיתה.
א"כ מדוע רבינו לא הזכיר זאת מלכתחילה?
מבאר מוהרנ"ת (במקו"א) שכל שאר העצות הם עצות איך לחזור אל התורה ובכך לנצח את היצה"ר:
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת ה.): 'לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע וְכוּ', אִם נִצְּחוֹ מוּטָב, וְאִם לָאו יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה' וְכוּ', וְאִם לָאו יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְכוּ', אִם נִצְּחוֹ מוּטָב, וְאִם לָאו יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה" וְכוּ'. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, אִם כֵּן יַזְכִּיר לוֹ תֵּכֶף יוֹם הַמִּיתָה, וְעוֹד, הֲלֹא אָנוּ רוֹאִים רֹב בְּנֵי הָאָדָם שֶׁזּוֹכְרִים יוֹם הַמִּיתָה בְּפִיהֶם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עוֹשִׂים מַה שֶּׁעוֹשִׂים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים מט, יד): "וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה".
אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַמִּלְחָמָה כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר־הָרָע, הוּא רַק עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (קִדּוּשִׁין ל:): 'אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ' וְכוּ'. וְעַל־כֵּן קְרָאוֹ 'מְנֻוָּל', כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ עַל־יְדֵי הַנִּוּוּל שֶׁל הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים כַּנַּ"ל. וְהַתִּקּוּן עַל־יְדֵי מֵימֵי הַתּוֹרָה וְכוּ' וְכַנַּ"ל.
וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זַ"ל שֶׁאָמַר: 'נִכְסַפְתִּי מְאֹד לְהַמְשִׁיךְ הָעוֹלָם אֶל עֲשִׂיָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה חִיּוּב לְכָל אֶחָד בְּכָל יוֹם לִלְמֹד כָּךְ וְכָךְ כְּפִי עֶרְכּוֹ' וְכוּ'. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אָז: הֲלֹא יֵשׁ בְּנֵי אָדָם בַּעֲלֵי עֲבֵרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלַן, הֵשִׁיב בִּלְשׁוֹן גְּעָרָה קְצָת: 'אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ כֹּחַ הַגָּדוֹל שֶׁל הַתּוֹרָה? וְכוּ'. וְכַוָּנָתוֹ הָיְתָה שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁנִּלְכַּד בַּעֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת מִשָּׁם, אִם אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיָה קוֹבֵעַ לוֹ שִׁעוּרִים קְבוּעִים לְתוֹרָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, הָיָה כֹּחַ הַתּוֹרָה מִתְגַּבֵּר, עַד שֶׁגַּם הוּא הָיָה נִתְתַּקֵּן וְיוֹצֵא מֵהֶם סוֹף כָּל סוֹף (עַיֵּן מִזֶּה בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן שִׂיחָה יט שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת).
נִמְצָא, שֶׁעִקַּר נִצְחוֹן הַיֵּצֶר־הָרָע עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, אֲבָל הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם עַל זֶה בְּעַצְמוֹ, לְבַטְּלוֹ מֵהַתּוֹרָה, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאָדָם עוֹסֵק לִפְעָמִים בַּתּוֹרָה - הוּא מִתְגַּבֵּר לְהַפִּילוֹ מִזֶּה. וְעִקַּר הֲסָתָתוֹ לִדְחוֹתוֹ מֵהַתּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ, מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן הָרַע שֶׁלּוֹ בְּתָקְפּוֹ, עַל־כֵּן מִתְנַכֵּל עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר לַהֲסִיתוֹ, לִדְחוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם מֵהַתּוֹרָה לְגַמְרֵי. אֲבָל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְיִזְכֹּר בֶּאֱמֶת יוֹם הַמִּיתָה, שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יַעַבְרוּ יְמֵי חַיָּיו כְּצֵל עוֹבֵר, וְיִצְטָרֵךְ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן וְכוּ', בְּוַדַּאי לֹא יִסְתַּכֵּל עַל הֲסָתַת הַיֵּצֶר־הָרָע, וִיקַיֵּם דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם חֹק וְלֹא יַעֲבֹר, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי סוֹף כָּל סוֹף הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ יַחֲזִירֵהוּ לְמוּטָב.
וְזֶה הָיָה כַּוָּנַת הַגְּמָרָא הַנַּ"ל, שֶׁצִּוָּה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, אוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע כְּדֵי לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע. וְאִם לָאו, שֶׁלֹּא נִצְּחוֹ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, וַאֲזַי יִרְצֶה הַיֵּצֶר־הָרָע לְהִתְנַכֵּל עָלָיו לִדְחוֹתוֹ מֵהַתּוֹרָה לְגַמְרֵי, מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ עֵסֶק הַתּוֹרָה לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע, וְלִפְעָמִים יֵשׁ נוֹפְלִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁדּוֹחֶה אוֹתָם אֲפִלּוּ מִלִּקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע עַל־יְדֵי שֶׁמַּפִּילוֹ הַבַּעַל דָּבָר בְּדַעְתּוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי מַעֲשָׂיו הָרָעִים, כִּי כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר־הָרָע, הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, לְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ וְכוּ' (שַׁבָּת קה:). וְהָעֵצָה עַל זֶה, 'יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה', הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֹּר יוֹם הַמִּיתָה שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יִהְיֶה מֻכְרָח לָמוּת, וְאָז בַּסּוֹף הַכֹּל בְּוַדַּאי טוֹב יוֹתֵר כָּל מַה שֶּׁחָטַף בְּזֶה הָעוֹלָם אֵיזֶה דִּבּוּר תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּקְרִיאַת שְׁמַע, אַף אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, יַחֲזֹר אֶל הַתּוֹרָה וּקְרִיאַת שְׁמַע - שֶׁיִּתְגַּבֵּר לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם, אוֹ עַל כָּל פָּנִים יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע בְּכָל יוֹם, וְלֹא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר, וְאָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה סוֹף כָּל סוֹף לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר נִצְחוֹן הַיֵּצֶר־הָרָע עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל.
אַךְ מֵחֲמַת שֶׁלָּאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בִּזְמַן מֻעָט, רַק הָרֹב צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה עַד שֶׁיְּנַצְּחוּ, וּבְתוֹךְ כָּךְ עוֹבֵר עַל הָאָדָם מַה שֶּׁעוֹבֵר, וְרוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַפִּילוֹ מֵעֵסֶק תּוֹרָתוֹ, מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ עֵסֶק הַתּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־כֵּן 'יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה' שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף מַה יַּעֲשֶׂה לְיוֹם פְּקֻדָּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּוַדַּאי יָשׁוּב אֶל הַתּוֹרָה בְּכָל עֵת, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, וְאָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע, וּלְהַפְשִׁיט מֵעַצְמוֹ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים שֶׁמֵּהֶם כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַמְנִיעוֹת, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא מְקוֹר מַיִם חַיִּים כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁכַּוָּנַת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְהַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב אֶל הַתּוֹרָה, שֶׁעַל יָדָהּ עִקַּר נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה. וְהַמַּאֲמָר נָעוּץ סוֹפוֹ בִּתְחִלָּתוֹ וְהָבֵן: (ליקו"ה, בציעת הפת ה,כב)
למעשה יש כאן בתורה 2 עניינים בעבוד"ש - תורה ותפילה.
אם נתבקש לסדר אותם ב2 הבחינות הראשיות שיש כאן בתורה - חית ונון,
ברור שתורה היא יותר עניין שכלי - חית.
ותפילה זה להיות לית ליה מגרמיה כפשוטו - לעמוד לפני ה' כעני בפתח. (אע"פ שתורה היא כדי לתת כוח למלכות אבל הרי היא באופן של להשתמש בשכל)
נקודה למחשבה.
באמת אין "מלכות" דסט"א כי הוא לא חפץ בתבונה.
המלכות דקדו' לית לה מגרמה, והסט"א ג"כ לית לה אלא שגם נשארית בזה ואינה חפיצה בשכל (אדרבא מעדיפה שיהיה משוגע...)
אבל עדיין אין זה משיב כ"כ על השאלה, שהרי כמו שאין לה באמת חכמה כך אין לה מלכות, אז מה החילוק?
ונ"ל שהתכונה של הלית ליה (מלכות) זה יש לה יותר מאשר את העניין של החכמה, כי כל החכמה שלהם באה כדי שישארו עם ה"כלום", רק מה שבהתגלות ליבם.
הם ממצאים פטנטים - שכלים וחכמות איך להיות עוד יותר ועוד יותר משוגעים!
משתמשים עם השכל כדי להיות בלי שכל!
[ולכן אע"פ שגם מלכות אין להם באמת, אעפ"כ הם נדמים - כקוף בפני אדם - כמי שיש להם תכונה כזו של 'לית ליה מגרמיה', אבל חכמה כמה שהם מנסים להידמות לחכמה האמיתית מתברר שאת זה אין להם כלל!]
וכדברי מוהרנ"ת במקו"א:
"וּבֶאֱמֶת עִקַּר הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים וּבֵין הַחֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהֵם חֲכָמִים שֶׁל שֶׁקֶר, הֵן חֲכָמִים בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת מַמָּשׁ שֶׁהֵם הַפִּילוֹסוֹפִים וְהַמְחַקְּרִים הֵן כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל שֶׁל כָּל מִינֵי מִתְנַגְּדִים אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת, עִקַּר הַחִלּוּק שֶׁבֵּינֵיהֶם הוּא בַּבְּחִינָה הַזֹּאת שֶׁהִוא הַחִלּוּק שֶׁבֵּין אֲכִילַת שַׁבָּת לַאֲכִילַת יְמֵי הַחֹל, כִּי בְּחִינַת אֲכִילַת חֹל הוּא שֶׁהַכָּבֵד נִזּוֹן תְּחִלָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲכִילַת עֵשָׂו שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּבֵד כּוֹעֵס שֶׁאָמַר הַלְעִיטֵנִי נָא. וּבְחִינַת אֲכִילַת שַׁבָּת הוּא כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ בְּחִינַת הַמֹּחַ נִזּוֹן תְּחִלָּה כַּנַּ"ל. כִּי חִיּוּת הָאָדָם נִמְשָׁךְ כְּפִי הָאֲכִילָה וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַתַּאֲוֹת. הַיְנוּ כִּי הַחֲכָמִים שֶׁל הַשֶּׁקֶר הֵם מִסִּטְרָא דְּעֵשָׂו, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת הַכָּבֵד שֶׁהוּא מָלֵא דָּם, שֶׁהוּא כְּלַל תַּאֲוֹת הַגּוּף שֶׁבָּאִים מֵרְתִיחַת הַדָּמִים, שֶׁהוּא נִזּוֹן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַמֹּחַ.
הַיְנוּ שֶׁבֶּאֱמֶת עִקַּר חָכְמָתָם כֻּלָּם הֵם רַק בִּשְׁבִיל תַּאֲוֹת עוֹלָם הַזֶּה. כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ בְּהַמְחַקְּרִים שֶׁכָּל חֲקִירָתָם הִוא בְּעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה וְתַאֲוֹתָיו אֵיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּלִים נָאִים בָּאֳמָנוּת גָּדוֹל וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כְּגוֹן מְדִידָה וּמִסְפָּר וְכוּ' שֶׁהַכֹּל הוּא בְּעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה לְצֹרֶךְ הַגּוּף. וַאֲפִלּוּ שְׁאָר חָכְמוֹת הַדַּקִּים יוֹתֵר. אֲבָל כָּל חָכְמָתָם וַחֲקִירָתָם בָּהֶם כֻּלָּם בִּשְׁבִיל תַּאֲוֹת הַגּוּף וּמִדּוֹתָיו הָרָעִים. כִּי הֵם מְלֵאִים כָּל הַתַּאֲוֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ כִּי לֹא הִתְחִילוּ מִימֵיהֶם לְשַׁבֵּר שׁוּם תַּאֲוָה וּמִדָּה רָעָה וְכָל חֲקִירוֹתָם וְחָכְמָתָם הִוא בִּשְׁבִיל אֵיזֶה תַּאֲוָה וּמִדָּה רָעָה. כְּגוֹן כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ כָּבוֹד וְשֵׁם גָּדוֹל עַל-יְדֵי חָכְמָתוֹ אוֹ שֶׁיְּקַבֵּל מָמוֹן הַרְבֵּה וְהִתְמַנּוּת וְהִתְנַשְּאוּת אֵצֶל הַמְּלָכִים וְהַשָּרִים עַל-יְדֵי חָכְמָתוֹ כַּנּוֹדָע וּמְפֻרְסָם כָּל זֶה לַבְּקִיאִים קְצָת בָּהֶם"
(ליקו"ה שבת ו, ד)
אם נשים טוב אם תשומת ליבנו נגלה
רוב אלו שרוצים 'ליישר' את ברסלב לשמור עליה מהקוצים והדרדרים וכו'
נקודה למחשבה ששמעתי מא' מזקני ברסלב, לא כולם אבל הרבה כאלה שהתקרבו לברסלב (לפחות בהתחלה) רצו לשמוע את האוטנתיות.
כמו כל בעל תשובה שנכנס לציבור החרדי, אולי בהמשך הזמן יהיו לו טענות כאלה ואחרים, הרי שמלכתחילה הוא לא בא אליה כא' שרוצה לשנות או לקבל 'דרך חרדית מחודשת' הוא רוצה להיות אורגינל!
(אגב יש הקלטה מתוקה של ר' נותלה שפירא בעת שכרותו בפורים שהוא צועק שוב ושוב "אני רוצה את הרב'ה אורגינל"...)
@לב-העולם-אתה
נישט באפוצן = לא לשפץ (נראה לי הכונה לדבריו של רלוי"צ שידייקו את השיחות ואין צורך ליפותם)
@לב-העולם-אתה שיש"ק הישן
למעשה ר"א מדייק זאת (שאין באמת חכמה דסט"א) מזה שרבינו אומר בפירוש רק על ההמלכות דסט"א ולא אמר שיש גם חכמה דסט"א (לעיל הביאו לשונו, עיי"ש)
[כי רבינו בעצם לא היה צריך לומר כלום מה יש בצד הסט"א, והיינו לומדים זאת לבד מהכלל השישי, והוא כן טרח ואמר זאת לגבי המלכות, וא"כ מדוע לא אמר גם לגבי החכמה?]
אמנם גם בלא זה, הכלל השישי אומר גם שמה שיש בצד הסט"א הוא כלום ושום דבר, - רק "כקוף בפני אדם".
(הקוף עושה פעולות חיצוניות כמו האדם אבל בפנימיות אינו מבין כלום!)
וא"כ קצת קשה מה החידוש של ר"א, כי בעצם גם למלכות דסט"א אין באמת מלכות, אלא הכל כקוף כנ"ל ?
המלכות אינה יכולה לקבל את אור השכל אם היא חלשה, כי אז מתגברת המלכות דס''א שאינה חפיצה בשכל.
אבל לא הבנתי כלל את דברך, שהרי מפורש בדברי רבינו שתורה בכח היא נותנת כח למלכות דקדושה, ולפי הקשר שיש בינה לבין מה דלית לה מגרמה [שהרי אין אני יודע מעצמי מהו מלכות דקדושה], לתת כח למלכות דקדושה היינו לחזק את בחי' הביטול מה דלית ליה מעצמו כלום, פשוט מאד.
רק השאלה הייתה האם יש קשר בין התורה 'בכח' לבין המלכות שמקבלת 'כח' עי''ז [שהוא בוודאי לא אותה בחי' בדיוק שהרי התורה בכח גורמת לכח המלכות, כנ''ל].
אתה צודק לגבי זה שלתת כוח למלכות, זהו שלב אחד לפני שהמלכות מקבלת את אור השכל, ותודה על חידוד הדברים.
אבל בוא נסכם:
[כך הבנתי מדברי רבינו: - 1) "עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה נוֹתֵן כֹּחַ לְמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. 2) וַאֲזַי מְקַבֶּלֶת הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת נ, חִיּוּת מִן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת ח, וְנִתְחַבֵּר וְנִתְקַשֵּׁר הַח וְהַנ, וְנַעֲשֶׂה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה,
3) וּכְשֶׁזֶּה קָם, זֶה נוֹפֵל, וַאֲזַי נוֹפֵל וְנִתְבַּטֵּל מַלְכוּת הָרְשָׁעָה,"]
כעת לא מובן כ"כ מה שלב 3 יותר משלב 1, דהיינו האם לתת כוח למלכות להתגבר, אינה מכניעה כבר את המלכות דסט"א?
אלא י"ל שכנראה שיש שלב של הכנעה ויש אח"כ את הביטול הגמור.
אפשר אולי לומר ששלב 1 הוא לתת לה כוח להיות לית לה מגרמה (כפי שאתה הבנת) ובכך מכניעים מעט את הסט"א, ואח"כ כשתקבל עי"ז את השכל תתבטל הסט"א לחלוטין.
אבל אם זהו כבר תכונתה (שלית לה וכו), אז מה יש להוסיף כוח בענין הזה עצמו?
וא"כ נשארתי עם השאלה מה זה "לתת כוח למלכות דקדו' להתגבר.."?
ויש גם להתבונן בקשר שבין לתת 'חיות' [אור השכל] לבין לתת 'כוח', אע"פ שלכאו' הכוח הוא שלב אחד קודם, כנ"ל.
"וּכְמוֹ שֶׁאַחַר־כָּךְ הוֹדָה אֶסְתֵּר לְמָרְדְּכַי וְאָמְרָה (שָׁם ד, טז): וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מְגִלָּה טו.): 'שֶׁלֹּא כַּדָּת שֶׁל תּוֹרָה', כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי שֶׁעַל־פִּי דָּת שֶׁל תּוֹרָה בְּוַדַּאי אֵינִי רָאוּי לָבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו, כְּפִי מַה שֶּׁאֲנִי יוֹדֵעַ חַטֹּאתַי וַעֲוֹנוֹתַי, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן אָבֹא לְפָנָיו שֶׁלֹּא כַּדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי - הַיְנוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם אֵינוֹ לְרָצוֹן תְּפִלּוֹתַי וְהִתְבּוֹדְדוּתִי עַתָּה לְפָנָיו מֵרִבּוּי קִלְקוּלִי כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי - עַל־יְדֵי מַעֲשַׂי הָרָעִים, אָבָדְתִּי - וְיַעֲשֶׂה הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ עִמִּי מַה שֶּׁיִּרְצֶה, אֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְאֶצְעַק לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, אוּלַי יְרַחֵם."
(בכור בהמה טהורה ד, טז)
להבא אם אתה מחפש משהו יש ב'אתר רבינו' אפשרויות חיפוש לפי מילים.
@לית-ליה-מגרמא איני מבין,
את דרך הפשט שאתה הולך בה גילה ר"א!
הוא לא המציא את זה, הוא ראה את זה בליקו"ה, - יותר נכון הוא עיין בליקו"ה!
גם אנחנו צריכים לעיין בדבריו ולשאול "בכל פעם שהדרוש מתרחב וחידש חידוש" מהיכן בתורה זו היא נלקחה.
חשבונות מילים וכדו', גם אם נחדש בהם.. עדיין מי יימר
לשאול מותר תמיד, לא חייבים לתרץ כל דבר. או - לבטל את השאלה בגלל שאין לך תשובה.
וגם אמונה זה חשוב, לפחות להאמין שכל דבריו היו במשקל גדול, גם מה שדיבר בפיו!
רק תחשוב על זה, האם מישהו מאיתנו מתבונן כמה דיבר היום מה האריך ומה ייתר... מילא בכתיבה אולי קצת מתבוננים, אבל בדיבור??
וכן, רבינו דקדק בכל מילה! בין בכתב ובין בפה!
@פשטן-מושבע
מסכים. ובכלל בדר"כ קשר טוב ואמיתי הוא כשהוא מתקשר בעוד אופנים, קשה מאוד לבנות מהלך שלם על קשר אחד בלבד - כ'הררים התלוים בשערה'.
אבל לא כ"כ הבנתי את המשך דבריך, זה הרי תלוי מה ההסבר ב"לתת כוח למלכות דקדושה", האם לתת לה להיות "לית ליה מגרמה"?
או שזה כבר התכונה שלה ואדרבא בגלל שאין לה כלום מעצמה לכן היא "חלשה", והיא צריכה כוח לקבל בתוכה את אור השכל. (בביאוה"ל משמע כהפירוש השני - "כל אחיזת הרע, הוא בהלבנה הענייה לבד, אשר מצד עצמה גם בקדושה, חסירה היא מהחכמה,")
כעת אני חושב שלקבל כוח זה כמו לקבל חיות.
החיות היא בעצם אור, שהרי "חכמת אדם תאיר פניו" וכן "החכמה תחייה וכו'. לפי"ז לתת כוח וחיות ללבנה הכונה שהיא תאיר, כשהיא חשוכה היא חלשה.
וא"כהמלכות צריכה לקבל את אור השכל ובכך תקבל כוח וחיות
מסופר שבאו משכילים להקשות קושיות לא' מהצדיקים (נראה לי ר' חיים מבריסק)
ענה להם:
אין לי תירוץ בשבילכם כי תירוצים יש לי על קושיות ולכם יש רק תירוצים, ואין תירוצים על תירוצים.
אתם מתרצים לעצמכם למה לא לשמור תורה ומצוות לכן אתם מקשים קושיות.
"אשר אינם חפיצים כלל בחכמה האמיתית כנ"ל. ומחמת זה לבד, הם תועים ונבוכים בחכמות חיצוניות". (ביאוה"ל ד"ה היצה"ר)
(סיפו"מ הוצאת אבן שתייה, לוית חן)
