(אגב הכותרת של האשכול, הנוסח של ברסלב בקבלת שבת, ה'כי בא' לשפוט הארץ, עולה ומסתלסל בדיוק כמו בנוסח של ראש השנה בפסוקים שלפני מוסף, אשרי העם וכו')
נוסח קבלת שבת שרגא לוי

@מדלג-על-ההרים כתב:

חשבונות מילים וכדו', גם אם נחדש בהם.. עדיין מי יימר

לשאול מותר תמיד, לא חייבים לתרץ כל דבר. או - לבטל את השאלה בגלל שאין לך תשובה.

וגם אמונה זה חשוב, לפחות להאמין שכל דבריו היו במשקל גדול, גם מה שדיבר בפיו!

רק תחשוב על זה, האם מישהו מאיתנו מתבונן כמה דיבר היום מה האריך ומה ייתר... מילא בכתיבה אולי קצת מתבוננים, אבל בדיבור??
וכן, רבינו דקדק בכל מילה! בין בכתב ובין בפה!

פעם שמעתי מר' זושא שטיצר שליט"א שאמר בדרך צחות, על השיחה של רבינו: שלעת"ל כל העולם יהיו ברסלב. שיהיה בעלזא -ברסלב, וויז'ניץ -ברסלב, גור -ברסלב וכו' וכו' אבל אני רוצה להישאר ברסלב -ברסלב

דהיינו, זה וודאי שאנחנו רוצים וכוספים ומאחלים (לנו ולהם) שכל האדמורי"ם בטיש ילמדו ליקו"מ בריש גלי, ושכולם יבואו לאומן לר"ה יחד עם כל חסידיהם.
(זה מה שאני עונה לעצמי על אותם המתנהגים קצת באדמו"רות בתוך ברסלב: "אם אכן הוא היה אדמו"ר גדול מחוץ לברסלב, לא היית שמח לשמוע שהוא נהיה ברסלבר???)
אבל וודאי שהענין הזה של "נפשו קשורה בנפשו" יש בזה דרגות אי"ס.

לקבל, צריך מכל אדם כפי שכ' @נחום-בקר -כל זמן שהוא לא חולק על רבינו.
אבל העניין הזה של ביטול לצדיק זה ענין אחר, אני בא לשמוע שיעורים ממשפיעי ברסלב, לא כי "הם" אומרים משהו, אלא כי אני רוצה לשמוע את רבינו!
כמובן "מי שיש בו ירא"ש דבריו נשמעים" ובוודאי שיש חילוק מי מוסר השיעור.

אבל אני מתכוון לומר שהמהלך בחיים צריך להיות: איפה אני יכול עוד לקבל מרבינו!
"הנה יש כאן שיעור מא' המשפיעים, בוא נשמע"
"בוא ואצטרף לחבורה הזאת, נלבן את דברי רבינו"
"הו יש כאן שיחת חברים, כדאי לי להקשיב ולקבל את נקודת הצדיק דרכם"

הבעיה יכולה להיווצר בלשמוע דרשה על רבינו ממישהו שהוא לא ברסלבר שכאן יכול להיות קצת עירבוב.
אילו אתה שומע שיעור מראש ישיבה שלא מכיר את רבינו, שמוסר שיעור בעניינים שלו וודאי מותר וכנ"ל, אבל כאן לא תחשוב שהוא אומר משהו בדעת רבינו. ואילו מכאלה שהם למחצה, לשליש ולרביע בהם אפשר להתבלבל קצת, וצריך זהירות לקבל מהם באופן הראוי. (דוגמא, אני מכיר מישהו שהוא חסיד של איזה צדיק נסתר שמדבר בשבח רבינו גדולות ונצורות, ואעפ"כ יש לו דעות בכל מיני נושאים שלפי המסורת של אנ"ש זה לא כך, ובגלל זה ההוא נמנע (בינתיים) מלהתקרב לגמרי לענין של רבינו. ההוא צדיק גדול, אבל אם אני ארצה לברר את דעת רבינו אני ילך לשאול את אנ"ש!)
לכן לענ"ד וודאי שאפשר לשמוע אותם, אבל צריך להיות עם הדעה הברורה הנ"ל, כדי שלא ניפול ל"תופעות לוואי" למיניהם.

אני מקווה שדברי הובנו לנכון, השתדלתי לכתוב בכלליות כדי לשמור על צביון הפורום כפי שביקשת.

אגב בנוגע להגרש"ב שמעתי שר' צבי חשין אמר לו שהשכר שלו יהיה כעין הנאמר אצל יהודה "מי גרם לראובן שיודה" כלומר בזכותו יגיעו בשנים הבאות עוד ועוד בחורים מישיבות ליטאיות. (להעיף מהישיבה כבר א"א, "וכי כמה מליונים שווה יותר מתיקון לנשמה?"...)

ואגב התפרסם תיעוד שהוא רוקד בהתלהבות עם מאות בחורים במוצאי יו"כ "מי יתן לי אבר כיונה...

ברבב"ח רבינו אומר "שֶׁעִיקַּר הַכְנָעָתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר־הָרָע הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה."

משמע יש עוד עצות איך להכניעו אלא שהעיקר הוא ע"י התורה.
ואכן אם נפתח את המאמר חז"ל של "לעולם ירגיז וכו' נגלה עוד כמה עצות להכנעתו. לקרוא קר"ש ולהזכיר לו יום המיתה.
א"כ מדוע רבינו לא הזכיר זאת מלכתחילה?

מבאר מוהרנ"ת (במקו"א) שכל שאר העצות הם עצות איך לחזור אל התורה ובכך לנצח את היצה"ר:

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת ה.): 'לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע וְכוּ', אִם נִצְּחוֹ מוּטָב, וְאִם לָאו יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה' וְכוּ', וְאִם לָאו יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְכוּ', אִם נִצְּחוֹ מוּטָב, וְאִם לָאו יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה" וְכוּ'. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, אִם כֵּן יַזְכִּיר לוֹ תֵּכֶף יוֹם הַמִּיתָה, וְעוֹד, הֲלֹא אָנוּ רוֹאִים רֹב בְּנֵי הָאָדָם שֶׁזּוֹכְרִים יוֹם הַמִּיתָה בְּפִיהֶם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עוֹשִׂים מַה שֶּׁעוֹשִׂים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים מט, יד): "וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה".

אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַמִּלְחָמָה כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר־הָרָע, הוּא רַק עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (קִדּוּשִׁין ל:): 'אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ' וְכוּ'. וְעַל־כֵּן קְרָאוֹ 'מְנֻוָּל', כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ עַל־יְדֵי הַנִּוּוּל שֶׁל הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים כַּנַּ"ל. וְהַתִּקּוּן עַל־יְדֵי מֵימֵי הַתּוֹרָה וְכוּ' וְכַנַּ"ל.

וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זַ"ל שֶׁאָמַר: 'נִכְסַפְתִּי מְאֹד לְהַמְשִׁיךְ הָעוֹלָם אֶל עֲשִׂיָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה חִיּוּב לְכָל אֶחָד בְּכָל יוֹם לִלְמֹד כָּךְ וְכָךְ כְּפִי עֶרְכּוֹ' וְכוּ'. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אָז: הֲלֹא יֵשׁ בְּנֵי אָדָם בַּעֲלֵי עֲבֵרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלַן, הֵשִׁיב בִּלְשׁוֹן גְּעָרָה קְצָת: 'אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ כֹּחַ הַגָּדוֹל שֶׁל הַתּוֹרָה? וְכוּ'. וְכַוָּנָתוֹ הָיְתָה שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁנִּלְכַּד בַּעֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת מִשָּׁם, אִם אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיָה קוֹבֵעַ לוֹ שִׁעוּרִים קְבוּעִים לְתוֹרָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, הָיָה כֹּחַ הַתּוֹרָה מִתְגַּבֵּר, עַד שֶׁגַּם הוּא הָיָה נִתְתַּקֵּן וְיוֹצֵא מֵהֶם סוֹף כָּל סוֹף (עַיֵּן מִזֶּה בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן שִׂיחָה יט שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת).

נִמְצָא, שֶׁעִקַּר נִצְחוֹן הַיֵּצֶר־הָרָע עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, אֲבָל הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם עַל זֶה בְּעַצְמוֹ, לְבַטְּלוֹ מֵהַתּוֹרָה, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאָדָם עוֹסֵק לִפְעָמִים בַּתּוֹרָה - הוּא מִתְגַּבֵּר לְהַפִּילוֹ מִזֶּה. וְעִקַּר הֲסָתָתוֹ לִדְחוֹתוֹ מֵהַתּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ, מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן הָרַע שֶׁלּוֹ בְּתָקְפּוֹ, עַל־כֵּן מִתְנַכֵּל עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר לַהֲסִיתוֹ, לִדְחוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם מֵהַתּוֹרָה לְגַמְרֵי. אֲבָל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְיִזְכֹּר בֶּאֱמֶת יוֹם הַמִּיתָה, שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יַעַבְרוּ יְמֵי חַיָּיו כְּצֵל עוֹבֵר, וְיִצְטָרֵךְ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן וְכוּ', בְּוַדַּאי לֹא יִסְתַּכֵּל עַל הֲסָתַת הַיֵּצֶר־הָרָע, וִיקַיֵּם דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם חֹק וְלֹא יַעֲבֹר, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי סוֹף כָּל סוֹף הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ יַחֲזִירֵהוּ לְמוּטָב.

וְזֶה הָיָה כַּוָּנַת הַגְּמָרָא הַנַּ"ל, שֶׁצִּוָּה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, אוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע כְּדֵי לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע. וְאִם לָאו, שֶׁלֹּא נִצְּחוֹ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, וַאֲזַי יִרְצֶה הַיֵּצֶר־הָרָע לְהִתְנַכֵּל עָלָיו לִדְחוֹתוֹ מֵהַתּוֹרָה לְגַמְרֵי, מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ עֵסֶק הַתּוֹרָה לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע, וְלִפְעָמִים יֵשׁ נוֹפְלִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁדּוֹחֶה אוֹתָם אֲפִלּוּ מִלִּקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע עַל־יְדֵי שֶׁמַּפִּילוֹ הַבַּעַל דָּבָר בְּדַעְתּוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי מַעֲשָׂיו הָרָעִים, כִּי כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר־הָרָע, הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, לְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ וְכוּ' (שַׁבָּת קה:). וְהָעֵצָה עַל זֶה, 'יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה', הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֹּר יוֹם הַמִּיתָה שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יִהְיֶה מֻכְרָח לָמוּת, וְאָז בַּסּוֹף הַכֹּל בְּוַדַּאי טוֹב יוֹתֵר כָּל מַה שֶּׁחָטַף בְּזֶה הָעוֹלָם אֵיזֶה דִּבּוּר תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּקְרִיאַת שְׁמַע, אַף אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, יַחֲזֹר אֶל הַתּוֹרָה וּקְרִיאַת שְׁמַע - שֶׁיִּתְגַּבֵּר לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם, אוֹ עַל כָּל פָּנִים יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע בְּכָל יוֹם, וְלֹא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר, וְאָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה סוֹף כָּל סוֹף לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר נִצְחוֹן הַיֵּצֶר־הָרָע עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל.

אַךְ מֵחֲמַת שֶׁלָּאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בִּזְמַן מֻעָט, רַק הָרֹב צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה עַד שֶׁיְּנַצְּחוּ, וּבְתוֹךְ כָּךְ עוֹבֵר עַל הָאָדָם מַה שֶּׁעוֹבֵר, וְרוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַפִּילוֹ מֵעֵסֶק תּוֹרָתוֹ, מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ עֵסֶק הַתּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־כֵּן 'יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה' שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף מַה יַּעֲשֶׂה לְיוֹם פְּקֻדָּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּוַדַּאי יָשׁוּב אֶל הַתּוֹרָה בְּכָל עֵת, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, וְאָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע, וּלְהַפְשִׁיט מֵעַצְמוֹ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים שֶׁמֵּהֶם כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַמְנִיעוֹת, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא מְקוֹר מַיִם חַיִּים כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁכַּוָּנַת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְהַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב אֶל הַתּוֹרָה, שֶׁעַל יָדָהּ עִקַּר נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה. וְהַמַּאֲמָר נָעוּץ סוֹפוֹ בִּתְחִלָּתוֹ וְהָבֵן: (ליקו"ה, בציעת הפת ה,כב)

@וועלן-וועלן כתב:

האם אזמרה לחפש נקודות טובות זה רק ליהודים האלו שחיים בדור שלנו, או גם ליהודים האלו שכבר נפטרו בכל הדורות?

@נחום-בקר כתב:

ולכאורה זוהי עבודת הצדיקים עם הנפטרים למצוא בהם את הנקודה טובה ולתקנם.

בלי לערב תורות אבל בתורה ד' הדבר מפורש! שמשה רבינו זכר את הווידוי של יהודה ובכך חיבר את עצמותיו!

@ישי-משה כתב:

ראמ"פ וראי"כ ולהבדיל בחל"ח רחש"ר או רמ"ק רש"ט ו-מו"ר רא"ג וכו'...)

נס שמוהרנ"ת לא כתב את שמות הצדיקים בר"ת.
כי אני לא הצלחתי לפענח רק את חלקם.
אולי תפתח בבקשה?

אוסף מכתבים (להרי"מ שכטר שליט"א) חלק ג עמ' מב

רק אסכם שבכלל הזה יש לפחות 3 חלקים.

1. אופן גילוי ואמירת התורה
2. הפעולות שנעשים ע"י לימוד ועיון בתורה
3. חלק עיוני "איך ללמוד את התורה הזאת"

@אוצרבלום הביא דוגמא לחלק השני.

באשכול אחר הבאתי ראיה לחלק השלישי
(הועתק משם)
בחכמה ותבונה ר"א כותב על ה"מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו", ששם מסופר שהמבחן לבדוק מיהו הבן מלך האמיתי, זה שהיה צריך לסדר את הכסא, בסוף המעשה אומר רבינו כך: "פרוש המעשה הוא, כמו הכסא שעשה המלך כנ"ל, שעיקר החכמה שצריכין לדעת איך לסדר הדברים, כמו כן מי שבקי בספרים ולבו שלם, יוכל להבין הפרוש, אך צריכין לסדר הדברים היטב, כי פעם נקרא כך ופעם נקרא כך".
דהיינו המעשה עצמו היא הכסא, אם תרצה פירוש על המעשה תצטרך רק לסדר אותו כמו שהבן מלך סידר את הכסא שכן לא רק ש"הבן מלך התחלף" אלא כל המעשה "התחלף"!, ר"א מציין שם שזהו כלל ד']

דוגמא איך להשתמש בכלל הזה, בתורה ל' רבינו מביא את העניין ש"סיבבוהו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת" ומשמע שם לפי"ז שתורה ל' עצמה בנוייה כך שכביכול רבינו אמר בה הרבה הקדמות עד שהגיע למכוון! (עד כאן הועתק משם)

דוגמאות לחלק הראשון זה כמעט כל חיי מוהר"ן בערך "השיחות שעל התורות"
דוגמא קטנה שר"א מציין שזהו הכלל הנ"ל:
בתורה ל' רבינו אומר שלפעמים הצדיק מוכיח בדרך בזיון. אומר ר"א שרבינו - "פתח את פיו הק' והנורא בחכמה, בתוכחה נפלאה גם בדברים האלה בעצמם להוכיח בדרך בזיון [וכהכלל הנזכר על זה בהקדמת ספרי הנ"ל]" (שם פליאה ד')

כמובן עיקר המכוון שלנו הוא החלק השלישי "איך ללמוד את תורה ד'" וכאן צריך את עזרת הציבור למצוא את הקודים לפתוח את הכספת שנקראית תורה ד'.

[שמעתי הגדרה נפלאה מיהושע קליין, הקוד לפתיחת הכספת, במקרה הזה הקוד נמצא בתוך הכספת ולכן הקושי הגדול.
וכאן צריך להשתמש בחלק השני: להרבות בלימוד וקיום התורה, שהתורה תפעל פעולות בנו ובעולם. עד שאט אט נפתח אותה להיכלות חדשים ונפלאים!]

"המשך יבוא"
וכולם מוזמנים כמובן להמשיך...

@מדלג-על-ההרים

עם כל הערכה. זה לא מקור וזה לא ספרי רבינו. שיחת חברים מתוקה ואפשר להתחזק.

זה בס"ה היב תגובה ל @פראסטיק שכ' בשמו, הוא בעצמו מדגיש שכל דבריו הם בתור שיחת חברים!

@נחום-בקר שאל:
ומענין האם אנ"ש עושים וידוי דברים בקבר רשב"י והאריז"ל או רק אצל רבנו?

כמה הגיבו והשיבו שכן, ובכך אנ"ש הנ"ל עשו ווידוי דברים לפני רבינו, (אומן היתה סגורה אז, ומסתמא שגם היום אפשר -כל א' כפי מה דמשער בליביה, כפי שכ' @7272 )
אבל אני חושב ששאלתו של @נחום-בקר היתה האם אנ"ש עשו ווידוי דברים לפני רשב"י וכדו' -היינו בפניו ממש, ולא בתור שיהיה שליח לרבינו, כי הרי הוא מהיחידי הדורות?
ונראה מכל התשובות לעיל שלא! אלא שרש"ש אמר שא"צ למנותו שליח כי זה עובר ממילא לרבינו. ההסבר לכאו' הוא, מפני שכל החמשה יחידי הדורות הם אותו נשמה (כשבכל פעם הנשמה מתחדשת בתוספת נופך -כפי מצב ירידת הדורות, שמוכרחים לרופא גדול יותר)

ובכל זאת "הצדיק שבדור" הוא רק רבינו! (והיינו הנשמה ההיא בתוספת החידוש)
[למאי נפקא מינה? (והרי אמרנו שא"צ למנות שליח?) הנפק"מ היא לעניין אחר, לאותם שרוצים "לסדר" את דברי רבינו עם דברי האריז"ל או הבעש"ט באופן שכאי' זה אותו דבר, מה שבאמת הוא שלרבינו יש חידוש גדול יותר בדבריו. ראו באשכול הזה]

המבט צריך להיות "אני מחפש את רוח קודשו ואת פניו שכלו ונשמתו של הצדיק ה"ה רביה"ק"
בשביל זה אחפש בספריו הק'!
אכתת את רגלי לשמוע שיעורים ממשפיעי אנ"ש!
אשוחח עם חבירי - שיחת חברים - (או כאן בפורום?) כדי ללבן ולחפש את הנקודה השייכת לליבי בעת הזאת.

משא"כ מי שהצדיק "הסתלק ממנו" והוא רוצה קצת "להתחמם" אצל מישהו חי שיפצה אותו על כך שהוא לא יכול כביכול להתייעץ עם רבינו כי הוא לא חי,
שזה בחי' חטא העגל כמבואר באריכות בשלוחין ה'.

כל ההבדל הוא בנקודת המבט: האם הצדיק הסתלק ולכן חסר לי רב'ה חי, או שאני נמצא אצל המשפיע ההוא כי אני מחפש את רבינו!

צריך לדעת שרבינו אמר "שגם בעניין שלו יהיו מפורסמים של שקר" ואגב שמעתי שכשרלוי"צ אמר את השיחה הזו, כל הנוכחים שם השתוממו איך זה יכול להיות?? והיום לדאבונינו רואים זאת מול העינים.

עוד שמעתי שרלוי"צ אמר שהסימן הוא כך: האם כשיוצאים משיעור וכדו' ממאן דהוא, האם הדיבור הוא סביב אותו איש, או שמדברים יותר על רבינו.

@נחום-בקר כתב:

@לב-העולם-אתה בדרך מניה וביה. דבר זה נעשה לכאו"א בשבת קודש. וכמדומני שמבואר מדברי הלקו"ה יו"ט.

ובעיקר בשעתא דמנחה, בעת רעוא דרעוין!

ואם ילמד אז תורה זו - הרי שזה רעוא דרעוין שברעווא דרעווין

@מאיר-לב כתב:

זה לא סותר את זה שאם אני מחובר למישהו ואני מרגיש שאצלו נמצאת הנקודה של רבינו אני יתחבר אליו וידבק בו ויקבל רק ממנו.

ועדיין כפי שכתבתי לעיל, החיפוש האישי אמור להמשיך תמיד.
הייתי אומר שהסימן אם אדם נמצא במקום הנכון זה האם החיפוש הפסיק או שהוא עדיין ממשיך.
כלומר, גם אם אתה 'מרגיש שאצלו נמצאת הנקודה של רבינו', צריך להמשיך לחפש אצלו ולשאוב ממנו עוד ועוד, ולא להסתפק בהרגשה שאני נמצא במקום האמיתי וזהו.

וחוץ מזה יש את החיפוש האישי בספרים שזה אף אחד לא יכול לעשות במקומינו. (אני חושב שכלומדים את ספריו של רבינו בעיון והולכים עם תורותיו, זו הדרך הבטוחה שהחיפוש האישי אף פעם לא יפסיק.)

וכדברי מוהרנ"ת הידועים:

"כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לִמְצֹא לְעַצְמוֹ רַבִּי אוֹ חָבֵר אֲמִתִּי שֶׁקִּבֵּל מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת דִּבְרֵי אֱמֶת הַמּוֹעִילִים לְנַפְשׁוֹ בֶּאֱמֶת, אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן צָרִיךְ לְחַפֵּשֹ הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם, כִּי אֲפִלּוּ אִם הָיוּ כְּבָר מַעֲשָֹיו מְתֻקָּנִים כָּרָאוּי צָרִיךְ גַּם כֵּן לְחַפֵּשֹ עוֹד וְעוֹד, כִּי יָדוּעַ שֶׁאֵין הָאָדָם עוֹמֵד וְכוּ'. וּכְתִיב, "לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד". מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁרֹב וְרֹב מַעֲשֵֹיהֶם אֵינָם עוֹלִים יָפֶה, בִּפְרָט בָּעִתִּים הַלָּלוּ כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ, עַל כֵּן צְרִיכִין תָּמִיד לְחַפֵּשֹ וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה אַחֲרֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַנַּ"ל, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַחִפּוּשֹ וְהַבַּקָּשָׁה אַחֲרֵי גּוּף הַגַּשְׁמִי שֶׁל הַצַּדִּיק כִּי אִם אַחֲרֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁלּוֹ שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁזֶּה תִּקּוּנוֹ, וְזֶה צְרִיכִין לְחַפֵּשֹ וּלְבַקֵּשׁ תָּמִיד, כִּי מִמַּה נַּפְשָׁךְ אִם לֹא מְצָאוֹ עֲדַיִן כְּלָל בְּוַדַּאי הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו לְבַקְּשׁוֹ וּלְחַפְּשֹוֹ בְּכָל כֹּחוֹ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִקָּצֶה וְעַד קָצֶה כָּל יָמָיו אֲשֶׁר הוּא חַי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אוּלַי יוּכַל לִמְצֹא חַיֵּי נַפְשׁוֹ לָנֶצַח, עַל כָּל פָּנִים יוֹם אֶחָד אוֹ שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי מוֹתוֹ. וְאִם כְּבָר נִדְמֶה לוֹ שֶׁמָּצָא אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, בְּוַדַּאי זֶה צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשֹ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא יוֹשֵׁב אֵצֶל הַצַּדִּיק וַעֲדַיִן אוֹרוֹ חָשׁוּךְ אֶצְלוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ נְעִימוּת אֲמִתַּת עֲצוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וְכוּ', וּמֵחֲמַת זֶה הוּא רָחוֹק עֲדַיִן מִתִּקּוּנוֹ. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה וַיְהִי הֵם מְרִיקִים בְּסִימָן י"ז מִזֶּה, עַיֵּן שָׁם. כִּי עִקַּר הַחִפּוּשֹ הוּא אַחַר הָרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל. וְלָזֶה צְרִיכִין יְגִיעָה גְּדוֹלָה וְחִפּוּשֹ הַרְבֵּה עַד שֶׁיִּמְצָא. וְאִם יְחַפֵּשֹ בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי יִמְצָא, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו וְיָגַעְתִּי וּמָצָאתִי תַּאֲמִין וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה:

...וּצְרִיכִין לָזֶה חִפּוּשֹ וּבַקָּשָׁה הַרְבֵּה הֵן מֵהָרַב, הֵן מֵהֶחָבֵר, הֵן מֵהַתַּלְמִיד וְאָז אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לְךָ:" (שלוחין ה, ו-ז)

(בהמשך מביא שהחיפוש הוא ע"י הפלפול והסלסול בתורת הצדיק וההליכה בדרכיו, ובקשה ותחינה למצוא פנימיות כוונת תורתו הקדושה, "כִּי עִקַּר הַצַּדִּיק הוּא תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁשָּׁם גָּנוּז רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁלּוֹ.")

ברבב"ח, תתארו לעצמכם איזה דג עצום היה שם, בגודל של שישים מחוזות. וממה הוא מת? משרץ קטן??? (עניין המיתה חוזר על עצמו הרבה, תמותת רשע רעה, מלאכי מוות, כי מתו כל האנשים וכו.)
אכן סוף עצוב.

רבינו אומר שם שהצדיק נקרא גודא ע"ש שגודר פירצותיהן של ישראל, מה קורה כשיש פירצה? יכולים לבוא גנבים ולסטים ולגזול.
בכדי שהאלוהים אחרים לא יהיו יכולים ליגזול לעצמם את המלכות צריך לגדור היטב את כל הפרצות, פירצה אחת והכל אבוד..
אדם יכול להיות נקי בכל הד' יסודות ועדיין "אינו יודע באיזה דרך הוא מהלך, ...ואחריתה דרכי מוות"
אכן סוף עצוב.
אבל אל דאגה, יש לנו רבי שאוהב אותנו כ"כ עד שהוא מוכן למסור את נפשו ולמות בשבילנו, "ואם אין מחני נא"!!! ולא רק למות אלא אף להיקבר מול בית פעור כדי לבטל את כוחם מלפעור פיהם בצירופים רעים (אגב פירוץ, "פירצותיהן" אותיות צירוף. -ר"א גלינסקי שליט"א)
הצדיק מפריש לנו דרך ולא עוזב אותנו באמצע העבודה, עד שנגיע לתכלית השלימות -כולו הטוב והמטיב, וכל הרשעה כעשן תיכלה. כמובן צריך לשמוע בקולו ולהתוודות לפניו אם לא, אז גם אם עשית תשובה וכבר אתה נקי מהתאוות, אבל עדיין יכול להיות שאחריתה דרכי מוות.. אכן עצוב מאוד.
כמה עלינו לשמוח שיש לנו רבי כזה.

מצאתי!
עירובי תחומין ו (אות טו):
"כִּי הַצַּדִּיק נִקְרָא תָּמָר לְשׁוֹן תְּמוּרָה, שֶׁמֵּמִיר וּמַחֲלִיף הַכֹּל לְטוֹבָה, כִּי כָּל הַקִּטְרוּגִים מְהַפֵּךְ אוֹתָם לִזְכוּת בִּבְחִינַת אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף וְכוּ'. 'מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף' דַּיְקָא, שֶׁדַּיְקָא מִנִּי אָלֶף הַמְקַטְרֵגִים נַעֲשֶׂה הַמַּלְאָךְ הַמֵּלִיץ, כִּי כָּל מַה שֶּׁמִּתְרַבִּים הַמְקַטְרֵגִים יוֹתֵר הוּא מַמְלִיץ לְטוֹב בְּיוֹתֵר עַל שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, כִּי כָּל אֵלּוּ הַמְקַטְרֵגִים עַל הָאָדָם הֵם הֵם בְּעַצְמָם אוֹתָם שֶׁהֵסִיתוּ אוֹתוֹ לַחֲטֹא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הוּא הַשָּטָן, הוּא הַמֵּסִית, הוּא הַמְקַטְרֵג וְכוּ'. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁמִּתְרַבִּים חַס וְשָׁלוֹם, הַמְקַטְרֵגִים מְאֹד עַל הָאָדָם, אֲזַי עוֹמֵד הַמַּלְאָךְ הַמֵּלִיץ וּמְהַפֵּךְ הַכֹּל לִזְכוּת דַּיְקָא, כִּי זֶה טוֹעֵן, הֲלֹא, אַדְּרַבָּא, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מְקַטְרְגִים הַרְבֵּה כָּל כָּךְ אִם כֵּן הָיָה לוֹ יְצָרִין רָעִים הַרְבֵּה, כִּי אֵלּוּ הַמְקַטְרֵגִים הֵם הֵם בְּעַצְמָן הַיְצָרִין רָעִים שֶׁהֵסִיתוּ אוֹתוֹ לְמַה שֶּׁהֵסִיתוּ. וְאִם כֵּן, אַדְּרַבָּא, הוּא פֶּלֶא גָּדוֹל אֵיךְ הִתְחַזֵּק אִישׁ כָּזֶה לַחֲטֹף אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁל אֵיזֶה מִצְוָה שֶׁעָשָׂה, וְזֶהוּ בְּחִינַת מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף הַמְקַטְרֵגִים, הוּא מַמְלִיץ עָלָיו, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מְקַטְרְגִים הַרְבֵּה כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם הֵם כֻּלָּם הַמְּסִיתִים שֶׁלּוֹ אִם כֵּן אֵין חִדּוּשׁ כָּל כָּךְ מַה שֶּׁחָטָא כָּל כָּךְ, אַדְּרַבָּא, זֶהוּ חִדּוּשׁ נִפְלָא אֵיךְ הִתְגַּבֵּר לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה טוֹב בְּעָלְמָא מֵאַחַר שֶׁעָמְדוּ עָלָיו חֵילוֹת כָּאֵלּוּ. וְעַל-כֵּן הַצַּדִּיק שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה נִקְרָא "תָּמָר" בְּחִינַת צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, שֶׁמֵּמִיר וּמַחֲלִיף הַקִּטְרוּגִים לִזְכוּת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּימְרָא דְּתַרְנְגוֹלָא, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה, עַל-יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא זְכוּת בְּכֻלָּם וְכַנַּ"ל:"

@נחום-בקר כתב:

וברור ופשוט שמי שאינו עוסק בזכוך המדות והיסודות וילך לראות את הצדיק ולתת לו צדקה, לא יועיל לו כלל (אלא בדרכ"כ בדרכים עקיפות שיעסוק עמו הצדיק).

קודם כל לפני התגובה, האשכול "האם הצדיק ערום" ננעל ע"י @מנהל-הפורום, בעקבות כך שהנושא הוסט מהקשרו.. (יש דרך ישר.. ואחריתה...) עכ"פ אני חושב שמה שכתבתי שם לא הובן לנכון כתבתי שם: "חברים יקרים מודה ומתוודה, את התורה הזאת למדתי לפני שנים עם ביאוה"ל עוד לפני שלטייל בתורתו קם ואני כמובן רואה את ההבדל הגדול,", אני חושב שהציבור חשב ש"אני רואה את ההבדל בין מי שלמד למי שלא", ומתוך זה התחיל דיון לפתוח פורום מיוחד..
כוונתי הייתה שאמנם פעם למדתי את התורה, אבל היום אני רואה הבדל עצום איך זה ללמוד עם "לטייל בתורתו" יחד עם הכתיבה והבירור עם החברים!
(ואני מבקש נא לא להגיב על זה, כדי לא להסיט את הנושא!)

וכעת נחזור לעניינינו, ר' נתן ליברמנש זצ"ל היה נוהג לומר על זה: "מ'נייט ניט קיינעם"! -לא מכריחים אך אחד! אם אתה תרצה תוכל לפעול ע"י העצות של רבינו, אם לא תרצה, לא תקבל!
הוא היה אומר זאת גם על החגים וכדו' שהרי כ"כ הרבה אורות עליונים יורדים בעיתים הללו ואעפ"כ אני לא רואה שקורה משהו...
אז היה אומר שבלעדי זה היינו אבודים לחלוטין ("תשתכח התורה" -לג בעומר, נ' שערי טומאה -בפסח וכו וכו) ולכן מקבלים "כדי חיונו בצמצום" כדי שלא נאבד לגמרי, אבל כמה תזכה לקבל מהאור הזה? זה כבר תלוי בך!
(הדברים מבוססים על ליקו"ה -איני זוכר איפה-שמוהרנ"ת שואל איך זה שלפעמים נראה שהעצות של הצדיקים לא עוזרים, ומתרץ שבלעדי זה לא היינו יכולים לעמוד בנסיונות כלל.)

א גוט -מעיין עוה"ב, יום שבת, יום מנוחה.

@שפחה-על-הים כתב:

זה הסיבה היחידה (ע"פ דעת רבינו) שהיא לא השערה בעלמא, אלא היא ודאית, כי זה מה שגרם למבול ולדור הפלגה, לגלות מצרים ולחורבן הבית פעמיים, לפרעות ת"ח ות"ט,

"וְזֶה בְּחִינַת כ' סִיוָן שֶׁמִּתְעַנִּין בּוֹ עַל הֲרִיגַת הַקְּדוֹשִׁים (טוּרֵי זָהָב, אֹרַח־חַיִּים, סִימָן תקסו, סְעִיף־קָטָן ב), כִּי עִקַּר הַהֲרִיגָה הָיָה עַל חֵטְא הַנַּ"ל, עַל שֶׁהִתְרַשְּׁלוּ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אֶת הַצַּדִּיקֵי־הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁהָיָה בִּימֵיהֶם." (ליקו"ה שלוחין ה, לב)

@ברוך-מאן כתב:

הסבר על המושג לספר כל ליבו, ולא רק להסביר מה התועלת בזה

ראה לעיל מ"ש, (בעיקר ראה מה שכ' באשכול ששלחתי לשם) שהוא הענין של לספר ולפרט איך נפלנו באותו חטא שחטאנו, חוץ מהווידוי על החטא עצמו. ואגב הסברתי גם התועלת.
(אני חושב שהשבתי שם לשאלתך)

יש הקלטה ידועה שבו שומעים את רלוי"צ כחזן במנחה ער"ה, ושם הוא כן אומר 'מהרה'. (לפי מה שהצלחתי לשמוע, הוא אומר כך: "והשב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל, (אתנחתא) ותפילתם מהרה וכו', כך שה'מהרה' נסוב על תפילתם.)