סוגיית אזמרה להלכה ולמעשה!

[חבר אני]

@וועלן-וועלן
זהו בגלל שלא עושים אזמרה על האזמרה! ורוצים לראות שמחה שמתפרצת! מכל! נקודה! במקום לשמוח בזה עצמו שאני מנסה לשמוח מנקודה ["נקודה דנקודה"]

אבל כמובן יש הרבה מהלכים בזה. עיין בהלכות ראשית הגז שרנ"ת מסביר שצריך להשוות את עצמו לגוי ("הלא כבני כושים אתם לי") ומשם 'להרים' את עצמו, -והלא אעפ"כ אני מניח תפילין וכו וכו. אבל אם יחשוב את עצמו לצדיק, איך יוכל לשמוח מהדברים הפשוטים?

(יוצא לפי הנ"ל שיש עבודה של בירור נקוד"ט מתוך מעשיו הרעים (-גוי) דהיינו למצוא את הנקודה שבו העבירה הייתה ללא ידיים ורגליים - ששם הוא כן נשאר מחובר לה' באיזה 'פירור' קטן, וממילא החזרה בתשובה תתחיל משם: - הנה אני רואה שבכל זאת יש איזה נקודה שבה לא התנתקתי ממך בורא עולם!)

[מאיר לב]

@נחום-בקר העוז להסביר מה שהסברתי בספר המידות - נובע מדברי ראבר"נ כמו שהאריך להסביר באר היטב @חבר-אני.
ולגבי מה שכתבת על הרשעים שנעשים אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, ישנם דברים נפלאים של ראבר"נ בששון ושמחה (בהערה ג על תפילה א).
עוֹד שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ לְעִנְיַן מַה שֶּׁאָמַר 'אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים' - גִּילוֹיְבְּט [הַשֶּׁבַח] וְכוּ' וְהַמּוּבָן בָּזֶה וְכוּ' וּמַה שֶּׁמּוּבָא שָׁם שֶׁיֵּשׁ שֶׁיִּכְלוּ לְגַמְרֵי וְכוּ' נִרְאֶה לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי לְפָרֵשׁ בָּזֶה כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הוּא בְּעַצְמוֹ זַ"ל בְּהִלְכוֹת תְּפִלִּין הֲלָכָה ד' בְּאוֹת ה' עִנְיַן מַאֲמַר הַזֹּהַר שֶׁאֵין מוֹעִיל תְּשׁוּבָה וְכוּ' שֶׁאֵין זֶה רַק בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת לְמִי שֶׁצְּרִיכִין לְהַרְחִיקוֹ וְלִכְתֹּב עָלָיו כֵּן, וְהָאָמְנָם שֶׁגַּם זֶה וְכוּ' עַיֵּן שָׁם וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל עַל אַחֵר וְכוּ' וּמַה שֶּׁמּוּבָא בְּהִלְכוֹת... שֶׁיֵּשׁ שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מֵהֶם כְּלָל זֶה נֶאֱמַר רַק עַל קְלִפַּת עֲמָלֵק כִּי הוּא שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו "מָחֹה תִּמְחֶה" שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת עֶצֶם הָרָע וְהַטֻּמְאָה. גַּם אִם תַּעֲמִיק מַחְשְׁבוֹתֶיךָ בְּכָל זֶה בֶּאֱמוּנָה בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת (כִּי אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּעֵינֵי הַשֵּׂכֶל מַה לְּמַעְלָה מַה לְּמַטָּה וְכוּ') תִּרְאֶה בְּעֵינֶיךָ שֶׁזֶּה כַּנַּ"ל.
כלומר, ברור שכף זכות היא על כולם כולל כולם!

[נחום בקר]

@מאיר-לב ידידי היקר - ההסברים שלכם נפלאים אך לא בספר המידות. וכפי שכתבתי לך. שהביאור שלך בספר המידות שייך לכל עבירה איזה שלא תהיה. שאסור לדון אותה לכף זכות ולא צריך להגיע לעבירה רחוקה שכזו. והדוגמא שנקט רבנו היא בדיקא כמבואר במקורות שמקורו מדברי המדרש שנזפו המלאכים בלוט על שלימד זכות על אנשי סדום.

[וועלן וועלן]

@נחום-בקר כתב:

@מאיר-לב ידידי היקר - ההסברים שלכם נפלאים אך לא בספר המידות. וכפי שכתבתי לך. שהביאור שלך בספר המידות שייך לכל עבירה איזה שלא תהיה. שאסור לדון אותה לכף זכות ולא צריך להגיע לעבירה רחוקה שכזו. והדוגמא שנקט רבנו היא בדיקא כמבואר במקורות שמקורו מדברי המדרש שנזפו המלאכים בלוט על שלימד זכות על אנשי סדום.

למעשה לענ"ד בעניין לימוד זכות על עצם העבירה יש בזה כמה מדריגות, תלוי באם האדם מוחזק כאדם כשר או שמוחזק בעבירות, תעיין בפירושים על "והוי דן את כל אדם לכף זכות" מה שרבינ יונה מפרש שם מובא כמודמה ברע"ב שיש 3 מדריגות, ואכמ"ל.
לפי"ז אולי אפשר לומר שיתכן שבעבירה הנ"ל, אין ללמד זכות כלל, גם באם האדם הוא מוחזק בשאר דברים ככשר לגמרי וכצדיק.
אמנם כשאנחנו מדברים על אזמרה - על עצם נקודת יהדותו והנקודה הטובה הפנימית והחבויה שלו זה שייך בכל מצב ובכל מחיר.

[נחום בקר]

@וועלן-וועלן מחילה שאני כותב בלי לפתוח את הספרים שציינת. כי הדברים ברורים כביעתא בכותחא שאין שום צד בעולם ללמד זכות על שום 'עבירה' שבעולם. 'עבירה היא עבירה' וצריך לתקן אותה. בשביל זה יש מצוות תשובה.
לימוד זכות הוא כאשר אתה רואה מעשה ואתה לא יודע אם זה עבירה או לא עבירה. בזה דנים הראשונים וכו' מתי אני חייב לדון את האדם לכף זכות ולומר שלא עשה את ההעבירה, ומתי מומלץ לדון לכף זכות, ומתי אסור לדון לכף זכות.
ובא רבנו ומלמדנו שאע"פ שאני צריך לדון את האדם שעשה את העבירה לכף חובה. זהו רק ביחס 'לעבירה שעבר' שלא אומר שלא היתה כוונתו לעבור עבירה. אלא ודאי שהעבירה היא עבירה, ואני צריך לשמור את עצמי מחברתו שלא אלמד ממעשיו הרעים. ואעפ"כ אני צריך למצוא באותו רשע 'נקודה טובה' ועי"ז להכניסו לכף זכות ולתת לו התעוררות לתשובה ולהתמיד במציאת נקודות טובות בזה האדם עד שאני ישיב אותו בתשובה שלמה.
אך לעולם ועד לא נדון שום עבירה לזכות. כי עבירה היא עבירה, ומצוה היא מצוה ולא נחליף ביניהם לעולם ועד.

[חיפוש הצדיק]

@וועלן-וועלן כתב:

והדוגמא שנקט רבנו היא בדיקא כמבואר במקורות שמקורו מדברי המדרש שנזפו המלאכים בלוט על שלימד זכות על אנשי סדום.

רואים כאן דבר נפלא
אברהם ביקש אולי יש חמישים צדיקים שבעבורם תנצל העיר
ולוט לימד זכות על הרשעים
כי אברהם חיפש את נקודת הטוב אם יש צדיקים ואילו לוט מיעט בערך החמור של העוון ועל זה קיבל נזיפה

[וועלן וועלן]

@נחום-בקר כתב:

@וועלן-וועלן מחילה שאני כותב בלי לפתוח את הספרים שציינת. כי הדברים ברורים כביעתא בכותחא שאין שום צד בעולם ללמד זכות על שום 'עבירה' שבעולם. 'עבירה היא עבירה' וצריך לתקן אותה. בשביל זה יש מצוות תשובה.
לימוד זכות הוא כאשר אתה רואה מעשה ואתה לא יודע אם זה עבירה או לא עבירה. בזה דנים הראשונים וכו' מתי אני חייב לדון את האדם לכף זכות ולומר שלא עשה את ההעבירה, ומתי מומלץ לדון לכף זכות, ומתי אסור לדון לכף זכות.
ובא רבנו ומלמדנו שאע"פ שאני צריך לדון את האדם שעשה את העבירה לכף חובה. זהו רק ביחס 'לעבירה שעבר' שלא אומר שלא היתה כוונתו לעבור עבירה. אלא ודאי שהעבירה היא עבירה, ואני צריך לשמור את עצמי מחברתו שלא אלמד ממעשיו הרעים. ואעפ"כ אני צריך למצוא באותו רשע 'נקודה טובה' ועי"ז להכניסו לכף זכות ולתת לו התעוררות לתשובה ולהתמיד במציאת נקודות טובות בזה האדם עד שאני ישיב אותו בתשובה שלמה.
אך לעולם ועד לא נדון שום עבירה לזכות. כי עבירה היא עבירה, ומצוה היא מצוה ולא נחליף ביניהם לעולם ועד.

התכוונתי ללמד זכות על האדם הזה שעבר את העבירה, ובפרקי אבות שציינתי שם במפרשים מובא שבאם האדם הוא מוחזק לאדם כשר יש מצווה דאורייתא לדונו לכף זכות מצד "בצדק תשפוט עמיתך", וחייבים להפך בזכותו (לדוגמא שהוא לא התכוון או שלא ידע שזה אסור וכדומה), וזה הכוונה והוי דן את כל אדם לכף זכות. ובהנ"ל יש שלושה מדריגות, והמדריגה השלישית זה אדם שמוחזק לרשע ובאם רואים אצלו עבירה אסור להפך בזכותו ולדונו שלא התכוון ולא ידע וכדומה, אלא אנו דנים אותו לחובה.
ולגבי העבירה שהוזכרה כאן לעיל מספר המידות, יתכן שבזה אין לדון והלפך בשום אופן בזכות.
אולם כשאנו מדברים לגבי תורת אזמרה, זה כבר עניין אחר, כי כאן אנו ניגשים לנקודה הטובה של האדם שקיימת בו מצד נשמתו וכלל לא מצד מעשיו (כי את מעשיו הרעים אנו מוקיעים), ובזה לענ"ד אין הגבלה כלל.

[נחום בקר]

@חיפוש-הצדיק יש לציין שבפועל לוט הצליח להציל את 'צוער' בזה שלימד עליהם זכות שהם לא עשו כ"כ הרבה עברות. והוי 'מצער' בחינת 'נקודה טובה' ודו"ק.

[מאיר לב]

לפעמים הרבה יותר קל למצוא כף זכות דווקא באנשים הרשעים ביותר.
למצא בהם נקודות טובות.
להסביר כמה הם באמת רוצים את ה' למרות כל מה שעובר עליהם.
וכמה הם בעצם תינוקות שנשבו.
אבל ככל שהדבר מתקרב אלינו כך זה הולך ונעשה קשה יותר...
קשה לדון לכף זכות את ההוא שיש לו דרך שונה משלי.
את הקהילה המסוימת הזו שחושבת אחרת ממני.
ככל שזה מתקרב אלינו זה הופך אישי יותר, אז להפך, מוצאים את כל הטצדקי למה אסור לי לדון לכף זכות.
כמה דווקא הם שחושבים אחרת, או עושים אחרת הם הרע בהתגלמותו.
הכף זכות הזו, קשה יותר, כואבת יותר, אבל אין ספק שהיא הכי הרבה מכוונת לרצון של רבינו הקדוש.
הלוואי ואזכה לכך.

[חבר אני]

אוסף מכתבים (להרי"מ שכטר שליט"א) חלק ג עמ' מב

[חיפוש הצדיק]

כשאתה רואה יהודי בשעה 7 בבוקר ועדיין לא הניח תפילין, אתה לא חושב לרגע שהוא לא מעוניין להניח תפילין והוא קרקפתא דלא מנח תפילין חלילה, כי בוודאות גמורה הוא יניח עוד חצי שעה - שעה ורק אם עובר השקיעה ועדיין לא הניח תפילין במזיד או אז הוא קרקפתא דלא מנח תפילין רח"ל
כשבורא עולם רואה יהודי שעדיין אינו מקיים כראוי רצון ד' הוא אינו רואה אותו כמי שאינו רוצה לשוב בתשובה ויצא מכלל ישראל אלא שבעוד זמן מועט ישוב לעבוד את השם כי עד יום מותו תחכה לו ורק אם מת בלי תשובה אז אוי ואבוי לו בעולם העליון

[חיפוש הצדיק]

היה פעם איזה רב שתמיד דיבר על 'לדון לכף זכות'
פעם ניגש אליו תלמיד אחד ואמר לו בשמחה "היום דנתי לכף זכות" כי מישהו עשה משהו לא בסדר והוא חשב למה הוא עשה את זה עד שמצא איזה פתח שהוא לא התכוון וכדו'
הרב התרגז ממש ואמר לו: "למה אתה מסתכל בכלל על מעשי השני?!" כי לדון לכף זכות זה כשמישהו עשה לך רעה ואתה מתרגז עליו אז אתה צריך להתגבר ולדון אותו לכף זכות אבל אסור לדקדק ולהעביר בבידוק כל יהודי האם מעשיו טובים או רעים
כעין זה ניתן לומר גם בקשר ל'אזמרה' ש'אזמרה' מגלה לנו שאין לנו מושג מה זה יהודי! גם היהודי הכי קטן והכי נמוך ואין לנו להסתכל על כל יהודי עם מגדלת גדולה ולבחון הדק היטב האם הוא טוב או רע אלא לדעת בבירור שכל יהודי באשר הוא גדלה מעלתו מאוד מאוד ואין לנו שום השגה בו
וחוץ מזה צריך לחפש את הטוב שבו

[ל ל]

לידיעת הציבור, בשנה האחרונה יצאו 2 ספרים מיוחדים על עניני האזמרה, אחד של הרב ארז משה דורון, ואחד בעילום שם שנקרא "אזמרה והתחזקות".
יש שם הרבה הרחבות ובירורים לעומק הענין, והרבה דברים יפים שעוזרים לקיים את העצה הזו לעובדה ולמעשה.

[7272]

יְסוֹד הַיְּסוֹדוֹת וְעִקַּר הָעִקָּרִים, מָה שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁאֹב מִימֵי הַנַּחַל הוּא,
לֵדַע וּלְהִוָּדַע כִּי כָּל מָה שֶׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם בֵּין בְּרוּחָנִיּוּת בֵּין בְּגַשְׁמִיּוּת, בְּמֵזִיד וּבְשׁוֹגֵג, בְּאֹנֶס וּבְרָצוֹן, הַכֹּל בִּגְזֵרַת הַיּוֹצֵר הוּא
כִּי אִם הָאָדָם אֵינֶנּוּ רָאוּי וְלֹא זָכָה עֲדַיִן לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְאֶל הַמִּצְוָה לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ, מְבַלְבְּלִים אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם מִמֶּנָּה, כִּי מִתְגַּלְגֶּלֶת בְּתוֹךְ מַחְשְׁבוֹתָיו מַחְשָׁבָה מְבַלְבֶּלֶת כָּזֹאת, אֲשֶׁר אֵינָהּ מַנִּיחָה אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אַף שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹתָהּ

וְכָל זֶה אֵינוֹ חָס וְשָׁלוֹם לִנְקָמָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם בְּרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ, הַמְּרַחֵם עַל כָּל מַעֲשָׂיו, יוֹדֵעַ וְעַד דַּיָּן אֱמֶת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקָרְבוֹ אֶל הַטּוֹב כִּי אִם בְּדֶרֶךְ זֶה, לְהוֹדִיעוֹ אֵיךְ הוּא רָחוֹק מִטּוֹב, וְאֵיךְ הוּא עוֹמֵד בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה כָּזוֹ
וְאֵין עָלָיו לַעֲשׂוֹת כִּי אִם לִצְעֹק אַחַר הַמַּעֲשֶׂה הָרַע לְהָשֵׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה, וּלְסַפֵּר הַכֹּל לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְלִשְׁפֹּךְ לִבּוֹ בְּתַחֲנוּנִים וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו וּלְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן עַל נַפְשׁוֹ, שֶׁיְּזַכֵּהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִתְקָרֵב אֶל הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה

וְזֶהוּ נִפְלָאוֹת תְּמִים דֵּעִים, וְעַל יְסוֹד זֶה סוֹבְבִים הוֹלְכִים כָּל הַמַּאֲמָרִים וְכָל הַתּוֹרוֹת שֶׁל הֲלִקּוּטִי מוהר"ן
וְכָל מִינֵי הִתְחַזְּקוּת, וּבִפְרָט הַתּוֹרָה אֲזַמְּרָהּ לֶאֱלֹקַי בְּעוֹדִי, ליקו"מ ח"א סִי' רפ"ב, מָה שֶׁצְּרִיכִין לָדוּן אֶת עַצְמוֹ וְאֶת אֲחֵרִים לְכַף זְכוּת, כִּי זֶהוּ עִקַּר הַלִּמּוּד זְכוּת שֶׁכָּל הַיְּרִידוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו וַעֲלֵיהֶם, בְּמֵזִיד וּבְשׁוֹגֵג בְּאֹנֶס וּבְרָצוֹן הַכֹּל מִן הַשָּׁמַיִם כְּדֵי לְקָרְבוֹ בְּדֶרֶךְ זֶה

אֲבָל הָרְחוֹקִים מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת אֵינָם מְבִינִים זֹאת, וְגַם הַמְּקֹרָב צָרִיךְ זְכוּת גָּדוֹל שֶׁיִּזְכֹּר זֹאת תָּמִיד, וְעַל הַכֹּל מָה שֶׁעוֹבֵר עָלָיו יִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה לְהִשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּתְקָרֵב עַל יְדֵי הַיְּרִידָה וְאַל יִתְרַחֵק עַל יָדָהּ חָס וְשָׁלוֹם
וְכֵן בליקו"מ תְּנִינָא סִימָן פ"ב, בַּהַתּוֹרָה כִּי תֵּצֵא, מְעַנְיֵן כְּסֵדֶר וְשֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר בֵּין בְּרוּחָנִי בֵּין בְּגִשְׁמֵי, וְהַבְּחִינָה מָה כּוֹחֵנוּ הַמּוּבֵאת שָׁם הַכֹּל כַּנַ"ל,
וּזְכוּת הַהִתְגַּלּוּת הַזֹּאת יַעֲמֹד לָנוּ לֵילֵךְ בָּזֶה אָמֵן.

[7272]

מרבי יצחק בריתר הי"ד בחלוקי הנחל עמוד יד ה' א

[ל ל]

אני לא רוצה לעורר פולמוס נרחב, אבל כפי מה שביררתי ושמעתי דברים אלו לא מוסכמים כלל בברסלב.
ודיברו על זה הרב בנדר והרב שכטר ועוד
הרב ברייטר הי"ד היה קשור לדרך של רבי צדוק הכהן מלובלין ונראה שהדברים קשורים לסגנון זה.
גם יש לשים לב שבהמשך באחת האותיות הבאות הוא מסייג את הדברים.
ובכל מקרה דבריו קשים מאוד, והם נכנסים למבוכת הבחירה והידיעה בצורה שלא תמצא כמוה בברסלב, וגם יש בהם סכנה גדולה שאנשים יבואו לבטל את הבחירה.
גם בליקוטי הלכות דברים היוצאים מהחי ד רבי נתן לא כותב בצורה כזו.

יש בזה עוד מה להרחיב ומי שהדברים נוגעים לו כדאי לו לברר אותם

[7272]

@ל-ל כתב:

יש בזה עוד מה להרחיב ומי שהדברים נוגעים לו כדאי לו לברר אותם

אכן כן היה פליאה על כל מאורעותיו לטובתו מה הכוונה כל והאם באמת רבנו התכוון שכל

ורואים בתורה זו (אנכי) קשר חזק מכמה מקומות לתורה אזמרה
ומתורה זו בלבד אפשר להבין שאכן הדברים כאשורן ובטח מי שחלק (פעם ראשונה שאני שומע) על רבי יצחק ברייתר לא התכוון על דברים אלו כי דברים אלו כתובים במפורש בתורה

[ל ל]

כפי מה שאני מבין הבעיה היא הנחרצות והאופן המוחלט שהדברים מוצגים בכמה נקודות.
ובפרט הנקודה שכל מה שעובר על האדם, גם במזיד, הכל מן השמיים כדי לקרבו.
כאילו שלאדם לא היתה בחירה ולא יכל לבחור בטוב, נתנו לו נסיון שלא יכול לעמוד בו.
אפשר ללמד זכות שהיה נסיון קשה וכו', אבל לומר בכזו נחרצות שהכל מן השמיים כאילו לאדם אין בחירה זו נקודה מאוד רגישה ובעייתית.

רבינו אמר בפירוש שהבחירה ביד האדם, ואם רוצה עושה ואם לא רוצה לא עושה. והדברים הם בפשיטות.

אני לא מביא דברים בשם עצמי, רק כפי מה שהבנתי כשביררתי את הסוגייה וששמעתי בשם תלמידי רבינו הגדולים מהדורות האחרונים

[נחום בקר]

@ל-ל סוגיית 'הידיעה והבחירה' עדינה ביותר.
ומחלוקת 'החסידות והמתנגדים' בענין הצמצום, היא בפשטות סביב נקודה זו.
האם יש לנו הנבראים הבחורים, עסק עם הידיעה או לא.
והדבר נוגע לא רק לחטאים ועוונות, אלא בכללות האם בכל צריכים להתעסק עם ענין הידיעה או לא.
ובפשטות כוונת ר' יצחק ברייטר היא סוף דבריו. לחזק את האדם שאף אם עבר במזיד. סוף כל סוף, אין דבר יוצא חוץ לרצונו יתברך וכו' כמבואר בספה"ק. ואעפ"כ א"א לומר שהשי"ת רוצה את העבירה, שהרי ציווה לא לעבור את העבירה. אלא שהנוגע לאדם שאחר שנעשה מה שנעשה ידע שהשי"ת העביר אותו במסלול זה בכדי שיעשה תשובה ויתקן את העבירה ע"י תשובה עד שיוכל להפוך אותו לזכות.
וכמובן שכיון שסוגיא זו עדינה, לא צריכים להתעסק בה יתר על המידה, אלא בעבור מצוות תשובה כפי שמשמע בר' נתן.

[7272]

@ל-ל כתב:

נקודה מאוד רגישה ובעייתית.

יש דרך להתמודד עם זה?