@נחום-בקר כתב:

@וועלן-וועלן מחילה שאני כותב בלי לפתוח את הספרים שציינת. כי הדברים ברורים כביעתא בכותחא שאין שום צד בעולם ללמד זכות על שום 'עבירה' שבעולם. 'עבירה היא עבירה' וצריך לתקן אותה. בשביל זה יש מצוות תשובה.
לימוד זכות הוא כאשר אתה רואה מעשה ואתה לא יודע אם זה עבירה או לא עבירה. בזה דנים הראשונים וכו' מתי אני חייב לדון את האדם לכף זכות ולומר שלא עשה את ההעבירה, ומתי מומלץ לדון לכף זכות, ומתי אסור לדון לכף זכות.
ובא רבנו ומלמדנו שאע"פ שאני צריך לדון את האדם שעשה את העבירה לכף חובה. זהו רק ביחס 'לעבירה שעבר' שלא אומר שלא היתה כוונתו לעבור עבירה. אלא ודאי שהעבירה היא עבירה, ואני צריך לשמור את עצמי מחברתו שלא אלמד ממעשיו הרעים. ואעפ"כ אני צריך למצוא באותו רשע 'נקודה טובה' ועי"ז להכניסו לכף זכות ולתת לו התעוררות לתשובה ולהתמיד במציאת נקודות טובות בזה האדם עד שאני ישיב אותו בתשובה שלמה.
אך לעולם ועד לא נדון שום עבירה לזכות. כי עבירה היא עבירה, ומצוה היא מצוה ולא נחליף ביניהם לעולם ועד.

התכוונתי ללמד זכות על האדם הזה שעבר את העבירה, ובפרקי אבות שציינתי שם במפרשים מובא שבאם האדם הוא מוחזק לאדם כשר יש מצווה דאורייתא לדונו לכף זכות מצד "בצדק תשפוט עמיתך", וחייבים להפך בזכותו (לדוגמא שהוא לא התכוון או שלא ידע שזה אסור וכדומה), וזה הכוונה והוי דן את כל אדם לכף זכות. ובהנ"ל יש שלושה מדריגות, והמדריגה השלישית זה אדם שמוחזק לרשע ובאם רואים אצלו עבירה אסור להפך בזכותו ולדונו שלא התכוון ולא ידע וכדומה, אלא אנו דנים אותו לחובה.
ולגבי העבירה שהוזכרה כאן לעיל מספר המידות, יתכן שבזה אין לדון והלפך בשום אופן בזכות.
אולם כשאנו מדברים לגבי תורת אזמרה, זה כבר עניין אחר, כי כאן אנו ניגשים לנקודה הטובה של האדם שקיימת בו מצד נשמתו וכלל לא מצד מעשיו (כי את מעשיו הרעים אנו מוקיעים), ובזה לענ"ד אין הגבלה כלל.

@וועלן-וועלן כתב:

והדוגמא שנקט רבנו היא בדיקא כמבואר במקורות שמקורו מדברי המדרש שנזפו המלאכים בלוט על שלימד זכות על אנשי סדום.

רואים כאן דבר נפלא
אברהם ביקש אולי יש חמישים צדיקים שבעבורם תנצל העיר
ולוט לימד זכות על הרשעים
כי אברהם חיפש את נקודת הטוב אם יש צדיקים ואילו לוט מיעט בערך החמור של העוון ועל זה קיבל נזיפה

@נחום-בקר כתב:

@מאיר-לב ידידי היקר - ההסברים שלכם נפלאים אך לא בספר המידות. וכפי שכתבתי לך. שהביאור שלך בספר המידות שייך לכל עבירה איזה שלא תהיה. שאסור לדון אותה לכף זכות ולא צריך להגיע לעבירה רחוקה שכזו. והדוגמא שנקט רבנו היא בדיקא כמבואר במקורות שמקורו מדברי המדרש שנזפו המלאכים בלוט על שלימד זכות על אנשי סדום.

למעשה לענ"ד בעניין לימוד זכות על עצם העבירה יש בזה כמה מדריגות, תלוי באם האדם מוחזק כאדם כשר או שמוחזק בעבירות, תעיין בפירושים על "והוי דן את כל אדם לכף זכות" מה שרבינ יונה מפרש שם מובא כמודמה ברע"ב שיש 3 מדריגות, ואכמ"ל.
לפי"ז אולי אפשר לומר שיתכן שבעבירה הנ"ל, אין ללמד זכות כלל, גם באם האדם הוא מוחזק בשאר דברים ככשר לגמרי וכצדיק.
אמנם כשאנחנו מדברים על אזמרה - על עצם נקודת יהדותו והנקודה הטובה הפנימית והחבויה שלו זה שייך בכל מצב ובכל מחיר.

אבל כמובן יש הרבה מהלכים בזה. עיין בהלכות ראשית הגז שרנ"ת מסביר שצריך להשוות את עצמו לגוי ("הלא כבני כושים אתם לי") ומשם 'להרים' את עצמו, -והלא אעפ"כ אני מניח תפילין וכו וכו. אבל אם יחשוב את עצמו לצדיק, איך יוכל לשמוח מהדברים הפשוטים?

(יוצא לפי הנ"ל שיש עבודה של בירור נקוד"ט מתוך מעשיו הרעים (-גוי) דהיינו למצוא את הנקודה שבו העבירה הייתה ללא ידיים ורגליים - ששם הוא כן נשאר מחובר לה' באיזה 'פירור' קטן, וממילא החזרה בתשובה תתחיל משם: - הנה אני רואה שבכל זאת יש איזה נקודה שבה לא התנתקתי ממך בורא עולם!)

@וועלן-וועלן כתב:

האם אזמרה לחפש נקודות טובות זה רק ליהודים האלו שחיים בדור שלנו, או גם ליהודים האלו שכבר נפטרו בכל הדורות?

@נחום-בקר כתב:

ולכאורה זוהי עבודת הצדיקים עם הנפטרים למצוא בהם את הנקודה טובה ולתקנם.

בלי לערב תורות אבל בתורה ד' הדבר מפורש! שמשה רבינו זכר את הווידוי של יהודה ובכך חיבר את עצמותיו!

"אפילו הוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב ודן אותו לכף זכות על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה עיין שם.

כפי המובן מדבריו הקדושים, שהעלאת הרשע לכף זכות להשיבו בתשובה, הוא על ידי שדנים אותו לכף זכות, שבאמת אינו חייב כל כך ברשעתו ופשעיו העצומים, וכענין המובא בחלק ב' סימן א', כי מי יודע כל המקומות שעבר בהם עיין שם.
(שואל ר"א:) ומה [זה] שמזהיר כל כך למצוא בו דוקא מקודם איזה מעט טוב, ומבאר זאת בהפסוק ועוד מעט וכו'. (?)

(תירוץ ראשון:) אמנם שמובן מדבריו הקדושים, שמחמת זה בעצמו, יכולים לדון את הרשע לכף זכות. כי על ידי שאנו רואים, שגם הוא מתעורר ומתגבר ממקום שהוא שם לעשות איזה דבר טוב, שגם בעת ההעדר התגברותו, אינו חייב כל כך.

(תירוץ שני:) עוד יש לבאר כוונת דבריו הקדושים, על פי מה שכתב בספר הא"ב , שמי שמלמד זכות על הרשע וכו'. ועל כן, הוא מזהיר כאן מאד, למצוא בו מקודם איזה דבר טוב, ששם אינו רשע, לדונו לכף זכות, וגם על ידי זה בעצמו, הוא נידון לכף זכות כנ"ל.

(ומי אמר שאכן יש לכ"א נקוד"ט? על זה אומר:) כי כל אחד מישראל, איך שהוא, מאחר שיש בו איזה ניצוץ דניצוץ ישראל, שהם חלק אלוק ממעל, עצם הטוב, אי אפשר בשום אופן להיות נופל לרע לגמרי, שיהיה רשע גמור, [ומה שלעינינו נדמה לרע חס ושלום, הוא מסמיית עינינו מלמצוא בו טוב], וכמובא בהשיחות שאחר הספורי מעשיות באות י' עיין שם:"

אני הבנתי כך: בתי' הראשון הוא עונה שכשאתה רואה בן אדם שמונח היכן שמונח ואעפ"כ הוא מתגבר ממקומו לעשות איזה דבר טוב, אז גם כשאינו מצליח להתגבר אתה מבין שאינו חייב כ"כ [כי "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" ( - המובא בתורה א' תנינא - הזכיר זאת בשאלתו)]
תי' זה לא מתרץ איך מותר לדון רשע, ולכן הוא עונה תירוץ שני
-שאחרי שמצאת בו נקודה טובה, כעת אתה מוציא אותו מגדר רשע, (ואדרבא זה מה שיביא אותו לחזור בתשובה.)

ועוד הוא מוסיף שאין מושג כזה של 'רשע גמור' והוא מציין את שיחה י' בשהר"ן, וז"ל:
"הרשעים הם מלאים חרטות, והם אינם יודעים כלל מהו חרטה; כי זהו בעצמו שהם מתגברים בענין רשעתם, זהו בעצמו חרטה. כי מחמת שבא בדעתם חרטות, על כן הם מתגברים ביותר ברשעתם, כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה, שכשאחד רואה שחברו מתגבר נגדו אזי הוא מתגבר ביותר כנגדו, כמו כן ממש כשהרע רואה שמתחיל איזה טוב להתעורר אצלם אזי הוא מתגבר ביותר, והבן:.."
ונראה שיש כאן עוד מהלך בלדון לכף זכות - לראות בהתגברות רשעתם את הנקודה הפנימית - שזהו בעצם חרטה! והיינו לא שאני אומר שהמעשה הרע שעשה הוא טוב, אלא אני מסתכל על המניע שמאחורי זה.

(ואגב, לכאו' קשה: איך הביא בהתחלה מתורה א' תנינא, לכאו' זה לא "מיניה וביה"? ונראה שזהו בעצמו התירוץ שמתרץ מתוך התורה, שלכן כדי "לדון לכף זכות כפי תורה אזמרה" צריך מקודם לחפש נקוד"ט. משא"כ בתורה א', שם רבינו אומר שאין להיכנס בכלל לדיון על האדם, אלא מי ש"יודע מקומו של עולם")

אמנם נראה מהמשך דבריו בביאוה"ל שם, שהעניין הזה של לדון לכף זכות אפי' את הגרוע שבגרועים נעשה בעיקר ע"י הצדיק וז"ל:

"והנה, אף על פי שברהיטת לשונו הקדושה, נראה לכאורה, שהוא מדבר בפשיטות…. (חסר) מוריד הענין הזה בדרך כלל, מריש כל דרגין עד….(חסר) שכל אחד צריך לבקש ולמצא. שגם הגרוע שבגרועים צריך לברר הנקודות טובות מתוך הרע והפסולת, שעל ידי זה נתהוה ונעשה הנגינה וזמרה, עד שיוכל להיות שליח צבור, ולהוציא גם אחרים בתפלתו.
אבל באמת נראה מבואר מדברי מוהרנ"ת ז"ל בחלק א' באות, ומשאר דבריו הקדושים שבענין זה בכתב ובעל פה, כי בכל זאת גבהה דעתו ודרכו נסתרה גם בזה [וכן בכל תורותיו הקדושים], ושיש בזה ענינים נפלאים ונעלמים בתכלית ההעלם, עד שאין מי שידע איך להתנהג ולהשתדל בענין הזה כי אם מי שגילה זאת בעצמו, שהוא היה המשה משיח האמיתי, ...כי הוא אשר בכוחו לברר ולמצוא הנקודות טובות גם במי שנפל וירד בתכלית הירידה שאין ירידה אחריו..."

ואכן אחרי שרבינו גילה זאת, כעת גם אנחנו יכולים לדון לכף זכות, והוא גם צריך שנעסוק בזה. וכדבריו בהמשך:
"ועל כן עשה דרך כבושה לכל אחד ואחד, כי אף על פי כן הוא צריך לכל זה אתערותא דלתתא גם מאתנו, כמובא במקום אחר."

(כדאי לקרוא את כל הקטע שם, זה קטע מאוד 'לבבי'!)

[ואם נרצה לעיין יותר כפי שביקש @ברוך-מאן. - דבריו הנ"ל מבוארין מתוך התורה, שלכן רבינו מתחיל את התורה שצריך לדון לכף זכות את האחר, ואח"כ רבינו מוסיף שגם את עצמו צריך לדון לכף זכות. ומובן שהכוח לדון את עצמי לכף זכות, מגיע בזכות שמישהו אחר דן אותי לכף זכות - והיינו הצדיק.]

לגבי עצם הדיון נראה לי משמע בתורה שצריך למצוא בכל אחד...
נראה לי יש משהו שמפריע לנו בזה בגלל שיש הרבה אזכורים אצל רבינו על רשעים וכו מאוד חריפים,
ולענ"ד זה סוג של שני הפכים לדעת גם למצוא טוב בכל אחד, ומאידך הלכה למעשה לפעמים כלשון מוהרנ"ת יש שצריך לקורעם מגבם...
איך? אני לא יודע..... אבל זה נראה לי האמת, אח"כ אבקש רחמים לידע מה עושים בשביל לקיים את האמת הזו...