איך למעשה נכללים באין סוף?
-
@לב-העולם-אתה מקוה שלקו"ה על התורה נחשב למיניה וביה.עיין בתחלת כלאי הכרם על תורה דידן. שמבאר שעקרו ע"י עבודת התפלה. ומבאר שם גם ענין הרצוא ושוב.
@נחום-בקר העניין שהביטול לאור אי"ס נעשה בתפילה נלמדת גם מיניה וביה, ראה בביאוה"ל בד"ה התפשטות הגשמיות ובד"ה התפילה ובד"ה בנחיריו. (ואדרבא, זה נפלא למצוא את הביאורים של מוהרנ"ת, המובלעים ומובללים בין דרשותיו, -למצוא איך שהביאורים שלו הם מיניה וביה, ר"א הרי למד את הכללים משקידתו על דלתי ספרי מוהרנ"ת, ראה בהקדמה לביאוה"ל. וראה שם שכתב: "ואם יהיה אלוקים עמדי, הנני ליחד על זה בספרי דיבורים מיוחדים" משמע שרצונו היה להראות איך להוציא ביאורים מדברי רנ"ת.)
-
@נחום-בקר העניין שהביטול לאור אי"ס נעשה בתפילה נלמדת גם מיניה וביה, ראה בביאוה"ל בד"ה התפשטות הגשמיות ובד"ה התפילה ובד"ה בנחיריו. (ואדרבא, זה נפלא למצוא את הביאורים של מוהרנ"ת, המובלעים ומובללים בין דרשותיו, -למצוא איך שהביאורים שלו הם מיניה וביה, ר"א הרי למד את הכללים משקידתו על דלתי ספרי מוהרנ"ת, ראה בהקדמה לביאוה"ל. וראה שם שכתב: "ואם יהיה אלוקים עמדי, הנני ליחד על זה בספרי דיבורים מיוחדים" משמע שרצונו היה להראות איך להוציא ביאורים מדברי רנ"ת.)
@חבר-אני ידעתי את הביאור הליקוטים. וגם בתוך הלקו"ה יש לבאר איך הוציא זאת אך לבאר בתוך הלקו"ה זה אריכות גדולה. על כן כתבתי בקיצור. ומי שמעיין בדבריו ורגיל בהם יודע למצוא זאת בתוך התורה. היינו שמחפש היכן רבנו דיבר על תפלה ואין סוף בתורה ורואה את מקורו של ר' נתן בתוך התורה.
-
@חבר-אני ידעתי את הביאור הליקוטים. וגם בתוך הלקו"ה יש לבאר איך הוציא זאת אך לבאר בתוך הלקו"ה זה אריכות גדולה. על כן כתבתי בקיצור. ומי שמעיין בדבריו ורגיל בהם יודע למצוא זאת בתוך התורה. היינו שמחפש היכן רבנו דיבר על תפלה ואין סוף בתורה ורואה את מקורו של ר' נתן בתוך התורה.
@נחום-בקר שיערתי שאתה יודע מכל זה, אך למען הלומדים כתבתי זאת. ותודה על כל הארותיך המחכימות.
-
אני חושב שאולי יש דרך, דרך המאורעות הרעים להתבטל. כי הרי הם סוג של מבטלים את המלכות והיישות של האדם.
זה מהלך ראשוני ובוסר, צריך לפתח אותו. אולי מישהו יעזור לי בזה... -
מיניה וביה או לא מיניה וביה, אבל סו"ס מה הכיוון שמצאתם לתשובה על השאלה הנפלאה? לא הבנתי את התשובה למעשה.
-
מיניה וביה או לא מיניה וביה, אבל סו"ס מה הכיוון שמצאתם לתשובה על השאלה הנפלאה? לא הבנתי את התשובה למעשה.
@רוצה-להיות תעיין במראי מקומות הנ"ל, בפשטות מה שיוצא משם שהביטול לאי"ס קורה בשעת התפילה, כמובן מהתורה, ובאופן הכי פשוט זה שהוא מתלהב בתפילה, ומובן שם שזהו המבחן האם האדם זיכך את מידותיו, כלומר א"א לחשוב ש'אני כבר קדוש, ואני במעין עוה"ב, ושברתי כבר את התאוות וכו וכו' אם אין לי התלהבות בתפילה!
מכאן יוצא עצה טובה, אם האדם רוצה למדוד את עצמו היכן הוא אוחז בעבודת ה', שיבדוק איך התפילה שלו נראית!
(ולכן מה ששאל @לב-העולם-אתה אם אפשר להתבטל ללא ווידוי, נראה שלא! אולי יש בחי" של איתערותא דלעילא כמו שכתבתו באשכול אחר, אבל בפשטות, אין קיצורי דרך.)
-
אז זהו, שברור לי שיש!
איך - אני עוד לא יודע... יש לי כמה כיוונים.. כשאגמור לעבד אותם אכתוב אותם.
אבל רק נקודה קטנה - כל דבר שמובא שקורה ע"י הצדיק - יכול בבחינה מסוימת לקרות גם בבחינות נמוכות יותר שלו. נדמה לי הכלל הח'.
וזה שורש השאלה שלי פותחת האשכול - מהי בחינת הוידוי (שאני עושה מלתתא) שאני יכול על ידה להתבטל גם בלי להיות אצל הצדיק באומן/ספרו/אנשיו/וכו. כי הן אמת שהצדיק זכה לזה בשלימות אבל יש דרך לפי התורה שבה כל אחד יכול להתבטל.
כל זה לא מוכח כלל, אבל ככה מתנוצץ לי. אז כשיהיה לי פרוש מסודר מיניה וביה אעלה אותו כאן בעז"ה. -
אז זהו, שברור לי שיש!
איך - אני עוד לא יודע... יש לי כמה כיוונים.. כשאגמור לעבד אותם אכתוב אותם.
אבל רק נקודה קטנה - כל דבר שמובא שקורה ע"י הצדיק - יכול בבחינה מסוימת לקרות גם בבחינות נמוכות יותר שלו. נדמה לי הכלל הח'.
וזה שורש השאלה שלי פותחת האשכול - מהי בחינת הוידוי (שאני עושה מלתתא) שאני יכול על ידה להתבטל גם בלי להיות אצל הצדיק באומן/ספרו/אנשיו/וכו. כי הן אמת שהצדיק זכה לזה בשלימות אבל יש דרך לפי התורה שבה כל אחד יכול להתבטל.
כל זה לא מוכח כלל, אבל ככה מתנוצץ לי. אז כשיהיה לי פרוש מסודר מיניה וביה אעלה אותו כאן בעז"ה.@לב-העולם-אתה בדרך מניה וביה. דבר זה נעשה לכאו"א בשבת קודש. וכמדומני שמבואר מדברי הלקו"ה יו"ט.
-
@לב-העולם-אתה בדרך מניה וביה. דבר זה נעשה לכאו"א בשבת קודש. וכמדומני שמבואר מדברי הלקו"ה יו"ט.
ובחמלת ה' עלי התנוצצו עוד כמה דרכים ע"פ תורה דידן.
א. ע"י מאה ברכות שעל זה דרשה הגמ' אל תקרי מה אלא מאה, שעל ידה ממשיכים אור האסב"ה לכלי המוחין כמבואר בשלהי התורה.
ב. ועקר בברכות היא 'ברכת התורה' שהיא מדאורייתא ובה אומרים 'נותן התורה' בלשון הווה, והמכוון בזה זוכה לקבלת התורה, שבה נאמר אתה הראת לדעת וכו' ואפ"ל שמתונצץ הארה זו בכל יום.
ג. בברכת כהנים (המסורים ביד הצדיק). וכידוע מהכוונות שהמשכת ברכת כהנים היא מאריך ועתיק בחינת רעוא דרעוין המבואר באות ט.
ד. וזהו שתכף אחר ברכת התורה נהגו לומר פסוקי ברכת כהנים כי מצא מין את מינו ונעור.
ה. היסורים הבאים לאדם שמביאים אותו לביטול באור אין סוף וכפי שכתבת בתחלת האשכול ומרמז לזה הפרפאות לעיין בתורה סה.
ו. חוץ משבת (שכתבתי לעיל). מתנוצץ גם בג' רגלים כמבואר בלקו"ה שם. וזהו סוד שי"ן של ג' מה הנעשים לג' מאה וממשיכים הארת אסב"ה.
ז. ראש השנה (שגם עמד בזה הלקו"ה שם) ונציין שזהו שכתוב (בראשית ב, ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. ופרש"י ביום עשות ה' - למדך שכלם נבראו בראשון. שביחוד הבריאה במקורה שם יש יחוד 'הוי"ה אלהי"ם' הכולל כל הבריאה, בחינת כתר הכולל כל הנאצלים בתוכו. והארה זו מאירה בראש השנה כמבואר בלקו"ה שם./ ונקרא יום תרועה, כי התרועה גורמת ביטול הישות ומביאה להתכללות באסבב"ה ובזה מתקנים חטא אדה"ר שורש כל החטאים.
ח.מצות תפילין 'יד וראש' הם כנגד מלכות ובחינת כתר, ותורה דידן היא סוד כוונת התפילין כמבואר בסוף תורה לח.
ט. ע"י עבודת ההודאה וכנדרש באשכלות אחרים. ונציין שבוידוי מעשרות כתיב (דברים כו, יג) וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וגו' וכן בכל הפרשה שם מוזכר כפל 'הוי"ה אלהי"ך' המרמז על יחוד הוי"ה אלהים שהוא העלאת אלהים לאסב"ה (בחינת הוי"ה). ומשם בארה לכל עבודת ההודאה שזוכה לעלות אלהים להוי"ה. (וזהו ענין חנוכה וכמבואר במקו"א).
י.כל עבודת ה' 'בתמימות' יש בה עבודת הביטול, כעין מתן תורה שאמרו 'נעשה ונשמע' וזכו לשמוע אנכי ולא יהיה לך ונבקעו כל הרקיעים וראו שהוא אחד. כך כל העובד ה' בתמימות זוכה לתמים תהיה עם הוי"ה אלהיך להיות בחלק הוי"ה וזוכה להארת אסב"ה שלמעלה מגבול ומדה.
יא. במצוות כיבוש וישוב א"י זוכים להעלות מלכות דקדושה וכפי שאומר משה רבנו (דברים ג, כב-כד) לֹא תִּירָאוּם כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם... אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶך. ומזכיר ב' שמות הנ"ל שבכחם החלק בכבישת א"י. ועל זה אחז"ל כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה, וכשזה קם זה נופל ונופל מלכות עכו"ם ומתעלה שם אלהי"ם ומתאחד בהוי"ה ושלמותו בבניית המקדש ששם אומרים השם ככתיבתו בחינת הוי"ה אחד. וזהו שמביא רבנו הפסוק (ישעיהו מב, טו-ז) אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת...וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם וגו' ובכיבוש א"י שמקימים 'אחריב הרים וגבעות' של העכו"ם עי"ז זוכים לדרך 'לא ידעו' הנהגת אסב"ה. -
@לב-העולם-אתה בדרך מניה וביה. דבר זה נעשה לכאו"א בשבת קודש. וכמדומני שמבואר מדברי הלקו"ה יו"ט.
@לב-העולם-אתה בדרך מניה וביה. דבר זה נעשה לכאו"א בשבת קודש. וכמדומני שמבואר מדברי הלקו"ה יו"ט.
ובעיקר בשעתא דמנחה, בעת רעוא דרעוין!
ואם ילמד אז תורה זו - הרי שזה רעוא דרעוין שברעווא דרעווין
-
ובחמלת ה' עלי התנוצצו עוד כמה דרכים ע"פ תורה דידן.
א. ע"י מאה ברכות שעל זה דרשה הגמ' אל תקרי מה אלא מאה, שעל ידה ממשיכים אור האסב"ה לכלי המוחין כמבואר בשלהי התורה.
ב. ועקר בברכות היא 'ברכת התורה' שהיא מדאורייתא ובה אומרים 'נותן התורה' בלשון הווה, והמכוון בזה זוכה לקבלת התורה, שבה נאמר אתה הראת לדעת וכו' ואפ"ל שמתונצץ הארה זו בכל יום.
ג. בברכת כהנים (המסורים ביד הצדיק). וכידוע מהכוונות שהמשכת ברכת כהנים היא מאריך ועתיק בחינת רעוא דרעוין המבואר באות ט.
ד. וזהו שתכף אחר ברכת התורה נהגו לומר פסוקי ברכת כהנים כי מצא מין את מינו ונעור.
ה. היסורים הבאים לאדם שמביאים אותו לביטול באור אין סוף וכפי שכתבת בתחלת האשכול ומרמז לזה הפרפאות לעיין בתורה סה.
ו. חוץ משבת (שכתבתי לעיל). מתנוצץ גם בג' רגלים כמבואר בלקו"ה שם. וזהו סוד שי"ן של ג' מה הנעשים לג' מאה וממשיכים הארת אסב"ה.
ז. ראש השנה (שגם עמד בזה הלקו"ה שם) ונציין שזהו שכתוב (בראשית ב, ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. ופרש"י ביום עשות ה' - למדך שכלם נבראו בראשון. שביחוד הבריאה במקורה שם יש יחוד 'הוי"ה אלהי"ם' הכולל כל הבריאה, בחינת כתר הכולל כל הנאצלים בתוכו. והארה זו מאירה בראש השנה כמבואר בלקו"ה שם./ ונקרא יום תרועה, כי התרועה גורמת ביטול הישות ומביאה להתכללות באסבב"ה ובזה מתקנים חטא אדה"ר שורש כל החטאים.
ח.מצות תפילין 'יד וראש' הם כנגד מלכות ובחינת כתר, ותורה דידן היא סוד כוונת התפילין כמבואר בסוף תורה לח.
ט. ע"י עבודת ההודאה וכנדרש באשכלות אחרים. ונציין שבוידוי מעשרות כתיב (דברים כו, יג) וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וגו' וכן בכל הפרשה שם מוזכר כפל 'הוי"ה אלהי"ך' המרמז על יחוד הוי"ה אלהים שהוא העלאת אלהים לאסב"ה (בחינת הוי"ה). ומשם בארה לכל עבודת ההודאה שזוכה לעלות אלהים להוי"ה. (וזהו ענין חנוכה וכמבואר במקו"א).
י.כל עבודת ה' 'בתמימות' יש בה עבודת הביטול, כעין מתן תורה שאמרו 'נעשה ונשמע' וזכו לשמוע אנכי ולא יהיה לך ונבקעו כל הרקיעים וראו שהוא אחד. כך כל העובד ה' בתמימות זוכה לתמים תהיה עם הוי"ה אלהיך להיות בחלק הוי"ה וזוכה להארת אסב"ה שלמעלה מגבול ומדה.
יא. במצוות כיבוש וישוב א"י זוכים להעלות מלכות דקדושה וכפי שאומר משה רבנו (דברים ג, כב-כד) לֹא תִּירָאוּם כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם... אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶך. ומזכיר ב' שמות הנ"ל שבכחם החלק בכבישת א"י. ועל זה אחז"ל כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה, וכשזה קם זה נופל ונופל מלכות עכו"ם ומתעלה שם אלהי"ם ומתאחד בהוי"ה ושלמותו בבניית המקדש ששם אומרים השם ככתיבתו בחינת הוי"ה אחד. וזהו שמביא רבנו הפסוק (ישעיהו מב, טו-ז) אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת...וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם וגו' ובכיבוש א"י שמקימים 'אחריב הרים וגבעות' של העכו"ם עי"ז זוכים לדרך 'לא ידעו' הנהגת אסב"ה.ו. חוץ משבת (שכתבתי לעיל). מתנוצץ גם בג' רגלים כמבואר בלקו"ה שם
ובעיקר בשבועות שהוא הרגל הג' מתחילת השנה - שהוא כנגד תפילת מנחה. ובשבועות נאמרה תורה זו.
יא. במצוות כיבוש וישוב א"י
וזה בחי': "וענוים ירשו ארץ" (ואעפ"כ לא זכינו שיכנס משה לא"י, מחמת שעוד לא נתתקן המלכות בשלימות עד כי יבוא שילה )
-
ובחמלת ה' עלי התנוצצו עוד כמה דרכים ע"פ תורה דידן.
א. ע"י מאה ברכות שעל זה דרשה הגמ' אל תקרי מה אלא מאה, שעל ידה ממשיכים אור האסב"ה לכלי המוחין כמבואר בשלהי התורה.
ב. ועקר בברכות היא 'ברכת התורה' שהיא מדאורייתא ובה אומרים 'נותן התורה' בלשון הווה, והמכוון בזה זוכה לקבלת התורה, שבה נאמר אתה הראת לדעת וכו' ואפ"ל שמתונצץ הארה זו בכל יום.
ג. בברכת כהנים (המסורים ביד הצדיק). וכידוע מהכוונות שהמשכת ברכת כהנים היא מאריך ועתיק בחינת רעוא דרעוין המבואר באות ט.
ד. וזהו שתכף אחר ברכת התורה נהגו לומר פסוקי ברכת כהנים כי מצא מין את מינו ונעור.
ה. היסורים הבאים לאדם שמביאים אותו לביטול באור אין סוף וכפי שכתבת בתחלת האשכול ומרמז לזה הפרפאות לעיין בתורה סה.
ו. חוץ משבת (שכתבתי לעיל). מתנוצץ גם בג' רגלים כמבואר בלקו"ה שם. וזהו סוד שי"ן של ג' מה הנעשים לג' מאה וממשיכים הארת אסב"ה.
ז. ראש השנה (שגם עמד בזה הלקו"ה שם) ונציין שזהו שכתוב (בראשית ב, ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. ופרש"י ביום עשות ה' - למדך שכלם נבראו בראשון. שביחוד הבריאה במקורה שם יש יחוד 'הוי"ה אלהי"ם' הכולל כל הבריאה, בחינת כתר הכולל כל הנאצלים בתוכו. והארה זו מאירה בראש השנה כמבואר בלקו"ה שם./ ונקרא יום תרועה, כי התרועה גורמת ביטול הישות ומביאה להתכללות באסבב"ה ובזה מתקנים חטא אדה"ר שורש כל החטאים.
ח.מצות תפילין 'יד וראש' הם כנגד מלכות ובחינת כתר, ותורה דידן היא סוד כוונת התפילין כמבואר בסוף תורה לח.
ט. ע"י עבודת ההודאה וכנדרש באשכלות אחרים. ונציין שבוידוי מעשרות כתיב (דברים כו, יג) וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וגו' וכן בכל הפרשה שם מוזכר כפל 'הוי"ה אלהי"ך' המרמז על יחוד הוי"ה אלהים שהוא העלאת אלהים לאסב"ה (בחינת הוי"ה). ומשם בארה לכל עבודת ההודאה שזוכה לעלות אלהים להוי"ה. (וזהו ענין חנוכה וכמבואר במקו"א).
י.כל עבודת ה' 'בתמימות' יש בה עבודת הביטול, כעין מתן תורה שאמרו 'נעשה ונשמע' וזכו לשמוע אנכי ולא יהיה לך ונבקעו כל הרקיעים וראו שהוא אחד. כך כל העובד ה' בתמימות זוכה לתמים תהיה עם הוי"ה אלהיך להיות בחלק הוי"ה וזוכה להארת אסב"ה שלמעלה מגבול ומדה.
יא. במצוות כיבוש וישוב א"י זוכים להעלות מלכות דקדושה וכפי שאומר משה רבנו (דברים ג, כב-כד) לֹא תִּירָאוּם כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם... אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶך. ומזכיר ב' שמות הנ"ל שבכחם החלק בכבישת א"י. ועל זה אחז"ל כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה, וכשזה קם זה נופל ונופל מלכות עכו"ם ומתעלה שם אלהי"ם ומתאחד בהוי"ה ושלמותו בבניית המקדש ששם אומרים השם ככתיבתו בחינת הוי"ה אחד. וזהו שמביא רבנו הפסוק (ישעיהו מב, טו-ז) אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת...וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם וגו' ובכיבוש א"י שמקימים 'אחריב הרים וגבעות' של העכו"ם עי"ז זוכים לדרך 'לא ידעו' הנהגת אסב"ה.הרב @נחום-בקר מצות יישוב ארץ ישראל, וקדושת ארץ ישראל, ועיקר המצוה בזה הוא קיום מצוות בארץ ישראל. אך מצות כיבוש, האמנם ? או לימות המשיח קסבר מר, או בבחינה אחרת גם בזה צריכים להזהר שמא ישתו התלמידים וכו'
במחילה גמורה ואהבת אמת -
ובחמלת ה' עלי התנוצצו עוד כמה דרכים ע"פ תורה דידן.
א. ע"י מאה ברכות שעל זה דרשה הגמ' אל תקרי מה אלא מאה, שעל ידה ממשיכים אור האסב"ה לכלי המוחין כמבואר בשלהי התורה.
ב. ועקר בברכות היא 'ברכת התורה' שהיא מדאורייתא ובה אומרים 'נותן התורה' בלשון הווה, והמכוון בזה זוכה לקבלת התורה, שבה נאמר אתה הראת לדעת וכו' ואפ"ל שמתונצץ הארה זו בכל יום.
ג. בברכת כהנים (המסורים ביד הצדיק). וכידוע מהכוונות שהמשכת ברכת כהנים היא מאריך ועתיק בחינת רעוא דרעוין המבואר באות ט.
ד. וזהו שתכף אחר ברכת התורה נהגו לומר פסוקי ברכת כהנים כי מצא מין את מינו ונעור.
ה. היסורים הבאים לאדם שמביאים אותו לביטול באור אין סוף וכפי שכתבת בתחלת האשכול ומרמז לזה הפרפאות לעיין בתורה סה.
ו. חוץ משבת (שכתבתי לעיל). מתנוצץ גם בג' רגלים כמבואר בלקו"ה שם. וזהו סוד שי"ן של ג' מה הנעשים לג' מאה וממשיכים הארת אסב"ה.
ז. ראש השנה (שגם עמד בזה הלקו"ה שם) ונציין שזהו שכתוב (בראשית ב, ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. ופרש"י ביום עשות ה' - למדך שכלם נבראו בראשון. שביחוד הבריאה במקורה שם יש יחוד 'הוי"ה אלהי"ם' הכולל כל הבריאה, בחינת כתר הכולל כל הנאצלים בתוכו. והארה זו מאירה בראש השנה כמבואר בלקו"ה שם./ ונקרא יום תרועה, כי התרועה גורמת ביטול הישות ומביאה להתכללות באסבב"ה ובזה מתקנים חטא אדה"ר שורש כל החטאים.
ח.מצות תפילין 'יד וראש' הם כנגד מלכות ובחינת כתר, ותורה דידן היא סוד כוונת התפילין כמבואר בסוף תורה לח.
ט. ע"י עבודת ההודאה וכנדרש באשכלות אחרים. ונציין שבוידוי מעשרות כתיב (דברים כו, יג) וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וגו' וכן בכל הפרשה שם מוזכר כפל 'הוי"ה אלהי"ך' המרמז על יחוד הוי"ה אלהים שהוא העלאת אלהים לאסב"ה (בחינת הוי"ה). ומשם בארה לכל עבודת ההודאה שזוכה לעלות אלהים להוי"ה. (וזהו ענין חנוכה וכמבואר במקו"א).
י.כל עבודת ה' 'בתמימות' יש בה עבודת הביטול, כעין מתן תורה שאמרו 'נעשה ונשמע' וזכו לשמוע אנכי ולא יהיה לך ונבקעו כל הרקיעים וראו שהוא אחד. כך כל העובד ה' בתמימות זוכה לתמים תהיה עם הוי"ה אלהיך להיות בחלק הוי"ה וזוכה להארת אסב"ה שלמעלה מגבול ומדה.
יא. במצוות כיבוש וישוב א"י זוכים להעלות מלכות דקדושה וכפי שאומר משה רבנו (דברים ג, כב-כד) לֹא תִּירָאוּם כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם... אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶך. ומזכיר ב' שמות הנ"ל שבכחם החלק בכבישת א"י. ועל זה אחז"ל כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה, וכשזה קם זה נופל ונופל מלכות עכו"ם ומתעלה שם אלהי"ם ומתאחד בהוי"ה ושלמותו בבניית המקדש ששם אומרים השם ככתיבתו בחינת הוי"ה אחד. וזהו שמביא רבנו הפסוק (ישעיהו מב, טו-ז) אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת...וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם וגו' ובכיבוש א"י שמקימים 'אחריב הרים וגבעות' של העכו"ם עי"ז זוכים לדרך 'לא ידעו' הנהגת אסב"ה.גם זמן של הסתלקות הצדיק נקרא רעווא דרעווין.
וכמובן גם זמן מתן תורה שכבודו הזכיר את הכלליות של קבלת התורה שמתחדש בכל יום בברכת התורה כמובא. -
הרב @נחום-בקר מצות יישוב ארץ ישראל, וקדושת ארץ ישראל, ועיקר המצוה בזה הוא קיום מצוות בארץ ישראל. אך מצות כיבוש, האמנם ? או לימות המשיח קסבר מר, או בבחינה אחרת גם בזה צריכים להזהר שמא ישתו התלמידים וכו'
במחילה גמורה ואהבת אמת@מדלג-על-ההרים כדאי להמשיט את המילה 'הרב'.
דברתי לדעת הרמב"ן ולחולקים באמת לימות המשיח. -
@מדלג-על-ההרים כדאי להמשיט את המילה 'הרב'.
דברתי לדעת הרמב"ן ולחולקים באמת לימות המשיח.@נחום-בקר ולדידך לדעת הרמב"ן איך מקיימים מצות כיבוש הארץ.
-
@נחום-בקר ולדידך לדעת הרמב"ן איך מקיימים מצות כיבוש הארץ.
@מדלג-על-ההרים בזה שגרים בארץ ישראל.
-
@מדלג-על-ההרים בזה שגרים בארץ ישראל.
וז"ל הרמב"ן (בספר המצות) המצוה הרביעית - שנצטוינו לרשת את הארץ שנתן לנו האל יתברך ויתעלה לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה והוא אומרו להם (מסעי לג וברמב"ן שם) והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ...
אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות. וכן אם ברחו האומות ההם מפנינו והלכו להם...נצטוינו אנחנו לבוא ולכבוש המדינות ולהושיב בה שבטינו...
ואומר אני כי המצוה שהחכמים מפליגין בה והיא דירת ארץ ישראל עד שאמרו שכל היוצא ממנה ודר בחו"ל יהא בעיניך כעובד ע"ז...הכל הוא ממצות עשה הזה שנצטוינו לרשת הארץ ולשבת בה. אם כן היא מצות עשה לדורות מתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן גלות כידוע בתלמוד במקומות הרבה...אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה עכל"ק של הרמב"ן ז"ל.
מבואר מכותלי לשונו שכיבוש אין ענינו 'מלחמה' כי אם 'ישוב הארץ' ע"י עם ישראל.
וממעלתו כנגד כל המצות שבתורה מובן ממילא הנ"ל שע"י מצוה זו זוכים לבחינת התכללות באסב"ה. ובזה יובן מאחז"ל כל היושב בה נשוא עון בחינת עבודת ההתבודדות שמחוקת עון, ויש לקשר הגדרת 'נשוא עון' לפסוק המובא בשלהי התורה 'ונשא מאד'.
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות