מתוך ספר 'שיחות מהרלוי"צ':

בשורה טובה במיוחד!

הופיע ויצא לאור עולם, אחרי עשרות שנים! הספר הקדוש 'לשון חסידים' מהרה"ק מטשעהרין זיע"א, שהיה קיים רק במהדורת צילום ובדפוס יחסית ישן, וכעת נדפס בהוצאה המשובחת של ר' אליהו עטייה.

כעת מדובר על הספר כמהדורת ספר יסוד. עם השלמת סדרת השיעורים של הרב עטייה על הספר, בעתיד אי"ה, הוא ייצא עם פירוש והערות.

ההתבודדות אמנם מכילה דברי תפילה. ההכוונה של רבינו היא לעסוק בזמן ההתבודדות בדברי תחינה ובקשה, בתפילה חמה ואישית להשי"ת.

ועם כל זה, ההתבודדות איננה 'תפילה'.

אל ההתבודדות לא באים דוקא בשביל לבקש, להתחנן ולהתפלל.

ההתבודדות - היא הרגע המזוקק של הקשר החי שלי עם הקב"ה. היא רגע של צוותא. של יחד. של השם ואני. ההתבודדות היא המקום בו רק אני וה' נמצאים, ואולי אפילו לא צריך לבקש בו דבר.

התבודדות היא בעיקר שיתוף, זו המילה המדוייקת.

שיתוף, כשאני מרגיש בנוח לספר לו את כל מה שקרה היום, ואת איך שזה הרגיש לי. שיתוף, כשאני חולק איתו אנקדוטות מרגשות, משעשעות, משמחות, או מבלבלות, מתסכלות, וכאלה שהעמידו אותי חסר אונים. שיתוף, כשאני מספר לו את כל מאוויי הכי כמוסים. רגע בו אני מתקלף מכל הפוזות, גם אלו שאני מוכר בכלל לעצמי. רגע בו מותר לי להרגיש חלש. רגע בו מותר לי לשים את עצמי בגודל טבעי. שיתוף - הוא שיתוף - הוא שיתוף. שיתוף, זה אומר שאני יכול להתבודד את השעה, בלי שבכלל ביקשתי משהו. שיתוף, זה אומר - שבעצם השיתוף כבר הוקל לי. שהתמונה נעשתה אצלי יותר בהירה, שיתוף זה אומר - שסיפרתי את לבי לאישיות הכי קרובה אליי, ושאני באמת מרגיש שהיא רוצה בטובתי, שמחה או מצטערת ביחד איתי במה שקורה אצלי, ובעיקר: הכי רוצה להקשיב לי...

התבודדות היא קשר. התבודדות היא החיים בעצמם. התבודדות היא הרבה הרבה מעבר למסגרת של השלש תפילות של חז"ל. התבודדות היא הביטוי הכי פשטני והכי אותנטי של פשוט -

קרבת השם.

|-מרכוז

@איש-היער כתב:

אם יוכלו החברים לברר לי את העניין,
כי מצד אחד זה דבר נורא, ונשמע הכי לא ברסלבי,
אבל מצד שני האם אין מושג של כאב ומוסר פנימי?
ובלעדי זה האדם יעשה כל דבר בלי שום ביקורת...
אני שומע הרבה על זה כאילו זה נורא ורוצה לפתוח את העניין במשנתו של רבינו הקדוש.

בשביל זה יש התבודדות.

ובהתבודדות, יש משפט. תדון את עצמך אם היית בסדר או לא.

'להלקות' - תלקה את היצר הרע. שים אותו על כסא הנאשמים, וספר להקב"ה כמה רע הוא היה אליך היום.

@האש שלי תוקד היקר
שמתי לב לאחרונה שאתה עוסק הרבה בנושא של בירור המדמה.
אלא שבנוסח השאלה שלך יש ענין לא ברור [ובעיקר הביטוי 'המדמה של רבינו'].

הסוגיא של בירור המדמה היא,

שכדי לדמות מילתא למילתא צריכים בירור מאוד גדול.

זאת אומרת - כאשר אדם לומד משהו כללי, וכעת עליו להקיש מזה למקרה פרטי שלו,

למשל - אדם לומד דין בהלכות תערובות, וכעת עליו להשוות, האם זה דומה למקרה הפרטי והשונה שקרה במטבח שלי? עבור כך האדם זקוק ל'מדמה' מבורר, שיידע כיצד להשתמש נכון במה שלמד.

או - אדם למד תורה או שיחה בספרי רבינו, וכעת הוא ניצב מול דילמה בחיים האישיים שלו, יש מולו או בחייו סיטואציה שקשורה קצת למה שהוא למד, אבל האם זה דומה בדיוק למה שכתוב? או שזה דוקא שייך יותר לציטוט אחר של רבינו ממקום אחר? למה מדמים את המקרה הפרטי שלי? איך זוכים לעצה נכונה ומדוייקת בתוך הסיפור הפרטי הזה? עבור זה, שוב זקוק האדם ל'מדמה' מבורר.

יש נושא עוד יותר כללי, והוא: תפיסת המציאות בצורה הנכונה. להסתכל על כל מה שקורה, על כל מה שניתן לראות - בצורה מדוייקת ואמיתית. כי יש 'רע שנאחז במדמה', שגורם לכולנו לעיוותים בראיה. לתפיסת מציאות עקומה ומשובשת.

כל מה שנתפס בחושים של האדם, עובר בעצם דרך הצינור של ה'מדמה'. השכל - הוא טהור ונקי, אבל איך מסיקים מסקנות שכליות בקשר למאורעות שאנו רואים / שומעים / מרגישים / חווים? אנחנו תמיד נזקקים לתיווך של החושים שלנו, כדי להבין ולהסיק מסקנות שכליות ולגבש עמדות כלפי המציאות. כלל החושים נקראים 'מדמה', וכדברי מוהרנ"ת בהלכות שלוחין - ה'מדמה' הוא 'שליח השכל', שליח שנשלח כדי לתווך בין המציאות לבין השכל.

היות והמדמה של כולנו אינו נקי ואינו מבורר, הרי שהמסקנות השכליות שלנו כלפי המציאות כולה הן מעוותות ועקומות.

משום כך יש צורך קריטי בבקשה וחיפוש אחר צדיק שיש לו בחינת רוח הקודש, רוח נבואה, שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד מאיתנו, ויכול לברר את המדמה שלנו.

למוהרנ"ת היה 'מדמה' ברור, נקי וצח. רבינו התבטא אודותיו בפירוש שהוא נתן לו מדמה טוב ויפה ושהוא רשאי לחדש בתורתו.

ידוע אפילו לגבי פסיקת הלכות, שרבינו העמיד לתפקיד הרב דברסלב את תלמידו הקדוש רבי אהרן, ואמר שהוא נתן לרבי אהרון בירור המדמה בפסיקת שאלות. כשהיתה בבית מוהרנ"ת איזו שאלה של איסור והיתר, היה מוהרנ"ת מבקש מבני ביתו שיקריבו קודם את השאלה אליו, הואיל וגם לו נתן רבינו בירור המדמה, ואחר כך היו הולכים לשאול את רבי אהרן, וכדי לראות ולהתפעל מכך שרבינו אכן המשיך לשניהם בירור המדמה, ושניהם מכוונים לדעה אחת, לאמיתה של תורה.

כל מה שמוהרנ"ת מחדש בליקוטי הלכות, הרי הוא חתום באותה חותמת של בירור המדמה המופלא; כל מסקנה שגזר מוהרנ"ת בכתביו או בשיחותיו שבעל פה מדברי רבינו - כמוה כדברי הרב בעצמו, היות והיא נמשכה ממדמה נקי ומבורר של מוהרנ"ת.

שאר תלמידי רבינו הקדושים, אף שזכו והשיגו את שהשיגו, אשרי להם ואשרי לחלקם, ומחלקם יהי חלקנו, לא זכו לשלימות בירור המדמה במידה שזכה לה מוהרנ"ת. וכפי שהתבטא רבי נחמן מטולטשין, כשעימתו דברים שאמר, עם דבריו של גדול אחר מאנ"ש, שהיה בעצמו מתלמידי רבינו, ורנ"ט השיב: 'אולם אני זכיתי לקבל מתלמיד שהלכה כמותו'.

לכן דבריו של מוהרנ"ת הם סוף פסוק, ובירור ודאי ומוחלט בכל קדשי בית רבינו, לו משפט הבכורה, ואין אחר הכרעתו כלום.

@חבר-אני כתב:

זכור לי מהרב כרמל זצ"ל שכוונות בתפילה אסור אבל במצוות מותר, והוא עצמו היה מכוון בברכות קריאת המגילה כידוע (היה לפניו דפים שהיה מסתכל בהם)

רבי דוד שפירא שליט"א, שהזכרתיו לעיל, סיפר ששאל את מורו רבי גדליה קעניג על כך, והוא אמר לו: כל הכוונות טובות עד המצוה. בשעת קיום המצווה, תכוין רק בדבר אחד - להידבק באין סוף ב"ה.

מעודכן להשנה [ראש השנה תשפ"ז]:

לשלוח צילום דרכון, ולכתוב את הבקשה
p1480r@gmail.com

ארגון נוסף:
p0534145799@gmail.com

ארגון שלישי שידוע לי משנים קודמות וכפי הנראה פעיל גם השנה,
בשם 'ערבות בשחקים':
a123148148@gmail.com

בהצלחה, ויהי רצון שיזכו בקרוב להתאחד חושק וחשוק

זאת ועוד:

בהתבודדות משתמשים בכלים שאינם כלולים בתפילה הרגילה.

בהתבודדות מרצים את השי"ת. מפייסים אותו. משכנעים אותו כביכול בכל מיני אמצעי שכנוע, כמה ממש כדאי לו להתחיל לקרב אותנו אליו ולעבודתו.

בהתבודדות משתמשים בטענות ואמתלאות, שהן בעצם דרך עדינה ומופלאה 'להראות' להשי"ת שגם הוא מסכים עם הבקשה שלנו ליכנס בעבודת השם.

בהתבודדות נהוג לקבול, ולהתאונן, פשוט לספר כמה כואב לנו הריחוק ממנו יתברך, כמה ימים ושנים אנחנו מנסים וזה פשוט לא הולך.

התבודדות היא הזמן לשבת ולרצות. לשבת ומה? כן, לשבת ולרצות. פשוט לשבת ולהתחיל להפעיל את כח התשוקה, הכיסופים והגעגוע, ו'להפעיל' געגועים להשי"ת. להפעיל געגועים אל קדושת יהדותינו. להפעיל תשוקה למצב מתוקן של גילוי שכינה ומלכות שמים. להפעיל כיסופים לקרבת ה', לדבקות, לאהבה, להתכללות בו יתברך...

בהתבודדות מודיעים לעצמנו ולהשי"ת, שאנחנו מאמינים, מספרים לו שאנו מאמינים בו, מאמינים בתורה הקדושה, מאמינים בחכמים ובצדיקים, מאמינים בקדושת נשמתינו ובכך שאני רצוי וחשוב אצלך יתברך, ושלכל פעולה שלי יש חשיבות אינסופית.

בהתבודדות יש את האפשרות, וזה גם ממש מומלץ - להתרפק על השי"ת. להתנהג ממש כאילו היית תינוק מעורסל בידיה של אימא רחמנייה. להתמסר לתחושה שאתה עטוף, חבוק ומוגן, ולנצל זאת עד תום.

בהתבודדות כדאי וטוב מאוד להתפנק על השי"ת. לספר לו שאתה ילד ממש מפונק, ואולי לא היה נעים לך לבקש את זה ממנו, אבל מאבא שלך אתה מצפה, ואתה לא יכול להימנע מלהגיד לו את זה.

זה רק קצה הקרחון של העולם האינסופי הזה, שהתבודדות שמו.

@אחד-מאנש כתב:

פעם ראשונה שאני זוכה לקחת איתי ילדים לקיבוץ הקדוש
כלל אנ"ש אשמח לשמוע כל עצה אפילו אם נראית לכם שטחית ופשוטה
איך להעביר את הזמן בנסיעות הארוכות?
איך להמנע מפגם העניים?
איך להאכיל אותם באוכל יחסית נורמלי?
וכו' וכו'
תודה על תשומת הלב לעניין זה
אחד מאנ"ש

קח מחברת ציור [דפים חלקים], עט, עפרון [שפיצים, או שתקח גם מחדד], מעט צבעים - והילדים יציירו בטיסה את המטוס ואת מה שהם עושים ולאן הם הולכים וכו'.

תתאים ספר שנים לקריאה עבור כל ילד.

משחק קטן יחסית בנפח, ומעסיק.

אפשר טטריס [גם באופן חד פעמי] בעיקר בשביל שמירת העיניים.

תנסה ללמוד איתם משהו קל בדרך, יותר משהו סיפורי - אני למשל למדתי עם בני לפני גיל שבע, שבחי הר"ן ח"א. זה מדבר על הילדות של רבינו, על עבודת ה' שלו בגיל הזה יחד עם הקפיצות והמשחק ומעשי הנערות שהיה עושה הרבה מאוד, ונוטע בלב הילדים הרכים כיסופים צעירים. כמובן תפרש להם הכל באופן המתאים לרמתם [יש רק קטע אחד באמצע המדבר מתאוות המשגל, עליו יש לדלג]. החלק השני של שבחי הר"ן, הלוא הוא הנסיעה לאר"י - מתאימה מאוד לחזור, ארצה...

בקיצור:

תנסה למצוא תעסוקה הולמת מכל סוג,

ואל תשכח גם להיות 'אבא' לילדים במשך הזמן. הם כרגע רק איתך, ועל ידי זמן הורות איכותי שתשקיע בהם, תוכל לקיים בהידור ובהמחשה נפלאה 'אייערע קינדער זאלט איר מודיע זיין וואס דא האט זיך גיטאן' [לבניכם תודיעו מה שנעשה כאן].

כמובן שהכל בנחת ובסבלנות, ובהתאמה לרמתם, כוחם וסבלנותם של הילדים.

גם בשהות באומן עצמה - תן להם להרגיש שהחווייה שלהם אצל רבינו היא חווייה טובה, חווייה חמה ונעימה. אל תדפוק להם את הקשר עם הרבי בגלל נערווין שלך. תחשוב מראש ותגדיר להם מה היית רוצה שיעשו - שישתתפו ב'חברות' של הילדים, שיהיו נוכחים בתפילות החג במידה כזו וכזו, וביתר הזמן הם יכולים לשחק, ואיפה לשחק. שאתה רוצה זמן לימוד / תפילה / אמירת תיקון כללי - יומית, מכל ילד, ותתאים מראש את התוכנית לכוחותיהם.

ראיתי אב יקר שבא עם סדרת ילדים. כל אחד מהם הביא בתיקו מהבית שקית מלאה שוקולדים מהנמכרים בתפזורת, וחבילת חמצוצים וסוכריות. ומדי פעם, לפי ראות עיני האב, ולפי התנהגות טובה, הוא שולח אותם - 'יוסי אתה יכול לקחת שני שוקולדים על התפילה היפה שלך', 'מוישי, לך תקח נחש חמצוץ מהתיק, אתה לא כל כך רגוע'... וכן על זה הדרך.

בהצלחה רבה!

@מקורב-מכבר כתב:

@בדרך
מקנן בך הפחד של הברסלבער הוותיק שמפחד שהמקורב לא יבין נכון את דברי רבינו ומי יודע איזה דור יגדל לנו כאן....
בכו"א הכל בדרך צחות רק רציתי את המקור להנ"ל
הכלל שצריך תמיד לאחוז בשני הקצוות וד"ל

א. אני בעצמי מקורב. תהלה לאל. ולא מקונן בי שום פחד מערכתי, ואינני כותב מתוך רצון לשמור על איזה מודל ספציפי של ברסלביות.

ב. אינני חושב שההלצה שאתה מחפש את מקורה - אכן שרשה נטוע בברסלב.

@ידידיה-סרוסי כתב:

א. ברור שהאות שהייתה כתובה אצל רבינו בספר המידות שהיה כתוב שם את כל הרפואות, זה דומה ומקביל מאד לספר הרפואות שגנז חזקיהו, פירוש מדובר במימד אחר לחלוטין כשיש לרבינו ספר של כל הרפואות לכל המחלות והוא גונז אותו. מדובר בהשגה אלוקית שרבינו קיבל ובכל זאת בחר שלא להוציא אותה החוצה, גם אם נראה שזה בשביל שיתפללו לה'. כמו הסיבה שגנז חזקיהו המלך את ספר הרפואות. מדובר פה בעולם אחר לחלוטין, זה כמו הספר הנשרף,
זה לא דומה בשום אופן לשום השתדלות פשוטה, ולנקודת הבחירה שלנו.

ר' ידידיה היקר,

אין לי דעה מוצקה בדיון הזה, ואני, כמו כל שאר אנ"ש, נהנה לראות את השיח הפורה והמעמיק, האיכפתי עד תמצית הנפש.

לגופה של טענה שכתבת, שרבינו גנז את אות רפואה בדומה לחזקיהו המלך, רציתי לסייע לך מדברים מפורשים שכותב רבי יצחק אייזיק מבוקרסט [מדור תלמידי מוהרנ"ת] באותו מאמר ידוע [וגם בכלליות יש לדקדק בדבריו וללמוד מזה הרבה על המדובר כאן באשכול, ועל אמיתת כונת רבינו בענין זה]:

@נחלי-דבש @וועלן-וועלן
לשון חסידים בהוצאת הרב עטייה - כבר בדרך מסין לכאן.
מדובר על הוצאה בסיסית, לא על המבואר. בשיעוריו על הספר הוא אוחז רק באות י'.
לגבי דרך חסידים - כנראה ייקח עוד זמן.
חיי מוהר"ן הוא אכן הבא בתור, כי הוא מוסר על זה כעת [ואני מודה לה' על הזכות שלי ששיכנעתי אותו להתחיל בחיי מוהר"ן אחרי שסיים את שיחות הר"ן]. הוא אמר שבדעתו כנראה להדפיס את הכרך הראשון של חיי מוהר"ן [על חצי הספר] כשיגיע לשם, ולא להמתין להוציא ב' כרכים על חיי מוהר"ן יחד.
נחיה ונראה.

@אחד-מאנש כתב:

רבינו ז"ל קרא פעם אחת לספר "עץ החיים" בשם ספר מוסר, ואמר בזה הלשון: סע א טייער מוסר ספר סע איז, והפליג מאד ביקר מעלתו

אט אזוי.

לימוד קבלה שמביא לאדם התעוררות והתחזקות בדרך עבודה דייקא, ושהופך 'לעובדא ולמעשה'.

וכדברי רלו"י על כמה מאנ"ש:

"עוד אינני רואה את הדמעות של ה'מקובלים שלנו'..."

וכדברי ר' נחמן טולטשינער על החילוק בין ברסלב לחב"ד.

"גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, שֶׁזֶּה סָמוּךְ גָּמַר הָעֵץ-חַיִּים וְרָאָה שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מוּסָר". (חיי מוהר"ן שסב)

יהי רצון שנזכה כולנו ללמוד, ובדרך הזו.

@מאיר-לב כתב:

@גרודניק כתב:

פגישת רבינו ז"ל עם להבדיל אלף אלפי הבדלות הקיסר נאפוליון

מה המקור של הסיפור הזה?
כי אצל אנ"ש לא היה לזה שום איזכור, וגם היסטורית זה לא כל כך מסתדר.
אשמח אם מישהו יכול לשפוך אור על הסיפור הזה ועל רמת אמינותו

קיבלתי בעבר:

@אוצרבלום כתב:

@בדרך אתה מנסה לגרור אותי?

אני לא גורר אף אחד, בטח לא אותך.

אבל סתם כך, ביקום מקביל,

אם מישהו היה מצטט ממכתב של רבי געצע שמובאת אצלו איזו שיחה, והיה ההוא שואל: 'מה המקור לשיחה ההיא'?

האם היה טעם להביא לו "מקור"! ממכתב של רבי מאטעס כהן?

מאי אולמיה האי מהאי?

ומה החשיבות של ציטוט ספר מוכר, כמו אבניה ברזל, בתור 'ראיה' למכתבי שמואל?... זה כמו להביא ראיה לסידור דרך החיים - מספר נתיה"מ שכתב גם כן כך...

@אוצרבלום כתב:

@חבר-אני כתב:

(כוכבי אור, סיפורים נפלאים)

אין לי כבר כוח.

@חבר-אני כתב:

@אוצרבלום ?

@אוצרבלום כתב:

@חבר-אני כתב:

@אוצרבלום ?

לא כוכבי אור

החלק של 'הנהגת רבינו עם האריסתוקרתין באומאן' לא נכתב כלל על ידי רבי אברהם, אלא על ידי רבי שמואל הורביץ.

זאת ועוד, שזה לא בספר 'כוכבי אור' המקורי, אלא בתוספת מאוחרת יותר שצורפה לספר ולכן כולם מכנים זאת 'כוכבי אור'. זו תוספת בשם סיפורים נפלאים.

@אור-בהירות כתב:

האם אנ"ש נהגו לקיים את זאת העצה?

בימי שמואל כותב שחבריו הזכירו לו בשמחת תורה כשאוחזים בידיים ס"ת, שכעת הוא הזמן הראוי לזה. ושכן עשו.