לימוד קבלה בברסלב
-
לכאו' דברי מוהרנ"ת הן בטעמי המצוות-כביכול (שהרי וודאי אין כוונתו לומר "טעמים" למצוות אלא מהנוגע לנו-או יותר נכון-מה עוד כוללת המצוה הזאת של טלית וכו' ומה היא פועלת עוד) והן בכוונת התפילה הם "כוונה פשוטה" (או עכ"פ יותר קל שיהיו "פשט" אצל האדם, אך אצל רב האנשים "כוונות" אינם "פשט" ואינם מגיעים כ"כוונה פשוטה" אלא כלימוד ואפי' לפעמים דבר נפרד לגמרי מהתפילה).
ובאמת לכאו' יתכן שאדם יחשוב בתפילה דיבורים של רבינו על התפילה והם לא יהיו כוונת התפילה כלל כי אצלו אינם פשט ולא חלק ממנה אלא דבר נפרד. (ושמעתי מכמה מאנ"ש שסברו שאין לעשות סידור עם פירוש ע"פ דברי רבינו ור' נתן מהסיבה הנ"ל... וד"ל)
מקוה שיצאתי מובן זה נושא שקצת קשה להסביר אותו, אקוה שלא אחטוף כאן ביצים על הראש (מטפורית-כמובן) -
מרלוי"צ,
מר' שמואל שפירא. נדפס לאחרונה בעלון של תמימי דרך
למי שיש מצוה להעלות יש שם דברים נפלאים מרש"ש על ההליכה עם תורה -
יש כאן שני נושאים שעלו בדיונים הנפלאים כאן:
א. לימוד קבלה.
ב. כוונות בתפילה.
לגבי לימוד קבלה, אין ספק שאי אפשר ללכת עם תורות בליקוטי מוהר"ן כמו שצריך, בלי שיודעים מושגי יסוד בסיסיים בקבלה.
לגבי עצם הלימוד, בוודאי שיש סכנה בכך, ולכן לומדים בהתקשרות לרבינו הקדוש.
בנוסף, אם כל הלימוד קבלה הוא לא המטרה אלא אמצעי להבין את התורות של רבינו הקדוש, ממילא זה חלק מלימוד ספרי רבינו.
לגבי כוונות בתפילה, רבינו ראה גם בזה אמצעי ולא מטרה.
האמצעי, אלו הכוונות. המטרה, היא חיבור בלתי אמצעי לתפילה, ולמעמדה כקשר לה'.
לפעמים דווקא האמצעי הופך למטרה, ובמקום לחפש את החבור האישי שלי, ואת פירוש המילות שאני מרגיש, בחיבור שלי כעת, אני מכוון שמות קדושים בכל מילה.
הדבר הזה גורם ששוכחים את העיקר, שהוא החיבור של הלב.
עד כדי כך שאפילו בשם ה' רבינו אמר למי ששאל אותו, מה מפריע לך לכוון גאט...
כלומר, ה', בלבד.
-
יש כאן שני נושאים שעלו בדיונים הנפלאים כאן:
א. לימוד קבלה.
ב. כוונות בתפילה.
לגבי לימוד קבלה, אין ספק שאי אפשר ללכת עם תורות בליקוטי מוהר"ן כמו שצריך, בלי שיודעים מושגי יסוד בסיסיים בקבלה.
לגבי עצם הלימוד, בוודאי שיש סכנה בכך, ולכן לומדים בהתקשרות לרבינו הקדוש.
בנוסף, אם כל הלימוד קבלה הוא לא המטרה אלא אמצעי להבין את התורות של רבינו הקדוש, ממילא זה חלק מלימוד ספרי רבינו.
לגבי כוונות בתפילה, רבינו ראה גם בזה אמצעי ולא מטרה.
האמצעי, אלו הכוונות. המטרה, היא חיבור בלתי אמצעי לתפילה, ולמעמדה כקשר לה'.
לפעמים דווקא האמצעי הופך למטרה, ובמקום לחפש את החבור האישי שלי, ואת פירוש המילות שאני מרגיש, בחיבור שלי כעת, אני מכוון שמות קדושים בכל מילה.
הדבר הזה גורם ששוכחים את העיקר, שהוא החיבור של הלב.
עד כדי כך שאפילו בשם ה' רבינו אמר למי ששאל אותו, מה מפריע לך לכוון גאט...
כלומר, ה', בלבד.
יש כאן שני נושאים שעלו בדיונים הנפלאים כאן:
א. לימוד קבלה.
ב. כוונות בתפילה.
לגבי לימוד קבלה, אין ספק שאי אפשר ללכת עם תורות בליקוטי מוהר"ן כמו שצריך, בלי שיודעים מושגי יסוד בסיסיים בקבלה.
לגבי עצם הלימוד, בוודאי שיש סכנה בכך, ולכן לומדים בהתקשרות לרבינו הקדוש.
בנוסף, אם כל הלימוד קבלה הוא לא המטרה אלא אמצעי להבין את התורות של רבינו הקדוש, ממילא זה חלק מלימוד ספרי רבינו.
לגבי כוונות בתפילה, רבינו ראה גם בזה אמצעי ולא מטרה.
האמצעי, אלו הכוונות. המטרה, היא חיבור בלתי אמצעי לתפילה, ולמעמדה כקשר לה'.
לפעמים דווקא האמצעי הופך למטרה, ובמקום לחפש את החבור האישי שלי, ואת פירוש המילות שאני מרגיש, בחיבור שלי כעת, אני מכוון שמות קדושים בכל מילה.
הדבר הזה גורם ששוכחים את העיקר, שהוא החיבור של הלב.
עד כדי כך שאפילו בשם ה' רבינו אמר למי ששאל אותו, מה מפריע לך לכוון גאט...
כלומר, ה', בלבד.
קראתי פעם אצל הרב יצחק גינזבורג,
שלעומת המקובל והמכוין שעסוק כל היום בשמות וספירות
היהודי הפשוט אומר 'השם' ומתכוין ישר לעצמותו יתברך...
-
יש כאן שני נושאים שעלו בדיונים הנפלאים כאן:
א. לימוד קבלה.
ב. כוונות בתפילה.
לגבי לימוד קבלה, אין ספק שאי אפשר ללכת עם תורות בליקוטי מוהר"ן כמו שצריך, בלי שיודעים מושגי יסוד בסיסיים בקבלה.
לגבי עצם הלימוד, בוודאי שיש סכנה בכך, ולכן לומדים בהתקשרות לרבינו הקדוש.
בנוסף, אם כל הלימוד קבלה הוא לא המטרה אלא אמצעי להבין את התורות של רבינו הקדוש, ממילא זה חלק מלימוד ספרי רבינו.
לגבי כוונות בתפילה, רבינו ראה גם בזה אמצעי ולא מטרה.
האמצעי, אלו הכוונות. המטרה, היא חיבור בלתי אמצעי לתפילה, ולמעמדה כקשר לה'.
לפעמים דווקא האמצעי הופך למטרה, ובמקום לחפש את החבור האישי שלי, ואת פירוש המילות שאני מרגיש, בחיבור שלי כעת, אני מכוון שמות קדושים בכל מילה.
הדבר הזה גורם ששוכחים את העיקר, שהוא החיבור של הלב.
עד כדי כך שאפילו בשם ה' רבינו אמר למי ששאל אותו, מה מפריע לך לכוון גאט...
כלומר, ה', בלבד.
קראתי פעם אצל הרב יצחק גינזבורג,
שלעומת המקובל והמכוין שעסוק כל היום בשמות וספירות
היהודי הפשוט אומר 'השם' ומתכוין ישר לעצמותו יתברך...
-
מעשה שהיה! אחרי שמחת תורה ה'תשפ"ד בה היה הטבח הנורא, הגיע יהודי-חסיד ברסלב למקובל גדול, והמקובל אמר לו "השנה לא היה זיווג בשמח"ת"- ענה לו אותו אברך פשוט-ההפך רבי נחמן אומר שלפעמים צריך לקחת נשמות בשביל הזיווג.
אמר לו אותו מקובל-זה לא הפעם הראשונה שאני שוכח דברים בקבלה וברסלבע'ר פשוט מזכיר לי. -
-
וואו כמה תשובות! תודה!
אני בכל אופן (מפחד בלילות) החלטתי בנתיים לנסות להיות איש כשר פשוט כמו הבעל שם טוב
-
וואו כמה תשובות! תודה!
אני בכל אופן (מפחד בלילות) החלטתי בנתיים לנסות להיות איש כשר פשוט כמו הבעל שם טוב
-
-
מעניין מה יותר מסוכן, לקרוא עיתון, או ללמוד קבלה.
מה דעתכם?
ולעניינינו, יש כאלה שלא רואים בעיה בללמוד כל מיני ספרי פסיכולוגיה וספרים חיצוניים אחרים, אבל בקבלה נתפס להם הפחד.
ובכל אופן, מה שבטוח, שבעניין שכזה, צריך "לקבל" מאנ"ש, וזה לא דבר שמחליטים על ידי קריאה בפורום, יהיה חשוב ככל שיהיה, וכל אחד ישאל תלמידי רלוי"צ וכדומה החיים עמנו לאוי"ט, וידע בע"ה מצויין איך להתנהג בזה. -
מעניין מה יותר מסוכן, לקרוא עיתון, או ללמוד קבלה.
מה דעתכם?
ולעניינינו, יש כאלה שלא רואים בעיה בללמוד כל מיני ספרי פסיכולוגיה וספרים חיצוניים אחרים, אבל בקבלה נתפס להם הפחד.
ובכל אופן, מה שבטוח, שבעניין שכזה, צריך "לקבל" מאנ"ש, וזה לא דבר שמחליטים על ידי קריאה בפורום, יהיה חשוב ככל שיהיה, וכל אחד ישאל תלמידי רלוי"צ וכדומה החיים עמנו לאוי"ט, וידע בע"ה מצויין איך להתנהג בזה. -
-
וכל אחד ישאל תלמידי רלוי"צ וכדומה החיים עמנו לאוי"ט
קיבלת מהם משהו בעניין?
אין זה כל כך נוגע מה שאמרו לי, כי כל אחד שונה בזה, וודאי יש כאלה שאסור להם ללמוד, כפי שמזהיר רביה"ק, ובוודאי יש כאלה שמוכרחים ללמוד, ראה בכל ישיבות המקובלים, המון חסידי ברסלב, ראה ערך רב"ז חשין, הגרי"מ שכטר, ועוד הרבה.
אם באמת מעניין אותך, אני שאלתי אחד מתלמידי רלוי"צ לפני כמה שנים, ובתחילה אמר לי תלמוד קודם הרבה זוהר, ואח"כ אמר לי ללמוד ספר הכללים של הרמח"ל, וכו'.
אבל שוב, זה עניין אינדיווידואלי, ותלוי מן הסתם כפי מצבו של השואל.
אגב, נהניתי לראות איך שכתב ר' חיים שלמה ראטנבערג שליט"א, שהוא כידוע מתלמידיו המובהקים של הרלוי"צ זצ"ל, בספרו הנהגות הצדיקים, ערך רביה"ק, שכתב שם בעניין קבלה, איני זוכר לשונו המדוייק, אבל בערך כך: אמר שמי שאצלו הכוונות הם פירוש המילות, מותר לו לכווין בתפילה, ומי שלא כך הוא אצלו, שלא יכווין.
-
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות

