סוגיית אזמרה להלכה ולמעשה!

[האש שלי תוקד]

@וועלן-וועלן
אנו באים לברר את האמת באשכול זה.
אני יודע את הכללים של אזמרה.
ואתה צודק לאזמרה אין סוף.
אבל! צריך ללבן דברים באזמרה כמו שרבינו כותב שאם
לא נוהגים עם אזמרה נכון זה עלול להזיק מאשר להועיל.
אזמרה זה כמו תמרורים אם אתה מציית לתמרורים בדרך אז אתה
מגיע ליעד בשלום. אבל אם אתה לא מקשיב לתמרורים ולא מציית לחוק אז
התוצאה היא הרסנית וקטלנית......
לכן יש לנו כאן את המקום לברר את מי דנים לכף זכות ואת מי לא.
אנו נתמקד שלב שלב ונראה איך זה יזרום.
בברכת אשרינו שזכינו.

[האש שלי תוקד]

פוסט זה נמחק!

[לב העולם אתה]

אין שום קשר בין הלימוד זכות ההלכתי שהוא לא לחשוד (אפילו בבינוני משא"כ ברשע שצריך לתלות לרע)
לבין הלימוד זכות של אזמרה שהוא מציאת נקודה טובה שיש באדם (שלא קשורה למ"ז) ולדון את האדם בגלל הטוב הזה לזכות, שהוא שייך ליהדותו - כמ"ש מוהרנ"ת.
אז אני בכלל לא מבין מה הדיון על זה...

[האש שלי תוקד]

@לב-העולם-אתה כתב:

אין שום קשר בין הלימוד זכות ההלכתי שהוא לא לחשוד (אפילו בבינוני משא"כ ברשע שצריך לתלות לרע)
לבין הלימוד זכות של אזמרה שהוא מציאת נקודה טובה שיש באדם (שלא קשורה למ"ז) ולדון את האדם בגלל הטוב הזה לזכות, שהוא שייך ליהדותו - כמ"ש מוהרנ"ת.
אז אני בכלל לא מבין מה הדיון על זה...

הכוונה שלי כאן בנושא הלכה ולמעשה בתורת רבינו.
רבינו זה ים שאין לו סוף ושאדם מעיין בה יותר הוא מוצא דברים הרבה יותר ודיוקים מה שמלמעלה לא רואים.
בברסלב יש המון נקודות ודעות שונות בהיכל הגוונים המשתנים וראיתי לנכון לפתוח נושא זה בכל הרובדים שיש. מה לעשות תורת רבינו ארוכת טווח יש לנו את ר' נתן ליקוטי הלכות ועלים לתרופה ועוד איך אנ''ש נהגו אזמרה ויש דיוקים רבים שצריך לדייק אנו בפורום הזה צריכים לפתוח נושאים כאלו ללא כל חשש. מישהו אחר יגיד זה שטותי לפתוח כזה נושא או לא רלוונטי. בשבילי זה מאד רלוונטי ללבן להבין מכל אחד מה הוא מבין בעניין רבינו. זה כמו לדוגמא הנושא של הרופאים הייתי מאד מקובע שלא ללכת לרופאים ואז אני שמעתי חוות דעת של עוד אנ''ש והבנתי שבאמת המציאות השתנתה והביאו ראיות לדבריהם, ולראות את הדברים מבפנים ויכול להיות שלא ראיתי מספיק ולשנות תפיסה ולהתבודד על זה ועל זה הדרך.

[וועלן וועלן]

@לב-העולם-אתה כתב:

אין שום קשר בין הלימוד זכות ההלכתי שהוא לא לחשוד (אפילו בבינוני משא"כ ברשע שצריך לתלות לרע)
לבין הלימוד זכות של אזמרה שהוא מציאת נקודה טובה שיש באדם (שלא קשורה למ"ז) ולדון את האדם בגלל הטוב הזה לזכות, שהוא שייך ליהדותו - כמ"ש מוהרנ"ת.
אז אני בכלל לא מבין מה הדיון על זה...

צודק,
ולכן אני שואל ספציפית רק לגבי אזמרה - רק לגבי עניין הנקודה הטובה הפנימית הטמונה בכל יהודי (וכלל לא על 'לימוד זכות' של והוי דן את כל אדם לכף זכות, שכאמור יש בזה הרבה סייגים), האם יש לזה גבול מסוים? האם זה תקף גם לכל רשעי ישראל שהיו בכל הדורות? האם זה עניין של תיקון העולם העולם ברמה של מה שמשיח צדקנו הולך לעשות שיחפור ויחפור עמוק עמוק עד שימצא את הנקודה הפנימית שבכל יהודי ויחזיר את כל אחד ואחד למוטב יהיה מי שיהיה, אפילו רשעי הדורות? עיקר השאלה האם זה גם שייך לנו ברמה כזו?

[לב העולם אתה]

@וועלן-וועלן
נכון. רק באתי לומר שאין פה קשר לדברי רבינו בספר המידות שהובאו לעיל.

לגבי עצם הדיון נראה לי משמע בתורה שצריך למצוא בכל אחד...
נראה לי יש משהו שמפריע לנו בזה בגלל שיש הרבה אזכורים אצל רבינו על רשעים וכו מאוד חריפים,
ולענ"ד זה סוג של שני הפכים לדעת גם למצוא טוב בכל אחד, ומאידך הלכה למעשה לפעמים כלשון מוהרנ"ת יש שצריך לקורעם מגבם...
איך? אני לא יודע..... אבל זה נראה לי האמת, אח"כ אבקש רחמים לידע מה עושים בשביל לקיים את האמת הזו...

[איש הפלא]

שמעתי מצדיקים ש׳אזמרה׳ לא כולל בעלי מחלוקת וכו׳ העוברים על לאו ד׳לא תהיה כקרח וכעדתו׳

[מאיר לב]

כשמתבוננים היטב בתורה אזמרה שהיא התורה של כף זכות לא רואים הגבלה.
להיפך, שם רואים באופן ברור שגם רשע גמור צריך למצוא בו נקודה טובה.
ובאמת יש כאן שני חלקים:
חלק אחד זה עבודה פנימית שלנו, למצוא איזו נקודה טובה בכל אחד גם הרשע הגדול ביותר.
חלק שני זה הזהירות מלדון את הרע עצמו לטוב, כי לפעמים עובר גבול דק בין סוגי הכף זכות.
וכמו שכתוב בספר המידות הרחקת רשעים אות ו': "מִי שֶׁמְּלַמֵּד זְכוּת עַל רָשָׁע, גַּם הוּא נִקְרָא רָשָׁע".
כלומר אותו רבינו שלימד את תורה רפ"ב כתב שאסור ללמד זכות על הרשע!
בפשטות כוונתו היא על מעשה הרשע, והדוגמא לזה היא וכו'.
אבל על הרשע בעצמו, לא משנה מה עבר עליו, לא משנה האם הוא עבר שמונה מאות פעמים על כל התורה כולה, צריך ללמד עליו כף זכות.
זה בדיוק הגדולה של רבינו!
**אצל רבינו אף אחד לא נשאר בחוץ, וגם לרשע הגדול ביותר יש תקווה.
יותר מזה, כשאני דן את הרשע לכף זכות לא על עצם המעשה - אלא על הטוב האמיתי שוודאי קיים בו, אני מעלה אותו לכף זכות, לטוב אמיתי.
"חזק ונתחזק בנקודות טובותינו ונדון אותנו לכף זכות ואת חברינו".

[ברוך מאן]

נו באמת,
אי אפשר לחתוך בדברים כאלו בלי ללמוד אזמרה בעיון!!
זה לא מסוג הדברים שאפשר לשלוף באיזה שיחת חברים...
דרך אגב,
אני נזכר שכשלמדו אזמרה בעיון, שמעתי שיעור נפלא ע"פ קשרי התורה,
ויצא שם, שהנקודה הטובה של כל אחד היא הנשמה האינסופית שלו!
ואם כך, זו נקודה ששייכת בכל אחד ובכל מצב.
אבל כמובן, כנראה יש הרבה עומקים בתורה הזו
אשרי המעיין

[חבר אני]

@מאיר-לב כדבריך מבוארים בביאוה"ל וז"ל:

"אפילו הוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב ודן אותו לכף זכות על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה עיין שם.

כפי המובן מדבריו הקדושים, שהעלאת הרשע לכף זכות להשיבו בתשובה, הוא על ידי שדנים אותו לכף זכות, שבאמת אינו חייב כל כך ברשעתו ופשעיו העצומים, וכענין המובא בחלק ב' סימן א', כי מי יודע כל המקומות שעבר בהם עיין שם.
(שואל ר"א:) ומה [זה] שמזהיר כל כך למצוא בו דוקא מקודם איזה מעט טוב, ומבאר זאת בהפסוק ועוד מעט וכו'. (?)

(תירוץ ראשון:) אמנם שמובן מדבריו הקדושים, שמחמת זה בעצמו, יכולים לדון את הרשע לכף זכות. כי על ידי שאנו רואים, שגם הוא מתעורר ומתגבר ממקום שהוא שם לעשות איזה דבר טוב, שגם בעת ההעדר התגברותו, אינו חייב כל כך.

(תירוץ שני:) עוד יש לבאר כוונת דבריו הקדושים, על פי מה שכתב בספר הא"ב , שמי שמלמד זכות על הרשע וכו'. ועל כן, הוא מזהיר כאן מאד, למצוא בו מקודם איזה דבר טוב, ששם אינו רשע, לדונו לכף זכות, וגם על ידי זה בעצמו, הוא נידון לכף זכות כנ"ל.

(ומי אמר שאכן יש לכ"א נקוד"ט? על זה אומר:) כי כל אחד מישראל, איך שהוא, מאחר שיש בו איזה ניצוץ דניצוץ ישראל, שהם חלק אלוק ממעל, עצם הטוב, אי אפשר בשום אופן להיות נופל לרע לגמרי, שיהיה רשע גמור, [ומה שלעינינו נדמה לרע חס ושלום, הוא מסמיית עינינו מלמצוא בו טוב], וכמובא בהשיחות שאחר הספורי מעשיות באות י' עיין שם:"

אני הבנתי כך: בתי' הראשון הוא עונה שכשאתה רואה בן אדם שמונח היכן שמונח ואעפ"כ הוא מתגבר ממקומו לעשות איזה דבר טוב, אז גם כשאינו מצליח להתגבר אתה מבין שאינו חייב כ"כ [כי "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" ( - המובא בתורה א' תנינא - הזכיר זאת בשאלתו)]
תי' זה לא מתרץ איך מותר לדון רשע, ולכן הוא עונה תירוץ שני
-שאחרי שמצאת בו נקודה טובה, כעת אתה מוציא אותו מגדר רשע, (ואדרבא זה מה שיביא אותו לחזור בתשובה.)

ועוד הוא מוסיף שאין מושג כזה של 'רשע גמור' והוא מציין את שיחה י' בשהר"ן, וז"ל:
"הרשעים הם מלאים חרטות, והם אינם יודעים כלל מהו חרטה; כי זהו בעצמו שהם מתגברים בענין רשעתם, זהו בעצמו חרטה. כי מחמת שבא בדעתם חרטות, על כן הם מתגברים ביותר ברשעתם, כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה, שכשאחד רואה שחברו מתגבר נגדו אזי הוא מתגבר ביותר כנגדו, כמו כן ממש כשהרע רואה שמתחיל איזה טוב להתעורר אצלם אזי הוא מתגבר ביותר, והבן:.."
ונראה שיש כאן עוד מהלך בלדון לכף זכות - לראות בהתגברות רשעתם את הנקודה הפנימית - שזהו בעצם חרטה! והיינו לא שאני אומר שהמעשה הרע שעשה הוא טוב, אלא אני מסתכל על המניע שמאחורי זה.

(ואגב, לכאו' קשה: איך הביא בהתחלה מתורה א' תנינא, לכאו' זה לא "מיניה וביה"? ונראה שזהו בעצמו התירוץ שמתרץ מתוך התורה, שלכן כדי "לדון לכף זכות כפי תורה אזמרה" צריך מקודם לחפש נקוד"ט. משא"כ בתורה א', שם רבינו אומר שאין להיכנס בכלל לדיון על האדם, אלא מי ש"יודע מקומו של עולם")

אמנם נראה מהמשך דבריו בביאוה"ל שם, שהעניין הזה של לדון לכף זכות אפי' את הגרוע שבגרועים נעשה בעיקר ע"י הצדיק וז"ל:

"והנה, אף על פי שברהיטת לשונו הקדושה, נראה לכאורה, שהוא מדבר בפשיטות…. (חסר) מוריד הענין הזה בדרך כלל, מריש כל דרגין עד….(חסר) שכל אחד צריך לבקש ולמצא. שגם הגרוע שבגרועים צריך לברר הנקודות טובות מתוך הרע והפסולת, שעל ידי זה נתהוה ונעשה הנגינה וזמרה, עד שיוכל להיות שליח צבור, ולהוציא גם אחרים בתפלתו.
אבל באמת נראה מבואר מדברי מוהרנ"ת ז"ל בחלק א' באות, ומשאר דבריו הקדושים שבענין זה בכתב ובעל פה, כי בכל זאת גבהה דעתו ודרכו נסתרה גם בזה [וכן בכל תורותיו הקדושים], ושיש בזה ענינים נפלאים ונעלמים בתכלית ההעלם, עד שאין מי שידע איך להתנהג ולהשתדל בענין הזה כי אם מי שגילה זאת בעצמו, שהוא היה המשה משיח האמיתי, ...כי הוא אשר בכוחו לברר ולמצוא הנקודות טובות גם במי שנפל וירד בתכלית הירידה שאין ירידה אחריו..."

ואכן אחרי שרבינו גילה זאת, כעת גם אנחנו יכולים לדון לכף זכות, והוא גם צריך שנעסוק בזה. וכדבריו בהמשך:
"ועל כן עשה דרך כבושה לכל אחד ואחד, כי אף על פי כן הוא צריך לכל זה אתערותא דלתתא גם מאתנו, כמובא במקום אחר."

(כדאי לקרוא את כל הקטע שם, זה קטע מאוד 'לבבי'!)

[ואם נרצה לעיין יותר כפי שביקש @ברוך-מאן. - דבריו הנ"ל מבוארין מתוך התורה, שלכן רבינו מתחיל את התורה שצריך לדון לכף זכות את האחר, ואח"כ רבינו מוסיף שגם את עצמו צריך לדון לכף זכות. ומובן שהכוח לדון את עצמי לכף זכות, מגיע בזכות שמישהו אחר דן אותי לכף זכות - והיינו הצדיק.]

[וועלן וועלן]

האם אזמרה לחפש נקודות טובות זה רק ליהודים האלו שחיים בדור שלנו, או גם ליהודים האלו שכבר נפטרו בכל הדורות?
היינו באם אני נזכר מיהודי אחד שכבר נפטר וידוע לי עליו עליו מה שידוע לי עליו, האם יש עניין מצד תורת אזמרה (לא מצד שאר ענייניפ המובאים בספרי חסידות) לחפש בו דווקא טוב ולדון את נשמתו לטוב, ובכך אני מטיב לו, או שאזמרה זה רק לאלו שעדיין בעלי בחירה שעל ידי שמסתכלים בהם טוב "יוכל לשוב בתשובה" כמובא בתורה שזה יותר שייך לאחד שחי כיום?

[חיפוש הצדיק]

"טוב יום המוות מיום היוולדו"
שההסתכלות שיש לבני אדם על אדם שמת היא הסתכלות טובה יותר ונכונה יותר מההסתכלות על האדם ביום היוולדו
שביום היוולדו מצפים ממנו להכי מושלם שבעולם וכל מום קטן שבקטנים מיד רואים ומבחינים ומורידים מערכו
מה שאין כן ביום מותו מחפשים מאוד אחרי כל נקודת זכות קטנה שבקטנים ומשבחים ומפארים אותו על זה מאוד
ועל זה הדרך "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית המשתה"
שמחתן מצפים למושלמות ובורחים ומפחדים מכל רמז של בעיה
ואילו בבית אבל רח"ל מחפשים כל טוב וכל מידה טובה מה הוא היה טוב איך הוא התפלל ואיך היה מסור וכו'
וזוהי ההסתכלות הנכונה שצריך תמיד, לחפש ולבקש את הטוב בכל יהודי
"נאר אזמרה!"

[נחום בקר]

@וועלן-וועלן לכאורה זה מדויק בלשון רבנו שם שכתב 'כי ע"י שמוצאין בו עוד מעט טוב, איזה נקודה טובה, ודנין אותו לכף זכות, עי"ז מוצאין אותו באמת מכף חובה לכף זכות'. ואף שקודם לכן כותב רבנו שעי"ז יכול לשוב בתשובה. נראה מהתנסחות התורה. שבבעל בחירה מה שאתה מכניס אותו לכף זכות יועיל לו בכח הבחירה שלו לשוב בתשובה. ואילו לאלו שכבר אינם בעלי בחירה עדין אתה מוציא אותו מכף חובה לכף זכות.
ולכאורה זוהי עבודת הצדיקים עם הנפטרים למצוא בהם את הנקודה טובה ולתקנם. ואף שאין אתנו יודע פעולת הצדיקים אך בתמימות ופשיטות ודאי שמועיל לנפטרים.
ויתכן מאד שיש לנו עבודה גדולה לדון את אדם הראשון לכף זכות ובזה אנו מתקנים את עצמנו את חלקנו באותו חטא, וכן בשאר הדורות וכו'.

[ב גרינפלד]

@האש-שלי-תוקד ר שמעון יצא וחזר למערה ודאי שהיציאה לא היתה בחינם אלא הוא הבין את מקומו של העולם וראה יהודי רץ עם הדסים שזהו ריח בלי מעשה והתפאר בו הפוך מהיציאה הראשונה שהסתכל על המעשה וכמוצאים נקודה טובה בריח ודאי שאפשר למצוא במעשה

[חבר אני]

@וועלן-וועלן כתב:

האם אזמרה לחפש נקודות טובות זה רק ליהודים האלו שחיים בדור שלנו, או גם ליהודים האלו שכבר נפטרו בכל הדורות?

@נחום-בקר כתב:

ולכאורה זוהי עבודת הצדיקים עם הנפטרים למצוא בהם את הנקודה טובה ולתקנם.

בלי לערב תורות אבל בתורה ד' הדבר מפורש! שמשה רבינו זכר את הווידוי של יהודה ובכך חיבר את עצמותיו!

[וועלן וועלן]

לכאורה העצה של אזמרה היא עצה שווה לכל נפש ולכל מצב. אם כן מדוע אנחנו לא באמת שמחים ומתחיים בכל נקודה טובה שרק יש בנו? האם בגלל שאנחנו לא מאמינים מספיק בעצה הזאת של רבינו, או שלא הבנו אותה כדבעי?
אולי סיבה אחרת?

[חבר אני]

@וועלן-וועלן
זהו בגלל שלא עושים אזמרה על האזמרה! ורוצים לראות שמחה שמתפרצת! מכל! נקודה! במקום לשמוח בזה עצמו שאני מנסה לשמוח מנקודה ["נקודה דנקודה"]

אבל כמובן יש הרבה מהלכים בזה. עיין בהלכות ראשית הגז שרנ"ת מסביר שצריך להשוות את עצמו לגוי ("הלא כבני כושים אתם לי") ומשם 'להרים' את עצמו, -והלא אעפ"כ אני מניח תפילין וכו וכו. אבל אם יחשוב את עצמו לצדיק, איך יוכל לשמוח מהדברים הפשוטים?

(יוצא לפי הנ"ל שיש עבודה של בירור נקוד"ט מתוך מעשיו הרעים (-גוי) דהיינו למצוא את הנקודה שבו העבירה הייתה ללא ידיים ורגליים - ששם הוא כן נשאר מחובר לה' באיזה 'פירור' קטן, וממילא החזרה בתשובה תתחיל משם: - הנה אני רואה שבכל זאת יש איזה נקודה שבה לא התנתקתי ממך בורא עולם!)

[מאיר לב]

@נחום-בקר העוז להסביר מה שהסברתי בספר המידות - נובע מדברי ראבר"נ כמו שהאריך להסביר באר היטב @חבר-אני.
ולגבי מה שכתבת על הרשעים שנעשים אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, ישנם דברים נפלאים של ראבר"נ בששון ושמחה (בהערה ג על תפילה א).
עוֹד שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ לְעִנְיַן מַה שֶּׁאָמַר 'אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים' - גִּילוֹיְבְּט [הַשֶּׁבַח] וְכוּ' וְהַמּוּבָן בָּזֶה וְכוּ' וּמַה שֶּׁמּוּבָא שָׁם שֶׁיֵּשׁ שֶׁיִּכְלוּ לְגַמְרֵי וְכוּ' נִרְאֶה לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי לְפָרֵשׁ בָּזֶה כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הוּא בְּעַצְמוֹ זַ"ל בְּהִלְכוֹת תְּפִלִּין הֲלָכָה ד' בְּאוֹת ה' עִנְיַן מַאֲמַר הַזֹּהַר שֶׁאֵין מוֹעִיל תְּשׁוּבָה וְכוּ' שֶׁאֵין זֶה רַק בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת לְמִי שֶׁצְּרִיכִין לְהַרְחִיקוֹ וְלִכְתֹּב עָלָיו כֵּן, וְהָאָמְנָם שֶׁגַּם זֶה וְכוּ' עַיֵּן שָׁם וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל עַל אַחֵר וְכוּ' וּמַה שֶּׁמּוּבָא בְּהִלְכוֹת... שֶׁיֵּשׁ שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מֵהֶם כְּלָל זֶה נֶאֱמַר רַק עַל קְלִפַּת עֲמָלֵק כִּי הוּא שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו "מָחֹה תִּמְחֶה" שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת עֶצֶם הָרָע וְהַטֻּמְאָה. גַּם אִם תַּעֲמִיק מַחְשְׁבוֹתֶיךָ בְּכָל זֶה בֶּאֱמוּנָה בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת (כִּי אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּעֵינֵי הַשֵּׂכֶל מַה לְּמַעְלָה מַה לְּמַטָּה וְכוּ') תִּרְאֶה בְּעֵינֶיךָ שֶׁזֶּה כַּנַּ"ל.
כלומר, ברור שכף זכות היא על כולם כולל כולם!

[נחום בקר]

@מאיר-לב ידידי היקר - ההסברים שלכם נפלאים אך לא בספר המידות. וכפי שכתבתי לך. שהביאור שלך בספר המידות שייך לכל עבירה איזה שלא תהיה. שאסור לדון אותה לכף זכות ולא צריך להגיע לעבירה רחוקה שכזו. והדוגמא שנקט רבנו היא בדיקא כמבואר במקורות שמקורו מדברי המדרש שנזפו המלאכים בלוט על שלימד זכות על אנשי סדום.

[וועלן וועלן]

@נחום-בקר כתב:

@מאיר-לב ידידי היקר - ההסברים שלכם נפלאים אך לא בספר המידות. וכפי שכתבתי לך. שהביאור שלך בספר המידות שייך לכל עבירה איזה שלא תהיה. שאסור לדון אותה לכף זכות ולא צריך להגיע לעבירה רחוקה שכזו. והדוגמא שנקט רבנו היא בדיקא כמבואר במקורות שמקורו מדברי המדרש שנזפו המלאכים בלוט על שלימד זכות על אנשי סדום.

למעשה לענ"ד בעניין לימוד זכות על עצם העבירה יש בזה כמה מדריגות, תלוי באם האדם מוחזק כאדם כשר או שמוחזק בעבירות, תעיין בפירושים על "והוי דן את כל אדם לכף זכות" מה שרבינ יונה מפרש שם מובא כמודמה ברע"ב שיש 3 מדריגות, ואכמ"ל.
לפי"ז אולי אפשר לומר שיתכן שבעבירה הנ"ל, אין ללמד זכות כלל, גם באם האדם הוא מוחזק בשאר דברים ככשר לגמרי וכצדיק.
אמנם כשאנחנו מדברים על אזמרה - על עצם נקודת יהדותו והנקודה הטובה הפנימית והחבויה שלו זה שייך בכל מצב ובכל מחיר.