אתר (נ"ל) חדש ונפלא עם הרבה אפשריות
https://rabenu.app/

לא עיינתי מספיק בתגובות הקודמות, אבל נלע"ד שאחד מהחידושים הגדולים של רבינו מרומז בשיחה של 'לעתיד לבוא יהיו כל העולם אנשי ברסלב - שיהיה כל אחד בוסר בחלקו של חבירו'. ובזה גם קשור מה שרבינו לא לקח אף פעם את הבחירה לאנשיו, כי לכל אחד יש את חיפוש האמת לפי בחינתו.
ואע"פ כן צריכים להתבטל לרבינו, ולהשליך את השכל והחכמות שקיבל מהעולם, ודייקא על ידי הביטול לצדיק האמת, יוכל כל אחד למצוא הנקודה השייכת לליבו (כיון שגם היא מושרשת בצדיק).
ודבר זה נראה כמעט שני הפכים בנושא אחד, כי דרך העולם או שהם מתבטלים לאיזה אדם ולא מנסים כלל למצוא מה הנקודה הפרטית שלהם, או שעושים ככל העולה על דעתם, או שבכל מקרה עושים משהו אחר, אבל העיקר להבין שדייקא על ידי הביטול והשלכת השכל, זוכים לנקודה הפרטית והשכל הפרטי (כלשון רבינו בתורה סא).
וכמעט בכל תורה אפשר לראות את נקודה זו לפי התיקון של אותה תורה, רק שכל פעם רבינו מלביש את זה בלבושים אחרים.

ועוד נקודה שכבר רימזו לה לעיל ונראה לי שצריך להרחיב אותה עוד קצת, בענין מה שרבינו עולה ומדבר ומעלה את אנשיו לבחינת מלכות דא"ס (כל אחד לפי מקומו).
נ"ל שגם זה אחד מהנקודות של רבינו, להתחדש תמיד כאילו לא התחיל כלל, שזה בחינת מלכות דא"ס שאין לנו שם שום דעת והרגשה, כי אם רצון, שלא יודעים כלל מה רוצים.
וכמו שמבואר בדברי רבינו שהעיקר הוא הרצון - ובתוך כך לומדים ומתפללים וכו', וכן רואים תמיד אצל רבינו שהיה מתחיל כל פעם מחדש ממש כאילו לא זכה לשום מדרגה.
ומצד שני צריכים תמיד להמשיך את הכל לעשיה, היינו למלכות.
ולענ"ד דבר זה הוא אחד מהחילוקים הגדולים שבין רבינו לדרך החסידות, כי ע"פ הבעש"ט ותלמידיו, עיקר התכלית הוא להרגיש דביקות בהשי"ת ואהבה ויראה וכו', אבל ע"פ רבינו עיקר התכלית תמיד להגיע לרצון א"ס, שאין בו שום הרגשה וכו', רק עשיית המצוות כדי להכניס את הרצון הזה בתוך כלים.
וע"פ זה תבין גם מה שרבינו אמר שהצדיקים טועים שמאחרים זמן תפילה, כי אצלם היה העיקר להגיע לדביקות, ואצל רבינו העיקר להגיע לרצון הא"ס, וממילא אין לנו כלל כלים להכניס אותו לפי שכלינו, רק לפי מה שהשי"ת גילה לנו בפשט המצוות.

מוהרנ"ת כותב שלא לכוון בכוונות האר"י אפילו מי שלומד קבלה ע"פ פקודתו,
מבואר שאפשר ללמוד ע"פ פקודתו,
ואדרבה מי שראוי זה מעלה גדולה, וגם רבינו מונה כתבי האר"י בלימודים הקבועים בשיחה ע"ו.
וכל עניני רבינו חיים וקיימים לעולם, וגם בימינו רבינו יכול להאיר לכל אחד את הדרך לפי שורש נשמתו ולפי דרגתו,
וזה נקרא בימינו ע"פ פקודתו. רק שככל עניני רבינו עכשיו זה יותר בדקות, וצריך להתפלל שלא ירמה עצמו וכו'.

אני רוצה לכתוב על ענין אחר שדיברתי עליו עם כמה חברים בעקבות הטרגדיות שקראו ה"י, ולהגיע מתוך זה לאסונות עצמם.
כשקראתי את ההודעה הפותחת את האשכול חשבתי לעצמי, מה היו כ"כ הרבה טרגדיות? (והוא לא הביא את הכל), אפילו שבשעת מעשה (לא תקפ"ץ) ידעתי עליהם ושמעתי עליהם. אם אני מנסה לדלות ממעמקי ההסטוריה הקצת יותר רחוקה, אני נזכר אפילו בדברים שהיו קרובים אלי מאד, שבשעה שמתו מוטל לפניו הצטערתי והתאבלתי, ועכשיו אני לא כמעט לא זוכר את זה.
מצד שני, דברים פעוטים ופחותים שקוראים אצלי, כמו אם אני חייב כסף למישהו וכיו"ב, בשעת הצרה קשה לי מאד לשכוח מזה.
והייתי יכול לתרץ שזה בגלל גזירה על המת וכו', וגם מה יעזור אם אני יזכור מה שכבר היה ועוד תירוצים, אבל מה לעשות שאותה התופעה קוראת גם בדברים שכן אפשר עדיין לעזור ולהתפלל וכו'.
ופתאום אחזתי, שאם אני חייב בדחיפות 2000 ש"ח, זה תופס אצלי יותר מקום בראש מאשר צער של אלמה ויתומים טריים ה"י, רק בגלל שאני לא מספיק מכיר אותם.
ואם ח"ו אני יהיה חייב מליון שקל? אני מניח שלא תעזור גם ההיכרות שלי איתם.
ולמה אני לא מפחד לכתוב את זה?
כי זה לא וידוי דברים, זה שיקוף המצב אצל כמעט כולם, מי יותר ומי פחות.
אם אתם שואלים אם באתי לקטרג, התשובה היא לא, אבל באתי לענות לשאלת @וועלן-וועלן מה צריכים לתקן?
כשחשבתי לעצמי על התופעה שכתבתי למעלה, הבנתי שזה רק השתקפות למה שנקרא אצל רבינו (בתורה סז תנינא) 'חורבן היסודות', כשד' היסודות לא ממוזגים כראוי, אז שום דבר לא נמצא על מקומו כראוי, ולא תופס אצלך את המקום שהוא אמור לתפוס.
לפי רבינו הרפואה למיזוג היסודות היא הכנסת הצדיק יסוד עולם בתוכם, כל מקום שעדיין היסודות שלך לא מסודרים, שם עדיין לא נכנס הצדיק. ואם הוא לא נכנס - אז נכנסים שם מפורסמים של שקר שרק מבלגנים אותם יותר.
הדרך להכניס אותו היא על ידי האבלות והבכיה על ההעלמה והסתרה שיש בעולם על אור הצדיק, בהתבודדות, בתיקון חצות או בכל עת מצוא.
מוהרנ"ת (מצרנות ד) מבאר שענין זה הוא גם בכלליות העולם וגם בפרטיות. כי גם בכלליות העולם, כל החורבנות והצרות ח"ו מגיעים מהיסודות שלא ממוזגים כראוי.
ע"כ במקום להאשים את הענפים: לשון הרע, דיבור בבית כנסת, פלאפונים לא כשרים, השמאלנים וכו' (כל אחד יכול להוסיף לפי ההשערות האחרונות...), עדיף להתעסק בשורש שגורם את כל זה - נעלם מאיתנו הצדיק האמת, ואנחנו עדיין מתרשלים בחיפוש והבקשה אחריו.
זה הסיבה היחידה (ע"פ דעת רבינו) שהיא לא השערה בעלמא, אלא היא ודאית, כי זה מה שגרם למבול ולדור הפלגה, לגלות מצרים ולחורבן הבית פעמיים, לפרעות ת"ח ות"ט, לשואה ולקרונה, וזה מה שגורם לנו גם עכשיו את כל הצרות בכלליות ובפרטיות.
החותם בצער ובתקווה, ש.ע.ה.

אם קראת את הכל, אתה חייב לפתוח

@נחום-בקר כתב:

השאלה בהסטוריה מתי התחיל ענין הפחד של 'אלול' לכאורה ברבותינו הראשונם לא מצינו את ההגדרה הזאת

בראשונים זה מחלוקת (אך יש ליישב שלכו"ע יש שמחת יו"ט, רק לא כשאר ימים טובים, (ועיין בטור שהביא את שני הצדדים, וכתב שלא אומרים הלל, אבל בטוחים שהשי"ת יעשה לנו נס):

ספר החינוך - מצוה שיא
נמצא שהיום הנכבד הזה הוא קיומו של עולם, ולכן ראוי לעשות אותו יום טוב ולהיותו במנין מועדי השנה היקרים. ואולם מהיותו יום מועד לדון כל חי, ראוי לעמוד בו ביראה ופחד יותר מכל שאר מועדי השנה, וזהו ענין זכרון תרועה הנזכרים בו, כי התרועה קול שבור, לרמז שישבור כל אחד תוקף יצרו ויתנחם על מעשיו הרעים, וכמו שנכתוב במצות שופר בארוכה בסדר פינחס [מצוה ת"ה] בעזרת השם:
וזהו הטעם שלא קבעו זכרונם לברכה לומר הלל במועד הזה, וכמו שאמרו, שאין ראוי לו לאדם לומר שירה והוא עומד בדין, וכדאמר רבי אבהו בפרק אחרון דראש השנה [ל"ב ע"ב] אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, מפני מה אין ישראל אומרים הלל בראש השנה ויום הכיפורים וכו', כדאיתא התם.

רבינו יונתן עירובין י ע"ב
אקרא חדתא אמינא זמן. כשאני רואה דלעת משנה לשנה כשהן מתחדשים אמינא זמן כ"ש בשמחת יו"ט של ר"ה ויוה"כ.
וכן כתב בשאילתות _(טו) שמבטל גזירת שבעה כי יש בו שמחת יו"ט. וביראים רכז שצריך לאכול בשר מחמת השמחה.

ונ"ל שדברי מוהרנ"ת שהביא לעיל @חבר-אני , מישב ומסדר הכל לפי דעת רבינו, צריכים לפחוד, אבל לסמוך על זכות וכח הצדיק, שבודאי יעשה לנו ה' נס, וכעין מה שכתב בטור הנ"ל.

(ורבינו הביא הפסוק 'אכלו מעדנים וכו') שנאמר רק אחרי בכיית העם אצל עזרא, ודו"ק.

נ"ב: המראי מקומות הבאתי מספר שדיבר בזה ולא ידעתים את רובם מעצמי.

עיין בספר באר לחי רואי בסוף הפרק על הכלל התשיעי שהביא שם כמה מקומות
ואלו הם:
קרחה וכתובת קעקע ג, ה.
בית כנסת ה, יח.
מנחה ז, יב.

על ע"ח בפני עצמו יש שיחה של רבינו למוהרנ"ת שיתחיל ויסמן היכן שהוא לא מבין, ואח"כ בחזרה יבין.
יש ביאור כמו שוטינשטיין הנקרא 'אוצרות' של ישיבת בא"ח, שולחים כל חודש חוברת לבית, אוחזים עכשיו בחוברת יא, אבל אולי תוכל להשיג מהם חוברות קודמות.
פאלפון: 055-6743589, בהצלחה.

@ברוך-מאן כתב:

אז יוצא בוודאות שאפשר לקבל בעבודת ה' מחבדניקי"ם ומכלל חסידי

כן, כדי להבין מה הם אומרים בפשטות, וכן כדי להבין קבלה בפשטות תשאל מקובלים המשקיעים עצמם בזה.
אבל כדי לקבל מזה עצות לעבודת ה' למעשה, צריכים לבקש מאנ"ש ומספרי רבינו.

@בדרך כתב:

הנה, מתי טבלו היום? במוצאי יו"כ - עבור היום שחלף [וכ"כ גם בימי שמואל ח"ג בסופו, על מוצאי יו"כ].

האם יש מקור יותר קדום לטבול במוצאי יו"כ?
(אני מבין בפשטות שאם זה אסור, סימן שלא נצרך התיקון באותו יום).

@מהללאל כתב:

זכור לי מרבי נתן משהו כמו -שכל תלמידי המגיד ותלמידיהם הם צדיקים

שיש"ק ג, תקי"ח:
מוֹהַרְנַ"תְּ אָמַר: הַמַּגִּיד וְתַלְמִידָיו וְתַלְמִידֵי תַלְמִידָיו הָיוּ צַדִּיקֵי אֱמֶת, אַחַר כַּךְ יֵשׁ בֵּינֵיהֶם עֵירוּב טוֹב וְרָע.

בדוקא כדי ללמוד אליבא דהלכתא, ולכאורה ה"ה לשאר הראשונים, רק שיש עליהם דגש כי הם עיקר הפוסקים המיוסדים על סדר הש"ס (הרמב"ם שמסודר בהלכות), ולמעט עיקר הלימוד הישיבתי בימינו שהוא על דרך הפלפול והחילוקים, שא"א לסמוך עליהם להלכה למעשה, (עיין בליקו"ה נט"י ה"ו, צא).

@תלמיד_אמיתי כתב:

שאלה שאני חושב עליה לא מעט, שמעתי שיש מי שאומר שצריך ללמוד טוב טוב את התורה מיניה וביה וכו' הרבה מאד ורק אח"כ לפתוח את הליקוטי הלכות, אבל גם שמעתי שיש דעה הפוכה שאומרת שבודאי בלי ר' נתן אי אפשר בשום אופן להבין את רבינו כמו שאי אפשר לקבל את אור החמה אלא רק דרך הלבנה [אפרופו תורה א' ], כי רבינו אמר לו שיפתח לו את כל שבילי השכל בתורתו (חיי"מ תקצ"ד), והוא יודע ממנו יותר מכולם וכו'

ובכל אופן, בין כך ובין כך, מה בפועל דרך הלימוד עם הליקוטי הלכות בתור לימוד ליקו"מ בעיון? היינו מה בפועל אני מחפש שם? הרי הפשט של הליקוטי הלכות די "פשוט" ברוב המקרים, אז מה בעצם הלימוד הזה מחבר אותי לעיון בליקו"מ?

תודה רבה

נ"ל שראוי ללמוד את התורה בעצמה, ורק בשלב יותר מתקדם ללמוד בהלכות המיוסדות, כי בלימוד מקדים בהלכות ע"פ רוב מתקבעים לצורת לימודו של מוהרנ"ת במאמר, ויש ענין לשאול שאלות ולנסות לחפש את רוח הקודש של הצדיק בעצמך, וגם לטעות בהבנה ולהבין לאט לאט מיניה וביה.

וכשלומדים כך, ומענים בהלכות בשלבים קצת יותר מתקדמים (גם אם התורה עדיין לא ברורה ומדויקת עד הסוף, אבל המסילה הכללית ברורה, ומקום עמידת כל פרט), רואים איך שכל דברי מוהרנת מיוסדים על פשטי התורה ודיוקי הלשונות, וגם מה שבונה מעל היסודות הנ"ל ע"פ רוב הוא בכלל החמישי.
כמובן שכל זה לא נוגע כלל לעצם הלימוד בליקו"ה שצריך ללמוד הרבה מאד, והוא נותן לך דעת איך ללמוד ספרי רבינו בכלליות, מה לחפש ומה למצוא, ועל מה להסתכל וכו', ולזה נוגע מה שהבאת מענין הלבנה.

@פעור כתב:

@שפחה-על-הים
אני רואה שכולם התלהבו על הפשט שלך
האם יש לך דרך לבאר את זה בשפה יותר פשוטה?

תודה רבה, אני ינסה לבאר בס"ד יותר טוב.
באתי לנסות לתרץ את השאלה למה א"א להתחיל ישר מהווידוי דברים, כי התכלית להגיע לדרך ישר.
כדי לתרץ הקדמתי את מה שנראה לענ"ד בביאור שני הבחינות הראשונות בהתקרבות לצדיק - שהם כדי שהצדיק יהיה בבחינת רצוא ושוב.
(לאחר פטירתו אין לו מצד עצמו רצוא ושוב, אבל כלפי ההתגלות אלינו, הוא יכול להתגלות בבחינה של שוב ובבחינה של רצוא, רצוא זה מתי שמתגלה אלינו אור הצדיק בלי לבושין ושוב זה גילוי עם לבושים).
ונ"ל שכשרואה את הצדיק אזי מתגלית לו בחינת הרצוא, כי רבינו מדגיש שהוא רואה את אור הצדיק, וגם רבינו כותב שהוא מתלהב לקראת אמו וזורק את דברי השטות שלו, וענין זה מתאים עם אלו שקמים בפני ס"ת ולא קמים בפני צורבא מרבנן, היינו שאינם מתלהבים וקמים לפני הצדיק שגנוז בתוך תמונת האותיות, ומסתכלים רק על חיצוניות העצות והתורה של הצדיק ולא על אורו שנמצא שם.
וכאשר מגיע אליהם השרץ קטן מתעוררים לעזוב את הדברי שטות = טפשות שלהם, ומבינים שצריכים להתלהב לקראת הצורבא מרבנן שנמצא בס"ת.
ולאחר שהתגלה לו הצדיק בבחינת 'רצוא', וגם הוא בעצמו בבחינת רצוא - מתלהב לקראת אמו, צריך להיכנס בבחינת השוב - להלביש את האור בכלים ועצות, ולהסתכל עכשיו על התורה עצמה, שזה שלימות הענין - לראות את תמונת האותיות (העצות והצמצומים) אבל להבין שמאיר בהם אור הצדיק האמת, וביחד נהיה מהם עינא חד דרחמי. (רצוא - חסד שוב -גבורה).
וע"כ בבחינה השניה מביא רבינו את הפסוק כי תראה ערום וכיסיתו, כי מתי שרואים את הצדיק (בבחינה הראשונה) אז הוא בחינת ערום - ללא לבושים, וכשנותנים לו צדקה עושים לו לבושין וצמצומים.
(במאמר המוסגר: לפי הנ"ל מתורץ למה בבחינות האחרונות כתב רבינו תלמיד חכם ובראשונה צדיק, כי ת"ח זה בחינת מלכות (שמקבל מהחכמה), וצדיק הוא בחינת יסוד, שהוא הבחינה האחרונה מעל גלגל הירח שמשם מתחיל הצמצום. וכן מה שהביא רבינו בבחינות האחרונות ראיה מפסוקים ובראשונה ראיה ממה שרואים, כי הפסוקים הם בחינת צמצום האותיות ומה שרואים הוא בחינת רצוא (צמצום האותיות בא כדי לצמצם את מה שא"א לראות).
וכעת מובן שכל התהליך הזה נצרך לפני הוידוי, כי אם אני יתודה כשהת"ח בבחינת רצוא הוא לא יראה כלל פגם, כי כל הפגמים הם מתחת לגלגל הירח, ע"כ צריך להתודות כשהוא בבחינת שוב, ולצדיק יש עבודה לשים את עצמו תמיד כשיריים, ואז הוא יזכור מהוידוי ויוכל להפריש לי דרך.
ובאמת לפני הסתלקות רבינו ז"ל, היה תלוי ברבינו בעצמו אם היה בבחינת רצוא או שוב, ואולי ע"כ לא תמיד היה מניח לעשות וידוי לפניו, כי אם יהיה בבחינת רצוא לא יראה שום פגם. אבל עכשיו הוא גנוז בתמונת אותיות, ומצדו תמיד הוא ברצוא ורק תלוי בנו אם כלפינו יהיה בחינת רצוא או שוב.
(ובאמת ע"כ זה גם נקרא צדקה, וכעין המובא בדברי מוהרנ"ת שכשבא אחד לצדיק לאחר פטירתו עושה לו טובה שנותן לו בחינת ירידה תכלית העליה, ודו"ק).

@נוה-צדיקים כתב:

שלוחין ה לא מספיק לך?

@מאיר-לב כתב:

@הפשוט-שבאנשי עלים לתרופה מלא מזה.

תסתכל בכל המכתבים שלפני ראש השנה, ותראה עד כמה רבי נתן, משתפך שם בגדולת הצדיק, במילים שמחיות כל לב.

אתם לא עונים על שאלתו:

@הפשוט-שבאנשי כתב:

האם ואיפה מוזכר להדיא שם רביה"ק ושהוא הצדיק האמת וכו' בספר ליקו"ה

@בעל-מוח כתב:

משהו ששמעתי פעם ואני לא מכיר שום מקור
על אף שרבינו אמר שלילד לא מרביצים
שמעתי ממישהו שהיה דיבור שפעם אחת כן אפשר (לשם חינוך כמובן)
זה נכון?

שיש"ק ח"ב ריב:
כַּיָּדוּעַ, שָׁלַל רַבֵּנוּ מְאֹד בְּחִנּוּךְ הַבָּנִים, הֵן אֶת עִנְיַן הַשַּׁעֲשׁוּעַ עִמָּהֶם, כַּמְבֹאָר בַּסֵּפֶר "שִׂיחוֹת הָרַ"ן" סִימָן נ"ט, וְהֵן אֶת הַהַכָּאוֹת לַיְלָדִים. אוּלָם אָמַר רַבֵּנוּ: "פַּעַם נוֹתְנִים סְטִירָה..." "אַמָאל גִּיט מֶען אַ פַּאטְשׁ..." וְהָיוּ אַנַ"שׁ אוֹמְרִים שֶׁתָּדִיר צָרִיךְ הָאָדָם לִדְחוֹת אֶת הַ"פַּעַם" לְפַעַם אַחֵר:

ח"ד לב:
עַל מַאֲמַר רַבֵּינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְעִנְיַן תוֹרָה ו' שֶׁבְּלִיקוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן - שֶׁאָמַר: "אַמָאל גִיט מָען אַ פַאטְשׁ" – "פַּעַם נוֹתְנִים סְטִירָה" (ראה לעיל ח"א סעיף תקכ"ט) - אָמְרוּ: מֵאַחַר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לָדַעַת מָתַי הוּא הַפַּעַם הַזֶה, כִּי אַף שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁמִן הָרָאוּי שֶׁיִּתֵּן סְטִירָה וְהַכָּאָה לְעִנְיָן זֶה וָזֶה, אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵאַחַר שֶׁיָכוֹל לִהְיוֹת שֶמֵּהָרָאוּי לִיתֵּן הַכָּאָה בְּפַעַם אַחֶרֶת, עַל-כֵּן יִמְנַע עַצְמוֹ תָּדִיר מִלְהִשְׁתַּמֵּש בְּדֶרֶךְ זוּ: (- שיש"ק ח"ד, סעיף ל"ב; וכ"ה בח"ב, סעיף רב"י, עיי"ש).

לא קראתי את כל ההודעות לעיל, אבל נ"ל ע"פ תורה ב' שהצדיקים האמיתיים שבדורינו הם הצדיק וגם תלמידיו שצריכים להתקשר איתם כדי לבנות את המשכן מהתפילות של ישראל.
הצדיק - כדי שיעלה את התפילה, והתלמידים - כדי שישלימו את בניית המשכן עם החלקים שלהם.

@מאיר-לב כתב:

@שפחה-על-הים כתב:

אבל למי שמקורב לרבינו בוודאי שיפגום מאד כשיקבל ממנו דברי מוסר או השקפה, וכמבואר בהרבה מאד תורות והלכות גודל הפגם לשמוע מהחולק על הצדיק, והוא מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין.

כלומר, אסור לי ללמוד פרי צדיק או מסילת ישרים, או לחילופין לשמוע תורה מר' חיים קנייבסקי?

לא הגזמת?!

דל מהכא מסילת ישרים כיון שמחברו (הרמח"ל) היה מקורב לצדיק האמת שהיה בזמנו ה"ה האר"י הקדוש.
פרי צדיק והרב קנייבסקי, לענ"ד אם זה דברים חדשים, כגון דעותיהם בסוגיות השקפתיות שמתחדשות או דרכים בעבודת ה', אין מה לשמוע כי נצרך לזה ידיעת דרכי רבינו.
אם זה הלכה, קבלה, פירושים על התורה או על הש"ס, מוסר פשוט וכיו"ב, אדרבה, זה טוב ללמוד מדבריהם.

@JoJo כתב:

אכן כותב שגברו חסדי השם שיש לנו הדפוס ואפשר לכתוב הרבה מאוד, אבל בכלליות מפליג כמה מוכרחים לקבל בעל פה.

הוא כותב שיש סכנה בכתיבה כי אפשר לפרש לא כפי האמת, ויש בעיה בדיבור בע"פ כי נשכ ברבות הזמנים, התיקון לסכנה של הכתיבה היא ריבוי הכתיבה וההדפסה, שעי"ז מונעים את הסילופים.

מישהו יודע פרטים עליו? נ"ל שמשמע שהיה מישהו מוכר.
חיי"מ קלז
בִּנְסִיעָתוֹ לְהָתָם תֵּכֶף בְּנָסְעוֹ מֵאָדֶעס עַל הַיָּם הַשָּׁחוֹר הָיָה רַעַשׁ גָּדוֹל וְרוּחַ סְעָרָה גְּדוֹלָה, אָז בָּא אֵלָיו מֵת אֶחָד שֶׁנִּפְטַר בְּסָמוּךְ וְשָׁאַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ הֲרָאִיתָ שֶׁהָיָה כָּאן הָרַךְ בַּשָּׁנִים מִוָּואלְחָוִויץ וְכוּ'. אַךְ עַכְשָׁו אֵין מַעֲשֶֹה זוֹ חִדּוּשׁ כְּלָל כִּי אַחַר כָּךְ הָיָה עוֹסֵק בְּעִנְיָן זֶה הַרְבֵּה לְתַקֵּן נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים אֲלָפִים וּרְבָבוֹת. וְזֶה הָיָה עִקַּר עֲבוֹדָתוֹ כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ וְעִקַּר הִסְתַּלְּקוּתוֹ הָיָה בִּשְׁבִיל זֶה כַּמְבֹאָר בִּמְקוֹמוֹ עַיֵּן שָׁם:

מיהודה תורג'מן, לעורר לדבר עם רבינו