דבר ידוע הוא כמה שרביז"ל הזהיר להתרחק מרופאים ומרפואותיהם!
איסור זה מובא ממוהרנ"ת שוב ושוב!!!
ועדיין פוק חזי מאי עמא דבר, שכל אנ"ש דורשים הם ברפואות ככל העם!
ניסיתי לחקור אחר דבר זה וראתי בו לכאן ולכאן,
וחשבתי שהדבר יתברר בטוב רק בכמה דעות
ולאחר ששמע פורום זה בא אלי אני מעלה פה שאלה זו שיתבררו בה החברים ואפשר מפה תצא תורה...

ראיה פשוטה וברורה,
כשהצדיק בביטול הוא בבחינת אל יתהלל חכם גיבור ועשיר.
משמע שכשהוא בשוב - הוא כן מתהלל....

אם יוכלו החברים לברר לי את העניין,
כי מצד אחד זה דבר נורא, ונשמע הכי לא ברסלבי,
אבל מצד שני האם אין מושג של כאב ומוסר פנימי?
ובלעדי זה האדם יעשה כל דבר בלי שום ביקורת...
אני שומע הרבה על זה כאילו זה נורא ורוצה לפתוח את העניין במשנתו של רבינו הקדוש.

אל תתעלם מהשאלה על "הלקאה עצמית",
מי אמר שתוכחה זה להלקות??
דווקא דבר @בדרך נראים לעייני

@נחום-בקר
רבינו כותב במפורש התייחסות לזה שהצדיק בשוב גם מבחינתינו,
הוא מביא פסוק "וכי תראה ערום וכיסיתו" - שזה הצדיק שאנחנו מלבישים אותו

אבל ודאי שההגדרה כמו במקרא שייכת רק לתורות שהם לשון רבינו ממש!

אז מה תאמר על כך שכל שיחה של רבינו היא ניצחית וכו
לכאורה כל העניין הזה עבר מהעולם?

@לב-העולם-אתה אני חושב לומר שצריך פשוט לחלק לשני שלבים:
א. שנחקק צירוף רע וכו'. ועי"ז >
ב. הצרוף/המלכות נופלת לטומאה.
זה לא אומר שהעצמות הם טומאה זה רק אומר שיש פה פגם מקביל שבתחילתו הוא עָדִין ובשורשו הוא עוצמתי.
האדם עושה מעשה שבעולם פה זה מתבטא בזה שהמלכות דסט"א (-צרוף רע) נחקק בו לנקום בו, ובשורש הוא הכניס את הדיבור לטומאה - שבדיוק לכן הדיבור (-שנפל לטומאה) - הוא נוקם באדם. שלב א' תולדה של שלב ב'.
מקווה שהובנתי נכון.
גוט שאבעס!

אני חולק מכל וכל על המובא מ @ידידיה-סרוסי ומ @שפחה-על-הים ,
יש שיחה בשיחות הר"ן "כָל הַהַנְהָגוֹת שֶׁצִּוָּה אֲפִלּוּ הַהַנְהָגוֹת שֶׁהָיוּ נִרְאִים כִּדְבָרִים פְּשׁוּטִים, לֹא הָיְתָה שׁוּם הַנְהָגָה עַל פִּי פָּשׁוּט, כִּי הָיָה לוֹ זַ"ל בָּזֶה כַּמָּה וְכַמָּה סוֹדוֹת נִסְתָּרוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאֹד. אֲבָל לָנוּ לֹא גִּלָּה שׁוּם דָּבָר. רַק צִוָּה לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר בִּפְשִׁיטוּת וְהוּא עָשָׂה בָּזֶה מַה שֶּׁעָשָׂה"
אני חושב שיש גם מקום שכתוב במפורש על היכן שכן כתוב טעם שזהו רק טעם הנגלה, אבל באמת יש עוד טעמים נשגבים שרבינו בכלל לא אמר!
ולכן צריך לקיים דבריו בפשיטות כפי שהם...

כמה שאלות:

• א. הרי תכף יחזור לתחילת התיקון ושוב הוא יהיה בחושך וכו?
  ולפי המשל, הרי גם עד כה הלך בדרך ולמרות זאת יש את כל החששות, אז כעת כשהולך בדרך מכוונת - עדיין לכשיבוא הלילה הבא שוב ייהיה מסוכן מחיות וליסטים? אז למה זה נקרא ש"ניצול"?

• ב. ובכלל - הרי זה מציל אותו רק מהאי ידיעה ולא משאר הדברים אז לא כ"כ מתאים הלשון "מכולם"?

• ג. למה לפי הנמשל זה המסר שיוצא - שניצול. תגיד שזכה!! שיודע דרכו!! זה העניין? שניצול?

  משל למה הדבר דומה

  שהיית פוגש איזה אח טועה שהיה שואל אותך מה יש ביהדות,
  היית אומר לו - אחי! אם תשמור מצוות אתה תינצל מהעולם הזה????? או שתגיד לו שיזכה ל.........