תפילין הלכה ה
פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה לְמַה הָאָדָם יוּכַל לִזְכּוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁיְּלוּדֵי אִשָּׁה יוּכְלוּ לִזְכּוֹת לִדְבָרִים גְּבוֹהִים כָּאֵלֶה, שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מִתְפָּאֵר בָּהֶם, [וְעַיֵּן עוֹד בִּדְבָרֵינוּ בְּאֶבֶן הָעֵזֶר הִלְכוֹת אִשּׁוּת (הֲלָכָה ג אוֹת י), שָׁם דִּבַּרְנוּ גַּם כֵּן קְצָת מֵעִנְיַן הַמַּעֲשֶֹה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל יוֹם הַשִּׁשִּׁי מֵעִנְיַן כֹּחַ הַיָּדַיִם, עַיֵּן שָׁם], וְרַבֵּנוּ הַנּוֹרָא זַ"ל יָדַע מִכֻּלָּם וְיָדַע לְסַפֵּר הַמַּעֲשֶֹה הַנַּעֲשָֹה בְּמָקוֹם שֶׁנַּעֲשָֹה מִכֻּלָּם, וּבֶאֱמֶת אָמַר עַל עַצְמוֹ בְּעֵת שֶׁסִּפֵּר הַמַּעֲשֶֹה הַזֹּאת שֶׁאִם לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בָּעוֹלָם, כִּי אִם זֹאת הַמַּעֲשֶֹה הָיָה גַּם כֵּן חִדּוּשׁ גָּדוֹל מְאֹד, וְאֵין לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר בָּזֶה כַּאן.