מקוה כל יום

[אחד מאנש]

ידוע שאנ"ש משתדלים מאוד שלא יעבור עליהם יום בלי מקוה והנה בנסיעות הארוכות לאומן מצוי שבשביל לא לפספס מקוה צריך לפעמים מאוד להתאמץ
חלילה לי לקרר או להחליש רק אני רוצה לברר מהיכן השתרש החיוב של כל יום בדווקא הרי בשיהר"ן יש שרבינו הזהיר שבימים שאין אומרים תחנון יזהרו בטבילת מקוה מכלל שבשאר הימים הוא כמובן עניין גדול ונורא אבל על חיוב לא שמענו
נראה לי שיש איזו שיחה ממוהרנת על "מקוה - תקוה" ששם יש לשון "כל יום" ויעלו היודעים
עכ"פ בנסיעת מוהרנ"ת חזור לאוקראינה מא"י הוא השתלשל בחבלים בערב ר"ה משמע שבכל הדרך לא התאמץ בדרך זו לטבול כל יום
ימי מוהרנת ח"ב קעד
וְהִנֵּה בְּעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה הָלַכְנוּ מִסָּאקֶיס כַּנִּזְכַּר לְעֵיל, וּתְהִלָּה לָאֵל טָבַלְנוּ עַצְמֵנוּ בַּבּקֶר בְּתוֹךְ הַיָּם עַל יְדֵי חֲבָלִים אַחַר כָּךְ הִגִּיעַ יוֹם ראשׁ הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא
שוב הוכפל שאין חלילה לקרר ואשרי המוסרים נפש על כל דבר שבקדושה בפרט על מקוה שמִקְוֶה מוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת, וּמְטַהֶרֶת מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וּמִכָּל הַחֲטָאִים תו' נו רק לבירור העניין ועוצם החיוב לכל אשר בשם ברסלבר יכונה

[בדרך]

@אחד-מאנש כתב:

נראה לי שיש איזו שיחה ממוהרנת על "מקוה - תקוה" ששם יש לשון "כל יום" ויעלו היודעים

@אוצרבלום בשיש"ק ערך מקוה השיחה מועתקת עם תוספת מדפוס ישן [אולי בארדיטשוב?] עם המילים 'כל יום'

[אוצרבלום]

@בדרך כתב:

@אחד-מאנש כתב:

נראה לי שיש איזו שיחה ממוהרנת על "מקוה - תקוה" ששם יש לשון "כל יום" ויעלו היודעים

@אוצרבלום בשיש"ק ערך מקוה השיחה מועתקת עם תוספת מדפוס ישן [אולי בארדיטשוב?] עם המילים 'כל יום'

[חרב החכמה]

"גַּם הִבְטִיחַ רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, תַּלְמִידוֹ הַמֻּבְהָק שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּטְבֹּל בְּכָל יוֹם וָיוֹם כְּדֵי לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יִּזְכֶּה לְתַקֵּן כָּל שֶׁעָלָיו לְתַקֵּן בָּעוֹלָם, וְיִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְכָל טוּב אָמֵן". עצות המבוארות אות אחרונה בספר.

[אחד מאנש]

אז המקור היחיד ל"כל יום" הוא בהשיחה הנ"ל?
וכל המשמעויות שהבאתי שלאו דווקא כל יום איך נהלום אותם?
בפשטות אפ' לומר שאין הכי נמי אין חיוב אלא שלזכות בהבטחה של ר' נתן הוא ע"י "כל יום"
פש גבן לברורי מה נחשב "יום" מצאת הכוכבים עד צאה"כ? מחצות? מקימה עד שכיבה? נפק"מ לימי נסיעה וכדו'

[אחד מאנש]

עוד משמעות משבחי הר"ן
פעם אחת הלך למקווה בבקר בחורף, ובא מהטבילה והפאות היו לחות מהמים. ותמהו עליו העולם, שבחורף יהיה האדם חופף ראשו. כי לא עלה על דעתם שהיה במקווה, רק סברו שחפף ראשו. ותמהו עליו על שחפף ראשו בקרירות כזה.

לכאורה משמע שבסביבת רבינו (מז'יבוז' החסידית) לא היה נפוץ ללכת למקוה בחורף
ושמא היה מדובר בימי ילדותו (זה לא ברור שם כ"כ) ולכן תמהו העולם

[בדרך]

@אחד-מאנש כתב:

פש גבן לברורי מה נחשב "יום" מצאת הכוכבים עד צאה"כ? מחצות? מקימה עד שכיבה? נפק"מ לימי נסיעה וכדו'

בפשטות מהקימה בבוקר עד השינה בלילה [מי שקם חצות והולך לישון אח"כ, איני יודע אם זמן החצות מצטרף ליום שלפניו או לאחריו].

וכן עלמא דבר.

כך שאלתי את רבי נתן ליברמנש ע"ה, וגם הוא השיב כן, ושאלתי לגבי מקוה, והתפלא מעט - מי הולך למקוה בלילה או בסוף היום, ואעפ"כ אמר שנראה ש'יום' הוא כנ"ל - מהקימה עד השינה. גם לענין זה.