יש בצפת יהודי יקר בשם ר' חיים זילברמן שגר בסמוך לפאר הנצח והוא ראה את ר' אברהם שטרנהרץ ועוד הרבה מאנ"ש באותו דור

אני מכיר הרבה שנולדו בברסלב והם ממש אפויים בלב הצדיק והצדיק אפוי אצלם בלב והם מחפשים רוח הקודש של הצדיק ומקיימים עצותיו ומאידך יש מקורבים שהם בבחינות אחרות והכל לפי בחירתו של אדם.
לגופה של שאלה וודאי מוטל עלינו בפשיטות "להודיע לבנינו את כל מה שנעשה כאן" כלשון רבנו ויחד עם זאת לחנך אותם שתמיד צריך לחפש רוח הקודש של הצדיק ולהתחדש בהתקרבות וכו' ובכל זאת תשאר להם בחירה וכמו בכל היהדות.

אולי תאירו את הנקודה שבדורות הקודמים מי שלמד בעיון לא תלה על עצמו שלט "אני לומד בעיון" אלא הכל היה בהצנע לכת ובשביל התכלית של הלימוד שהוא להיות איש כשר וכו'

הנה משהו ששמעתי כמדומה מר' אליעזר חשין
שני שמות הגנאי של חסידי ברסלב היו: וידויניקיס, וטויטע חסידים (חסידים מתים - שאין להם רבי חי).
ושניהם מבוארים בתורה שלנו במשפט : כל המומתים מתוודין.

היום דיבר איתי חבר טוב שמסתובב בשנים האחרונות בבית כנסת ברסלב. הוא חסיד כללי שלא מקורב לרבי מסוים, והוא ממש לא מתנגד, הוא אוהב תפילה בכוח וגם מנסה לטעום מספרי רבינו לכן הוא היה מגיע די בקביעות לבית כנסת ברסלב. הוא דיבר ממש בכאב, על העניין שבברסלב הוא מרגיש "שאם הוא לא ברסלבר אז הוא לא יהודי", כלשונו.
הוא נתן לי הרבה דוגמאות, שהכלל שבהם, שאם הוא לא מאנ"ש אז שאין בעיה לזלזל בו, או לבטל את דעתו, ולפעמים לרמוז לו ש..נו מתי אתה נוסע לאומן? הוא טוען שזה ממש הרחיק אותו והוא התחיל להבין כל מיני שיחות של התנגדות שמסתובבים בעולם החסידי.
מה העצה שלא יישנו מקרים כאלו? או איך לגרום ליהודי שמגיע לברסלב להרגיש מכובד גם אם הוא לא מראה סימני שינוי לכיוון ברסלב?

@בדרך כתב:

ועדיין - יש הרבה מאוד נשמות השבויות בידיהם של רועי השקר.

והנשמות המתוקות הללו הרבה מאוד פעמים מסתובבות על ידינו,

הלכות סימני בהמה וחיה טוהורה הלכה ד אות כד
כְּשֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַבַּעַל דָּבָר מֵקִים בָּעוֹלָם אֵיזֶה צָבוּעַ וּמְפֻרְסָם שֶׁל שֶׁקֶר כְּדֵי לְרַמּוֹת אֶת הַבְּרִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּפְּלוּ עַל יָדוֹ לְמִכְמֹרֶת הַיֵּצֶר הָרָע. הִנֵּה מִי שֶׁהוֹלֵךְ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַכְשִׁילוֹ, כִּי מִי שֶׁמִּתְקָרֵב אֲפִלּוּ לְהַצָּבוּעַ וְהַשַּׁקְרָן, אֲבָל כַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת כִּי טוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ וְסוֹבֵר שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת. וְאִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, לֹא הָיָה מִתְקָרֵב אֵלָיו, רַק שֶׁסּוֹבֵר שֶׁרְצוֹן ה' שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו, כִּי הוּא סוֹבֵר שֶׁהוּא אִישׁ תָּמִים בֶּאֱמֶת. הִנֵּה זֶה הָאִישׁ עוֹבֵד אֶת ה' בֶּאֱמֶת מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם. וּבְוַדַּאי מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם סוֹף סוֹף יַעַזְרוֹ ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּתְגַּלֶּה לוֹ הָאֱמֶת וְיִפָּרֵד מֵהַשַּׁקְרָן וְיִתְחַבֵּר לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת