@מאיר-לב מדוע רבנו הפסיק את הוידוי איני יודע אך מתוך התורה נמצאנו למדים על ג' בחינות של וידוי.
א. וידוי לפני ת"ח כפשוטו.
ב. שלא צריך להתוודות לפניו, אלא הצדיק יודע להשתמש עם הוידוי שלך ולפעול לבד וכמשה רבנו עם וידוי של יהודה.
ג. מה שמזכיר רבנו שקברו של משה עומד מול בית פעור, מרמז על עבודת הוידוי בציון הקדוש כמבואר בפרפראות.

@חבר-אני הארה בקשר לוידוי תודה!
בתורה רלד מביא רבנו שיש שם שעל ידו ממלכים מלכים והשם הוא קמ"ה היוצא מר"ת השקיפה ממעון קדשך. שזהו פסוק הנאמר בוידוי מעשרות. ורואים שגם וידוי כזה ענינו הקמת המלכות ותן לחכם ויחכם עוד.

@חבר-אני הנני מציע לבאר גם באופן של מתתא לעילא.
פה אל פה אדבר בו - זה בחינת אביק באור התורה, המבטל עצבות ותאוות. וזהו 'פה אל פה' חבור גמור שזהו ענין 'אביק'. ומחמת זה פירש מהאשה, שפורש מהתאווה והחומר לגמרי.
ומראה ולא בחידות - בחינת 'עלות השחר' שבו רואים בברור ולא בלילה כבחידות. והשגה זו תלויה בביטול הגאוה והישות בתכלית, שעי"ז 'רואה באספקלריא המאירה'.
ותמונת הוי"ה יביט - הוא התכללות 'התמונות' שמצד המלכות בחינת 'אלהים' העולה ומתייחד בבחינת הרצון העליון שמבחינת 'הוי"ה' וזהו ותמונת ה' יביט.
ואם שגיתי יכפר ה'.

@נחלי-דבש הקישור הוא למילה 'אוסיה' אך ב' השרצים האלו ממיתים את הדג הגדול דרך 'אוסיה'. דרך החוטם. ומסתבר שאף האכלה טינה נכנסת בשעת שינה. כפי שר"ת בסוגיא דחולין מקשר לסוגית 'אכלה טינה'.

@רוחני ע"פ לשון הגמ' (חגיגה טו, ב) אחר מאי זמר יווני לא פסק מפומיה אמרו עליו על אחר בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו. ופרש"י - נושרין מחיקו - קודם שהפקיר עצמו לתרבות רעה, אלמא טינא הוות בלבו:

@לב-העולם-אתה אני לא אומר מי יותר צודק, הוא פשוט שאל מקור. על כן ציינתי את המקור. אך איני מכריע מי מבין הכותבים צודק. אני שומע לעת עתה את ב' הצדדים, ויתכן ששניהם נכונים.

@חבר-אני לענין 'מהות הענוה וכו'' עיין בתורה קמז בסופה שמבואר שהענו יודע שהוא ענו.

@לב-העולם-אתה השאלה היא יותר עמוקה - הלא זה פסוק בתורה, שאע,פ שהיה כנגדה מאורע בעולם שמתאים למה שכתוב בתורה. אך התורה עצמה קדמה לעולם, וא"כ צריך להבין מה הפשט בפסוק. וכן הפסוק לשארית נחלתו כתוב רק בנביא כשמונה מאות שנה אחר מעשה העגל ומהי הטענה כמ"ש לשארית וכו'.
אא"כ נאמר שרבנו מבאר לנו שהתורה כתבה את הדין ודברים הכלול בתוך הפסוקים, שבזה התורה מלמדת אותנו איך פועלים את סליחת עוונות לעם ישראל בכח הענווה.
כמו"כ ראוי לשים לב ללשון רבנו 'אם לא תשא חטאתם....צריך לך שתשא חטאתם' שפעולת הצדיק היא לעורר את השי"ת שישא חטאם של ישראל. ובזה יתבאר פן נוסף בוידוי דברים לפני הצדיק דיקא כי דיקא הצדיק יכול לעורר את בחינת ועובר על פשע. ועיין בגמ' (ר"ה יז, א) וז"ל ועובר על פשע למי נושא עון לעובר פשע לשארית נחלתו אמר רבי אחא בר חנינא אליה וקוץ בה לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו למי שמשים עצמו כשירים. ובא רבנו הקדוש ונותן לנו עצה איך גם אנחנו שאיננו בבחינת 'מי שמשים עצמו כשירים' נזכה לועובר על פשע בכח הוידוי דברים לפני הצדיק והוא פלא.

@ברוך-מאן תפתח מאמר ונהנה.

@שמחה אחר כל הנכתב אינני מבין מה השאלה?

@לית-ליה-מגרמא לא בשביל זה נפתח פורום לקוטי מוהר"ן 'בעיון'

@רוחני ואעפ"כ ענין 'הטוב והמטיב' שייך לענין 'חסד וגבורה' שבתורה דידן. וכנזכר באשכול מניה וביה בארוכה. וזהו בקשרי התורה.

@פשטן-מושבע כתב:

אלא יש להבין שמכיון שבירור האמת של הצדיק נעשה מדור לדור וביתר שאת,

אשריך ואשרי חבירך, שאתם הולכים להבין את 'הפשט' יותר מדורות קודמים. קרי מהורנ"ת ושאר תלמידי רבנו, הפרפאות לחכמה וראב"ן וכו'.
אדרבה נשמח ביותר ללמוד את דרכי לימוד הפשט בדורנו אנו 'ביתר שאת' וכו'.
אך גם אני מצטרף לדברי הרב 'חבר אני' שאת דבריכם הנפלאים תפתחו ב'מניה וביה'.

@אוצרבלום כדברך מבאר ר' נתן גביית חוב מיתומים על וידוי כה"ג ביו"כ שמעלה כל הוידוים של עם ישראל. וכיון שר' נתן מקביל שם את עבודת הצדיקים לעבודת כה"ג עיי"ש. הם הם הדברים.

@ברוך-מאן בסדר הדברים שרבנו מביא את מעשה יהוודה, ההוכחה שצריך לעשות וידוי לפני ת"ח היא ראיה עקיפה. דהיינו שמשה תיקן את יהודה ע"י שהזכיר את הוידוי של יהודה ובזה תיקן את עצמותיו. ובדרך 'רמז' אומר רבנו שרואים מזה שמה שהאדם מתוודה מצד עצמו זה עדין לא משלים את פעולת הוידוי, וצריך לזה התערבות של הצדיק. ומזה לומד רבנו שעם אנחנו רוצים לעשות 'וידוי שלם' צריכים לעשות זאת לפני ת"ח.
נ.ב. באחד האשכולות, ציינתי על דברי הפל"ח שלכאורה יהודה בכלל לא התוודה על הסיבה שעצמותיו היו מגולגלים. (ועל כן חידוש הפל"ח צ"ב). ואדרבה לומדים מכאן את כוחו של הצדיק שיכול לקחת וידוי שנעשה על דבר אחד ולכפר בו דבר אחר.

@לית-ליה-מגרמא מבקש מהנהלת הפורום לעשות זאת עבורך

@לית-ליה-מגרמא ייש"כ על הפשטים הנפלאים היוצאים מקשרי המאמר.
נ.ב. אך עדין ראיית פני הצדיק, הם מסמתא גם כפשוטו, וכדברי הפל"ח וכביאור הרב 'חבר אני'. ושבעים פנים לתורה היוצאת מעתיקא סתימאה ומתפשטת בע' פנים.

@אוצרבלום בפסוק שם מוזכר בלי א' אך בדברים ג, כט. וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר. מוזכר עם א'. ובכללות התורה הוי הא' כנגד החד עינא דרחמי שלשם הסתלק משה.

|=בלקו"ה (הל' כתובות א) המיוסדת על תורה דידן. אומר ר' נתן בתוך דבריו.
'זֶהוּ הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַקְּדֻשָּׁה וּבֵין הַסִּטְרָא אָחֳרָא, כִּי בִּתְחִלַּת שָׁרְשָׁם גַּם הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְעֹמֶק הַקְּלִפָּה יֵשׁ לָהֶם אֵיזֶה שֹׁרֶשׁ בְּדַקּוּת וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל בְּתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה, רַק שֶׁהַקְּדֻשָּׁה גַּם לְמַטָּה בְּסוֹף גְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה הוּא כֻּלּוֹ חַד כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה וְאֵין פֵּרוּד, חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְמַטָּה מִתְפָּרֶדֶת וְנִכְרֶתֶת מִן הַקְּדֻשָּׁה. וְזֶה בְּחִינַת שָׁארֵי בְּחִבּוּרָא וְסַיֵּם בְּפֵרוּדָא, שֶׁתְּחִלַּת הַתְחָלָתָם מִמְּקוֹם הַחִבּוּר וְהָאַחְדוּת, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לָהֶם שֹׁרֶשׁ דַּק שָׁם, אַךְ לְמַטָּה מִתְפָּרְדִין כַּנַּ"ל'.
ועפי"ז מתבאר שכל העבירות משתלשלות משורש דק והעלם גדול מתוך הקדושה. וממילא עבודת הוידוי שענינו החזרת הצרופים לשורשם. הוא לעלות חזרה מהשתלשלות העבירות עד לשורשם שבקדושה. ועי"ז מקשרים סוף המעשה בשורשו וחוזרים הדברים להיות אחד כבקדושה. 'וזהו כוחה של תשובה שלמה' לקשר את הדברים שלכאורה נכרתו מהקדושה לשורשם שבקדושה וחוזר הכל להיות אחד כבקדושה. ונעשים זדונות לזכויות.
אומנם דבר זה לעלות לשורש הקדושה כפי סדר ההשתלשלות וכנ"ל. אינו מושג לאדם הרגיל. וכאשר עושה וידוי לפני ת"ח היודע סדר השתלשלות העולמות וכו' וכולל בזה סדר ההשתלשלות מהקדושה לקליפה. עי"ז הוא מפריש לו דרך להעלות מעומק נפילתו לשורש שבקדושה. ומשם חזרה להתשלשל לתוך הקדושה ששם הכל חד השורש וסוף המעשה.=|

@נחמד היכן רבנו מזכיר 'יהושע' בתורה ולו ברמז.
כמו"כ היכן מצינו ענין 'תלמיד' חוץ מהמילה 'תלמיד חכם' שממנה בפשטות א"א לדייק כלל.