ראה ההרחבה באשכול ראייה או התקשרות

וראה גם כאן הקשר בין ראיית הצדיק ל"מזליה חזי" שרואה את האי"ס

@פשטן-מושבע כתב:

יש במאמר בחי' של ראיה שהיא לאו דווקא גשמית אלא מסוג אחר, ולא לדרוש זאת ממקומות אחרים [פניו שכלו ונשמתו סימן קצ''ב או ע''י התלמידים סימן קנ''ג]. ואף על פי שהביא זאת הפרפראות, מ''מ אין לומר שזהו הפשט ואין בלתו,

התיקון של ראיית פני הצדיק נעשה מפני שהוא מניק לישראל באור תורתו.
וגם הפל"ח מחזק את דבריו מיניה וביה מתורה זו:

"וע"ש במאמר רבב"ח שאינו מזכיר שם כלל ענין ההסתכלות, רק ההתקרבות שזה בחינת ושדיוהו לגודא שהקריב את עצמו להצדיק וכו', והצדיק הוא בחינת ברית מלח עולם, וידוע כי מלח הוא פולט הדמים על כן על ידי ההתקרבות להצדיק נתתקן המדות הבאים מדומם צומח שהם עצבות והתאוות הבאים מדמים עכורים וכו' נמצא מבואר בכאן שעיקר התיקון נעשה על ידי ההתקרבות וההתקשרות"

טיפשאי ושטות הם הפך הדעת שהוא היסוד בתורה.
כל המטרה היא לקבל דעת מהצדיק עד שידע שכל מאורעותיו וכו' וכמובא בהמשך שדורו הדבוקים למשה רבינו ראוי להם לדעת וכו'

• כאן רבינו מוסיף את עניין הדביקות לצדיק שהוא ממש עניין ההתקרבות והתקשרות לצדיק המגביל לראיית פניו. נמצא שע"י ראיית פני הצדיק זוכים לדעת הפך הדברי שטות.
  אמנם עדיין לא לדעת השלימה אלא עכ"פ לזריקת הדברי שטות.

[בהקשר להנ"ל, עיין בהלכות שלוחין א': "וְעַל כֵּן אֵין קָטָן עוֹשֶֹה שָׁלִיחַ וְלֹא נַעֲשֶֹה שָׁלִיחַ, כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, שֶׁבְּחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב, הוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת. וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב כַּמּוּבָא בִּתְחִלַּת מַאֲמָר אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ (סִימָן ד'), עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן הַקָּטָן שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ שָׁלֵם עֲדַיִן, עַל כֵּן אֵין לוֹ דִּין שְׁלִיחוּת, כִּי עִקַּר דִּין שְׁלִיחוּת עַל יְדֵי בְּחִינַת הָאַחְדוּת שֶׁהוּא תָּלוּי בְּדַעַת כַּנַּ"ל.]

@פשטן-מושבע
הקשרים בלשונות בתורה כמו טיפשאי ושטות בוודאי שהם קשרים חזקים אם אנו מאמינים שכל מילה של רבינו מדוייקים בתכלית (כלל ב')

על השאלה שלך בהניעור בלילה, בא' האשכולות @ברוך-מאן כתב על זה לא זוכר איפה.

@7272
מה שבוודאי לא יוצא מידי פשוטו, שצריך שיהיה התכללות - להתכלל עם כולם באהבה רבה.
וכ"א עושה את השיקולים הטכניים שלו איפה להתפלל.
אבל לא בגלל שנאה ח"ו.

"וזה מובן ממילא שגם ענין הנסיעה על ראש השנה לצדיקים היה דעתו ז"ל גם כן על ענין הנסיעה שנוסעין כל אנ"ש בכל שנה לאומין להשתטח על קברו הקדוש, ולהרבות שם בתחנונים בכל ערב ראש השנה, ואחר כך מתפללין כל הקיבוץ הקדוש הזה ביחד בראש השנה (בבית הכנסת הגדול והקדוש שנקרא על שמו ז"ל) בכלליות גדול ובאחדות רב ואהבה רבה ועצומה מאוד כל החברים זה לזה ממש, כולם בלב אחד כאיש אחד ובהתקשרות גדול לכל הצדיקי אמת ובפרט לכח וזכות הגדול והנורא של רבינו ז"ל" (פל"ח ס"א)

בוודאי שמלכתחילה היה כדאי שכולם יתפללו יחדיו

רק לדוגמא מפל"ח מ' תנינא
"כבר מבואר במקום אחר שענין זה המאמר נוהג גם עכשיו כי על ידי שמסתכלין על כלל הקיבוץ שמתקבצין אליו ז"ל על ראש השנה, ובערב ראש השנה משתטחין על קברו הקדוש ואומרים העשרה קפיטיל תהלים כפקודתו ז"ל, ומתפללין שם הרבה על התשובה, ולזכות לעבוד את ה' כראוי כל אחד כפי בחינתו ואחר כך בראש השנה מתפללין ביחד בבית המדרש הנקרא על שמו ז"ל"
(ויש עוד הרבה מקורות בל"נ אביא בהמשך)

השאלה היא אם זה מציאותי אם אנו רוצים שהקיבוץ גם יגיע למליון איש....

@פשטן-מושבע אתה בעצם שואל על כלל י"א - שהפסוקים ומאמרי חז"ל צריכים להסתדר עם הפשט הפשוט, מה עושים כשזה לא נראה כך.

קודם כל צריכים לדעת שזה לא מחייב שהם ממש אותו דבר, הרבה פעמים רואים שר"א לומד ע"פ כלל זה, שאחד מביא את השני כלומר הם שתי דברים נפרדים אבל לבסוף נקשרים.
ולפעמים זה - בזה לעומת זה.

וראיתי שהר' פלג בספרו באר לחי רואי אכן מדייק בדברי ר"א שאומר זאת על "ברובם ככולם מהמקראות ומאמרי חז"ל"
ומביא את מה שאתה טוען שלפעמים רבינו אמר בדרך אסמכתא.

אבל אל לנו להסיק מסקנות מיד, ר"א בעצמו אומר בסוף הכלל שם "ויש שלא נראה חיבורם.... מקוצר דעת המשיג ועומק המושג"

וכמובן שיש עוד מה לדון, וטוב שפתחת על זה אשכול ספציפי. שהלומדים יעזרו בעניין

לשון ראבר"נ בכלל א':
"ואם גם ברוב ההסתבכות שבאלמוגי ים חכמתו, כל אשר ירבה בהם הפלפול והעיון, מבואר נראה לעינים כמה פעמים, כי פירוש הפשוט והדרש שבהם יוצאים ועולים בקנה אחד, ואין להמלט מלבא אגב אורחא גם בפירוש הדרש, אבל גם בזה נזהרתי על כל פנים לבלי להפליג ולהתרחק מפירוש הפשוט כאשר יבין המעיין בעצמו."

וראה עוד מה שדנו באשכולות בדרכי הלימוד. ולמשל כאן

@פשטן-מושבע כתב:

ומי שלא מעוניין להתחזק בדבר זה [שהוא לבא ללימוד מתוך מקום של 'תלמיד' שרוצה להבין דברי רבו באמת, ולא ממקום של
'צדיק' [מלעיל] שמעוניין לומר את הסברות והרעיונות שלו] יכול לחפש את מבוקשו באשכולות אחרים

הנחת הנחה שאנשים כאן בפורום מעוניינים לומר את הסברות שלהם בלבד. אולי להפך - אנשים ישבו כמה שעות ביום ומתוך היגיעה במיניה וביה הגיעו לאותם סברות?

מסכים עם כל הנאמר לעיל.
אבל יש כבר קטגוריה 'מיניה וביה', שזה פשט בלי סברות ובלי דרשות, מה התחדש באשכול זה?

?
תרחיב.
יש קטגוריה מיניה וביה.

הקובץ גדול מדאי להעלאה. מה עושים?

אסופת מאמרים מר' הלל צייטלין. היה כותב טורים בעיתונות דאז.
(לא התעמקתי, אבל לא נראה שהמאסף הוא 'משלנו', אבל בכל זאת יש הרבה מה לקרוא בהם. צריך גם לדעת שלר' הלל היו קשרים עם ראשי הציונות דאז גם בגלל עברו, והיתה לו כנראה מילה עליהם, והוא מתייחס במאמריו על כך.) בשנות רעה, אסופת מאמרים, ר' הלל צייטלין

@נחום-בקר אבל אם אני מחבר את דבריך לכלל הנ"ל שעיקר ה'תורה החדשה' תתגלה בתוך תורה ד'.
אינני בא למעט משאר תורות אלא מוסיף דגש על תורה זו, כלומר ע"י הווידוי יתגלו חידושים חדשים בתורה זו עצמה.
וזהו גם ע"פ החלק השני (כפי שכ' לעיל) בכלל הנ"ל שככל שעוסקים יותר בתיקונים והעצות כך נפעלים הפעולות הכתובות בתורה.

כלומר בהתחלה צריך לקיים את הנאמר בתורה בפשיטות. ראיית פני הצדיק, צדקה וכו', אח"כ ע"י העשייה [עושי דברו] מתגלים עומקים חדשים בעצות עצמם [לשמוע בקול דברו] דהיינו שכעת קיום העצות שכבר קיים יהיו עם פנימיות יותר, וחוזר חלילה כך מדרגה לדרגה!

@נחום-בקר כתב:

הצעת הגשה לכלל הרביעי בתורה ד.
באות ח. ממשיל רבנו את הצדיק לאם המניקת, שמניק לישראל באור תורתו.
באות ט. מבאר רבנו שהמלח פולט את הדמים הרעים מהדמים העכורים.
בגמ' מבואר שחלב האם הוא 'דם נעכר ונעשה חלב'.
באריז"ל (כמדומני) בלידה יוצאים הדמים הטמאים, ומהדמים הטובים נעשה חלב האם.
ובטובות זכרונות על תורה דידן מבואר שהנהגת הוידוי היתה עוד קודם אמירת תורה ד.
ובצרוף הדברים נמצא הדר מבואר שתורה ד עצמה נבנתה מהוידוי דברים של תלמידי רבנו. שע"י התקרבותם לרבנו ועיסקם בוידוי דברים. התבררו הדמים העכורים ונפלטו הדמים הרעים, ונעשה מהם תורה ד שהיא החלב שבה מניק הצדיק אור תורתו לישראל.
(ויש להוסיף לזה את המבואר בחיי"מ אות קי שבזלטאפלי תיקן את חטא ירבעם בן נבט, לאו דלא יהיה לך אלהים אחרים על פני. שהוא ענין תיקון מלכות דקדושה המבואר בתורה דידן. עוד שם מבואר שהחזן בלבל תפלתו, ומחמת זה 'פער' עליו הזקן וכו' שהם לשונות הנזכרות בתורה דידן)

לפי דבריך אפ"ל שה"דרך לפי שורש נשמתו" שהצדיק מפריש לתלמידיו אחרי הווידוי, עיקר הדרך כתובה בתורה ד' בעצמה! [ואכן מרומז בתורה זו "מי שרוצה לילך בדרך הקודש צריך לשבר כל המידות רעות"]
שהרי הפל"ח כותב שהעניין הזה נעשה כהיום ע"י לימוד ספריו הק' (ושיחת חברים וכו') וא"כ לפי הכלל הזה, עיקר המקום בו יהיה כתוב הדרך לשורש נשמתינו הוא בתורה ד' שבה מבואר העניין הזה.

אמנם אני מסתייג קצת, אם היה כתוב בתורה דנן שהדרך שהצדיק מפריש כתוב בתורותיו, הייתי אומר זאת בביטחה, אבל כיון שזה לא כתוב וזהו תוספת של הפל"ח לכן אני מסתייג מעט.
אמנם לפי דבריך הנ"ל שמהווידוי נעשה החלב - התורה של הצדיק, אפ"ל כן.

@יודע-נגן כתב:

ולא מסתפק רק בלדרוש ולהראות לנו מה שאנו צריכים להיות כשאר ספרים, אלא מבין את הקושי להגיע לזה ונותן את העצה לזה.

העצה לזה, חוץ מהעצות הכתובות בתוך התורה, היא התורה בעצמה!

חבר-אני כתב:

הוא השיג את אותו עניין שמלכתחילה חשב עליו. זה מסביר היטב את העניין של עושי דברו וכו' הנ"ל.

הנ"ל דומה לסיפור של מוהרנ"ת שהביא @אוצרבלום
שמוהרנ"ת בעצמו התחיל להתבודד בלילה בדרך יחידי.
ואח"כ רבינו אמר לו את אותו עניין עצמו - את תורה "הניעור בלילה", ואכן בחיי"מ מפורש שזה היה בבחי' עושי דברו וכו'

"מַאֲמָר "הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה" סִימָן נ"ב נֶאֱמַר בִּשְׁנַת תקס"ג בִּבְחִינַת "עוֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" (תהלים ק"ג). כִּי מוֹרֵנוּ הָרַב ר' נָתָן זַצַ"ל קִיֵּם עִנְיָן זֶה מִתְּחִלָּה מִדַעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ. וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם בָּא אֶל אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל, וְהוּא כִּוֵּן בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ הַנּוֹרָא וְהַנִּפְלָא מְאֹד וְגִלָּה לְפָנָיו הָעִנְיָן הַזֶּה..."

ר"א מציין (בכוכ"א שהביא @אוצרבלום) שגם רבינו קיים זאת קודם:

"וְכֵן בְּעִנְיָן זֶה, כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנִּתְהַוּוּ עַל יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה וְהַקִּיּוּם שֶׁל אַדְמוֹ"ר זַ"ל, (אֲשֶׁר הוּא בְּעַצְמוֹ עָשָׂה וְקִיֵּם כְּכָל הַנַּ"ל בְּכִפְלֵי כִפְלַיִם בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, עַד שֶׁזָּכָה לְהַהִתְבַּטְּלוּת וְהַדְּבֵקוּת בְּיִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו),

התוספת שר"א מוסיף על חיי"מ (חוץ מהפירוט של הסיפור) הוא, שמוהרנ"ת הגיע לביטול עד שרצה לרוץ בשווקים וכו', כי בעצם אמירת המאמר בפניו גרמה לו להתבטל בחיוב המציאות המובא שם בתורה.
וזה מפני שמוהרנ"ת כבר קיים זאת קודם.
(וכאן רואים את העניין של קיום העצות תוך כדי הלימוד)