@א-שכטר ואני יוסיף, רבינו הוא כמו אמא המקנחת צואת בנה, וכמוב"פ שהצדיק נקרא אם

שמואל-גוטליב כן וכפי הבנתי אם מבינים איך זה עובד, אז זה כמו להזמין אינסטלטור לתקן את הצינור שנשבר

שמעתי מר' בצלאל פרידמן שליטא שכשהרי"מ שכטר שליט"א היה צריך לעבור פרוצדורה רפואית צינתור או משהו כזה, הוא ישב לשיחה ארוכה עם מיילך פירר כדי להבין היטב מה הולך לעבור ואיך הדברים עובדים, ורק אחרי שהבין הכל הסכים לעשות זאת.

חברים יקרים מודה ומתוודה, את התורה הזאת למדתי לפני שנים עם ביאוה"ל עוד לפני שלטייל בתורתו קם ואני כמובן רואה את ההבדל הגדול, וכנראה שבכל זאת תו"כ הלימוד אני נזכר בדברים שכבר למדתי אז.
כמובן הכל בזכות הכתיבה וההתבררות יחד עם החברים היקרים, אז אנא אל יחלש דעתכם.
רבותי זה לא ענין של "בעל מוח" זה נטו ענין של בקיאות ושימת לב לפרטים הקטנים!
אדרבא ואדרבא העיקר זה אהבת החברים
[וכמו שמרומז בתורה "ויהי בישורון מלך...יחד שבטי ישראל"
וכמבואר ברבב"ח שהשבטי ישראל לא מוותרים גם על אלו שהם "לבתר ירחי שתא" - מאחורי הקדושה, כולם כולם נצרכים לבנין מלכות השלימה במהרה בימינו אמן]
מכאן נובע השם משתמש שלי "חבר אני -לכל אשר יראוך"
אשריינו ואשרייכם

@נחמן השאלה היא איפה זה מופיע לפני כן בתורה, אין לי תשובה, אבל אני שם לב שהנושא של תפילה כן מוזכר, מכאן אפשר אולי להתחיל לבנות משהו...
הדרך לתירוץ לשאלות מעין אלה (הכלל הי"ז) היא לחפש משהו, מילה וכדו' שכן מוזכר לפני כן ומשם בדר"כ מגיעים לתשובה.

נקודה למחשבה: נחיריו, תפילה, כן מובא לפני כן ש"לפעמים נתלהב אדם בתפילתו" אולי כאן יש מפתח לשאלה.

לפי מה שכתבתי כאן https://likutei.com/post/599 מתבאר שראיית פני הצדיק והצדקה לצדיק הם רק הכנה לווידוי דברים, ולכן כשרבינו אומר איך להגיע אל המטרה -"כולו הטוב והמטיב", הוא מדלג ישר לווידוי דברים, כי אכן רק עי"ז מגיעים לזה, ואילו שני הבחי' הראשונות המובאים במשל הם רק הכנה לזה.

ויש עוד להוכיח זאת: רבינו מביא לגבי הווידוי את הפסוק "כל עצמותי תאמרנה", אם נחבר זאת לפשט הפשוט, זה אומר לומר את הווידוי עצמו בהתלהבות (ממש כמו שרבינו אומר לגבי התפילה "שנתלהב אדם בתוך התפילה") דבר זה לבד צריך התנוצצות של אי"ס... לפי"ז יש לומר שהראייה והצדקה לצדיק מביאים לידי כך שנאמר את הווידוי בהתלהבות, בבחי' כל עצמותי וכו' ורק אז נוכל לזכות לכל הרווחים שזוכים ע"י הווידוי לפני הת"ח!

(בהמשך הפסוק: כל עצמותי...
1.מציל עני מחזק ממנו- גיבור/אש/אבוקה של אור.
2.ועני ואביון- סימני עניות. מגוזלו-ליסטים ודוק)

היכן שורש המלכות?

1. שם הוי"ה [קחו עמכם דברים ושובו אל ה']
2. אש, [למה טעה נבט וכו'.]
3. אין סוף, [זרקא...שתחזיר המלכות לאי"ס.]
   ???
   ננסה לחבר את זה לג' בחי' בהתקרבות לצדיק המבואר במשל.
   א. הכי פשוט: "אבוקה של אור" זה אש, וזה כתוב בבחינה הראשונה, ראיית פני הצדיק.
   ב. בבחי' השלישית, ווידוי דברים בחי' מיתה, התפשטות הגשמיות לגמרי, זהו האין סוף (ואכן רבינו מיד ממשיך שם אח"כ, שע"י שמספר לצדיק כל ליבו נכללים באי"ס)
   ג. נשאר לנו לחבר את הבחי' השנייה, צדקה לצדיק עם העניין של שם הוי"ה.
   לפי מה שכתבתי (https://likutei.com/post/566) יוצא שהלבנה היא מלכות/אלוקים, ולפי"ז שם הוי"ה מרמז על החמה שהיא מרומזת בעלה עמוד השחר שזה נעשה ע"י הצדקה (ועוד יש לרמז שהחמה היא העשיר שמשפיע ללבנה שהיא ענייה ודלה, ולפי"ז יוצא כך: חמה/עשיר/ חסד, מול לבנה/עני/דין)

אחר כל הדברים האלה יוצא שבעצם יש 3 דרגות בעליית המלכות זה למעלה מזה, וכל דרגה נעשית ע"י בחינה אחת מההתקרבויות לצדיק. ובכך מתורץ השאלה שבה פתחתי.

(ולכן לא מספיק רק ווידוי דברים כי לפני שכוללים את המלכות באי"ס, צריך להעלותה לאש ואח"כ לשם הוי"ה ורק לבסוף לכלול לגמרי באי"ס -שאז הן הוי"ה והן אלוקים נכללים ב"אנוכי".)

לפי"ז הסדר הוא כך:

1. אש -ע"י ראיית פני הצדיק [אבוקה של אור]
2. שם הוי"ה -ע"י צדקה לצדיק [עמוד השחר]
3. להכלל באי"ס -ע"י הווידוי לפני ת"ח [ת"ח ויום המיתה]

וכעת מתבאר לי גם ה"תלת מאה" במלואו

1. גיבור, כידוע אש זה גבורה.
2. עשיר, חמה/ עמוד השחר כנ"ל.
3. חכם, החכמה מאין תימצא.
   ובכל הבחי' הללו צריך להיות "מה", והיינו לתקן אותם, שיהיו זכים ונקיים ללא ישות וגשמיות.

יוצא מכל הנ"ל שהראייה והצדקה לצדיק הם רק הכנה לווידוי לפני ת"ח, כי בהתחלה המלכות נפלה בין העכו"ם, שאז היא נהפכה לדין קשה/ נקמה / אש שורפת, חמימות היצה"ר (נורא בי עמרם).
ולכן התיקון הראשון הוא שתהיה אש קדושה, אך עדיין זה דין ולכן עוד קשה אז להלל את ה'.
אח"כ מעלים אותה להוי"ה - חסד, ובכך ממתיקים את הדין שיהיה מתוך אהבה (את אשר יאהב ה' יוכיח) ואז מתקיים הפסוק בה' אהלל.. באלוקים אהלל.
ולבסוף מבטלים אותה באי"ס ובכך מבטלים לגמרי את הדין (דינא דמלכותא) שאז הכל הטוב והמטיב!!!

@פעור ודו"ק זה לא ר"ת זה דגש, התכוונתי להדגיש שהעיניים מרמזות על העיון

@פעור אולי תנסה לפתוח ביאוה"ל בתורה זו אחרי שיש באמתחתך כאלה שאלות יפות,
ואגב הביאור על התורות הראשונות וביניהם תורה ד' נכתבו באופן מובן יותר, וזה משום שזה עוד נדפס בחייו וידוע שר' אברהם שטערנארץ גם עבר עליהם.

@פעור
כדי לקבל אור צריך כלים ולבושים וכנ"ל.
ככל שנשים עיון בפני הצדיק [והיו עיני"ך רואות את מוריך] כך נקבל יותר אור,
זה גם המטרה של העיון בליקומ, לכן ר"א רצה שנתאמץ קצת... כל קושי מוליד עוד כלי.
עובדה שאת ספרו כוכבי אור הוא כתב בלשון מובנת.

לכשעצמי שמתי לב שכל אחד תורם את חלקו זה בקושייתו וזה בתירוצו וחוזר חלילה וכך נבנה לאט לאט מהלכים מדהימים "לבניינא הנך מחוזא"..
אז גם התירוצים הם התחלה לקושיא גדולה יותר (כמובא בתורה ז' תניינא שלמדנו לא מכבר) אז מדוע להשאר בקושיא הראשונה?
(אגב "מאמינים בחושך", יוצא מהתורה שדווקא הטומאה שהיתה בתפילתו של האיש, עי"ז לבסוף נבנה כסא לקדושה גם מהרשעים. דהיינו חושך אחד גרם לחושך גדול יותר להיתקן!!!

במשפט אחד: א"א להעלות את המלכות ולהשאירה כך ללא החיבור שלה לשורשה, כי אז היא שוב נשארית חשוכה ושבורה, לכן ללא הת"ח שהוא האור, גם אם נוציא את המלכות בעצמינו היא שוב תיפול, או עכ"פ יש לה פונטציאל כזה (ואפשר לדייק זאת מהמשל שם שבחושך הוא מתיירא מן הקוצים וכו', דהיינו בגלל שהמלכות לא מאירה -לא מחוברת לשורשה, עלול להדבק בה כל המרעין בישין... אלוהים אחרים, קוצים, פחתים וליסטים וזה הכל בגלל החושך ואפילה)

@א-שכטר כתב:

@חבר-אני כתב:

מתבאר בתורה שכ"א הוא בחי' המלכות

רוצה לפרט איפה זה מתבאר בתורה

אכן כמו ש@מאיר-לב כתב. ויש עוד ראיות לזה 1)כשעצמותיו של יהודה נתקנו רבינו אומר שהמלכות בעצמה נתקנה כי יהודה הוא בחי' מלכות, ולפי"ז כשעצמותינו מתחברים זה אומר שאנחנו המלכות נתקנים (ואם תרצה, יהודה זה יהודי)
2) "לבתר ירחי שתא" מסביר רבינו שע"י השבטים נתתקן המלכות, וירחי בפשטות זה לבנה/מלכות נמצא שהשבטים, עם ישראל בעצמם הם המלכות.
3) שורש המלכות הוא אש/ ת"ח, ובהמשך רבינו אומר שהצדיק נקרא אם...והתינוק נתעורר לקראת אימו היינו לשורשו נמצא שאנחנו המלכות נמשכים מהצדיק שהוא השורש.

האמת שהשאלה נשאלת גם מתוך התורה.
רבינו מסביר:

1. ע"י הווידוי מוצאים את הצירופים הרעים מהעצמות -שאז מוצאים את המלכות מגלותה -בין העכו"ם.
2. יש עוד תיקון שהווידוי יהיה לפני ת"ח, והיינו שאחרי שהוציא את המלכות, כעת צריך להעלותה לשרשה, שזה הת"ח שהוא אין, ואז זוכים להגיע אל ה"כולו טוב"... עד לידיעה שהכל לטובתו.

ואם כן לפי"ז בתיקון הראשון היינו בעצם הווידוי, העצמות כבר נתקנים ורק בכדי להגיע אל השלימות ש"כל מאורעותיו וכו' צריך את הת"ח.

והנה במעשה של הבעש"ט וכן כאן בתוך התורה במעשה של יהודה רואים שהווידוי לבד לא עזר לתיקון העצמות!
מוכרחים לומר שתיקון המלכות והוצאתה מגלותה תלוי ג"כ בת"ח!

ויש לומר: בסוף התורה מובא ענין הירח שהוא בחי' מלכות כידוע (וכן כתב על "ירחי שתא" שעל ידם נתתקן המלכות) וכידוע המלכות לית לה מגרמה כלום (אגב זה מזכיר את המילה גרמייהו =עצמות, שוב מלכות) [וע"ש זה נקראית "ענייה ודלה'' מרומז ב"סימני עניות"] ותיקון המלכות לפי"ז הוא למלאותה באור החמה.
וכעת יובן ה"משל לאחד שהיה מהלך בדרך באישון לילה ואפילה, שכשהד' יסודות פגומים, האדם נמצא בחושך/ הירח לא מאיר/ העצמות שבורים, והתיקון הוא ע"י הת"ח שהוא ה"אבוקה של אור" /אש /חמה /עמוד השחר, שהוא מאיר ומבטל החושך.

נמצא שבלעדי הת"ח גם התיקון הראשון -להאיר ולמלאות הלבנה/ לתקן העצמות, לא יהיה נעשה, וחוץ מזה יש גם את התיקון העליון יותר, שהוא "והיה אור הלבנה כאור החמה" (שזה יהיה לעתיד) בחי' כולו אחד, שלא יהיה חילוק בין חסד/חמה לדין/לבנה.

@א-שכטר כתב: זה גם הענין של המלכות - הרצונות שהוא בעצם סוג של כיסוי הרי הרצון האין סוף מלובש ברצונות אך בלי זה אין השגה בו יתברך וכדי לגלות את מלכותו היה צורך בלבוש - כיסוי.
עיין בביאוה"ל ד"ה גרבי דמשחא שכתב כן ומיסוד זה מבאר כמה עניינים בתורה.
עפ"ז יש לבאר: מתבאר בתורה שכ"א הוא בחי' המלכות והצדיק הוא בחי' אין ולכן הוא צריך אותנו כדי להתלבש בנו. הצדיק הוא כולו טוב אבל הגילוי הזה שכל מאורעותינו -גם הרעים הם לטובה זה מתגלה רק בשוב. לכן ככל שמגיעים עוד ועוד אנשים שונים אל הצדיק כך מתגלה אצל עוד סוגי מאורעות שהכל לטובה וגם כ"א בעצמו צריך לבוא שוב ושוב לצדיק כ"ש בסעי' ט "וזה בכל פעם שבא אצל ת"ח", כי בכל פעם האדם מביא לצדיק עוד גרבי- כלים למלאות בהם שמן משחת קודש- הידיעה שכל מאורעותיו לטובתו, ולפי"ז מבואר יותר ענין הכיסוי.
ואגב ענין המילוי מרומז גם בירח המוזכר בסוף התורה (וכן מרומז ב"תרייסר ירחי שתא") שמילואה נעשית ע"י השמש שזהו "יבקע כשחר אורך" שנעשה ע"י הצדקה.
בזכותך@א-שכטר זכיתי לחידוש זה. שכוייח.

@א-שכטר נפלא

כיוון אפשרי: אולי הצדיק כ"כ "אין" עד שהוא מרגיש כערום, מרומז בהמשך התורה שמלכות הוא בחי' לבושין [בגיא- בארץ מואב שהאין מלובש בתוך המלכות] והיינו שככל שמשבחים אותו "ומלבישים" אותו בגדלות, שם אתה מוצא ענוותנותו- הוא בטל יותר באין סוף..

שמעתי מעשה בדרך צחות מר' צבי חשין שליט"א שאמר עליו, שמגדיר את עניינו של ר"נ בכמה משפטים.
כשר"נ עלה לשמים הוא מיד נעמד בתור לפני הגיהנום שהרי בענוותנותו הגדולה בטוח הוא ששם מקומו, כשהגיע לסוף התור שאלהו: מה אתה עושה כאן!? והר אתה שייך לגן עדן?! מיד אמר: זה עולם האמת כאן??? השיבו לו: אם בכל זאת אתה כ"כ רוצה ניתן לך לטעום "כדי חיונו בצמצום"