@אחד-מאנש
וכן כתב בהקדמה:

"(כי כל העוסק בתורתם ולימודם, מעורר ומאיר המאור שבהם,להשיבו ולהביאו לידי מעשה, והעיקר מסוגל לזה לימוד הפנימי והנסתר שבתורה, כמבואר בדברי האריז"ל על אודות הלימוד שבספריו הק'.

ואולם, בזה הדור, מסופק אנוכי אם נמצא אחד ממאה, שיהיה ראוי והגון לבוא בדבריו הנעלמים, ולהנצל ממטר ה'ע'ב'ים והג'ש'ם', השוטף ועובר על פני חוצותיהם.

מה גדלו חסדי ה' ונפלאותיו, אשר הוריד לנו זה הנחל ומקור החכמה, הנובע ומשפיע לימודים שרשיים לחכמת הקבלה [כמובא מזה בשיחותיו שאחר הסיפו"מ], ומפרשים ומבארים אותה, ועוד ברובם ככולם, ישפר ויטהר שמים [לימוד הנסתר], גם מעבים וגשם, לבלי להרבות על כל פנים באלה הלשונות, הנקראים בדברי חז"ל בשם מעשה מרכבה שאין דורשין)."

ואגב, בהקדמה שהבאת (שהיא נלקחה מכוכ"א) מסכם ואומר:

"ולפי כל זה תבין ותתבונן ברוב ועוצם חיוב והכרח הלימוד, בתורה שבנסתר שזכינו על ידי רבינו ז"ל"

מובן מדבריו שהיינו מוכרחים לעסוק בספרי קבלה, וכפי שהאריז"ל בעצמו אומר בספריו. ומכיוון שלא כל א' ראוי ("מסופק אנוכי אם יש אחד ממאה!") על כן ההכרח והחיוב ללמוד תורה שבנסתר, יסוב על ספריו של רביה"ק!
נמצא שחסידי ברסלב מקיימים דברי האר"י - ללמוד קבלה - ע"י הלימוד בספרי רבינו ["והעיקר הוא לימוד העיון שבה"]

אגב, יש את האירגון "ישיבת ל"ג בעומר" שעושה הגרלות למי שלומד בל"ג בעומר, ומי שלומד בתורתו של הרשב"י נכנס להגרלה נוספת.
אני קיבלתי היתר מא' מאנ"ש (שלמד רבות עניני חו"מ) שגם ספרי רבינו נכלל בזה. (לא יודע אם אפשר לסמוך על זה לרבים וכל א' ישאל את רבו.)

ברוך שכיוונת לשאלתו של ראבר"נ, (מה שאומר שאתה לומד טוב!)
וזה לשונו: "שורש המלכות הוא אש וכו', התורה נקראת אש, שמשם המלכות. אין זה סותר להמבואר לעיל מדבריו הקדושים בסימן ג', ולקמן בסימן ט', שהדיבורים של התורה הם בעצם המלכות. כי בזה נתכוון על הדעת [והפנימיות] של התורה, והוא דעת התלמיד חכם האמיתי, בחינת משה, הנחשב לנגדנו כאין ואין סוף [כמבואר גם זה מדבריו הקדושים לקמן בסימן ט'], והוא כל השורש [של] דברי התורה שבנגלה."

נסביר: קודם כל "סימן" הכוונה לאות (וצריך אולי להגיה סימן ה' ולא ג')
בתורה יש את ה"נגלה" שזה האותיות וכשפוגמים בהם הם נופלים אל העכו"ם. ויש את הנסתר, ה"נשמה" של התורה שזהו עיקר התורה וזהו הצדיק, הנכלל באי"ס.

ולכן תלוי באיזה בחי' מדובר האם על הנגלה/ מלכות או הנסתר/שורש המלכות.

כעת נחשף מיהו השווער של הרב @נחום-בקר אם כן לגביך אין שאלה בוודאי ראוי הנך בהחלט זכינו כאן בפורום לאדם גדול ("רבן של הפורום" ולא כפי שכ' במקו"א)
(זה גם מסביר את טעמך בעניין השרי אלפים וכו'.)
יש לי שאלה כתבתי זאת כאן, באשכול נוסעים לאומן

@נחום-בקר כתב:

ו. חוץ משבת (שכתבתי לעיל). מתנוצץ גם בג' רגלים כמבואר בלקו"ה שם

ובעיקר בשבועות שהוא הרגל הג' מתחילת השנה - שהוא כנגד תפילת מנחה. ובשבועות נאמרה תורה זו.

@נחום-בקר כתב:

יא. במצוות כיבוש וישוב א"י

וזה בחי': "וענוים ירשו ארץ" (ואעפ"כ לא זכינו שיכנס משה לא"י, מחמת שעוד לא נתתקן המלכות בשלימות עד כי יבוא שילה )

גם בספר בעקבי הצאן של הר' יעקב נתן אנשין מבוארים הדברים היטב.
האם יש אפשרות לעלות לכאן?

@נחום-בקר נפלא.
בוא נסכם שא"א רצוא ללא שוב וא"א שוב ללא רצוא.
וממילא זה לא יגמר: כי אני הדגשתי שהמטרה היא השוב - אמנם בשביל שאכן אח"כ יזכה לרצוא גבוה יותר, אבל גם זה כדי שיורידנו לשוב גבוה יותר וכו'. ואתה הדגשת את הרצוא.
ולכן נהיה כאן הרצוא ושוב בינינו

חבר-אני כתב:

גם בספר בעקבי הצאן של הר' יעקב נתן אנשין מבוארים הדברים היטב.
האם יש אפשרות להעלות לכאן?

כל חוברות אבקשה

ראו בעיקר מגליון 14 והלאה במדור בעקבי הצאן
שם מדבר מעניין התלמידים ובהמשך גם על ההתייחסות לשאר הצדיקים ועוד.

הוכחתי מסוף דבריו שאחרי שהצירוף עובר בתוך הטומאה, הוא נחקק על העצמות, ולא שהעצמות הם הטומאה. אמנם אתה צודק שבהתחלה משמע כך אבל, [וזה מה שהדגשתי] שמסוף הקטע מובן שזה שלב אח"כ.

(זה הרי הענין של "ללמוד תחילתו מסופו". כלל הראשון. ואגב, נקוט כלל בידך: רבינו לא מסביר כל פרט כל צורכו במקומו, הביאור יהיה ע"פ כלל התורה)

@מאיר-לב כתב:

האם תוכל להביא את תמצית דבריו לגבי היחס לצדיקים שאינם חסידי ברסלב?

זכורני שהוא כתב על זה.

פרק "רבות בנות עשו חיל" - גליון 21

• רבינו שיבח את הצדיקים שבדורו, המגיד, התולדות, רלוי"צ מברדיטשוב ועוד ועוד.
• רבינו לימד אותנו לכבד את כל יראי ה'.
• טוב לראותם
• ולהתברך מפיהם (ההנהגה למעשה במאמרים הבאים)
• יש צדיקים שאין הלכה כמותם ואעפ"כ אין לגנותם.
• ה'צדיקים הנסתרים' הם לאו דווקא שואבי מים אלא יכול גם להיות א' מאנ"ש הפשוטים.

הפרקים 22-23 הם על גדולת רבינו יותר משאר הצדיקים

פרק "אל מול פני המנורה" - גליון 24

• כל הצדיקים הם ענפים לצדיק יחיד הדורות.
• תיקון העולם הוא שזה יהיה באיתגליא (כמו שהיה אצל ר' יודל והמגיד מטראוויצא שהתבטלו לרבינו על אף שהיו בעצמם אדמורי"ם)
• יש לברר מיהו ענף עם ריח המעורר ריח שורש הצדיקים ומיהו ענף המבאיש ריחו ח"ו (שערי צדיק)
• רבינו הוא השורש ולכן הוא מאיר את שאר הצדיקים ולכן כשחסידי ברסלב לומדים שאר ספרי חסידות יש להם הרגשה מיוחדת יותר משאר חסידים.
• לחסידי ברסלב יש הרגשה מיוחדת בקברצי"ם בגלל זה.

גליון 25 לא נפתח

פרק "מי ירפא לך" גליון 26

• רבינו הוא הרופא ובלעדיו אבדה תקוותינו

פרק "כאשר ישא את היונק" גליון 27

• השפע והברכה נמצא אצל צדיק האמת.
• "תוכל לפעול פה יותר מהעולם כולו"
• "צדיק" זה רק השלם בקדושה בתכלית
• צריך לכבד כל הצדיקים אבל לא לקבלם כרבי מובהק, לא לאכול שיריים וכו'
• בקברי צדיקים אין את החשש הנ"ל ולכן אנ"ש מרבים ללכת לשם.

פרק " גבהו דרכי מדרככם" - גליון 30

• אנ"ש למדו ספרי חסידות
• ספרי החסידות יקרים מפז ומפנינים אבל עיקר העסק וההתקשרות הוא בספרי רבינו
• אנ"ש לא "הסבירו" את הליקו"מ לפי התניא וכדו' אלא להפך וכו'
  -"לבל יתערב זר בספר"
• ספרי החסידות מאירים את הנר האמצעי - אל מול פני המנורה
• ספרי רבינו הוא כרכא דכולא ביה!
• העסק בשאר ספרים הוא לא באופן של יניקה, כי אזי דומה לתינוק היונק מכמה מניקות, הגורם לחולאים.
• ספרי רבינו הם כמו בשר ודגים.
• רבינו הוא חידוש ש"אם היה הבעש"ט שומע תורתו היה אצלו ג"כ חידוש"!
• "בלימודו בכל הספרים עי"ז יבין יותר מעלת וקדושת הננמ"ח זיע"א" (שערי צדיק)

כתבתי הכל בנקודות ולדעתי הרוצה לברר הדברים לאשורם צריך לקרוא בפנים, - הכל מבואר יפה וברור.

@בעל-מוח כתב:

אם אין עניין, לא מובן מה משה רבינו אומר - אם לא תישא חטאתם מחני נא
מה האיום כאן?
אם למישהו יש המשך או הרחבה לעניין - אשמח מאוד

אחדד את שאלתך: אם אין ענין בשבח הצדיק, א"כ מדוע רבינו מוסיף את כל הקטע הזה? בהכרח שזה נושא יסודי בתורה זו!

[זהו כלל הי"ז: (החלק הראשון בכלל, הפחות מדובר..) "שאין דרכו הקדו' להרכיב באמצעות (=באמצע) קשרי דבריו הקדו' שבכל תורה, ענין מיוחד בפני עצמו, בלתי כוונה המיוחדת לזה."]

וראה בהודעה הקודמת מ"ש.

@לית-ליה-מגרמא כתב:

וְהִנֵּה בִּימֵי נְעוּרַי, חָלְפוּ וְעָבְרוּ אֶצְלִי כַּמָּה שָׁנִים שֶׁנִּפְלֵאתִי קְצָת בְּפֵרוּשׁ מִלַּת הָעִיּוּן שֶׁהִזְכִּיר רַבֵּנוּ זַ"ל לְעִנְיַן הַלִּמּוּד שֶׁבִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים. כִּי לִכְאוֹרָה אֵין יְכֹלֶת כְּלָל שֶׁיֻּכְפַּל זֶה הַלִּמּוּד לְפָשׁוּט וְעִיּוּן...
עַד שֶׁבֶּאֱמֶת נִמְצָאִים גְּדוֹלִים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ (וּמֵהֶם רַבִּי יְחִיאֵל מֶענְדִּיל בְּהַקְדָּמַת הַמַּפְתֵּחוֹת) הַמְּפָרְשִׁים מֵחֲמַת זֶה כַּוָּנוֹת הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל עַל פֵּרוּשׁ הַדְּרָשׁ. אֲבָל בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן מִדֵּי שָׁקְדִי עַל דַּלְתֵי סִפְרֵי מוֹהֲרַנַ"ת, אֲשֶׁר עָלָיו סָמַךְ רַבֵּנוּ זַ"ל אֶת יָדָיו לְמַלֵּא אוֹתוֹ בְּרוּחַ אֱלֹקִים לָקוּם לִדְרֹשׁ בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, עַד שֶׁגַּם כָּל דְּרָשׁוֹתָיו כֵּנִים וַאֲמִתִּיִּים, רָאֹה רָאִיתִי שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הַדְּרָשׁ חָתַר וּמָצָא מְסִלּוֹת נִפְלָאוֹת בְּלִמּוּד תּוֹרַת רַבֵּנוּ זַ"ל גַּם בִּפְשִׁיטוּת..
וַאֲדַבְּרָה בְּתוֹרָתוֹ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ. וְנִתְעוֹרַרְתִּי מִכָּל זֶה לְהַצִּיג בְּזֶה הַסֵּפֶר כַּמָּה מַאֲמָרִים מֵהַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן עִם הַבֵּאוּרִים כְּפִי הַמְּסִלָּה וְהַכְּלָל הַנַּ"ל, וּלְהַרְכִּיבָם וּלְבָלְלָם עִם אֵלֶּה הַשִּׂיחוֹת וְהַסִּפּוּרִים. [כוכבי אור שיחות וסיפורים י''ג]

תתארו לכם לפי השיחה הזאת את ראב''ן מתדיין פה בפורום, ומברר:
מה פירוש לימוד הלקו''מ ב'עיון' שצווה רבינו, להבין את הפשט יותר? וכי מה זה שונה מהלימוד הרגיל שצווה רבינו שגם בו צריך להבין את הפשט?
ואז עונים לו כל זקני הפורום: וכי לא שמשת את גדולי אנ''ש?
הלו אינך יודע שכל זקני וגדולי אנ''ש לומדים עיון על פי דרש?
אבל אז יענה להם ראב''ן, אדברה בתורתם נגד מלכים ולא אבוש, ואף על פי שגדולי אנ''ש לומדים עיון ב'דרש', - אני, כן אני הצעיר, מדי שוקדי בספרי מוהרנ''ת מבין מר' נתן שסמכו רבינו, שהלימוד צריך להיות על פי 'פשט'.
תמשיכו לבד את הדיון, מה יענו לו זקני הפורום (וכי את מי שמשת?) ומה הוא יענה להם (שמשתי את אבי מורי, ויש לי הוכחות מדברי רבינו), וכיצד הם משיבים לו (אבל כל גדולי אנ''ש לומדים בדרך שונה), וכך נמשך הדיון עד עצם היום הזה.

בהחלט אם היית כותב כמו שר"א כתב, אם הזהירות והעדינות אולי היו מקבלים דבריך.
נראה לי שבעיקר לא אהבו את סגנון הכתיבה.

אני לא חושב שהיו מאנ"ש שפירטו מי הוא המש"ש מה שמו, וכמה חסידים יש לו.
התעסקו בעיקר בלפאר ולהדר את שם רבינו ו"הרע ממילא יפול"
כשיש לך את רבינו בתפארתו אתה כבר לא מתקטנן על כל אחד איפה הוא ומה הוא.

(לעיל הבאתי סיכום מהמאמרים "בעקבי הצאן" האם יש למישהו הערות על זה? תודה)

לשון הפרפראות: "...כי זה מצד המשפיע כביכול כי בוודאי מפי עליון לא תצא הרעות וכו' חס ושלום, וכוונת השם יתברך אפילו באיבודן של רשעים רחמנא ליצלן הוא גם כן לטובתם, אבל על כל פנים מצד המקבלים יש לפעמים שהדין הוא בבחינת נקמה"

כלומר הדין שה' שולח הוא מחמת אהבה! אלא שהסט"א [כשיש להם שליטה, מחמת העוונות] הופכת אותו לנקמה.

כמו לגבי - "כל דבר אשר יבוא באש - חמימות היצר, תעבירו באש - ת"ח.
האש מקורה אצל הת"ח, היא יכולה להאיר את החושך [אבוקה של אור] והיא יכולה לשרוף כשהסט"א משתלטת עליה.

@לב-העולם-אתה כתב:

(לא כתוב דווקא ברבים)

עיין היטב במה שציטטת מהכלל הראשון:
"ויען אשר מבואר מדבריו הקדושים בסימן י"ח ליקוטי תנינא, שאין לדרוש ולחדש רק הראוי לזה, ...אשר לעניות דעתי, כוונתו באיסור חדש הנ"ל הוא, לחדש ולגלות דבר שלא נגלה כלל עד הנה. אבל כל אשר כבר הורידו והוציאו לנו מהנסתר להנגלה, ולא יחסר בלימוד הנגלה רק החיפוש ועיון, בלי ספק שבזה הניחו לנו מקום להתגדר ולזכות גם כן על ידם בתלמוד תורה דרבים."

בשביל להבין את דבריו עלינו לפתוח את התורה שהביא שם, וז"ל:
"סַכָּנָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וּלְהַנְהִיג הָעוֹלָם לָא מִבָּעֲיָא כְּשֶׁאֵינוֹ רָאוּי כְּלָל, וְלוֹבֵשׁ טַלִית שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ רַק אֲפִלּוּ עוֹבְדֵי הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר יֵשׁ עֲלֵיהֶם סַכָּנוֹת נוֹרָאוֹת בְּהַנְהָגַת הָעוֹלָם כִּי אִישׁ פָּשׁוּט רָחוֹק מְאֹד, שֶׁיַּעֲבר עַל רְצִיחָה אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ אִישׁ כָּשֵׁר כִּי אֵין לוֹ תַּאֲוָה לָזֶה וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּגִּיעַ, חַס וְשָׁלוֹם, לְתַאֲוָה כָּזוֹ, רַחֲמָנָא לִצְלָן אֵינוֹ בָּא לְיָדוֹ, וְיֵשׁ לוֹ כַּמָּה מְנִיעוֹת לָזֶה וַאֲפִלּוּ אִם יַעֲבר, לא יַעֲבר כִּי אִם לְעִתִּים רְחוֹקוֹת וְקָרוֹב שֶׁלּא יַעֲבר רַק פַּעַם אֶחָת כָּל יָמָיו אֲבָל בְּהַנְהָגַת הָעוֹלָם וּבְחִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא שֶׁמְּחַדְּשִׁין יְכוֹלִים לַעֲבר מַמָּשׁ גָנב וְנָאף וְרָצחַ בְּכָל פַּעַם, בְכָל רֶגַע, רַחֲמָנָא לִצְלָן (עין זוה"ק בהק ד"ה ע"א)"

אם נלמד את התורה שם מסיפא לרישא נבין שהחידושים המדוברים הם למי שרוצה 'להנהיג' איתם או עכ"פ 'לפרסמם' ברבים.

ולכן ר"א מסיים:
"אבל כל אשר כבר הורידו והוציאו לנו מהנסתר להנגלה, ולא יחסר בלימוד הנגלה רק החיפוש ועיון, בלי ספק שבזה הניחו לנו מקום להתגדר
ולזכות גם כן על ידם בתלמוד תורה דרבים."

[עפ"ז מובן מה שר"א התחיל שם; "כלל הראשון:
הוא המסלה הנ"ל [בהקדמת מורנ"ת] אשר בה סולל וסובב בכל ספרו הקדוש. כי מלבד הנסתר והדרש שנמצא במאמריו הקדושים בעשרם ממקום אחר, וממאמר אחד לחבירו"...
שאכן יש גם את דרך הדרש בספר ליקוטי מוהר"ן אלא שזה לא שוה לכל נפש, ולכן לא כ"א ראוי לכך, וכ"ש שלא יפרסם ברבים.]
(גם את דברי ר"א צריך ללמוד מיניה וביה!)

עפ"ז יתורץ מה ש @נחום-בקר הביא מתורה ק"ה שכתוב שם שאף אם יחדש חידושים ולא יכוון לדעת רבינו, הוא תיקון גדול להרהורים וכו' והיינו שמחדש לעצמו אך לא יפרסמם לרבים מחמת הסכנה האמורה בתורה י"ח. (או עכ"פ יכתוב בפירוש שהם בדרך אפשר, אך לזה אין לי ראיה חוץ מזה שכך ראינו שאנ"ש כתבו בספריהם)

וגם כשמחדש בדרך דרש לעצמו יש לסייג שיזהר לא להוציא לעצמו דין חדש וכ"ש בשהר"ן (רסז):
"אָמַר: מִי שֶׁרוֹצֶה לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, מֻתָּר לוֹ לְחַדֵּשׁ וְלִדְרֹשׁ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, כָּל מַה שֶּׁיִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא אֵיזֶה דִּין חָדָשׁ עַל פִּי דְּרוּשָׁיו שֶׁדּוֹרֵשׁ בְּדֶרֶךְ דְּרוּשׁ וָסוֹד. וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁאֲפִלּוּ בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִ”י ז”ל וְדַרְכֵי הַקַּבָּלָה – מֻתָּר לְחַדֵּשׁ בָּהֶם, כַּאֲשֶׁר יַשִּׂיג שִׂכְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא מֵהֶם שׁוּם דִּין ח”ו:

ואני חושב שהסייג הנ"ל תקף גם אם מחדשים בדרך של מיניה וביה.

אני לא רוצה לסטות מהשאלה, אבל לעצם הנושא של נקמה, ע"פ כלל השישי - זלע"ז, יש נקמה דקדושה, שהקב"ה נוקם בסט"א! היכן מוצאים זאת בתורה?

בסוף הרבב"ח "כי הדרן לבתר ירחי שתא וכו" רבינו אומר שגם הרשעים יהפכו לכסא לקדושה ומהם יבנה "הנך מחוזא" (ורבים שאלו היכן ענין זה הוזכר קודם? והתשובה היא: זלע"ז מהסט"א, - וכלשון ר"א בכלל הנ"ל "ונלמד כמה פעמים צד הטוב מהיפוכו שבצד הרע")

הסט"א לא די לה שהיא עומדת כנגד מלכותו ית', עוד היא גוזלת ("לסטים") את המלכות דקדו' לעצמה ובכך בונה לעצמה ממשלה. בא הקב"ה ונוקם בהם מהפך אל הפך, לא די שמחריב את ממשלתם, הוא עושה מהם כסא לקדושה!

(והאמת שזה מפורש כבר בסעי' ה':
"וּכְשֶׁעָבַר אֵיזֶה עֲבֵרָה, אֲזַי נֶחְקָק צֵרוּף רַע עַל עַצְמוֹתָיו, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיס בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַלָּאו הַזֶּה שֶׁעָבַר בְּתוֹךְ הַטֻּמְאָה, הַיְנוּ שֶׁמַּכְנִיס בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר, הוּא מַכְנִיס אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הָעַכּוּ"ם, וְנוֹתֵן לָהֶם מֶמְשָׁלָה...

וְעַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו הָאוֹתִיּוֹת הַחֲקוּקִים עֲלֵיהֶם, וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם הַדִּבּוּר שֶׁל הַוִּדּוּי, כִּי הַדִּבּוּר יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם לה): כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה; וּמַחֲרִיב הַבִּנְיָן וְהַצֵּרוּף הָרָע, וּבוֹנֶה מֵהֶם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה.")

(כעין המבואר בתורה כ"ד: "וְאָז יִכְלוּ הַקְּלִיפּוֹת לְגַמְרֵי וְזֶה: 'אַיְתוּ אַשְׁלֵי' הַיְנוּ עַל יְדֵיכֶם וְעַל כָּרְחֲכֶם יִתְבַּטְּלוּ הַקְּלִיפּוֹת כִּי אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם תָּבִיאוּ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת.")

ועפ"ז מבואר כל העניין של סיפור יציאת מצרים (כלל ה') שדוקא במצרים היה גילוי ה' בעשר מכות וכו'
דוגמא חזקה לזה בפסוקים דלהלן: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ."

@לב-העולם-אתה מסכים איתך, ונראה לי שאף אחד לא חולק על זה.
אמנם שני צדדים למטבע: אפשר להסתכל על הצימצום, על הכלי. ואפשר להסתכל על האור שהוא מכיל.
אכן בלי צמצום אין אור. - "הרי שולחן, הרי בשר והרי סכין, - ואין לנו פה לאכול!" בלי היכולת להכיל את האור לא יכנס כלום, ובשביל זה צריך כלים, גדרים וסייגים. [בלי ה"תלת מאה גרבי" לא יהיה "מישחא". עיין ביאוה"ל]
זה מדהים כשחושבים על זה, רבינו הכין לנו הכל!!! הכל נמצא בתוך התורה! לא צריך להיות גאון, לא סיני ולא עוקר הרים, רק תפתח את הפה ותתחיל לאכול!
"תשתמשו באוצרות שלכם"
(אם תרצו זה עוד כלל, אבל אני חושב שזה הכלל הט"ו)

נחזור לנושא האשכול.
לתוספת ביאור על מה שכתבו @נחום-בקר @יצחק-ל @נחלי-המדבר

א.
יש לשאול האם הצדיק הוא מתוק [דבש וחלב], או מלוח [ברית מלח עולם] ?

שאלה זו קשורה לעוד שאלה: האם הוא אש [דין], או שנמשכים אליו [באהבה] כתינוק לאימו?

אם נשים לב, בבחי' הראשונה [ראיה או התקשרות] מובא שניהם כאחד:

1. שנמשכים אליו כתינוק לאימו, מחמת שהוא מניק דבש וחלב.
2. שהוא אביק באור התורה =אבוקה של אור /אש.
   וברבב"ח נוסף בזה שהוא בחי' מלח הפולט דמים הרעים [שוב פעם דין].

ויש לומר (ע"פ ההקדמות שביארו החברים לעיל) שהתאוות עצמם -מחמת שמשתלשלים משינויי המלכות (כמבואר בביאוה"ל) - אזי הם בעצמם מתחלקים לשניים, לנפילת החסד ולנפילת הדין /גבורה.
(והיינו שאע"פ שלכאו' לפי דב"ר מובן שהתאוות נמשכים מצומח, שהם מן המים - שהוא בחי חסד כידוע, אבל מחמת שכל בחי' כלולה וכו', זה עצמו מתחלק לשניים: חסד שבחסד וגבורה שבחסד)

[וזה קשור למ"ש בעניין ה"לספר לפניו כל ליבו" שצריך לספר את ה'מניע' ואת ה'רקע' לאותם תאוות שנפל בהם ראה כאן]

ולכן בראיית פני הצדיק יש ב' בחי':

1. חסד: (מתוק) כנגד התענוג שבתאוות.
2. גבורה: (מלוח /אש) כנגד היישות והגאוה שבתאוות עצמם.
   (וגם ה'מתוק' עצמו מתחלק לשניים - חלב ודבש - כפי שכ' @נחום-בקר. יוצא לפי"ז שיש כאן "כל בחי' כלולה וכו' ×2 - "גבורה שבחסד שבחסד". ודוק)

ב.
יש לבאר עוד בענין הדם נעכר וכו' שכ' הנ"ל,
שזהו נעשה גם מדמו הרע, הנפלט מהתלמיד המתקרב לצדיק, וזה ע"י שהצדיק מפריש לו דרך מתוך תכונותיו שעליהם סיפר והתוודה לפניו, והיינו שהצדיק עושה לו מזה עצמו 'תורה'! - חלב.
והיינו שקודם כל הצדיק "מולח" אותו ומפליט דמיו, ואח"כ הופך את אותו דם ל"חלב", שעי"ז התלמיד עוד יותר משתוקק לראותו ולהתקשר אליו וחוזר חלילה. (הסדר הנ"ל הוא לאו דווקא, כי בסדר התורה נראה להפך.)
וכן יש לרמז שהדבש נוצר משרץ קטן טמא!!!

ג.
והעניין הזה, שהצדיק מפריש לו דרך מתוך תכונותיו וכו', זהו העומק שהמלכות נבנית דייקא ע"י אלו שהם מאחורי הקדושה, והיינו שהצדיק מראה לו איך שמהתכונות שנראה לו שהם 'מאחורי הקדושה', - דייקא על ידם יגיע אל שורש נשמתו - אם יעבוד איתם את ה' (והיינו למשל עם התכונה של 'תענוג' שבגללה נפל לתאוות, הצדיק יפריש לו דרך, שישתמש בה להשתוקק ולאהוב את הצדיק וכדו')
וזהו העניין שעי"ז יזכה לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו, - היינו גם התכונות הללו שכ"כ מתבייש בהם, ומספר ומתוודה לפני הצדיק אודותיהם!

ד.
עפ"ז מבואר הפסוק: "והולכתי עוורים בדרך לא ידעו" שר"א (בד"ה בדרך לא ידעו) מסביר: שזה קשור ל"לא ידע" דלעיל, - היינו שהצדיק מראה לו את הדרך אל הלא ידע - אי"ס.
ואילו הפשט הפשוט קאי על העיוור עצמו שעד עכשיו הלך בדרך לא נודעת (יש דרך ישר וכו') ?
אבל ע"פ הנ"ל מבואר שהצדיק לוקח את אותו דרך שתלמידו הסתבך בה ולא ידע לאן ללכת, ומהפך אותה לדרך אל ה'לא ידע' - אל האין סוף!
(נ"ל שכ' זאת כבר בא' האשכולות)
(ועיין עוד בעניין זה בביאוה"ל אותיות כ"ט-ל)

צריך להביא דוגמאות איך ר"א לומד ע"פ הכלל הזה, כדי להבין היטב את כל החלקים שבכלל הזה.
אי"ה בהמשך אשתדל גם

@נחום-בקר כתב:

ומבואר מתוך דבריו שכל 'בטול לאסב"ה' זהו בחינת מיתה, ולזה צריך להקדים וידוי.

זה מבואר גם מתוך התורה:
"וזה: "ולא ידע איש", אפלו משה לא ידע, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה יד א), כי נתבטל לגבי אין סוף. וכל זה היה במותו, אבל בודאי גם בחייו היה לו התפשטות הגשמיות, והיה מדבק את עצמו באור אין סוף, אבל ההתפשטות היה בבחינת: והחיות רצוא ושוב. כי הקדוש-ברוך-הוא רוצה בעבודתנו, כמו שכתוב: 'ואבית תהלה מגושי עפר, מקרוצי חמר', ובשביל זה צריך שלא ישאר כן, אלא עד עת שיבוא הקדוש ברוך הוא בעצמו ויטל נשמתו."

@אוצרבלום כתב: (הועתק מאשכול אחר)
בהסבר הכלל הרביעי מביא ראבר"נ שני משלים, אחד מחיי"מ סי' פ"ה, שרבינו ראה ספר ובו צירופי אותיות, ובספר היו מצויירים כלים ובתוך הכלים אותיות של כלים שיכולין לעשות ע"י אלו הכלים וכו', עיי"ש, והמשל השני מהפסוק "וקשרתם לאות על ידך". לפני שנכנסים לעומק יש להתבונן בצד השווה בשני המשלים, והוא שישנן שתי בחינות שהן מצד אחד שונות ואפילו הפוכות ומצד שני כלולות ואחודות, במשל הראשון יש את האותיות ואת הכלים, האותיות הם בחי' הבורא והכלים הם נבראים, אך האותיות נמצאות בתוך הכלים, כך שהבורא כביכול בתוך הנברא, ובמשל השני הפסוק "וקשרתם" המצווה על מצות תפילין, ועצם הפרשיה של 'שמע' שבתפילין - שנוצרה כביכול ע"י הציווי הנ"ל, אך היא אחודה איתו, כי הפסוק הנ"ל כתוב בתוכה.
וראבר"נ מסביר שהנמשל של שני המשלים הוא תורתו של רביה"ק, שיש בה 'תיקונים' הנזכרים בה, שהם מביאים ופועלים את התורה שהיא ה'השגה' עצמה, וגם כאן הם אחודים בבחינות הנ"ל, כי התיקונים נמצאים בתוך ההשגה, וכמבואר למעיין בלשונו הק': "כי עיקר כל השגה מהשגותיו תתפעל ותהיה בהתיקונים שנמצאים בה בעצמה", כלומר שהתיקונים הם הפועלים וההשגה נפעלת על ידם, והפועל נמצא בתוך הנפעל.
המשך יבוא אי"ה.

@נחום-בקר כתב:

@חבר-אני לענין 'מהות הענוה וכו'' עיין בתורה קמז בסופה שמבואר שהענו יודע שהוא ענו.

לא קבעתי מסמרות, אבל הסברתי שגם זה שהצדיק אומר ע"ע שהוא עניו, זה עצמו (אולי) בבחי' שני הפכים ולכן גם "כְּשֶׁיִּהְיֶה בְּמַדְרֵגָה שֶׁיּוּכַל לִכְתּב עַל עַצְמוֹ כְּמוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם (בְּמִדְבַּר י"ב) : "וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד" זֶהוּ מַדְרֵגַת הָעֲנָוָה בְּתַכְלִית" (ליקו"מ קמז) אעפ"כ לא ידע זאת שהרי הוא בביטול כל הרגשותיו.