ראיית פני הצדיק או התקשרות?
-
עדיין צ"ע למה פה רבינו בחר בביטוי הזה ופה בביטוי אחר.
זה שיש לנו הסברים לחבר זה בהחלט נכון, אבל לא מוציא מהצורך להבין למה שינה -
לכאורה זה ווודאי שראיית פני הצדיק פה זה לא ראיה בעלמה , אלא ראיה שמביאה לידי התקרבות והתקשרות ולא סתם צדיק אלא צדיק כזה שהוא משורש נשמתו
כמו שהרבה מביא במשל ...הוּא נִתְעוֹרֵר בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל לִקְרַאת אִמּוֹ, הַיְנוּ לְשָׁרְשׁוֹ....וּמוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ לְאִמּוֹ.
רואים כאן שני דברים גם וברגע שהתינוק רואה את אמו הוא מתעורר בזריזות לקראת אמו וגם מושך את עצמו , בשני הלשונות האלה רואים את העניין של ברגע שהאדם רואה את הצדיק הוא מתעורר ונמשך - מתקשר ומתקרב- לצדיק
ועוד רואים כאן ''הינו לשורושו''
שמדובר בצדיק כזה שהוא משורש נשמתו@יצחק-ל צריך להתבונן שכלפי ביטול העצבות והעצלות כתב רבנו 'היינו לשורשו'.
וכלפי ביטול התאוות 'מושך עצמו'.
והוא בדיקא כי כלפי התגברות החומר היינו יסוד הדומם הפעולה היא שמתחבר לשורשו שבצדיק (שהוא בחינת רוח) ועי"ז מקבל רוח חיים חדשה 'ומתעורר' בזריזות לשורשו. ככל ענף שמתעורר לקבל שפעו בזרזות משורשו (הענף או העלה מהגזע).
ואילו כלפי התאוות שהם בחינת כח המושך לתאוות (כח המכריח כנגד כח מושך דקדושה כמבואר בתורה ע) על כן נוקט רבנו 'ומושך עצמו' היינו שכח המשיכה שיש לצדיק הוא יותר גדול מכח המושך של התאוות.
ונראה שרבנו הולך ומבאר את עצמו. שבתחלה נוקט לשון כללית של ראיית פני הצדיק שיש בה מעלה כשלעצמה כמבואר בכמה תורות ענין ראיית פני הצדיק שיש בה כח של המאור שבה מחזירו למוטב. ואזי מביא את המשל של אם המניקה חלב (והוא כנגד מה שיונקים אלהים אחרים משם אלהים דקדושה). ובזה מבאר רבנו שהראיה שרואה את הצדיק כוללת בתוכה 'קבלת עצם החיים' מהצדיק. שהדם של הצדיק הנעכר ונעשה חלב, נעשה להיות חלק מדמו של התלמיד המתקרב. ועל כן מסיים רבנו שרואה 'פני' הצדיק, היינו שלא מדברים על ראיה של הצדיק בלי חיבור 'לפנימיות' של הצדיק, שזהו הפנים של הצדיק בחינת 'פנימיות - מהות' הצדיק, שכאשר רואה הפנים של הצדיק (והתבאר במקו"א שהוא 'אור תורתו' עיין פרפראות) עי"ז דיקא מתחבר 'לשורשו' ומקבל כח 'המושך' מהצדיק לצאת מהעצבות והעצלות והתאוות.
ובסוף התורה קורא לזה רבנו 'התקשרות לצדיק' שמבאר בתורה קלה, היינו חביבא ליה כנפשיה, והוא כנ"ל שמבין שחייו הם מחיי הצדיק, שהחלב של הצדיק היינו 'אור תורתו' הוא עצם חייו שלו. וזהו לשון 'התקשרות' המבואר בהמשך התורה שמקשר לדעתו את ההארה שמקבל מהצדיק.
והוא ע"פ הכלל (מהח"י כללים) שקבלת שכל הצדיק הוא בכח 'אמונה', שעי"ז גם מה שאינו יכול להבין בדעתו, הוא מקבל את זה בכלי 'אמונה'. והוא ממש כתינוק שאינו יכול לאכול, אך הוא כגמול עלי אמו ומקבל מהשכל את 'המזון הרוחני' מעובד כ'חלב ודבש' הנהפך להיות חלק ממנו.
ודיקא 'חלב ודבש' שהם כנגד 'חסד וגבורה' שעי"ז מכין עצמו להשגת 'הטוב והמטיב' לברך על כל הדברים הטוב והמטיב. -
@נחום-בקר @יצחק-ל מה שביארתם בטוב טעם את עניין ההתקשרות לפנימיות הצדיק, נראה לי שמרומז בדברי רבינו מה היא אותה הפנימיות.
א' הרבי מזכיר את עניין התנוצצות אור אין סוף בתפילה בלשון ראיה "כשרואה אדם ההתנוצצות הזאת, אף-על-גב דאיהו לא חזי מזליה חזי" ואולי זהו עניין ראיית פני הצדיק, שרבינו משתמש באותו הלשון והוא עניין אחד. וכפי שביארתם בטוב טעם את עניין התקשרות לשורש נשמתו.
ב' וכן עניין שישים אותיות של ברכת כהנים אולי מרמז שע"י ברכת כוהנים מקיים ראיית פני הצדיק, דייקא בכך שאסור להסתכל על הכהנים והם מברכים את העם יאר ה' פניו אליך... ובקדושת ברכת כהנים יכול להתקן העצלות והתאוות. וכן פשט הפסוק והיו עיניך רואות את מוריך עולה על ראיית השכינה הקדושה ואולי הכל מכוון למקום אחד של ראיה למעלה מראיית העיניים, ופני הצדיק הוא צדיקו של עולם. ודוק, כי הוא חידוש נפלא בדברי רבינו הקדוש והטהור. -
באות ח - הַבְּחִינָה הָרִאשׁוֹנָה: כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק..., עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת פְּנֵי הַצַּדִּיק:
ואילו בשלהי התורה - עָשָֹה שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל. הַיְנוּ הִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק וּנְתִינַת הַצְּדָקָה וּוִדּוּי דְּבָרִים... 'וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָא', שֶׁהִקְרִיב אֶת עַצְמוֹ לַצַּדִּיק...וּמָלְחוּ מִינָהּ שִׁיתִּין מְחוֹזָא זֶה רֶמֶז עַל תִּקּוּן שְׁתֵּי מִדּוֹת רָעוֹת 'דּוֹמֵם צוֹמֵחַ', עַל יְדֵי קִרְבָתוֹ לְהַצַּדִּיק.
יאירו המטילים המסלסלים את שינויי הלשוןבאות ח - הַבְּחִינָה הָרִאשׁוֹנָה: כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק..., עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת פְּנֵי הַצַּדִּיק:
ואילו בשלהי התורה - עָשָֹה שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל. הַיְנוּ הִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק וּנְתִינַת הַצְּדָקָה וּוִדּוּי דְּבָרִים... 'וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָא', שֶׁהִקְרִיב אֶת עַצְמוֹ לַצַּדִּיק...וּמָלְחוּ מִינָהּ שִׁיתִּין מְחוֹזָא זֶה רֶמֶז עַל תִּקּוּן שְׁתֵּי מִדּוֹת רָעוֹת 'דּוֹמֵם צוֹמֵחַ', עַל יְדֵי קִרְבָתוֹ לְהַצַּדִּיק.
יאירו המטילים המסלסלים את שינויי הלשוןיש עוד לשון בסוף אות ח': "היה אצל התלמיד חכם".
"קודם שהתוודה, אע"פ שהיה אצל התלמיד חכם (= הבחינה הראשונה), ונתן לו ממון (= הבחינה השניה), עדיין אינו יודע באיזהו דרך הוא מהלך... אבל כשהגיע לפרשת דרכים - זה תלמיד חכם ויום המיתה, היינו וידוי דברים לפני תלמיד חכם (= הבחינה השלישית) - אזי ניצול מכולם"
-
@נחום-בקר @יצחק-ל מה שביארתם בטוב טעם את עניין ההתקשרות לפנימיות הצדיק, נראה לי שמרומז בדברי רבינו מה היא אותה הפנימיות.
א' הרבי מזכיר את עניין התנוצצות אור אין סוף בתפילה בלשון ראיה "כשרואה אדם ההתנוצצות הזאת, אף-על-גב דאיהו לא חזי מזליה חזי" ואולי זהו עניין ראיית פני הצדיק, שרבינו משתמש באותו הלשון והוא עניין אחד. וכפי שביארתם בטוב טעם את עניין התקשרות לשורש נשמתו.
ב' וכן עניין שישים אותיות של ברכת כהנים אולי מרמז שע"י ברכת כוהנים מקיים ראיית פני הצדיק, דייקא בכך שאסור להסתכל על הכהנים והם מברכים את העם יאר ה' פניו אליך... ובקדושת ברכת כהנים יכול להתקן העצלות והתאוות. וכן פשט הפסוק והיו עיניך רואות את מוריך עולה על ראיית השכינה הקדושה ואולי הכל מכוון למקום אחד של ראיה למעלה מראיית העיניים, ופני הצדיק הוא צדיקו של עולם. ודוק, כי הוא חידוש נפלא בדברי רבינו הקדוש והטהור.@נחלי-המדבר אחד החברים אולי 'חבר אני' ביאר ענין זה של ראיית צדיקו של עולם, שזה העבודה של הצדיק עצמו לקיים ראיית פני הצדיק.
-
@יצחק-ל צריך להתבונן שכלפי ביטול העצבות והעצלות כתב רבנו 'היינו לשורשו'.
וכלפי ביטול התאוות 'מושך עצמו'.
והוא בדיקא כי כלפי התגברות החומר היינו יסוד הדומם הפעולה היא שמתחבר לשורשו שבצדיק (שהוא בחינת רוח) ועי"ז מקבל רוח חיים חדשה 'ומתעורר' בזריזות לשורשו. ככל ענף שמתעורר לקבל שפעו בזרזות משורשו (הענף או העלה מהגזע).
ואילו כלפי התאוות שהם בחינת כח המושך לתאוות (כח המכריח כנגד כח מושך דקדושה כמבואר בתורה ע) על כן נוקט רבנו 'ומושך עצמו' היינו שכח המשיכה שיש לצדיק הוא יותר גדול מכח המושך של התאוות.
ונראה שרבנו הולך ומבאר את עצמו. שבתחלה נוקט לשון כללית של ראיית פני הצדיק שיש בה מעלה כשלעצמה כמבואר בכמה תורות ענין ראיית פני הצדיק שיש בה כח של המאור שבה מחזירו למוטב. ואזי מביא את המשל של אם המניקה חלב (והוא כנגד מה שיונקים אלהים אחרים משם אלהים דקדושה). ובזה מבאר רבנו שהראיה שרואה את הצדיק כוללת בתוכה 'קבלת עצם החיים' מהצדיק. שהדם של הצדיק הנעכר ונעשה חלב, נעשה להיות חלק מדמו של התלמיד המתקרב. ועל כן מסיים רבנו שרואה 'פני' הצדיק, היינו שלא מדברים על ראיה של הצדיק בלי חיבור 'לפנימיות' של הצדיק, שזהו הפנים של הצדיק בחינת 'פנימיות - מהות' הצדיק, שכאשר רואה הפנים של הצדיק (והתבאר במקו"א שהוא 'אור תורתו' עיין פרפראות) עי"ז דיקא מתחבר 'לשורשו' ומקבל כח 'המושך' מהצדיק לצאת מהעצבות והעצלות והתאוות.
ובסוף התורה קורא לזה רבנו 'התקשרות לצדיק' שמבאר בתורה קלה, היינו חביבא ליה כנפשיה, והוא כנ"ל שמבין שחייו הם מחיי הצדיק, שהחלב של הצדיק היינו 'אור תורתו' הוא עצם חייו שלו. וזהו לשון 'התקשרות' המבואר בהמשך התורה שמקשר לדעתו את ההארה שמקבל מהצדיק.
והוא ע"פ הכלל (מהח"י כללים) שקבלת שכל הצדיק הוא בכח 'אמונה', שעי"ז גם מה שאינו יכול להבין בדעתו, הוא מקבל את זה בכלי 'אמונה'. והוא ממש כתינוק שאינו יכול לאכול, אך הוא כגמול עלי אמו ומקבל מהשכל את 'המזון הרוחני' מעובד כ'חלב ודבש' הנהפך להיות חלק ממנו.
ודיקא 'חלב ודבש' שהם כנגד 'חסד וגבורה' שעי"ז מכין עצמו להשגת 'הטוב והמטיב' לברך על כל הדברים הטוב והמטיב.מעלה כשלעצמה כמבואר בכמה תורות ענין ראיית פני הצדיק שיש בה כח של המאור שבה מחזירו למוטב. ואזי מביא את המשל של אם המניקה חלב (והוא כנגד מה שיונקים אלהים אחרים משם אלהים דקדושה). ובזה מבאר רבנו שהראיה שרואה את הצדיק כוללת בתוכה 'קבלת עצם החיים' מהצדיק. שהדם של הצדיק הנעכר ונעשה חלב, נעשה להיות חלק מדמו של התלמיד המתקרב. ועל כן מסיים רבנו שרואה 'פני' הצדיק, היינו שלא מדברים על ראיה של הצדיק בלי חיבור 'לפנימיות' של הצדיק, שזהו הפנים של הצדיק בחינת 'פנימיות - מהות' הצדיק, שכאשר רואה הפנים של הצדיק (והתבאר במקו"א שהוא 'אור תורתו' עיין פרפראות)
וְדַע שֶׁהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ רֻבָּם כְּכֻלָּם הֵם מַעֲשִׂיּוֹת חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי שֶׁלֹּא נִשְׁמְעוּ מֵעוֹלָם רַק הוּא בְּעַצְמוֹ סִפְּרָם מִלִּבּוֹ וְדַעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה כְּפִי הַהַשָּׂגָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִשִּׂיג בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ שֶׁהָיָה מַלְבִּישׁ אוֹתָהּ הַהַשָּׂגָה בְּאוֹתָהּ הַמַּעֲשֶׂה וְהַמַּעֲשֶׂה בְּעַצְמָהּ הִיא מַרְאֶה נוֹרָאָה וְהַשָּׂגָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד שֶׁהִשִּׂיג וְרָאָה בְּמָקוֹם שֶׁרָאָה וְגַם לִפְעָמִים הָיָה מְסַפֵּר מַעֲשֶׂה מֵהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁמְּסַפְּרִין הָעוֹלָם אֲבָל הוֹסִיף בָּהֶם הַרְבֵּה, וְהֶחֱלִיף וְתִקֵּן הַסֵּדֶר עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָּה סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה לְגַמְרֵי מִמַּה שֶּׁהָעוֹלָם מְסַפְּרִין
שמעתי פעם שגם התורות של רבנו וההבנה שלנו בהם הוא בחינת ההבנת רמזים בסיפורי מעשיות
וההשגה של רבנו גבוהה יותר ורבנו מדבר לנשמות שלנו.... -
מעלה כשלעצמה כמבואר בכמה תורות ענין ראיית פני הצדיק שיש בה כח של המאור שבה מחזירו למוטב. ואזי מביא את המשל של אם המניקה חלב (והוא כנגד מה שיונקים אלהים אחרים משם אלהים דקדושה). ובזה מבאר רבנו שהראיה שרואה את הצדיק כוללת בתוכה 'קבלת עצם החיים' מהצדיק. שהדם של הצדיק הנעכר ונעשה חלב, נעשה להיות חלק מדמו של התלמיד המתקרב. ועל כן מסיים רבנו שרואה 'פני' הצדיק, היינו שלא מדברים על ראיה של הצדיק בלי חיבור 'לפנימיות' של הצדיק, שזהו הפנים של הצדיק בחינת 'פנימיות - מהות' הצדיק, שכאשר רואה הפנים של הצדיק (והתבאר במקו"א שהוא 'אור תורתו' עיין פרפראות)
וְדַע שֶׁהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ רֻבָּם כְּכֻלָּם הֵם מַעֲשִׂיּוֹת חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי שֶׁלֹּא נִשְׁמְעוּ מֵעוֹלָם רַק הוּא בְּעַצְמוֹ סִפְּרָם מִלִּבּוֹ וְדַעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה כְּפִי הַהַשָּׂגָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִשִּׂיג בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ שֶׁהָיָה מַלְבִּישׁ אוֹתָהּ הַהַשָּׂגָה בְּאוֹתָהּ הַמַּעֲשֶׂה וְהַמַּעֲשֶׂה בְּעַצְמָהּ הִיא מַרְאֶה נוֹרָאָה וְהַשָּׂגָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד שֶׁהִשִּׂיג וְרָאָה בְּמָקוֹם שֶׁרָאָה וְגַם לִפְעָמִים הָיָה מְסַפֵּר מַעֲשֶׂה מֵהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁמְּסַפְּרִין הָעוֹלָם אֲבָל הוֹסִיף בָּהֶם הַרְבֵּה, וְהֶחֱלִיף וְתִקֵּן הַסֵּדֶר עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָּה סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה לְגַמְרֵי מִמַּה שֶּׁהָעוֹלָם מְסַפְּרִין
שמעתי פעם שגם התורות של רבנו וההבנה שלנו בהם הוא בחינת ההבנת רמזים בסיפורי מעשיות
וההשגה של רבנו גבוהה יותר ורבנו מדבר לנשמות שלנו....@7272 ודאי כדבריך. וכבר כתבתי שזהו אחד מהכללים שעיכול השגותיו של רבנו אצלנו הם בכלי האמונה שמעל כלי השכל. ומשם אנו מקבלים היניקה הרוחנית של 'גבוה התורה' של רבנו.
אך אעפ"כ אנו צריכים לטרוח ולהבין מקשרי התורה, משינויי הלשונות מה רבנו מלמדנו בהלכה למעשה בדבריו.
ובפרט שעי"ז אנו 'מקבלים פניו שכלו ונשמתו' שמצוירים באותיות הספר כמבואר בתורה קצב. -
מעלה כשלעצמה כמבואר בכמה תורות ענין ראיית פני הצדיק שיש בה כח של המאור שבה מחזירו למוטב. ואזי מביא את המשל של אם המניקה חלב (והוא כנגד מה שיונקים אלהים אחרים משם אלהים דקדושה). ובזה מבאר רבנו שהראיה שרואה את הצדיק כוללת בתוכה 'קבלת עצם החיים' מהצדיק. שהדם של הצדיק הנעכר ונעשה חלב, נעשה להיות חלק מדמו של התלמיד המתקרב. ועל כן מסיים רבנו שרואה 'פני' הצדיק, היינו שלא מדברים על ראיה של הצדיק בלי חיבור 'לפנימיות' של הצדיק, שזהו הפנים של הצדיק בחינת 'פנימיות - מהות' הצדיק, שכאשר רואה הפנים של הצדיק (והתבאר במקו"א שהוא 'אור תורתו' עיין פרפראות)
וְדַע שֶׁהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ רֻבָּם כְּכֻלָּם הֵם מַעֲשִׂיּוֹת חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי שֶׁלֹּא נִשְׁמְעוּ מֵעוֹלָם רַק הוּא בְּעַצְמוֹ סִפְּרָם מִלִּבּוֹ וְדַעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה כְּפִי הַהַשָּׂגָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִשִּׂיג בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ שֶׁהָיָה מַלְבִּישׁ אוֹתָהּ הַהַשָּׂגָה בְּאוֹתָהּ הַמַּעֲשֶׂה וְהַמַּעֲשֶׂה בְּעַצְמָהּ הִיא מַרְאֶה נוֹרָאָה וְהַשָּׂגָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד שֶׁהִשִּׂיג וְרָאָה בְּמָקוֹם שֶׁרָאָה וְגַם לִפְעָמִים הָיָה מְסַפֵּר מַעֲשֶׂה מֵהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁמְּסַפְּרִין הָעוֹלָם אֲבָל הוֹסִיף בָּהֶם הַרְבֵּה, וְהֶחֱלִיף וְתִקֵּן הַסֵּדֶר עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָּה סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה לְגַמְרֵי מִמַּה שֶּׁהָעוֹלָם מְסַפְּרִין
שמעתי פעם שגם התורות של רבנו וההבנה שלנו בהם הוא בחינת ההבנת רמזים בסיפורי מעשיות
וההשגה של רבנו גבוהה יותר ורבנו מדבר לנשמות שלנו....שמעתי פעם שגם התורות של רבנו וההבנה שלנו בהם הוא בחינת ההבנת רמזים בסיפורי מעשיות
וההשגה של רבנו גבוהה יותר ורבנו מדבר לנשמות שלנו....אולי המקור הוא ב'כלל הראשון' בהקדמת ביאוה"ל: "וכמה פעמים נראה, שגם עצם המאמר הוא כעין חידה והלבשה נפלאה להשגתו, כעיו הלבשת השגתו בסיפורי מעשיותיו"
וכן הרי רבינו אמר: "אני רואה שהתורות לא עוזרים לכם, מעתה אתחיל לספר מעשיות".
ולפי"ז היה עלינו ללמוד רק סיפו"מ, ומדוע הודפס הספר ליקו"מ? אלא שמעתי מאנ"ש שיש ללמוד אותו באמונה כזאת כמו בסיפו"מ, היינו כמו שבמעשיות אתה מבין שאתה לא מבין כלום כך גם בליקו"מ. ואגב דבר מעניין הוא (איני זוכר ממי שמעתי את ההקשר לסיפו"מ) שגם תורותיו של רבינו, מלובשים בסיפורי רבב"ח, ומאמרי המשתעי, ספרא דצניעותא, אבא שאול, מעשה בר' אליעזר וכו' וכו' (סיפורים 'מופלאים' המובאים בגמ' ועוד) כך שהכל זה בחי' סיפורי מעשיות!
-
נחזור לנושא האשכול.
לתוספת ביאור על מה שכתבו @נחום-בקר @יצחק-ל @נחלי-המדברא.
יש לשאול האם הצדיק הוא מתוק [דבש וחלב], או מלוח [ברית מלח עולם] ?שאלה זו קשורה לעוד שאלה: האם הוא אש [דין], או שנמשכים אליו [באהבה] כתינוק לאימו?
אם נשים לב, בבחי' הראשונה [ראיה או התקשרות] מובא שניהם כאחד:
- שנמשכים אליו כתינוק לאימו, מחמת שהוא מניק דבש וחלב.
- שהוא אביק באור התורה =אבוקה של אור /אש.
וברבב"ח נוסף בזה שהוא בחי' מלח הפולט דמים הרעים [שוב פעם דין].
ויש לומר (ע"פ ההקדמות שביארו החברים לעיל) שהתאוות עצמם -מחמת שמשתלשלים משינויי המלכות (כמבואר בביאוה"ל) - אזי הם בעצמם מתחלקים לשניים, לנפילת החסד ולנפילת הדין /גבורה.
(והיינו שאע"פ שלכאו' לפי דב"ר מובן שהתאוות נמשכים מצומח, שהם מן המים - שהוא בחי חסד כידוע, אבל מחמת שכל בחי' כלולה וכו', זה עצמו מתחלק לשניים: חסד שבחסד וגבורה שבחסד)[וזה קשור למ"ש בעניין ה"לספר לפניו כל ליבו" שצריך לספר את ה'מניע' ואת ה'רקע' לאותם תאוות שנפל בהם
ראה כאן]ולכן בראיית פני הצדיק יש ב' בחי':
- חסד: (מתוק) כנגד התענוג שבתאוות.
- גבורה: (מלוח /אש) כנגד היישות והגאוה שבתאוות עצמם.
(וגם ה'מתוק' עצמו מתחלק לשניים - חלב ודבש - כפי שכ' @נחום-בקר. יוצא לפי"ז שיש כאן "כל בחי' כלולה וכו' ×2 - "גבורה שבחסד שבחסד". ודוק)
ב.
יש לבאר עוד בענין הדם נעכר וכו' שכ' הנ"ל,
שזהו נעשה גם מדמו הרע, הנפלט מהתלמיד המתקרב לצדיק, וזה ע"י שהצדיק מפריש לו דרך מתוך תכונותיו שעליהם סיפר והתוודה לפניו, והיינו שהצדיק עושה לו מזה עצמו 'תורה'! - חלב.
והיינו שקודם כל הצדיק "מולח" אותו ומפליט דמיו, ואח"כ הופך את אותו דם ל"חלב", שעי"ז התלמיד עוד יותר משתוקק לראותו ולהתקשר אליו וחוזר חלילה. (הסדר הנ"ל הוא לאו דווקא, כי בסדר התורה נראה להפך.)
וכן יש לרמז שהדבש נוצר משרץ קטן טמא!!!ג.
והעניין הזה, שהצדיק מפריש לו דרך מתוך תכונותיו וכו', זהו העומק שהמלכות נבנית דייקא ע"י אלו שהם מאחורי הקדושה, והיינו שהצדיק מראה לו איך שמהתכונות שנראה לו שהם 'מאחורי הקדושה', - דייקא על ידם יגיע אל שורש נשמתו - אם יעבוד איתם את ה' (והיינו למשל עם התכונה של 'תענוג' שבגללה נפל לתאוות, הצדיק יפריש לו דרך, שישתמש בה להשתוקק ולאהוב את הצדיק וכדו')
וזהו העניין שעי"ז יזכה לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו, - היינו גם התכונות הללו שכ"כ מתבייש בהם, ומספר ומתוודה לפני הצדיק אודותיהם!ד.
עפ"ז מבואר הפסוק: "והולכתי עוורים בדרך לא ידעו" שר"א (בד"ה בדרך לא ידעו) מסביר: שזה קשור ל"לא ידע" דלעיל, - היינו שהצדיק מראה לו את הדרך אל הלא ידע - אי"ס.
ואילו הפשט הפשוט קאי על העיוור עצמו שעד עכשיו הלך בדרך לא נודעת (יש דרך ישר וכו') ?
אבל ע"פ הנ"ל מבואר שהצדיק לוקח את אותו דרך שתלמידו הסתבך בה ולא ידע לאן ללכת, ומהפך אותה לדרך אל ה'לא ידע' - אל האין סוף!
(נ"ל שכ' זאת כבר בא' האשכולות)
(ועיין עוד בעניין זה בביאוה"ל אותיות כ"ט-ל) -
ע"פ הנ"ל מבואר הענין של רצוא ושוב, לשון רבינו שם הוא "ששב לישותו" והיינו שלכאו' שב אל אותם המקומות שבהם הוא ביישותו וחומריותו הקודמת - שעליהם התוודה.
(ואכן זוהי ההרגשה שמרגישים לפעמים אחרי שחוזרים מרביה"ק: לאן נעלמו כל האורות???)
כי זהו התכלית, להבין איך להגיע אל ה'לא ידע' מתוך ישותו וגשמיותו! -
כהצעת דברים שמא אפשר לרמז שיש כאן ב' עבודות של ענוה - אצל הצדיק בבחינת ואם אין מחני נא, ועבודת המתוודה שזה בא בהשפלת גאוותו כמבואר במפרשים מזה.
והתחברות ב' בחינות של ענוה שהו בחינת התקשרות.
ולפי שהביא הפסוק "ואם אין מחני נא" שמא שורש הפגם מחמת שאין ראיית פני הצדיק - כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו.
וידוע כח הראיה באור ישר ואור חוזר, וההסתכלות בראיית פני הצדיק בחינת אור ישר, ואור החוזר נמשך מבחינת הסתכלות הצדיק הצדיק. ואם זה נכון שמא ראיית הצדיק זהו בחינת הרצוא, ההתכללות באין, ועבודת האור חוזר זהו בחינת ושוב להחזיר ולהתנוצץ בדעתו בבחינת ומלאו "מחד" גלגלא דעינא, מעין אחת בחינת אור החוזר. -
נחזור לנושא האשכול.
לתוספת ביאור על מה שכתבו @נחום-בקר @יצחק-ל @נחלי-המדברא.
יש לשאול האם הצדיק הוא מתוק [דבש וחלב], או מלוח [ברית מלח עולם] ?שאלה זו קשורה לעוד שאלה: האם הוא אש [דין], או שנמשכים אליו [באהבה] כתינוק לאימו?
אם נשים לב, בבחי' הראשונה [ראיה או התקשרות] מובא שניהם כאחד:
- שנמשכים אליו כתינוק לאימו, מחמת שהוא מניק דבש וחלב.
- שהוא אביק באור התורה =אבוקה של אור /אש.
וברבב"ח נוסף בזה שהוא בחי' מלח הפולט דמים הרעים [שוב פעם דין].
ויש לומר (ע"פ ההקדמות שביארו החברים לעיל) שהתאוות עצמם -מחמת שמשתלשלים משינויי המלכות (כמבואר בביאוה"ל) - אזי הם בעצמם מתחלקים לשניים, לנפילת החסד ולנפילת הדין /גבורה.
(והיינו שאע"פ שלכאו' לפי דב"ר מובן שהתאוות נמשכים מצומח, שהם מן המים - שהוא בחי חסד כידוע, אבל מחמת שכל בחי' כלולה וכו', זה עצמו מתחלק לשניים: חסד שבחסד וגבורה שבחסד)[וזה קשור למ"ש בעניין ה"לספר לפניו כל ליבו" שצריך לספר את ה'מניע' ואת ה'רקע' לאותם תאוות שנפל בהם
ראה כאן]ולכן בראיית פני הצדיק יש ב' בחי':
- חסד: (מתוק) כנגד התענוג שבתאוות.
- גבורה: (מלוח /אש) כנגד היישות והגאוה שבתאוות עצמם.
(וגם ה'מתוק' עצמו מתחלק לשניים - חלב ודבש - כפי שכ' @נחום-בקר. יוצא לפי"ז שיש כאן "כל בחי' כלולה וכו' ×2 - "גבורה שבחסד שבחסד". ודוק)
ב.
יש לבאר עוד בענין הדם נעכר וכו' שכ' הנ"ל,
שזהו נעשה גם מדמו הרע, הנפלט מהתלמיד המתקרב לצדיק, וזה ע"י שהצדיק מפריש לו דרך מתוך תכונותיו שעליהם סיפר והתוודה לפניו, והיינו שהצדיק עושה לו מזה עצמו 'תורה'! - חלב.
והיינו שקודם כל הצדיק "מולח" אותו ומפליט דמיו, ואח"כ הופך את אותו דם ל"חלב", שעי"ז התלמיד עוד יותר משתוקק לראותו ולהתקשר אליו וחוזר חלילה. (הסדר הנ"ל הוא לאו דווקא, כי בסדר התורה נראה להפך.)
וכן יש לרמז שהדבש נוצר משרץ קטן טמא!!!ג.
והעניין הזה, שהצדיק מפריש לו דרך מתוך תכונותיו וכו', זהו העומק שהמלכות נבנית דייקא ע"י אלו שהם מאחורי הקדושה, והיינו שהצדיק מראה לו איך שמהתכונות שנראה לו שהם 'מאחורי הקדושה', - דייקא על ידם יגיע אל שורש נשמתו - אם יעבוד איתם את ה' (והיינו למשל עם התכונה של 'תענוג' שבגללה נפל לתאוות, הצדיק יפריש לו דרך, שישתמש בה להשתוקק ולאהוב את הצדיק וכדו')
וזהו העניין שעי"ז יזכה לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו, - היינו גם התכונות הללו שכ"כ מתבייש בהם, ומספר ומתוודה לפני הצדיק אודותיהם!ד.
עפ"ז מבואר הפסוק: "והולכתי עוורים בדרך לא ידעו" שר"א (בד"ה בדרך לא ידעו) מסביר: שזה קשור ל"לא ידע" דלעיל, - היינו שהצדיק מראה לו את הדרך אל הלא ידע - אי"ס.
ואילו הפשט הפשוט קאי על העיוור עצמו שעד עכשיו הלך בדרך לא נודעת (יש דרך ישר וכו') ?
אבל ע"פ הנ"ל מבואר שהצדיק לוקח את אותו דרך שתלמידו הסתבך בה ולא ידע לאן ללכת, ומהפך אותה לדרך אל ה'לא ידע' - אל האין סוף!
(נ"ל שכ' זאת כבר בא' האשכולות)
(ועיין עוד בעניין זה בביאוה"ל אותיות כ"ט-ל)@חבר-אני יש להסמיך לזה מאחז"ל הידוע 'דם נעכר ונעשה חלב'. (ובטל טומאת נדהשעל זה נאמר מאחז"ל בחינת סילוק עיר הדמים עיין תורה כט).
וכן עיין בתורה יג מענין אריתי מורי וכו' שהצדיק מעלה הרצון הנפול וכו' והופכו לגילויי תורה.
סליחה שברחתי ממניה וביה. -
ע"פ הנ"ל מבואר הענין של רצוא ושוב, לשון רבינו שם הוא "ששב לישותו" והיינו שלכאו' שב אל אותם המקומות שבהם הוא ביישותו וחומריותו הקודמת - שעליהם התוודה.
(ואכן זוהי ההרגשה שמרגישים לפעמים אחרי שחוזרים מרביה"ק: לאן נעלמו כל האורות???)
כי זהו התכלית, להבין איך להגיע אל ה'לא ידע' מתוך ישותו וגשמיותו!@חבר-אני וכפי זה יצא ביאור חדש למושג 'תשובת המשקל' ודו"ק.
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות