@לב-העולם-אתה כתב:

ויש את אלו שנמצאו כותבים גם וגם כחברינו @חבר-אני ועוד...

חשבתי שאני לומד מיניה וביה, האם טעיתי? (אני חושב שלפעמים אני אולי מוסיף פרטים מחוץ לתורה וכותבם בסוגריים, או כותב "כעין המבואר" אבל לא שהביאור כולו מתבסס על זה.)

חבר-אני כתב:

כי נראה לי שהזלע"ז במלכות דסט"א, הוא להישאר בלית ליה מגרמה - 'אני לא יודע כלום וגם לא רוצה לדעת כלום ותן לי לעשות מה שבא לי'

ללמוד באופן כזה

שמעתי מבנו ר' נחמן: ר' נתן נסע פעם לפולין, ואז רצה מאוד לבקר באושוויץ (נדמה לי שמשפחת אביו נספתה שם בשואה) וכשנכנס הביאו להם מדריכה גויה, מיד הוא אמר: "כואב לי הראש, אני חוזר לרכב", אמרו לו המשפחה, נסעת כ"כ הרבה זמן, אפשר לסדר שיביאו מדריך -גבר, אז הוא אמר: "אני לא רוצה לבייש בן אדם"! וכמה שניסו להסביר שאפשר לסדר זאת בדרך כבוד, הוא היה בשלו -"כואב לי הראש"!

@נחום-בקר כתב:

כפי ששמים לב בתורה דידן לא הוזכר ענין הברכה (למעט ברכת כהנים), אלא ענין התפלה, ואעפ"כ ראה ראב"ן להביננו איך בכל ברכה וברכה ממשיכים אור האל"ף למאה. (וכמובן שקשור לדרשת הגמ' הנזכרת בתורה דידן על תקרי מה אלא מאה שנאמר בקשר למאה ברכות. ופרש כנפיו להלביש ענין מא"ה בכל ברכה וברכה במילים אלקינו מלך העולם).

הוזכר גם "ויברך על כולם הטוב והמטיב" (אפ"ל שפנימיות כל ברכה היא ברכת הטוב והמטיב, שמחמת שהוא טוב לכן ברא פרי העץ ופרי האדמה וכו' וכו',)

אפ"ל שר"א לומד, שאיך נוכל להודות לה' תמיד "בה' אהלל וכו' ? - לעובדא ולמעשה זה לשים לב יותר לכל ברכה שאנחנו מוציאים מפינו.

עכ"פ לענ"ד החידוש שלו הוא ע"פ כלל ה' - וכפי שציינת שהמקור ל"אל תקרי מה וכו" זה לעניין מאה ברכות, ובצירוף כלל הי"א שהפשט והדרש הולכים יחד.
הדרש של רבינו הוא הביטול לאי"ס ע"י ה"מה" שאזי נעשה מזה "מאה", והפשט מדבר על מאה ברכות, ור"א עושה את החיבור ביניהם

[ואגב, כמה וכמה פעמים ראיתי שר"א עם הכלל הי"א מגיע לנקודות מעשיות ממש,
רק לשם הדוגמא בתורה כ"א רבינו אומר שיש את שבעת הנרות בפנים, וע"י שמקדשים אותם זוכים להכניס המקיפים לפנים, ובהמשך רבינו מקשר זאת ל"תכלם שבעת ימים", אומר ר"א שלזכות לזה -להכניס המקיפים, זה בעיקר למי שיקדש את שבעת נרותיו, במשך שבעה ימים! (עיין בדבריו הודעה ב')]

@נחום-בקר כתב:

ראה לנכון לבאר את השגתו בתוך תורה דידן מענין השינויים ששיכים בזמן כנזכר בדבריו לעיל כמה פעמים. ע"פ שיחות הר"ן. ולא ראה בזה בריחה ממניה וביה.

שעתא דמנחה.

@ברוך-מאן כתב:

פשוט מאוד.
אם כח זה הכלי של המלכות, אז תורה בכח, זו תורה מלכותית.

רק אסביר לפי"ז את דברי רבינו "לתת כח למלכות דקדו' להתגבר על מלכות דסט"א", הכוונה לדעתך לתת לה את הכח להיות 'לית לה מגרמה'.

אבל אפשר גם לבאר, שניתן לה את הכח לחפוץ בתבונה ולהתקשר אל אור השכל.

אמנם מדברי רבינו משמע שהא בהא תליא,
אבל עדיין צריך להבין את קשר הדברים - מה הקשר בין להיות לית ליה מגרמה לבין לקשר את עצמו לאור השכל. [וביאור זה יבאר מה הכונה "לתת כוח למלכות דקדושה"]

כי נראה לי שהזלע"ז במלכות דסט"א, הוא להישאר בלית ליה מגרמה - 'אני לא יודע כלום וגם לא רוצה לדעת כלום ותן לי לעשות מה שבא לי'

וכן משמע מביאוה"ל (ד"ה היצה"ר רוצה להטביע) שאחיזת הסט"א במלכות הוא בגלל החיסרון שבה, ומיחסרון זה יש להם תפיסה.

לסיכום:
האם צריך לתת כח למלכות להיות לית ליה מגרמה או שזהו כבר התכונה שלה (ואדרבא משם אחיזת הסט"א) וכעת צריך לתת לה כוח לקשר עצמה לשכל?

רק לציין שר"א לא מונע את עצמו מ"דרש" לחלוטין, אלא שאת הדרש עצמו הוא לומד מיניה וביה, וכדבריו:

"ואם גם ברוב ההסתבכות שבאלמוגי ים חכמתו, כל אשר ירבה בהם הפלפול והעיון, מבואר נראה לעינים כמה פעמים, כי פירוש הפשוט והדרש שבהם יוצאים ועולים בקנה אחד, ואין להמלט מלבא אגב אורחא גם בפירוש הדרש, אבל גם בזה נזהרתי על כל פנים לבלי להפליג ולהתרחק מפירוש הפשוט כאשר יבין המעיין בעצמו." (כלל הראשון)

ועדיין יש הבדל בין ביאור פשט בדברי התורה, לבין חידושים שר"א דורש על דברים שהם מחוץ לתורה, כמו לעניינינו מה שר"א דורש על על התיקונים שרבינו נתן לאנשיו.

@מנחם-שמשוני כתב:

מה שראבר"נ שואל בביאוה"ל לגבי היצר הרע שמתלבש המצוות, שרבינו לא הזכיר את זה בהתחלה, זה לפי הכלל ה17, שבהלבשה רבינו לא יוסיף עניין שלא דיבר עליו במאמר עצמו, ואם נראה שהוסיף, צריך לחפש איך זה בכל זאת מופיע במאמר עצמו.

אני ציטטתי שאלה אחרת,
הוא שואל מדוע רבינו לא כתב בפירוש שיש חכמה דסט"א, אע"פ שלכאו' לא שייך לשאול זאת, שהרי זה נלמד הן מהכלל השישי - זלע"ז מחכמה דקדו' והן מהכלל החמישי - המשך הפסוק וחפרה הלבנה וכו'

והוא אכן מגיע למסקנה שאין חכמה דסט"א! (ואילולי זאת היינו אנחנו לומדים ע"פ הכללים הנ"ל שכן יש חכמה דסט"א)

אמנם דחיתי זאת בהודעה הנ"ל עיי"ש.

@מנחם-שמשוני כתב:

לפי הכלל ה4 שהדרך והתוצאה זה דבר אחד, יוצא שבעצם זה לא כזה משנה מה רבינו אמר בתחילת התורה ומה הוא אמר באמצע ובסוף.
וזה גם העומק של הכלל ה1, שבגלל שפשט דברי רבינו נעלם, וכדי למצוא אותו צריך לעיין במקומות אחרים בתורה, אז כשרבינו אומר בסוף התורה שחיבור הח' והנ' תלוי בתורה בכח, זה כאילו שהוא אמר את זה כבר בתחילת התורה.

אני שואל האם אפשר לומר הפוך שהעיקר זה מ"ש בהתחלה (הסיפא מתבאר לפי הרישא) ובעצם בכל תורה יימצא מימד של תורה בכח.

אני לומד את כלל ד' כך, שכשיש לך את הכלי אתה אוחז גם באור - בתוצאה.
כשאתה לומד תורה בהכרח שיש כאן כוח ומשיכת היצה"ר.

אמנם בוודאי שהיעד הוא האור, אבל כבר בפשט הפשוט יש מעין הדרש והאור הפנימי.

בספר מקחו של צדיק להגהח ר משה קרמר שליטא יש פרק שלם בנושא הזה מי היה לומד בעיון, הוא מונה שם שורה ארוכה של גדולי אנ"ש שלמדו בעיון.
אגב בהקדמת הפרפראות לחכמה הוא מסביר מדוע אין פירושים וחידושים מתלמידי רבינו בעצמו, -לך נא ראה שם.
בכל אופן זה ברור שכהיום שהשי"ת מנהיג את העולם שענער און שענער, זכינו להגיע עד הלום, הן בכמות והן באיכות.
כמו"כ באחת ההקדמות בספר מחנה דן להגהח ר דן בינדר הוא מסביר שאם תלמידי רבינו היו לומדים את דברי רבינו באופן גלוי כמו שלומדים היום עם החי כללים וכו' הרי שהיה להם ביטול הבחירה ורק בגלל ירידת הדורות התגלה לדור השפל הזה החי כללים ואצלינו אע"פ שלומדים עם הכללים עדיין יש לנו בחירה.
(ואולי זה נכלל במה שראבר"נ כתב בהקדמת הביאוה"ל שה' מקדים רפואה למכה ובירידת הדורות מתגלים גלויים כאלה שהבלתי מתרפא בהם אבדה תקוותו, זאת אומרת לעניינו: אחרי שהח"י כללים התגלו, א"א כהיום ללמוד באופן אחר...)

מוהרנ"ת כותב בהקדמה שבדפוס הראשון המדפיסים עיוותו מאוד וכו'
"ובכמה מקומות היו צריכין עדין לתקן הלשון במהדורא תנינא. ומחמת נחיצת הדפוס, נדפס כפי מה שנכתב בראשונה במהדורא קמא.
על כן ראיתי ונתון אל לבי לתקן בהרבה מקומות להרחיב ולבאר יותר, כפי מה שידעתי והבנתי בדעתי כונת המאמר, כפי מה ששמעתי מפיו הקדוש.
וכל התורות שנכתבו בלשונו הקדוש בעצמו, זכרונו לברכה. לא גרעתי והוספתי אפלו אות אחת".

ועדיין שתי הגירסאות יכולות לעזור לנו בלימוד העיון, לראות ההבדלים וכדו'. (למשל כתוב שם ש"צריך לילך בתורת ה' ע"פ פשוט ובכח", הובא בא' האשכולות. )

ע"פ תורה ד' הנלמדת כעת יש לבאר שהרי האי"ס מלובש באותיות/ מלכות. ["בגיא, בארץ מואב", עיי"ש]
בדורות הקודמים ש"בחמלת ה' עליו נפתח לו אור אי"ס" -היו אומרים את המילים של רבינו בדביקות גדול ובאמונה שלימה.
אבל כעת בדור השפל שהמלכות נפלה בין העכו"ם, עלינו מחדש לבנות כלים מתוקנים שיאיר בהם האור האי"ס, הכלים הללו נעשים מתוך יגיעה -להשים את עין עיונו בהסתכלות פני הצדיק בבחי והיו עיני"ך רואות את מוריך כמוב"פ.
כשמעיינים בדברי הצדיק אזי ההרגשה בדבריו הק' היא אחרת וכן להפך

שמעתי מר' בצלאל פרידמן שליטא שכשהרי"מ שכטר שליט"א היה צריך לעבור פרוצדורה רפואית צינתור או משהו כזה, הוא ישב לשיחה ארוכה עם מיילך פירר כדי להבין היטב מה הולך לעבור ואיך הדברים עובדים, ורק אחרי שהבין הכל הסכים לעשות זאת.

@מדלג-על-ההרים
"להסתכל בעין האמת" אליבא דראבר"נ, זה לא להגיד "בויך סברות" (סברות מהבטן) אלא לחפש מה רבינו אומר לי בתורה זו!
אז נכון, גם בלימוד הבקיאות אפשר ללמוד ולהקשיב לרבינו, לקבל ולהשתדל לקיים את העצות שכתובות בתורותיו, בתמימות ובפשיטות.

אבל בלימוד העיון אתה גם זוכה להדבק בנשמתו של הצדיק - אם אתה "מסתכל בעין האמת" ונותן לו להסביר את עצמו. בלי לבוא עם הקדמות ממקו"א ואף לא מתורות אחרות.
יש הבדל איך שואלים, ורבינו רצה שנשאל וכנ"ל - כדי שנבין ונתחבר אליו יותר.

ואולי יש צד שלישי:
דברים שאתה מבין בעצמך שזה הגיוני, אפשר להשתמש, וזה בדיוק כמו להזמין טכנאי שיתקן מוצר שהתקלקל (למשל "צינתור" זה כמו אינסטלטור שמתקן את הצינור ביוב שנסתם. האם אסור להשתמש בשירותי השרברבות??) ועל זה הבאתי לעיל את המעשה מהרי"מ שכטר שיהיה בריא לאויו"ט.
דברים שאתה זורק את השכל ומאמין כי הרופא אמר זה לא!

מצורף קונטרס שכתב ר' אברהם גלינסקי (נעצר באמצע ולכן לא הודפס)

האמת שזו הדרכה איך ללמוד ולסכם נכון את התורות, כך שגם ללא קשר לביאוה"ל הדרכה זו נצרכת מאוד.

יש שם הרבה דוגמאות מתורה א' (ראו למשל בפרק 'הרחבה ליסוד החמישי')

הדרכה ללימוד ביאור הליקוטים (1).pdf

דברים שאתה זורק את השכל ומאמין כי הרופא אמר זה לא!

בפרט היום שהם כבר באמת לא יודעים כלום והם בעצמם שואלים את ה"בינה מלאכותית" (בדידי הוה עובדא)

עכ"פ שמעתי מאנ"ש שזה בטוח שצריך מאוד לשמור על הבריאות כדי שלא נצטרך לבוא בכלל לספקות הללו (ספק פיקוח נפש)

אגב המקום היחיד שרבינו מסכים, ואף מביא ראיה לדבריו מדברי הרופאים, הוא בעניין השמחה:
וְגַם חַכְמֵי הָרוֹפְאִים הֶאֱרִיכוּ בָּזֶה שֶׁכָּל הַחוֹלַאֹת עַל־יְדֵי מָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת וְהַשִּׂמְחָה הִיא רְפוּאָה גְּדוֹלָה.
(ליקו"מ תנינא, כד)

[ואגב ע"פ קשרי התורה שם (-בצירוף תורה כ"ג -"בענין השמחה" השייכת לתורה ההיא) ההסבר בזה הוא, שרבינו בעצמו עוסק בתיקוני התורה ההיא, תוך כדי אמירת התורה (כלל ד'), ולכן הוא "הופך את היגון ואנחה= הרופאים, לשמחה"! שגם מהם יהיה כסא לקדושה! גם הם אומרים שהעיקר זה השמחה!!!]

חבר-אני כתב:

אז מה זה לדייק כמו במקרא? כנראה שגם את האותיות

"וכל התורות שנכתבו בלשונו הקדוש בעצמו ז"ל. לא גרעתי והוספתי אפילו אות אחת." (הקדמת ליקו"מ)

אני לא זוכר על מי אמרו זאת, על א' מאנ"ש שהיה מאוד חריף נגד רופאים אבל כשזה הגיע ל"ע למעשה "לא הניח רפואה בעולם שלא לקחו"... כך שצריך זהירות גדולה בזה.
כשתמימי דרך למדו תורה א' תנינא יצא קונטרס "עיינות ותהומות" ובא' מהמאמרים הביאו מכתב מהרב כרמל זצ"ל בנושא זה, הכיוון שם היה יותר בעד. נשמח אם מישהו יוכל להעלות את זה לכאן.

בכל מקרה לענ"ד גם כשח"ו הולכים לרופא, צריך להשים את הדברים בפופורציה ולא לסגוד לרופא עצמו "על כל אשר יאמר כי הוא זה" ,בפרט שיש הרבה רפואות שעובדות עם "ניסוי ותעיה" שבכל פעם הרופא מגביר או מוריד את המינון כי הוא בעצמו לא יודע מה לעשות במקרה כזה ועל זה בוודאי רבינו דיבר.

@ישי-משה כתב:

לאלו שמשתדלים לקחת עמם טלפונים כשרים בלבד! עם סים כשר בלבד!
הוט מובייל- *444
0.5 שקל לדקה.

לעשות זאת דרך שיחה טלפונית עם נציג, או באתר ואח"כ לוודא עם נציג שאכן התוכנית הופעלה.
אני הפעלתי את התוכנית לפני שנה באתר, ואחרי ר"ה חוייבתי באשראי 2,500 ש"ח !!! כמה שניסיתי להסביר, לא עזר, לא היה לי כל הוכחה, חיפשתי באתר וכאי' כלום. לכן חובה לוודא מול נציג שהתוכנית הופעלה!

@פראסטיק כתב:

בזמנו שאלתי בנושא את ר' י"נ אנשין ואמר לי על זה 'לאו דווקא' (דהיינו שהעניין הזה של השבועה
הוא לא פשוט ולא לנהוג בזה למעשה אלא רק בתפילה וברצונות וכיסופים להיות אצל רבינו אחר הפטירה)
והוסיף שלא סתם מוהרנ"ת כותב שם ששמע "בשם החברים" וכו'

בשו"ת במוקד ברסלב בימי שני, הוא נשאל ע"כ כמה פעמים, והביא אז את הצדדים שכתבו כאן החברים, אבל לא הכריע.

סתם נקודה למחשבה רבינו שיחק שחמט עם האפיקורסים באומן ואכן מוהרנת כשראה זאת נבהל ורבינו אמר, מה זה העניין שלכם? עמם אני משחק שח אבל אתכם אני מוליך מדינות" וכו', אבל אחר כך כשהלכו שאל מוהרנ"ת את רבינו: תגידו במה האפיקורסים יש להם שייכות עמכם? על זה ענה לו רביז"ל "ומה השייכות שלכם עימי? הלא אתם נדמים אצלי כמו נוצה על הבגד, כשרק נופחים בה היא נופלת.

(אשמח שיעלו לכאן את השיחה המלאה, נדמה לי מובא באבניה ברזל)