מיוחד לימי בין הזמנים...

"מֵּימֵי הַיָּם אֲשֶׁר סְגֻלָּתָם לְרַפְּאוֹת מֵהַרְבֵּה מַחֲלוֹת, אֲבָל כָּל הָרְפוּאָה וְהַחַיִּים אֲשֶׁר בָּהֶם, לֹא יִהְיֶה רַק אִם הָרוֹחֵץ בָּהֶם שׁוֹמֵר אֶת רַגְלָיו וְאֶת פְּסִיעוֹתָיו מִלָּבוֹא בָּהֶם יוֹתֵר מִכְּפִי מִדָּתוֹ".

ויש המקפידים לקיים דווקא את מה שקראנו בפר' עקב: (שתמיד חלה באמצע ביה"ז)

"כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר."

ויש המוסיפים גם להמשיך "לטייל בתורתו"

@נחום-בקר
ברשותך אחדד את דבריך, מרומז כאן העניין של "ירידה תכלית העלייה". מידת המלכות/ אלוקים היא דין (דינא דמלכותא) מובן שכשהיא נופלת היא נהפכת לדין קשה (נקמה, תמותת רשע רעה) אח"כ כשמעלים אותה בשלימות אזי היא בטילה לגמרי באי"ס עד שאפי' הדין שבהתחלה מתבטל.
ועניין זה מרומז כאמור ברבב"ח שאפי' הרחוקים נעשים כסא לקדושה וכמו שכתבת.

@ש.-פ. כתב:

אם נשים טוב אם תשומת ליבנו נגלה
רוב אלו שרוצים 'ליישר' את ברסלב לשמור עליה מהקוצים והדרדרים וכו'

נקודה למחשבה ששמעתי מא' מזקני ברסלב, לא כולם אבל הרבה כאלה שהתקרבו לברסלב (לפחות בהתחלה) רצו לשמוע את האוטנתיות.

כמו כל בעל תשובה שנכנס לציבור החרדי, אולי בהמשך הזמן יהיו לו טענות כאלה ואחרים, הרי שמלכתחילה הוא לא בא אליה כא' שרוצה לשנות או לקבל 'דרך חרדית מחודשת' הוא רוצה להיות אורגינל!

(אגב יש הקלטה מתוקה של ר' נותלה שפירא בעת שכרותו בפורים שהוא צועק שוב ושוב "אני רוצה את הרב'ה אורגינל"...)

אכן במקחו של צדיק כותב על זה.
אבל לענ"ד עיקר הדגש של כדבר איש אל רעהו, זה העניין של לשפוך את הלב ו"לספר לפניו כל ליבו", כמו שמספרים לחבר. [חבר טוב אמיתי] דהיינו לא רק איך לדבר, אלא בעיקר ה'לדבר הרבה' ולפרט הכל, לא 'להתקמצן' במילים.
המשל -אפשר לכתוב כותרת בעיתון, ואפשר לכתוב סיפור עם תיאורים צבעוניים בספר שלם.

(הביאו כבר באשכול "וידויניקעס" את המובא בשיש"ק ח"ד אות א:
הָיוּ אוֹמְרִים [אנשי שלומינו]: מַהוּ הַנִּקְרָא "חָבֵר אֲמִתִּי", זֶה שֶׁלֹּא עוֹזֵב אֶת רֵעֵהוּ אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּקַלְקָלָתוֹ, וְדִיְּקוּ זֹאת מֵהַנֶּאֱמַר בְּמַעֲשֶׂה "יְהוּדָה וְתָמָר", שֶׁתְּחִלָּה כִּנָה הַכָּתוּב אֶת חִירָה גַּם בְּשֵׁם "חִירָה הָעֲדֻלָּמִי" סְתַם, וּלְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה כָּתוּב "רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי", לְלַמְּדֵנוּ כִּי זֶה נִקְרָא חָבֵר וְרֵעַ אֲמִתִּי כְּשֶׁאֵינוֹ מַפְסִיק אֶת יְדִידוּתוֹ עִם חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּקַלְקָלָתוֹ, כִּי עַל יְדֵי זֶה סוֹף כָּל סוֹף יַטֶּה אֶת לֵב חֲבֵרוֹ לִתְשׁוּבָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְעַל כֵּן לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה נִקְרָא בַּתּוֹרָה בְּשֵׁם "רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי", וּבָזֶה נִבְחַן חִירָה הָעֲדֻלָּמִי אִם חָבֵר אֲמִתִּי הוּא לִיהוּדָה, שֶׁאף עַל פִּי שֶׁיָּדַע בְּקַלְקָלַת יְהוּדָה לֹא עֲזָבוֹ אֶלָּא הִמְשִׁיךְ לְהִתְרוֹעֵעַ עִמּוֹ, וְעַל כֵּן הֵעִידָה עָלָיו הַתּוֹרָה וְאָמְרָה "רֵעֵהוּ" הָעֲדֻלָּמִי.

ושמעתי שפירשו זאת אנ"ש גם לעניין השיחה בל"ק שיספר לפני השי"ת הכל גם הדברים הלא נעימים (אמנם לחבר אסור לספר הכל וכפי שדנו רבות באשכול הנ"ל)

@ברוך-מאן כתב:

ממציא הח"י כללים - ראבר"נ.

@אחד-מאנש כתב:

את רוב הכללים יש בדברי רבינו ומוהרנ"ת
ויש כללים שהם כללים לכל פנימיות התורה (שכל בחינה וכו' ועל השכינה ועוד)

יותר נכון לומר "גילה את החי כללים"

אגב חשבתי על דבר נפלא, בהקדמה המובאית בתחילת ביאוה"ל, ר"א מספר שהוא חיפש שנים רבות איך לומדים בעיון את הספה"ק ליקו"מ? ואח"כ בזכות שקידתו על דלתי ספרי מוהרנ"ת, גילה את החי כללים.
והנה מה הוא גילה? הוא גילה איך לחפש בדבריו הק' של רבינו את הביאורים לדבריו (שזה הפשט מיניה וביה)
בזכות חיפושו הגדול של ר"א התגלה איך לחפש בליקו"מ!
ואלפי "מחפשים" ממשיכים לחפש בזכותו!

ר' אפרים נחמן אנשין שליט"א בילדותו היה גר בקטמון וראה אותו, נדמה לי שפעם התראיין ע"כ במערכת ברסלב.
כמדומני שר' אברהם נפטר בשנת תשט"ו לפני 71 שנים. אלה מזקני אנ"ש מגיל 80 ומעלה שגרו בירושלים אמורים היו לראותו

הנושא כאן התעורר מחדש.
לעיל כתבתי תשובה, אך כעת יש בידי עוד מהלך.

ברבב"ח רבינו אומר שהתיקונים נמנים שם "מעילא לתתא" ושם אכן מתחיל מווידוי, רואים מכאן שיש אכן מהלך הפוך שבו מתחילים ישר מהווידוי.
או יותר נכון לומר שזה הולך רצוא ושוב... ראיה, צדקה וידוי, צדקה, ראיה וחוזר חלילה.

הראיה לזה: העניין הזה של ראייה מרומז גם בענין "אתה הראת לדעת".
רבינו מפרש זאת פעמיים(!!) פעם א' שמשה אמר לדורו וכו', ופעם ב' בסוף הרבב"ח, שבשוב ממשיכים את האור אי"ס לדעתו.
הפירוש הראשון הוא לכאו' ממש העניין של ראיית [והתקשרות] פני הצדיק, -"ודורו הדבוקים אליו, ראוי להם לדעת..." ובצירוף הפירוש השני שמדובר בשוב, יוצא שיש בחי' שהראיה נעשית גם אחרי שחוזרים מהביטול, היינו אחר הווידוי.

והסיבה לכך היא שאחרי שחוזרים מהביטול כעת העבודה היא להסתכל ו"לקשור" [התקשרות לצדיק] את האי"ס, שזה בחי' אתה "הראת" וכנ"ל.

הביאור הזה יצא מתוך דברי ר"א בביאוה"ל בד"ה כשהצדיק וכו' מדבק את עצמו לעינא חד:
שם הוא מבאר שאנחנו צריכים עם שני העיניים שלנו להסתכל על הצדיק שהוא נכלל בעינא חד ודו"ק. (מתוך שיעור של ר' וועלול חשין על ביאוה"ל)

מסופר על ר' זושא (או אחיו ר' אלימלך - איני זוכר) ששאלוהו, היכן היה בעת חטא אדה"ר, ואמר שהוא "הסביר" מדוע יש לאכול מעץ הדעת, כדי להראות שדבר אלוקינו יקום לעולם! כי ה' אמר "ביום אכלך ממנו מות תמות", משמע שיש כאן פתח לבחור לאכול ואח"כ למות, ולהראות שמה שה' אומר מתקיים. ושאעפ"כ אסור לעשות כזה "לומדע'ס"

אבל - הוסיף ר' שמעון טייכנר - נשמתו של רבינו לא אכלה, כי התנהג בתמימות ובפשיטות!!!

כמה עומק יש בזה!

טיפשאי ושטות הם הפך הדעת שהוא היסוד בתורה.
כל המטרה היא לקבל דעת מהצדיק עד שידע שכל מאורעותיו וכו' וכמובא בהמשך שדורו הדבוקים למשה רבינו ראוי להם לדעת וכו'

• כאן רבינו מוסיף את עניין הדביקות לצדיק שהוא ממש עניין ההתקרבות והתקשרות לצדיק המגביל לראיית פניו. נמצא שע"י ראיית פני הצדיק זוכים לדעת הפך הדברי שטות.
  אמנם עדיין לא לדעת השלימה אלא עכ"פ לזריקת הדברי שטות.

[בהקשר להנ"ל, עיין בהלכות שלוחין א': "וְעַל כֵּן אֵין קָטָן עוֹשֶֹה שָׁלִיחַ וְלֹא נַעֲשֶֹה שָׁלִיחַ, כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, שֶׁבְּחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב, הוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת. וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב כַּמּוּבָא בִּתְחִלַּת מַאֲמָר אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ (סִימָן ד'), עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן הַקָּטָן שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ שָׁלֵם עֲדַיִן, עַל כֵּן אֵין לוֹ דִּין שְׁלִיחוּת, כִּי עִקַּר דִּין שְׁלִיחוּת עַל יְדֵי בְּחִינַת הָאַחְדוּת שֶׁהוּא תָּלוּי בְּדַעַת כַּנַּ"ל.]

זה בהחלט גיל שאפשר לזכור.
[אגב רבו רלוי"צ התקרב לברסלב בגיל 17 והכיר את ראבר"נ בס"ה 3 וחצי שנים (עד לגיל 20+) באותם שנים בדיוק ראבר"נ נתקע באומן עקב סגירת הגבולות במלחה"ע הראשונה. ורלוי"צ משנים מועטות אלו זכר והעביר כ"כ הרבה...]

חבר-אני כתב:

והסיבה לכך היא, שאחרי שחוזרים מהביטול כעת העבודה היא להסתכל ו"לקשור" [התקשרות לצדיק] את האי"ס, שזה בחי' אתה "הראת" וכנ"ל.

כעין המבואר בתורה ס"ה שאחרי הביטול, צריך כמו "לקשור" את הרשימו, שלא יעלם (עיי"ש)

ועפ"ז מבואר מדוע רבינו שינה ברבב"ח את ההסתכלות להתקשרות לצדיק, כי בררב"ח הוא מדבר "מעילא לתתא" שאז ההסתכלות היא אחרי הביטול, שאז קושרים את מה שחווינו בעת הביטול אל דעתינו, ע"י ההסתכלות על הצדיק הנכלל באי"ס. (כמו שאדם מצלם מקום שהיה בו ואח"כ כשחוזר משם הוא מסתכל על התמונה)

חבר-אני כתב:

@האש-שלי-תוקד כתב:

בעלים לתרופה איך שכתב מכתב לרב מסווארן.

שמעתי מרב א' שהסביר שבזה מוהרנ"ת קיים את המצוה "שלא להחזיק במחלוקת" הנלמד ממשה רבינו שאף הוא פנה לקורח ועדתו כדי להשכין שלום, אלא שהם אמרו "לא נעלה" והוא את נפשו הציל.

אחדד שאם לא היה עושה כן היה עובר בלאו !

בגמ' (סנהדרין קי.) "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, אמר ר"ל מכאן שאין מחזיקין במחלוקת דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר (במדבר יז, ה) ולא יהיה כקרח וכעדתו"
ופרש"י: "מכאן שאין מחזיקין במחלוקת: - שמחל על כבודו והוא עצמו הלך לבטל מחלוקת:"
והפוסקים למדו מכך שגם כשאתה צודק והצד השני הוא זה שגרם למחלוקת, עליך לנסות לפייסו ועכ"פ לא להגביר את המחלוקת.

מוהרנ"ת ניסה בעל כוחו לבטל את המחלוקת אך לא הצליח, והכאב היה עצום כי כל מגמתו של ר' נתן היה להאיר את אור רבינו בעולם. וברור ש"הס"מ התלבש במי שהתלבש" כדי למנוע מהאור העצום להתפשט בעולם, ולכן זה לא סותר את מ"ש בליקו"ה על "החולקים על הצדיק"

רק לחדד:

לדייק 'כמו במקרא' זה כנראה רק לתורות מכת"י רבינו, וכפי שכתבו לעיל.

אבל לדייק דיוקים ודקדוקים אחרים צריך בכל תורה !

וכלשונו של מוהרנ"ת בתורה נ"ז:

"כִּי כָּל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הָיוּ בְּפֶלֶס וּמִשְׁקָל גָּדוֹל, מַה לְּגַלוֹת וּמַה שֶּׁלֹּא לְגַלּוֹת. וַאֲפִלּוּ תֵּבָה אַחַת יְתֵרָה, הָיָה מְדַקְדֵּק עָלֶיהָ שֶׁלֹּא לְדַבֵּר אוֹ שֶׁלֹּא לְהַעְתִּיק, כְּפִי מַה שֶּׁהָיָה יוֹדֵעַ עַל־פִּי הַשָּׂגָתוֹ הָעֲצוּמָה, שֶׁאֵין צְרִיכִין לְגַלּוֹת זֹאת."

וכן הוא בלשונו של ר"א בכלל השני (הנלמד מהנ"ל):
"אשר בפלס ומשקל חכמתו ורוח קודשו מנה כל דיבור ודיבור
הן בפה
והן בכתב,
מה לקצר ומה להאריך, מה לחסר ומה ליתר"

כך שאם מצאנו מילה אחת מיותרת וכדו' בתורתו של רבינו, גם אם היא לא 'לשון רבינו' אלא נאמרה בעל פה גם בה צריך לדייק !

אז מה זה לדייק כמו במקרא? כנראה שגם את האותיות (וכפי שחז"ל לומדים הלכות שלימות מאות אחת מיותרת הכתובה בתורה)
[שהרי את המילים עצמם צריכים לדייק גם בתורות האחרות וכנ"ל]

@בדרך אנחנו שראינו את 1) רנ"ל, שראה את 2) רא"ש, שראה 3) שישה אנשים, שראו את 4) רביה"ק!!! מפחיד!!!

@נחום-בקר נפלא!
ועפ"ז יש לבאר עוד מעניין ה"ירידה תכלית העליה" שהזכרתי לעיל.
1 ממעשה יהודה ותמר יצא דוד כפי שהזכרת, [ואגב עפ"ז מבואר עוד מדוע "יהודה הוא בחי' מלכות" שכן כמו ש"דוד בא ממואב" ולכן "ארץ מואב זה בחי' מלכות" כך גם דוד בא מיהודה, וכנ"ל]
2 דוד בא ממואב, ממעשה בנות לוט! [ואגב "מואב" ע"ש הסיפור עצמו, שבנה הגיע מאביה, ורש"י מציין כבר שציינה המעשה באופן לא צנוע, כמו חקקה את העבירה בשם העצם של בנה]
וראה זה פלא! הלשון שרבינו אומר לגבי ההתלהבות בתפילה: "וזה שאנו רואים, שלפעמים נתלהב אדם בתוך התפלה ואומר כמה תבות בהתלהבות גדול, זה בחמלת ה' עליו, שנפתח לו אור אין סוף והאיר לו".
הלשון הזה לקוח מפסוק אצל לוט בעת הפיכת סדום: "וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהֹוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר". (כמובן צריך עוד ביאור בזה, מה הקשר של זה דווקא לתפילה, אבל לשאר קשרי התורה זה פלאי פלאות!)
לפי כל זה ניתן לפרש שדוד עצמו הגיע מ"בתר.. ירחי שתא" -מחוץ לקדושה, ואדרבא זה עיקר תיקון המלכות.
ולפי"ז ניתן לומר בזהירות "שכל מאורעותיו לטובתו", גם המעשים הרעים לבסוף נהפכים לטוב, כלומר הרע בעצמו הוא רע אלא שגם הוא לטובה לבסוף. (אולי כתבו זאת לפני)

תשובתו של רלוי"צ "שרוי (-כבוש) זה כבר..." אין זו תשובה ברורה שם, והוא מיד עונה רק על המבושל.
עכ"פ שמעתי מהרב טייכנר ששמע מחמותו (הרבנית שרה גלבך ע"ה) שבאומן לא אכלו כלל גם לא כבוש.

[ואפשר קצת לדייק כן מהשיחה בשהר"ן (רסה)
"הִזְהִיר מְאֹד לִבְלִי לֶאֱכֹל בְּצָלִים חַיִּים כְּלָל, אֲפִלּוּ עִם שֶׁמֶן אוֹ שׁוּמָן, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי תַּעֲרוֹבוֹת, כְּגוֹן עַל יְדֵי בֵּיצִים וְכַיּוֹצֵא, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת". אמנם זה לא הוכחה כי אפ"ל שהכוונה שהוא רוצה לאוכלם ע"י תערובת, מיד אחר שחתכם וערבם.]

ר' אברהם נולד בשנת תרכ"ב, בס"ה 51 שנים אחר פטירת רבינו.

האמת שהשאלה נשאלת גם מתוך התורה.
רבינו מסביר:

1. ע"י הווידוי מוצאים את הצירופים הרעים מהעצמות -שאז מוצאים את המלכות מגלותה -בין העכו"ם.
2. יש עוד תיקון שהווידוי יהיה לפני ת"ח, והיינו שאחרי שהוציא את המלכות, כעת צריך להעלותה לשרשה, שזה הת"ח שהוא אין, ואז זוכים להגיע אל ה"כולו טוב"... עד לידיעה שהכל לטובתו.

ואם כן לפי"ז בתיקון הראשון היינו בעצם הווידוי, העצמות כבר נתקנים ורק בכדי להגיע אל השלימות ש"כל מאורעותיו וכו' צריך את הת"ח.

והנה במעשה של הבעש"ט וכן כאן בתוך התורה במעשה של יהודה רואים שהווידוי לבד לא עזר לתיקון העצמות!
מוכרחים לומר שתיקון המלכות והוצאתה מגלותה תלוי ג"כ בת"ח!

ויש לומר: בסוף התורה מובא ענין הירח שהוא בחי' מלכות כידוע (וכן כתב על "ירחי שתא" שעל ידם נתתקן המלכות) וכידוע המלכות לית לה מגרמה כלום (אגב זה מזכיר את המילה גרמייהו =עצמות, שוב מלכות) [וע"ש זה נקראית "ענייה ודלה'' מרומז ב"סימני עניות"] ותיקון המלכות לפי"ז הוא למלאותה באור החמה.
וכעת יובן ה"משל לאחד שהיה מהלך בדרך באישון לילה ואפילה, שכשהד' יסודות פגומים, האדם נמצא בחושך/ הירח לא מאיר/ העצמות שבורים, והתיקון הוא ע"י הת"ח שהוא ה"אבוקה של אור" /אש /חמה /עמוד השחר, שהוא מאיר ומבטל החושך.

נמצא שבלעדי הת"ח גם התיקון הראשון -להאיר ולמלאות הלבנה/ לתקן העצמות, לא יהיה נעשה, וחוץ מזה יש גם את התיקון העליון יותר, שהוא "והיה אור הלבנה כאור החמה" (שזה יהיה לעתיד) בחי' כולו אחד, שלא יהיה חילוק בין חסד/חמה לדין/לבנה.

@נחום-בקר כבוש (בשמן, כמו בהערינג) הוא עדיין קצת חריף, מבושל אינו חריף כלל.

@האש-שלי-תוקד שמעתי מהרב פירר ששאל אותו לעת זיקנותו: איך זה שיש לו כאלו רגלים חזקות גם בכזה גיל? וענה: משום שהיה רגיל בריקודים.