@נחמד כתב:

3: בחינות / הפינה של רבינו שיש להם ארון ענק בהיכל מוהר"ן (ג'אן) ואתר)

שלחתי כעת פנייה לנטפרי

@חבר-אני כתב:

רואים מכאן שלכ"א מאנ"ש יש בחי' של מדמה ברור וזך.

אתה יודע, בנוהג שבעולם כששואלים יהודי מאנ"ש: 'אתה ברסלבר'? הוא עונה 'הלוואי שאזכה'.

במידה רבה, בהקשר למשפט הזה שכתבת, יש הרבה מה לקחת ממאמר העולם הזה.

@ידידיה-סרוסי כתב:

א. ברור שהאות שהייתה כתובה אצל רבינו בספר המידות שהיה כתוב שם את כל הרפואות, זה דומה ומקביל מאד לספר הרפואות שגנז חזקיהו, פירוש מדובר במימד אחר לחלוטין כשיש לרבינו ספר של כל הרפואות לכל המחלות והוא גונז אותו. מדובר בהשגה אלוקית שרבינו קיבל ובכל זאת בחר שלא להוציא אותה החוצה, גם אם נראה שזה בשביל שיתפללו לה'. כמו הסיבה שגנז חזקיהו המלך את ספר הרפואות. מדובר פה בעולם אחר לחלוטין, זה כמו הספר הנשרף,
זה לא דומה בשום אופן לשום השתדלות פשוטה, ולנקודת הבחירה שלנו.

ר' ידידיה היקר,

אין לי דעה מוצקה בדיון הזה, ואני, כמו כל שאר אנ"ש, נהנה לראות את השיח הפורה והמעמיק, האיכפתי עד תמצית הנפש.

לגופה של טענה שכתבת, שרבינו גנז את אות רפואה בדומה לחזקיהו המלך, רציתי לסייע לך מדברים מפורשים שכותב רבי יצחק אייזיק מבוקרסט [מדור תלמידי מוהרנ"ת] באותו מאמר ידוע [וגם בכלליות יש לדקדק בדבריו וללמוד מזה הרבה על המדובר כאן באשכול, ועל אמיתת כונת רבינו בענין זה]:

@נחמד כתב:

בהגדרה של הרב כרמל כשלמד תורה ב' תפילה של בחינת חוטם שהיא בחינת שפכי כמים ליבך שזה לשפוך את הלב לה' ית' (ככה הסביר בישיבה בזמנו)

לא הבנתי. מה בעצם תוספת הביאור של הרב כרמל?

@נחמד כתב:

אני עדיין בלת"ק (בלי לקרוא (כל) תגובות קודמות)
אבל אני רוצה לתת דוגמאות למחלוקות הקיצוניות בין הרופאים
לאחרונה התפרסם מחקר ששומן צמחי מזיק יותר משומן מהחי בניגוד לכל המוסכמות הקודמות
כשהייתי ילד (25+-) אמרו בטיפת חלב שכשיש חום צריך לכסות בשמיכות והזעה עוזרת לזה לעבור (בלי קשר לאקמול ודומיו) אחרי כמה שנים התחילו לומר להפשיט ולרחוץ בפושר...
ועוד אין ספור דוגמאות

נשמח לקישורים בנושאים שהזכרת

@האש שלי תוקד היקר
שמתי לב לאחרונה שאתה עוסק הרבה בנושא של בירור המדמה.
אלא שבנוסח השאלה שלך יש ענין לא ברור [ובעיקר הביטוי 'המדמה של רבינו'].

הסוגיא של בירור המדמה היא,

שכדי לדמות מילתא למילתא צריכים בירור מאוד גדול.

זאת אומרת - כאשר אדם לומד משהו כללי, וכעת עליו להקיש מזה למקרה פרטי שלו,

למשל - אדם לומד דין בהלכות תערובות, וכעת עליו להשוות, האם זה דומה למקרה הפרטי והשונה שקרה במטבח שלי? עבור כך האדם זקוק ל'מדמה' מבורר, שיידע כיצד להשתמש נכון במה שלמד.

או - אדם למד תורה או שיחה בספרי רבינו, וכעת הוא ניצב מול דילמה בחיים האישיים שלו, יש מולו או בחייו סיטואציה שקשורה קצת למה שהוא למד, אבל האם זה דומה בדיוק למה שכתוב? או שזה דוקא שייך יותר לציטוט אחר של רבינו ממקום אחר? למה מדמים את המקרה הפרטי שלי? איך זוכים לעצה נכונה ומדוייקת בתוך הסיפור הפרטי הזה? עבור זה, שוב זקוק האדם ל'מדמה' מבורר.

יש נושא עוד יותר כללי, והוא: תפיסת המציאות בצורה הנכונה. להסתכל על כל מה שקורה, על כל מה שניתן לראות - בצורה מדוייקת ואמיתית. כי יש 'רע שנאחז במדמה', שגורם לכולנו לעיוותים בראיה. לתפיסת מציאות עקומה ומשובשת.

כל מה שנתפס בחושים של האדם, עובר בעצם דרך הצינור של ה'מדמה'. השכל - הוא טהור ונקי, אבל איך מסיקים מסקנות שכליות בקשר למאורעות שאנו רואים / שומעים / מרגישים / חווים? אנחנו תמיד נזקקים לתיווך של החושים שלנו, כדי להבין ולהסיק מסקנות שכליות ולגבש עמדות כלפי המציאות. כלל החושים נקראים 'מדמה', וכדברי מוהרנ"ת בהלכות שלוחין - ה'מדמה' הוא 'שליח השכל', שליח שנשלח כדי לתווך בין המציאות לבין השכל.

היות והמדמה של כולנו אינו נקי ואינו מבורר, הרי שהמסקנות השכליות שלנו כלפי המציאות כולה הן מעוותות ועקומות.

משום כך יש צורך קריטי בבקשה וחיפוש אחר צדיק שיש לו בחינת רוח הקודש, רוח נבואה, שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד מאיתנו, ויכול לברר את המדמה שלנו.

למוהרנ"ת היה 'מדמה' ברור, נקי וצח. רבינו התבטא אודותיו בפירוש שהוא נתן לו מדמה טוב ויפה ושהוא רשאי לחדש בתורתו.

ידוע אפילו לגבי פסיקת הלכות, שרבינו העמיד לתפקיד הרב דברסלב את תלמידו הקדוש רבי אהרן, ואמר שהוא נתן לרבי אהרון בירור המדמה בפסיקת שאלות. כשהיתה בבית מוהרנ"ת איזו שאלה של איסור והיתר, היה מוהרנ"ת מבקש מבני ביתו שיקריבו קודם את השאלה אליו, הואיל וגם לו נתן רבינו בירור המדמה, ואחר כך היו הולכים לשאול את רבי אהרן, וכדי לראות ולהתפעל מכך שרבינו אכן המשיך לשניהם בירור המדמה, ושניהם מכוונים לדעה אחת, לאמיתה של תורה.

כל מה שמוהרנ"ת מחדש בליקוטי הלכות, הרי הוא חתום באותה חותמת של בירור המדמה המופלא; כל מסקנה שגזר מוהרנ"ת בכתביו או בשיחותיו שבעל פה מדברי רבינו - כמוה כדברי הרב בעצמו, היות והיא נמשכה ממדמה נקי ומבורר של מוהרנ"ת.

שאר תלמידי רבינו הקדושים, אף שזכו והשיגו את שהשיגו, אשרי להם ואשרי לחלקם, ומחלקם יהי חלקנו, לא זכו לשלימות בירור המדמה במידה שזכה לה מוהרנ"ת. וכפי שהתבטא רבי נחמן מטולטשין, כשעימתו דברים שאמר, עם דבריו של גדול אחר מאנ"ש, שהיה בעצמו מתלמידי רבינו, ורנ"ט השיב: 'אולם אני זכיתי לקבל מתלמיד שהלכה כמותו'.

לכן דבריו של מוהרנ"ת הם סוף פסוק, ובירור ודאי ומוחלט בכל קדשי בית רבינו, לו משפט הבכורה, ואין אחר הכרעתו כלום.

@וועלן-וועלן
גם לי הקישור האחרון עובד
אבל קשה מאוד להוריד קבצים

@7272 כתב:

קטע של הרב הרב הרב

שאין בזה לא כבוד, ולא קירוב, רק מעמסה והכבדה שמגיעה מהעולם הליטאי.
אני 'פלוני', אשמח שיקראו לי כך ודי!

חיי מוהר"ן:

ובכלל, רוב מה שהבאת הוא לשונות של קירוב, ולא של כבוד. והחילוק ברור.

@קשה-לי-לרדת כתב:

מצינו בהרבה במכתבים של רבי נתן וגם של אנש ואפילו של רבנו כגון:צוּ מַיְינֶע גוּטֶע פְרַיְינְד. מַיְינֶע לִיבֶּע פְרַיְינְד [אֶל יְדִידַי הַטּוֹבִים וְהָאֲהוּבִים] הַשֻּׁתָּפִים הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים (מכתב א) וכן "רַב שָׁלוֹם לִכְבוֹד אֲהוּבִי חֲתָנִי חֲבִיבִי הֲלוֹא הוּא הָרַב הַמֻּפְלָג הַמְהֻלָּל כְּבוֹד שְׁלוֹם תּוֹרָתוֹ מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק אַיְיזִיק נֵרוֹ יָאִיר. עִם שְׁלוֹם זוּגָתוֹ הַיְקָרָה הִיא בִּתִּי יְדִידָתִי הַצְּנוּעָה הַחַכְמָנִית הַמְהֻלָּלָה הַיְשָׁרָה מָרַת שָׂרָה תִּחְיֶה."(מכתב ז)
לכאורה יש שיחות (חבר הביא לי משיש"ק) שרבי נתן אמר שלא להחמיא
נשמח לברור של החברים...

מספר 'שיחות מהרלוי"צ' של ר' חיים שלמה רוטנברג:

@חבר-אני כתב:

האם אפשר להשיג את הקבצים "מבועי הנחל"
בספרים או בצורה מקוונת ?

@פראסטיק כתב:

והוא החייה את עצמו בכך

יהודי מחייה את עצמו בדברים אמיתיים.

@שי-רב כתב:

@בדרך כתב:

@שי-רב כתב:

ונשאר ממנו הרבה כתבים שמקצתם נדפסו בספר אוצר נחמני ח"א,

רוב הכתבים נעלמו.

כוונתי לכתבי ר' נחמן ישראל בורשטיין שנשארו ממנו הרבה כפי הידוע לי, ולא לכתבי ר' אברהם שבזה הנך צודק שרובם נאבדו [בעיר העתיקה נשארו בעת הבריחה משם בתש"ח] ונעלמו [בפטירת ר' צבי אריה רוזנפלד נגנבו רוב המכתבים ששלח אליו ר' אברהם] וחע"ד.

דיברתי על כתבי רני"ב עצמו.

אתה מוזמן לבדוק במשפחה.

@שי-רב כתב:

ונשאר ממנו הרבה כתבים שמקצתם נדפסו בספר אוצר נחמני ח"א,

רוב הכתבים נעלמו.

מצאתי דבר נפלא בהיסח הדעת היום, מדי עוברי על הימי שמואל.

בפרק נה של ימי שמואל קמא, הוא כותב:

"וברוך ה' כבר זכיתי אז להיות השלושה חיובים אצל רבינו, שקבלה מרבינו שמי שהוא אצלו ג' פעמים אלו בודאי יהא ניצול מעולם התוהו, ויש מעשה על זה".

למדנו מדבריו:

א. שההבטחה להינצל מעולם התוהו למי שיהיה אצל הג' זמנים נוהגת גם אחר הסתלקותו של רבינו.

ב. שההבטחה נוהגת [עכ"פ בזמננו] כבר במי שזכה להיות פעם אחת את השלושה זמנים הללו [וזו רבותא גדולה יותר מההבטחה שבחיי רבינו, שהבטיח למי שיהיה תמיד אצלו באלו הזמנים].

ג. במקרה של רש"ה, הוא כותב זאת אחרי שבועות, כשזה היה המועד השלישי שלו באומן - הוא הגיע לפני ר"ה, והיה בראש השנה, שבת חנוכה ושבועות. ממילא פש גבן לבירורי אם צריך שיהיו כל המועדים בשנה אחת, או עכ"פ ברצף [למשל: שבועות, ר"ה, חנוכה].

כוונתי, על אסאך גיפאסט - שלא אכל מעץ הדעת

יש לך השגה איך פועלים הדברים בעולם הנשמות? מה נחשב שם ליגיעה? לי בכל אופן אין שמץ של מושג.

@אוצרבלום כתב:

הגע עצמך, אם השיחה הנ"ל היא כפשוטה גם אחרי פטירת רבינו, מדוע לא קיים זאת מוהרנ"ת, ואדרבא, רבים באו אליו לברסלב.

ראה טובות זכרונות אות ח [בהוצאת הקרן, עמ' עב]:

ואף על פי כן ביום ראש חודש למחר, כששמע שסיפרו לו איך שמוהרנ"ת ז"ל עסק עם אנ"ש בדיבורים קדושים מרבינו ז"ל, והשמחה שהיה בעת הסעודה שהיו מסובין שם, אמר הרב ר' שמואל אייזיק, אני הייתי על ציון הקדוש, ומוהרנ"ת ז"ל המשיך את אדמו"ר אז על שמחתם להיות אצלם. והתחרט מאוד על זה שלא היה בצוותא חדא עם אנ"ש בהשיחות של מוהרנ"ת ז"ל, ואחר ראש חודש נסעו כל אחד לדרכו.

@אוצרבלום כתב:

@בדרך
הבטיח שמי שיבוא ויתראה עימו פא"פ בחייו חיותו באותם ג' זמנים ינצל מעולם התוהו.
לא הבטיח שמי שיבוא בג' זמנים אלה אחרי פטירתו יזכה לאותה מעלה ממש רק ע"י ההשתטחות על קברו.

שוב חזרנו לאותה נקודה.

עבור כולנו האמונה היא שהרבי הולך לפנינו, וכל מה שהוא מצווה ומבטיח, תקף כאז כן עתה לאחר הסתלקותו מסטרא דילן, ואדרבא - ביתר שאת.

כשיהיו עיתותיך בידיך, תכתוב לנו בארוכה. אני משוכנע שכל הצדדים יפיקו מכך תועלת מרובה יותר.

ממתינים.