שאלות - אות ה'
-
אשכול זה מיועד לשאלות (-בלבד!) על אות ה'
וַעֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם הֵם עַל עַצְמוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לב): וַתְּהִי עֲוֹנוֹתָם חֲקוּקָה עַל עַצְמוֹתָם, וְכָל עֲבֵרָה יֵשׁ לָהּ צֵרוּף אוֹתִיּוֹת. וּכְשֶׁעָבַר אֵיזֶה עֲבֵרָה, אֲזַי נֶחְקָק צֵרוּף רַע עַל עַצְמוֹתָיו, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיס בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַלָּאו הַזֶּה שֶׁעָבַר בְּתוֹךְ הַטֻּמְאָה, הַיְנוּ שֶׁמַּכְנִיס בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּבָּר אֶחָד לְדוֹר, הוּא מַכְנִיס אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הָעַכּוּ”ם, וְנוֹתֵן לָהֶם מֶמְשָׁלָה. לְמָשָׁל, אִם עָבַר עַל דִּבּוּר שֶׁל הַלָּאו לֹא יִהְיֶה לְךָ*, אֲזַי מַחֲרִיב הַצֵּרוּף הַטּוֹב שֶׁל הַדִּבּוּר וּבוֹנֶה צֵרוּף רַע, וְנֶחְקָק הַצֵּרוּף הַזֶּה עַל עַצְמוֹתָיו וְנוֹקֵם בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ה): עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה. וּכְתִיב (תהלים לד): תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה. וְעַל־יְדֵי וִדּוּי־דְּבָרִים יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו הָאוֹתִיּוֹת הַחֲקוּקִים עֲלֵיהֶם, וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם הַדִּבּוּר שֶׁל הַוִּדּוּי, כִּי הַדִּבּוּר יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם לה): כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה. וּמַחֲרִיב הַבִּנְיָן וְהַצֵּרוּף הָרַע, וּבוֹנֶה מֵהֶם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ז:): בְּשָׁעָה שֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָיוּ עַצְמוֹתָיו שֶׁל יְהוּדָה מְגֻלְגָּלִין, עַד שֶׁאָמַר מֹשֶׁה: שְׁמַע ה’ קוֹל יְהוּדָה – שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מֵהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁיִּזְכֹּר לִיהוּדָה הַוִּדּוּי שֶׁהִתְוַדָּה, וְכֵן הֲוֵי לֵהּ. וְזֶה דַּוְקָא עַצְמוֹתָיו הָיוּ מְגֻלְגָּלִין, עַל־שֵׁם וַתְּהִי עֲוֹנוֹתָם חֲקוּקָה עַל עַצְמוֹתָם, וְעַל־יְדֵי הַוִּדּוּי נִתְתַּקְּנוּ וְעָלוּ כָּל חַד לְדוּכְתֵּהּ. וִיהוּדָה זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת. רֶמֶז, שֶׁבְּחִינַת מַלְכוּת נִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי וִדּוּי־ דְּבָרִים, וְזֶה נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה, שֶׁזָּכַר מֹשֶׁה הַוִּדּוּי, כִּי כֵן צָרִיךְ, שֶׁיִּהְיֶה הַוִּדּוּי לִפְנֵי תַּלְמִיד־חָכָם, וְכָל תַּלְמִיד־ חָכָם הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: מֹשֶׁה, שַׁפִּיר קָאָמַרְתְּ. וּבָזֶה שֶׁזָּכַר מֹשֶׁה הַוִּדּוּי, נַעֲשָׂה כְּאִלּוּ הִתְוַדָּה עַכְשָׁו לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן בְּחִינַת מַלְכוּת, וְנֶחֱרַב הַצֵּרוּף הָרַע שֶׁנֶּחְקַק עַל עַצְמוֹתָיו:
אשכול לשאלות בלבד!
תשובות, תגובות וכדו' ניתן להשאיר כאשכול חדש בקטגוריית שיח לומדים בתורה ד' עם קישור לפוסט השאלה,
ולהגיב בקטגוריה זו עם הלינק בלבד!
-
למה משה רבנו מתקן את עצמות יהודה רק בסוף המ' שנה להליכתם במדבר ולא בתחלת הליכתם?
-
היכן רבינו מצא את הביטוי חקיקה על העצמות?
הרי בפסוק ביחזקאל(לב,כז) כתוב: "ותהי עוונותם על עצמותם", ואין אזכור לחקיקה שהיא לב העניין? -
עצמותיו של יהודה מגולגלין - משמע שלא היו מחוברים אחד לשני. ובתורה משמע שהעצם עצמה ננסרת ולא רק עצם מחברתה?
האם אלו שני בחינות של נסירה? -
האם לפני שהיו במדבר (-במצרים) הם לא היו מגולגלין?
-
ונוקם בו - אין ביטוי יותר מזה שנשמע ממנו לא אהבה... למה רבינו בוחר בלשון זו מיד אחרי שאומר שהכול מחמת אהבה?
-
רבינו אומר: הַדִּבּוּר יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם לה): כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה. וּמַחֲרִיב הַבִּנְיָן וְהַצֵּרוּף הָרַע, וּבוֹנֶה מֵהֶם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה.
יש לעיין שאמנם שהדיבור יוצא מעצמותיו אכן נרמז בפסוק כל עצמותי, אך שזה מחריב הבנין והצרוף הרע איך נרמז. ואולי אין זה נרמז בפסוק זה אלא כבר סומך על הלימוד לכך בסעיף ג' שכתוב שם: "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים" זֶהוּ וִדּוּי דְּבָרִים, זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת, כְּמוֹ דַּבָּר אֶחָד לְדוֹר (סַנְהֶדְרִין ח.). דַּבָּר, לְשׁוֹן מַנְהִיג וּמוֹשֵׁל. וְשׁוּבוּ אֶל ה' שֶׁיְּתַקְּנוּ וְיַעֲלוּ אֶת הַדְּבָרִים, אֶת בְּחִינַת מַלְכוּת."
אך גם כאן מדובר רק על תיקון המלכות ועדיין לא חורבן בניין הרע. או נאמר שזה ממילא ע''י הבניין נבנה החורבן. -
רבינו אומר: וְנֶחְקָק הַצֵּרוּף הַזֶּה עַל עַצְמוֹתָיו וְנוֹקֵם בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ה): עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה
צ"ע איך פועל הנקמה
-
לכאו' יש לעיין מדוע לא התוודה יהודה לפני תלמידי חכמים בדורו כדי שעצמותיו לא יתגלגלו. [בפרט שרבינו מזכיר כאן להדיא במעשה של יהודה שכל תלמיד חכם נקרא משה]
-
בחור שואל; הרי רבינו אומר שכל ת''ח הוא בחי' משה. ואם כן מדוע לא התוודה יהודה אצל יעקב אבינו.
ואולי התשובה היא כי נידוהו אחיו, אך מ''מ הרי זה היה רק לזמן מסויים. -
רבנו כותב שהדיבור יוצא מעצמותיו. ולכאו' לא ברור איך שייך לומר על אותיות שחקוקות שהם יוצאות הרי אין בהם ממשות. ז"א זה שהם נחקקות זה מובן אבל היציאה היא לא באמת יציאה זה פשוט להתחבר העצמות ואין יותר רווח.
ואולי זה קשור לכל העניין של ה'אין' בתורה ז"א שבזה לעמו"ז יש אותיות של הטומאה שהם בחינת 'אין'.
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות