התבודדות... מה שכולם חושבים?

[ואני בתוך הגולה]

כל התגובות נכונים אבל אי אפשר להתעלם מזה שרבינו כן מחדד הרבה ענין התפילה כהנקודה המרכזית בהתבודדות

[מאיר לב]

@ואני-בתוך-הגולה כתב:

כל התגובות נכונים אבל אי אפשר להתעלם מזה שרבינו כן מחדד הרבה ענין התפילה כהנקודה המרכזית בהתבודדות

התבודדות אינה תפילה!
יש בהתבודדות מימד של תפילה, והיא יכולה להיות גם תפילה -
אבל התבודדות היא דבר אחר לגמרי.
היא שיחה, היא ערגה, היא קשר, היא חיבור.
נ.ב. בתורת ההתבודדות (כ"ה ח"ב), המילה תפילה מוזכרת רק פעם אחת בהקשר של שיחה.

[רוצה לרצות]

@מאיר-לב כתב:

שורש המילה "התבודדות" היא הבדד.
זהו הרגע בו אני עומד מול החלק הבודד ביותר שבי.
אני לא מתפלל.
אני לא משבח.
אני לא מפאר.
אני עומד כך, מול המקומות החשוכים ביותר שבתוכי - ומאיר בהם זרקור.
אני עומד מול עומק הבדידות שבתוכי, ללא פחד.
התבודדות זה הרגע שבו אני מסתכל על עצמי בלי פילטרים וללא מסכות.
שם בעומק הבדידות אני יכול לצעוק אל מי שאמר והייתי אני:
"רבונו של עולם רחם עליך! ראה איזה בודד הוא הבן שלך! הבט אל עומק הבדידות שלי ואל נא תתעלם".
וכשהזעקה סודקת את חומות הבדידות - אפשר לדבר על הכל...

דברים מחיים את הנשמה ממש!
אני חושב שמכל הספרים (המיותרים בחלקם) על התבודדות - הקטע הזה מזקק את הנקודה העמוקה ביותר.
החייתני!

[מאיר לב]

@רוצה-לרצות כתב:

אני חושב שמכל הספרים (המיותרים בחלקם) על התבודדות - הקטע הזה מזקק את הנקודה העמוקה ביותר.

לדעתי זו הסיבה שקשה מאוד להתבודד, ולפעמים אין מילים ודיבורים.
כי אם ההתבודדות הייתה תפילה פשוטה של שבח הודאה ובקשות - לא היה חסר דיבורים...
הקושי לדבר, נובע מכך שכשמדברים על הכאב בעצמו, כשעומדים מול המקום ממנו אנו בורחים כל היום - לפעמים אין מילים.
הכאב גדול מידי.
קשה ללב להביע אותו.
לא קל לעמוד יום אחר יום מול אותו המקום החסר שבתוכנו.
אבל דווקא לכן, אנחנו עומדים, שותקים, מתגעגעים,
ובעיקר מחוברים בקשר אמיץ שלא יינתק!

[ישי משה]

כולם כתבו נכון.
אכתוב את הנראה לי:
לכאו' ההגדרה הכי נכונה של "התבודדות" הוא "לשפוך את הלב לפני ה' ",
פעם הלב מתפלל, פעם מודה, פעם מספר, פעם שותק.
עכשיו כדי להגיע למה שיש בלב צריך לספר ולעבור לפניו על כל מה שעבר עלי וקרה איתי,
ואז-לגלות איפה היה קשה לי איפה טוב איפה אני צריך עצה וכו' וכו'.

[נחמד]

בהגדרה של הרב כרמל כשלמד תורה ב' תפילה של בחינת חוטם שהיא בחינת שפכי כמים ליבך שזה לשפוך את הלב לה' ית' (ככה הסביר בישיבה בזמנו)

[בדרך]

@נחמד כתב:

בהגדרה של הרב כרמל כשלמד תורה ב' תפילה של בחינת חוטם שהיא בחינת שפכי כמים ליבך שזה לשפוך את הלב לה' ית' (ככה הסביר בישיבה בזמנו)

לא הבנתי. מה בעצם תוספת הביאור של הרב כרמל?

[נחמד]

מה שנכתב על ידי @ישי-משה שהתבודדות זה השפיכת לב כמים ביאר מקשרי התורה שם שהתפילה המדוברת בתחילת התורה הכוונה לתפילה הזאת שנזכר פסוק זה בסוף התורה (עכשיו בדקתי ולא מוצא איזה תורה זה אגב הפסוק שם מצוטט שפכי לבך כמים ועמכם הסליחה)

[נחום בקר]

@נחמד תורה ט, ד.

[איש הפלא]

אפשר : התבודדות - הסרת כל המסכים מהלב, בדר״כ מוצרך דרך הפה, ויותר מזה, כשהלב אמיתי ונקי עם ה׳ עד כדי כך שאין הוא מוכרח לדיבור כלל אלא ליבו אחד עם ה׳, מה שנקרא ׳אמת׳.
אפשר בבחי׳ ׳ולך דומיה תהלה׳...

[ברוך מאן]

אני לא אוהב להיות זה שדוחף כל פעם המילה עיון עיון עיון...
אבל מה לעשות, שא"א לזרוק הגדרות בלי תורה בעיון
כי פשוט ב"כל" תורה יש הגדרה מחודשת משלה למושג התבודדות
וא"א לעלות על ההגדרה בלי לעיין
סליחה שאני כזה נודניק

[נחמד]

לדוגמא בתורה ד' שהרב'ה מדבר על תפילה יש שישייכו את זה לוידוי דברים
(שני צדדים בדבר א התפילה הנזכרת באות ט' ובהלבשה היא הוידוי דברים הנזכר בשאר התורה ויעמדו על זה בראיות נפלאות ויש שיטענו שמה פתאום ויש כאן שני נושאים נפרדים ויעמדו על זה בראיות נפלאות משלהם)

[ישי משה]

@ברוך-מאן זה נכון שלכל תורה יש את ההגדרה שלה על התבודדות, אך יש בסוף את ההגדרה על הדבר עצמו.
יש הרבה דברים שצריך לעשות בהתבודדות-משפט,צעקה, הודאה, ישוב הדעת וכו' ובזה יש כל פעם הגדרה וזה וודאי נכון.
אך בסוף מה אתה עושה כשאתה מתיישב להתבודדות? כל פעם משהו אחר, נכון? פעם יוצאת צעקה פעם הודאה וכו' לפי-מה שבלב... והוא מה שכתבתי שבסוף סביב הכל הולך הלב...
כך נראה לענ"ד אדרבא אם מישהו חולק אשמח לשמוע...
(בדיוק יצא לשמוע פאנל בעניין התבודדות משנת תשע"ט שם מדבר ר' אברהם יצחק כרמל והוא מזכיר שם הרבה את הלשון "זיך אויס גיסן דאס הארץ פארן אייבערשטן".

[בדרך]

@ישי-משה כתב:

"זיך אויס גיסן דאס הארץ פארן אייבערשטן".

לשפוך את הלב אל ה'

לטובת דוברי העברית בלבד שבינינו. ורבים המה

[אוצרבלום]

יותר נכון:
לשפוך את הלב לפני ה'.