כי בא...כי בא לשפוט הארץ...-יום הדין במשנת ברסלב

[ישי משה]

@נחום-בקר אכן? אני לא כל כך בטוח שמשהו השתנה.
לדעתי מה שהשתנה הוא המוחות הקטנים של הדור שלא יכול ולא יודע להכיל פחד ויראה יחד עם שמחה וגילה. ולכן באמת צריך ליזהר כשמדברים מהרעד של יום הדין, פעם רעדו מיום הדין הרבה יותר מבמאתיים שנה האחרונות רק שאז לא כ"כ "פחדו" מהפחד, היום כ"כ מפחיד אנשים "פחד ואימה" כי מחפשים "חופש ושחרור" ואין לאנשים כח להתמודד עם העברות שלהם.
וכאן מגיע ר' נתן ומגלה שהפחד והרעדה אכן קיימים יש ויש ממה לפחוד-אך עם התחזקות וסמיכה על כח הצדיק מקבלים כח איך לעשות את זה נכון מבלי לפול לעצבות ו"טראומות".

[נחום בקר]

@ישי-משה ר' נתן לא אומר 'לפחד מהפחד'.
ובודאי שפעם היה 'יראה מהדין' של ר"ה. ועל כן לא דברו על זה בצורה כזאת.
כי עיקר העבודה באלול היה לעשות תשובה.
כידוע היום יש הרבה דיבורים על 'הפחד' וכו'. והדבר גורם לרוב העולם, שהימים נוראים נהיו 'נוראים'. ומחכים שכבר נעבור את יוה"כ.
והאמת היא בדיוק להפך. שאם היו יודעים מעלת התשובה, היו מפחדים מיום הדין שבו נקבע החיים נצחיים של האדם כפי שכותב מהורנ"ת. והיו שמחים על העיר מקלט שנתן לנו השי"ת ששמה 'תשובה'. והיו עושים 'תשובה' מפנימיות הלב להתקרב להשי"ת. ולא רק להיות במצב של 'תשובה' של 'הימים נוראים' וכשיחלפו יאנחו אנחת רווחה.
ומקובל שמה שאצל העולם זה עבודת 'הימים הנוראים' אצל חסיד ברסלב זה עבודת כל השנה. וכמובן שכשמגיעים לקראת ימי ראש השנה. צריכים להתעורר יותר להכין כלים לקבל 'חיים נצחיים'.
בקיצור - אלול 'לא מפחיד'. אלא באלול צריכים 'לפחד' על עצמנו, כדברי מוהרנ"ת.
וכיון שבסיפור הדברים מובנים יותר אכתוב שתי ספורים קטנים שיבטאו את הענין.
א. סיפר לי יהודי יקר שהיה גר בארה"ב, ואמר לי שמגיל בר מצוה עד סביבות גיל ארבעים הוא לא התפלל במנין בימים נוראים (כאשר בשאר ימות השנה התפלל ג' תפילות במנין). והסיבה כי ההרגשה בבית כנסת היתה, שכל אחד מתכסה בטליתו. ואומר להשי"ת 'זה לא אני', אם אתה רוצה תעניש את האחר. אך כשהגיע לאומן בסביבות גיל הארבעים, ראה שאנשים מצד אחד יראים וחרדים 'מהשי"ת' אך לא כבורחים מפני כת יורים. ודו"ק. ומאז חזר להתפלל במנין בימים נוראים.
ב. התבטא פעם אחד מעובדי ה'. שכאשר יש יום שלא אומרים תחנון לפי רמז בהלכה, או סיבה הלכתית. כולם שמחים. ואמר איני מבין לשמחה זו מהי עושה. והלא הוידוי ונפילת אפים, הם תקוותנו. מצות תשובה היא תקוותו של כל יהודי ואיך מחפשים לברוח מתקוות חייך לנצח.
הכלל והעיקר שנדע על מה לפחד. ולא יהיה הפחד כדי לקבל חתימה טובה ולהמשיך את החיים כהרגלם. מקווה שיובנו כוונת הדברים.

[ישי משה]

הרב @נחום-בקר מסכים עם כל מילה, רק רציתי לעורר ולהחזיר גם קצת פחד מיום הדין.
כי מכיוון שכולנו "מפחדים מהפחד" לכן שכחנו ממנו לגמרי, במקום להבין שיש דרך לפחד מיום הדין מבלי להיכנס לטראומה, אך מאחר שכולנו כבר בטראומה קצת קשה להחזיר את הפחד המקורי של היהודי הפשוט בימים נוראים, ואכמ"ל והבן.

[ברוך מאן]

@נחום-בקר כתב:

אך כשהגיע לאומן בסביבות גיל הארבעים, ראה שאנשים מצד אחד יראים וחרדים 'מהשי"ת' אך לא כבורחים מפני כת יורים

מדהים ממש!

אני עצמי היה לי סיפורון כזה:

לפני ההתקרבות היו לי סיוטים מראש השנה.
ואחרי ר"ה ישבנו בכולל, וזרקתי לאברכים [ליטאים] שאלה, "נו, איך היה ר"ה?"
כולם אמרו שהיה טוב מאוד ומרומם וכו' וכו'

אתגרתי אותם:
"מה תעשו, אם פתאום הרבנים יודיעו שעקב גזירה כלשהי - חז"ל מוסיפים עוד יום לר"ה, ומעכשיו ר"ה הוא בן שלושה ימים...?!"
כולם אמרו, "זה כבר גוזמא, בקושי שרדנו יומיים".

אחר כל ניגש אליי אברך, ת"ח וירא שמים מרבים, ואומר לי לפי תומו, "אם ר"ה היה בן שלושה ימים הייתי שמח מאוד".
הייתי בהלם, והוא מסביר, "הייתי ראש השנה באומן".

אנקדוטה זו הייתה אחת הטריגרים הראשונים שלי להתחיל לברר מה זה "אומן".

[חבר אני]

(אגב הכותרת של האשכול, הנוסח של ברסלב בקבלת שבת, ה'כי בא' לשפוט הארץ, עולה ומסתלסל בדיוק כמו בנוסח של ראש השנה בפסוקים שלפני מוסף, אשרי העם וכו')
נוסח קבלת שבת שרגא לוי

[נחום בקר]

@ברוך-מאן אותו יהודי יקר שספרתי עליו זה אותו יהודי שהיית איתי בלויה שלו.

[מחוברים]

@נחום-בקר כתב:

אותו יהודי יקר שספרתי עליו

סיקרנת אותי
נשמח לראיין אותך על היהודי הזה
עבור גליון 'מחוברים'
האם היה לו קשר להליכה עם תורה?
נ.ב. אולי השם שלו מתחיל באות ח'??

[נחום בקר]

@מחוברים להתראיין אינני רוצה. אך שמו מתחיל באות ח.

[יוסף]

מ"מ בלקוטי מוהר"ן כתוב שאצל צדיק האמת יש יותר יראה באמירת התורה מאשר יראה של ר"ה ויוהכ"פ.
הרי שהדוגמא ליראה היא ר"ה ויוהכ"פ.

[שי רב]

@ישי-משה כתב:

ידוע שמוהרנ"ת היה מתלהב בקבלת שב"ק במילים "כי בא כי בא לשפוט הארץ".

לא ידעתי מהיכן לקחת שזה היה בקבלת שבת, כי בשיש"ק (החדש ח"ג תפז) כתוב: "היה פעם לפני ר"ה".

עוד אעיר בדרך אגב, שבשיש"ק (גם בישן ח"ו לט) הנוסח הוא "אט קומט ער! אט קומט ער!",
אמנם בטעם זקנים (נא עמ' 15) רלוי"צ אומר: "אט קומט ער אן! אט קומט ער אן ! - דעם יום הדין!".
וא"כ תמוה על מחברי השיש"ק שלא לקחו זה לתשומת ליבם.
[ואולי צריך להאזין לקסטה לשמוע אולי היה בזה חוסר דיוק ע"י הכותב בטע"ז].

ולעיקר הנידון כאן ראו נא דברי ההתעוררות של רלוי"צ בזה ע"פ שיחה זו,