כי בא...כי בא לשפוט הארץ...-יום הדין במשנת ברסלב

ישי משה

@נחום-בקר הנושא הוא לא ה"אימה והיראה" של הישיבות, הנושא הוא בכלל "יום הדין" היכן נכנס בברסלב , "יום הדין" והמשפט?

חבר אני

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אוֹר לְיוֹם א' שׁוֹפְטִים תקצ"ה.

אֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי.

...רַק עַתָּה אָנוּ צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל לְהַמְשִׁיךְ יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים שֶׁיֵּצֵא דְּבַר הַמִּשְׁפָּט לְטוֹבָתִי, שֶׁאֶהְיֶה זַכַּאי לְגַמְרֵי בַּמִּשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר בֶּאֱמֶת אֲנִי נָקִי מֵעָווֹן בְּעִנְיָן זֶה, כִּי הַכֹּל עֲלִילוֹת שֶׁקֶר, וְשׂוֹנְאֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ וְיֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד וְכוּ', וְלַה' הַיְשׁוּעָה. וְהָאָדוֹן הַנַּ"ל אָמַר לִי בְּעַצְמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁלֹחַ כָּל זֶה לְקַאמִינִיץ לְהָאָדוֹן הַגַּארְדְּנִיטְשֶׁא, וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה עוֹד סְלֶעדֶסוֶוע [חֲקִירוֹת].

לְעֵת עַתָּה יֵשׁ לָנוּ פְּנַאי לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא, כִּי אֵין לָנוּ לְמִי לִבְרֹחַ כִּי אִם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהִנֵּה יְמֵי הַמִּשְׁפָּט וְהַדִּין הַגָּדוֹל שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין, וּכְבָר בֵּרְכוּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, וּצְרִיכִין לִרְעֹד וְלִפְחֹד מְאֹד מִמִּשְׁפָּט הַזֶּה שֶׁנּוֹגֵעַ לְחַיִּים נִצְחִיִּים, וְאִי אֶפְשָׁר לְשַׁחֵד בְּמָמוֹן וּלְפַיֵּס בִּדְבָרִים. וְכָל פַּחַד הַמִּשְׁפָּט שֶׁעָלַי שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עַתָּה, הוּא כְּדֵי לִזְכֹּר וְלֹא לִשְׁכֹּחַ פַּחַד הַמִּשְׁפָּט שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁל יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.

כִּי צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת כָּל הַפְּחָדִים וְכָל הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, לִבְלִי לִפְחֹד וּלְהִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר כִּי אִם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, וְלֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁכָּל הַיְרָאוֹת וְהַפְּחָדִים הָעוֹבְרִים עַל הָאָדָם, בִּפְרָט פְּחָדִים כָּאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עַתָּה, הַכֹּל כְּדֵי לְהַזְכִּירֵנוּ לִרְעֹד וְלִפְחֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְתֵכֶף שֶׁזּוֹכְרִין בְּיִרְאַת ה', אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדְעִים כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ שֶׁאֵינוֹ נָקִי כְּלָל, אַף עַל פִּי כֵן יְכוֹלִים לִשְׂמֹחַ וְלִחְיוֹת חַיִּים אֲמִתִּיִּים, כִּי יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים, בְּחִינַת "יִרְאַת ה' לְחַיִּים". וְזֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַיִּרְאָה שֶׁדַּיְקָא עַל יְדֵי הַיִּרְאָה הַגְּדוֹלָה יַגִּיעַ לְשִׂמְחָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְגִילוּ בִּרְעָדָה". וְעִקַּר בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. כִּי מֵאַחַר שֶׁזּוֹכְרִין אֵיךְ צְרִיכִין לִפְחֹד וְלִרְעֹד מֵעֹצֶם הַפְּגָמִים וְכוּ', תֵּכֶף מְחַיִּין וּמְשַׂמְּחִין עַצְמָן מַה שֶּׁאָנוּ סְמוּכִין בְּכֹחַ גָּדוֹל וְנִפְלָא כָּזֶה וְכוּ'. בִּפְרָט שֶׁזָּכִינוּ גַּם כֵּן לַחֲטֹף כַּמָּה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת בְּכָל יוֹם לְהַחֲיוֹת עַצְמֵנוּ עַל יְדֵי זֶה. וְעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ וּלְהוֹסִיף בְּכָל יוֹם כָּל מַה דְּאֶפְשָׁר, וּלְחַדֵּשׁ וּלְחַזֵּק הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה בְּכָל יוֹם, וּלְהוֹצִיא הַכִּסּוּפִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַל יְדֵי דִּבּוּר פִּיו. אוּן טַאקֶי פָארְט [וּבְכָל זֹאת] אַשְׁרֵינוּ, שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים מִכָּל זֶה וְעוֹד וָעוֹד. לְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ מַה שֶּׁזָּכִינוּ לֵידַע מֵאֱמֶת כָּזֶה וְכוּ'. וּצְרִיכִין לִזְכֹּר בְּכָל פַּעַם מַה שֶּׁאָמַר "וָואס הָאבִּין מִיר זִיךְ וָואס צוּ שֶׁעמִין" [מַה יֵּשׁ לָנוּ מִמַּה לְהִתְבַּיֵּשׁ] וְכוּ'. יוֹתֵר מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה לִישׁוּעָה.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב.

שפחה על הים

@נחום-בקר כתב:

השאלה בהסטוריה מתי התחיל ענין הפחד של 'אלול' לכאורה ברבותינו הראשונם לא מצינו את ההגדרה הזאת

בראשונים זה מחלוקת (אך יש ליישב שלכו"ע יש שמחת יו"ט, רק לא כשאר ימים טובים, (ועיין בטור שהביא את שני הצדדים, וכתב שלא אומרים הלל, אבל בטוחים שהשי"ת יעשה לנו נס):

ספר החינוך - מצוה שיא
נמצא שהיום הנכבד הזה הוא קיומו של עולם, ולכן ראוי לעשות אותו יום טוב ולהיותו במנין מועדי השנה היקרים. ואולם מהיותו יום מועד לדון כל חי, ראוי לעמוד בו ביראה ופחד יותר מכל שאר מועדי השנה, וזהו ענין זכרון תרועה הנזכרים בו, כי התרועה קול שבור, לרמז שישבור כל אחד תוקף יצרו ויתנחם על מעשיו הרעים, וכמו שנכתוב במצות שופר בארוכה בסדר פינחס [מצוה ת"ה] בעזרת השם:
וזהו הטעם שלא קבעו זכרונם לברכה לומר הלל במועד הזה, וכמו שאמרו, שאין ראוי לו לאדם לומר שירה והוא עומד בדין, וכדאמר רבי אבהו בפרק אחרון דראש השנה [ל"ב ע"ב] אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, מפני מה אין ישראל אומרים הלל בראש השנה ויום הכיפורים וכו', כדאיתא התם.

רבינו יונתן עירובין י ע"ב
אקרא חדתא אמינא זמן. כשאני רואה דלעת משנה לשנה כשהן מתחדשים אמינא זמן כ"ש בשמחת יו"ט של ר"ה ויוה"כ.
וכן כתב בשאילתות _(טו) שמבטל גזירת שבעה כי יש בו שמחת יו"ט. וביראים רכז שצריך לאכול בשר מחמת השמחה.

ונ"ל שדברי מוהרנ"ת שהביא לעיל @חבר-אני , מישב ומסדר הכל לפי דעת רבינו, צריכים לפחוד, אבל לסמוך על זכות וכח הצדיק, שבודאי יעשה לנו ה' נס, וכעין מה שכתב בטור הנ"ל.

(ורבינו הביא הפסוק 'אכלו מעדנים וכו') שנאמר רק אחרי בכיית העם אצל עזרא, ודו"ק.

נ"ב: המראי מקומות הבאתי מספר שדיבר בזה ולא ידעתים את רובם מעצמי.

חבר אני

@שפחה-על-הים כתב:

(ורבינו הביא הפסוק 'אכלו מעדנים וכו')

[דרך אגב, רבינו מביא את הפסוק הזה, שצריך לשמוח בר"ה על שזכינו להיות אצלו.
"וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת עַל ראשׁ הַשָּׁנָה רָאוּי לוֹ לִשְׂמחַ מְאד מְאד. "אִכְלוּ מַעֲדַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" וְזֶה נֶאֱמַר עַל ראשׁ הַשָּׁנָה" (חיי"מ, תג)

ויש לשאול הרי פסוק זה נאמר לכולם, וא"כ מה החידוש לגבי השמחה למי שזכה להיות אצלו?

ותירץ הר' שלום מייקוף: שהחידוש הוא לגבי השמחה כל השנה, שמי שזכה להיות אצלו בר"ה צריך לשמוח מזה כל השנה, (תוספת זו - 'כל השנה' כתובה בעל"ת)]

לב העולם אתה

@חבר-אני כתב:

הִנֵּה יְמֵי הַמִּשְׁפָּט וְהַדִּין הַגָּדוֹל שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין, וּכְבָר בֵּרְכוּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, וּצְרִיכִין לִרְעֹד וְלִפְחֹד מְאֹד מִמִּשְׁפָּט הַזֶּה שֶׁנּוֹגֵעַ לְחַיִּים נִצְחִיִּים

מעניין מאוד, שנשמע פה שעניין המשפט הא על החייים הניצחיים ודו"ק

נחום בקר

@שפחה-על-הים הנדון בראשונים הוא על יום ראש השנה. ומה שהערתי זה לגבי חודש אלול. שגם זה הוזכר ברמב"ם שאומרים סליחות וכו'. אך לא מוזכר כחודש של אימה ויראה. אלא כחודש של תשובה. וכן מה שנוהגים לתקוע בשופר הוא בודאי לעורר הלב ולשוברו בעבור התשובה. אך משמע שאצלם היה סגנון אחר ביחס לאלול מאשר במאתיים שנה האחרונות.

ישי משה

@נחום-בקר אכן? אני לא כל כך בטוח שמשהו השתנה.
לדעתי מה שהשתנה הוא המוחות הקטנים של הדור שלא יכול ולא יודע להכיל פחד ויראה יחד עם שמחה וגילה. ולכן באמת צריך ליזהר כשמדברים מהרעד של יום הדין, פעם רעדו מיום הדין הרבה יותר מבמאתיים שנה האחרונות רק שאז לא כ"כ "פחדו" מהפחד, היום כ"כ מפחיד אנשים "פחד ואימה" כי מחפשים "חופש ושחרור" ואין לאנשים כח להתמודד עם העברות שלהם.
וכאן מגיע ר' נתן ומגלה שהפחד והרעדה אכן קיימים יש ויש ממה לפחוד-אך עם התחזקות וסמיכה על כח הצדיק מקבלים כח איך לעשות את זה נכון מבלי לפול לעצבות ו"טראומות".

נחום בקר

@ישי-משה ר' נתן לא אומר 'לפחד מהפחד'.
ובודאי שפעם היה 'יראה מהדין' של ר"ה. ועל כן לא דברו על זה בצורה כזאת.
כי עיקר העבודה באלול היה לעשות תשובה.
כידוע היום יש הרבה דיבורים על 'הפחד' וכו'. והדבר גורם לרוב העולם, שהימים נוראים נהיו 'נוראים'. ומחכים שכבר נעבור את יוה"כ.
והאמת היא בדיוק להפך. שאם היו יודעים מעלת התשובה, היו מפחדים מיום הדין שבו נקבע החיים נצחיים של האדם כפי שכותב מהורנ"ת. והיו שמחים על העיר מקלט שנתן לנו השי"ת ששמה 'תשובה'. והיו עושים 'תשובה' מפנימיות הלב להתקרב להשי"ת. ולא רק להיות במצב של 'תשובה' של 'הימים נוראים' וכשיחלפו יאנחו אנחת רווחה.
ומקובל שמה שאצל העולם זה עבודת 'הימים הנוראים' אצל חסיד ברסלב זה עבודת כל השנה. וכמובן שכשמגיעים לקראת ימי ראש השנה. צריכים להתעורר יותר להכין כלים לקבל 'חיים נצחיים'.
בקיצור - אלול 'לא מפחיד'. אלא באלול צריכים 'לפחד' על עצמנו, כדברי מוהרנ"ת.
וכיון שבסיפור הדברים מובנים יותר אכתוב שתי ספורים קטנים שיבטאו את הענין.
א. סיפר לי יהודי יקר שהיה גר בארה"ב, ואמר לי שמגיל בר מצוה עד סביבות גיל ארבעים הוא לא התפלל במנין בימים נוראים (כאשר בשאר ימות השנה התפלל ג' תפילות במנין). והסיבה כי ההרגשה בבית כנסת היתה, שכל אחד מתכסה בטליתו. ואומר להשי"ת 'זה לא אני', אם אתה רוצה תעניש את האחר. אך כשהגיע לאומן בסביבות גיל הארבעים, ראה שאנשים מצד אחד יראים וחרדים 'מהשי"ת' אך לא כבורחים מפני כת יורים. ודו"ק. ומאז חזר להתפלל במנין בימים נוראים.
ב. התבטא פעם אחד מעובדי ה'. שכאשר יש יום שלא אומרים תחנון לפי רמז בהלכה, או סיבה הלכתית. כולם שמחים. ואמר איני מבין לשמחה זו מהי עושה. והלא הוידוי ונפילת אפים, הם תקוותנו. מצות תשובה היא תקוותו של כל יהודי ואיך מחפשים לברוח מתקוות חייך לנצח.
הכלל והעיקר שנדע על מה לפחד. ולא יהיה הפחד כדי לקבל חתימה טובה ולהמשיך את החיים כהרגלם. מקווה שיובנו כוונת הדברים.

ישי משה

הרב @נחום-בקר מסכים עם כל מילה, רק רציתי לעורר ולהחזיר גם קצת פחד מיום הדין.
כי מכיוון שכולנו "מפחדים מהפחד" לכן שכחנו ממנו לגמרי, במקום להבין שיש דרך לפחד מיום הדין מבלי להיכנס לטראומה, אך מאחר שכולנו כבר בטראומה קצת קשה להחזיר את הפחד המקורי של היהודי הפשוט בימים נוראים, ואכמ"ל והבן.

ברוך מאן

@נחום-בקר כתב:

אך כשהגיע לאומן בסביבות גיל הארבעים, ראה שאנשים מצד אחד יראים וחרדים 'מהשי"ת' אך לא כבורחים מפני כת יורים

מדהים ממש!

אני עצמי היה לי סיפורון כזה:

לפני ההתקרבות היו לי סיוטים מראש השנה.
ואחרי ר"ה ישבנו בכולל, וזרקתי לאברכים [ליטאים] שאלה, "נו, איך היה ר"ה?"
כולם אמרו שהיה טוב מאוד ומרומם וכו' וכו'

אתגרתי אותם:
"מה תעשו, אם פתאום הרבנים יודיעו שעקב גזירה כלשהי - חז"ל מוסיפים עוד יום לר"ה, ומעכשיו ר"ה הוא בן שלושה ימים...?!"
כולם אמרו, "זה כבר גוזמא, בקושי שרדנו יומיים".

אחר כל ניגש אליי אברך, ת"ח וירא שמים מרבים, ואומר לי לפי תומו, "אם ר"ה היה בן שלושה ימים הייתי שמח מאוד".
הייתי בהלם, והוא מסביר, "הייתי ראש השנה באומן".

אנקדוטה זו הייתה אחת הטריגרים הראשונים שלי להתחיל לברר מה זה "אומן".

חבר אני

(אגב הכותרת של האשכול, הנוסח של ברסלב בקבלת שבת, ה'כי בא' לשפוט הארץ, עולה ומסתלסל בדיוק כמו בנוסח של ראש השנה בפסוקים שלפני מוסף, אשרי העם וכו')
נוסח קבלת שבת שרגא לוי

נחום בקר

@ברוך-מאן אותו יהודי יקר שספרתי עליו זה אותו יהודי שהיית איתי בלויה שלו.

מחוברים

@נחום-בקר כתב:

אותו יהודי יקר שספרתי עליו

סיקרנת אותי
נשמח לראיין אותך על היהודי הזה
עבור גליון 'מחוברים'
האם היה לו קשר להליכה עם תורה?
נ.ב. אולי השם שלו מתחיל באות ח'??

נחום בקר

@מחוברים להתראיין אינני רוצה. אך שמו מתחיל באות ח.

יוסף

מ"מ בלקוטי מוהר"ן כתוב שאצל צדיק האמת יש יותר יראה באמירת התורה מאשר יראה של ר"ה ויוהכ"פ.
הרי שהדוגמא ליראה היא ר"ה ויוהכ"פ.

שי רב

@ישי-משה כתב:

ידוע שמוהרנ"ת היה מתלהב בקבלת שב"ק במילים "כי בא כי בא לשפוט הארץ".

לא ידעתי מהיכן לקחת שזה היה בקבלת שבת, כי בשיש"ק (החדש ח"ג תפז) כתוב: "היה פעם לפני ר"ה".

עוד אעיר בדרך אגב, שבשיש"ק (גם בישן ח"ו לט) הנוסח הוא "אט קומט ער! אט קומט ער!",
אמנם בטעם זקנים (נא עמ' 15) רלוי"צ אומר: "אט קומט ער אן! אט קומט ער אן ! - דעם יום הדין!".
וא"כ תמוה על מחברי השיש"ק שלא לקחו זה לתשומת ליבם.
[ואולי צריך להאזין לקסטה לשמוע אולי היה בזה חוסר דיוק ע"י הכותב בטע"ז].

ולעיקר הנידון כאן ראו נא דברי ההתעוררות של רלוי"צ בזה ע"פ שיחה זו,

כי בא טעז.png