לימוד זכות על עצמי
-
מצאתי!
עירובי תחומין ו (אות טו):
"כִּי הַצַּדִּיק נִקְרָא תָּמָר לְשׁוֹן תְּמוּרָה, שֶׁמֵּמִיר וּמַחֲלִיף הַכֹּל לְטוֹבָה, כִּי כָּל הַקִּטְרוּגִים מְהַפֵּךְ אוֹתָם לִזְכוּת בִּבְחִינַת אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף וְכוּ'. 'מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף' דַּיְקָא, שֶׁדַּיְקָא מִנִּי אָלֶף הַמְקַטְרֵגִים נַעֲשֶׂה הַמַּלְאָךְ הַמֵּלִיץ, כִּי כָּל מַה שֶּׁמִּתְרַבִּים הַמְקַטְרֵגִים יוֹתֵר הוּא מַמְלִיץ לְטוֹב בְּיוֹתֵר עַל שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, כִּי כָּל אֵלּוּ הַמְקַטְרֵגִים עַל הָאָדָם הֵם הֵם בְּעַצְמָם אוֹתָם שֶׁהֵסִיתוּ אוֹתוֹ לַחֲטֹא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הוּא הַשָּטָן, הוּא הַמֵּסִית, הוּא הַמְקַטְרֵג וְכוּ'. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁמִּתְרַבִּים חַס וְשָׁלוֹם, הַמְקַטְרֵגִים מְאֹד עַל הָאָדָם, אֲזַי עוֹמֵד הַמַּלְאָךְ הַמֵּלִיץ וּמְהַפֵּךְ הַכֹּל לִזְכוּת דַּיְקָא, כִּי זֶה טוֹעֵן, הֲלֹא, אַדְּרַבָּא, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מְקַטְרְגִים הַרְבֵּה כָּל כָּךְ אִם כֵּן הָיָה לוֹ יְצָרִין רָעִים הַרְבֵּה, כִּי אֵלּוּ הַמְקַטְרֵגִים הֵם הֵם בְּעַצְמָן הַיְצָרִין רָעִים שֶׁהֵסִיתוּ אוֹתוֹ לְמַה שֶּׁהֵסִיתוּ. וְאִם כֵּן, אַדְּרַבָּא, הוּא פֶּלֶא גָּדוֹל אֵיךְ הִתְחַזֵּק אִישׁ כָּזֶה לַחֲטֹף אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁל אֵיזֶה מִצְוָה שֶׁעָשָׂה, וְזֶהוּ בְּחִינַת מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף הַמְקַטְרֵגִים, הוּא מַמְלִיץ עָלָיו, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מְקַטְרְגִים הַרְבֵּה כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם הֵם כֻּלָּם הַמְּסִיתִים שֶׁלּוֹ אִם כֵּן אֵין חִדּוּשׁ כָּל כָּךְ מַה שֶּׁחָטָא כָּל כָּךְ, אַדְּרַבָּא, זֶהוּ חִדּוּשׁ נִפְלָא אֵיךְ הִתְגַּבֵּר לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה טוֹב בְּעָלְמָא מֵאַחַר שֶׁעָמְדוּ עָלָיו חֵילוֹת כָּאֵלּוּ. וְעַל-כֵּן הַצַּדִּיק שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה נִקְרָא "תָּמָר" בְּחִינַת צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, שֶׁמֵּמִיר וּמַחֲלִיף הַקִּטְרוּגִים לִזְכוּת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּימְרָא דְּתַרְנְגוֹלָא, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה, עַל-יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא זְכוּת בְּכֻלָּם וְכַנַּ"ל:" -
הכניסה לחשבונות של כמה אשמה יש או לא היא מאוד מסוכנת.
היא יכולה לגרום לאדם להקל ראש בעבירות, כי הוא לא כל כך אשם.
ומצד שני לגרום לאדם לחשוב שאין לו בחירה לעשות אחרת, כי הנסיון היום כל כך גדול.
זה ממש פתח שיכול לגרום להרס של כל היהדות, ולצערנו זה קיים היום ויש הרבה מופקרים שהולכים עם הטענות האלו.
יש לזה מקורות באיזביצה ורבי צדוק מלובלין, וכמובן שהם לא התכוונו לאיך שאנשים מתנהגים, אלא אנשים משבשים את דבריהם כדי להוריד מעצמם את האשמה.התשובה לזה היא שזה לא משנה עד כמה אתה אשם או לא אשם, תמיד אפשר להמשיך הלאה, תמיד אפשר לעשות תשובה, וצריך להאמין שהתשובה מתקנת.
כל ההתחזקות של רבינו היא רק למי שחושב על תכליתו הנצחי, מה יהיה כשיהיה עם רגליים אל הדלת,, כדברי רבי נתן בההקדמה לליקוטי הלכות כפי הזכור לי.יהודי כשר מאמין שה' אוהב אותו ומרחם עליו, ומחכה לו תמיד, ואפילו אם הוא ייפול תמיד מחכה לו, ומצד שני הוא לא סומך על רחמי ה' ומאפשר לעצמו ליפול ח"ו.
הענין של הבחירה והידיעה הוא מבוכה מסוכנת מאוד, ואסור לכנוס בתוכה על פי דעת רבינו הקדוש.
תסביר מה הרווח הגדול שלך בענין האשמה, ואם הייתי יכול לברר ולמצוא שאתה לא אשם ב100 אחוז אלא רק ב40 אחוז, האם לא צריך לעשות על זה תשובה? האם העונשים על זה לא נוראים ואיומים? וגם על אחוז של אשמה אפשר לומר אותו דבר.
ואם תגיד שזה 0 אחוז אשמה אז ביטלת את כל התורה, אפשר לעשות מה שרוצים ולהיות מופקרים לגמרי.אני מבין יש רצון להרגיש שאתה נשמה קדושה וקשור לה' וכו', והאשמה מפריע, אבל היא מפריע כי יש בעיות במושגים ובאמונה, צריך להאמין בקדושת הנשמה וכו' גם בלי קשר לאשמה.
-
הכניסה לחשבונות של כמה אשמה יש או לא היא מאוד מסוכנת.
היא יכולה לגרום לאדם להקל ראש בעבירות, כי הוא לא כל כך אשם.
ומצד שני לגרום לאדם לחשוב שאין לו בחירה לעשות אחרת, כי הנסיון היום כל כך גדול.
זה ממש פתח שיכול לגרום להרס של כל היהדות, ולצערנו זה קיים היום ויש הרבה מופקרים שהולכים עם הטענות האלו.
יש לזה מקורות באיזביצה ורבי צדוק מלובלין, וכמובן שהם לא התכוונו לאיך שאנשים מתנהגים, אלא אנשים משבשים את דבריהם כדי להוריד מעצמם את האשמה.התשובה לזה היא שזה לא משנה עד כמה אתה אשם או לא אשם, תמיד אפשר להמשיך הלאה, תמיד אפשר לעשות תשובה, וצריך להאמין שהתשובה מתקנת.
כל ההתחזקות של רבינו היא רק למי שחושב על תכליתו הנצחי, מה יהיה כשיהיה עם רגליים אל הדלת,, כדברי רבי נתן בההקדמה לליקוטי הלכות כפי הזכור לי.יהודי כשר מאמין שה' אוהב אותו ומרחם עליו, ומחכה לו תמיד, ואפילו אם הוא ייפול תמיד מחכה לו, ומצד שני הוא לא סומך על רחמי ה' ומאפשר לעצמו ליפול ח"ו.
הענין של הבחירה והידיעה הוא מבוכה מסוכנת מאוד, ואסור לכנוס בתוכה על פי דעת רבינו הקדוש.
תסביר מה הרווח הגדול שלך בענין האשמה, ואם הייתי יכול לברר ולמצוא שאתה לא אשם ב100 אחוז אלא רק ב40 אחוז, האם לא צריך לעשות על זה תשובה? האם העונשים על זה לא נוראים ואיומים? וגם על אחוז של אשמה אפשר לומר אותו דבר.
ואם תגיד שזה 0 אחוז אשמה אז ביטלת את כל התורה, אפשר לעשות מה שרוצים ולהיות מופקרים לגמרי.אני מבין יש רצון להרגיש שאתה נשמה קדושה וקשור לה' וכו', והאשמה מפריע, אבל היא מפריע כי יש בעיות במושגים ובאמונה, צריך להאמין בקדושת הנשמה וכו' גם בלי קשר לאשמה.
אבל היא מפריע כי יש בעיות במושגים ובאמונה, צריך להאמין בקדושת הנשמה וכו' גם בלי קשר לאשמה.
אתה בהחלט צודק ביחס לשאלה מי אני. אבל אני רוצה לקחת את זה למקום שאדם כל הזמן מרגיש שהוא לא בסדר.
ובמקום לראות את הטוב הוא לא יכול כי הוא מרגיש שכל הזמן ה' תובע ומאשים אותו. הוא מרגיש שה' כל הזמן כועס עליו.
פוגש מאוד בחודש אלול.. -
באמת הדרך הכי קלה לחזק אדם היא פשוט לקחת ממנו את האשמה, ולכן כמה משפיעים משובשים הצליחו מאוד בשנים האחרונות, אבל האנשים שסביבם הגיעו לתהומות נוראים.
הבעיה בהסתכלות על ה' היא בעיה שיש להרבה מאוד אנשים, ועדיף לפתור אותה בדרך אמיתית, כפי דעת רבינו, ולא בדרכים קצרות שהמחיר שלהם כבד מאוד.
צריך לדעת שגם אדם שנוטה לצד הידיעה, ושמחזק את עצמו שכך נגזר משמיים וכו' (שזה שיבוש ומגיע לכפירה) אזי גם אם הוא יצליח לחזק את עצמו, בדרך כלל זה יגרום לו ירידה, ואח"כ ברצוא ושוב יגיעו לו שוב פעם האשמה וכו' מצד הבחירה, אבל אז זה יהיה הרבה יותר כואב, כי הוא יהיה במקום יותר גרוע ממה שהוא היה לפני זה.צריך לעשות אזמרה על ה', להאמין שהוא טוב, להעמיק בעומק הטוב שלו כפי השגתנו, לומר את זה בפה, לומר עליו דברים טובים, ולהתפלל שהדברים ייכנסו ללב.
כל זה בשילוב עם מה שנכתב בספרים הקדושים, דברי התחזקות על אהבת ה' אותנו ועל רחמי ה' וכו'.
אין בזה קיצורי דרךדרך אגב, השאלה מי אני היא מאוד יסודית כאן, כי חלק מהבעיה שלנו עם האשמה היא שזה גורם לנו להרגיש שאנחנו רעים, ולכן כשהשאלה מי אני יותר מיושבת אז לאדם הרבה יותר קל להתמודד עם הכשלונות שלו.
ובאמת היא יסוד האזמרה, הנקודות טובות מעידות מי אני באמת, עוזרות להבין שהרע חיצוני לי, וגם אם יש לי אשמה (כמו שומר שלא שמר טוב על חפץ והחפץ נגנב, אז זה לא הופך את השומר לגנב) אני עדיין טוב אלוקי. -
שכחתי לציין משהו חשוב לגבי הענין של האשמה.
כמובן שצריך לדחות את המחשבות של האשמה כשהם גורמות לעצבות או מפריעות.
אבל זה לא ביטול האשמה, אני אשם, אבל כרגע ה' לא רוצה שאחשוב על זה, ואני אחשוב על זה בזמן המתאים, בחשבון נפש.זה נכון בכל ענין ודבר, שהמחשבות עליו גורמות לו לקבל את הפרופורציות הלא נכונות או מפריעות לאדם בעבודת ה', כל מחשבה שמפריע לעבודת ה', גם אם היא מחשבה טובה וקדושה באופן כללי, כרגע היא לא במקום הנכון ולכן צריך לא להתעסק בה כרגע, וזה לא לברוח מאחריות, כי מתעסקים בזה בזמן המתאים.
יש ספר שמדבר הרבה על העניינים האלו ועל ההתחזקות והאזמרה, יצא בערך לפני שנה, נקרא "אזמרה והתחזקות".
בהצלחה
-
יש משהו אבסורדי
כשמדברים על סגולות ודברים נפלאים הכתובים בחז"ל ובספרים הקדושים זה לא נכנס כ"כ לאוזן ואילו כשכתוב לצד השני על חומר הדבר ועל העונש על העוון זה בדיוק מה שכתוב
ואסביר
חתן מוחלים לו כל עוונותיו, תשובה מאהבה עוונותיו נתהפכין לזכויות, האומר שירת הים בשמחה נמחלין כל עוונותיו וכן עוד רבבות מראי מקומות - תמיד יוסיפו ברצינות "אבל זה לא פשוט כלל וזה צריך להיות באמת בלי שום דופי וכו' וכו'" ומוסיפים תנאי סף עד השמים עד שכל אחד מבין שזה לא כפשוטו כלל וזה כלל לא פשוט כמו שזה נראה והמצווה צריכה להיות בשלימות לגמרי לגמרי ואם לא זה לא שווה כמעט
אבל מאידך רבבות המראי מקומות על חומרות העוונות ועל העונש הקשה עליהם רח"ל ועל נוראות ההפסד של כל סטיה קלה זה כפשוטו ממש לגמרי. גם אם העבירה היא בלי ידיים ורגליים עם אנחות לפניה ולאחריה היא חמורה כמו מי שעושה לתיאבון רח"ל
אם הראשית חכמה זה אמת הרי שהליקוטי מוהר"ן הוא אמת, אם הגהינום הוא אמת הרי הגן עדן הוא אמת
כשהעונש והמוסר הם אמת אמיתי חייב להיות שהשכר וההבטחות והמחילות שכתובים בפירוש הם גם אמת אמיתי ועוד יותר כי מידה טובה מרובה
ועל זה אמר רבינו אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן
מקווה שתבינו את כוונתי בצורה נכונה -
אמת צרופה ונוקבת!
-
ברכות הריח הלכה ד
כִּי בֶּאֱמֶת בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ נְשָׁמָה יְקָרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר־הָרָע וְחֵילוֹתָיו, כִּי אִם לֹא הָיָה כֹּחַ בָּאָדָם לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר־הָרָע - לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן לוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו (עֲבוֹדָה־זָרָה ג.). וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן מו), שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מְנִיעוֹת שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲמֹד בָּהֶם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ד, ז): "וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" - אִם תִּרְצֶה תִּתְגַּבֵּר עָלָיו, עַיֵּן שָׁם בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י.
עַל־כֵּן צְרִיכִין לָדַעַת וּלְהַאֲמִין, שֶׁבְּוַדַּאי כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים - הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר־הָרָע שֶׁלּוֹ, וְעִקַּר כָּל הַחֲטָאִים וְהַתַּאֲווֹת שֶׁהָאָדָם נִלְכָּד בָּהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, הִיא רַק מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ וְכוּ', כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בִּנְעִימַת הַחֲרוּזִים שֶׁלּוֹ הַנִּדְפָּסִים בִּתְחִלַּת סֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: חֲזַק וְנִתְחַזֵּק, וְאַל תִּהְיֶה כַּפִּיל הַגָּדוֹל וְכַגָּמָל וְכוּ', וְכָל זֶה מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵין יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ וְכוּ'.
וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בְּהַתּוֹרָה "תִּקְעוּ" הַנַּ"ל (אוֹת ב) - שֶׁעִקַּר תַּאֲוַת נִאוּף שֶׁהוּא כְּלַל כָּל הַחֲטָאִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, נִמְשָׁךְ רַק מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. כִּי הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר עָלָיו עַד שֶׁמַּפִּילוֹ לִבְחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, חַס וְשָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּקְטָן מֹחוֹ וְנֶחֱלָשׁ דַּעְתּוֹ עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד תַּאֲוָה זֹאת. כִּי עִקַּר הַגְּבוּרָה הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן רמט, וּבְתִנְיָנָא סִימָנִים מג, מו), וּמִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחוֹ כְּנֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁבָּעוֹלָם וַאֲפִלּוּ כְּנֶגֶד תַּאֲוַת נִאוּף, כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ כַּמָּה צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים שֶׁעָמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן. רַק עִקַּר נְפִילַת כָּל הַנּוֹפְלִין לְתַאֲווֹת רָעוֹת הוּא רַק מֵחֲמַת בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּקְטָן מֹחוֹ עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ. כִּי עִקַּר הַכֹּחַ הוּא עַל־יְדֵי חָכְמָה שֶׁבַּמֹּחַ, כִּי 'חָכְמָה' הוּא אוֹתִיּוֹת 'כֹּחַ מַה', וּ'מַה' בְּגִימַטְרִיָּא 'אָדָם', שֶׁעִקַּר כֹּחַ הָאָדָם הוּא הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת ז, יט): "הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר". הַיְנוּ שֶׁעִקַּר הַכֹּחַ לִהְיוֹת עַז כַּנָּמֵר כְּנֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַפִּתּוּיִים, הוּא רַק עַל־יְדֵי חָכְמָה אֲמִתִּית, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹחִין דְּגַדְלוּת, כִּי הַמֹּחִין הֵם בְּחִינַת מְחִצּוֹת פְּרוּסוֹת כְּנֶגֶד תַּאֲוַת נִאוּף, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל.
הַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהַאֲמִין מְאֹד בְּכֹחוֹ, וְיֵדַע בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ בְּכֹחַ שִׂכְלוֹ וּמֹחוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד תַּאֲוַת נִאוּף, שֶׁהוּא עִקָּרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא (עִקַּר הַיֵּצֶר הָרַע) (זֹהַר וַיִּקְרָא טו:), כִּי הַמֹּחַ וְהַשֵּׂכֶל הוּא הַנְּשָׁמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב לב, ח): "וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם", כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן לה). וְהַנְּשָׁמָה שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, אֲפִלּוּ שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים בְּוַדַּאי הִיא יְכוֹלָה לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם עִם הַתַּאֲווֹת:
אֵין זֶה דֶּרֶךְ הָעֲנָוָה לְהַקְטִין כֹּחוֹ, וְלוֹמַר, שֶׁאֵין לוֹ נְשָׁמָה גְּבֹהָה כְּמוֹ הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, כְּאִלּוּ אֵין בְּיָדוֹ לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר אוֹ צַדִּיק, כִּי עֲנָוָה כָּזוֹ אֲסוּרָה, וְהִיא עֲנָוָה פְּסוּלָה וְאֵין זֶה עֲנָוָה כְּלָל, רַק מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְרַחֵק מִזֶּה מְאֹד כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן כב וּבְשִׂיחוֹת הָרַ"ן סִימָן קמ). רַק אַדְּרַבָּא, צָרִיךְ כָּל אֶחָד לוֹמַר בְּדַעְתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְשָׁמָה גָּבֹהַּ מְאֹד, כִּי הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הוּא גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד. וְצָרִיךְ לוֹמַר בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵין נָאֶה לוֹ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲווֹת, חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן לַעֲבֹר אֵיזֶה עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דִּבְרֵי הַיָּמִים־ב יז, ו): "וַיִגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'", שֶׁצְּרִיכִין לְהַגְבִּיהַּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'. כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל רָחוֹק בְּשָׁרְשׁוֹ מְאֹד מְאֹד מֵעֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בַּמַּאֲמָר "כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם" (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ז). כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם עִם תַּאֲווֹתֵיהֶן, רַק הָעִקָּר שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע מִכֹּחוֹ. -
ברכות הריח הלכה ד
כִּי בֶּאֱמֶת בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ נְשָׁמָה יְקָרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר־הָרָע וְחֵילוֹתָיו, כִּי אִם לֹא הָיָה כֹּחַ בָּאָדָם לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר־הָרָע - לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן לוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו (עֲבוֹדָה־זָרָה ג.). וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן מו), שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מְנִיעוֹת שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲמֹד בָּהֶם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ד, ז): "וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" - אִם תִּרְצֶה תִּתְגַּבֵּר עָלָיו, עַיֵּן שָׁם בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י.
עַל־כֵּן צְרִיכִין לָדַעַת וּלְהַאֲמִין, שֶׁבְּוַדַּאי כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים - הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר־הָרָע שֶׁלּוֹ, וְעִקַּר כָּל הַחֲטָאִים וְהַתַּאֲווֹת שֶׁהָאָדָם נִלְכָּד בָּהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, הִיא רַק מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ וְכוּ', כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בִּנְעִימַת הַחֲרוּזִים שֶׁלּוֹ הַנִּדְפָּסִים בִּתְחִלַּת סֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: חֲזַק וְנִתְחַזֵּק, וְאַל תִּהְיֶה כַּפִּיל הַגָּדוֹל וְכַגָּמָל וְכוּ', וְכָל זֶה מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵין יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ וְכוּ'.
וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בְּהַתּוֹרָה "תִּקְעוּ" הַנַּ"ל (אוֹת ב) - שֶׁעִקַּר תַּאֲוַת נִאוּף שֶׁהוּא כְּלַל כָּל הַחֲטָאִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, נִמְשָׁךְ רַק מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. כִּי הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר עָלָיו עַד שֶׁמַּפִּילוֹ לִבְחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, חַס וְשָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּקְטָן מֹחוֹ וְנֶחֱלָשׁ דַּעְתּוֹ עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד תַּאֲוָה זֹאת. כִּי עִקַּר הַגְּבוּרָה הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן רמט, וּבְתִנְיָנָא סִימָנִים מג, מו), וּמִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחוֹ כְּנֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁבָּעוֹלָם וַאֲפִלּוּ כְּנֶגֶד תַּאֲוַת נִאוּף, כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ כַּמָּה צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים שֶׁעָמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן. רַק עִקַּר נְפִילַת כָּל הַנּוֹפְלִין לְתַאֲווֹת רָעוֹת הוּא רַק מֵחֲמַת בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּקְטָן מֹחוֹ עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ. כִּי עִקַּר הַכֹּחַ הוּא עַל־יְדֵי חָכְמָה שֶׁבַּמֹּחַ, כִּי 'חָכְמָה' הוּא אוֹתִיּוֹת 'כֹּחַ מַה', וּ'מַה' בְּגִימַטְרִיָּא 'אָדָם', שֶׁעִקַּר כֹּחַ הָאָדָם הוּא הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת ז, יט): "הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר". הַיְנוּ שֶׁעִקַּר הַכֹּחַ לִהְיוֹת עַז כַּנָּמֵר כְּנֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַפִּתּוּיִים, הוּא רַק עַל־יְדֵי חָכְמָה אֲמִתִּית, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹחִין דְּגַדְלוּת, כִּי הַמֹּחִין הֵם בְּחִינַת מְחִצּוֹת פְּרוּסוֹת כְּנֶגֶד תַּאֲוַת נִאוּף, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל.
הַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהַאֲמִין מְאֹד בְּכֹחוֹ, וְיֵדַע בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ בְּכֹחַ שִׂכְלוֹ וּמֹחוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד תַּאֲוַת נִאוּף, שֶׁהוּא עִקָּרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא (עִקַּר הַיֵּצֶר הָרַע) (זֹהַר וַיִּקְרָא טו:), כִּי הַמֹּחַ וְהַשֵּׂכֶל הוּא הַנְּשָׁמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב לב, ח): "וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם", כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן לה). וְהַנְּשָׁמָה שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, אֲפִלּוּ שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים בְּוַדַּאי הִיא יְכוֹלָה לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם עִם הַתַּאֲווֹת:
אֵין זֶה דֶּרֶךְ הָעֲנָוָה לְהַקְטִין כֹּחוֹ, וְלוֹמַר, שֶׁאֵין לוֹ נְשָׁמָה גְּבֹהָה כְּמוֹ הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, כְּאִלּוּ אֵין בְּיָדוֹ לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר אוֹ צַדִּיק, כִּי עֲנָוָה כָּזוֹ אֲסוּרָה, וְהִיא עֲנָוָה פְּסוּלָה וְאֵין זֶה עֲנָוָה כְּלָל, רַק מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְרַחֵק מִזֶּה מְאֹד כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן כב וּבְשִׂיחוֹת הָרַ"ן סִימָן קמ). רַק אַדְּרַבָּא, צָרִיךְ כָּל אֶחָד לוֹמַר בְּדַעְתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְשָׁמָה גָּבֹהַּ מְאֹד, כִּי הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הוּא גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד. וְצָרִיךְ לוֹמַר בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵין נָאֶה לוֹ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲווֹת, חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן לַעֲבֹר אֵיזֶה עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דִּבְרֵי הַיָּמִים־ב יז, ו): "וַיִגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'", שֶׁצְּרִיכִין לְהַגְבִּיהַּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'. כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל רָחוֹק בְּשָׁרְשׁוֹ מְאֹד מְאֹד מֵעֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בַּמַּאֲמָר "כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם" (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ז). כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם עִם תַּאֲווֹתֵיהֶן, רַק הָעִקָּר שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע מִכֹּחוֹ. -
@לב-העולם-אתה כשאומרים בעולם: "הקב"ה לא מעמיד את האדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו", זה התחזקות או התעוררות? אם נפלתי אז האשמה גדולה יותר, הרי היה לך את הכוח לעמוד בזה!!!
כאן רבינו מוסיף התחזקות - שאינו יודע מכוחו - אבל זהו התחזקות שמחזקת את ההתעוררות עוד יותר, ובעצם כך היא כל התחזקות.
-
היה שבוע שעבר במדור חסיד וליטאי במוקד
שר' מרדכי שלום אמר שלפני ההתקרבות היה כלכך בלבול מאלול דווקא בגלל שלא ידעו כל כך איך חוזרים בתשובה, וכל שאר החכמות.
ואחרי שהתקרב לרב'ה אז הבין שהרב'ה הוא עושה התשובה. ואנחנו רק מצד האתערותא דלתתא. כידוע השיחה (סליחה על התמצות).
ואפשר ללמוד מזה המון התחזקות, שבאמת, אין עלינו המלאכה לגמור, כי הקב"ה ודאי יגמור תיקון העולם כרצונו, והתפקיד שלנו הוא רק לוודאות שלנו יהיה בזה חלק, כל אחד מאיתנו, נושא על גבו את כל העולם, כאילו זה התפקיד שלו, והצדיק בא ואומר לך, תרגע, זה לא תפקד שלך, התפקיד שלך הוא רק לעשות את שלך בעבודת ה', ומה שנעשה עמך לא יכפת לך כלל, והעבר אין.
שזה דיבורים שבעיני העולם הזויים, (שתי המשפטים הקודמים) ורק על ידי שמבינים שהכל בסדר והתפקיד שלך הוא רק הרגע הזה, להיות הרגע יותר טוב, לקחת כעת יותר חלק בתיקון העולם. אז הכל מובן. -
רק שימו לב שכל רגע קופץ פה מישהו מהצד השני של המתרס שמדגיש את ההפך.
אחד כותב על התחזקות דווקא, והשני עונה לו התעוררות דווקא. וכן להפך....
בסוף אולי השאלה היא לא מה האמת, אלא מה אתה באמת רוצה לשמוע....
ואם אתה מתעצבן מלקרוא את זה אז כנראה שאתה באמת צריך לתת לעצמך דקה או שניים מחשבה למה זה כ"כ מעצבן אותך... -
רק שימו לב שכל רגע קופץ פה מישהו מהצד השני של המתרס שמדגיש את ההפך.
אחד כותב על התחזקות דווקא, והשני עונה לו התעוררות דווקא. וכן להפך....
בסוף אולי השאלה היא לא מה האמת, אלא מה אתה באמת רוצה לשמוע....
ואם אתה מתעצבן מלקרוא את זה אז כנראה שאתה באמת צריך לתת לעצמך דקה או שניים מחשבה למה זה כ"כ מעצבן אותך...@לב-העולם-אתה כתב:
מה אתה באמת רוצה לשמוע....או צריך...
-
לאחר בירור ארוך שעשיתי אמש בעניין, אין לי זמן לכתוב באריכות, אבל בכלליות - הדרנא בי.
-
אשכול נפלא ביותר
אשמח להביא את דעתו הצרופה של ראבר"נ בענין זה, כמובן בתרגום ללשון מדוברת.
הערה קטנה; בהיות שאני סולד מפוסטים ארוכים, שיש בהם סגולה הפוכה מסיפורי מעשיות... אשתדל לקצר למרות שזה מורכב.הדברים מבוססים על כלל יג מהח"י כללים, וכפי שמבאר את דבריו בארוכה בחו"ת על ב"מ וב"ש שנתחלפו:
-
אין שום בעיה לדבר ידיעה, ברבים, ללא גבול.
למה?
כי אין בזה שום תועלת, כלומר, 'ידיעה' היא השגה שהקב"ה נותן לאדם, ולא רעיון שהוא קונה בסרטון של איזה רב בריח...
ממילא, אפילו אם הרב יגיד אלף פעמים - "כל העבירות שלך זה רק מה', אתה לא עשית שום דבר רע", אף אחד לא יאמין לו באמת.
'ידיעה' זה כמו זכות קדימה בכביש, לא לוקחים את זה - מקבלים את זה. -
אם יימצאו אנשים שהתדרדרו בגלל 'ידיעה', זה שקר. זה פשוט תירוץ שהם משתמשים בו בשביל להרגיע את מי שמצליף בהם.
אתם עצמם הם לא הרגיעו בכלל! -
איך זוכים שהקב"ה יאיר בי ידיעה [שזה דבר הכרחי בשביל עבודת ה', כמבואר כמ"פ בליקו"ה]?
על ידי הבחירה!
כלומר, אם אני מתעלם 'לחלוטין' מהידיעה, ומתנהל כאילו יש רק בחירה, וחוזר בתשובה בלב נשבר ממש - אז ה' מאיר לי את הידיעה.
זה המהלך של ראבר"נ, והאמינו לי שלא יכולתי לקצר בתו אחד.
שֶׁרְצוֹנוֹ חָזָק מְאֹד שֶׁנֵּלֵךְ עִם הַתּוֹרוֹת שֶׁגִּלָּה, שֶׁיִּהְיֶה כָּל עֲבוֹדָתוֹ עַל פִּי הַנֶּאֱמָר בְּאוֹתָהּ הַתּוֹרָה
-
-
אשכול נפלא ביותר
אשמח להביא את דעתו הצרופה של ראבר"נ בענין זה, כמובן בתרגום ללשון מדוברת.
הערה קטנה; בהיות שאני סולד מפוסטים ארוכים, שיש בהם סגולה הפוכה מסיפורי מעשיות... אשתדל לקצר למרות שזה מורכב.הדברים מבוססים על כלל יג מהח"י כללים, וכפי שמבאר את דבריו בארוכה בחו"ת על ב"מ וב"ש שנתחלפו:
-
אין שום בעיה לדבר ידיעה, ברבים, ללא גבול.
למה?
כי אין בזה שום תועלת, כלומר, 'ידיעה' היא השגה שהקב"ה נותן לאדם, ולא רעיון שהוא קונה בסרטון של איזה רב בריח...
ממילא, אפילו אם הרב יגיד אלף פעמים - "כל העבירות שלך זה רק מה', אתה לא עשית שום דבר רע", אף אחד לא יאמין לו באמת.
'ידיעה' זה כמו זכות קדימה בכביש, לא לוקחים את זה - מקבלים את זה. -
אם יימצאו אנשים שהתדרדרו בגלל 'ידיעה', זה שקר. זה פשוט תירוץ שהם משתמשים בו בשביל להרגיע את מי שמצליף בהם.
אתם עצמם הם לא הרגיעו בכלל! -
איך זוכים שהקב"ה יאיר בי ידיעה [שזה דבר הכרחי בשביל עבודת ה', כמבואר כמ"פ בליקו"ה]?
על ידי הבחירה!
כלומר, אם אני מתעלם 'לחלוטין' מהידיעה, ומתנהל כאילו יש רק בחירה, וחוזר בתשובה בלב נשבר ממש - אז ה' מאיר לי את הידיעה.
זה המהלך של ראבר"נ, והאמינו לי שלא יכולתי לקצר בתו אחד.
-
-
אשכול נפלא ביותר
אשמח להביא את דעתו הצרופה של ראבר"נ בענין זה, כמובן בתרגום ללשון מדוברת.
הערה קטנה; בהיות שאני סולד מפוסטים ארוכים, שיש בהם סגולה הפוכה מסיפורי מעשיות... אשתדל לקצר למרות שזה מורכב.הדברים מבוססים על כלל יג מהח"י כללים, וכפי שמבאר את דבריו בארוכה בחו"ת על ב"מ וב"ש שנתחלפו:
-
אין שום בעיה לדבר ידיעה, ברבים, ללא גבול.
למה?
כי אין בזה שום תועלת, כלומר, 'ידיעה' היא השגה שהקב"ה נותן לאדם, ולא רעיון שהוא קונה בסרטון של איזה רב בריח...
ממילא, אפילו אם הרב יגיד אלף פעמים - "כל העבירות שלך זה רק מה', אתה לא עשית שום דבר רע", אף אחד לא יאמין לו באמת.
'ידיעה' זה כמו זכות קדימה בכביש, לא לוקחים את זה - מקבלים את זה. -
אם יימצאו אנשים שהתדרדרו בגלל 'ידיעה', זה שקר. זה פשוט תירוץ שהם משתמשים בו בשביל להרגיע את מי שמצליף בהם.
אתם עצמם הם לא הרגיעו בכלל! -
איך זוכים שהקב"ה יאיר בי ידיעה [שזה דבר הכרחי בשביל עבודת ה', כמבואר כמ"פ בליקו"ה]?
על ידי הבחירה!
כלומר, אם אני מתעלם 'לחלוטין' מהידיעה, ומתנהל כאילו יש רק בחירה, וחוזר בתשובה בלב נשבר ממש - אז ה' מאיר לי את הידיעה.
זה המהלך של ראבר"נ, והאמינו לי שלא יכולתי לקצר בתו אחד.
כי אין בזה שום תועלת, כלומר, 'ידיעה' היא השגה שהקב"ה נותן לאדם, ולא רעיון שהוא קונה בסרטון של איזה רב בריח...
ממילא, אפילו אם הרב יגיד אלף פעמים - "כל העבירות שלך זה רק מה', אתה לא עשית שום דבר רע", אף אחד לא יאמין לו באמת.לכבוד הרב ברוך מאן
כפי מה שלמדתי וביררתי המשפט הזה ("כל העבירות שלך זה רק מה', אתה לא עשית שום דבר רע",) הוא סתירה ליסודות האמונה, ולכאורה הוא גובל בכפירה ואסור לומר אותו בצורה כזו.
אמנם לצערנו אפשר לשמוע כאלו משפטים היום בברסלב, אבל הם מאוד בעיתיים, תנסה לשאול את הרב צבי חשין או את אחד מזקני ברסלב ותראה מה יגידו לך.גם אם נאמר שיש מקום גבוה כזה ששם הדברים נראים אחרת, עדיין לומר את זה בצורה כזו זה ממש בעיה וגם סכנה.
ישנם אנשים שמתדרדרים מזה, ושמעתי כמה מגדולי ברסלב שדיברו על זה במשך ה20 שנה האחרונות, רק שהדברים בדרך כלל לא מקבלים פרסום בגלל העדינות והרגישות שלהם, שזה יכול להגדיל את הנזקים.
באופן כללי כשלמדתי את הסוגייה אזי ראיתי שכל אחד לוקח אותה לכיוונים אחרים ומרחיב הרחבות גדולות כפי סברותיו והרגשותיו, דברים שלא נכתבו בפירוש, וצריך לזכור שאנחנו מתעסקים במושגים גבוהים מאוד שאין לנו השגה בהם, ויש בזה מבוכות שא"א להבין בזה העולם, ואסור לכנוס למבוכות אלו.
בליקוטי הלכות דברים היוצאים מהחי ד' מובן מר' נתן שידיעתו זו רצונו, וכמו שרוצה בודאי יהיה.
הסתירה הפשוטה של בחירה וידיעה היא אם ה' יודע מה יהיה אז איך יכול להיות שאני בוחר.לא כתוב בשום מקום (וסליחה שאני כותב כזה דבר, אבל כאן יש הכרח) שהסתירה היא שאם ה' גורם לאדם ח"ו לעבור עבירות אז למה זה נחשב שהאדם בחר בהם, ואם אתה מכיר מקור כזה אז תביא לנו.
תביא מקורות ברורים מספרים (לא סיפורים ושמועות) לייחוס של עבירה לה', שכתוב שהאדם לא בחר ושה' עשה את זה (לפני מתן תורה יש כמה דברים, וגם הם לא חדים וברורים)
נשמח למקורות ברורים מה פירוש המושג "ידיעה" לפי רבינו ותלמידיו, מעבר לזה שה' יודע הכל וכמו שרוצה כך יהיה.
אפשר להאריך עוד הרבה, ואולי בהמשך.
לפני שממשיכים, אולי עדיף לפתוח נושא חדש של בחירה וידיעה במשנת רבינו.
-
-
כי אין בזה שום תועלת, כלומר, 'ידיעה' היא השגה שהקב"ה נותן לאדם, ולא רעיון שהוא קונה בסרטון של איזה רב בריח...
ממילא, אפילו אם הרב יגיד אלף פעמים - "כל העבירות שלך זה רק מה', אתה לא עשית שום דבר רע", אף אחד לא יאמין לו באמת.לכבוד הרב ברוך מאן
כפי מה שלמדתי וביררתי המשפט הזה ("כל העבירות שלך זה רק מה', אתה לא עשית שום דבר רע",) הוא סתירה ליסודות האמונה, ולכאורה הוא גובל בכפירה ואסור לומר אותו בצורה כזו.
אמנם לצערנו אפשר לשמוע כאלו משפטים היום בברסלב, אבל הם מאוד בעיתיים, תנסה לשאול את הרב צבי חשין או את אחד מזקני ברסלב ותראה מה יגידו לך.גם אם נאמר שיש מקום גבוה כזה ששם הדברים נראים אחרת, עדיין לומר את זה בצורה כזו זה ממש בעיה וגם סכנה.
ישנם אנשים שמתדרדרים מזה, ושמעתי כמה מגדולי ברסלב שדיברו על זה במשך ה20 שנה האחרונות, רק שהדברים בדרך כלל לא מקבלים פרסום בגלל העדינות והרגישות שלהם, שזה יכול להגדיל את הנזקים.
באופן כללי כשלמדתי את הסוגייה אזי ראיתי שכל אחד לוקח אותה לכיוונים אחרים ומרחיב הרחבות גדולות כפי סברותיו והרגשותיו, דברים שלא נכתבו בפירוש, וצריך לזכור שאנחנו מתעסקים במושגים גבוהים מאוד שאין לנו השגה בהם, ויש בזה מבוכות שא"א להבין בזה העולם, ואסור לכנוס למבוכות אלו.
בליקוטי הלכות דברים היוצאים מהחי ד' מובן מר' נתן שידיעתו זו רצונו, וכמו שרוצה בודאי יהיה.
הסתירה הפשוטה של בחירה וידיעה היא אם ה' יודע מה יהיה אז איך יכול להיות שאני בוחר.לא כתוב בשום מקום (וסליחה שאני כותב כזה דבר, אבל כאן יש הכרח) שהסתירה היא שאם ה' גורם לאדם ח"ו לעבור עבירות אז למה זה נחשב שהאדם בחר בהם, ואם אתה מכיר מקור כזה אז תביא לנו.
תביא מקורות ברורים מספרים (לא סיפורים ושמועות) לייחוס של עבירה לה', שכתוב שהאדם לא בחר ושה' עשה את זה (לפני מתן תורה יש כמה דברים, וגם הם לא חדים וברורים)
נשמח למקורות ברורים מה פירוש המושג "ידיעה" לפי רבינו ותלמידיו, מעבר לזה שה' יודע הכל וכמו שרוצה כך יהיה.
אפשר להאריך עוד הרבה, ואולי בהמשך.
לפני שממשיכים, אולי עדיף לפתוח נושא חדש של בחירה וידיעה במשנת רבינו.
-
כי אין בזה שום תועלת, כלומר, 'ידיעה' היא השגה שהקב"ה נותן לאדם, ולא רעיון שהוא קונה בסרטון של איזה רב בריח...
ממילא, אפילו אם הרב יגיד אלף פעמים - "כל העבירות שלך זה רק מה', אתה לא עשית שום דבר רע", אף אחד לא יאמין לו באמת.לכבוד הרב ברוך מאן
כפי מה שלמדתי וביררתי המשפט הזה ("כל העבירות שלך זה רק מה', אתה לא עשית שום דבר רע",) הוא סתירה ליסודות האמונה, ולכאורה הוא גובל בכפירה ואסור לומר אותו בצורה כזו.
אמנם לצערנו אפשר לשמוע כאלו משפטים היום בברסלב, אבל הם מאוד בעיתיים, תנסה לשאול את הרב צבי חשין או את אחד מזקני ברסלב ותראה מה יגידו לך.גם אם נאמר שיש מקום גבוה כזה ששם הדברים נראים אחרת, עדיין לומר את זה בצורה כזו זה ממש בעיה וגם סכנה.
ישנם אנשים שמתדרדרים מזה, ושמעתי כמה מגדולי ברסלב שדיברו על זה במשך ה20 שנה האחרונות, רק שהדברים בדרך כלל לא מקבלים פרסום בגלל העדינות והרגישות שלהם, שזה יכול להגדיל את הנזקים.
באופן כללי כשלמדתי את הסוגייה אזי ראיתי שכל אחד לוקח אותה לכיוונים אחרים ומרחיב הרחבות גדולות כפי סברותיו והרגשותיו, דברים שלא נכתבו בפירוש, וצריך לזכור שאנחנו מתעסקים במושגים גבוהים מאוד שאין לנו השגה בהם, ויש בזה מבוכות שא"א להבין בזה העולם, ואסור לכנוס למבוכות אלו.
בליקוטי הלכות דברים היוצאים מהחי ד' מובן מר' נתן שידיעתו זו רצונו, וכמו שרוצה בודאי יהיה.
הסתירה הפשוטה של בחירה וידיעה היא אם ה' יודע מה יהיה אז איך יכול להיות שאני בוחר.לא כתוב בשום מקום (וסליחה שאני כותב כזה דבר, אבל כאן יש הכרח) שהסתירה היא שאם ה' גורם לאדם ח"ו לעבור עבירות אז למה זה נחשב שהאדם בחר בהם, ואם אתה מכיר מקור כזה אז תביא לנו.
תביא מקורות ברורים מספרים (לא סיפורים ושמועות) לייחוס של עבירה לה', שכתוב שהאדם לא בחר ושה' עשה את זה (לפני מתן תורה יש כמה דברים, וגם הם לא חדים וברורים)
נשמח למקורות ברורים מה פירוש המושג "ידיעה" לפי רבינו ותלמידיו, מעבר לזה שה' יודע הכל וכמו שרוצה כך יהיה.
אפשר להאריך עוד הרבה, ואולי בהמשך.
לפני שממשיכים, אולי עדיף לפתוח נושא חדש של בחירה וידיעה במשנת רבינו.
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות