וידויניקעס'???

[נחום בקר]

@חבר-אני בודאי שיש קשר בין וידוי לתודה. וכידוע למטיילים משנה שעברה בתורה ב תנינא. שימי חנוכה הם ימי הודאה...בחינת שעשוע עוה"ב. ובתורה דידן ע"י וידוי דברים מגיעים לזאת הבחינה היא מעין עוה"ב.
ובלקו"ה גביית חוב מיתומים ד על תורה דידן מבאר ענין חנוכה. ע"פ הקדמות תורה דידן.
והציר הסובב בין שני הדברים הם השגת 'הדעת', ע"י הודאה הוא מכיר ויודע אותו יתברך עיי"ש בתורה ב תנינא.
ובתורה דידן ע"י וידוי דברים לפני ת"ח הריהו מעלה את המלכות לשורשה. ושורשה כמובן מתוך קשרי התורה הוא 'הדעת'. וזהו שרבנו מתחיל את התורה כשאדם 'יודע' שכל מאורעותיו וכו' ולא אומר כשאדם 'מאמין' שכל מאורעותיו הם לטובתו.
וכמובן שאע"פ שיש קשר בין הדברים אעפ"כ כל אחד מהם פועל באופן שונה וה' יאיר עיני הלומדים לסלסל בדברים ולבארם.

[חבר אני]

@נחום-בקר כתב:
בודאי שיש קשר בין וידוי לתודה.

ייש"כ על הדברים!
ובכל זאת החידוש בדברים לעיל הוא, שהתודה היא היא חלק מהווידוי, ולא רק שע"י הווידוי יזכה להודות אלא צריך להתוודות על הרע ולהתוודות -יותר נכון להודות- על הטוב לפני הת"ח. וגם ע"י דיבורי ההודייה יזכה לתיקונים של ווידוי לפני ת"ח

[נחום בקר]

@מאיר-לב מדוע רבנו הפסיק את הוידוי איני יודע אך מתוך התורה נמצאנו למדים על ג' בחינות של וידוי.
א. וידוי לפני ת"ח כפשוטו.
ב. שלא צריך להתוודות לפניו, אלא הצדיק יודע להשתמש עם הוידוי שלך ולפעול לבד וכמשה רבנו עם וידוי של יהודה.
ג. מה שמזכיר רבנו שקברו של משה עומד מול בית פעור, מרמז על עבודת הוידוי בציון הקדוש כמבואר בפרפראות.

[נחום בקר]

@חבר-אני הארה בקשר לוידוי תודה!
בתורה רלד מביא רבנו שיש שם שעל ידו ממלכים מלכים והשם הוא קמ"ה היוצא מר"ת השקיפה ממעון קדשך. שזהו פסוק הנאמר בוידוי מעשרות. ורואים שגם וידוי כזה ענינו הקמת המלכות ותן לחכם ויחכם עוד.

[isroel ber]

@נחמן לא ווידוי כתוב במפורש רק על שאר עניינים

[נחום בקר]

@isroel-ber לא הבנתי?

[לב העולם אתה]

@נחום-בקר
https://likutei.com/post/700 הוא מגיב על פוסט ישן של נחמן...

[נחמן]

לכאורה מהתורה יש איזשהו הוכחה לעניין , בסיפור של נורא בי עמרם רבינו מביא את הסיפור הזה כראיה לזה שכל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש , זה בחינה של וידוי דברים , ולכאורה בסיפור שם כל אנשי העיר שמעו מה היה רצונו של רב עמרם
האם זה לא ראיה ששיך בחינה של וידוי דברים לפני החברים גם?

[נחמן]

גם מהסיפור של יהודה , מה שלכאורה כל לומד מתקשה , מה רואים מזה שיוהדה הודה על מעשה תמר , לשה שמשה רבינו זכר הוידוי שלו , לכאורה איזה וידוי הוא עשה פה לפני הצדיק?
אבל אם נסביר שיש גם בחינה של וידוי לפני החבר , זה יכול להיות מובן , שעצם זה שבנאדם עושה וידוי דברים הוא עושה פעולה מסוימת בנפשו , ובצירוף לזה שהצדיק מעלה (בסיפור הזה - מזכיר ) את הוידוי שלו הוא זוכה לחיבור העצמות
מדגיש שאני מציע את הדברים כדרך אפשר , ולא כדברים ברורים ומוחלטים .
אשמח לשמוע את חוות דעת הלומדים כולל התייחסות לראיות מהסיפורים שציינתי
תודה רבה

[לוי י.]

בדרך צחות י"ל שלכן הקדים לכל התורה הפסוק אנכי ה' אלו'. שלא להתבלבל ולא לשכח שם שמים ח"ו. ורק אח"כ ניתן להפליג בתיקוני הנשמה וטהרתה ע"י הצדיק (וכמ"ש החברים לעיל)...

[רצון פשוט]

@יוסף עיין לשון הגמרא בסוטה ז' בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תישרף תמר אלא ראובן למה ליה דאודי והאמר רב ששת חציף עלי (בר ישראל) דמפריט חטאיה כי היכי דלא ליחשדו אחוהי:

[רצון פשוט]

@חבר-אני השרץ הקטן -טומאה קטנה שבלבלה את התפילה היתה אצל האיש הישראלי ולא אצל הצדיק

[רצון פשוט]

@נחום-בקר הראיה שלך שיש קשר בין 'וידוי' ולתודה והודאה' הוא מהקבלת המושגים המדוברים בב' התורות שהזכרת: תורה ד' קמא ותורה ב' תנינא - מה שלא עולה כ"כ בקנה אחד עם כלל א' בפרט לאנשים כערכינו הרחוקים מבירור המדמה
בכל אופן הוידוי של יהודה שמוזכר בתורה דידן מוזכר בגמ' בתור הודאת דברים עיי' בסוטה ז'

[איש הפלא]

במחילה מכת"ר
בכל אופן יש כבר סיפור מהבעל שם טוב שסיפר רבינו על אדם שנגזרה עליו מיתה אם לא יתוודה לפני הצדיק (הבעל שם טוב) וכן הרבי אלימלך בצעטיל קטן מביא עניין זה לספר לצדיק אפילו את מחשבותיו הלא טובות, וזה מנקה אותו ע"י שהוא מוציא ממנו את אש היצר בחי' 'חם ליבי בקרבי דיברתי בלשוני' ע"י הבל הדיבור 'מניח את השק על העגלה' אפשר על אותו משקל גם כן וידוי. ומה שהולך לצדיק כי הצדיק יודע לקחת הדיבורים של הוידוי ולתקנם להעלותם לקדושה בחי' תשובה מאהבה בחי' הארת יום הכיפורים.
שפע נ נח

[חבר אני]

@רצון-פשוט כתב:

@נחום-בקר הראיה שלך שיש קשר בין 'וידוי' ולתודה והודאה' הוא מהקבלת המושגים המדוברים בב' התורות שהזכרת: תורה ד' קמא ותורה ב' תנינא - מה שלא עולה כ"כ בקנה אחד עם כלל א'

יהודה המוב"פ נקרא ע"ש "הפעם אודה את ה'".
אז אולי זה לא מיניה וביה לבד, אלא זה מיניה וביה בצירוף כלל החמישי, שכל הנושא המוזכר בדבריו הק' נכנס ומתבאר בתורה.

ראה באשכול יהודה /הודיה

[נחום בקר]

@רצון-פשוט הודאת דברים היא לא תודה.

[חבר אני]

@רצון-פשוט כתב:

@חבר-אני השרץ הקטן -טומאה קטנה שבלבלה את התפילה היתה אצל האיש הישראלי ולא אצל הצדיק

אתה צודק! וכמבואר בהמשך שהוא עשה הג' תיקונים ראיית פני הצדיק וכו'.

אבל, ע"פ הכלל שכל בחי' כלולה מכל הבחי' (כלל ז') גם לצדיק יש כביכול את העניין הזה.
ואם נדקדק בלשונו הק': "ולא היה יכול איש הישראלי הזה לעבד עבודתו תמה. מה עשה האיש הזה?"
תודה שזה לשון קצת תמוהה.

וצ"ל שיש כאן רמז ל"והאיש משה עניו מאוד", וכן "ולא ידע איש את קבורתו -אפי' משה לא ידע", המוזכרים בתורה.
וגם העניין הזה שזה רק בלבל אותו בתפילתו, וכן בסוף הרבב"ח כתוב "שהרגיש טומאה קטנה שמבלבלת אותו", מרומז כאן העניין שכביכול בגלל שעם ישראל בכלליות אינם שלמים במידותיהם, זה גורם פגם מסוים אצל הצדיק.
[ואולי זה גופא טענת משה: ואם אין מחני נא! שאם לא תכפר עוונותיהם הרי שזה "מבלבל" אותי, כשאני שומע את שבחי]

(ראה ביאוה"ל אות ח' שמסביר שבגלל שכל נפשות ישראל חד הם, לכן גם הצדיק לא יכול לגמור בחייו וצריך להסתלק [קבורת משה] ובכך כביכול לזכך את גופו לגמרי.)

[רצון פשוט]

@חבר-אני ואיך מתבטאיחם שלושת הבחינוצת בהתקרבות לצדיק אצל הצדיק?

[חבר אני]

@רצון-פשוט שאלה טובה!
אבל ע"פ כלל השביעי -שכל בחי' כלולה מכל הבחי' וע"פ הדיוק הנ"ל בדב"ר, מתבאר שגם אצל הצדיק יש את כלל הפרטים המובאים בתורה זו. ואכן עלינו למצוא ביאור לכך:

בביאוה"ל (אות יז) מבאר שה"תלת מאה" שרבינו מבאר -שהצדיק מקטין את עצמו בג' בחינות, -חכם גיבור ועשיר, קשור לג' בחינות בהתקרבות לצדיק המבואר במשל וראה ע"כ בהרחבה כאן
[ומבאר שם שיש ג' דרגות בענווה 1) עפר ואפר (דומם) 2) תולעת ולא איש (חי מדבר) 3) נחנו מה (ביטול) (וראה עוד מה שביאר באות כה)]

רואים מכאן שהג' דרגות בזיכוך הגוף הנאמר על איש הישראלי, אצל הצדיק זה מתפרש "להקטין את עצמו בג" בחינות".

אמנם עדיין צריך ביאור איך בפועל הצדיק עצמו עושה "ראיית פני הצדיק וכו'?

הנה (ע"פ כלל החמישי יש לפתוח הפסוקים ולבאר ע"פ התורה, והנה) בפרשה שבה כתוב הפסוק "והאיש משה עניו מאוד" כתוב כך: וַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם יְהֹוָ֗ה בַּמַּרְאָה֙ אֵלָ֣יו אֶתְוַדָּ֔ע בַּחֲל֖וֹם אֲדַבֶּר־בּֽוֹ׃ לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכׇל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא׃ 1) פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ 2) וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת 3) וּתְמֻנַ֥ת יְהֹוָ֖ה יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה׃
ופרש"י:
"פה אל פה" - אמרתי לו...לפרוש מן האשה...
"ומראה ולא בחידות" - ומראה זה מראה דיבור שאני מפרש לו דבורי במראות פנים שבו ואיני סותמו לו בחידות...

אנסה לחבר זאת לג' בחינות:

1. תמונת ה' יביט, זה ברור! הצדיק רואה את תמונת צדיקו של עולם כביכול ("תמונה" זה לשון מושאלת, כי הרי הא"ס אין בו תמונה כמבואר בתורה)
2. ומראה ולא בחידות, זה בחי' תיקון הדיבור, (חי מדבר) (אכן לא מצאתי רמז ישירות לצדקה)
3. פה אל פה, צדיקו של עולם מפריש למשה דרך, כי אהרן ומרים חשבו שמשה פירש מדעתו, ועל זה ענה להם ה' ש"אני אמרתי לו לפרוש מן האשה" (מעניין לקשר את המילה "מפריש" לו דרך, ל"לפרוש")
   [ועפ"ז הפסוק נאמר שם באופן של "מעילא לתתא"]
   (אני קצת מסופק, כי אפשר לומר אחרת, שמראה וכו' זה המפריש לו דרך כמובן מפירש"י הנ"ל)

וראה בביאוה"ל אות י"ט*) שמבאר שע"י שעם ישראל הסתכלו בתמונת משה, זכו לראות את ה' פנים בפנים בשתי הדברות הראשונות אנוכי ולא יהיה לך המוב"פ!

אז אכן יש את המלכות עצמה שגם בה יש את כל הספירות, ממלכות שבמלכות עד כתר שבמלכות
(-שהמלכות -אנחנו- בטלים לכתר -לצדיק) ויש את הכתר עצמו שגם בו יש את כל הספירות מכתר שבכתר עד מלכות שבכתר (-והיינו שגם לצדיק יש את הבחי' של "להעלות את מדת המלכות" בדרגה הנעלה שלו) [זה הפירוש כל בחי' כלולה וכו']
בזכותך @רצון-פשוט זכיתי לחידוש הזה! תודה.

[נחום בקר]

@חבר-אני הנני מציע לבאר גם באופן של מתתא לעילא.
פה אל פה אדבר בו - זה בחינת אביק באור התורה, המבטל עצבות ותאוות. וזהו 'פה אל פה' חבור גמור שזהו ענין 'אביק'. ומחמת זה פירש מהאשה, שפורש מהתאווה והחומר לגמרי.
ומראה ולא בחידות - בחינת 'עלות השחר' שבו רואים בברור ולא בלילה כבחידות. והשגה זו תלויה בביטול הגאוה והישות בתכלית, שעי"ז 'רואה באספקלריא המאירה'.
ותמונת הוי"ה יביט - הוא התכללות 'התמונות' שמצד המלכות בחינת 'אלהים' העולה ומתייחד בבחינת הרצון העליון שמבחינת 'הוי"ה' וזהו ותמונת ה' יביט.
ואם שגיתי יכפר ה'.