דילוג לתוכן

שיח לומדים בתורה ד'

74 נושאים 1.1k פוסטים

שיח לומדים - דיונים, בירורים, קשרים וכל מה שקשור לתורה ד'

ברוכים הבאים לקטגוריה המרכזית ללימוד התורה הזמנית בעיון.
כדי לשמור על סדר, נוחות ויעילות, יצרנו אשכולות ייעודיים עבור כל נושא ותחום.
כאן תוכלו לפתוח דיונים, לשאול שאלות, לשתף בחידושים, להעיר הארות, בכל מה שקשור לתורה הזמנית הנלמדת כעת.
שימו לב: הפורום עדיין בתהליך פיתוח – אם יש לכם הצעה לפתיחת אשכול חדש או רעיון לשיפור, פנו אלינו .

קטגוריות משנה


  • פינה לשיח מיניה וביה (בלבד!) בתורה ד'

    10 136
    10 נושאים
    136 פוסטים
    ד
    ט. וכשיעור התגלות אין סוף, לפי מנין התיבות שנפתחו והתנוצצו, כל אלו התיבות אומר בדביקות גדול, ובמסירות נפשו, ובביטול כוחותיו וכו'. ונראה דלכאורה: בשעת הביטול לאין סוף, הרי שנמצא האדם במצב "מופשט". ואם כן, כיצד אותו ביטול מקבל תוקף דווקא ע"י אותיות התיבות שנפתחו והתנוצצו? ונראה: דאותם תיבות שנפתחו והתנוצצו, שמהם מגיע אל הביטול, הם בעצמם הכוח להמשיך את האדם לנקודת ה"ושוב" שלאחר הביטול. וידוע ד"שבת" עולה כמנין כ"ז הויות, שהם כנגד כ"ב אותיות וה' אותיות מנצפ"ך. ומתבאר דזהו בחינת רעוא דרעוין המאיר במנחת שבת, שאז עיקר זמן הביטול בבחינת הסתלקות משה בבחינת "ולא ידע איש". כי אז מאירים כל כ"ב אותיות וה' אותיות מנצפ"ך, ונכללים בשם הוי"ה. ועל כן כל אות עולה לבחינת שם הוי"ה, ואזי מתנוצץ אור אין סוף בהתגלות גדול. ויש לרמז זאת בלשון רבנו: שאותם תיבות "נפתחו והתנוצצו" - נפתחו מרמז על כל אות שנפתחה מאות לבחינת שם הוי"ה, ואזי אותה האור מתנוצצת ומאירה. ואף שהלשון כאן "תיבות", יש לרמז על האותיות כנ"ל. דהנה בשעת הפגם אזי "נחקק צירוף רע", שזהו האותיות של הלאו שעבר, שבהם משתנה צירופי האותיות. ואילו בנקודת הביטול אזי הלשון "תיבות", מחמת שזהו הצירוף הטוב והישר, ועל כן נקרא בשם "תיבות" ולא "אותיות". ונראה דמבואר בתחילת התורה, דעבודת עליית המלכות מבין העכו"ם נעשית על ידי הוידוי דברים, שבזה יוצאת החקיקה מהעצמות. ומבואר שם שהדיבור יוצא מהעצמות, כמ"ש "כל עצמותי תאמרנה". ובעליה שניה שעולה המלכות אל האין סוף, אזי אותה עליה נעשית דווקא על ידי אותם האותיות שעלו ונתתקנו, ובהם התגלות אור אין סוף. ויש לרמז שכאשר נפתח האור אין סוף, אזי אלו התיבות אומר "בדבקות גדול, ובמסירות נפשו, ובביטול כוחותיו". דבקות גדול - זהו רמז לבחינת בניית המלכות דקדושה, שבבניין צירוף האותיות כסדר. היפך הצירופים הרעים בשעת הפגם. ואזי מדבק אלו האותיות לתיבה. ונמצא שלא רק שהחזיר ובנה את הצירוף הטוב, אלא מדבק את הצירוף בשעת הביטול. מסירות נפש - זהו בחינת וידוי דברים. דכשם שעל וידוי דברים שהוא בחינת יום המיתה נעשה עליית המלכות מבין העכו"ם, כך בשעת הביטול אותם אותיות הם שנפתחים ומתנוצצים, ומרגיש מסירת נפש כיום המיתה. וביטול כוחותיו - זהו בחינת שלימות הביטול. שאזי באותה השעה הוא בבחינת "ולא ידע איש", שאפילו הוא בעצמו אינו יודע מעצמו, מחמת ביטול כוחותיו. ועל פי זה יתבאר: דאותם תיבות שאומר "בדביקות גדול ובמסירות נפשו" הם המביאים את האדם אל הביטול, שאז האדם בבחינת "ביטול כוחותיו", ואינו מרגיש אף את הדביקות ומסירות הנפש, מחמת שנתבטל ונכלל לגמרי באין. ויש לרמז זאת בדקדוק לשון רבנו: שבתחילה כתב "וכשרואה אדם התנוצצות הזאת וכו' תכף נתלהב נשמתו לדבקות, לדבק את עצמו באור אין סוף". ואילו לאחר שביאר את אותה דביקות שהיא "בדבקות גדול ובמסירות נפשו ובביטול כוחותיו", אזי הלשון "ובשעה שנתבטל לגבי אין סוף". ונמצא שבתחילה נמצא האדם ב"דבקות", ואילו רק לאחר מכן זוכה ל"ביטול". ויש לרמז גם בדרכי העבודה דזה כנגד זה: שבשעת הנפילה, בתחילה מראה היצר לאדם בחינת "דבקות" אל העבירה. ואותם דברי שטות שעוסק בהם, אזי נותן לו לטעום בהם מתיקות מדומה וגנובה מבחינת דבש וחלב. ומחמת כן נופל האדם יותר ויותר, עד כדי בחינת "מסירות נפש" אל העבירה שרודף אחריה וכו', עד שמרגיש "ביטול כוחותיו" - שאין בידו כוח לעמוד ולהתגבר על היצר וכו'. וכנגד זה כוחו של הצדיק, שיכול להפוך את האדם מהתלהבות ודבקות בעבירה, עד כדי מסירות נפש וביטול הכוחות, ולהעלות את האדם למדרגה עליונה של ביטול לאין סוף, ולתיקון המלכות בשלימות. ונראה לרמז כאן עפ"י המבואר בדברי רבנו בתורה קמ"ו, עה"פ "עדות ה' נאמנה". דבשעת תשוקת התאוה אין שומע האדם את קול אמריה של התורה שקוראת "מי פתי יסור הנה", ורק אחר גמר תאוותו מרגיש תיכף את קריאתה עיי"ש. ונראה דאותה "תשוקת התאווה" היא זה כנגד זה בביטול לאור אין סוף. וכמו שבשעת הביטול אזי הוא בבחינת "ולא ידע איש", כך בתשוקת התאווה אין שומע הקריאה מחמת ביטול כוחותיו שבאותה שעה. ורק אחר גמר תאוותו, שזהו בחינת "ושוב", אזי שומע קול הקריאה של התורה.
  • מה התכלית לפי תורה ד'

    19
    0 הצבעות
    19 פוסטים
    128 צפיות
    ח
    @נחום-בקר נפלא. בוא נסכם שא"א רצוא ללא שוב וא"א שוב ללא רצוא. וממילא זה לא יגמר: כי אני הדגשתי שהמטרה היא השוב - אמנם בשביל שאכן אח"כ יזכה לרצוא גבוה יותר, אבל גם זה כדי שיורידנו לשוב גבוה יותר וכו'. ואתה הדגשת את הרצוא. ולכן נהיה כאן הרצוא ושוב בינינו
  • הגיע לפרשת דרכים - ניצול מכולם

    12
    0 הצבעות
    12 פוסטים
    100 צפיות
    ב
    זה ממש מדוייק גם מלשון הפסוק שהבאת והולכתי עוורים בדרך לא ידעו אשים מחשך לפניהם... מה ההפך? יש אחד שרוצה דרך ברורה עליו כתוב יש דרך ישרה לפני איש ואחריתה דרכי מות...
  • למה רבינו דילג ישר לוידוי דברים

    22
    1 הצבעות
    22 פוסטים
    251 צפיות
    ח
    @נחום-בקר כתב: @חבר-אני אם הפרוש הראשון נכון היה צ"ל אתה ראית את הדעת. ולא אתה 'הראת לדעת' ודו"ק.. כמו"כ הביאור על ההתקשרות יפה מאד. אך יוצא שרבנו הרכיב דבר חדש בביאור רבב"ח שלא הזכירו. (אם תפרש את אתה הראת הראשון כפי שפירשת). ראה רש"י שם: "הראת: כְּתַרְגּוּמוֹ "אִתְחֲזֵיתָא"; כְּשֶׁנָּתַן הַקָּבָּ"ה אֶת הַתּוֹרָה פָּתַח לָהֶם שִׁבְעָה רְקִיעִים, וּכְשֵׁם שֶׁקָּרַע אֶת הָעֶלְיוֹנִים כָּךְ קָרַע אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, וְרָאוּ שֶׁהוּא יְחִידִי, לְכָךְ נֶאֱמַר "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת": לפי פירושו הכונה לראייה. בפירוש הראשון שרבינו מפרש: "וזה שאמר משה לדורו (דברים ד): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים". כי משה הוא בחינת אין, ודורו הדבוקים אליו ראוי להם לדעת, הינו להאיר לדעת, בחינת אין סוף, בחינת רעוא דרעוין, בחינת: ה' הוא האלהים:" (יכול להיות שלפי"ז "הראת" זה מלשון "ראוי") ועכ"פ למה רבינו הוסיף את המשפט הזה "ודורו הדבוקים"? אלא יש כאן רמז להתקשרות לצדיק. בפירוש השני הוא אומר: "ואח"כ כשחוזר בבחי' רצוא ושוב, אז ממשיך מאור אי"ס....אתה הראית לדעת, שממשיך אור אין סוף לדעתו, שידע האחדות, שה' הוא האלקים, ויברך הטוב והמטיב על הכל כמו לעתיד לבוא:" כאן מפרש "הראת" מלשון אור, היינו שצריך להמשיך את האור שהיה לו ברצוא, אל הדעת שזה השוב. אם נקשר שני הפירושים יוצא שעניין ההתקשרות לצדיק קשור לעניין השוב. בנוגע לשאלה השנייה, הוא לא הרכיב דבר חדש! רצוא ושוב כבר הוזכר קודם, הג' בחי': ראיה, צדקה ווידוי ג"כ הוזכר. השאלה הייתה על הסדר וכאן ברבב"ח כותב בפירוש שהוא "מעילא לתתא" והדבר אומר דרשני. רמז נוסף לכך, רבינו אומר "וזה בכל פעם שבא אצל תלמיד חכם" דהיינו שכל הזמן צריך לעשות את התיקונים הללו שוב ושוב. (פעם מתתא לעילא ופעם מעילא לתתא) (אגב בדרך צחות, במכתב הידוע של ראבר"נ מענין הנסיעה לאומן מא"י הוא כותב: "והדרך כבוש ותמידי עד שיש ביכולת לנסוע ולבוא ברצוא ושוב גם משם לאומאן לימי ראש השנה הקדושים" (מובא בביאוה"ל, קנ"ה)
  • אודות המלכות

    4
    0 הצבעות
    4 פוסטים
    58 צפיות
    נ
    @חיפוש-הצדיק הארה - המלכות הכללי לעולם הוא לא אצל העכו"ם, מה שיש להם זה יניקה שמזה הם מקבלים 'ממשלה' דו"ק בלשון התורה.
  • האם כל מאורעותיו זה רק בגשמיות?

    6
    0 הצבעות
    6 פוסטים
    64 צפיות
    נ
    @7272 עניתי כך מחמת ששמתי לב שאלו שהצטרפו בפעימה האחרונה מעלים שאלות שנודנו כבר בארוכה. ומהם אני מבין שלא פתחו ועברו על הנושא. על כן הארתי שהשאלה נידונה וממילא מסתמא לא ידונו בה הכותבים בעבר. וכמובן שיפתחו אשכולות כרצון איש ואיש וכו'.
  • הגילוי הגדול של תורה ד'

    43
    2 הצבעות
    43 פוסטים
    529 צפיות
    מ
    @צייטלין כתב: אני לא שולל את השפה הזאת, אבל אני מרגיש שזה לא קולע למכווין האמיתי של התקרבות לצדיק. אנו לא צריכים להיות פרופסרים לליקוטי מוהר''ן, ולא כותבי דוקטורט ב"פקולטה למדעי רבי נחמן והגותו". מאד אוהב את ההגדרות של צייטלין על החוזה הצעיר מפולדבה... ואת המאמרים העמוקים האלה ב'מעלה העליונה', אבל אחרי הכל זה הרגשות פרטיות, ולא משהו כללי שקיבלנו מרביה''ק ותלמידיו. אני רוצה לחדד את מה שכתבתי בכותרת האשכול. החידוש הגדול של רבינו - הוא לא רק גאונות גרידא. הגילוי הגדול שלו הוא לא רק יותר משאר הצדיקים. הקשרים בתורות שלו הם לא רק בניינים נפלאים. בוודאי שיש גם את הדברים הללו, אני בעיקר כיוונתי למשהו אחר, ואבהיר את דברי: רבינו בכל תורה שלו רוצה לתת לנו כח להילחם בסט"א שמתגברת בכל דור, לא רק כח לבדו, אלא עצות נפלאות כאלו שהופכות את הנפילה בעצמה לתכלית העליה! בכל תורה של רבינו יש רפואות יקרות ונפלאות שרק הוא יכול לתת! ואם רבינו הוריד לעולם את התורה הקדושה תורה ד' - הוא ידע שיש בה עצות לקלקול גדול שרק הוא ידע לתקן!!! מה הקלקול, ומה העצות - כל אחד שיחתור במימיי הנחל הנובע בוודאי ימצא. נקודת המוצא צריכה להיות פשוטה מאוד, אם רבינו הוריד תורה לעולם - ולא משנה איזה תורה - הרי שהיא הדרך היחידה לתקן את הקלקול הפרטי שלי, ויחד איתי את הקלקול של העולם כולו! אז בוודאי ש"רבות בנות עשו חיל", ואנחנו מאמינים בכל צדיקי הדורות באמונה שלימה. אבל החיפוש אחרי ה"את עלית", ומה שהוא מגלה לי - לא משנה באיזה מצב אני נמצא - זה "עולה על כולנה", בעומק התיקון, שלא היה כמוהו מימות עולם. לא צריך להיות צייטלין כדי להבין את זה, ואין צורך לקרוא מאמרים עמוקים במעלה עליונה... יש שדה, יש לב, ויש רבינו, וכשאני מחבר את הכל לחיפוש אחד, בוודאי אמצא את הגילוי הפרטי שרבינו נתן לי. אשרינו שזכינו שיש לנו רבי כזה!
  • מדוע הנוהג של וידוי דברים הופסק בסוף ימיו של רבינו

    3
    0 הצבעות
    3 פוסטים
    74 צפיות
    מ
    לא יודע אם יש קשר בין הסיבות. אבל בדומה לזה מצאנו אצל מוהרנ"ת שבשנה האחרונה לחייו לא דיבר תורה בראש השנה כנהוג תמיד אחר תשליך, שזה היה הזמן שרבינו גילה תורה בר"ה. ואמרו על זה אנ"ש שמוהרנ"ת רצה שיבינו שבאים לראש השנה על פי הוראתו של רבינו גם אם לא ישמעו תורה ממנו. [למרות שזה היה ועדיין חלק בלתי נפרד מהקיבוץ, שזה לשמוע תורה מרבינו, וזה גם שייך עד היום, וכפי שמבואר בתורה ד' בתיקון השלישי שהצדיק מפריד לו דרך בעבודת ה']
  • הוידוי של יהודה

    17
    3 הצבעות
    17 פוסטים
    165 צפיות
    ח
    לכאורה ע"י תשובה לבד יוצא הצירוף הרע שנחקק בעצמותיו אבל עדיין לא נעשה בחזרה לצירוף הטוב וכשמתוודה לפני הצדיק אזי הצדיק מחזיר את הצירוף הטוב לכן הזכיר משרע"ה את ווידוי יהודה ע"ה גם שנים רבות אחרי פטירתו כי הצירוף הרע יצא והיה צריך רק לעשות שוב הצירוף הטוב כ"ז אולי
  • מה ההסבר לסיפור העצוב שרבינו מביא?

    33
    0 הצבעות
    33 פוסטים
    335 צפיות
    ח
    כמו בתפילה שכדי שהתפילה תעלה צריך להתקשר לצדיק שיעלה אותה כך גם בתשובה שהצדיק צריך להעלות את הווידוי ועל כן הוא היה צריך שהבעש"ט ישמע את ווידויו
  • הסתלקות הצדיק

    2
    1 הצבעות
    2 פוסטים
    53 צפיות
    כ
    תסביר יותר טוב את כל השאלות שלך, אני מרגיש שזה עניין מעניין
  • ואם אין מחני נא........

    9
    3 הצבעות
    9 פוסטים
    68 צפיות
    נ
    @בעל-מוח איני קובע את דברי. אך נראה ממהלך התורה שיש תיקון בהחזרת המלכות לשורשה היינו לצרופי התורה. ובפשט הגמ' במשל של מהלך בדרך פרש"י שהוא ענין 'עלה השחר' שזכה לאור התורה. אך עדין אינו יודע באיזה דרך הוא מהלך. ויש את העלאת המלכות לשורשה שבאסב"ה שורש כל הדרכים, ושם מקבלים דרך לפי שורש נשמתו שלא יחטא עוד. ובביאור הליקוטים ביאר שמשה בזמן חטא העגל היה 'ענו' בלי יו"ד ורק בהסתלקותו זכה להיות 'עניו' עם יו"ד. (בחינת יו"ד חכמה קדומה). ועל כן בעון העגל אף שהצליח לכפר העוון נשאר רשימו של ביום פקדי. ולהנ"ל יתבאר ששלמות העליה לבחינת אסב"ה היה רק בערבות מואב כשעלה להר 'נבו' שדרשו בו נוטריקון נו"ן בו שזכה לשער הנו"ן שהוא בחינת כתר כידוע.
  • עניין הוידוי דברים בפני הצדיק

    נעול הועבר
    3
    0 הצבעות
    3 פוסטים
    37 צפיות
    מ
    https://likutei.com/post/322
  • ותהי עוונותם ח ק ו ק ה על עצמותם

    2
    1 הצבעות
    2 פוסטים
    54 צפיות
    נ
    ועוד יש להעיר שהלשון "ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם" נמצאת בעוד ספרים, כגון: א. בית מידות להיעב"ץ (עליה ל"ה עמוד ב') ב. מגיד דבריו ליעקב (ליקוטים חדשים, וז"ל: "מכל תנועה ומכל עשי' הוא נעשה חקיקה בפנימיותו ועצמותו של האדם. וזהו ותהי עונותם חקוקה על עצמותם") ג. ייטב פנים (תוכחת מוסר לי"ג מידות ויום העשור: "כענין שנאמר ותהי עונותם חקוקה על עצמותם") ד. מהרז"ו על ויקרא רבה (לה, ה : "דרכי יצה"ר נקראו חוקים על שהם חקוקים על לוח הלב, כמ"ש חטאת יהודה כתובה וגו' חרושה על לוח לבם, וכמ"ש ותהי עונותם חקוקה על עצמותם, וחוקות התורה שיחקוק על הלב יעמדו כנגד חוקות יצה"ר")
  • האם הצדיק ערום

    19
    1 הצבעות
    19 פוסטים
    282 צפיות
    נ
    @א-שכטר לאחר ההתבוננות הנני שואל מי אמר שהכוונה שהצדיק 'ערום'. לפני המיקום שרבנו מכניס את הפסוק בדבריו. נראה יותר שאני הוא ה'ערום' וכאשר אני נותן צדקה הנני מתלבש בכח הצדקה. כמו"כ כאו"א מאתנו הוא בחינת 'מלכות' וכפי שכתבו באשכול הזה ועוד. וממילא כשאני ערום גם המלכות בבחינת 'ערום' וצריך להלבישה והוא בכח הצדקה. (ועיין תורה מז עה"פ כי הוא כסותו).
  • יהודה/ הודיה/ הויה-ד

    12
    0 הצבעות
    12 פוסטים
    132 צפיות
    נ
    @ננח שאלתי שלכן כתב רבו 'עקר' הדעת. לרמז שיש עוד בחינות בדעת.
  • מה עושים כשהצדיק לא באין סוף?

    29
    0 הצבעות
    29 פוסטים
    160 צפיות
    ה
    נמצא שכל מקורב מוסיף כוח בהצדיק
  • החיבור של "משל לאחד שהיה מהלך" לכל התורה

    8
    0 הצבעות
    8 פוסטים
    97 צפיות
    נ
    @חבר-אני סוף דבריך מבוארים בביאה"ל אותיות יד - טו עיי"ש ותרו"צ
  • הוי"ה ואלוקים לפי תורה ד'

    8
    1 הצבעות
    8 פוסטים
    73 צפיות
    נ
    @7272 כיהודה ועוד לקרא! מדברי רבנו עולה שאש הגיהנום מתחיל מיד בשעת העבירה. וכפי שמבאר הפסוק כל דבר אש יבוא באש תעבירו באש. ומבואר מכותלי הדברים שחמימות היצה"ר היא עצמה אש הגיהנום (שכר עבירה עבירה). ומי שתופס את ההרגשה הזאת (כי היא נסתרת לצורך הבחירה) זוכה להנצל תכף ומיד ומקיים בעצמו 'תעבירו באש' וידוי דברים לפני ת"ח. ומי שלא זוכה אזי אש הגיהנם של החקיקות הרעות מתגברות בעבירה גוררת וכו' עד שצריך להזדכך בפועל באש הגיהנום. ועיין בביאה"ל שגם בזה יש ב' בחינות יש הזוכה שהשי"ת מביא עליו יסורים (רעות של דיין האמת) בחייו, ומי שלא זוכה צריך להזדכך בגיהנום.
  • האם התורה היא מלכות או שורש המלכות?

    8
    1 הצבעות
    8 פוסטים
    84 צפיות
    ל
    רק מציין בחצי מילה שדבר אחד לדור זה משה וזה מלכות...
  • למה ר' נתן כותב שהוא לא יודע מיהו התלמיד חכם?

    25
    0 הצבעות
    25 פוסטים
    194 צפיות
    נ
    @חבר-אני דבריך מאירים ויפים. ואין לי צד לעשות וידוי דברים לפני ת"ח אחר וכו'. אך עכ"פ בסדר מבנה התורה יש כמה בחינות בתקון הוידוי דברים לפני ת"ח. ובחלקם לא מוזכר כלל ענין ההתכללות באין סוף ובצדיק הדור וכו'. וכך סידר רבנו את דבריו. א. וידוי דברים (מהי פעולתם) ב. וידוי דברים להחזיר המלכות לשורשה ששם הזכיר לשון תלמיד חכם. ג. העלאת המלכות והתקשרותה באין סוף ששם הזכיר לשון צדיק/ משה. וממילא יתכן שיש בחינה מסוימת שבאמת תעשה ע"י ת"ח וכפי שהזכרו ממקומות אחרים. ואעפ"כ אנחנו המקושרים לרבנו אין לנו צורך בזה. כי בעצם התקשרותנו אליו וודיוי דברינו ע"פ תורותיו ועצותיו הריהם בבחינת וידוי דברים לפני ת"ח. וק"ו כאשר זוכים לעשות כסדר הזה אצל הציון הקדוש או בהתקשרות בפיו לצדיק בעת התשובה שפועלים הדברים ועל כן איננו צריכים לזה. אך לא שרבנו שולל שיש תקון בודוי דברים לפני ת"ח. אלא שאצלנו זהו בכלל מאתים מנה.