דיונים ובירורים

@חיפוש-הצדיק אתה נוגע בליבת העניין של רבינו הקדוש בעצמו. הצדיק הגדול שנכנס לפני ולפנים של החלל הפנוי בעצמו, בהכרח שיהיה מלא בסתירות. הצדיק שנכנס לתוך השבירה בעצמה, אי אפשר שלא יהיה עליו קושיות. רק מי שעלה למקום שלא עלה לשם אדם מעולם, והשיג השגות ששום ילוד אשה לא השיג - יכול להשבע בשבת קודש שהוא לא יודע כלום, והוא פראסטיק ממש. רק מי שיכול לרפאות את הבת מלכה - כי גדול כי"ם שברה - כי הוא המ"י שירפא לה, נכנס בעומק העומקים של הקושיות הגדולות ביותר של הבריאה. אז ככה. יש אין ספור סתירות, קושיות, ותמיהות, על רבינו הקדוש - וזה בעצמו הגדולה שלו. לא לחינם גדולי החוקרים שניסו להתחקות אחר דמותו של רבנו הגיעו למסקנות מעוותות שאין מקום לפרטם... הם פספסו את הנקודה המרכזית. כשמתעסקים עם הצדיק שנכנס כל כולו למקום שגדולי הצדיקים פחדו להתקרב אליו - אין שכל ואין הבנה. ובמקום שנגמר השכל נשארת אמונה פשוטה. אמונה בצדיק הזה שמוכן למסור את נפשו, להכנס לעומק השבירה, בשבילנו.

@מדלג-על-ההרים כתב: ומי מביא את הנוסח עצמו ? https://www.breslev.org/breslev-audio/?genre_id=0&sq=אתה+נגלית

@בדרך כתב: @חיפוש-הצדיק כתב: סיפור פלאי ראינו אצל רבי נתן שלקח את רבי ברוך לחתן ולא דיבר איתו מאומה על הנסיעה לאומן על ר"ה!!! באמרו לקחתיו לחתן ולא לחסיד ור' ברוך אכן לא נסע!!! וכעבור שנה הוא התקרב מעצמו לרבינו ואז הוא נסע מרצונו הפרטי ומאמונתו הפרטי יש המון המון המון מה ללמוד מסיפור זה וזו היתה בתו היחידה! שהיתה הכי קשורה אליו! יחידה - נכון. הכי קשורה - מנין זאת למר?

מאה אחוז! ניתן לראות לפעמים אצל אלו שהם דור שלישי לברסלב שיש להם אור ותמימות שאין לאף אחד!

רבינו הקדוש אמר שיש כת אחת שיש לו רחמנות עליה: אלו שנמצאים אצלו ולא שומעים בקולו. אולי אפשר לחבר לזה את התורה של רבינו כי מרחמם ינהגם ששם מבואר שהצדיק מנהיג אותנו ברחמנות גדולה ולומר שדווקא אותם שלא זוכים להקשיב לרבינו בהכל אותם הצדיק מנהיג וודאי וודאי שהם מאנשיו והצדיק מלמד אותם את דרכיו ספוילר הכי אם היינו מקשיבים לרבינו בהכל וודאי היינו צדיקים גמורים ומושלמים...

@נחמד כתב: יותר מאשר בין כבוד לפירגון בין הערצה לכבוד צודק, אני חושב שזה ההגדרה הנכונה ביותר, בנושא זה. אסור לשכוח לתת לכל אחד את המקום שלו

@נחום-בקר כבוש (בשמן, כמו בהערינג) הוא עדיין קצת חריף, מבושל אינו חריף כלל.

שמעתי מנכדה ששמע זאת מפיה

@שמחה העתקתי מתפוצת מייל שהוא הגיב בה כך לכתבה.

@נחמד כתב: זכורני שיש טעם זקנים שרלויצ אומר שבירה אינו בכלל יין ומשקה ושאנש באומן לא הקפידו על שתיית בירה גם אני שמעתי בשם רלוי"צ כנ"ל ואשמח אם תעלה כאן מקור

השיחות הנ"ל נדפסו גם לפני כמה שנים בספר 'כתבי רבי שמואל'.

סדרה בת שני מאמרים שהתפרסמו בעניין, בגליונות 'מימי הנחל' שע"י מורשת הנחל {אדר ב' - אייר תשפ"ד}: [image: התפילה עם אנש 1.png] [image: התפילה עם אנש 1ב.png] [image: התפילה עם אנש 2.png]

@בדרך כתב: עוד מעניין לציין, שבעוד שבמקורות הקדומים [כמו הימי שמואל שציטטתי לעיל] מוזכר שהיו נוסעים על 'ערב ראש חודש ניסן', היום מדברים על א' ניסן. באמת חלק גדול מהראש השנה של הרבי הוא הערב ראש השנה שאמר שהעולם היו חפצים שיהיה להם ראש השנה כמו הערב ראש השנה שלנו והשיחה ערב ראש השנה תעמוד אפילו בשוק שעיקר ענין ההשתטחות על קברו היה בערב ראש השנה

[image: a9cbf83d-63b0-47ad-877e-28949776568b-image.jpeg] יצא לי כאן בפורום משהו מעניין שימו לב ותראו מי הוא המנהיג האמיתי שימו לב לכותרת ואחר כך את המוקף בעיגול

כמובן שאין שום עניין לדבר על החולקים אבל גם אין עניין לתרץ ולהסביר את רבי נתן למולם ופשוט שזה היה מחלוקת קורח ועדתו כמו שהזכירו מקודם

@האש-שלי-תוקד כתב: כמו שאמר רבינו ז''ל אחרי שאני אומר עצות בעבודת ה' יהיה לכם קשה לקיים אותם בגלל שאני אומר. "וְכָל מַה שֶּׁצִּוָּה לַעֲשׂוֹת, אֲפִלּוּ הָיָה נִרְאֶה דָּבָר קַל וּפָשׁוּט מְאֹד, הָיָה כָּבֵד מְאֹד עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת. וְהָיָה מֻנָּח עָלָיו כָּל מִינֵי כְּבֵדוּת וְהָיוּ עָלָיו כַּמָּה וְכַמָּה מְנִיעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר הָיָה דָּבָר פָּשׁוּט. וְאִלּוּ לֹא הָיָה מְצַוֶּה רַבֵּנוּ ז”ל לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר, רַק הָאָדָם הָיָה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת זֹאת מֵעַצְמוֹ - הָיָה קַל עָלָיו מְאֹד לַעֲשׂוֹת, אֲבָל כְּשֶׁצִּוָּה רַבֵּנוּ ז”ל, לַעֲשׂוֹתוֹ הָיָה כָּבֵד מְאֹד. אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ מְקַיְּמִים דְּבָרָיו תָּמִיד, כִּי יָדְעוּ מִזֶּה שֶׁדְּבָרָיו שֶׁהוּא מְצַוֶּה כָּבֵד מְאֹד לַעֲשׂוֹתָן, וְהָיוּ מַכְרִיחִים עַצְמָם מְאֹד מְאֹד לְקַיֵּם דְּבָרָיו דַּיְקָא. וְהָיוּ מִתְחַנְּנִים וּמְבַקְשִׁים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה שֶׁיַּעֲזֹר אוֹתָם לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַנְהָגוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲזָרָם עַל זֶה. וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ שֶׁאָמַר: כָּל מַה שֶּׁאֲנִי מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת הוּא כָּבֵד מְאֹד לַעֲשׂוֹת וְכוּ’. וּמִי שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו הָיָה רוֹאֶה קְצָת מֵעֵין זֶה. ...וְגַם עַכְשָׁו עֲדַיִן מֻנָּח כָּל מִינֵי כְּבֵדוּת לִלְמֹד סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְיֵשׁ עֲלֵיהֶם כַּמָּה מְנִיעוֹת, אֲפִלּוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לֵידַע מֵרַבֵּנוּ ז”ל, וְרוֹצֶה לִלְמֹד אוֹתָם - יֵשׁ לוֹ כְּבֵדוּת גָּדוֹל וּמְנִיעוֹת רַבּוֹת מְאֹד כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ לָנוּ, וְגַם עֲדַיִן הָאוֹר נֶעְלָם וְנִסְתָּר." (שהר"ן קפ"ה)

נחמד כתב: נראה לעניות דעתי שגם האדם שנולד במדריגה הכי גבוהה עובר נסיונות קשים ומרים ואפילו אדרבא כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ועיין תורה עב קמא שיחות הר"ן קע פַּעַם אַחַת שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַדּוּעַ כַּמָּה יְרֵאִים הִתְיַגְּעוּ בַּעֲבוֹדַת ה’ הַרְבֵּה מְאֹד (שֶׁקּוֹרִין ״הָארִיוֶוין״) וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הִגִּיעוּ לְמַדְרֵגַת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים? הֵשִׁיב בִּפְשִׁיטוּת: מִסְּתָמָא לֹא הִתְיַגְּעוּ כָּל כָּךְ. וְאָמַר בְזֶה הַלָּשׁוֹן: ״מִן הַסְּתָם הָאבְּן זֵייא נִיט גִּיהָארִיוֶועט״, כִּי הַכְּלָל - שֶׁעִקָּר הוּא הַיְגִיעָה, וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה.

אכן כך וזה כמו שמובן שהתיקון הוא שכל ישראל , 'יכירו ויאמינו במשה עבדו'. והשלימות הוא שכל מפורסמי הדור מכירים מיהו הצדיק שנכלל באדם היושב על הכסא, ראה תורה א ח"ב ובביאור הליקוטים. וזה גם דומה, למה שמובא בליקו"מ שראוי להתפלל שכל הצדיקים 'יכספו' לא"י. כי בכך א"י מתגלה יותר ויותר.

[image: Screenshot 2026-06-24 121206.png] [image: Screenshot 2026-06-24 121614.png]

אכן במקחו של צדיק כותב על זה. אבל לענ"ד עיקר הדגש של כדבר איש אל רעהו, זה העניין של לשפוך את הלב ו"לספר לפניו כל ליבו", כמו שמספרים לחבר. [חבר טוב אמיתי] דהיינו לא רק איך לדבר, אלא בעיקר ה'לדבר הרבה' ולפרט הכל, לא 'להתקמצן' במילים. המשל -אפשר לכתוב כותרת בעיתון, ואפשר לכתוב סיפור עם תיאורים צבעוניים בספר שלם. (הביאו כבר באשכול "וידויניקעס" את המובא בשיש"ק ח"ד אות א: הָיוּ אוֹמְרִים [אנשי שלומינו]: מַהוּ הַנִּקְרָא "חָבֵר אֲמִתִּי", זֶה שֶׁלֹּא עוֹזֵב אֶת רֵעֵהוּ אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּקַלְקָלָתוֹ, וְדִיְּקוּ זֹאת מֵהַנֶּאֱמַר בְּמַעֲשֶׂה "יְהוּדָה וְתָמָר", שֶׁתְּחִלָּה כִּנָה הַכָּתוּב אֶת חִירָה גַּם בְּשֵׁם "חִירָה הָעֲדֻלָּמִי" סְתַם, וּלְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה כָּתוּב "רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי", לְלַמְּדֵנוּ כִּי זֶה נִקְרָא חָבֵר וְרֵעַ אֲמִתִּי כְּשֶׁאֵינוֹ מַפְסִיק אֶת יְדִידוּתוֹ עִם חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּקַלְקָלָתוֹ, כִּי עַל יְדֵי זֶה סוֹף כָּל סוֹף יַטֶּה אֶת לֵב חֲבֵרוֹ לִתְשׁוּבָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְעַל כֵּן לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה נִקְרָא בַּתּוֹרָה בְּשֵׁם "רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי", וּבָזֶה נִבְחַן חִירָה הָעֲדֻלָּמִי אִם חָבֵר אֲמִתִּי הוּא לִיהוּדָה, שֶׁאף עַל פִּי שֶׁיָּדַע בְּקַלְקָלַת יְהוּדָה לֹא עֲזָבוֹ אֶלָּא הִמְשִׁיךְ לְהִתְרוֹעֵעַ עִמּוֹ, וְעַל כֵּן הֵעִידָה עָלָיו הַתּוֹרָה וְאָמְרָה "רֵעֵהוּ" הָעֲדֻלָּמִי. ושמעתי שפירשו זאת אנ"ש גם לעניין השיחה בל"ק שיספר לפני השי"ת הכל גם הדברים הלא נעימים (אמנם לחבר אסור לספר הכל וכפי שדנו רבות באשכול הנ"ל)