דרך אגב יצא לפני כשנתיים

יותר מאשר בין כבוד לפירגון בין הערצה לכבוד
(תלמידי רבי עקיבא "מפני שלא נהגו כבוד זה בזה")
לכבד מותר וזה חשוב מאוד לתת כבוד לכל יהודי מהקטן שבקטנים עד הגדול שבגדולים אך להעריץ אדם או לשבחו יותר על המידה ולספר ממנו מופתים יום וליל אפילו נכונים זה נקרא להגדיל אותו.

יניק- שקוף, לא?
וודאי מזכיר את לוחמי התמורות.
מהי המצודה אבל?

שם הספר להודיע לדורות

ניתן (ואולי אף יפה שעה אחת קודם) לפנות ללשכת ההדרכה של איחוד ברסלב באומן בעניין
מפרסמים בבתי המדרשות של אנשי שלומינו
גם מי שלא הצליח לעשות פטור יש היום מספיק פתרונות אחרים במסגרת הצחו"ק (חוק ציוני ראשי תבות צחוק)

כדי הרתחה שמקילים מין אנ"ש כעשרים דקות (שמעתי מר' נתן שפירא מב"ב)
חומץ חריף עיין שם (יורה דעה קה) שהוא מחלוקת האם חומץ מועיל או לא וחלק מהפוסקים מקילים בחומץ חריף.
למעשה יש המקילים בזה ויש המחמירים. בדיוק כמו בצל ירוק.

שיעור כבישה בציר דהיינו חומץ חריף הוא כדי הרתחה
שיעור כבישה בדבר שאינו חריף אפילו חומץ אם אינו חריף הוא מעת לעת
עדיין יש לדון אי בצל מקרי הוא עצמו חריף ובכל אופן סגי בכדי הרתחה

נחמד כתב:

לעניות דעתי

למעשה אסביר מה התכוונתי יהושוע מוזכר בתורה כ'מלכות' 'דבר אחד לדור' בעוד שמשה נזכר כאין שורש המלכות
ולכאורה ההבנה היא שיש ב' בחינות בתורה הצדיק שהוא בחינת אש והצדיק שהוא בחינת אין (או מדוייק יותר ב' מדרגות בצדיק עצמו.)
והוידו דברים הוא רק אצל הצדיק שהוא בחינת אין דהיינו משה ואילו הראיה שמוזכר בתורה שהוא ענין אביק באור התורה בחינת שורש המלכות הוא גם אצל התלמיד שהוא בחינת אש.
זה אמנם חידוש מאוד גדול ולכן כבר בהודעה הראשונה הדגשתי ולא לצרכי ענווה שמדובר בקוצר המושג דעתי הענייה.
ואם יש למישהו ראיות בעד או נגד אשמח לשמוע.
בעניין הצדקה לא יצא לי ברור האם זה דווקא להצדיק בחינת אין או גם להצדיק בחינת מלכות ולמעשה האם הצדקה להצדיק היינו לענייניו או גם לתלמידיו.
ויש צד לומר שזהו החילוק בין הבחינה הא' שהוא תיקון לפי שעה כפי שמשמע ממשל האם לבין הבחינות הב' והג' שמשמע שהוא תיקון גמור ואילו בהלבשה משמע גם על הבחינה הא' שהוא תיקון גמור על ידי בחינת מלח. דהיינו שבהלבשה הוא מרישא לסיפא מוידוי לראייה אם כן הוא אצל חכם בחינת משה והבן.

זה ברור שהרי בגמרא כתוב גברא רבא והרבי משנה זאת לצורבא מדרבנן
אך יש בזה גם משמעות שמחזקת את החילוק בין משה ליהושוע / יהודה / דוד.

@בעל-מוח
לעניות דעתי ההבנה של הפרפראות כן נובעת מזה שהרבי חילק לשתי בחינות צדיק אחד בחינת משה אין והשני בחינת יהושוע מלכות ובאות ו כתב ששורש המלכות אש ובבחינה הראשונה כתב שראיית פני הצדיק היינו תלמיד חכם דאביק באור התורה עניין האש ואם כן התלמיד חכם המדובר הוא בחינת יהושוע

@לב-העולם-אתה כתב:

למה בברסלב כן מקילים בבצל ירוק??

נחמד כתב:

ג: בצל ירוק לא נידון כמו כל ירקות העלים שלא היו באירופה בזמנם [וכמו שלא אמרו 'למבצע על ריפתא' (-רלויצ)] כי לא היה, ואין בזה הכרע שלא ראינו אינה ראיה.

@שמחה
זה בדיוק הענין שבצל מחמת חריפותו נכבש בפחות מכך
ויש מחמירים

גלובל פון
דירוג שלי:
איכות שיחה 5/5
שירות לקוחות 5/5
מחירים קצת יקר (הכי זול שיש...)
חיוג עד 50 קיצורים במספר ישיר היתר בהקשה במספר הראשי
לפרטים ניתן לפנות אליהם (כשר פון ירושלים רחוב מאה שערים 55 פלאפון 0533140940)

א: נהגו אנ"ש שכבוש כמבושל
כמה זמן כבוש יש מקלים ב20 דקות ויש מצריכים מעת לעת ולכאורה היא שאלה הלכתית גרידא ששייכת להלכות תערובות
ב: אנש מאוד הקפידו על איסור אכילת הבצל חי כיוון שהוא מהדברים הקלים יותר שבהם נמדדת ההתקשרות האמיתית והביטול האמיתי. אמנם יש כאלו שהוא ממש קשה להם בהתאם לשורשם ולהם לכאורה איננו בגדר הדברים הקלים...
ג: בצל ירוק לא נידון כמו כל ירקות העלים שלא היו באירופה בזמנם [וכמו שלא אמרו 'למבצע על ריפתא' (-רלויצ)] כי לא היה, ואין בזה הכרע שלא ראינו אינה ראיה.
רק שצריך לידע שענין הבצל הוא מדינא דגמרא וצריך לברר האם הגמרא כוללת גם בצל ירוק או לא. וודאי שעדיף להזהר כל עוד אין ראיה מובהקת. בפרט שמדובר בענייני סכנתא דחמירא
והנלע"ד כתבתי

זכורני שיש טעם זקנים שרלויצ אומר שבירה אינו בכלל יין ומשקה
ושאנש באומן לא הקפידו על שתיית בירה

מה הזכויות יוצרים של התמונות שהועלו
/ אם למישהו יש תמונה יפה וברורה של הציון הקדוש שברור שהיא מותרת לשימוש או שהזכויות שייכות לו והוא מוכן לתת אותם לציבור יהיה הרבה יותר יעיל...

@בדרך כתב:

עוד מעניין לציין, שבעוד שבמקורות הקדומים [כמו הימי שמואל שציטטתי לעיל] מוזכר שהיו נוסעים על 'ערב ראש חודש ניסן', היום מדברים על א' ניסן.

באמת חלק גדול מהראש השנה של הרבי הוא הערב ראש השנה
שאמר שהעולם היו חפצים שיהיה להם ראש השנה כמו הערב ראש השנה שלנו
והשיחה ערב ראש השנה תעמוד אפילו בשוק
שעיקר ענין ההשתטחות על קברו היה בערב ראש השנה

@וועלן-וועלן כתב:

קצת שלילית

קצת הרבה...
על עצם הענין שהם עסוקים בחקירות אלוקות ולא הולכים בתמימות ופשיטות וידועה השיחה משיש"ק החדש...

תורה ס"ז תניינא
כִּי יֵשׁ צַדִּיק, שֶׁהוּא הַיּפִי וְהַפְּאֵר וְהַחֵן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּבְחִינַת (בְּרֵאשִׁית ל"ט) : "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" בְּחִינַת (תְּהִלִּים מ"ח) : "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ"
ועיין שם באריכות מענין שנתעלם הפאר הדור בבחינת מאורי אש שנתגברים על המאורי אור ואזי נסתלק הצדיק ונחרב הבית (בהתאמה)
והתיקון:
וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ אַך כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזר וְלִבְנוֹת בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ רָאוּי לָנוּ שֶׁלּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ עַל כֵּן מְאֹד צָרִיך לִזָּהֵר לָקוּם בַּחֲצוֹת, לִהְיוֹת מִתְאַבֵּל עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כִּי אוּלַי בַּגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן הָיָה הוּא הַגּוֹרֵם שֶׁיֶּחֱרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַאֲפִלּוּ אִם לָאו אוּלַי הוּא מְעַכֵּב עַתָּה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנֶחֱשָׁב גַם כֵּן כְּאִלּוּ הוּא גָּרַם לְהַחֲרִיבוֹ (עין ירושלמי יומא פ"א ה"א) עַל כֵּן צָרִיך לִזָּהֵר מְאֹד לָקוּם בַּחֲצוֹת וְלִהְיוֹת מִתְאַבֵּל מְאֹד עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך הִבְטִיחַ לְכָל הַמִּתְאַבֵּל עַל צִיּוֹן לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן "פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר" (יְשַׁעְיָה ס"א) פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר דַּיְקָא פְּאֵר זֶה בְּחִינַת הַמּחִין בְּחִינַת תְּפִלִּין בְּחִינַת ראשׁ בַּיִת בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין בְּחִינַת תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן בְּחִינַת מְאוֹרֵי אוֹר בְּחִינַת שַׁבָּת הַמֵּאִיר לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ"ל תַּחַת אֵפֶר אֵפֶר זֶה בְּחִינַת מְאוֹרֵי אֵשׁ, [שֶׁהוּא הַהֵפֶך מֵהַנַּ"ל] הַיְנוּ שֶׁיִּהְיוּ נִכְנָעִין מְאוֹרֵי אֵשׁ, שֶׁעַל יָדָם נִשְׂרַף הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְיִתְגַּבְּרוּ מְאוֹרֵי אוֹר.

דרגות הן בהתקשרות.

האחד אפוי, השני מתגעגע, השלישי עדיין לא יודע.
רצונו שנהיה אפויים בליבו, דבוקים עמו באחדות גמור, שנחיה ונדע שיש לנו צינור, לקבל דרכו תיקון מושלם, תיקון הנפש, תיקון השנה, ותיקון העולם.
דהיינו תיקוננו הפרטי, בכל חלקיו, וגם התיקון הכללי, לא רק שלנו, כי אם התיקון הכולל של כלל העולמות.

מהי התקשרות?

רבינו מבאר כי התקשרות הינה אהבה.
שיאהב את עצמו עם הצדיק.
ומביא הרבי את הפסוק, שנאמר באהבת דוד ויהונתן: "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים".
אנשי שלומינו היו מבארים בזה (כמדומה שמעתי מר' נתן ליברמנטש), שאהבת האדם עם הצדיק צריכה להיות אהבה שאינה תלויה בדבר, קרי אהבה שאינה קשורה לטבע האדם, ואהבה כזו היא הנקראת אפוי בליבו של רבינו.
אהבה שכל חפצי לא ישוו בה, שאני מוכן להפסיד את כל אשר לי, את מלכותי. (יהונתן בן שאול) את אבי. את כל חיי.
אבל בו אדבק. אותו אבקש.

ואתן דוגמא אמיתית.

(מעולם קצת שנוא...)
הייתי צריך להעלות 8 ג'יגה לדרייב.
וניסיתי באמצעות מחשב אחד, והוא כותב לי 24+ שעות.
טוב, העליתי חלק קטן (1.5 GB) וזה לקח קרוב לשעתיים.
הלכתי למקום אחר, והנה תוך פחות מעשרים דקות, העליתי משהו כמו 6GB.
איך יכול להיות? מה החילוק?
בדקתי וגיליתי: המחשב הראשון אומנם היה מחובר לרשת, אך דרך האויר. דרך וויפי (ראוטר לכבלים של בזק עם נטפרי וויפרי). ולכן קצב ההעלאה היה פחות מ2 MBS אבל במחשב השני שהיה מחובר ישירות לכבלים קצב ההעלאה היה קרוב לפי 20.

אמור מעתה.

כולנו מחוברים. כולנו מקושרים.
השאלה, עד כמה? עד כמה אנו מוכנים להפסיד, בשביל האהבה שלנו עם הצדיק?. כמה חזק אנו קשורים אליו? האם הקשר שלנו הוא ממש חיבור, או קשר ערטילאי חלקי? האם האהבה שלנו תלויה בדבר- בהשגתינו ובחכמתינו? או שאנו משליכים את כל שכלינו והשגותינו מנגד, ומבטלים אותם לפני דברי רבינו הקדוש, שכמו שהזכרנו מקודם, הם הם התיקון האמיתי שלנו.

וה' יזכנו.