דרגות הן בהתקשרות.
האחד אפוי, השני מתגעגע, השלישי עדיין לא יודע.
רצונו שנהיה אפויים בליבו, דבוקים עמו באחדות גמור, שנחיה ונדע שיש לנו צינור, לקבל דרכו תיקון מושלם, תיקון הנפש, תיקון השנה, ותיקון העולם.
דהיינו תיקוננו הפרטי, בכל חלקיו, וגם התיקון הכללי, לא רק שלנו, כי אם התיקון הכולל של כלל העולמות.
מהי התקשרות?
רבינו מבאר כי התקשרות הינה אהבה.
שיאהב את עצמו עם הצדיק.
ומביא הרבי את הפסוק, שנאמר באהבת דוד ויהונתן: "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים".
אנשי שלומינו היו מבארים בזה (כמדומה שמעתי מר' נתן ליברמנטש), שאהבת האדם עם הצדיק צריכה להיות אהבה שאינה תלויה בדבר, קרי אהבה שאינה קשורה לטבע האדם, ואהבה כזו היא הנקראת אפוי בליבו של רבינו.
אהבה שכל חפצי לא ישוו בה, שאני מוכן להפסיד את כל אשר לי, את מלכותי. (יהונתן בן שאול) את אבי. את כל חיי.
אבל בו אדבק. אותו אבקש.
ואתן דוגמא אמיתית.
(מעולם קצת שנוא...)
הייתי צריך להעלות 8 ג'יגה לדרייב.
וניסיתי באמצעות מחשב אחד, והוא כותב לי 24+ שעות.
טוב, העליתי חלק קטן (1.5 GB) וזה לקח קרוב לשעתיים.
הלכתי למקום אחר, והנה תוך פחות מעשרים דקות, העליתי משהו כמו 6GB.
איך יכול להיות? מה החילוק?
בדקתי וגיליתי: המחשב הראשון אומנם היה מחובר לרשת, אך דרך האויר. דרך וויפי (ראוטר לכבלים של בזק עם נטפרי וויפרי). ולכן קצב ההעלאה היה פחות מ2 MBS אבל במחשב השני שהיה מחובר ישירות לכבלים קצב ההעלאה היה קרוב לפי 20.
אמור מעתה.
כולנו מחוברים. כולנו מקושרים.
השאלה, עד כמה? עד כמה אנו מוכנים להפסיד, בשביל האהבה שלנו עם הצדיק?. כמה חזק אנו קשורים אליו? האם הקשר שלנו הוא ממש חיבור, או קשר ערטילאי חלקי? האם האהבה שלנו תלויה בדבר- בהשגתינו ובחכמתינו? או שאנו משליכים את כל שכלינו והשגותינו מנגד, ומבטלים אותם לפני דברי רבינו הקדוש, שכמו שהזכרנו מקודם, הם הם התיקון האמיתי שלנו.