@אחד-מאנש מציע רעיון!
מה שנקט רבנו 'ברית מלח עולם' שהוא לשון הפסוק. הוא בב' ענינים שקישרם.
א. 'ברית עולם' זה הגדרה של הצדיק.
ב. מלח זה הפעולה של הצדיק.
וברש"י שם ביאר שניתנו המתנות לאהרן וזרעו בברית מלח שהוא בריא ומבריא אחרים. וזהו ענינו של הצדיק שהוא בריא ומבריא אחרים המתקרבים אליו.
כמו"כ מה שמוסיף רבנו 'גם' עצבות ותאות באים מדמים עכורים, וע"י מלח פולט דמים הרעים.
ושינה לשונו שבתחלה נוקט דמים 'עכורים', ופולט דמים 'הרעים'.
כיון שדמים עכורים היינו 'מבולבלים' שזה מה שקורה כשמתערב שרץ קטן בנחיריו. ועבודת הצדיק היא להפליט רק את הדמים 'הרעים' ולהשאיר את הדמים 'הטובים'.
ובקשרי התורה לעיל אות ג 'עי"ז מתקן ומעלה בחינת המלכות לשורשה' יש ב' ענינים א. מתקן ב. לעלות. (ובעליה יש כמה שלבים להעלות מהטומאה עד שמעלה לאין סוף).
נמצא שבהתקרבות לצדיק יש באמת ב' ענינים א. ההתקרבות לצדיק בשביל שיעלה את המלכות ב. שיתקן את המלכות מהצרופים הלא טובים. ועל כן חילק רבנו את ענין ההתקרבות לצדיק לב' חלקים א. העלאתה לבחינת 'ברית מלח עולם' שהיא העלאה הראשונה לבחינת היסוד בבחינת יצאה אש 'מאמתו' (ברית אש). ב. מה שמתקן את המלכות (לכל הפחות הפרטית של האדם) לפלוט את הדמים הרעים ולהשאירו עם הדמים הטובים.

@חבר-אני נושא מורכב בשביל לכתוב על זה בפורום.

@נחמד עוד ישל"ע מה שאומר רבנו כי הצדיק הוא 'ברית מלח עולם' שהוא פסוק הנאמר לגבי מתנות כהונה (במדבר יח, יט). ולכאורה לא מצינו קישור לענין הצדיק.

@בדרך כיום לא. אמרתי לרב משמרתי לפני כמה שנים, שיבוא וידבר עמו, אולי ילך גם אם רדזין.

וּמָלְחוּ מִינָהּ שִׁיתִּין מְחוֹזָא זֶה רֶמֶז עַל תִּקּוּן שְׁתֵּי מִדּוֹת רָעוֹת 'דּוֹמֵם צוֹמֵחַ', עַל יְדֵי קִרְבָתוֹ לְהַצַּדִּיק, כִּי הַצַּדִּיק הוּא "בְּרִית מֶלַח עוֹלָם". גַּם עַצְבוּת וְתַאֲווֹת בָּאִים מִדָּמִים עֲכוּרִים, וְעַל יְדֵי מֶלַח פּוֹלֵט הַדָּמִים רָעִים.
מהו הלשון 'גם' שמשמע שיש כאן ב' דברים. לכאורה ומלחו מניה זהו שע"י התקרבות לצדיק פולט הדמים הרעים. ואינם ב' ענינים.

@בדרך בעבר רדזין כיום ארגמן

@חבר-אני שים לבך שבתורה דידן מוזכר כמה פעמים הלשון 'רמז' בשונה משאר תורות.

@לב-העולם-אתה חיי"מ אות שסג - שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים קֹדֶם שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי אֵלָיו, שֶׁהוּא מִשְׁתּוֹקֵק שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו אִישׁ לַמְדָן וּבַעַל לָשׁוֹן נִפְלָא, וְאָז הָיָה יָכוֹל לְבָאֵר כִּתְבֵי הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד שֶׁאֲפִלּוּ נְעָרִים יוֹדֵעַ סֵפֶר הָיוּ יְכוֹלִין לִלְמֹד וּלְהָבִין כָּל כִּתְבֵי הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
לקו"ה תחומין ה, ג - וְהִנֵּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָנוּ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת לְהָבִין סוֹד כַּוָּנוֹת הָאֲרִ"י זַ"ל לְתַכְלִיתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֵינוּ לְהָבִין מֵהֶם רְמָזִים וְעֵצוֹת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל פִּי דַּרְכֵי הַהַקְדָמוֹת שֶׁחָתַר וְגִלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ זַ"ל הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא זַ"ל מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים, כִּי כְּבָר הוֹדִיעַ וְרָמַז לָנוּ רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁכָּל כִּתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל כְּלוּלִים בְּתוֹרָתוֹ, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב לְהָבִין בֶּאֱמֶת יוּכַל לִזְכּוֹת לְפָרֵשׁ כָּל כִּתְבֵי הָאֲרִ"י בַּאֵר הֵיטֵב עַל פִּי דִּבְרֵי תוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה כַּמְּבֹאָר מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר:
לקו"ה קדושין ג, כ - כִּי כָּל מַה שֶּׁהַגָּלוּת נִמְשָׁךְ יוֹתֵר, הוּא סָמוּךְ לְבִיאַת מָשִׁיחַ בְּיוֹתֵר, וְכָל מַה שֶּׁסָּמוּךְ יוֹתֵר לְבִיאַת מָשִׁיחַ, נִתְגַּלִּין סִתְרֵי תּוֹרָה יוֹתֵר. וְכַמְבֹאָר מִזֶּה הַרְבֵּה בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל וְהַבָּאִים אַחֲרָיו, שֶׁכֻּלָּם הֵבִיאוּ רְאָיוֹת חֲזָקוֹת אֲמִתִּיּוֹת מֵהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְתִקּוּנִים שֶׁבְּסוֹף הַיָּמִים נִתְגַּלִּין סִתְרֵי הַתּוֹרָה הַרְבֵּה, וְעַל כֵּן הִתִּירוּ לִכְתֹּב וְגַם לְהַדְפִּיס כָּל סִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְתִקּוּנִים וְגַם כָּל כִּתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל שֶׁהֵם סִתְרֵי רָזֵי הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִתְּנוּ לְהִגָּלוֹת בְּיָמִים קַדְמוֹנִים, כַּמְבֹאָר בַּסְּפָרִים בַּאֲרִיכוּת. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַקְדִּים רְפוּאָה לַמַּכָּה.
לקוטי תפילות תפלה קי - וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תָּאִיר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ, וְתִפְתַּח לִבֵּנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְהָבִין הֵיטֵב בִּמְהִירוּת גָּדוֹל בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּלְמוֹד שָׁם וּלְהַשִּיג דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, וְנִזְכֶּה לִלְמֹד כָּל סִפְרֵי תוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל יוֹם, תְּנַ"ךְ וְשַׁ"ס וּפוֹסְקִים וּמְפָרְשֵׁיהֶם, וְכָל סִפְרֵי הַמִּדְרָשִׁים, וְסִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְתִקּוּנִּים, וְכָל כִּתְבֵי הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְכָל סִפְרֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּיָמֵינוּ, וְנִזְכֶּה לְגָמְרָם וְלַחֲזֹר וּלְהַתְחִילָם כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ, רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְזַכֵּנוּ לְהַתְמִיד בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה בְּהַתְמָדָה גְדוֹלָה, כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וְלָיְלָה וְנִזְכֶּה לְהָמִית עַצְמֵנוּ עַל הַתּוֹרָה עַד שֶׁתִּתְקַיֵּם בְּיָדֵינוּ וְנִזְכֶּה לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל וּלְהָמִית כָּל הַתַּאֲווֹת רָעוֹת וְכָל הַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁבְּגוּפֵנוּ, עַל יְדֵי עֵסֶק וְעִיּוּן הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת.
כמדומני שמקורות אלו הם די והותר להבין שחסיד ברסלב אמור ללמוד כתבי האריז"ל.

@מה-יהיה-איתי התכלת הפסיקה כנראה בזמן האמוראים. וכתבי העת הם של או"ה מאותה עת. איך היו צובעים 'תכלת' לא בשייכות לציצית. אלא הפקת צבע התכלת לבגדים וכדו'. והשאלה אם היו צובעים מדג הדיונון. או לא. כי בהקשר להפקת צבע תכלת לצביעה זה לא שייך רק למצות ציצית. אלא לכלל הפקת צבע התכלת לכל באי עולם. ואם עם ישראל היו מפיקים תכלת מהדיונון. אזי נמצא בכתבי העת דאותם זמנים גם על הפקת התכלת מזה הדג. ובאם לא נמצא כנראה שגם עם ישראל לא הפיקו את התכלת מהדיונון. כי הרומאים ידעו היטב איך עם ישראל צובעים בתכלת. והוא היה צבע שימושי לצביעת בגדי חצר המלוכה.

@ברוך-מאן פעם כתוב בתורה מלא ופעם חסר.
נ.ב. בענין גימטריא בתורה דידן 'נבט' בגי' 'אין'. והוא נפלא בזה לעומת זה בתורה דידן.

@נחמד איני מדבר על ארכאלוגיה אלא על כתבי עת. מהזמן ההוא.

@נחמד לא אמרתי לסמוך על ההסטריונים בקשר לתכלת. אלא בקשר לצביעה בצבע תכלת שהיה נהוג בזמן התנאים. ובזה הם נאמנים כמסיח לפי תומו.
והדברים פשוטים שכשיש מחלוקת הלכתית והמציאות תוכיח כאחד מהצדדים אנו נפסוק כמו אותו צד. ואכמ"ל בדוגמאות.

@ברוך-מאן תפתח מאמר ונהנה.

@מחוברים להתראיין אינני רוצה. אך שמו מתחיל באות ח.

@נחמד כדאי לבדוק היסטורית אם פעם צבעו מדג הדיונון בגדים בצבע תכלת.
כיון שאם לא נמצא לזה סימוכין היסטוריים. יהיה קשה לומר שמזה צבעו את התכלת.
וכידוע לכל שכיום יש תיעודים כמעט על כל אופן צביעה שנעשה בעבר הרחוק.

@ברוך-מאןו'אתה' תצוה וגו' - ובתורה 'אתה נכלל באין סוף'.

@לב-העולם-אתה איני עונה על עצם הטענה.
אך זאת למודעי שאת דברי רבנו בחיי"מ צריכים ללמוד, ולא לקרוא.
ללמוד הכוונה לכל הפחות כמו שלומדים לקוטי מוהר"ן, ויתכן שצריך יותר עיון. כיון שהדברים נאמרו בקצרה, ויש בהם עומק גדול [בכל שיחה כיו"ב בחיי"מ]. היינו כשרבנו אמר שמי שלא ראוי הוא נקרא 'נואף' צריך להבין, מה השייכות בין קבלה לנאוף חוץ מזה שזה אותה גימטריה. וכשנבין זאת נדע גם לידע את הגישה הנכונה ללמוד קבלה. ויוכל האדם לבחון אם רבנו רוצה שילמד או שיחדל.
ושוב אני חוזר על דברי בהערות קודמות. פוק חזי מאי עמא דבר. ותראה האם בברסלב לומדים קבלה או לא. ואם אינם נביאים בני נביאים הם!!!

@הפשוט-שבאנשי בפרפראות על תורה עב תנינא כתב וז"ל - מאמר חיים נצחיים וכו'‏
נאמר בשבת פרשת יתרו (ונראה שזה היה בשנת תק"ע), שבא אצלו על שבת קודש צדיק אחד מפורסם גדול וכו'.
ובשיש"ק (ב, רפו) מַה שֶּׁמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן (סִימָן מח) שֶׁ"צַּדִּיק אֶחָד מְפוּרְסָם גָּדוֹל" הָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ בְּעֵת שֶׁאָמַר אֶת הַתּוֹרָה "חַיִּים נִצְחִיִּים" שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב סִימָן עב אוֹמְרִים, שֶׁזֶּה הָיָה הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מָרְדְּכַי מִטְּשֶׁרְנוֹבִּיל זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, [וְיֵשׁ דֵּעָה שֶׁזֶּה הָיָה הָרַב הַבַּעַל הַתַּנְיָא].‏
ואף אם זה לא בעל התניא אלא ר' מרדכי מטשרנוביל זצ"ל לסוגיין אין נפק"מ. ישנם שרי אלף שהם לא חסידי ברסלב.
והדעה שזה היה בעל התניא. כי באותה תקופה ביקר בעל התניא אצל רבנו. עיין בספר רבנו (דוד דגן) פרק לג, ובמקורות הערה 1191-4. כך שאף אם התורה נאמרה לפני שבעל התניא היה אצל רבנו. זה שרבנו התבטא בסמיכות על בעל התניא שהוא שר האלף. ודאי יש לזה קשר לנאמר בתורה עב תנינא.
וכעת לכל חברי הפורום היקרים והאהובים.
איני יודע איזה ר' נחמן אתם מכירים. כנראה שאצלכם רבנו הוא הרבי של חסידי ברסלב. אך אצלי רבנו הוא הרבי של כל עם ישראל, הוא ר'אש ב'ני י'שראל. ועליו נאמר ק'ורא ה'דורות מ'ראש (ר"ת עם האותיות עולה למנין נחמ"ן) הנזכר בתורה סז תנינא. והוא כמשה רבנו שיש תחתיו י"ב נשיאים ושרי אלפים מאות חמישים ועשרות. ותתפלאו לשמוע שרובם לא חסידי ברסלב. ואעפ"כ רבנו הוא 'המשה רבינו' שלהם. וציינתי זאת כבר למעלה מתורה נו שיש צדיק 'שבהעלם' הוא שולט על כל צדיקי הדור. ועל כן איני רואה שום פסול להבין שיש צדיקים יותר גדולים ממני בשאר קהלות הקודש של עם ישראל בכל מקומות מושבתיהם. ואיני חושב שאני קובע מיהו השר אלף מאה חמישים עשר שלי. את זה הקב"ה קובע. וזה שהשי"ת זיכה אותי שרבנו קירב אותי אליו אני מודה לו על זה מאד מאד. אך זה לא ישנה את פני התמונה שיתכן שאני גם תחת חסותם של שרים הפזורים בכל מיני מקומות. ולמעשה כיון שאני מכיר את רבינו שלקח עלי חסות אני מבטל דעתי אליו וכו' ומקיים עצותיו וכו'. אך כל זה לא משנה את פני התמונה שיש עוד שרי אלפים וכו' בשאר קהלות הקודש. ואם בשורש נשמתך אתה מקושר אליהם. אזי אתה צריך להתקשר גם אליהם. כי זהו תיקון נשמתך ואעפ"כ אתה צריך להיות בטל ומבוטל ואוהב את רבנו כנפשך ממש. מקווה שהדברים מובנים. [אציין שבעבר גם אני הייתי קנאי כדוגמת הכותבים אלי. אך ככל שהבנתי את גדלותו של רבנו, הבנתי שכל עם ישראל צריכים את תיקוניו והם חסידיו על דרך הנסתר וכו'. ויש כאלו שמסתמא לא הכירו את רבינו ואעפ"כ הם מקבלים את תיקוניו וכו'. וכמדומני שבהקדמה לביאור הליקוטים בספורים על ר' אברהם מבואר שהכיר צדיקים שעל פניהם לא היו ברסלבים, אך 'ידעו מרבינו' וראב"ן החשיבם כצדיקים וכו' אע"פ שבנגלה לא היו משויכים לברסלב וכו' עיינו שם ותמצאו נחת]. בברכת שבוע טוב ומבורך ושנזכה להעלות אור בהירות הדרך כדבעי.

@לב-העולם-אתה כאו"א יכול להתחיל ללמוד ואם הוא אמיתי עם עצמו יכול לשים לב. אם מתגבר אצלו התאווה וכו'.

@לב-העולם-אתה ע"פ מניה וביה