יצא לאור קונטרס שני 'נחל עדניך' מכתבים בעבודת השם בדרך רבינו הק' שנכתבו לפני עשרות שנים על ידי הגה"ח ר' ניסן דוד קיוואק שליט''א.
פרטים בקובץ המצורף

מדלג-על-ההרים כתב:

ככל הנראה היה לו בעיקר ספר ליקוטי עצות.

נראה שזכה מי שזכה להפיץ הרבה מאד ספרי ליקוטי עצות ברחבי הונגריה.
בכמה וכמה ספרים רואים שמביאים מקורות דווקא מספר זה ולא מהמקור של ספר זה.. בליקוטי מוהר"ן.
כך גם בספר 'קרן לדוד' שהוזכר לעיל, מתלמיד אחר של מרן בעל הייטב לב שמביא בשם רבו שהראה לו בספר ליקוטי עצות עניין התיקון הכללי, ומורה לכולם בספרו לומר זאת כמפורסם

שמעתי מר' נתן ליברמנש זצ''ל שהרב מטשערין באו לשאול אותו שאלה בתורה מ''ט סעיף א' במילים אלו: "כִּי לְפִי אוֹר לַהֲבִיּוּת הַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי, אִי אֶפְשָׁר לְהִתְגַּלּוּת מֵהַמִּדּוֹת. כִּי אוֹר לַהֲבִיּוּתוֹ, הוּא עַד אֵין סוֹף, הַיְנוּ אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית לִתְשׁוּקָתוֹ:"
וענה להם הרב: פעם שלמדו את זה התחיל לזלוג דמעות מהעיניים והיום באים לשאול שאלות..
ואח"כ השיב להם על שאלתם.

@נחום-בקר המקור לוידוי דברים לפני הספר זה בשם ר' שלמה ווקסלער. על דרך אנא נפשי כתבית יהבית - פניו שכלו ונשמתו וכו'. וגם אצלו מסופר שזה היה אחרי לימוד בליקוטי מוהר''ן וממילא זה עולה בקנה אחד עם דבריך הנפלאים.
ואם בסגולת הספר עסקינן, שמעתי מבני משפחתו של ר' שמואל שפירא שהקויטלאך הרבים שהיו מביאים לפניו היה מכניסם לתוך הליקוטי מוהר"ן. וכך ידוע דברים דומים על עוד חסידי ברסלב. ודבר זה מסור ללב

ספר

מִנְהָגֵנוּ

והוא מנהגי קהל עדת חסידי ברסלב

לירח האיתנים – חודש תשרי

(מותאם לשנים תשפ"ז – תשפ"ח הבעל"ט)

בהוצאת אגודת "משך הנחל"

להדפסת והפצת ספרי מוהר"ן מברסלב זצ"ל

חודש הרחמים והסליחות אלול תשפ"ו

מנהגנו לימי תשרי.pdf

יש גם תוכנית שאותם צדיקים מהשומרון מאד רוצים גם לקדם. והלוואי שזה יאושר על ידי הגורמים מאנ''ש הוותיקים [או המצורפים אליהם] שזה לבנות כיפין על כל ההר שנמצא בתוך הגדר [היכן שהרב אלחדד בנה את השטיבלאך בזמנו] ואז יורחב הציון על שטח כפול לציון אחד ענק שבענקים, כראוי וכיאות לכבוד רבינו הקדוש ולכבוד הקיבוץ הקדוש.
ובאמצע השנה יהיה קיר חוצה שיסגור את כל החלק האחורי.
הלוואי שנזכה [במקום לדבר על בניין של קומות שזה באמת מאד מורכב ולכן לא קורה כלום]

@7272 כתב:

למה רבי נתן לא הזכיר בקיצור ליקוטי מוהרן על תורה זו וידוי בפירוש אלא לספר כל ליבו
בעוד שבתפילה מרבה בוידויים

השאלה שלך מביא אותי לתובנה נפלאה, ותודה שנתת לי מקום לחשוב על כך!
שבקיצור שזה בעצם ה'למעשה' מסביר רנ"ת באיזה אופן יהיה הוידוי. דהיינו לספר ולשפוך ליבו לפני הצדיק על כל מה שעובר עליו. וכמו שר' נתן כותב בהל' מתנה ה' סעיף כ''א איך לבכות בציון של רבינו.
ואם היה כתוב בקיצור שזה ה'למעשה' היה מקום לחשוב לומר נוסחאות של וידוי כמו 'אשמנו' ו'על חטא' וכדו' שאמנם יש כאלו שנוהגים כך היום בציון בער''ה, ובוודאי שגם זה נפלא, אך כפי שידוע אצל אנ''ש העיקר הוא השפיכת לב שלנו על כל מה שעוברים לפני רבינו 'כבחיים חיותו' וזה מסתדר יותר עם הלשון של מוהרנ"ת ב'קיצור'

@נחלי-דבש כתב:

@הדריכנו-בדרך-האמת כתב:

איך קראו לחוברת

נראה לי שהכוונה ל'שו"ת שערי צדיק - ראש השנה אצל הצדיק האמת' (תדפיס מלוקט מהמכתבים שבשערי צדיק)

לא.
היה חוברת מיוחדת משיעור של ר' אלעזר מרדכי שנאמר ביאר צייט של רא"ש זיע"א

לפני שניכנס לבאר בקצרה על עבודת בין המצרים לפי התורה. נסכם תחילה מספר נקודות מתוך התורה.
ברור לכל, שאדם בלי דעת הוא לא בן אדם!
וכאן מגיע רבינו ואומר לנו מה זה יהודי ומה הוא צריך לדעת בשביל להיות יהודי אמיתי. ומה בעיקר קיבלנו בהר סיני כששמענו מפי הגבורה 'אנכי ולא יהיה לך'.
'אנוכי' - לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו. שתמיד ה' איתי עימי ואצלי. בד' אהלל דבר באלוקים אהלל דבר. כי גם אם יש הנהגה של דין ח''ו זה גם כן מטובו יתברך 'כי אני ד' לא שניתי' ואותו אהבה שהקב''ה אוהב אותנו ביציאת מצרים אותו אהבה קיים תמיד. וזה שרואים שיש הנהגה של דין זה כי את אשר יאהב ד' יוכיח' ו'רק אתכם ידעתי וכו' על כן אפקוד עליכם וכו'. אך הכלל שהכל זה מאהבה של אין סוף ב"ה אלינו ישראל עם קרובו.
ומה שאנחנו צריכים זה מילה אחד 'אנוכי' שזה 'לדעת' שהכל זה 'אנכי ד' אלוקיך' מחמת אהבה שאוהב אותנו. אבא נמצא איתנו תמיד וגם בגלות וגם בתשעה באב.. [ואדרבה כל רודפי -ה השיגו-יה בבין המצרים]
וזה העבודה של בין המצרים: שאם יש לנו דעת זה כבר יציאה מהגלות. ועיקר הגלות זה מה שאנו רחוקים מהדעת. ועל זה אנו צריכים לבכות ולהתאבל בשביל לתפוס כמה אנו רחוקים מדעת.
וזה גם הבכיה על העלמת אור הצדיקים 'איכה יועם זהב' שזה הת''ח שכולו אש קודש אשר יכול לזכך אותנו ואת עצמותינו, וצריכים אנו למצוא אותו.
וזה גם המאורי אור שנקבל 'עיניים' 'לראות את הצדיק' ועל ידי זה לצאת מהחשכות של העצבות והעצלות של עומק הגלות ועי''ז ל'ותחזינה 'עינינו' בשובך לציון.
ובפרט עניין הוידוי דברים לפני הצדיק האמת, שבוודאי הקינות יכול להיות באופן כזה בכיה על הנפילות שלנו עם תקווה לצאת מהגלות ומכל העוונות, ויהיה נעשה תחיה מעצמות שלנו שזה עניין של התחיה לעתיד, שיהיה נחיה עצמותינו מחדש.
אשר לכל הגאולה זוכים על ידי שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה, היינו הוידוי דברים לפני הצדיק האמת. שר' נתן אומר שעיקר הקינות הוא על הסתלקות הצדיק, והיינו שהנפילה מהדעת דקדושה של האמונה והגאולה העצה לצאת מזה הוא להתגעגע לאור הצדיק שמגלה ומאיר כל זה שזה עניין הבכיה על החורבן וה'קינות' ובזכות זה יתהפך הקינו"ת לתיקו"ן, וה'צר"ה' ל'רצ"ה', ודוק'

@ש.-פ. כתב:

@ישי-משה כתב:

לאו דווקא בקשר ל"שיחות" הרעיון היה:
למשל (אחד הדברים שר' לוי יצחק דיבר אליהם) אם אינך יכול לקום חצות (כי קשה לך וכו') אל תייפה ותשנה את דברי רבינו כאילו אין כוונתו לחצות אלא ל"פנות בוקר" וכאילו זה לא נוגע אליך וכו'
....שלא לשנות הדרך המסורה ע"י כל מיני דברים "מגניבים" ושונים שימשכו אמנם אולי יותר אך לא יהיו מה שרבינו רצה.
כמובן שמיד הוברר שאין זאת הכוונה

תעשו לי טובה לא רוצה לקטרג על אנ"ש, אבל אל תנפנפו לי ברלוי"צ זצ"ל
תבדקו מי תלמידיו האמיתיים בחייו ומה דעותיהם כיום

[לא רוצה לכתוב את הדברים דלקמן, אולם אחרי הנכתב לעיל ההכרח לא יגונה]
אם נשים טוב אם תשומת ליבנו נגלה
רוב אלו שרוצים 'ליישר' את ברסלב לשמור עליה מהקוצים והדרדרים וכו'
[כמובן הכל 'לשם שמים' בלי אינטרסים שח"ו לא יחשבו שברסלב זה...]

1. הם אף פעם לא פרודוקטוביים [יצרניים], תמיד ידעו להרוס ולא ידעו לבנות ואכמ"ל.
2. צריך לבדוק באמת מאיזה צינורות קיבלו לפני שהכתיבו לכולם את ההיסטוריה [לרוב.... ושוב אכמ"ל]

תפשילו שרוולים תתחילו להזיז עניינים ותפסיקו עם השטויות.

בין כל תלמידיו של רבי לוי יצחק לא תמצא אנשים שמכתיבים לאחרים. תמצא אנשים שעובדים את ה', מתנהגים בהצנע לכת ומתרחקים בשקט מכל בעיות הזמן, ומקרבים ומאירים את האור של רבינו לכל החפץ לשמוע ולקבל.

היה חוזר רבות. 'אם לא תדע לך.. צאי לך בעקבי הצאן...'
והסביר שברסלב זה לא בירושה. רק שכל אחד צריך לחפש איך שאנ"ש באומן עבדו את השי"ת כי הם ידעו מה התכלית של זה העולם. ואף שהיו גם אנשים פשוטים ובעלי מלאכה, אך התנאי הפנימי להיות ברסלבער היה 'אחד שחי את התכלית'..
והיה מוסיף במתק לשונו: 'אמנם היום, הדרך הוא שאני ברסלבער כי אבא שלי כבר ברסלבער.. וכו'.. אבל צאי לך בעקבי הצאון, אל תסתכל להיות ברסלבער כמו כולם... אלא תחפש את הברלב מתוך זכרון בתכלית ואז יש לך רבי שמלמד אותך איך לרחם ולחיות ולשמוח ולנצל את הזמן כאן בזה העולם

כי בלי דעת הוא לא בן אדם.
וכאן מגיע רבינו ואומר לנו מה זה יהודי. ומה קיבלנו בהר סיני
'אנוכי' לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו. שתמיד ה' איתי עמי ואצלי. בד' אהלל דבר באלוקים אהלל דבר. כי גם אם יש הנהגה של דין ח''ו זה גם כן מטובו יתברך 'כי אני ד' לא שניתי' ואותו אהבה שהקב''ה אוהב אותנו ביציאת מצרים אותו אהבה קיים תמיד. וזה שרואים שיש הנהגה של דין זה כי את אשר יאהב ד' יוכיח' ו'רק אתכם ידעתי וכו' על כן אפקוד עליכם וכו'.
ומה שאנחנו צריכים זה מילה אחד 'אנוכי' שזה 'לדעת' שהכל זה אנוכי מחמת אהבה שאוהב אותנו.
אבא נמצא איתי תמיד.
וזה גם העבודה של בין המצרים: שאם יש לנו דעת זה כבר יציאה מהגלות. ועיקר הגלות זה מה שאנו רחוקים מהדעת. ועל זה אנו צריכים לבכות ולהתאבל בשביל לתפוס כמה אנו רחוקים מדעת.
וזה גם הבכיה על העלמת אור הצדיקים 'איכה יועם זהב' שזה הת''ח שכולו אש קודש אשר יכול לזכך אותנו ואת עצמותינו, וצריכים אנו למצוא אותו.
וזה גם המאורי אור שנקבל 'עיניים' 'לראות את הצדיק' ועל ידי זה לצאת מהחשכות של העצבות והעצלות של עומק הגלות ועי''ז ל'ותחזינה 'עינינו' בשובך לציון.
ובפרט עניין הוידוי דברים לפני הצדיק האמת, שבוודאי הקינות יכול להיות באופן כזה בכיה על הנפילות שלנו עם תקווה לצאת מהגלות ומכל העוונות, ויהיה נעשה תחיה מעצמות שלנו שזה עניין של התחיה לעתיד, שיהיה נחיה עצמותינו מחדש.
אשר לכל הגאולה זוכים על ידי שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה, היינו הוידוי דברים לפני הצדיק האמת. שר' נתן אומר שעיקר הקינות הוא על הסתלקות הצדיק, והיינו שהנפילה מהדעת דקדושה של האמונה והגאולה העצה לצאת מזה הוא להתגעגע לאור הצדיק שמגלה ומאיר כל זה שזה עניין הבכיה על החורבן וה'קינות' ובזכות זה יתהפך הקינו"ת לתיקו"ן, וה'צר"ה' ל'רצ"ה', ודוק'

@נחמד לברזל היה תוכנית אחרת לגמרי.
הוא לא דיבר על שטח ההר, אלא על השטח שלו שלמטה מההר היכן שבנה בקתות עץ וצימרים להשכרה וכיום גם הרב פינטו מתפלל שם.
אני דיברתי על ההר הקודש והמקודם עצמו, שמשום מה עם השים הפך להר מלא קוצים ודרדרים במקום לשמש את קהל האלפים בימי הכסה

@בדרך כתב: רוב הכתבים נעלמו.

להבנתי, לא נכתבו בפועל. אמנם בכח. כפי שגילה רצונו בכל עת. כלשונו; 10 שנים 10 ספרים.
אוצר נחמני זה היה נס שהגיע בעל תשובה שהתעקש. אחרת גם זה לא היה.
אך מההקלטות אפשר לחבר כמה כרכים יפים מסיפורים מעולמם של חסידי ברסלב בירושלים, כפי שציין כבר @שי-רב .

@נחום-בקר כתב:

@מדלג-על-ההרים ומה נעשה לאחותנו שהעולה על כולנה 'למעשה' הוא הלקוטי תפלות ושם מוזכר וידוי כפשוטו.

כבוד מעלתו בוודאי צודק.
אני שם לב שההתבטאות שלי לא היתה נכונה.
רציתי לבטאות את הנקודה של הוידוי שזה לספר לפניו כל ליבו, וכמו ששמעתי רבות מאנ''ש שהוידוי לפני רבינו זה כמו בחיים חיותו שקראו לאנשי רבינו 'וידויניקעס' כי היו נכנסים לרבינו ומספרים לו איפה אוחזים ברוחניות וכל מה שעובר וכו'.
אך לצערי, עברתי על מה שכתבתי ויכול להשתמע שלא לעשות וידוי כפשוטו, אך ח''ו לא לזאת היתה כוונתי.
ובאמת אדרבה.. יורה לנו המורה האם להרבות בנוסחאות של ווידויים בציון רביז''ל.
ואם בוידוי על הציון עסקינן, א''א שלא להזכיר את נוסח הוידוי על פי תורה ד' שחיבר האי חסיד וצדיק ר' עמרם הלוי הורביץ זצ''ל. וזה מודפס בכל בו לישועות

רשמים על אומן מזוית נוספת..
וגם.. קצת ביקורת בסוף הכתבה

הוא סיפר לי שהוא לומד 7 דפים גמרא כל יום ומסיים כל שנה את הש''ס.
שהגעתי אליו פעם לביתו הוא ישב בגינה בתנוחת מנוחה כשהגמרא בידו ולוגם עוד דף ועוד דף כאילו זה היה עיתון

בדיוק למדתי היום שיחות הר"ן וזה קשור קצת לדיון שנוצר, ולדברי הרב @נחום-בקר שדברי תורה כפטיש יפוצץ סלע:
שיחה רס"ז
אָמַר: מִי שֶׁרוֹצֶה לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, מֻתָּר לוֹ לְחַדֵּשׁ וְלִדְרֹשׁ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, כָּל מַה שֶּׁיִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא אֵיזֶה דִּין חָדָשׁ עַל פִּי דְּרוּשָׁיו שֶׁדּוֹרֵשׁ בְּדֶרֶךְ דְּרוּשׁ וָסוֹד. וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁאֲפִלּוּ בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִ”י ז”ל וְדַרְכֵי הַקַּבָּלָה – מֻתָּר לְחַדֵּשׁ בָּהֶם, כַּאֲשֶׁר יַשִּׂיג שִׂכְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא מֵהֶם שׁוּם דִּין ח”ו:

@אוצרבלום כתב:

@ישי-משה כתב:

@bjni כתב בלהתפלל עמו יחד ברננה - איפה להתפלל באומן:

תכל לפרט יותר את כוונתך ?

הסיפור מופיע בשיש"ק (איני זוכר מקום מדוייק)
בשנת תרצ"ו (צרו"ת) היו קבוצה מסוימת שעזבו את הקלויז מסיבה מסוימת.
(המנהיג של אותה קבוצה לא הסכים להם לעשות זאת, אך לאחר שנפטר הם נפרדו).
למעשה-זה היה השנה האחרונה של הקלויז (שנשאר האחרון מבתי הכנסת באומן שכולם נסגרו וספרי התורה שלהם הועברו לקלויז-כשכל החלונות בקלויז נהפכו ל"ארונות קודש"-למאות ספרי-תורה), באותה שנה סגרו הסובייטים את הקלויז.

שיש"ק ח"ב סי' תקמ"ט:

תודה על ציטוט השיחה.
באמת משיחה זאת ועוד כהנה, הגיע החריפות של ר' לוי יצחק בכל הנוגע לקיבוץ הקדוש שמתקבים ביחד דייקא לתפילה בהתעוררות ובאהבה כולם ביחד, ולא מסתכלים אם הבעל תפילה הוא ראובן או שמעון, אלא שהרבי הוא הבעל תפילה

@בדרך כתב:

ואני מוריד את הכובע,

יש אנשים שלא צריכים סיפורים בשביל להאמין [או בשביל להוריד את הכובע] בצדיקים קדושי עליון נ"ע.
מסתמא ר' גדליה יוקיר לך תודה שאתה מסכים "שיש דברים בגווה"
הוו זהירים בגחלתן