אה יפה.
אני אוהב לשמוע את השיעורים שלו בקו קול הנחל 03-5752201
מלא בדעת רבינו הקדוש לעובדא ולמעשה, ומתוק מדבש וגם קליל וקולע ומושך. אשרי חלקו

@ברוך-מאן כתב:

ר' יצחק ברייטער היה יושב שבועות ארוכים - קודם ראש השנה - על יד הגבול, בתקווה לנס...

לא מכיר את הסיפור ולא שמעתי.
אך מסתבר שהיה גם דרך השתדלות בזה. כידוע על הרבה שהצליחו בכל מיני דרכים לעבור שם. [עיין ימי שמואל וספרי תולדות אנ'ש בפולין]

@בדרך כתב:

ואני מוריד את הכובע,

יש אנשים שלא צריכים סיפורים בשביל להאמין [או בשביל להוריד את הכובע] בצדיקים קדושי עליון נ"ע.
מסתמא ר' גדליה יוקיר לך תודה שאתה מסכים "שיש דברים בגווה"
הוו זהירים בגחלתן

נו...
ומי מביא את הנוסח עצמו ?

אני לא בא לענות על השאלה של נושא אשכול זה.
רק בא לשים לב. שכמו בכל דבר אנחנו צריכים ללמוד פשט מדברי רבינו עצמם!
רבינו מסביר מה זה 'מפורסם של שקר'
כופים אנשים לתחות שעבודייהו !!!
לכפות אנשים להיות תחת המרות והדעה שלי זה נקרא 'מידות רעות'!!
מזה כולנו צריכים להזהר.
כל מי שאין בו מידות טובות עלול להכשל עם המרות שלו על ביתו/ידידיו/ חבריו בבית כנסת/ ובכל מרות אחרת, לכפות דעה תחת שעבודו ולהציק לאחרים בעדינות או באגריסיביות.
ועכשיו, מה הפוך מזה?..
להאיר לאחרים את האור, לראות את הטוב, ומידות טובות, ובכך לקרב אחרים לדעת האמיתי של רבינו, מתוך אהבת חברים שזה הכלי שאיתו רבינו אמר שנוכל להמשיך את אורו הקדוש.
ואם יש אנשים שרחוקים מהאור האמיתי וחוצבים בארות נשברים אנחנו צריכים לבדוק בעצמינו אם קרבנו אותם מספיק, ואם אני חושב עליהם אם יש להם חיידר לילדים שלהם או כסף לשבת וכן על זה הדרך

@חבר-אני כתב:

דרך אגב, שמעתי שפעם ניגשו בחורים לא ברסלבר'ס, לר' בן ציון אפטר ושאלוהו: "מי הם המפורסמים שר' נחמן מדבר כ"כ, ומה זה שכל הזמן מדגישים - מפורסמים מפורסמים" אז הוא ענה בחריפות ובמליצה: אל דאגה לא מדברים על הרבע'ס שלכם, רבינו דיבר על הרבה יותר גדולים מהם... (הוא הרי דיבר על בני דורו שלפני 200 שנה!)

שיחה לא מדויקת בכלל.
הסיפור בערך הוא כך.
שהוא סיפר שבפולין ישבו כמה מאנ''ש אצל רבי קטן לסעודת מלוה מלכה והיה שם חיות גדולה של שיחות וסיפורים וכו', ובסיום הוא שאל אותם איך הם יושבים אצלו.. הרי הוא מפורסם.. ואז הם ענו לו.. רבינו דיבר על רבעס גדולים
וזה בדרך צחות ומליצה

@חיפוש-הצדיק כתב:

ואין שום היתר ובוודאי לא מקור להקניט מפורסם בפניו ולביישו

יש מכתב מרבי נתן לבנו. שבתוך דבריו הוא כותב נגד טענת המתנגדים שמציקים לאנ''ש כשהם מדברים על רבם מוהרנ"ת וטוענים שזה לא אישי.
וכותב על כך מוהרנ"ת שזה ברור, שאם מדברים עם מישהו נגד רבו, הרי זה כמו שמדברים נגדו אישית.

(אשמח אם מישהו ימצא זאת בפנים. לא זוכר איפה המכתב)

ראיתי פעם חוברת שיצא ממאמרי חינוך אלו.
אינני זוכר את שמו.
אולי מישהו יעלה כאן פרטים ואיפה ניתן להשיג

מומלץ.
יש מדור בעלון 'עלה לתרופה' בנושא חינוך ילדים באור עצותיו של רבינו הקדוש. המיוחד במדור זה, הוא חינוך ילדים מתוך חיבור שלנו לעבודת ה'.

@נחמד כתב:

ניתן (ואולי אף יפה שעה אחת קודם) לפנות ללשכת ההדרכה של איחוד ברסלב באומן בעניין
מפרסמים בבתי המדרשות של אנשי שלומינו
גם מי שלא הצליח לעשות פטור יש היום מספיק פתרונות אחרים במסגרת הצחו"ק (חוק ציוני ראשי תבות צחוק)

או אצל הרב שישא

@בעל-מוח כתב:

אנחנו עומדים בפתחה של ראש השנה שנראה קשה במיוחד.
נמצאים בינינו אלפי בחורים ואברכים עם עיכוב יציאה
בתוך עמי אנוכי יושבת...
אני רואה אנשים שמוסרים את הנפש ממש
עוד פסיכיאטר...
ועוד אישור...
ועוד נסיעה לקב"ן...
ופועלים בכל דרך להוריד מעליהם את העיכוב.
אם היו יכולים לעבור לגור באומן כמעט שהיו עושים את זה...
מאידך גיסא ישנם כאלו
שנראים ישנוניים...
מחכים לנס!
רוצים לנסוע.
לא מעבר לזה!

קראתי תורה ס"ו

והרגשתי שאת העיקר אולי פספסנו...
שם הבנתי שרבינו מסביר,
שה' הוא זה ששולח את המניעה
כדי לחזק את הרצון!
כי העיקר זה לרצות לקיים את המצווה בעצמה
ולא להתייאש ולהסתפק באונס
אלא להמשיך לרצות!
כפי שאמרתי, בתוך עמי אנוכי יושבת
מחפש את האנשים שמתחזקים ברצונות
אולי זה קצת חריף
אבל לפי התורה שם מובן לי
שלא באמת משנה אם היית באומן בר"ה
מה שמשנה זה :

האם המשכת לרצות???

ספוילר

אולי גם המקום שכשמגיעה המניעה,
להתחיל לפעול בכל הדרכים שבעולם כדי לבטל אותה,
אולי זה גם לא כ"כ נכון, אולי זה דרך אחרת להתמודד עם המניעה דרך שבורחת מהדרך שרבינו ציווה עלינו - להתגבר ברצונות,
ואולי זה מגיע במקום הרצונות??

שאלתי בקורונה כמה אנשים.
האם עלה על דעתו של מישהו בשנות מסך הברזל לנסוע ולשהות בראש השנה בגבול האוקראייני כי זה המקסימום שאנחנו יכולים לעשות ?
או שלקחו את העניין יותר במודל רוחני איך להתקשר ולהתחבר לראש השנה של רבינו בקיבוץ כאן בארץ.
כמובן, כשיש משהו מעשי זה לא שאלה. אך צריכים לדעת שאנשים בכו והתרגשו והתקרבו לרבינו בקיבוצים הקדושים כאן בארץ ובחו''ל באותם שנים של גזירה של סגירת שערים ומסך הברזל.

@לב-העולם-אתה כתב:

אני מעורר את זה שאם אתה בא לרבינו באמצע השנה או בר"ה זה עניין אחר לגמרי מבחינת הגישה!!
בר"ה אתה בא ל (מחילה על הביטוי) ארוע שרבינו מארגן.
ובמקום לשבת ולאכול בואו נרגיש חלק שותף פעיל!
לחשוב איך אני יכול לרומם את הדבר הגדול הזה!!
מזדהים איתי?

יש נקודה יסודית שרבינו מלמד אותנו. ואם נבין נקודה זו זה גם יענה לשאלתך.
רבינו מלמד את כל יהודי, שבכל יהודי תלוי בלי סוף, ותיקון העולם תלוי בעבודת ה' שלנו. וכל זה כמובן נעשה דרך ההתקשרות שלנו לצדיק, וכך כל המהות שלנו הופך להיות 'חלק' משמעותי במשהו ענק. [נקודה זו ניתן למצוא בתורה ב' בעניין התפילה והקמת המשכן, וביתר פנימיות כמעט בכל תורה בליקוטי מוהר"ן בפרט לפי הח''י כללים].
וממילא, ברור שאין לנו שום שום השגה בתיקוני של רבינו בראש השנה, וכל העולם תלוי בו וכו' וכו', אך אדרבה גם בעניין זה, אנו גם צריכים לדעת שרבינו אומר של אחד מגיע 'עם מוחו וצמצומיו לצדיק' מה זה מוחו וצמצומיו אם לא העבודת ה' והתשובה והגיעה שלנו ?.. ואין זה סותר כלל שאנחנו צריכים להגיע מתוך ביטול שאין לנו שום השגה כלל וכו'.
הביאו לי אבנים וסיד ואני אבנה מזה בניינים נפלאים

לא נראה שנעלמו דברים מר' נחמן בורשטיין. שיבדוק שוב

מצאתי פירוש על פסוק בליקוטי הלכות [שאמנם הלכה זו לא על התורה שלנו]
ואם נתעמק בדבריו הק' זה אפשר ממש לראות ביאור בפסוק זה באופן שמסביר כמה נקודות כלליות של התורה.
וזה לשון מוהרנ"ת בהלכות קריאת שמע הלכה ד'
וְזֶה (מִשְׁלֵי טז) חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה. הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ עֲווֹנוֹת שֶׁגּוֹרְמִים חֲמַת מֶלֶךְ חַס וְשָׁלוֹם עַד שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶם אֲפִלּוּ הַכַּפָּרָה שֶׁל הַכֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כִּי אִם מַלְאֲכֵי מָוֶת. שֶׁאֵין נִגְמָר כַּפָּרָתוֹ עַד הַמִּיתָה. בְּחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלֶה וּמִיתָה מְכַפֶּרֶת. אֲבָל וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה. כִּי הֶחָכָם הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים יְכוֹלִים לְתַקֵּן הַכֹּל אִם יִזְכֶּה לְהַאֲמִין בָּהֶם בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל:
אי"ה אאריך בזה בהמשך בס"ד.

האם שיחה רס"ז מהווה ל'עוד כלל', [או לפחות, להרגיע את ה'קנאים' לעניין ח''י כללים שמשתיקים אחרים שמחדשים בליקוטי מוהר"ן]
זה לשון רבינו:
אָמַר: מִי שֶׁרוֹצֶה לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, מֻתָּר לוֹ לְחַדֵּשׁ וְלִדְרֹשׁ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, כָּל מַה שֶּׁיִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא אֵיזֶה דִּין חָדָשׁ עַל פִּי דְּרוּשָׁיו שֶׁדּוֹרֵשׁ בְּדֶרֶךְ דְּרוּשׁ וָסוֹד. וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁאֲפִלּוּ בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִ”י ז”ל וְדַרְכֵי הַקַּבָּלָה – מֻתָּר לְחַדֵּשׁ בָּהֶם, כַּאֲשֶׁר יַשִּׂיג שִׂכְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא מֵהֶם שׁוּם דִּין ח”ו:

בדיוק למדתי היום שיחות הר"ן וזה קשור קצת לדיון שנוצר, ולדברי הרב @נחום-בקר שדברי תורה כפטיש יפוצץ סלע:
שיחה רס"ז
אָמַר: מִי שֶׁרוֹצֶה לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, מֻתָּר לוֹ לְחַדֵּשׁ וְלִדְרֹשׁ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, כָּל מַה שֶּׁיִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא אֵיזֶה דִּין חָדָשׁ עַל פִּי דְּרוּשָׁיו שֶׁדּוֹרֵשׁ בְּדֶרֶךְ דְּרוּשׁ וָסוֹד. וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁאֲפִלּוּ בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִ”י ז”ל וְדַרְכֵי הַקַּבָּלָה – מֻתָּר לְחַדֵּשׁ בָּהֶם, כַּאֲשֶׁר יַשִּׂיג שִׂכְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא מֵהֶם שׁוּם דִּין ח”ו:

שיעורים נפלאים. אשריך, תמשיך לזכות אותנו בשאר השיעורים על התורה

לפני שניכנס לבאר בקצרה על עבודת בין המצרים לפי התורה. נסכם תחילה מספר נקודות מתוך התורה.
ברור לכל, שאדם בלי דעת הוא לא בן אדם!
וכאן מגיע רבינו ואומר לנו מה זה יהודי ומה הוא צריך לדעת בשביל להיות יהודי אמיתי. ומה בעיקר קיבלנו בהר סיני כששמענו מפי הגבורה 'אנכי ולא יהיה לך'.
'אנוכי' - לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו. שתמיד ה' איתי עימי ואצלי. בד' אהלל דבר באלוקים אהלל דבר. כי גם אם יש הנהגה של דין ח''ו זה גם כן מטובו יתברך 'כי אני ד' לא שניתי' ואותו אהבה שהקב''ה אוהב אותנו ביציאת מצרים אותו אהבה קיים תמיד. וזה שרואים שיש הנהגה של דין זה כי את אשר יאהב ד' יוכיח' ו'רק אתכם ידעתי וכו' על כן אפקוד עליכם וכו'. אך הכלל שהכל זה מאהבה של אין סוף ב"ה אלינו ישראל עם קרובו.
ומה שאנחנו צריכים זה מילה אחד 'אנוכי' שזה 'לדעת' שהכל זה 'אנכי ד' אלוקיך' מחמת אהבה שאוהב אותנו. אבא נמצא איתנו תמיד וגם בגלות וגם בתשעה באב.. [ואדרבה כל רודפי -ה השיגו-יה בבין המצרים]
וזה העבודה של בין המצרים: שאם יש לנו דעת זה כבר יציאה מהגלות. ועיקר הגלות זה מה שאנו רחוקים מהדעת. ועל זה אנו צריכים לבכות ולהתאבל בשביל לתפוס כמה אנו רחוקים מדעת.
וזה גם הבכיה על העלמת אור הצדיקים 'איכה יועם זהב' שזה הת''ח שכולו אש קודש אשר יכול לזכך אותנו ואת עצמותינו, וצריכים אנו למצוא אותו.
וזה גם המאורי אור שנקבל 'עיניים' 'לראות את הצדיק' ועל ידי זה לצאת מהחשכות של העצבות והעצלות של עומק הגלות ועי''ז ל'ותחזינה 'עינינו' בשובך לציון.
ובפרט עניין הוידוי דברים לפני הצדיק האמת, שבוודאי הקינות יכול להיות באופן כזה בכיה על הנפילות שלנו עם תקווה לצאת מהגלות ומכל העוונות, ויהיה נעשה תחיה מעצמות שלנו שזה עניין של התחיה לעתיד, שיהיה נחיה עצמותינו מחדש.
אשר לכל הגאולה זוכים על ידי שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה, היינו הוידוי דברים לפני הצדיק האמת. שר' נתן אומר שעיקר הקינות הוא על הסתלקות הצדיק, והיינו שהנפילה מהדעת דקדושה של האמונה והגאולה העצה לצאת מזה הוא להתגעגע לאור הצדיק שמגלה ומאיר כל זה שזה עניין הבכיה על החורבן וה'קינות' ובזכות זה יתהפך הקינו"ת לתיקו"ן, וה'צר"ה' ל'רצ"ה', ודוק'

כי בלי דעת הוא לא בן אדם.
וכאן מגיע רבינו ואומר לנו מה זה יהודי. ומה קיבלנו בהר סיני
'אנוכי' לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו. שתמיד ה' איתי עמי ואצלי. בד' אהלל דבר באלוקים אהלל דבר. כי גם אם יש הנהגה של דין ח''ו זה גם כן מטובו יתברך 'כי אני ד' לא שניתי' ואותו אהבה שהקב''ה אוהב אותנו ביציאת מצרים אותו אהבה קיים תמיד. וזה שרואים שיש הנהגה של דין זה כי את אשר יאהב ד' יוכיח' ו'רק אתכם ידעתי וכו' על כן אפקוד עליכם וכו'.
ומה שאנחנו צריכים זה מילה אחד 'אנוכי' שזה 'לדעת' שהכל זה אנוכי מחמת אהבה שאוהב אותנו.
אבא נמצא איתי תמיד.
וזה גם העבודה של בין המצרים: שאם יש לנו דעת זה כבר יציאה מהגלות. ועיקר הגלות זה מה שאנו רחוקים מהדעת. ועל זה אנו צריכים לבכות ולהתאבל בשביל לתפוס כמה אנו רחוקים מדעת.
וזה גם הבכיה על העלמת אור הצדיקים 'איכה יועם זהב' שזה הת''ח שכולו אש קודש אשר יכול לזכך אותנו ואת עצמותינו, וצריכים אנו למצוא אותו.
וזה גם המאורי אור שנקבל 'עיניים' 'לראות את הצדיק' ועל ידי זה לצאת מהחשכות של העצבות והעצלות של עומק הגלות ועי''ז ל'ותחזינה 'עינינו' בשובך לציון.
ובפרט עניין הוידוי דברים לפני הצדיק האמת, שבוודאי הקינות יכול להיות באופן כזה בכיה על הנפילות שלנו עם תקווה לצאת מהגלות ומכל העוונות, ויהיה נעשה תחיה מעצמות שלנו שזה עניין של התחיה לעתיד, שיהיה נחיה עצמותינו מחדש.
אשר לכל הגאולה זוכים על ידי שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה, היינו הוידוי דברים לפני הצדיק האמת. שר' נתן אומר שעיקר הקינות הוא על הסתלקות הצדיק, והיינו שהנפילה מהדעת דקדושה של האמונה והגאולה העצה לצאת מזה הוא להתגעגע לאור הצדיק שמגלה ומאיר כל זה שזה עניין הבכיה על החורבן וה'קינות' ובזכות זה יתהפך הקינו"ת לתיקו"ן, וה'צר"ה' ל'רצ"ה', ודוק'

אולי גם ר' נח שטרנפלד ור' יהשע דב רובינשטיין זכו לראות את ר' אברהם שטרנהארץ ור' שלמה ווקסלער