בקורונה זה לא היה להגיע הכי קרוב לקיבוץ. זה היה השתדלות כדי שנגיע באמת לרבינו (לא ניכנס עכשיו אם זה היה השתדלות נכונה או חלומות בלילה) ואחרי כל ההשתדלויות העצומות שעשינו ולא הגענו לדאבוננו הגדול עד היום הזה, ניחמנו את עצמנו שלפחות הגענו הכי קרוב
בכל מקרה, מאז, הלב וההרגש לראש השנה של רבינו הגיעו לפסגות שאף אחד לא חלם שנגיע לשם. קח לדוגמא העצרות תפילה בכל ר"ח אב בכל רחבי העולם עבור הקיבוץ של רבינו בלבד! זה לא דבר של מה בכך!
מאז הרבה מאוד מחסידי ברסלב לא מאבדים את הכיוון ב"ה

היה כזה בדיחה לפני 40 שנה (ואני בטוח שהרבה יתרגזו עכשיו) שאם רבינו ורבי נתן היו חיים היום בגוף גשמי, היה רבינו הולך לבחירות ורבי נתן לא היה הולך וזה לא היה שום סתירה בין הרב לתלמיד וזה לא היה נוגע בכהוא זה בהמשכיותה ואמיתתה של ברסלב (החלק השני זה רציני לגמרי)

צריך לזכור שעניין ההתקשרות לצדיק הוא כדי שהוא יעלה את תפילתי למקומה הנכון בלי שהמקטרגים והמסטינים יעכבוה (בפרט כשהתפילה נראית כמו שהיא נראית... אוי אוי אוי)
נו, אתה מכיר מי שיכול היום לעשות את זה?

אגב, הרב יעקב נתן אנשין אמר באמריקה (אחרי שמפורסם אחד פער פיו על רביה"ק רח"ל) שבאמת, כנגד אורו הגדול של רבינו הקדוש, כולנו בבחינת מתנגדים... כי להכניס את רבינו לכל רמ"ח ושס"ה ועל כל דבריו לשמוע כהוא זה ורק הרבי ורק הרבי לזה צריך יגיעה רבה

@איש-הפלא כתב:

@חיפוש-הצדיק כתב:

׳הרב מטעם'

במחילה מכת״ר
רבינו אומר ׳לשם גאוה׳ מה שלא קשור לרבנות הראשית [אם הבנתי נכון מה הפשט ׳הרב מטעם׳]. שהם באים לעמוד על משמר ההלכה שהמדינה לא תעשה יותר גרוע. לא חייבים לתת דוגמאות.

במחילה מכת"ר
לא התכוונתי כלל על הרבנות וכדומה
התכוונתי על הרבנים מטעם שהיו גם לפני 150 שנה ולפני 200 שנה שהיו להם מהלכים אצל הפריצים והם היו בעלי בתים על היהודים

מֻתָּר לְבַיֵּשׁ אֶת הָרַבָּנִים, שֶׁשּׂוֹכְרִין אֶת הָרַבָּנוּת לְשֵׁם גַּאֲוָה, וְרָאוּי לְבַזּוֹתָן וּלְהָקֵל בִּכְבוֹדָן, וְאֵין עוֹמְדִין בִּפְנֵיהֶם, וְאֵין קוֹרִין אוֹתָן רַבִּי, וְהַטַּלִּית שֶׁעָלָיו כְּמַרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר
1.ששוכרין, 2.את הרבנות, 3.לשם גאווה
רבנות זה פוסק הלכות ולא מי שמנהיג את בית המדרש ונותן הרגשה טובה לבאים להתפלל בו.
כאן מדובר כמו 'הרב מטעם' שהיו הרבה דורות וגרמו צרות לא מעטות

אני לא יודע מאין השגת את זה
אבל במקרה זה איני יודע במה המדובר
בכל אופן, תודה על הקופלימנט אף שאיני יודע ממנה

יש כזה אמירה טיפשית ומטופשת אצל העולם, שחסידי ברסלב לא פוחדים מהגהינום כי הם באים לציון הק' ואומרים תיקון הכללי ואין להם יותר ממה לפחד
ליהודים האלו ניתן לומר שהם לא פוחדים מהגהינום, הם לא צריכים את רבינו, הם מסתדרים בעצמם. אבל חסידי ברסלב מאוד מאוד מפחדים והם יודעים שאין להם משען ומשענה על 'גודל צדקותם' והם חייבים כוח הצדיק הנורא הזה שיושיעם ויתקנם ויצילם מהעונש הקשה שבעולם האמת על כל נדנוד קל שבקלים
הבטיח אשר על ציונו הקדוש בתפילה ניגשים יוציאם משאול אף אם עברו עוונות קשים

@בדרך מה?

@מאיר-לב כתב:

כאשר מדברים על הנושא הנפיץ הזה, אל לנו לשכוח שבנקל אפשר לטעות ולהסתכן ב"היזהרו בגחלתן שלא נכווה".

בכלל, אסור לבייש שום יהודי ולגרום לו צער ומה דסאני עלך לחברך לא תעביד
ואין שום היתר ובוודאי לא מקור להקניט מפורסם בפניו ולביישו גם אם הוא כלל לא צדיק כי גם את החבר שלך אסור לך לבייש גם אם הוא לא מתנהג 100% כהוגן (והמעשיות הפולניות הידועות לא היו כלל לרוחם של גדולי אנ"ש [מה גם שבפולין זה היה בגדר שיחת מרעים...])

אבל גם לתת כבוד זה בעיה גדולה כי רבינו כותב שהם אינם חייבים כ"כ כי יש להם יצר הרע גדול אבל אלו המגדילים אותם הם החייבים
ניתן לרמז על זה, שב ואל תעשה - אל תבייש ואל תכבד

@ישי-משה כתב:

(או כמו שרביה"ק אמר למוהרנ"ת שיפסוק כשיודע שיש לפחות פוסק אחד שסובר כמונו (בערבון מוגבל,איני זוכר את הציטוט המדוייק.)

רבי נתן שאל את רבינו האם לקבל את הרבנות שהציע לו חמיו ורבינו אמר לו כן ורבי נתן שאל שאפשר לטעות וענה לו רבינו שגם אם טועים, אם יש איזה פוסק שפסק כך, זה בסדר (יש עוד המון פרטים בסיפור זה)

מאה אחוז!
ניתן לראות לפעמים אצל אלו שהם דור שלישי לברסלב שיש להם אור ותמימות שאין לאף אחד!

סיפור פלאי ראינו אצל רבי נתן
שלקח את רבי ברוך לחתן ולא דיבר איתו מאומה על הנסיעה לאומן על ר"ה!!! באמרו לקחתיו לחתן ולא לחסיד
ור' ברוך אכן לא נסע!!! וכעבור שנה הוא התקרב מעצמו לרבינו ואז הוא נסע מרצונו הפרטי ומאמונתו הפרטי
יש המון המון המון מה ללמוד מסיפור זה

אסור לזוז מסעיף קטן בשו"ע. נקודה.
הלכה היא הלכה ולא זזים ממנה
חומרות זה מה שמעבר להלכה שהשו"ע והפוסקים פסקו
וחומרות יתירות זה (גם) לבדוק כל הזמן האם קיימתי באמת את ההלכה האם יצאתי ידי חובה (כגון להגיד כל ברכה עשר פעמים כי אולי לא כיוונתי מספיק)

שאלו את חכימא דיהודאי הגרי"מ שכטר שליט"א
שרבינו אמר על כל כפית התעוררות צריך קערה של התחזקות, איך יודעים כמה זה הכפית וכמה זה הקערה?
וענה: כל מי שלמד במוסדות שלנו -ת"ת וישיבה- יש לו מהכפית התעוררות די והותר, ומעתה - רק התחזקות

רבי נתן כותב
"הראש השנה שלנו יקר מאוד אצל השי"ת שאין למעלה ממנו"
וכשרבי נתן כותב דברים, הוא כותב זאת בידיעה

אם רבינו לא רצה שנדבר מזה הוא לא היה כותב את זה בליקוטי מוהר"ן כ"כ הרבה
עצם הנקודה הוא שהעיקר והיסוד שהכל תלוי בו הוא התקשרות לצדיק שבדור וכשמקורבים למפורסם שאינו צדיק אמת חסר בכל היהדות כי חסר העיקר והיסוד
ועל כן ההתעסקות ההכי טובה ומוצלחת בעניין המפורסמים של שקר הוא לפרסם יותר ויותר את שם הצדיק האמת פאר העולם ראש בית שכל הדורות כולם נמשכים ממנו וכמה שיותר נפרסם ונגדל את שמו בעיני כל בית ישראל ילך ויתקטן שמם של המפורסמים וכמה ששם רבינו הקדוש יתגלה בעולם יתגלה אורו של משיח בעולם ויוחש תיקון העולם בב"א

אנחנו צריכים לנסוע לרבינו כמו שרבי נתן נסע
על כל שאלה או כוונה בעניין הנסיעה אנו צריכים להעלות למול עינינו את דמותו הקדושה והטמירה של מוהרנ"ת ולחשוב מה הוא היה עושה מה הוא היה אומר על זה
אין שום בעיה לישון טוב ולאכול טוב ולדאוג שיהיה שהות נוח ונעים באומן אבל אין לזה שום קשר לעצם כוונת הנסיעה הקדושה

ידוע מה שאמר רביז"ל שהוא עבר כאלו מניעות להגיע לא"י כדי שאנו נוכל להגיע בקל
ניתן לומר זאת גם על המקורבים הגדולים מדורות עברו כרש"ה ועוד ועוד (יותר נכון; כולם) שהם עברו כאלו מניעות כדי להתקרב לרבינו הקדוש ובזכותם וכוחם כולנו היום בקל אצל בית מדרשו של צדיק יסוד העולם ננמ"ח זיע"א
וכן כל מקורב בדור זה שעוברים עליו מניעות אם מעט ואם הרבה, הוא משבר את החומות לכולם בין אלו שאין יודעים עדיין מרבינו, בין אלו שרוצים ולא יכולים, ובין אלו שכבר מקורבים אבל אין סוף להתקרבות
ורואים זאת גם במבט שלנו שכשאחד מתקרב עם מניעות כל חסידי ברסלב מתעוררים מזה, "אותו אחד נתן מעצמו כ"כ הרבה כדי להתקרב לצדיק, מה איתי?" אשריכם המקורבים שמקרבים את כולם לרבינו

שיחות הר"ן רס"ג
סִפֵּר לִי אֶחָד שֶׁהָיָה מֵשִׂיחַ עִמּוֹ ז”ל מֵעִנְיַן בְּנֵי הַנְּעוּרִים, שֶׁשָּׁכִיחַ מְאֹד שֶׁנַּעֲשֶׂה קִלְקוּל בֵּינֵיהֶם וּבֵין נְשׁוֹתֵיהֶם וְנִפְרָדִים זֶה מִזֶּה אֵיזֶה זְמַן, וְלִפְעָמִים נַעֲשֶׂה מִזֶּה פֵּרוּד לְגַמְרֵי ח”ו.
אָמַר שֶׁזֶּה מַעֲשֶׂה בַּעַל־דָּבָר שֶׁמַּנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ עַל זֶה מְאֹד לְקַלְקֵל הַשָּׁלוֹם שֶׁל בְּנֵי־הַנְּעוּרִים כְּדֵי שֶׁיִּתָּפְסוּ בִּמְצוּדָתוֹ ח”ו עַל יְדֵי זֶה, כִּי הוּא אוֹרֵב עַל זֶה מְאֹד לְתָפְסָם בִּנְעוּרֵיהֶם עַל יְדֵי קִלְקוּל הַשְּׁלוֹם בַּיִת ח”ו, שֶׁגּוֹרֵם בְּעַרְמוּמִיּוּתוֹ לְקַלְקֵל הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זֹאת:

שיחות הר"ן רס"ד
הִזְהִיר לְכַבֵּד וּלְיַקֵּר אֶת אִשְׁתּוֹ, כִּי אָמַר: הֲלֹא הַנָּשִׁים הֵם סוֹבְלִים צַעַר וְיִסּוּרִים גְּדוֹלִים מְאֹד־מְאֹד מִיַּלְדֵיהֶם, צַעַר הָעִבּוּר וְהַלֵּדָה וְהַגִּדּוּל, כַּאֲשֶׁר יָדוּעַ לַכֹּל עֹצֶם מַכְאוֹבָם וְצַעֲרָם וְיִסּוּרֵיהֶם בְּכַמָּה אֳפָנִים הַקָּשִׁים וּכְבֵדִים מְאֹד־מְאֹד, עַל כֵּן רָאוּי לְרַחֵם עֲלֵיהֶם וּלְיַקְּרָם וּלְכַבְּדָם,
וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז”ל (בָּבָא מְצִיעָא נט.): ‘אוֹקִירוּ לִנְשַׁיְכוּ כִּי הֵיכִי דְּתִתְעַתְרוּ’, וְכֵן אָמְרוּ (יְבָמוֹת סג.): ‘דַיֵּנוּ שֶׁמְּגַדְּלוֹת אֶת בָּנֵינוּ’ וְכוּ’: